ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רני כץ נגד אלכסנדר מלכוב :

לפני כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובע

רני כץ

נגד

הנתבעים

1.אלכסנדר מלכוב
2.שומרה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

  1. לפני תביעה בה מבקש התובע, הבעלים של רכב מסוג סקודה , לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו בתאונה שאירעה ביום 31/03/15 בה היה מעורב רכב מסחרי מסוג מזדה בו נהג הנתבע 1 ( להלן "הנתבע"), (האירוע יקרא להלן – "התאונה").
  2. התקיים לפני דיון בו העידו מטעם התובע הנהג מר שי סבוני וכן הנתבע.( כל ההדגשות בציטוטים מפרוטוקול הדיון אינן מופיע ות במקור).

טיעוני הצדדים והעדויות מטעמם
3. מר שי סבוני העיד .
"ביום 31.03.15 נסעתי ברחוב צה"ל בעיר אשקלון. נהגתי ברכב של התובע מסוג סקודה פביה. .... סמוך לצומת הרחובות צה"ל-אוסישקין, נתבע 1 עמד עם רכבו מסוג טנדר מזדה צמוד לחנות קרמיקה, שם אסור לו לעמוד, כי יש שם סימון אדום-לבן. אני נהגתי ופתאום הוא התפרץ לנתיב שלי, בלי לאותת ובלי כלום. מוקדי הנזק הם הצד הימני קדמי עם טיפה נגיעה בדלת הימני של הנוסע ליד הנהג.
. אני מדגים באמצעות מכוניות הצעצוע ומסביר שאני כבר ראיתי אותו וניסיתי לבלום כמיטב יכולתי, אך בעת התאונה נשמע רעש מסוים. עוצמת הפגיעה לא הייתה חזקה כי אני בלמתי. אני מדגיש שהוא התפרץ לנתיב שלי מבלי שאותת .."
(שורות 8-14 ע' 2 לפרוטו') .

4. הנתבע מר מלכוב העיד .
"אני נסעתי ברחוב צה"ל בעיר אשקלון ופניתי שמאלה. אני ראיתי במראה שהתובע רוצה לעקוף אותי ואז פתאום עצרתי כדי למנוע את התאונה, אך התובע פגע קלות בחלק האחורי שמאלי של הרכב שלי. .. אני מדגים באמצעות מכוניות הצעצוע את קרות התאונה ומסביר שפניתי שמאלה. אני מראה לבית המשפט בטלפון הנייד שלי את מנח המכוניות לאחר התאונה וניתן לראות שנורת האיתות השמאלית (וינקר שמאלי) דולק. "(שורות 18-23, שם ).
דיון והכרעה
5. כידוע על התובע החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה".
נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות"
לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו ,את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נז (4)981(2003).

6. לאחר שמיעת עדויות הנהגים שאף הדגימו לפני את קרות התאונה וכן מתוך עיון בכתבי הטענות והתמונות שהוצגו לי אני קובע כי לשני הצדדים יש אחריות מסוימת לאירוע התאונה. אני קובע כי חלקן היחסי של הנתבע באחריות לקרות התאונה הוא בשיעור של 70% וחלקו של נהג התובע בשיעור של 30%, והכל מהנימוקים הבאים:

7. נהג התובע העיד (ראה סעיף 3 לעיל) " נתבע 1 עמד עם רכבו מסוג טנדר מזדה צמוד לחנות קרמיקה,... "אני נהגתי ופתאום הוא התפרץ לנתיב שלי, בלי לאותת ובלי כלום". אם נכונה טענה זו, לא ברור כיצד אירעה התאונה. מעיון בתמונות מקום התאונה עולה כי שדה הראייה שם פתוח. לו נהג התובע היה נוסע בנתיב הנסיעה במהירות כחוק, אזי גם אם ראה את רכב הנתבעים במצב עמידה ולאחר מכן מתפרץ בסטייה שמאלה לנתיב בו נסע , יכול היה למנוע את התאונה או להפחית את הנזקים שנגרמו בעטיה. יתר על כן , אם אכן רכבם של הנתבעים היה במצב עמידה, סביר להניח כי הוא יצא מהחנייה באיטיות אל הנתיב שכן טרם הספיק לפתח מהירות. מה גם שלפי טענתו של הנתבע היה בכוונתו לפנות בצ ומת שמאלה (שורה 20 ע' 3 לפרוטו').

8. הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבע אותת שמאלה? נהג התובע העיד "אני מדגיש שהוא התפרץ לנתיב שלי מבלי שאותת" . לעומתו הנתבע העי ד " .. וניתן לראות שנורת האיתות השמאלית (וינקר שמאלי) דולק. מעיון בתמונות הצבעוניות של המזדה שצורפו לכתב התביעה עולה כי אכן הנורה קדמית שמאלית של האיתות דולקת . אולם התובע טען כי הנתבעים לא הראו כי נורת האיתות שמאלית אחורית דולקת והנתבע השיב כי לא ניתן היה להראות זאת כי המכוניות היו צמודות(שורות 27-29 ע' 2 לפרוטו'). עיינתי בתמונות המזדה שהוצגו בדיון על ידי הנתבעים והוגשו ברשותי לאחר הדיון ומהן עולה כי נורת האיתות שמאלית אחורית במזדה כבויה . לפיכך, אני קובע כי בעת התאונה דלקה נורית האיתות הימנית קדמית בלבד ברכב הנתבעים.
9. קיימות סתירות מסוימות בתיאור התאונה מטעם התובע . בסעיף 1 לכתב התביעה בתיאור התאונה טוען נהג התובע: "...יצא הרכב הנתבע במהירות מהמקום שבו עמד עם רכבו לנתיב התובע , ופגע ברכב התובע בצידו הימני" לעומת זאת בטופס הודעה ראשונית על תאונת דרכים הוצהר "..ואז בפתאומיות חתך שמאלה ללא איתות או כל סימן אחר ואז בלמתי ונכנסתי בו בצד הרכב " . בדיון העיד נהג התובע ,"...שאני כבר ראיתי אותו וניסיתי לבלום כמיטב יכולתי, אך בעת התאונה. עוצמת הפגיעה לא הייתה חזקה כי אני בלמתי. אני מדגיש שהוא התפרץ לנתיב שלי מבלי שאותת". הנתבע ,,העיד התובע פגע קלות בחלק האחורי שמאלי של הרכב שלי".(ראה העדויות בסעיפים 3-4 לעיל). מסקנתי היא כי רכבו של התובע הוא זה שפגע ברכב הנתבעים שהתפרץ לנתיב בו נסע , אך אין בכך כדי להפחית משיעור אחריותו של הנתבע שנכנס לנתיב בו נסע נהג התובע .

10. במקרה דנן לא ניתן ללמוד ממיקום הפגיעות בכלי הרכב המעורבים ומהותן, כדי לבסס גרסה זו אחרת של מי מהצדדים.

11. על פי תקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן – "התקנות") לא יחסום נהג נתיב נסיעה של רכב אחר:
ראו בתקנה 40 לתקנות:
"(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."
כמו כן ראה בתקנה 64 לתקנות:
"(ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה –
...;
(2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש"
ובתקנה 71 לתקנות :
"לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד באופן –
(1) שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה; .. "

12. במקרה שלפני, נחה דעתי כי רכב הנתבעים המזדה הוא זה שהתפרץ לנתיסע נהג רכב התובע, הסקודה ,מבלי שנתן לו זכות קדימה. הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי רכב המזדה עמד לפני הצומת , כדי לוודא שהצומת פנוי לפני הפנייה שמאלה , כשרכ ב התובע עקף אותו בצומת. מעיון בתמונות שצירפו הצדדים לכתבי הטענות, נראה בבירור כי התאונה לא קרתה בצומת אלא לפניו. יחד עם, זכות הקדימה אינה זכות מוחלטת אלא יחסית ועל נהג התובע היה לנהוג בזהירות ולתת את דעתו לנעשה סביבו.
13. על חובתו של נהג רכב אשר לו נתונה זכות הקדימה בדרך, לנהוג בזהירות בכניסה לצומת , עמדתי בפסק הדין בתק ( פ"ת) 44021-10-15 מנחם חגבי נ' ציון סירי ואח' (11/09/16) והעקרונות המצוינים שם יפים אף למקרה שלפנינו, בו התאונה קרתה לפני הצומת.

14. אינני מקבל את טענת הנתבעים בסיכום טענותיהם בדיון, כאילו מהטיית רכב הנתבעים שמאלה יש להסיק כי רכבם המזדה כבר עמד לפני הצומת, וה תאונה קרתה בעת שרכב התובע הסקודה ניסה לעקוף בצומת את המזדה . מתמונת מנח הרכבים בתאונה לא ניתן לשלול הטענה כי רכב המזדה הוא זה שהתפרץ לנתיב נסיעתו של רכב הסקודה. (ראה שורות 7-12 ע' 3 לפרוטו').

15. לנוכח כל האמור, אני קובע כאמור מעלה, כי יש לחלק את האחריות לתאונה, כך שעל הנתבעים לשאת ב- 70% מהנזקים שנגרמו לתובע.

16. בעניין הנזקים המתוארים בכתב התביעה יש לציין כי הנתבעים לא ביקשו לזמן את השמאי מטעם התובע לדיון, וטענותיהם התמצו בהכחשה בכתב ההגנה.

17. משלא הובאה לפניי כל חוות דעת נגדית, משהנתבעות לא ביקשו לזמן את השמאי, הרי שכל שקיים לפני הוא חוות דעת השמאי שערך את חוות הדעת, ויש לקבלה.

18. לא נעלמה ממני העובדה כי חוות דעת השמאי נערכה בהתבסס על בדיקה ראשונה שנערכה 27/04/15 כ 27 ימים לאחר קרות התאונה. בסעיף 7 לכתב ההגנה טענו הנתבעים, שהעובדה שרכב התובע נבדק על ידי השמאי כחודש לאחר קרות התאונה, יש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק שנבדק. במהלך הדיון לפני , לא טענו הצדדים לעניין משמעות השיהוי בבדיקה ו תוצאותיו ונראה כי לא ראו חשיבות לעניין זה.

19. לאחרונה, עמדתי על שאלת משמעות השיהוי בבדיקת השמאי ומשכו, כגורם המביא לניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק שנבדק, בשני פסקי דין שנתתי לפני מספר ימים וטרם פורסמו. ת"ק(פ"ת) 22487-11-15 גרנות נ' שומרה חברה לביטוח (20/10/16) , בו היה מדובר בשיהוי של כשנתיים אשר היה אחד הנימוקים לדחיית התביעה.( ראה הציטוט וההפניות בפסקה 22 לפסה"ד). לעומת זאת בפסק דין אחר, ת"ק (פ"ת ) 51776-01-16 כהן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (21/10/16) היה מדובר בשיהוי של חודשיים בלבד ו מצאתי לנכון כי די היה בכך, יחד עם נימוקים כבדי משקל אחרים, כדי לקבוע כי נותק הקשר הסיבתי בין בדיקת השמאי לנזק שנבדק. (ראה הציטוט בפסקה 29 לפסה"ד).

20. משך השיהוי בבדיקה הינו נימוק כבד משקל שיש להביאו בחשבון, ביחד עם נתונים אחרים. יש לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו המסוימות. במקרה דנן, אני קובע כי אין באיחור /שיהוי של 27 ימים בבדיקת השמאי מטעם התובע , כדי לגרום לניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים שנקבעו בחוות הדעת .

21. מעיון בקבלה שצורפה לכתב התביעה, וצילום ההמחאה בסך של 1025 ₪ ששולמה עבור שכר טרחת השמאי מטעם התובע, עולה כי ההמחאה הוצאה מחשבונה של טיים קונספט 1999 בע"מ, החברה של התובע. כידוע, חברה אינה רשאית להגיש תביעה קטנה, בהתאם לסעיף 60 (א )לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. הקובע : ( א) בית משפט לתביעות קטנות ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד" .לפיכך אני קובע כי אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין עלות שכר טרחת השמאי. כמו כן, לא הוב אה כל ראייה ל רכיב התביעה של הפסד ימי עבודה. אף לא נהוג לפסוק בתביעה בגין נזקי רכב – פח ,פיצוי בגין עגמת נפש. לפיכך אני קובע כי אין לפסוק לתובע , פיצוי כלשהו בגיר רכיבי נזק אלו.

22. לסיכום, לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בהתאם לחלקם היחסי (70%) באחריות לתאונה, כדלקמן:
א. סך של 8,923 ₪ בגין נזקי התאונה הישירים וכן סך של 952 ₪ בגין ירידת הערך של רכב התובע עקב התאונה. סכומים אלו ישולמו לתובע עד ליום 23/11/16 וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעה 29/12/15 ועד ליום התשלום בפועל .
ב. הוצאות משפט, לרבות החזר יחסי מאגרת בית משפט , בסך כולל של 1,000 ,₪ סכום זה ישולם עד ליום 23/11/16 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל .

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסד הדין לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ז, 23 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רני כץ
נתבע: אלכסנדר מלכוב
שופט :
עורכי דין: