ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלעד אלקיים נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט זיו אריאלי

מבקש

אלעד אלקיים

נגד

משיבה

מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החוק) .

רקע וטענות הצדדים:

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, וכן הדחת קטינים לשימוש בסמים. על פי המתואר בכתב האישום, החל מחודש יולי 2015 ועד למעצרו, נהג המבקש למכור סמים, בעשרות הזדמנויות, לקטינים תלמידי בית ספר.

ההליך העיקרי קבוע לתחילת שמיעת הראיות, החל מיום 31.10.16.

המבקש עותר להורות למשיבה להמציא לו שורה של מסמכים, וביניהם – רשימת חומר חקירה, תמלילי חקירות, רשימת חומר סודי, תקליטור אשר טרם הועבר לעיונו (מספר 13 ברשימת עבודות מ"ט אשר הועברה לעיונו), רשימה המפרטת את החומרים המצויים על גבי התקליטורים שהועתקו, גיליון רישום פלילי של חמישה עדי תביעה (ע"ת 1-5) , לרבות רשימת תיקי מב"ד של אותם עדים, רשימת גיליון רישום פלילי ותיקי מב"ד של אדם נוסף שאינו עד תביעה. בנוסף עותר המבקש כי יועברו לעיונו חקירות "כל המעורבים בפרשה מאפריל 2015".

לעניין רשימת חומר החקירה, נטען כי הועברה לעיון ההגנה רשימת "מפתח תיק" שאינה מהווה רשימת חומר חקירה כמקובל. הועברו מספר רשימות, אשר חלקן משובשות ושגויות.

לעניין רשימת חומר סודי, נטען כי נמסר לו מאת המשיבה כי הנושא בטיפול, אך רשימה כאמור טרם הועברה לו.

בנוסף, הועברו לעיון ההגנה תקליטורים, אך לא צויין לגבי כל אחד מהם באופן מפורט מה הם מכילים.

לעניין רישומם הפלילי של עדי התביעה, נטען כי המשיבה מתנגדת להעברת הרשימה בטענה כי אין המדובר בחומר רלבנטי. לטענת המבקש, כתב האישום מתבסס ברובו על אמרותיהם של אותם חמישה עדים וכן אדם נוסף (א' ס'). לטענתו, אותם אדם מנסה להפלילו כדי להתחמק מכתבי אישום, ועיון ברישומו הפלילי עשוי לשפוך אור על התנהלותם של העדים, התנהלותה של המשטרה וכן לסייע להעריך את מהימנותם של העדים.

עוד טען המבקש, כי מחקירות העדים עולה כי מרביתם נחקרו בחודש אפריל 2015 בגין פרשיה אחרת שעניינה עבירות סמים, וכי לחלקם נפתחו תיקים פליליים. המבקש לא נחקר בגין פרשיה זו, אולם חקירותיהם של העדים רלבנטי להגנתו, שכן באמצעות חומר זה יוכל להפריך את גרסאות העדים ולהוכיח את חפותו.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

אשר לרשימת חומר החקירה, טוענת המשיבה כי העבירה לידי ההגנה רשימה על פי הכללים בפסיקה, ואין המדובר ב"מפתח תיק". נגד המבקש נפתחו שני תיקי פל"א (רק בגין אחד מהם הוגש כתב אישום). בכל אחד מהתיקים נערכה רשימה נפרדת, וישנם חומרי חקירה המצויים בשני התיקים, ומכאן הכפילות.

אשר לרשימת החומר החסוי, נטען כי תעודת החיסיון נמצא בטיפול, ומכל מקום יועברו לידי ההגנה פראפרזות של הידיעות המודיעיניות.

אשר לתמלילי החקירות, הרי שאלו מצויים בהכנה, אולם התקליטורים עצמם הועברו לידי ההגנה, והם מהווים את חומר החקירה הראשי (בעוד שהתמלילים הם רק כלי עזר בידי הצדדים).

בדיון בפני הדגישה ב"כ המבקש, כי המעורב הנוסף (א'ס', שאינו עד תביעה) טוען כי רכש סמים מהמבקש. על פי הטענה, אותו מעורב קשור קשר אמיץ לחבורת קטינים נוספים אשר קשרו יחד קשר להפליל את המבקש, ולשם כך יש צורך לקבל את גליון הרשעותיו הקודמות. אשר לעדי התביעה אשר תיק החקירה בעניינם נסגר (פרשת מכירת סמים מאפריל 2015) – יש חשיבות לקבל את תיק החקירה בע ניינם, שכן על פי הטענה אותם עדים קיבלו את הסמים מידיו של אדם אחר, ולא מאת המבקש. ייתכן כי קבלת התיקים הסגורים תבסס טענת "הגנה מן הצדק". עוד נטען כי ישנה חשיבות לבחון מהי גרסתם הראשונית של הקטינים, וגרסה זו יכולה ללמד על חפותו של המבקש.

בדיון הציגה בפני ב"כ המשיבה את גיליון הרישום הפלילי של ע"ת 1-5. לעניין התיקים האחרים (מחודש אפריל 2015), הצהירה נציגת המשיבה כי מדובר בתיקים שנפתחו בעניינם של שני עדים קטינים, אשר לא נשפטו. מדובר בתיקים סגורים, אשר טופלו במסלול של טיפול מותנה, ואשר עניינם בפרשה אשר ארעה כשנה לפני הפרשה מושא כתב האישום. משכך, סבורה המשיבה כי מדובר בחומרים אשר אינם רלבנטיים להגנתו של המבקש.

לעניין המעורב האחר (אשר איננו עד תביעה), הוסיפה המשיבה כי מדובר במעורב בתיק שנחקר, ואשר בעת הרלבנטית היה קטין. בסופו של יום הוחלט שלא לייחס למבקש עבירות בגין העסקאות אותן ביצע יחד עם אותו מעורב. המדובר מי שאינו עד תביעה, ולפיכך הבקשה לקבל את גיליון הרישום הפלילי שלו (כמו גם תיקי מב"ד) – אינה רלבנטית, ופוגעת בפרטיותו מעבר לנדרש.

לעניין פירוט הרשימה המתייחסת לתקליטורים, נטען כי מדובר בחומר רב, אשר לגבי חלקם מדובר בתוצרים של "פריקת" טלפונים ניידים. החומרים אותם מצאה המשיבה כרלבנטיים – הודפסו ומצויים בתוך תיק החקירה (אשר נמסר לעיון המבקש).

דיון והכרעה:

כפי שנקבע לא אחת, תכליתה של זכות העיון בחומר החקירה היא לאפשר לנאשם הזדמנות נאותה להכין את הגנתו ולממש את זכותו להליך הוגן. הפרשנות המרחיבה למונח "חומר חקירה" יושמה בפסיקת בתי המשפט השונים, באופן שחומר הקשור – במישרין או בעקיפין - לאשמה, ונוגע ליריעה העובדתית הנפרסת בכתב האישום, יהווה 'חומר חקירה'. היישום המרחיב לפרשנות המונח "חומר חקירה" הביאה את בתי המשפט שוב ושוב לכלול תחת מונח זה גם מקרים שבהם הרלוונטיות של החומר שבמחלוקת להגנתו של הנאשם, אינה מובהקת, או כאשר החומר המבוקש אינו קשור במישרין לאישומים המיוחסים לאותו נאשם (ר' למשל בש"פ 8406/12 פלוני נ' מדינת ישראל (3.12.2012); בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360 (2005)).

עם זאת, והגם ש"אין חקר לתבונתו של סנגור מוכשר", הבהיר בית המשפט העליון בפסיקתו, כי הגדרה רחבה מדי למונח "חומר חקירה", אינה רצויה. כך למשל, נקבע כי אין לכלול בחומר החקירה ראיות בעלות רלוונטיות רחוקה ושולית, בהקשר לכתב האישום, ואין להתיר "מסעות דיג" ספקולטיביים אחר חומר ראיות (ר' למשל בש"פ 1993/14 יוסף נ' מדינת ישראל (23.4.2014); בש"פ 4508/15 סבג נ' מדינת ישראל (9.7.2015)).

לפיכך, נקבע כי על נאשם להצביע על קיומו של "יסוד של ממש" לטענתו, כי החומר המבוקש יתרום להגנתו. תקווה ספקולטיבית אינה עומדת אחר דרישת ה"יסוד של ממש" (בש"פ 7585/14 שטרום נ' מדינת ישראל (18.11.2014); בש"פ 8397/12 חטיב נ' מדינת ישראל (28.11.2012)).

בהקשר זה יש לזכור, כי העברת חומרים לעיון נאשם לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי – פוגעת לא פעם באינטרסים או בזכויות של צדדים שלישיים. על פי רוב, הזכות הראשונה הנפגעת במצבים מסוג זה היא הזכות לפרטיות. לפיכך נקבע, כי במקרים בהם החומרים המבוקשים אינם מצויים בליבת האישום ואינם נוגעים לו ישירות, הרי שעל בית המשפט לערוך איזון בין זכויותיו של הנאשם להליך הוגן לבין זכויותיהם של הצדדים השלישיים. וככל שהזיקה בין החומר המבוקש לבין צורכי הגנתו של הנאשם, רחוקה יותר, כך יגבר המשקל הניתן לשיקולים נוגדים אחרים (בש"פ 8500/14 פאהום נ' מדינת ישראל (28.12.2014);בש"פ 5320/13 מולקנדוב נ' מדינת ישראל (18.8.2013); בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר (23.1.2014)).

לאור מושכלות יסוד אלו אבחן את טענות המבקש.

א. רשימת חומר חקירה – דרישות צורניות , ומסמכים שטרם הועברו:

כידוע, סעיף 74(א) לחוק מעניק לנאשם זכות לעיין ב"חומר חקירה", וכן ב"רשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום". כפי שנקבע לא אחת [ר' למשל בש"פ 8592/10 השאש ואח' נ' מדינת ישראל (21.12.2010):

"הרשימה מאפשרת לו [לנאשם] מבט רחב יותר מכפי החומר שהועמד לעיונו, ובכך היא משפרת את יכולתו לה כין הגנתו, כמו גם את יכולתו לאתר חומר שלא נמסר לו ושהוא סבור כי יש להגדירו כ"חומר חקירה". בנוסף, רשימת החקירה מהווה כלי בקרה בידי גורמי התביעה ביחס לכלל החומר שבתיק המשטרה".

לעניין אופן עריכת הרשימה ציין בית המשפט העליון בבש"פ 7036/08 ברקו נ' מדינת ישראל (18.11.2008) כי:

"המשיבה אינה יכולה לצאת ידי חובתה בהצהרות ובהפניות למסמכים שונים אשר אם ילוקטו על ידי העוררת זעיר פה זעיר שם, תוכל היא להרכיב לעצמה מתוכם את רשימת כל החומר שנאסף... דומני שלא לכך מכוונת הוראת סעיף 74(א) הנ"ל המטילה על המשיבה כמי שמרכזת את כל המידע והנתונים בעניין זה לערוך רשימה אחת, שלמה וממצה של כל החומר שנאסף ונרשם כאמור, אותה עליה למסור לעיון הנאשם".

עם זאת, בעניין השאש הנ"ל נקבע, כי המבחן שראוי להחיל על אופן עריכתה של רשימת החומר הוא מבחן תכליתי – האם הרשימה מגשימה, באופן בו נערכה, את התכלית המונחת בבסיס סעיף 74 לחוק:

"נכונה אני לקבל, כי דרך המלך הינה בעריכת רשימה אחת שתקיף את מלוא החומר בתיק שיש לו נגיעה לאישום, כשהוא ממוספר במספור עקיב ורציף. ואולם, כיוון שהמחוקק לא הגדיר את האופן המדויק בו על הרשימה להעירך, לא ניתן לקבל לדעתי קביעה טכנית, אחידה ומחייבת באופן גורף באשר לאופן עריכת הרשימה. מבחנה של הרשימה המועברת על ידי התביעה להגנה צריך להיות מהותי – האם מגשימה הרשימה את תכלית עריכתה? המענה לשאלה זו צריך להינתן לא על בסיס שיקולי הנוחות של התביעה או של ההגנה, אלא לפי צו השכל הישר".

בשים לב לאמור, סבורני כי אופן עריכת הרשימה על ידי המשיב עונה על תכלית עריכתה של הרשימה. ב"כ המשיבה ציינה כאמור, כי העבירה לעיון ההגנה שתי רשימות המפרטות את חומר החקירה המצוי בתיק (שכן מדובר בשני תיקי פל"א שנפתחו בעניינו של המבקש). העובדה כי ישנן, פה ושם, כפילויות בין הרשימות אינה מצדיקה עריכת רשימה מאוחדת. כך גם בכל הנוגע לטענת ב"כ המבקש, כי נפלה טעות באחת הרשימות. מכל מקום, ב"כ המשיבה הודיעה כי בכוונתה לבדוק את הרשימות פעם נוספת. ככל שיעלה הצורך להביא את הדברים לבחינה מחודשת של בית המשפט, יהיו הצדדים רשאים לפנות לבית המשפט, לאחר בירור נוסף ביניהם.

אשר למסמכים אשר טרם הועברו (למשל, תמלילים, וכן תקליטור מספר 13) – ב"כ המשיבה הודיעה במהלך הדיון כי הנושא בטיפול. סבורני כי על ב"כ המבקש למצות את ההידברות עם המשיבה ולקבל ממנה את החומרים החסרים. ב"כ הצדדים יפנו לבית המשפט פעם נוספת, ככל שההידברות לא נשאה פרי.

אשר לטענת המבקש בדבר חומר חקירה שהועבר ונעדר פירוט (למשל, פירוט כל אחד מהמסמכים המופיעים בתקליטורים) –סבורני כי הדין עם המשיבה. כעולה מתגובת המשיבה בכתב (סעיף 5) – התקליטורים הועתקו במלואם, והועברו לידי ההגנה. בנוסף, מסמכים מתוך התקליטורים, אשר המשיבה סברה כי הם חשובים – הודפסו ותויקו בתוך תיק החקירה. לאור האמור לעיל בדבר תכליתה של רשימת חומר החקירה, אינני סבור כי יש לחייב את המשיבה לפרט ברשימה, לגבי כל תקליטור ותקליטור, את כל אחד ואחד מהמסמכים אשר הועתקו עליו. דעתי היא כי ניתן להסתפק בפירוט כללי [לדוגמא: "חקירת פלוני מיום אלמוני"; "קבצים שהתקבלו מפריקת טלפון פלמוני"], וכי די בפירוט מסוג זה כדי להגשים את תכליתה עריכתה של רשימת חומר החקירה.

ב. גיליון רישום פלילי של עדי תביעה:

כידוע, ההלכה בנוגע לשאלה אם יש לראות במרשם פלילי של עדים ומתלוננים כ"חומר חקירה" – ניתנה בעניין בניזרי (בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב (1) 684). שם נקבעה נוסחת האיזון הראוי בין הזכות למשפט הוגן לבין הזכות לפרטיות של עדים, וזאת בהמשך ישיר לנוסחת האיזון אשר נקבעה בבג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (בג"צ היומנים), שם נקבע כי:

"השיקול המרכזי ביישומה של נוסחת האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הוא חשיבות החומר להגנת הנאשם. דהיינו, בכל מקרה תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם, ותיבחן האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. בהתנגשות חזיתית בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים – דהיינו, כאשר מדובר ב"חומר חקירה" מובהק או כאשר ברי כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם – יורה בית המשפט על גילויו של החומר לנאשם אף אם יהיה בכך משום פגיעה בזכויותיו של עד או מתלונן. אולם ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים ושל המתלוננים".

בהקשר זה נקבע עוד, כי על מל מנת לעמוד במבחן הרלבנטיות ולהצדיק פגיעה בזכות לפרטיות של עד (כמו גם באינטרס הציבורי למניעת הרתעת עדים ממסירת עדות) – לא די בעצם קיומו של מרשם פלילי. נדרש "דבר מה נוסף", דהיינו אינדיקציה לכך שיש במרשם הפלילי של העד פוטנציאל ממשי וקונקרטי לתרום להגנת הנאשם. כך למשל נקבע בבש"פ 4508/15 סבג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.7.2015), כי:

"האפשרות התאורטית למצוא במרשם הפלילי סיוע להגנת הנאשם ללא כל אינדיקציה קונקרטית, אין די בה כדי להצדיק לראות במרשם הפלילי של העד משום "חומר חקירה". תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא יימצא בפסקי הדין הנזכרים במרשם הפלילי מידע העשוי לסייע בהגנת הנאשם, אינה מצדיקה פגיעה בזכויות עדים...
אכן, המגמה בפסיקת בית משפט זה היא "לפרש באופן רחב את המונח 'חומר חקירה'", אך נפסק גם כי אין להרחיב מונח זה "לראיות שחשיבותן ונגיעתן לאישום הפלילי היא שולית ורחוקה מדי" ... בצדק נטען לענין זה מטעם המשיבה, כי קביעות מהימנות שנקבעו בעבר בעניינו של עד יספקו תועלת זניחה בלבד להגנת נאשם, היות שכל שופט או מותב מכריע לגבי מהימנות עדים על-פי התרשמותו שלו".

אציין עוד כי למען הסר ספק עיינתי בגיליונות הרישום הפלילי של ע"ת 1-5, אשר הועברו לעיוני במהלך הדיון. לא מצאתי בחומר שהועבר לעיוני כל רלבנטיות לאירועים נשוא כתב האישום. משכך, אני דוחה את הבקשה בכל הנוגע לעיון בגליון הרישום הפלילי של עדי התביעה 1-5.

ג. גיליון רישום פלילי של מעורב שאינו עד תביעה (א'ס') :

הדברים אשר נאמרו לעיל בעניין עיון בגיליון רישום פלילי של עדי תביעה – נכון ביתר שאת בעניינו של מי שאיננו עד תביעה.

אמנם, לשיטת המבקש מדובר במי שיש לו נגיעה לאירועים מושא כתב האישום (ומתשובת ב"כ המשיבה בדיון בפני, נראה כי אף המשיבה אינה חולקת על כך). המדובר במי אשר המשיבה החליטה בסופו של יום שלא לייחס לו עבירות בגין האירועים מושא כתב האישום. עוד ציינה המשיבה כי מדובר במעורב שהיה קטין בעת ביצוע המעשים הנטענים.

עם זאת יש לזכור כי אין המדובר בעד מטעם התביעה, בנאשם במשפט או במתלונן, אלא ב"צד שלישי", אשר יש לשמור ביתר שאת על זכותו לפרטיות (קל וחומר מקום בו מדובר במי שהיה קטין בעת ביצוע המעשים הנטענים). ר' למשל בהקשר זה בש"פ 8406/12 אלמוני נ' מדינת ישראל (3.12.2012).

יודגש, כי בקשת המבקש אינה מתייחסת לקבלת חומרי חקירה הקשורים למעורבותו של אותו עד במעשים עליהם נותן המבקש את הדין. הבקשה היא לקבל גיליון רישום פלילי של אותו עד (לרבות תיקי מב"ד) בפרשיות אחרות. זאת, על פי הטענה, על מנת להוכיח כי אותו מעורב קשור לעדי תביעה אחרים אשר קשרו יחד להפליל את המבקש. המדובר, להבנתי, בראיות אשר נגיעתן לאישום הפלילי בעניינו של המבקש – רחוקה. לא הונחה בפני תשתית ראייתית מינימאלית (לא כל שכן "יסוד של ממש") המלמדת על קשר כאמור, ודומה כי מדובר בתקווה ספקולטיבית, אשר אינה מצדיקה היענות לבקשה, ופגיעה באינטרסים מוגנים של צדדים שלישיים.

ד. חקירות של מעורבים בפרשה, בגין תיק (סגור) אחר:

הבקשה בראש זה נוגעת, כאמור, בפרשה של עסקאות סמים אשר בוצעו בחודש אפריל 2015, חודשים ספורים לפני האירועים מושא כתב האישום שהוגש בעניינו של המבקש. ההגנה עותרת בהקשר זה לקבל לידיה את תיק החקירה בגין פרשה קודמת (אשר בגינה לא הועמד המבקש לדין).

אשר לזכות לעיין בתיקי חקירה בעניינם של אחרים – לא ניתן לקבוע באופן גורף כי אין מקום להעביר לנאשם תיק חקירה בעניינו של עד המעיד נגדו (ר' למשל בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, (23.2.3009)). עם זאת, כפי שנקבע למשל בבג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל (פ"ד לט(4) 129) – ב"כ המבקש יוכל לחקור עדים ( ובעניינו – עדי תביעה 1-5, וכן לזמן לעדות את א'ס', אשר אינו עד תביעה ) בנוגע למעשים פליליים אחרים, אולם על תשובותיהם לשאלות אלה חל הכלל בדבר "סופיות תשובותיו של עד ביחס לעניינים צדדיים". מטבע הדברים, לא ניתן יהיה לקיים "משפט" נוסף בעניין אותם אירועים, אשר אינם חלק מהאירוע עליו נותן המבקש את הדין.

יודגש עוד, כי מקום בו מדובר, כמו במקרה שלפנינו, בתיקים סגורים (דהיינו תיקים אשר נסגרו בנימוק של העדר ראיות מספיקות, העדר אינטרס לציבור, או תיקים שההליכים בהם עוכבו) – הרי שמסירת מידע בנוגע לתיקים אלה מוסדרת בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981. סעיף 11א' לחוק זה קובע כי מידע אודות תיקים סגורים יימסר רק לגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק. בית המשפט והסנגור בהליך פלילי אינם נמנים על הגופים המפורטים בתוספת השלישית. משכך, הרי שמתבקשת לכאורה המסקנה כי סעיף 74 לחוק בתי המשפט אינו חוסה על בקשות לעיון בתיקים סגורים [ר' בהקשר זה עמדת כבוד השופטת ברילנר בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל; ור' גם עמדת כבוד השופט סולברג בבש"פ 1408/14 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.4.2014); לעומת זאת, ר' עמדתו השונה של כבוד השופט עמית בבש"פ 5535/13 שמישילשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.8.2013), וכן עמדת כבוד השופט מלצר בבש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, (23.3.2009)].

אציין בנוסף, כי בכל הנוגע לטענת ב"כ המבקש, כי התיקים הסגורים בעניינם של העדים והמעורבים האחרים דרושים להגנה כדי לבסס טענה של הגנה מן הצדק (שכן אותם עדים אישרו בחקירות קודמות כי רכשו סמים מאדם אחר, ואיש מהם לא הועמד לדין על כך), הרי שאין בנימוק זה כדי להצדיק היענות לבקשה.

בהקשר זה ר' החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 2242/16 בעניין מזרחי (31.3.2016 ), לפיה המסלול המתאים לקבלת חומרים המבוקשים לשם ביסוס טענת הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית – הינו סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, ולא בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ:

"... ואולם, מרחיבה ככל שתהיה הפרשנות הנוהגת, מקובלת עלי טענת העוררת כי תנאי יסוד לסיווגו של חומר כ"חומר חקירה" הוא כי הוא נוגע לאישום שבידי התובע אשר מפניו צריך הנאשם להתגונן, כעולה מלשונו של סעיף 74. כפי שהובהר בעניין שיינר, הכוונה היא לחומר אשר יש לו זיקה להליך הפלילי ולאישום שבמסגרתו הוא מבוקש... כמו גם לחומר שהתביעה הסתמכה עליו – למצער באופן עקיף – בבססה את האישומים הפרטניים שיוחסו לנאשם".

בענייננו, דומה כי אין מחלוקת שאותם תיקים סגורים בגין הפרשה מאפריל 2015 אינם חלק מהפרשה עליה נותן המשיב את הדין. המדובר בעסקאות סמים אחרות אשר בוצעו, ככל שבוצעו, חודשים קודם לאירועים מושא כתב האישום. משכך, וככל שהמבקש מעוניין לקבל את החומרים המבוקשים על מנת לבסס טענה של הגנה מן הצדק – הרי שה משבצת הנורמטיבית הנכונה היא בהגשת בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, ולא בבקשה לפי סעיף 74.

סיכום:

אשר על כן אני קובע, כי אין מקום להורות למשיבה לערוך רשימת חומר חקירה מאוחדת בתיק. עוד אני קובע, כי אין בגיליונות הרישום הפלילי של עדי התביעה 1-5 כל רלבנטיות לאירועים משוא כתב האישום, וכי אין מקום להתיר עיון בגיליון הרישום הפלילי של המעורב האחר (א'ס', שאינו עד תביעה) או בתיקי החקירה הסגורים בפרשה מאפריל 2015.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ז, 18 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלעד אלקיים
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: