ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוליה ארנס נגד חובב צברי :

בפני כבוד ה שופטת אושרית הובר היימן

מבקשות

  1. יוליה ארנס
  2. מרכז לספורט מוטורי בילו בע"מ

נגד

משיבים

  1. חובב צברי
  2. המועצה המקומית קרית עקרון

החלטה

לפני בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי לפי סעיף 22(א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח 1968 (להלן – "החוק") וכן בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, לפי סעיף 17 לחוק.
לשם הנוחות תיקראנה מנהלות העסק נשוא הבקשה "המבקשות", ואילו המועצה המקומית והעומד בראשה יקראו להלן "המשיבים".

תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
המבקשות, מנהלות מרכז לספורט מוטורי (קארטינג) במתחם העסקים "בילו סנטר", בתחום המועצה המקומית קריית עקרון.
אין חולק כי לעסק אין רישיון עסק כדין.
עוד אין חולק, כי לפני כניסת המבקשות לתחום העסק, נוהל במקום עסק דומה במהותו, לו ניתן רשיון שחודש מעת לעת.
אין חולק, כי לאחר כניסת המבקשות לתחום בוצעו בו שינויים, בדמות שנוי תוואי מסלול הקארטינג באופן המקרב אותו אל בתי המגורים הסמוכים , הרחבת המסלולים, ושינוי המכונית ל דגם בעל עוצמת רעש חזקה יותר.
אין חולק, כי לא ניתן למבקשות אישור הרשות הארצית לכיבוי והצלה (להלן – "אישור כיבוי אש"), אישור המשרד להגנה על איכות הסביבה מן הטעם של קיום מפגעי רעש והיתר הועדה לתכנון ובניה בשל סטיה מההיתר.
ניהול ההליכים המשפטיים:
ביום 31.05.16 ניתן צו הפסקה מינהלי ראשון כנגד המבקשות.
בדיון שהתקיים לפני בעקבות הבקשה לביטול צו זה, נוהל דין ודברים מחוץ לפרוטוקול, אשר בסיומו הגיעו הצדדים להסכמות, להן ניתן תוקף של החלטה שיפוטית, כהאי לישנא:
"בהמלצת בית המשפט ומבלי לוותר על אף טענה, מוסכם עלינו, כי ינתן צו למשרד להגנת הסביבה לביצוע מדידת רעש, עד ליום 24.06.16.
מוסכם, כי עד לאותו המועד לא תאכוף המשיבה את צו ההפסקה המנהלי ביחס להפעלת העסק נשוא הבקשה בין השעות 10:00 – 14:00 ו – 16:00 – 20:00 וביום ו' עד השעה 15:00.
מוסכם, כי במידה ולא תתבצע בדיקת המשרד להגנת הסביבה, תוגש הודעה ע"י המשיבה לעניין זה ובית המשפט יקבל החלטה באשר לשעות הפעלת העסק ביום שבת.
מוסכם, כי במידה ובהמשך לבדיקה שתיערך, יקבע המשרד להגנת הסביבה, כי המבקשות עומדות בדרישות הרעש, יבוטל הצו המנהלי, וכי במידה ולא תהא קביעה כאמור, יכנס הצו המנהלי לתוקפו בתוך 3 שעות ממועד בו תימסר הודעת המשיבה לב"כ המבקשות.
אין באמור, כדי לתת הכשר ע"י המשיבה להפעלת העסק בכל מועד שהוא כל עוד אינו מחזיק רישיון העסק נשוא הבקשה כדין."

ביום 28.06.16 הוגש כתב אישום כנגד המבקשות.
ביום 29.06.16 הוצא צו הפסקה מנהלי שני, בעניינו לא הוגשה כל בקשה ע"י המבקשות. במקביל הוגשה גם בקשה למתן צו סגירה שיפוטי, לפי סעיף 17. בהמשך, הוצא צו ההפסקה המנהלי, שלביטולו עתרו המבקשות בבקשה שלפניי.

יצוין, כי לאחר הדיון שנערך ובעקבותיו , ניתנה ביום 05.07.16, חוות דעת היועץ האקוסטי מטעם המשרד להגנה על איכות הסביבה , מר יניב אוזמן, אשר לאחר עריכת מדידות במקום, סיכם מסקנותיו, ולפיהן: "על בסיס ממצאי מדידותנו וחישובנו נמצאה חריגה" וכי "לפיכך מפלסי הקול אשר התקבלו אינם עומדים בדרישות התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) התש"ן 1990 לגבי שעות היום והלילה".

כעת, עומדות לפניי כאמור שתי בקשות – האחת לביטול הצו המנהלי שניתן ביום 09.10.16 והשני למתן צו שיפוטי, עד לתם ההליכים המשפטיים.

תמצית טענות הצדדים:
במסגרת בירור הבקשה לביטול צו ההפסקה המנהלי הראשון, כמו גם במסגרת בירור הבקשות שלפניי, נוהלו דיונים ממושכים וטענות הצדדים פורטו בהרחבה, בכתב ובעל פה.
לטענת המבקשות, מאז כניסתן לעסק ובפרט מאז הדיון הקודם, הן פ ועלות באופן נמרץ על מנת לקבל את כל האישורים הנדרשים מטעם הרשויות שעל בסיסן תהיה רשאית לקבל רישיון עסק, או לכל הפחות רישיון ז מני המאפשר את הפעלת העסק. המבקשות צירפו לעניין זה דוח ישיבה, מיום 11.09.16, שנכתב בעקבות סיור שנערך עם נציגי המשרד ל הגנה על איכות הסביבה והמועצה המקומית קרית עקרון. כן, צורפה תכתובת דוא"ל, בהמשך לאותו הסיור ביחס למועד תחילת העבודות שסוכמו באותו הסיור. בדיון שנערך לפניי היום, הוגשה תכתובת דוא"ל נוספת, שסומנה מב/1, מיום 23.06.16, מיום 07.07.16, מיום 24.07.16 ומיום 03.08.16.
בדיון העידה המבקשת 2. בעדותה חזרה על הטענות, וכן טענה לעניין טעויות שנפלו בחוות דעת היועץ האקוסטי, ביחס לחישוב שעות הפעילות של העסק, אשר משליכות לטענה על מסקנותיו הסופיות. בעדותה, אישרה המבקשת 2, כי לא ניתן אישור כיבוי אש לעסק, אך הסבירה כי העניין נבע מן השינויים שנדרשו בשטח לתיקון מפגעי הרעש, כן אישרה כי לא ניתן היתר הועדה המחוזית לתכנון ובניה. המבקשת 2 אישרה בעדותה, כי מסלול הקארטינג שונה, כך שכיום הינו קרוב יותר לבתי המגורים ואף רחב יותר (בשטח של 4.5 דונם במקום 3 דונם) וכי שונה דגם המכוניות. המבקשת 2 טענה בעדותה, כי העיכוב בביצוע העבודות - ע ליהן סוכם בישיבה ובסיור מיום 08.09.16 – נובע מ תקופת החגים , אך טענה, כי אין כל סכנה או מטרד במתחם וכי מבחינתה העסק עומד בכל הסטנדרטים הנדרשים, כדי לוודא שאין סכנה לשלום המבקרים ואין מטרדי רעש לתושבים המתגוררים בסמוך למתחם.
בדיון העידה, מטעם המשיבים, גם גב' דוריס שרן, מנהל ת מחלקת רישוי עסקים במועצה המקומית קרית עקרון, ומסרה כי עפ"י דו"ח פקח שנערך בימים האחרונים, אין כל שינוי משמעותי בשטח מאז הדיון הקודם וודאי מאז הפגישה מיום 08.09.16, כי אין אישור הכבאות, וכי הבקשה להיתר סורבה ע"י הועדה לתכנון ובניה בשל ההרחבה של מתחם הפעילות של העסק והשימוש בחריגה מההיתר.
עמדת המשיבים היא, כי מאחר והמבקש ות פעלו ופועל ות בניגוד לצווי הפסקה מינהליים ובהעדר אישורי הרשויות שעניינם בהבטחת שלום הציבור בכלל והמבקרים במקום בפרט, יש להורות על סגירת העסק לאלתר, וכל פתרון אחר אינו הולם את הנסיבות דנן. המשיבה טוענת למטרדי רעש קשים ובלתי פוסקים, לעניינם ניתנה חוות דעת היועץ האקוסטי, אשר גורמים סבל רב לתושבים המתגוררים בצמוד למתחם, וכן לסכנה בטיחותית של ממש למשתמשי המתחם בהיעדר אישור כיבוי אש כמו גם הנובע משימוש במקרקעין בסטייה מההיתר. עוד טוענים המשיב ים, כי גילו אורך רוח, בדיון הקודם, במסגרתו הוסכם בהמלצת בית המשפט על ניהול הפעילות בעסק בשעות מסוימות, ומאז מועד הדיון ועד היום – מתוך ניסיון למצוא פיתרון מידתי, לתקופת הביניים, אשר יאפשר למבקשות להתקדם בהליך הכשרת העסק וביצוע ההתאמות הנדרשות. אולם לטענת המשיבים – המבקשות לא עמדו בהסכמות ואף לא פעלו די הצורך בכדי להביא לשינוי משמעותי בשטח, וכעת – משכלו כל הקיצין , אין מנוס אלא להורות על סגירת העסק לאלתר ועד תם ההליכים המשפטיים.
דיון והכרעה
המסגרת המשפטית
סעיף 1 לחוק רישוי עסקים קובע את סמכותו של שר הפנים לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות שונות, וביניהם אלה הנוגעים לענייננו, המתייחסות לאיכות הסביבה ומניעת מטרדים; מניעת סכנה לשלום הציבור; בטיחות הנמצאים במקום העסק; בריאות הציבור; קיום הדינים הנוגעים לתכנון ובניה; וקיום הדינים הנוגעים לכבאות.
סעיפים 20-21 לחוק קובע את הסמכות להוציא צו הפסקה מינהלי, שתוקפו למשך 30 יום (שניתן להאריכו באם הוגש לבית משפט כתב אישום על העבירה שבגינה הוצא הצו). בסעיף 22 מאפשר לכל הרואה עצמו נפגע על ידי צו הפסקה מינהלי, לבקש את ביטולו בבית המשפט, ובמקרה כזה, רשאי בית המשפט לבטל את הצו או לאשרו, עם או בלי שינויים.
על פי ההלכה הפסוקה "אין תפקידו של בית המשפט לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המנהלית. בית המשפט מופקד על בחינת סבירות החלטתה של הרשות, בנסיבות בהן היא ניתנה." רע"פ 5447/11, יוסי יעקובוביץ נ. מדינת ישראל [24.07.11].
אופן הליך בדיקת ההחלטה המינהלית סוכם בהחלטת בית המשפט המחוזי בעפ"א (ת"א) 4973-03-13 , י.ר יחסי ציבור והפקות ארועים בע"מ נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל [07.03.2013]:
"כאשר בית משפט בא לבחון בקשות מסוג זה, עליו לבחון את סבירות ההחלטה המנהלית בכלים של המשפט המנהלי.
בית משפט לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו, אלא יבחן, האם שיקול הדעת של הרשות המנהלית הופעל בתום לב ועל פי שיקולים עניינים וסבירים.
על מנת שבית משפט יתערב בהחלטה מנהלית, עליו להשתכנע שנפל פגם ממשי בשיקול הדעת של הרשות המנהלית."

סמכותו של בית המשפט להוציא צו סגירה שיפוטי לאחר הגשת כתב אישום, קבועה בסעיף 17 לחוק, הקובע כדלקמן:
"הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 14, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום לתת צו כאמור בסעיף 16, ותוקפו יפקע עם ביטול כתב האישום או עם מתן גזר הדין, או במועד שבו זוכה הנאשם זיכוי סופי או בכל מועד קודם שנקבע בצו".

כפי שנקבע בפסיקה, דרך המלך לטיפול במי שמפעיל עסק ללא רישיון היא הגשת כתב אישום וניהול הליך פלילי בהתאם לסדרי הדין הפליליים, המאפשרים לנאשם להתגונן כראוי מפני האישומים המיוחסים לו. על כן, לא די בכך שבעל עסק עבר עבירה, בכדי שתהיה הצדקה להוצאת צו הפסקה לפי ס' 17 אלא יש לבחון אילו סיכונים נובעים מאי סגירתו של העסק.
על בית המשפט לאזן את זכויות היסוד הכרוכות בבקשה זו. מצד אחד חופש העיסוק של המבקשות ופרנסת המשפחות התלויות בהמשך הפעלת העסק, ומן הצד האחר את הצורך בשמירה על בטחונו של הציבור והחובה של בעל העסק לדאוג לנמצאים בסביבתו.
לעניין זה, ראו את האמור בעא (פ"ת) 3805-03-10 מועצה מקומית סביון נ' אורה גלעד ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים , 2010), (להלן: "עניין גלעד").
"השיקולים ששם בית המשפט לנגד עיניו בעת דנו בבקשה על-פי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים, שהיא הבקשה המונחת בפני, אינם השיקולים שמשווה בית המשפט לנגד עיניו בעת דונו בגזירת העונשים שיש להטיל על נאשם שהורשע בניהול עסק ללא רישיון עסק. במקרה הראשון, שהוא המקרה הנדון כאן, שוקל בית המשפט את הסיכונים הנובעים מכך שהעסק לא ייסגר באופן מידי לתקופת המשפט, ואילו במקרה השני, אם יורשעו הנאשמים בעבירות שמייחס להם כתב האישום, השיקולים יהיו שיקולי ענישה ואמצעים נוספים שקובע חוק רישוי עסקים."
הפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 17 לחוק נועדה ליתן סעד מיידי, עוד בטרם נתבררה אשמתו של הנאשם בהליך הפלילי שהוגש כנגדו, ככל שיש ראיות לכאורה לביסוס אשמתו וכאשר קיים טעם המצדיק נקיטת הליך למניעת המשך הפרתו של החוק, מבלי להמתין לסיומו של ההליך הפלילי.
מטרתה של ההוראה הינה מניעתית ולא עונשית, והשימוש בסמכות הנתונה על פיה איננו נעשה כדבר שבשגרה. הקריטריונים להפעלת הסמכות הוגדרו ברע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ. מיאו והאו בע"מ :
"השיקולים המנחים במתן צו לפי סעיף 16 ומועד כניסתו לתוקף יפים, בשינויים המחויבים, גם לגבי סעיף 17, שכן מטרתם של שני הצווים זהה: למנוע הפעלת עסק ללא רישיון הפוגעת בתכליות החוק. אלא שבשונה מסעיף 16, צו הפסקת עיסוק זמני ניתן לפני שהוכחה אשמתו של הנאשם. בשלב זה של ההליך הפלילי נהנה הנאשם מחזקת החפות, והשאלה אם יש מקום להרשיעו בעבירה של הפעלת עסק ללא רישיון או בחריגה מתנאיו טרם התבררה והוכרעה. ככל שההליך הפלילי יסתיים בזיכויו של הנאשם, הנזק שייגרם לו ולצדדים שלישיים כתוצאה מהצו עלול להיות רב וחסר תקנה. הבדל זה בין הצווים מסיט את נקודת האיזון הראוי לכיוונו של הנאשם ומחייב את בית המשפט להקנות משקל מוגבר לזכויותיו החוקתיות להליך הוגן ולחופש עיסוק. הבדל זה משליך על עיצוב אמת המידה למתן צו הפסקת עיסוק זמני לפי סעיף 17 לחוק: כתנאי למתן סעד שברגיל מותנה בהרשעה כבר בשלב הגשת כתב האישום - שומה על המאשימה להראות שהצו דרוש למניעת פגיעה ממשית ומוחשית באינטרס ציבורי חשוב המגולם במטרות החוק, וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר.
כך, למשל, עילה למתן צו עשויה לקום אם הפעלת העסק יוצרת סיכון ממשי לציבור (השוו: ע"פ ( מחוזי נצ) 25350-10-11 מפעלי ברודני בע"מ נ' עיריית נצרת עילית (03.01.2012), גורמת למטרד ולפגיעה באיכות הסביבה ( השוו: עפ"א ( מחוזי מר) 32373-04-12 דבוש נ' מועצה אזורית לוד [ פורסם בנבו] (14.01.13), או פוגעת באופן בוטה בשלטון החוק ( השוו: ע"פ ( מחוזי חי) 6672-04-11 עיריית חיפה נ' בן שמואל [ פורסם בנבו] 14.4.2011ף ת"פ (שלום חד) 30724-12-12מדינת ישראל נ' מול השופט [ פורסם בנבו] (8.1.2013)) והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר.
כמו כן יש ליתן משקל מתאים לשאלה אם מדובר בעסק שניתן לו רישיון בעבר, ושבעליו מואשם בהפרת תנאי מתנאיו או שמא מדובר בעסק שלא ניתן לו רישיון כלל... בית המשפט יציב על כף המאזניים את השיקולים שעליהם עמדנו, תוך מתן משקל הולם לעובדה שהנאשם טרם הורשע בדין".

המתווה לדיון בבקשה לפי סעיף 17 לחוק, הוקבל למתווה הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים:

"המסגרת העיונית להכרעה בבקשה לפי סעיף 17 דומה במאפייניה לזו הנוהגת בבקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו 1996 ב שינויים המחויבים. כלומר, על המאשימה להניח תשתית ראייתית לכאורה למיוחס לנאשם בכתב האישום ולקיומה של " עילת הפסקת עיסוק מיידית", עליה לשכנע כי נקודת האיזון בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה ממתן הצו לבין מידת הנזק שעלול להיגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלת העסק ללא רישיון עד לסיום המשפט - מטה את הכף להעדיף את אינטרס הציבור; וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר. במסגרת מלאכת האיזון מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב... לצורך מתן צו לפי סעיף 17 לא יסתפק בית המשפט בבחינת התשתית הראייתית הלכאורית להוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום, אלא יוסיף ויבחן במשקפיים אלה אם הונחה תשתית מספיקה לביסוס עילת הפסקת עיסוק מיידית כאמור". (פסקה 19 בפסק הדין בעניין מיאו והאו)

נמצאנו למדים, כי הפעלת הסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 17 לחוק רישוי עסקים מצריכה עריכת איזון, בין השיקולים השונים, שיביא לידי ביטוי את העובדה כי הנאשם נהנה בשלב זה מחזקת החפות, תוך הקניית משקל מוגבר לזכויותיו החוקיות להליך הוגן ולחופש העיסוק, אל מול נחיצות מתן הצו. על בית המשפט לשקול ולבחון טרם הוצאת צווים בהתאם לסעיף 17 לחוק – האם אין אמצעי מתון יותר להשגת מטרות החוק. לענין זה יש לשקול הפגיעה באינטרס הפרט ובחופש העיסוק אל מול הפגיעה באינטרס הציבורי.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בהרחבה, עיינתי בראיות שהוגשו לעיוני ושמעתי את העדים מטעמם ולאחר שערכתי את האיזון בין השיקולים השונים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה למתן צו שיפוטי, ובהתאם לדחות את הבקשה לביטול הצו המנהלי .
קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למבקשות בכתב האישום:
כפי שפורט לעיל – אין חולק כי המבקשות פועלות ללא רישיון עסק.
בהמשך לדיון בצו ההפסקה המנהלי, מיום 23.06.16, ניתנה חוות דעת היועץ האקוסטי מטעם המשרד לאיכות הסביבה, אשר קבע כי קיימים מפגעי רעש וחריגות מן הסטנדרט הנדרש, באופן הפוגע בתושבים המתגוררים בסמיכות לעסק. אמנם, למבקשות הסתייגויות מקביעותיו של המומחה ביחס לשעות הפעלת העסק ולאופן ביצוע המדידות, אך אילו אין דינן להתברר במסגרת הליך זה ולענייננו, ברי כי המדובר בראיה לכאורה.

זאת ועוד, מעדותה של המבקשת 2 עצמה עולה, כי העסק שונה משמעותית מאז החליפו את הבעלים הקו דם (שכן זה הורחב לפי 1.5 מגודלו המקורי, מסלולי הקארטינג קרובים יותר לבתי המגורים והמכוניות הוחלפו בדגם מרעיש יותר). כן הוסיפה בעדותה, כי בעוד שמדידות הרעש של העסק הקודם במקום עמדו בסטנדרט הנדרש, מדידות הרעש של העסק הקיים אינן עומדות בדרישות.
סבורני, כי די בראיות אלו, כדי ללמד על כך שהפעלת העסק גורמת ל פגיעה באיכות הסביבה ובאיכות חיי התושבים הגרים בסמוך למתחם, בתשתית הלכאורית הנדרשת בהליך זה. יודגש, כי אין חולק שאותם בתים הינם במרחק עשרות מטרים ממסלול הקארטינג, ולדידי די באמור בכדי לבסס בשלב זה טענה של מטרד ממשי הפוגע אנושות בשלוות חייהם וחריגה מהוראות התקנות למניעת מפגעים.
לא מצאתי לקבל את טענות ב"כ המבקשות, כי התנהלות המשיבה נובעת ממניעים זרים כלשהם ומתוך נסיון של גורם עלום כלשהו למנוע את קבלת הרישיון, שכן טענה זו נטענה בעלמא ובהיעדר כל תימוכין.
לכל אלו יש להוסיף העדר אישור כיבוי האש לעסק שפעילותו כוללת טיפול, הנעה והפעלה של מכוניות קארטינג ואשר מטבע הדברים דורש שימוש בחומרים דליקים ואחסנתם, וכן היעדר היתר מאת הועדה לתכנון ובניה, בשל שימוש במקרקעין בסטיה מההיתר.
קיומה של " עילת הפסקת עיסוק מיידית"
כאמור, על בית המשפט להשתכנע, כי נקודת האיזון בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה ממתן הצו לבין מידת הנזק שעלול להיגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלת העסק ללא רישיון עד לסיום המשפט - מטה את הכף להעדיף את אינטרס הציבור;
במקרה דנן יש לאזן בין הזכויות השונות:
מחד, זכותן של המבקש ות לקיים את עסקן וזכות המבקשת 2 לחירות וזכותה להתפרנס בכבוד.
מאידך, חובת המבקשות להימנע מניהול עסק ה מחייב רישיון, בהעדר רישיון עסק כדין; חובת הרשות להגן על הציבור, כאשר הפעילות והאירועים בעסק מתקיימים בלא אישור שירותי הכיבוי, תוך ביצוע שימוש במקרקעין בסטיה מהיתר ותוך גרימת מפגעי רעש משמעותיים ויום יומיים לתושבי האזור;
לדידי, הצבת הזכויות והאינטרסים, אלה למול אלה, מטה את הכף לטובת הצורך בהגנה על הציבור: שלא יבקר בעסק שלא נבדק מבחינת התאמתו ובפרט מן הבחינה הבטיחותית , שלא נבחן ושלא הותרה בו הפעילות על ידי הרשויות הרלוונטיות.
במסגרת שיקול דעת זה ניתן להפנות לרע"פ 4270/03 מדינת ישראל נגד תנובה, מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ [ פורסם בנבו] שם נקבע כי לצורך הגנה על ערכים של שלום הציבור ובריאות הציבור "נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק".
דברים אלו מקבלים משנה תוקף דווקא בשים לב לסוג הפעילות, שהינה במהותה ספורט מוטורי, ותוך מתן דגש לדברי המבקשת 2 עצמה באשר להיקף הקהל הפוקד את העסק, מדי יום ובפרט בשבתות ובחגים, ולסוגו של הקהל – משפחות, צעירים וגם נכים ומוגבלים.

האם ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר?
לטעמי, בנקודת הזמן בה אנו מצויים היום, ניתן להשיב לשאלה זו בשלילה.
העסק פועל, כטענת המבקשות, מיום 01.04.16. הצו המנהלי הראשון הוצא ביום 31.05.16.
כאמור, במסגרת הדיון שנערך לפניי ביום 23.06.16, הגיעו הצדדים להסכמות, בהמלצת בית המשפט, להפעלת העסק בשעות מסוימות, תוך צמצום מפגעי הרעש ולמשך תקופת ביניים, על מנת לקבל את חוות דעת היועץ האקוסטי ולאפשר למבקשות להתקדם בהכשרת העסק. יוער, כי באותה העת לא עמדה על הפרק הטענה בדבר העדר אישור כיבוי האש ומוקד הדיון היה מפגעי הרעש.
מאז, ניתנה חוות דעת היועץ האקוסטי ובמסגרת ה נקבעו חריגות מן הסטנדרט הנדרש. זאת ועוד, ניתנו הערות למבקשות ורשימת פעולות הנדרשות לביצוע, לשם תיקוני החריגות. המבקשת 2 טענה בפני ביהמ"ש, כי פעלה במלוא המרץ להשלים את ביצוע העבודות, אולם לא זכתה לשיתוף פעולה מן המשיבה. לעניין זה, הוגשו במסגרת הבקשה סיכום הסיור מיום 11.09.16 וכן תכתובת דוא"ל המאוחרת לו. כמו כן, הוצגה תכתובת דוא"ל נוספת למועדים שקדמו לסיור (מב/1).

לאחר ששמעתי את עדות המבקשת 2 ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידה, סבורני, כי טענותיה אינה משתקפת מן המסמכים שהוגשו על ידה – שכן מב/1 כוללת תכתובות מיום 23.06.16 – היינו, מועד הדיון הקודם ו שוב מיד לאחריו, ביום 07.07.16. יתר הפניות בדוא"ל שהוצגו מוענו, למעשה, למשרד לאיכות הסביבה, שהינו גורם נפרד מן המשיבה 2 ואף אם תשמע הטענה כי יש לראותן כפניות ל"רשות", הרי שהמדובר בפניות בודדות, שהאחרונה בהן הינה, מיום 03.08.16. יתרה מכך, מתמונת המצב שעולה מן העדויות, ניכר שלא נעשה כל שינוי משמעותי בשטח, החל מלפני כארבעה חודשים (מועד הדיון הקודם). אף לא מצאתי בפי המבקשת 2 הסבר ראוי לכך שחודש לאחר ההסכמות אליהן הגיעו עם נציגי המשיבה והמשרד לאיכות הסביבה, בהמשך לסיור שנערך בעסק, לא נעשו העבודות המוסכמות, פרט לטענ תה - שנטענה בלשון רפה - שהדבר לא ניתן היה לביצוע בשל "החגים".

המבקשות טענו, כי המשיבים מתנהל ים בחוסר תום לב, אך בנסיבות האמורות, אין לי אלא לדחות את הטענה האמורה . התרשמתי, כי המשיבים עשו מאמצים מציד ם להגיע לפתרון מידתי שלא יחייב את סגירת העסק כליל, תוך מתן שהות משמעותית למבקשות לבצע את הפעולות הנדרשות לשם קידום הכשרת העסק. מנגד, התרשמתי, כי המבקשות לא עשו די, על מנת לשנות את המצב בשטח ולקדם את הנושא למשך כל פרק הזמן שחלף.

למעלה מן הצורך, יצוין, כי המשיבים טענ ו לחריגת ה מבקשות מהחלטת בית המשפט באשר להפעלת העסק בשעות מוסכמות, באופן שבימי חול הופעל המתחם עד השעה 22:00 ולא עד השעה 20:00 כפי שהוסכם . המבקשת 2 אישרה בעדותה, כי אכן עסק הופעל עד השעה 22:00 בי מי חול, אך זאת לאור פרשנות ה את ההחלטה, לפיה אם יקבע המומחה מטעם המשרד להגנת הסביבה כי המבקשות ע ומדות בדרישות הרעש, יבוטל הצו. הואיל ולשיטת המבקשות טעה המומחה בקביעותיו ואין כל חריגה באשר למשך שעות הפעילות של העסק , ומאחר שמסקנתו שגויה, הרי שאין חריגה מדרישות הרעש ולפיכך מותרת הפעלתו לאחר השעה 20:00 . גם התנהלות זו של המבקשות מעידה, לכאורה, על עשיית דין עצמי ובאופן שאין בו בכדי להקל על קידום הליך ההכשרה של העסק.
כפי שכבר צוין לעיל, נוכח השינויים המהותיים שבוצעו בעסק, לא מצאתי כי המשיבה פעלה בחוסר סבירות, שעה ששינתה בהתאמה את דרישותיה למתן רישיון העסק, זאת אף שבמקום נוהל עסק קודם בעל אופי דומה.

מאחר ולא ניתנו אישורי הרשויות הנדרשות, לא מצאתי כי ניתן להורות על המשך הפעלת העסק תוך הגבלות ותנאים, שיהיה בהם כדי למנוע סיכון לציבור המבקרים וכדי למנוע את מטרדי הרעש הניכרים לתושבים, בלא סגירת העסק.

סוף דבר -
מכל הנימוקים המפורטים לעיל, אני נעתרת לבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, לפי סעיף 17 לחוק.
ברי, מתוך תכליתו של סעיף 17 לחוק שהינה מניעתית ולא עונשית, תהינה המבקשות רשאיות להגיש בקשה לעיון חוזר, אם יחול שינוי נסיבות המצדיק עריכת האיזון מחדש – כדוגמת, קבלת אישור כיבוי האש, או קבלת חוות דעת אקוסטית מאת מומחה המשרד לאיכות הסביבה המשנה את הקביעות מיום 05.07.16. המדובר בהסדר ביניים, שניתן לבחון אותו, בדומה להליך מעצר עד תום ההליכים, אם חלף זמן ניכר מעת שניתן הצו או שיש נימוקים טובים המצביעים, כאמור, על שינוי נסיבות.

היות וקיבלתי את הבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, הרי שהתייתר הצורך בבחינת צו ההפסקה המנהלי שניתן ביום 09.10.16.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ צדדים.
ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ז, 14 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוליה ארנס
נתבע: חובב צברי
שופט :
עורכי דין: