ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רונית רולנד נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט עזריה אלקלעי

התובעת
רונית רולנד
באמצעות בא כחה – עורך דין אסף לוטן

נגד

הנתבעת
מדינת ישראל
באמצעות בא כחה – עורך דין גיל בילבסקי

פסק דין

בפני תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת, גלגלצ, תחנת שידור צבאית, לתשלום פיצוי בסך 100,000₪, וזאת בגין פגיעה בזכות המבצעים שלה, בכך שהנתבעת נמנעה מלהקריא את שמה של התובעת כאשר השמיעה פעמיים שיר שבוצע, בין היתר, על ידי התובעת.

טענות התובעת
התובעת היא מוזיקאית, יוצרת, זמרת, מלחינה, מעבדת ומפיקה מוזיקלית אשר זוכה להכרה ולהוקרה מזה שנים רבות.
הנתבעת היא תחנת רדיו המופעלת על ידי גלי צה"ל, המשדרת בעיקר מוזיקה פופולארית ודיווחי תנועה.
בשלהי שנת 2013, התבקשה התובעת על ידי להקת המחול "מיומנה" (להלן: "הלהקה" ו/או "מיומנה") לשיר ביחד עם חברי הלהקה, וכן לעבד ולהפיק גרסת כיסוי לשיר הלועזי "פומפיי" (להלן: "השיר"), וזאת מתוך מטרה כי גרסה זו תשודר במשדר מיוחד אותו קיימה הנתבעת ביום 27/12/13 לרגל שידורו של המצעד השנתי הלועזי.
התובעת השקיעה עשרות שעות עבודה באולפנה הפרטי, במסגרתן הקליטה, הפיקה, עיבדה, שרה, ניגנה בפסנתר, ניגנה בגיטרה ובגיטרת בס וכן בישלה את השיר עד להוצאתו לאור.
במסגרת משדר מיוחד וחגיגי זה שודרו בטרם השמעתם של השירים המקוריים שהתברגו למצעד גרסאות כיסוי לאותם שירים, אשר הוכנו במיוחד על ידי אמנים ישראליים שונים.
המבצעים הישראליים "תרמו" את ביצועם וזמנם בהפקתו ובהקלטתו של כל שיר ושיר (עלות של עשרות אלפי שקלים) בתמורה להוקרה ולהכרה לה זוכים האומנים שביצועם משודר בתחנת הנתבעת, וזאת תוך אִזכור שמם כמבצעי השיר במסגרתו של המשדר החגיגי, הזוכה לחשיפה ולרייטינג משמעותיים.
ביום 25/12/13 הועבר לנתבעת השיר ובצמוד לו נמסרה לנתבעת רשימת הקרדיטים המלאה לביצוע ולהפקה; ברשימה זו הובהר היטב כי השיר מבוצע על ידי "מיומנה ורונית רולנד".
ביום 26/12/13, במסגרת שידור מקדים למשדר המיוחד, שודר השיר על ידי הנתבעת ובשידור זה אזכרה הנתבעת אך ורק את להקת "מיומנה" כמבצעת השיר.
לפיכך, ולאור כשל זה שהתובעת סברה בראשית כי מקורו בשגגה בלבד, יצרה התובעת ביום השידור קשר עם מפיקת השידור מטעם הנתבעת וביקשה ממנה לדאוג כי שגגה זאת לא תחזור במסגרתו של המשדר המיוחד וכי במשדר זה תדאג הנתבעת ליתן לתובעת קרדיט מלא כזמרת מבצעת יחד עם להקת "מיומנה", באשר אין מדובר בביצוע של להקת "מיומנה" בלבד, כי אם בשיתוף פעולה של להקת "מיומנה" עם התובעת.
חרף בקשה חוזרת זו וחרף העובדה כי מפיקת השידור של הנתבעת הבטיחה כי "הם יעשו ככל שביכולתם" שודר השיר תוך מתן קרדיט ללהקת "מיומנה" בלבד וחלקה של התובעת כמבצעת השיר הועלם כלא היה.
לא עמדה בפני הנתבעת כל מניעה מלציין כי השיר מבוצע על ידי "מיומנה" והתובעת כפי שהתבקשה לעשות, ברם בכוונת מכוון בחרה הנתבעת להפר את זכויותיה המוסריות של התובעת ולהעלים את חלקה כשותפה בביצוע השיר, תוך זלזול מופגן בזכויותיה על פי דין ופגיעה בכבודה וברגשותיה כאומן וכיוצר מבצע.
ביום 20/01/14 פנתה התובעת לנתבעת במכתב באמצעות בא כוחה ובמסגרתו דרשה כי הנתבעת תפצה אותה בגין הפגיעה בכבודה ובזכויותיה.
ביום 29/01/14 השיבה הנתבעת למכתבה של התובעת ובמסגרתו טענה כי בשידור הרדיופוני אוזכרו רק המבצעים העיקריים של כל אחד מהשירים, ובמקרה זה – להקת "מיומנה". בכך הוסיפה הנתבעת חטא על פשע והעצימה את הפגיעה ואת הבוז כלפי התובעת, שכן אין זה מתפקידה של הנתבעת להחליט מיהו המבצע העיקרי ולהשמיט ממבצעי השיר את אחד מבין מבצעיו.
לטענת התובעת, היא זכאית ששמה ייקרא לפי הוראות סעיף 4א לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק זכויות מבצעים"), הקובע את היקף זכותו המוסרית של המבצע. סעיף 5 לחוק זכויות מבצעים קובע כי למבצע, שזכותו לפי החוק הופרה, יהיו כל התרופות האזרחיות המוקנות לפי כל דין לבעל זכות יוצרים שהופרה. סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים") קובע כי אם הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסך של 100,000₪.
לטענת התובעת, אי ציון שמה כמבצעת מהווה פעולה שיש בה משום הפחתת ערכה ביחס לביצוע השיר באופן העלול לפגוע בשמה ובכבודה כמבצעת השיר והתנהגות הנתבעת, שסירבה ליתן קרדיט לתובעת, מעידים כי מעשי ההפרה נעשו בחוסר תום לב ובכוונת מכוון.
עוד טוענת התובעת כי בהתנהלותה ובמחדלה של הנתבעת מלציין את שמה התרשלה הנתבעת כלפי התובעת וגרמה לה נזקים ממוניים ושאינם ממוניים.
התובעת עותרת לפסיקת פיצויים בסך 100,000₪ בלא הוכחת נזק לפי הוראות סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים.
התובעת עותרת לפסיקת פיצויים ממוניים ושאינם ממוניים בשל העבודה הרבה שהשקיעה, לרבות את עלות ביצוע השיר והפקתו בסך של 20,726₪; ו-30,000₪ בגין עוגמת נפש.

טענות הנתבעת
הנתבעת מבקשת להדגיש כי יש לה הערכה רבה כלפי התובעת ופועלה האמנותי, אולם מדובר בתביעה קטנונית וקנטרנית שטוב לה אלמלא הוגשה.
סעיף 4א(א) לחוק זכויות מבצעים קובע כי: "למבצע הזכות ששמו ייקרא על כל ביצוע שנעשה על ידו ועל כל טביעה או שיעתוק שלו, בהיקף ובמידה המקובלים לאותו ענין".
אין בחוק כל הוראה המחייבת לתת דווקא בשידור, מעל גלי האתר, קרדיט לכל אדם המעורב בביצוע שיר או יצירה מוזיקלית. למעשה, לא ברור על מה בדיוק נסמכת התובעת בטענתה כי יש לתת קרדיט כלשהו בשידור בכלל. כך למשל, לא אחת משדרות תחנות הרדיו השונות שירים ברצף ללא קריינות ביניהם, כך שלשירים ולמבצעים מסויימים כלל לא ניתן קרדיט כלשהו ואין חולק כי מדובר בדבר שהוא מקובל לחלוטין במסגרת שידורי הרדיו.
"מבצע" מוגדר בסעיף 1 לחוק זכויות מבצעים כ"אדם המבצע במשחק, בשירה, בנגינה, במחול או בדרך אחרת..."; קרי – לצורך המחשה, הרי שכל זמר ונגן הנוטלים חלק בשיר מסוים כחלק מהרכב או להקה, אפילו בתור קולות רקע, נחשבים כמבצעים לצורך החוק. ברי כי יהא זה בלתי אפשרי לצפות כי יינתן קרדיט מעל גלי האתר לכל אחד מהמבצעים של כל שיר ושיר בכל פעם שאותו שיר משודר. ובפועל, בחיי המעשה, בוודאי בעולם הרדיו, אף אין זה מקובל לעשות כן.
הנתבעת טוענת כי, בניגוד לנטען על ידי התובעת, הרי שניתן לה קרדיט מלא בביצוע השיר הרלוונטי, כמו גם ליתר המעורבים בביצועו וכי האופן שבו זה ניתן, כפי שיפורט, לחלוטין עונה על ההגדרה הנדרשת של "בהיקף ובמידה המקובלים לאותו ענין".
בעקבות הופעת להקת "מיומנה" בתוכניתו של יואב קוטנר ביום 12/12/13 עלה אצל גורמים מטעם הנתבעת רעיון כי הלהקה תשתתף בפרוייקט שנערך כל השנה במסגרת המצעד השנתי הלועזי בו להקות ואומנים ישראליים שונים מקליטים גרסאות כיסוי לשירים לועזיים המדורגים במצעד.
בהמשך לכך פנו מפיקי המצעד השנתי של גלגלצ לנציגיה של להקת "מיומנה" והציעו להם להקליט גרסת כיסוי לשיר "פומפיי", שתשודר במסגרת המצעד השנתי הלועזי 2013; יודגש כי הנתבעת או מי מטעמה לא פנו בשום שלב בעניין זה או בבקשה כלשהי לתובעת. הרעיון היה לשדר גרסת כיסוי של להקת "מיומנה", להקה ידועה ומפורסמת. נציגי הלהקה נתנו הסכמתם להצעה ובשום שלב לא ציינו כי בכוונתם לבצע את השיר תחת כותר אחר מ"מיומנה".
כך גם בהמשך הדברים, כל ההתנהלות סביב הפקת השיר הייתה מול נציגי "מיומנה" בלבד ויודגש כי בשום שלב לא הובטח ולא נאמר כי יינתן קרדיט מפורט בשידור לכל המבצעים שיקחו חלק בשיר (זמרים ונגנים) – להפך, כל העת היה ברור כי הקרדיט שיינתן יהיה ללהקת "מיומנה" בלבד, כמקובל, והגורמים מטעם "מיומנה" לא דרשו או התנו את ביצוע השיר ושידורו במתן קרדיט באופן אחר כלשהו, לרבות לא אזכור שמה של התובעת ביחד עם "מיומנה".
ביום 25/12/13 שלחה נציגת "מיומנה" את הביצוע שלהם לשיר בצירוף רשימת קרדיטים שכללה רשימה של שמות כלל המבצעים של השיר (שירה, קולות ונגינה – כתשעה אנשים בסך הכל). יצוין כי המייל אליו צורף קובץ הסאונד נשא את הכותרת "קרדיטים עבור גרסת הכיסוי של מיומנה". עוד יצוין כי הקרדיט, למשל בגין "שירה", לא ניתן לתובעת כסולנית יחידה, אלא ניתן במשותף ל"אילון נופר ורונית רולנד". בנוסף, ניתן לתובעת קרדיט בגין נגינה על כלים מסוימים בנוסף לנגנים אחרים שלקחו חלק בביצוע. עוד באותו יום הוקלט הקרדיט הרדיופוני לשיר.
לאחר שמיעת גרסת הכיסוי, הוחלט על ידי הנתבעת לשדר גרסה מלאה של השיר עוד לפני המצעד עצמו (ביום 26/12/13). הודעה על כך נמסרה לנציגי "מיומנה" והם אישרו את השידור הנוסף ואף הביעו את שביעות רצונם מכך. כמו כן, נערכה, בשיתוף פעולה עם "מיומנה" בלבד, גרסה מקוצרת של השיר שיועדה לשידור במצעד עצמו.
במהלך שידור המצעד השני ביום 27/12/13, שהוא שידור ייחודי, מהיר ומוגבל בזמן מעצם טבעו, שודרה הגרסה המקוצרת לשיר, כאשר הקרדיט בשידור ניתן למבצע העיקרי הכללי, המוכר והמזוהה ביותר בלבד, כמקובל לחלוטין, בוודאי במשדרים מסוג זה ובאותו אופן בו ניתן קרדיט ליתר השירים ששודרו במהלך אותו משדר, למעט אולי במקרים בהם עצם הביצוע מראש הותנה במתן קרדיט באופן מסוים והנתבעת נתנה הסכמתה לכך מראש.
עוד לפני שידור המצעד השנתי הועלו גרסאות מלאות של כלל השירים, לרבות השיר הרלוונטי לענייננו, לעמוד ה-"YouTube" של הנתבעת בצירוף רשימת הקרדיטים המלאה שהלקה שלחה. פרסום זה בעמוד ה-"YouTube" כלל קרדיט מפורש לתובעת כמבצעת יחד עם להקת "מיומנה". במהלך המשדר נעשו הפניות רבות לעמוד זה של הנתבעת וצוין כי ניתן למצוא בו את הביצועים המלאים של כלל השירים המשתתפים במצעד.
הנתבעת טוענת כי בנסיבות העניין לא נפל דופי כלשהו בהתנהלותה וכי לא הייתה הפרה כלשהי של זכויות התובעת, לרבות זכותה המוסרית. לטענת הנתבעת, על התובעת הטוענת להפרת זכותה המוסרית מוטל הנטל להוכיח כי מתן קרדיט באופן שניתן לה, בנסיבות העניין, הוא בהיקף ובמידה הנמוכים מהמקובל.
לטענת הנתבעת, די בקרדיט שניתן ובאופן שבו ניתן כדי לענות לדרישת החוק ולהגדרה "בהיקף ובמידה המקובלים", שאינם מחייבים מתן קרדיט בשידור דווקא ולא לכלל המבצעים של אותו שיר.
לטענת הנתבעת, הנזקים הנתבעים על ידי התובעת הם מוגזמים לחלוטין, מופרזים ומופרכים בנסיבות העניין.

ראיות התובעת
עדותה של הגברת דין אהרון (להלן: "דין")
דין הגישה תצהיר ובו פרטה כי היא צלמת, גרפיקאית ומוזיקאית, וכן בת זוגה של התובעת.
דין הצהירה כי פנייתה הטלפונית של התובעת למפיקת השידור, הגברת נועם ברדין (להלן: "נועם") נעשתה בנוכחותה.
דין הצהירה כי טענת הנתבעת בכתב ההגנה לפיה ניתן לתובעת קרדיט כמבצעת השיר בכותרת השיר ב-"YouTube" אינה נכונה; בשלב הראשון לא ניתן לתובעת ב-"YouTube" קרדיט כמבצעת ראשית בכותרת השיר.
בחקירתה הנגדית אישרה דין כי ניתן לתובעת קרדיט כמבצעת, אם כי לא בכותרת השיר.

עדותה של התובעת
התובעת הגישה תצהיר שעקרו מהווה חזרה על האמור בפרק "טענות התובעת", ועל כן אין מקום לשוב ולחזור על הטענות שפורטו.
התובעת הצהירה כי ביום 25/12/13 הועבר לנתבעת השיר ובצמוד לו נמסרה לנתבעת על ידי הגברת דליה סויסה (להלן: "דליה") רשימת הקרדיטים המלאה; ברשימה זו הובהר כי השיר מבוצע על ידי "מיומנה ורונית רולנד".
לאחר שבמסגרת השידור המקדים ביום 26/12/13 שודר השיר על ידי הנתבעת ובשידור זה אזכרה הנתבעת רק את להקת "מיומנה", יצרה התובעת קשר עם דליה וביקשה לוודא עמה כי אכן הועברה לנתבעת רשימת הקרדיטים ודליה אישרה לה כי העבירה לנתבעת באמצעות מפיקת השידור נועם רשימת קרדיטים מלאה. בנוסף, הבהירה דליה בפני התובעת במסגרת התכתבות דואר אלקטרוני ביניהן כי לאחר השידור שנערך ביום 26/12/13 פנתה רעות מיחסי הציבור של "מיומנה" לנועם והעבירה לה מסר כי יקפידו על הקרדיט כפי שצריך להיות. עוד הבהירה דליה כי גם היא תיצור קשר עם נועם למחרת היום ותוודא עמה כי הקרדיט יינתן לתובעת בשידור שעתיד להתקיים ביום 27/12/13.
על מנת לוודא כי אכן יינתן לתובעת קרדיט כמבצעת השיר ביחד עם "מיומנה", דאגה התובעת לפנות באופן ישיר לנועם וביקשה ממנה לדאוג כי שגגה זו לא תחזור במסגרתו של המשדר המיוחד וכי במשדר זה תדאג הנתבעת ליתן לה קרדיט מלא כזמרת מבצעת ביחד עם "מיומנה".
התובעת צירפה קובץ שמע של הקלטת שיחה ותמליל של שיחה שקיימה עם נועם ושבה ביקשה מנועם לדאוג לקרדיט:
תובעת: שלום, מדבר רונית רולנד, דליה נתנה לי את הטלפון שלך, אני לא אפריע לך. אני יודעת שאת באמצע שידור. אני רק מבקשת שתדאגו ... תדאגו לקרדיט, כי זה מאוד חשוב, כי אני לא חלק מ"מיומנה".
נועם: אני מסרתי, אני יודעת, אני באמצע שידור. כמו שאמרת אני מסרתי הודעה ואנחנו נעשה כמיטב יכולתנו. אנחנו גם מתעדים הכל שם באופן מלא ...
תובעת: לא. ב-"YouTube" זה לא מספיק, חמודה. אני בשידור, אני מבקשת ממך לדאוג לזה, בסדר?
נועם: זה מה שאני הולכת לעשות [לא ברור].
חרף תכתובת דואר אלקטרוני וחרף שלוש שיחות טלפון בהן התבקשה הנתבעת להקפיד על מתן הקרדיט כמתחייב, שודר השיר תוך מתן קרדיט ל"מיומנה" בלבד וחלקה של התובעת כמבצעת השיר הועלם כלא היה.
כפי שניתן לשמוע מהקלטת השידור, לא עמדה בפני הנתבעת כל מניעה מלציין שהשיר מבוצע על ידי "מיומנה" והתובעת, כפי שהתבקשה לעשות, שכן לנתבעת עמדו למעלה מ-45 שניות בהן דיברה השדרנית בטרם השמעת השיר. ואולם, בכוונת מכוון בחרה הנתבעת להפר את זכויותיה המוסריות של התובעת ולהעלים את חלקה כשותפה לביצוע השיר, תוך זלזול מופגן בזכויותיה ופגיעה ברגשותיה ובכבודה. קובץ שמע של הקלטת השידור ודברי ההקדמה של השדרנית צורף כנספח 4 לתצהיר התובעת.
בהתאם לדברי התובעת, מבחינת שידור מצעד הפזמונים של שנת 2012 ושל שנת 2013, שהם המצעדים היחידים שהועברו לרשותה על ידי הנתבעת, עולה כי אין ממש בטענות הנתבעת בדבר מתן קרדיט למבצע העיקרי, שכן הנתבעת נתנה קרדיט באותם מצעדים גם למבצעים בצמד שאינם המבצעים המוכרים או העיקריים ואינם המזוהים ביותר.
כך למשל הקרדיט שניתן לביצוע השיר "Burn" (מצעד 2013) ניתן לאפרת גוש ולאדם בן עמיתי, וזאת הגם כי אדם בן עמיתי אינו המבצע העיקרי, המוכר או המזוהה ובמסגרת ביצוע זה ליווה את אפרת גוש בגיטרה בלבד ולא בשירה. עוד למשל, הקרדיט שניתן לביצוע השיר "We Are Young" (מצעד 2012) ניתן לרמי קלינשטיין ולמשי קלינשטיין, וזאת הגם שמשי קלינשטיין אינה המבצעת העיקרית, המוכרת או המזוהה ובמסגרת ביצוע זה נטלה חלק בעיקר בקולות רקע.
התובעת הצהירה כי היא אינה חלק מלהקת "מיומנה", דבר שהובהר היטב לנתבעת.
בניגוד לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, הרי שבתחילה גם בערוץ ה-"YouTube" לא ניתן לתובעת קרדיט כמבצעת ראשית בכותרת השיר, והקרדיט תוקן רק בחלוף מספר ימים, וככל הנראה רק לאחר מכתבו של בא כוח התובעת.
התובעת הצהירה כי היא השקיעה ביצירת השיר לפחות 25 שעות עבודה ובהתאם לתעריפון איגוד המוזיקאים הישראלי, שוויו של הביצוע הוא לא פחות מ-20,726₪, וזאת ללא עלויות אולפן.
התובעת מוסיפה ומצהירה כי אלמלא היה ברור לה שתקבל קרדיט בשידור, היא לא הייתה נרתמת לפרויקט ללא קבלת תמורה והירתמותה להקלטת השיר והשתתפותה כמבצעת נבעה מכך שהאמינה כי הנתבעת תכבד את זכויותיה ותפעל על פי החוק.
בחקירתה נגדית אישרה התובעת כי מי שפנה אליה בהצעה לעבוד על גרסת הכיסוי של השיר הייתה "מיומנה" וכי איש מגלגלצ לא פנה אליה או לא התחייב בפניה לדבר.
התובעת השיבה כי נציג "מיומנה" פנה אליה בבקשה לבצע גרסת כיסוי לשיר "פומפיי", היא שאלה האם משלמים לה עבור הביצוע; נציגי "מיומנה" השיבו כי לא משלמים, אולם אמרו לתובעת כי הם דיברו עם נציגי גלגלצ שאמרו כי יתנו קרדיט.
התובעת העידה כי בעבודה שלה קרדיט משול לכסף וכי נציגי "מיומנה" אמרו שהם יסכמו את עניין הקרדיט עם גלגלצ.
ראיות הנתבעת
עדותו של אביעד רוזנבוים (להלן: "אביעד")
אביעד הצהיר כי הוא משמש בתפקיד סגן מנהל תחנת הרדיו גלגלצ וכי בשנת 2013 עמד בראש צוות אנשי התחנה שהפיק את המצעד השנתי הבינלאומי.
אביעד הצהיר כי למיטב ידיעתו, הבנתו וניסיונו אין חובה לתת לתובעת קרדיט דווקא בשידור, אולם ניתן לה קרדיט מלא, כתוב, על חלקה בביצוע השיר בעמוד מיוחד ב-"YouTube".
גלגלצ היא תחנת רדיו המשדרת בעיקר מוזיקה פופולארית ברצף ודיווחי תנועה; עיקר הדגש והתוכן בתחנה הוא על מוזיקה ופחות על מלל וקריינות. בגלגלצ, כמו בתחנות רדיו אחרות, משודרים מדי יום מאות שירים שחלק גדול מהם מושמע ברצף, ללא התייחסות של השדרן, ללא הצגת השיר וכמובן – ללא מתן קרדיט כלשהו. מדובר בעניין בסיסי ומקובל לחלוטין בשידורי רדיו.
כך, למשל, ישנן תחנות רדיו המשדרות במהלך סוף שבוע שלם שירים ברצף למשך מספר שעות ללא קריין באולפן, וללא מתן קרדיט כלשהו. גם בגלגלצ יש שעות מסוימות בהן מחשב משדר אוטומטית את השירים, ללא קריינות וללא מתן קרדיט כלשהו למבצעים.
גם כאשר שדרן מתייחס לשיר מסוים בשידור ומציג אותו, הרי שאין כלל קבוע או מובנה לגבי אופן הצגת מבצע השיר והדבר נתון במידה רבה לשיקול דעתו של השדרן או של העורך המוזיקלי, כחלק מהחופש התוכני המסור להם.
יחד עם זאת, במקום בו ניתן קרדיט בגין שידור של שיר ברדיו, אזי הוא ניתן למבצע המוכר יותר או זה המזוהה יותר עם השיר או זה העומד במרכזו.
כך, למשל, בדרך כלל לא נותנים קרדיט לקולות רקע בשיר, אף אם זמר מאוד מוכר משתתף בשיר בקולות רקע. כנ"ל לגבי קטעי נגינה. ישנם שירים הכוללים קטעי סולו בולטים וארוכים של כלי נגינה, כמו גיטרה; במקרה כזה יכול שהשדרן יציין לעיתים בשידור את שמו של הנגן, אם מדובר בנגן מוכר שזהותו מעניינת, למרות שככלל – שמות נגנים אינם מצוינים בשידור. מובן שאין זה אומר שכל פעם שמשדרים שיר חדש כזה הכולל קטע סולו נגינה בולט חלה חובה על השדרן ליתן קרדיט לנגן שמבצע אותו.
אביעד הסביר איך להבנתו נוהגים במהלך השידור במקרים כאלה ואחרים.
לקראת המצעד השנתי הבינלאומי של שנת 2013, הוחלט כי ייכלל במסגרת המצעד פרויקט שמכונה "Karaoke Time", שבו אומנים ישראליים מקליטים גרסאות כיסוי לשירים לועזיים המדורגים במצעד, וביצועים אלו מושמעים לפני השיר הלועזי, בהתאם למיקומו במצעד. מדובר בפרויקט שההשתתפות בו היא תמיד על בסיס התנדבותי בלבד – ללא תשלום וללא תמורה או התחייבות אחרת כלשהי. הדבר היחיד שברור ומוסכם הוא שחלק מהשיר ישודר במסגרת המצעד.
במהלך העבודה על המצעד עלה הרעיון לפנות ל"מיומנה" שתבצע גרסת כיסוי לשיר "פומפיי", כפי שפורט בפרק "טענות הנתבעת".
מי שטיפלה בפניה ל"מיומנה" הייתה נועם, ששירתה באותה עת כחיילת בתחנה והייתה חלק מההפקה.
אביעד הצהיר כי העניין מבחינת הנתבעת היה בביצוע השיר על ידי "מיומנה" נוכח סגנונה המוזיקלי הייחודי והנתבעת לא חשבה ולא היה לה כל עניין בשיתוף פעולה של "מיומנה" עם אומן אחר; למיטב ידיעתו, הדבר לא הועלה כאפשרות מצדה של "מיומנה", היא לא נשאלה על כך מראש ושמה של התובעת לא עלה בשום שלב.
אביעד הצהיר כי למיטב ידיעתו "מיומנה" עדכנה את הנתבעת לראשונה שהם עבדו על השיר יחד עם התובעת רק בעת שהעבירו את ההקלטה שלהם לשיר, ימים ספורים לפני שידור המצעד.
חשוב להבין, כי המצעד השנתי הבינלאומי הוא אחד משני השידורים השנתיים הגדולים והמרכזיים שיש – מדובר בנקודת שיא מבחינת צוות התחנה. בהתאם לכך, העבודה לקראת המצעד היא מאוד אינטנסיבית ולחוצה. כחלק מההערכות למצעד כל העטיפה המוזיקלית שלו, הכוללת את הקדימונים, האותות, ההכרזות על מקומות השירים, מבצעיהם וכו' – מוקלטת מראש לפני שידור המצעד; ובהתאמה – גם הכתיבה והעריכה של אותות והכרזות אלה נעשות עוד קודם להקלטתן.
למיטב זכרונו של אביעד, נועם פנתה אליו בשלב מסוים לאחר שהנתבעת קיבלה את ההקלטה של "מיומנה" וציינה כי גורמים מ"מיומנה" ביקשו שיינתן קרדיט משותף גם לתובעת.
אביעד אינו זוכר, אך יתכן שבשלב זה כבר הוקלטו ההכרזות של השירים במצעד וההכרזה על השיר הוקלטה תוך ציון שמה של "מיומנה" בלבד, כפי שהיה ידוע לנתבעת באותה עת. מעבר לכך, גם מבחינה תוכנית-עניינית סברו נציגי הנתבעת כי אין מקום לשנות את אופן מתן הקרדיט בשידור, שכן הפניה של גלגלצ לגבי הקלטת גרסת הכיסוי הייתה ל"מיומנה" בלבד, כאשר הרעיון האומנותי היה בביצוע שלה ובעצם העובדה שהיא מבצעת שיר כזה, דבר שהוא יוצא דופן כשלעצמו. זה היה עיקר העניין, זה מה שהיה מעניין מבחינת הנתבעת ומה שהנתבעת חשבה שיהיה מעניין מבחינת המאזינים. מדובר בצליל המיוחד שמביאה "מיומנה" כלהקה שמזוהה עם סגנון מוזיקה מסויים, השילוב של צליל זה עם השיר שנוגן במצעד, ונציגי הנתבעת לא סברו שהעניין הוא במי שיתרום את הקולות לשיר.
בהתאם לכך, גם בשידור עצמו הוצג הביצוע על ידי השדרנית כביצוע מאוד מיוחד – "לא מהאומנים שרגילים לשמוע בגלגלצ" – זה היה לב העניין. מעבר לכך, "מיומנה" כלהקה מוכרת הרבה יותר, שמה רלוונטי יותר למאזינים והיא מזוהה יותר מהתובעת. לכן, מכל הסיבות הללו, הקרדיט בשידור עצמו ניתן ל"מיומנה" בלבד.
אביעד הצהיר כי ניתן לתובעת קרדיט מלא ב-"YouTube" שפעל בצמוד למשדר, כי לא מעורבים בהחלטה כל שיקולים אישיים וכי לאף אחד מהמעורבים לא היה עניין אישי מול התובעת. יתר על כן, שירים מסוימים של התובעת נכנסו בעבר לפלייליסט של גלגלצ.
בהתייחס לשני מקרים המוזכרים על ידי התובעת שבהם ניתן קרדיט לאפרת גוש ולאדם בן עמיתי, הרי שמדובר במקרה שבו מתן הקרדיט סוכם מראש ואלמלא הסכמה זו לא היה מצוין שמו של אדם בן עמיתי; אשר לקרדיט שניתן למשי קלינשטיין, הרי שמדובר באחד מאותם מקרים מיוחדים שבהם יש עניין מיוחד להזכיר את שם המבצע הנוסף, גם אם אינו מוכר, ובמקרה זה מאחר שמשי קלינשטיין היא זמרת צעירה ובִתו של רמי קלינשטיין, כך שהיה עניין מיוחד מבחינת המאזינים להזכיר את שמה של המבצעת הנוספת, הפחות מוכרת.
בחקירתו הנגדית אישר אביעד כי ידוע לו שביקשו לתת קרדיט לתובעת וכי אי איזכורה של התובעת בשידור נבע מהחלטה עריכתית, שנתקבלה צוות העריכה של המשדר.
אביעד אישר כי הדואר האלקטרוני עם הקרדיטים התקבל מ"מיומנה" ביום 25/12/13, בשעה 07:30.
תצהירה של נועם ברדין
נועם הצהירה כי בזמנים הרלוונטים לתביעה שירתה כחיילת בתפקיד עורכת מוזיקלית בתחנת הרדיו גלגלצ; בתפקידה זה הייתה חלק מצוות אנשי התחנה שעבד על הפקת המצעד השנתי הבינלאומי של גלגלצ לשנת 2013 כעוזרת עריכה.
על נועם הוטלה המשימה לפנות ל"מיומנה", להציע לה את הרעיון לביצוע השיר ולהיות בקשר איתה.
ביום 17/12/13 יצרה נועם קשר עם דליה מ"מיומנה", שהסכימה כי "מיומנה" תבצע את גרסת הכיסוי. נועם הבהירה לדליה כי הביצוע הוא ללא תמורה או גמול כספי או תגמול אחר כלשהו. כן הסבירה לדליה שהביצוע ישודר פעם אחת במצעד ואולי פעם נוספת במסגרת קדימונים למצעד.
נועם הצהירה כי הפניה הייתה ל"מיומנה" בלבד וכי לא הייתה כל פניה לתובעת מצד הנתבעת ושמה לא הועלה כלל באותו שלב.
לא ידוע לנועם מי יזם את צירופה של התובעת לביצוע ההקלטה, אולם באותו שלב לא עלה עניין הקרדיטים ולא הובטח כי יינתן קרדיט כלשהו למבצעים שיקחו חלק בביצוע השיר מעבר לקרדיט ל"מיומנה" בלבד. העיסוק כל העת היה רק ב"מיומנה" והיה ברור שהקרדיט יינתן, בהתאם, ל"מיומנה" בלבד.
"מיומנה" העבירו את ההקלטה ביום 25/12/13 בדואר אלקטרוני מדליה; מדובר ביומיים לפני השידור, כאשר האותות, ההכרזות על השירים וכו' כבר היו מוכנים להקלטה באותו יום.
במקביל לשליחת ההקלטה העבירה דליה לנועם רשימת קרדיטים מפורטת מאוד של כל מי שנטל חלק בהפקה, לרבות בשירה, בקולות, בכלי נגינה וכו'; רשימה זו כללה גם את התובעת, בצד אנשים רבים אחרים. אז נתקלה נועם לראשונה בשמה של התובעת בהקשר של הקלטת גרסת הכיסוי.
בהמשך היום דליה יצרה קשר טלפוני עם נועם וביקשה ממנה שהקרדיטים יצוינו באופן מלא, כפי שהועברו לנתבעת. באותו שלב, ההתייחסות הייתה לקרדיטים באופן כללי, בלא התייחסות ספציפית לתובעת. נועם הבהירה לדליה שלא ניתן יהיה לתת את כל הקרדיטים שהעבירה בשידור עצמו, במהלכו יינתנו רק כותרות ובכל מקרה הבהירה לה כי כל השירים שיהיו בשידור יעלו לערוץ מיוחד ב-"YouTube" שילווה את המצעד, שם יהיה אפשר לפרט כל דבר שירצו, לרבות רשימת הקרדיטים המלאה שהעבירה לה.
רק בהמשך יצרה דליה קשר עם נועם פעם נוספת וזו היתה הפעם הראשונה שביקשה ממנה לציין גם את שמה של התובעת באופן ספציפי. נועם העבירה את הבקשה לאביעד, שהיה העורך הראשי ולמפיקת המשדר והם החליטו כי הקרדיט יהיה כפי שסוכם עם "מיומנה" מלכתחילה, וזאת הן משיקולים טכניים של קוצר בזמן, הן משיקולי תוכן ועריכה מקצועיים.
בינתיים הועלו כל הקרדיטים המלאים לעמוד ה-"YouTube" של המשדר, כאשר פרסום זה כלל גם קרדיט מפורש לתובעת. זמן קצר מאוד לפני תחילת המשדר, כעשר דקות, השיבה נועם לשיחה ממספר טלפון שלא היה מוכר לה ועל הקו הייתה התובעת. נועם מדגישה שלא זלזלה בתובעת וכי פעלה כחיילת צעירה, בהתאם להוראות שקיבלה. לא זכור לנועם תוכן השיחה במדויק, אולם מההקלטה עולה כי ניסתה להבהיר לתובעת שהעבירה את הודעתה הלאה.
נועם מדגישה כי לא היה באי-ציון שמה של התובעת כל דבר אישי מכוון, אלא שילוב של אילוצים טכניים ושיקולי תוכן מקצועיים.

דיון והכרעה
בפסק דין זה עלי להכריע בשאלה האם העובדה לפיה הנתבעת לא הקריאה את שמה של התובעת כאשר שודר השיר שביצעה ביחד עם "מיומנה" מהווה פגיעה בזכות המבצעים של התובעת.
אקדים ואומר כי מדובר בסוגיה שלא נדונה בפסיקה וכי עניין היקף ואופן חובת "הקראת" שמו של יוצר, לא נדונו כלל בפסיקת בית המשפט.
התובעת מבססת את זכותה להקראת שמה ואת הטענה לפיה הנתבעת הפרה את זכותה המוסרית על הוראות חוק זכויות מבצעים.
העובדות העיקריות בתיק שבפני אינן שנויות במחלוקת ולמעשה, כפי שהוכח לי, הנתבעת פנתה ללהקת "מיומנה" בבקשה להפיק גרסת כיסוי לשיר "פומפיי" כדי שגרסה זו תשודר במשדר המיוחד אותו קיימה הנתבעת ביום 27/12/13 לרגל שידורו של המצעד השנתי הלועזי.
אין חולק, כי הנתבעת לא פנתה בכל צורה שהיא לתובעת, לא התקשרה עמה או התחייבה בפניה בכל צורה לתת לה קרדיט בשידור.
שוכנעתי כי להקת "מיומנה" פנתה לתובעת בבקשה להפיק, לעבד ולשיר ביחד עם חברי הלהקה את גרסת הכיסוי לשיר "פומפיי" .
הובהר לתובעת ע"י נציגי "מיומנה" כי היא לא תקבל כל תמורה כספית בגין עבודתה בביצוע, בעיבוד ובהפקת השיר, אולם השתכנעתי כי התובעת ציפתה לזכות להכרה והוקרה בדמות של אִזכור שמה ומתן קרדיט במועד השמעת השיר, שאם לא כן – לא הייתה כל סיבה כי תסכים לביצוע השיר בלא כל תמורה.
עוד שוכנעתי כי הייתה הבנה בין התובעת ובין "מיומנה" כי התובעת תקבל קרדיט כמבצעת ביחד עם "מיומנה" וכי התובעת הבינה משיחתה עם נציגת "מיומנה" כי היא תזכה לקרדיט בעת השמעת השיר, אם כי התובעת, סמכה על דברי נציגת מיומנה ולא טרחה לתמוך הסכמה זו בתיעוד כזה או אחר ולא התנתה את הסכמתה לבצע את השיר בהתחייבות מפורשת מצד הנתבעת לתת לה קרדיט. אדגיש, כי הבנה זו בין התובעת ומיומנה, אינה מחייבת את הנתבעת בכל צורה שהיא.
הוכח בפני כי קובץ השמע של השיר שהוכן על ידי התובעת הועבר לנתבעת ביום 25/12/13, כאשר בצמוד לו הועברה רשימת הקרדיטים המלאה ובו נכתב כי המבצעים הם "מיומנה ורונית רולנד".
אין חולק, כי בפעמיים שבהם הושמע השיר על ידי הנתבעת (פעם אחת במסגרת הקדימונים ופעם נוספת במסגרת המצעד עצמו) לא ניתן קרדיט לתובעת בשידור, אלא שניתן קרדיט ל"מיומנה" בלבד.
הוכח בפני כי לפני השידור ידעו העורכים והמפיקים האחראיים על הפקת המצעד הלועזי השנתי אצל הנתבעת כי השיר מבוצע על ידי "מיומנה ורונית רולנד", והוכח בפני כי נעשו מספר פניות לנתבעת, לפני שידור המצעד השנתי, כדי לבקש במפורש את אִזכור שמה של התובעת בשידור, וזאת לאחר ששמה לא אוזכר בעת שידור הקדימון.
מהעדויות שהובאו בפני עלה כי עורכי המשדר החליטו שלא לכלול את שמה של התובעת כאחת ממבצעות השיר, וזאת משיקולי עריכה ובסברם כי די להזכיר את שמה של "מיומנה", אותה ראו, לדבריהם, כמבצעת העיקרית של השיר.
עוד הוכח בפני כי רשימת קרדיטים מלאה פורסמה בעמוד ה-"YouTube", המלווה את התוכנית, ובו אוזכר שמה של התובעת כמבצעת, כמפיקה וכמעבדת. טענת התובעת בעניין זה, לפיה בשלב הראשון לא אוזכר שמה כמבצעת בכותרת השיר, לא הוכחה.
דיוני בשאלה האם חייבת היתה הנתבעת לתת קרדיט בשידור לתובעת ייצא מנקודת הנחה לפיה הנתבעת לא התחייבה לתת לתובעת קרדיט ולא ביקשה ממנה לבצע את גרסת הכיסוי לשיר.

האם יש חובה לתת קרדיט למבצע בשידור ובאיזה היקף לטענת הנתבעת, אין כל חובה בדין לתת קרדיט למבצע דווקא בשידור; הדברים עולים, להבנתה, מלשון החוק ומההיגיון העולה מאחוריה, הנטוע בחיי המעשה הפרקטיים, שאינם מאפשרים הטלת חובה כזאת על תחנת רדיו.
לטענת בא כוח הנתבעת, סעיף 4א(א) לחוק זכויות מבצעים, הקובע את הזכות המוסרית של מתן קרדיט, עוסק בשניים מתוך ארבעה סוגי מעשים ופעולות; דהיינו – הוא קובע זכות מוסרית לגבי פעולות של "טביעה" או "שיעתוק" בלבד, כאשר הסעיף אינו מתייחס ל"שידור". מכך למד בא כוח הנתבעת כי כשמשדרים יצירה אין כל חובה על תחנת רדיו לתת קרדיט.
בפרק ההגדרות של חוק זכויות מבצעים נקבע, בין היתר, כך:
"מבצע": אדם המבצע במשחק, בשירה, בנגינה, במחול או בדרך אחרת, יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית.
"ביצוע": ביצוע של יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית על ידי מבצע.
סעיף 4א לחוק זכויות מבצעים שכותרתו "זכות מוסרית", קובע:
"(א) למבצע זכות ששמו ייקרא על כל ביצוע שנעשה על ידיו ועל כל טביעה או שיעתוק שלו, בהיקף ובמידה המקובלים לאותו ענין.
(ב) המבצע זכאי שלא ייעשה בביצוע שבו נטל חלק או בטביעה או בשעתוק של ביצוע כאמור, כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לביצוע העלולים לפגוע בכבודו או בשמו של המבצע.
(ג) פגיעה בזכות לפי סעיף זה היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה."
בא כח הנתבעת טוען כי אין הבחנה בחוק בין מבצע ראשי או משני או בין זמר, נגן או ביצוע קולות רקע ואם יפורש הסעיף כך שהזכות המוסרית חלה גם על שידור, הרי בכל שיר שישודר ברדיו תהיה חובה על תחנת הרדיו להקריא את רשימת כל המבצעים של השיר, דבר שאינו מעשי ומביא לתוצאה אבסורדית שתחייב כל תחנת רדיו ליתן קרדיטים לכל היוצרים ולכל המבצעים בעל פה בשידור.
לא אוכל לקבל פרשנות זו של בא כוח הנתבעת, חרף היותה שובת לב, מאחר שהיא אינה סבירה בעיניי וכן הואיל והיא אינה מתיישבת עם לשונו הפשוטה של סעיף 4א(א), לחוק הקובע "למבצע זכות ששמו ייקרא על כל ביצוע שנעשה על ידיו ועל כל טביעה או שיעתוק שלו, בהיקף ובמידה המקובלים באותו עניין". (ההדגשות שלי ע.א.).
מבחינה לשונית, זכאי המבצע ששמו יקרא על כל "ביצוע", כאשר בנוסף לכך, בבחינת ריבוי – זכותו של המבצע ששמו ייקרא גם על כל טביעה או שיעתוק; זאת, אנו לומדים מהתחביר של הסעיף המצרף את ה"טביעה" או את ה"שיעתוק" באמצעות המילה "ועל", המהווה ריבוי והוספה ל"ביצוע".
כאמור בסעיף ההגדרות, "מבצע" – "אדם המבצע ... בשירה, בנגינה ... יצירה ... מוסיקלית" ואילו "ביצוע" הוגדר "ביצוע של ... יצירה מוסיקלית על ידי מבצע".
לפיכך, פרשנות פשוטה של לשון החוק מלמדת כי לזמר המבצע שיר, זכות כי שמו ייקרא על כל ביצוע שנעשה על ידו, לרבות בעת שידור הביצוע, ובנוסף, זכותו של מבצע היא ששמו ייקרא על כל שיעתוק או טביעה.

לעניין חשיבות מתן קרדיט ליוצר, נקבע בע"א 2790/93 אייזנמן נ' קימרון (פורסם בנבו) (להלן: "עניין קימרון"):
"מלבד הזכויות הכלכליות שבידי בעל זכות היוצרים עומדת לו גם זכות אישית-מוסרית.... אדם זכאי ששמו ייקרא על "ילדי רוחו".... זיקתו הרוחנית לאלה כמוה, כמעט, כזיקתו ליוצאי חלציו. פרסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה "בהיקף ובמידה המקובלים" הוא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר. שורשיו של עיקרון חשוב זה שלוחים גם במקורות המשפט העברי, שעמדו על גודל עוונו של מי שאינו אומר דבר בשם אומרו. כך נאמר, בין דברים רבים, בעניין זה: "גדול שיאמר דבר בשם אומרו ולא יגזול דעת האומרו, כי גזילה זו יותר מגזילת ממון... ומה מאוד גדול עבירה זו בעיני, האומר פשט הכתוב בספר, או אשר שמע, ולא מזכיר שם האומר או הכותב" (ר' ישעיה הלוי הורוויץ שני לוחות הברית, מסכת שבועות, קפג, ב [ב]; כן ראו מקורות נוספים אצל נ' רקובר זכות היוצרים במקורות היהודיים [ג],בעמ' 35 ואילך). כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, "פרי עמלו של התובע, הוא הטקסט המורכב, פורסם ללא אזכור שמו, ובכך הופרה זכותו המוסרית...."
דברים אלו, הגם שנאמרו בהקשר עם זכויות יוצרים, יפים אף לעניינינו מאותם טעמים שפורטו בעניין קימרון.
בא כוח הנתבעת ניסה לשכנע את בית המשפט כי הפירוש לפיו יש להקריא את שמו של המבצע בשידור, בכל השמעת שיר, אינו הגיוני בשל הגדרתו הרחבה של "מבצע" בחוק, כאשר בכישרונו ניסה להביא לידי אבסורד את הצורך העלול להתחייב מפירוש זה, לפיו תחויב תחנת רדיו להקריא את שמם של כל סוגי המבצעים המוגדרים בחוק, בכל פעם שמשדרים שיר, דבר שאינו סביר ואינו הגיוני.
אכן, מקובל עלי כי אין זה סביר להקריא בעת השמעת כל שיר רשימה מלאה של שמות כל המבצעים, כהגדרתם בחוק, כאשר לדידי גם החוק עצמו לא התכוון לתוצאה אבסורדית כזו; לפיכך, בסייפת סעיף 4א' לחוק נכתב: "בהיקף ובמידה המקובלים לאותו ענין". סייפת סעיף 4א היא זו שבאה לסייג את היקף חובת ההקראה וליצוק לתוכה הגיון וסבירות, כך שבכל מקרה יוקרא שמו של מבצע "בהתאם למקובל ולנהוג באותו עניין". לפיכך, אין מקום ליתן פרשנות אבסורדית לחובת ההקראה בשידור שמקים סעיף 4א'.
ברור, כי מקום בו משודרת תוכנית השמעת שירים ברצף, בלא כל קריינות, הרי שלפי המקובל והנהוג באותו עניין, אין מקום או צורך כלשהו להקריא את שמות המבצעים או מי מהם.
זאת ועוד, כאשר משודרת תוכנית שבה מושמעים שירים ועל פי החלטת המערכת ועל פי הנהוג מציינים את שם הזמר/ים/ הלהקה, המהווים חלק מהמבצעים, ואין מקריאים את שמות הנגנים, המלחינים, העורכים, הרי שיהיה בכך די כדי לענות לדרישה של "ההיקף במידה המקובלת באותו עניין".
הבאתי שתי דוגמאות, אולם ניתן להביא אינספור דוגמאות ואינספור שיקולים, והכל בהתאם לשכל הישר ולהיגיון הבריא ואין מקום בדיון זה לקבוע מסמרות או רשימה סגורה של שיקולים ושל הגדרות לכל סוגי השידורים והתוכניות.
יחד עם זאת, במקרה שבפני, דהיינו – שידור המצעד הלועזי השנתי, הנתבעת היא זו שמתצהיריה עולה מהו ה"היקף והמידה המקובלים לאותו ענין".
כפי שהוכח בפני מהתנהגות הנתבעת הן במצעדים הלועזיים השנתיים בשנים 2012 ו-2013, הן מכך שהנתבעת עצמה הודתה כי הקליטה קדימונים בהם שמות הזמרים או הלהקות המבצעים את השירים, במצעד הלועזי השנתי נהוג להקריא את שמות הזמרים המבצעים של השירים ולתת להם קרדיט, ולפיכך השמעת שמות הזמרים בלא שמות מבצעים אחרים (כמו נגנים) עונה על דרישת החוק לפי המקובל באותו עניין.
משהמקובל הוא להקריא את שמות הזמרים המבצעים, לא היו עורכי התוכנית רשאים להשמיט את שמה של התובעת, כאחת מהזמרים המבצעים, והשמטת שמה מהווה, בנסיבות העניין, פגיעה בזכותה המוסרית של התובעת.
אינני מקבל את טענת הנתבעת, לפיה הכללת שמה של התובעת בדף ה-"YouTube" של התוכנית די בו כדי לצאת כדי חובת החוק, שכן בדף ה-"YouTube" הוזכרו שמות כל המבצעים, כולל שמות המבצעים של השירים האחרים ששמם הוקרא בשידור ואין בכך כדי להוות תחליף למתן קרדיט בשידור כאשר קיימת חובה כזאת.
כמו כן שוכנעתי, כי הודעת הדוא"ל עם שמות כל מבצעי השיר, הגיעה לנתבעת ממיומנה בשעה 7:30 בבוקר ביום הקלטת הקדימונים, עוד לפני הקלטתם, כך שלא היתה כל מניעה לכלול בהקלטה המוקדמת את שמה של התובעת, מה גם שבמהלך הבאת הראיות שוכנעתי כי שמה של התובעת לא הוקרא בשידור עקב "לחץ" או בעיה טכנית כזו או אחרת, אלא מתוך החלטה מושכלת של עורכי הנתבעת שלא לתת לתובעת קרדיט בשידור מאחר וסברו שדי לתת קרדיט למיומנה.
כן, אינני מקבל את הסבר הנתבעת לפיו מדובר היה בשידור לחוץ שלא איפשר את הקראת שמה של התובעת, שכן הקראת שמה לצדה של "מיומנה" היה אורך שניות ספורות לכל היותר, למסקנה זו הגעתי לאחר שהאזנתי להקלטה של שידור המצעד השנתי, שבה שדרנית מדברת בסמוך לפני השמעת השיר במלל חופשי, במשך כ-45 שניות, בהן ניתן היה בנקל לכלול את שמה של התובעת, גם אם לא הוקלט מראש, בלא לפגוע בשידור ובתכניו כהוא זה.
הגעתי למסקנה כי עת נמנעה הנתבעת מלהקריא את שמה של התובעת לצד שמה של להקת מיומנה כמבצעת השיר, היא הפרה את זכותה המוסרית של התובעת.
סעיף 5 לחוק זכויות מבצעים קובע: "למבצע שזכותו לפי חוק זה הופרה יהיו כל התרופות האזרחיות המוקנות לפי כל דין לבעל זכות יוצרים שזכותו הופרה, בשינויים המחוייבים".

פיצויים בשל הפרת הזכות המוסרית
סעיף 56 לחוק זכות יוצרים קובע:
"(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
(ד) ......."
לפי סעיף 56ג' לחוק זכות יוצרים, מדובר בהפרה אחת של זכותה המוסרית של התובעת, למרות שאנו עוסקים בשתי השמעות.
הנזק שנגרם לתובעת הוא נזק של פגיעה בשמה, ברגשותיה ובכבודה המקצועי, שכן התובעת חשה, כי מתייחסים אליה בזלזול ובחוסר הערכה; תחושה שהרגישה בצדק, לאור עמדת הנתבעת, כפי שבאה לידי ביטוי, הן במסגרת הבאת הראיות, הן במסגרת הסיכומים, מהם נבע כי הנתבעת לא ראתה את התובעת כראויה לאִזכור שמה כמבצעת לצידה של "מיומנה" "משיקולי עריכה" בהיותה אנונימית ובלתי מוכרת ומאחר ואינה מעניינת את המאזינים.
אביעד שהיה עורך התוכנית בה שודר השיר העיד כי מבחינה תוכנית-עניינית סברו נציגי הנתבעת כי אין מקום לשנות את אופן מתן הקרדיט בשידור, שכן הפניה של גלגלצ לגבי הקלטת גרסת הכיסוי הייתה ל"מיומנה" בלבד, כאשר הרעיון האומנותי היה בביצוע של מיומנה ובעצם העובדה שמיומנה מבצעת שיר כזה. זה מה שהיה מעניין מבחינת הנתבעת ומה שהנתבעת חשבה שיהיה מעניין מבחינת המאזינים, ונציגי הנתבעת לא סברו שהעניין הוא במי שיתרום את הקולות לשיר.
עוד העיד אביעד כי "מיומנה" להקה מוכרת הרבה יותר, שמה רלוונטי יותר למאזינים והיא מזוהה יותר מהתובעת. לכן, בין היתר הקרדיט בשידור עצמו ניתן ל"מיומנה" בלבד, למרות שאביעד אישר כי ידוע לו שביקשו לתת קרדיט לתובעת, אך הקרדיט לא ניתן לתובעת, מתוך החלטה עריכתית, כאשר ההחלטה הייתה של צוות העריכה של המשדר.
לטענת בא כח הנתבעת בסיכומיו "התובעת הייתה זמרת שלא הייתה מוכרת לקהל הרחב של מאזיני גלגלצ, זמרת די אנונימית ולא עלה איזשהו עניין תוכני מבחינת העניין של ציבור המאזינים בביצוע מצד התובעת".
בהתייחס לטענת הנתבעת, לפיה היא יצאה כדי חובתה כאשר איזכרה את להקת מיומנה כיוצרת, בצירוף ההסבר כי להקת מיומנה היא מפורסמת בעוד התובעת הינה אנונימית ואין בה כדי להוות עניין למאזינים, אין לי אלא להיתלות באילנות גבוהים ולהפנות לפסק הדין בעניין קימרון שבו העלו הנתבעים טענה דומה ואף מעליבה פחות, ולפיה די כי ייחסו את עניין הטקסט המפוענח, שנדון באותו עניין, לראש צוות החוקרים ולעמית נוסף, וכך קבע בית המשפט העליון בעניין קימרון:
"המערערים טוענים כי יצאו ידי חובתם בכך שייחסו את הטקסט המפוענח לסטרוגנל – שהיה לטענתם ראש צוות החוקרים – ול"עמית" נוסף. גם טענות אלה יש לדחות. בית-המשפט קבע בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי שנקס ידע שקימרון השתתף ביצירתו של הטקסט המפוענח: "באשר לחלקו של התובע [קימרון – י' ט'] בחיבור הטקסט המורכב, שנקס הודה כי ידע שהתובע סייע לסטרגנל בחקר המגילה... שנקס נמנע ביודעין מלציין את שמו של קימרון. לא הייתה כאן השמטה בבלי דעת, או השמטה כתוצאה מאי-ידיעת זהותו של המחבר......אשר לטענה כי המערערים יצאו ידי חובתם באזכור שמו של סטרוגנל "עם עמית נוסף", יש לדחותה בשתי ידיים.... אזכור של "עמית" בלי לציין את שמו, ובלי לציין שהיה כאן מעשה יצירה של הטקסט המפוענח הוא ביזיון ולעג לרש. "אזכור" שכזה, לרבות הטענה שדי בו כדי לקיים את מצוות הפקודה – אם לא את החובה האנושית-המוסרית– מעליב אף יותר מאי-אזכור".
לדידי, הדברים שנקבעו בפסק דין בעניין קימרון יפים לענייננו ואף ביתר שאת, למרות ששם דובר על זכויות יוצרים.
הטענה, לפיה די במתן קרדיט ללהקת מיומנה כדי לקיים את מצוות החוק, מהווה כדברי בית המשפט העליון בעניין קימרון "בזיון ולעג לרש" ובטענה זו יש כדי להעליב עוד יותר מאשר אי האזכור המקורי, בגינו הוגשה התביעה.
בהשמטת שמה של התובעת במקרה שבפני חטאו עורכי הנתבעת בחטא היוהרה עת החליטו "משיקולי עריכה" שלא לתת קרדיט לתובעת כמבצעת לצידה של מיומנה שכן "מיומנה" יותר מעניינת בעוד שהתובעת הינה זמרת אנונימית שאינה מוכרת למאזינים.
התנהלות מסוג זה יש בה כדי לפגוע בתובעת, להעליב אותה וליצור אצלה את התחושה כי שמה אינו מפורסם או חשוב דיו כדי להיות מוקרא כאחד מהזמרים, כאשר היה ברור לעורכי התוכנית שהתובעת היא אחת מהזמרים ויוצרת השיר, וזאת אף לאחר שנדרשו במפורש להקריא את שמה ולתת לה קרדיט.
אין ספק כי הנתבעת רשאית לשקול שיקולי עריכה כאלה ואחרים ולהפעיל שיקול דעת מקצועי, ואף לקבוע את אופי התוכנית, אולם אינני סבור כי מקום שבתוכנית מסויימת הוחלט ע"י העורכים לתת קרדיט, ובפועל גם ניתן קרדיט, לזמרים המבצעים את השיר (להבדיל מהנגנים או מיוצרים אחרים של השיר) רשאים עורכי התוכנית להפלות "משיקולי עריכה" חלק מאותו סוג מבצעים (זמרים) להם ניתן קרדיט באותה תוכנית, ולקבוע בשרירות ליבם, באיצטלה של שיקולי עריכה, למי מאותם היוצרים מאותו הסוג יינתן קרדיט ולמי לא יינתן. בעשותם כן, הם מפרים את חוק זכויות מבצעים ופוגעים בזכותו המוסרית של הזמר שלא ניתן לו קרדיט בשידור.
ודוק, בתוכנית שלפני, דהיינו במצעד הלועזי השנתי, לא טענה הנתבעת, כי למעט שמה של התובעת, כזמרת מבצעת, (אחת משתיים שבצעו שיר) הושמטו אף שמותיהם של זמרים אחרים שביצעו שירים או גרסאות כיסוי , בין בעצמם ובין ביחד עם אחרים, כך שיוצא כי בין המבצעים שצריך היה לתת להם קרדיט "על פי הנהוג באותו עניין" רק התובעת הופלתה לרעה, דבר שיש בו כדי להגדיל את הפגיעה בתובעת.

סוף דבר
לאחר שהבאתי בחשבון את כל השיקולים הצריכים לעניין, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך של 50,000₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל בגין הפרת זכותה המוסרית.
בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום האגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 7,500₪.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ז, 13 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

חתימה


מעורבים
תובע: רונית רולנד
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: