ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חמו גלמית בע"מ נגד דשא עוז בע"מ :

בפני כבוד סגן הנשיאה, השופט גיל דניאל

תובעים

  1. חמו גלמית בע"מ
  2. גיא סער

נגד

נתבעים

  1. דשא עוז בע"מ
  2. עמית אבני

פסק דין

התובעת 1 והנתבעת 1 הינן חברות העוסקות בתחום הדשא הסינטטי. בעלי המניות ונושאי התפקידים הבכירים בשתי החברות עבדו בעבר בצוותא, אולם בשלב מסוים נפרדו דרכיהם וכיום שתי החברות הינן מתחרות.

התובע 2 (להלן – סער) הינו מנכ"ל התובעת ועב ד בעבר אצל הנתבעת. בעליה של התובעת הוא מר שמעון חמו (להלן –חמו). הלה היה בעבר שותף של הבעלים בנתבעת.

הנתבע 2 (להלן – אבני) הינו מנהל מכירות בנתבעת. בעלי הנתבעת הם משפחת עוזרי, שהיו בעבר שותפים של חמו בעסקים בתחום.

התובעים הגישו נגד הנתבעים שתי תביעות, אשר הדיון בהן אוחד.

התביעה בתיק ת.א. 29337-06-13

בתביעה בתיק ת.א. 29337-06-13 טענה התובעת, כי היא זכתה במכרז של המועצה האזורית נחל שורק. לאחר שהתובעת החלה עבודתה במקום, הגישה הנתבעת עתירה מנהלית לביטול זכייתה של התובעת במכרז ועמה בקשה למתן צו מניעה להפסיק את העבודות. במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני, ניתן על ידי בית המשפט צו ארעי ונתבקשה תגובת התובעת. עד למועד הדיון בבקשה, נאלצה התובעת להפסיק את ביצוע העבודות. בדיון שנערך, חזרה בה הנתבעת מהעתירה וזו נמחקה.

התובעת טוענת, כי העתירה שהוגשה על ידי הנתבעת היתה נגועה בחוסר ניקיון כפיים וכללה הסתרה של עובדות מהותיות. כל ניסיונה של הנתבעת בהגשת העתירה היה בהכפשת שמה של התובעת וניסיון למנוע ממנה השתתפות במכרזים עתידיים.

התובעת טוענת, כי בשל מצג השווא שהציגה הנתבעת בפני בית המשפט, אשר בהסתמך עליו ניתן צו המניעה הארעי להפסקת העבודות, נגרמו לתובעת נזקים, אותם פרטה בכתב התביעה וכן הוצאות אשר כללו תשלום שכר טרחת עו"ד בהכנת התגובה וניהול ההליך המשפטי.

התובעת העמידה תביעתה האמורה על סך 64,510 ₪.

הנתבעת בכתב ההגנה טענה, כי הדיון בבקשה לצו מניעה זמני התקיים זמן קצר לאחר שניתן הצו הארעי, כך שלתובעת כלל לא נגרם נזק כתוצאה ממתן הצו. מכל מקום, התובעת אינה זכאית לתבוע את הנתבעת בגין נזקים כתוצאה ממתן הצו, שכן מדובר בהחלטה שיפוטית ועל כן עומדת בפני התובעת רק האפשרות לתבוע נזקים לעניין ערובה או כתב התחייבות אשר בית המשפט יכול היה לקבוע במקרה זה כתנאי למתן הצו.

עוד טוענת הנתבעת, כי העתירה לא נמחקה בשל כך שטענותיה לא נמצאו נכונות, אלא נוכח קיומו של מעשה עשוי ונוכח טענתה של התובעת בתגובתה לפיה הספיקה כבר לבצע את החלק המכריע של העבודות.

הנתבעת מפנה לכך שהעתירה נמחקה בהסכמת הצדדים ללא צו להוצאות, וגם מטעם זה אין התובעת זכאית לתבוע נזקים בגינה, ובכלל זאת אינה רשאית לדרוש כעת את הוצאות המשפט בקשר לניהול ההליכים המשפטיים בעתירה.

התביעה בתיק ת.א. 45768-07-13

בתביעה בתיק ת.א. 45768-07-13 אשר הוגשה על ידי התובעת וכן על ידי סער, מעלים התובעת וסער טענות בדבר הוצאת לשון הרע על ידי הנתבעת ועל ידי אבני.

התביעה כוללת טענות בדבר ארבעה פרסומים, אשר לפי הנטען עולים כדי לשון הרע כלפי התובעים. התובעים העמידו את תביעתם על סך של 100,000 ₪.

הפרסום הראשון – לטענת התובעת במהלך סיור קבלנים שהתקיים כחלק ממכרז של עיריית קריית חיים, נוכח שאלה שהועלתה על ידי מנכ"ל התובעת, התפרץ אבני וטען בקול רם באוזני כל הנוכחים כי "אין לכם אפילו את הניסיון הדרוש כדי להגיש מכרז זה".

לטענת התובעת, בדברים אלו פגע אבני בשמה הטוב של התובעת וזאת במטרה לסכל את זכייתה במכרז.

הנתבעים הכחישו אמירה ביחס להעדר ניסיון של התובעת ובפרט כל אמירה כזו שהגיעה לאוזני אנשים אחרים. לטענתם, אבני לחש באוזניו של סער דברים אחרים (הציע לו להציג לצורך דרישת הניסיון את המגרשים שביצעה התובעת במכרז נחל שורק ולא את המגרשים שהתקינה עבור לקוח אחר).

לטענת הנתבעים, הדברים שנאמרו הושמעו באוזני סער בלבד ולא היה בהם לשון הרע. מה גם, שבאותו מכרז התובעת לא היתה זכאית להציע הצעה בשל העדר רישיון קבלני וסיווג קבלני. הנתבעים מציינים כי מדובר בסיור מקדמי להגשת ההצעות במכר ז והדברים שנטענו לא תועדו במסמכי הסיור.

הפרסום השני – לטענת התובעים, במהלך תערוכה שנערכה באילת בה נכחו הן עובדי התובעת והן עובדי הנתבעת, פנה אבני לעובדות התובעת ושאל היכן סער. כשנענה כי סער נמצא עם אשתו שעתידה ללדת כל יום, אמר אבני: "היא עדיין איתו ??? הילד ממנו ???". אחת העובדות הגיבה כי לא תרד לרמה זו והעדיפה לא להגיב.

התובעים טוענים, כי אמירה זו נועדה להכפיש את התובעים מתוך מטרה להשפיל ולפגוע בהם.

הנתבעים מכחישים את הטענות בנוגע לאירוע באילת. בהקשר זה מציינים הנתבעים, כי הכנס באילת נערך לפני המכרז בקרית חיים. לעמדתם, התובעים סלפו במכוון את סדר הדברים, גם על מנת להשמיט את העובדה כי בעקבות האירוע הקשור למכרז קרית חיים, נשלח מטעמה של התובעת מכתב אשר בו לא אוזכר האירוע באילת.

לגרסת הנתבעים, אומנם התרחשה שיחת חולין בין אבני לאחת העובדות של התובעת, אך בשיחה זו לא נאמרו הדברים המיוחסים לו. מכל מקום, גם אם נאמרו הדברים, מדובר בהומור קלוקל בלבד המהווה "דבר של מה בכך" אשר אינו מעמיד עילת תביעה בלשון הרע, כאש ר דווקא הגשת התביעה בהקשר זה מהווה פעולה בחוסר תום לב אשר מטרתה להלך אימים על הנתבעים במסגרת התחרות בין התובעת לנתבעת.

הפרסום השלישי – כמפורט לעיל, התובעת זכתה במכרז של המועצה האזורית נחל שורק. התובעת טוענת, כי בעתירה שהגישה הנתבעת הועלו טענות סרק שאין בהן ולא כלום המהוות לשון הרע והוצאת דיבה.

התובעת מפרטת בכתב התביעה את הטענות שהועלו על ידי הנתבעת, אשר לעמדתה אינן נכונות והועלו רק על מנת לפגוע בשמה הטוב.

באותו עניין טוענת התובעת, כי נשלחו מסרונים למפקח על הפרויקט שבהם נכתב כי לתובעת "אין שום ניסיון", ש"מדובר ברמאים", וכי המפקח יצטער אם התובעת תזכה.

הנתבעים טוענים, כי הנטען בעתירה מהווה "פרסום מותר" לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, הכולל פרסום על ידי בעל דין בהליך משפטי שנעשה לצורך ההליך המשפטי ובגדרו. כן טוענים הנתבעים לקיומן של הגנות נוספת, כגון הגנת אמת בפרסום.

הפרסום הרביעי – התובעת ביצעה עבודות בישוב דלית אל כרמל אצל לקוח בשם פרו נעים. לאחר משא ומתן ארוך, סוכמו עמו הפרטים ונחתמה הזמנה. בשלב זה, ביקש הלקוח פגישה נוספת בה ביקש שוב להשתכנע כי בחר בחברה המתאימה. לאחר שבוצעה העבודה נודע מהלקוח, כי אבני סיפר לו שאין לתובעת ניסיון, הדש א שלה אינו מתאים ושהוא "על הפנים" וכי בסופו של דבר יאלץ הלקוח להזמין את הנתבעת להחליף את הדשא של התובעת.

הנתבעים מכחישים כי נאמרו דברים כפי הנטען באוזני הלקוח. לגרסת הנתבעים, כלל לא ידעו כי הלקוח פנה לתובעת ועל כן אין הגיון כי נאמרו הדברים הנטענים.

העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט

מטעמם של התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של בעלי התובעת, חמו, וכן של התובע, סער. כן הוגשו מטעמ ם של התובעים תצהירים של עובדות בתובעת, גב' טליה בניסטי וגב' נאווה כלפון קולי.

מטעמם של הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של מנכ"ל הנתבע, מר דרור עוזרי ושל הנתבע, אבני.

העדים אשר תצהירי העדות הראשית שלהם הוגשו, למעט גב' כלפון קולי, העידו בבית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית על המפורט בתצהיריהם.

דיון והכרעה

התביעה לנזקים בגין הגשת העתירה ומתן צו המניעה

בתביעה זו עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, לביטול זכייתה של התובעת במכרז נחל שורק. ביחד עם הגשת העתירה, הגישה הנתבעת גם בקשה למתן צו ביניים למנוע את המשך העבודות על ידי התובעת בהתאם לזכייתה במכרז. בית המשפט הורה על מתן צו ארעי, אשר בהתאם לו נאלצה התובעת להפסיק העבודות.

בדיון שנערך בבקשה למתן צו ביניים, חזרה בה הנתבעת מהעתירה וזו נמחקה, ללא צו להוצאות.

דין תביעתה של התובעת לחיוב הנתבעת בנזקים, כתוצאה ממתן הצו הארעי על ידי בית המשפט, להידחות - נוכח העובדה שאין עומדת לתובעת עילת תביעה, אלא על יסוד ערובה או כתב התחייבות, בהם יכול היה בית המשפט לחייב את הנתבעת כתנאי למתן הצו הארעי.

בצדק הפנה ב"כ הנתבעת בסיכומיו לפסיקת בית המשפט העליון אשר במסגרתה נקבע כי שעה שניתן צו מניעה, הרי שהנזק הנגרם בעטיו נובע מהחלטה שיפוטית של בית המשפט. לפיכך, הדרך לדרוש פיצוי בגין נזקים אשר נגרמו כתוצאה ממתן צו מניעה שיפוטי מבוססת על מתן הערובה או כתב ההתחייבות אשר בדרך כלל ניתנים כתנאי למתן הצו הזמני.

חיוב בפיצויים כתוצאה מנזק שנגרם בגין מתן צו מניעה, מבוסס על ההתחייבות הנכללת בכתב ההתחייבות או הערבות, לשיפוי בגין כל נזק שייגרם כתוצאה ממתן הצו.

במקרה זה, הצו הארעי ניתן על ידי בית המשפט מבלי שהנתבעת חויבה בהפקדת ערובה או כתב התחייבות והצו לא היה מותנה בהפקדת כתב התחייבות או ערובה .

בהקשר זה יצוין, כי הצו הארעי ניתן ביום חמישי 14.3.13 בשעות אחר הצהריים והדיון בבקשה נקבע כבר ליום שני 18.3.13 בשעה 8:30 בבוקר.

התובעת לא טענה ולא הוכיחה, כי יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין רשלנות בהגשתה של העתירה. עצם העובדה לפיה הנתבעת חזרה בה מהעתירה והיא נמחקה, אין בה כדי ללמד על קיומה של עילת תביעה כלפי הנתבעת, אשר חורגת מגדר המסלול שנקבע בפסיקה אשר מבוסס כאמור על מתן כתב ההתחייבות או הערובה לשיפוי בגין נזקים שייגרמו כתוצאה ממתן הצו.

באשר לדרישת התובעת לחיוב הנתבעת בהוצאות המשפט (שכר טרחת עו"ד של התובעת באותו הליך), הרי שזו מנוגדת להסכמת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון וכן להחלטת בית המשפט, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים.

בתום הדיון שנערך בבית המשפט הודיע ב"כ הנתבעת (העותרת) כי היא מבקשת לחזור בה מהעתירה ומבקשת שלא לחייב בהוצאות. ב"כ התובעת (המשיבה לעתירה) הודיעה כי היא מסכימה. בית המשפט הורה על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות.

מכאן שהתובעת מנועה מהגשת תביעה נפרדת בגין הוצאות המשפט בהליך האמור ודרישה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם הקביעה המפורשת בפסק הדין, לפיו נמחקה העתירה וזאת ללו צו להוצאות.

התביעה בגין הוצאת לשון הרע

סיור הקבלנים במכרז קריית חיים

לטענת התובעת במהלך סיור קבלנים שהתקיים כחלק ממכרז של עיריית קריית חיים, נוכח שאלה שהועלתה על ידי מנכ"ל התובעת, התפרץ אבני וטען בקול רם באוזני כל הנוכחים כי "אין לכם אפילו את הניסיון הדרוש כדי להגיש מכרז זה". בתצהיר מטעם התובעת תאר חמו את מהלך הדברים בסיור האמור וטען כי דבריו של אבני נאמרו במעמד כל הנוכחים בסיור. סער, אשר התייחס למקרה בתצהירו העיד כי הוא עצמו לא נכח בסיור.

לטענת התובעת, בדברים אלו פגע אבני בשמה הטוב של התובעת וזאת במטרה לסכל את זכייתה במכרז.

הנתבעים הכחישו אמירה ביחס להעדר ניסיון של התובעת ובפרט כל אמירה כזו שהגיעה לאוזני אנשים אחרים. לטענת אבני בתצהירו, הוא לחש באוזניו של סער דברים אחרים (הציע לו להציג לצורך דרישת הניסיון את המגרשים שביצעה התובעת במכרז נחל שורק ולא את המגרשים שהתקינה עבור לקוח אחר).

לטענת הנתבעים, הדברים שנאמרו הושמעו באוזני סער בלבד ולא היה בהם לשון הרע. מה גם, שבאותו מכרז התובעת לא היתה זכאית להציע הצעה בשל העדר רישיון קבלני וסיווג קבלני. הנתבעים מציינים כי מדובר בסיור מקדמי להגשת ההצעות במכרז והדברים שנטענו לא תועדו במסמכי הסיור.

בעדותם בבית המשפט חזרו חמו ואבני על גרסתם, כפי שהובאה בתצהירי העדות הראשית. אבני הבהיר בעדותו, כי כאשר טען בתצהיר כי לחש על אוזנו של חמו, התכוון לכך שאמר לו את הדברים כאשר הגיע לכיוון שלו ועמד לידו.

ב"כ הצדדים התייחסו בסיכומיהם לעדותם של שני העדים בבית המשפט, וביקשו לקבל את גרסתו של אחד העדים ולהעדיפה על פני האחר.

בשים לב לכך שמדובר בגרסה אל מול גרסה ובשים לב לכך שעל פי טענת התובעת, הדברים נשמעו באוזני הנוכחים בסיור אולם התובעת לא זימנה למתן עדות ולא הציגה עדות של מי שהשתתפו בסיור (ועל פי הנטען, הדברים הגיעו לאוזנם), עולה המסקנה לפיה התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את הפרסום הנטען.

חמו אומנם הסביר בעדותו, כי ניסה לקבל תצהיר מאחד הנוכחים, אך נתקל בסירוב וכך גם מנציגי העירייה שנכחו בסיור. כך גם הסביר את השיקולים שלא לזמן למתן עדות את אותם אנשים. אף שניתן להבין שיקוליה של התובעת, הרי שבסופו של דבר, לא עמדה בפני בית המשפט עדות של מי מהאנשים אשר באוזניהם על פי הנטען הושמעו הדברים.

לפיכך, יש לדחות התביעה בקשר לאירוע זה.

תערוכה באילת

לטענת התובעים בכתב התביעה , במהלך תערוכה שנערכה באילת בה נכחו הן עובדי התובעת והן עובדי הנתבעת, פנה אבני לעובדות התובעת ושאל היכן סער. כשנענה כי סער נמצא עם אשתו שעתידה ללדת כל יום, אמר אבני: "היא עדיין איתו ??? הילד ממנו ???". אחת העובדות הגיבה כי לא תרד לרמה זו והעדיפה לא להגיב.

התובעים טוענים, כי אמירה זו נועדה להכפיש את התובעים מתוך מטרה להשפיל ולפגוע בהם.

התובעים תמכו תביעתם בתצהיר עדות ראשית של גב' טליה בניסטי. לעדותה בתצהיר, במהלך תערוכה באילת בה נכחו הן עובדי התובעת והיא ביניהם והן עובדי הנתבעת וביניהם אבני ועוזרי, פנה אליה אבני ולעובדות נוספות ושאל היכן סער. כשנענה כי סער נמצא עם אשתו שעתידה ללדת כל יום, שאל "מה היא עדיין איתו?? הילד בכלל ממנו?? וזאת בקול רם ומלגלגל. היא ענתה בתשובה, כי אינה מתכוונת להגיב על הדברים המכפישים.

הנתבעים מכחישים את הטענות בנוגע לאירוע באילת. בהקשר זה מציינים הנתבעים, כי הכנס באילת נערך לפני המכרז בקרית חיים. לעמדתם, התובעים סלפו במכוון את סדר הדברים, גם על מנת להשמיט את העובדה כי בעקבות האירוע הקשור למכרז קרית חיים, נשלח מטעמה של התובעת מכתב אשר בו לא אוזכר האירוע באילת.

לגרסת אבני בתצהירו, אומנם התרחשה שיחת חולין בין אבני לאחת העובדות של התובעת, אך בשיחה זו לא נאמרו הדברים המיוחסים לו. למיטב זכרונו, במהלך הכנס נשמרה בין כל הצדדים מערכת יחסים מכובדת וחברית ולא זכור לו אירוע צורם או שלילי.

גם עוזרי טען בתצהירו, כי היה נוכח בתערוכה באילת ואבני לא אמר את הדברים הנטענים.

סער העיד בבית המשפט, כי לאחר התערוכה שמע על הדברים מפיה של טליה וכן מעובדות נוספות.

אבני חזר בעדותו בבית המשפט על גרסתו לפיה שוחח שיחת חולין עם אחת העובדות (בשם איריס). יכול להיות שהיו עוד אנשים ששמעו את השיחה.

בכל הנוגע לאירוע האמור, ראוי לקבל את עדותה של גב' בניסטי, כפי שפורטה בתצהירה וכן בבית המשפט. לעדותה, אבני אמר את הדברים ואנשים נוספים שמעו זאת. לעדותה בבית המשפט: "הוא שאל היכן המנכ"ל אמרנו הוא איננו כי אישתו עומדת ללדת והוא אמר שאם היא עדיין איתו ואם הילד הוא שלו.. ושאל מה הוא האבא?".

לא מצאתי שיש לקבל את עדותם של אבני ושל עוזרי, אשר הכחישו את האמירות המיוחסות לאבני באותו אירוע, וזאת בהקשר הספציפי לעניין האירוע האמור. בהחלט יתכן כי אבני ועוזרי לא ייחסו לדברים שנאמרו אגב המפגש עם אותן עובדות כל חשיבות ועל כן, שעה שהתובעים העלו את הנושא בחלוף פרק זמן ניכר, לא זכרו את הדברים שנאמרו ונוכח זכרונם (הסובייקטיבי) טענו כי הדברים לא נאמרו.

דברים אלו של אבני, אשר נאמרו באוזני הנוכחים במקום שהגיעו לתערוכה, מהווים פרסום לשון הרע על סער.

יש לדחות טענת הנתבעים, לפיה מדובר בשאלה תמימה שאינה מהווה אמירה או הבעת עמדה הפוגעת בסער . נוכח הנסיבות והקשר הדברים, בדברים שנאמרו בגנות סער היה כדי לבייש ולפגוע בשמו הטוב של סער ועמו גם בשמה הטוב של התובעת שהוא המנכ"ל שלה.

בנסיבות העניין, לא עומדת לאבני טענת הגנה ביחס לאמירת הדברים. יש להבין את הדברים שהוכח כי נאמרו בגנות סער, כחלק ממערכת היחסים והתחרות בין הצדדים. בשים לב להקשר זה, לא ניתן להתייחס לדברים כאל "עניין של מה בכך" או כאל הומור קלוקל בלבד.

עם זאת, גם אין מקום להפריז במשמעות הדברים. בהקשר זה, צודקים הנתבעים בטענתם כי העדר התייחסות לאמירות אלו במסגרת מכתב אשר נשלח מטעם התובעים במועד מאוחר יותר, מלמד ת על כך שהתובעים לא ראו בדברים את מידת החומרה אותה הם מבקשים לייחס להם במסגרת התביעה.

התובעים אומנם נפגעו במידת מה מהדברים (הן סער באופן אישי והן התובעת כחברה, נוכח העובדה כי הדברים נאמרו על ידי נציג של החברה המתחרה ועל רקע ההקשר הכולל) אולם לא מצאו לנכון לפנות לנתבעים באותו עניין או להזכירו במכתב ההתראה שהתייחס לנושאים אחרים , שכן עוצמת הפגיעה היתה קלה בלבד.

על רקע זה, בשים לב למכלול הנסיבות הנוגעות לקביעת הפיצוי המגיע לתובעים בגין אירוע זה, אני מעמיד את הפיצוי שעל הנתבעים לשלם לתובעים בסך של 2,500 ₪.

הליכי המכרז נחל שורק

התובעת טוענת, כי בעתירה שהגישה הנתבעת הועלו טענות סרק שאין בהן ולא כלום המהוות לשון הרע והוצאת דיבה.

התובעת מפרטת בכתב התביעה את הטענות שהועלו על ידי הנתבעת, אשר לעמדתה אינן נכונות והועלו רק על מנת לפגוע בשמה הטוב. בכלל זאת טוענת התובעת, כי טענ ות הנתבעת בעתירה לפיהן היא לא עמדה בתנאי הסף של המכרז או כי לתובעת אין ניסיון בתחום, לרבות לגבי המוצר שנכלל בהצעת התובעת שזכתה במכרז – היו טענות העולות כדי לשון הרע והוצאת דיבה.

בהקשר זה יש לקבל את עמדת הנתבעים לפיה הנטען בעתירה מהווה "פרסום מותר" לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, הכולל הגנה על פרסום על ידי בעל דין בהליך משפטי שנעשה לצורך ההליך המשפטי ובגדרו.

ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע מבוססת על האינטרס בדבר קיום הדיון המשפטי באופן חופשי. הגנה זו נועדה למנוע מצב שבו הגורמים המעורבים בהליך המשפטי ירסנו את עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההלי ך. ודאי שכך הם הדברים בעת שמוגשת עתירה לעניין תקינות מכרז ציבורי של רשות מקומית. אין מחלוקת, כי הטענות שהועלו בעתירה ובבקשה למתן צו ביניים, נכללו בגדר ההליך המשפטי בו נקטה הנתבעת והיו בעלי זיקה להליך זה.

עוד טענה התובעת בכתב התביעה, באותו עניין, כי נשלחו מסרונים למפקח על הפרויקט שבהם נכתב כי לתובעת "אין שום ניסיון", ש"מדובר ברמאים", וכי המפקח יצטער אם התובעת תזכה.

הנתבעים הכחישו משלוח המסרונים הנטענים.

בחינת העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט מלמדת, כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת משלוח אותם מסרונים נטענים . הואיל וטענה זו של התובעת לא הוכחה, הרי שיש לדחותה.

במסגרת סיכומי ב"כ התובעים אוזכר מכתב ההתראה שנשלח על ידי ב"כ הנתבעים קודם להגשת העתירה, אולם מכתב זה אינו מהווה חלק מהנטען בכתב התביעה לעניין פרסום לשון הרע ועל כן לא נכלל בגדר חזית הטיעון אשר נדונה בתביעה.

הלקוח מדלית אל כרמל

לטענת התובעת, היא ביצעה עבודות בישוב דלית אל כרמל אצל לקוח בשם פרו נעים. לאחר משא ומתן ארוך, סוכמו עמו הפרטים ונחתמה הזמנה. בשלב זה, ביקש הלקוח פגישה נוספת בה ביקש שוב להשתכנע כי בחר בחברה המתאימה. לאחר שבוצעה העבודה נודע מהלקוח, כי אבני סיפר לו שאין לתובעת ניסיון, הדשא שלה אינו מתאים ושהוא "על הפנים" וכי בסופו של דבר יאלץ הלקוח להזמין מהנתבעת החלפת הדשא של התובעת.

הנתבעים מכחישים כי נאמרו דברים כפי הנטען באוזני הלקוח. לגרסת הנתבעים, כלל לא ידעו, כי הלקוח פנה לתובעת ועל כן אין הגיון כי נאמרו הדברים הנטענים.

התובעת לא זימנה למתן עדות את הלקוח פרו נעים. מעדותו של סער עלה, כי התובעת אינה יכולה להציג ראיות ביחס לנטען וכי לא נעשתה פניה ללקוח למתן עדותו. העדויות שהובאו מטעמה של התובעת לגבי דבר ים שנאמרו ללקוח זה, מהוות עדות שמיעה בלבד שאינה קבילה. לפיכך, לא נסתרה גרסתם של הנתבעים אשר הכחישו כאמור אמירת הדברים באוזני הלקוח.

סיכום

התביעה בת.א. 29337-06-13 – נדחת ה.

בתביעה בת.א. 45768-07-13 התקבל אותו חלק מהתביעה לגבי התערוכה באילת, ובקשר לכך חויבו הנתבעים בתשלום פיצוי בסכום נמוך בסך של 2,500 ₪. יתר מרכיבי התביעה, נדחו.

נוכח התוצאה, בשים לב ליחס שבין חלקי התביעה שהתקבלו ואלו שנדחו, יש לחייב את התובעים בתשלום הוצאות משפט לטובת הנתבעים.

במסגרת השיקולים הנוגעים לסוגיית הוצאות המשפט, ראוי לתת את הדעת להתרשמות בית המשפט ממכלול הנסיבות, לרבות לעניין מערכת היחסים בין הצדדים. בשים לב לשיקולים הנוגעים לעניין זה, מצאתי שיש לחייב את התובעים בתשלום הוצאות משפט בסכום סמלי בסך זהה לסכום שנפסק לחובת הנתבעים כאמור כפיצוי.

מכאן, שהתוצאה המעשית היא כי ההליכים מסתיימים ללא חיוב כספי.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ז, 18 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חמו גלמית בע"מ
נתבע: דשא עוז בע"מ
שופט :
עורכי דין: