ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גבריאל כנפו נגד יאיר וקראט :


בפני כבוד ה שופטת כוכבה לוי

מבקש

גבריאל כנפו

נגד

משיבים

  1. יאיר וקראט
  2. סער גינזבורסקי

החלטה

המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים בגדרה עתר לפיצויים בשל פרסום לשון הרע בקשר עם מס' פרסומים שנעשו על ידי המשיבים ב"פייסבוק". הפרסומים נוגעים לפעולות שנעשו על ידי המבקש במסגרת תפקידיו הציבוריים של המבקש בעיריית אשדוד.
במסגרת הבקשה דנן עותר המבקש לכך שבית המשפט יורה על פיצול הדיון בשאלת האחריות לפרסום לשון הרע ובירור טענות ההגנה בעניין זה לבין שאלת הנזק וכן למתן הוראה על שינוי סדר הבאת הראיות כך שהמשיבים יגישו ראיותיהם תחילה ולאחר מכן תוגשנה ראיות המבקש.
בבקשתו מסתמך המבקש על פסק הדין שניתן ברע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד ( הצופה) בע"מ ( בפירוק זמני), [פורסם בנבו] (25.8.2014) (להלן: "עניין רוטר"), שם ניפסק כי בתביעות לשון הרע יש מקום במקרים המתאימים לכך לסטות מסדר הדין האזרחי משום שדיון בתביעת לשון הרע שונה בפרמטרים דיוניים אחדים מתביעה אזרחית אחרת.
בית המשפט העליון ציין בעניין רוטר כי בתביעת לשון הרע נהוג לפצל את המשפט לשלבים, נוהג שנובע בעיקרו מהוראות סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 ( להלן: "החוק"), ראשית מתקיים דיון בשאלת האחריות ולאחר מכן הדיון בשאלת קביעת הנזק. עוד ניפסק בעניין רוטר כי מקום בו הוחלט על פיצול הדיון והנתבע אינו מכחיש את עצם הפרסום ואת היותו המפרסם, יש להורות על שינוי סדר הבאת הראיות, מהטעם שמדובר במקרה של מעין טענת " הודאה והדחה", שכן לתובע לא נותר להוכיח דבר מבחינה עובדתית והנטל מונח לפתחו של הנתבע.
לטענת המשיבים , אין לקבל את הבקשה נוכח ההכחשה כי הפרסומים מהווים לשון הרע. כן נטען כי לא הובא נימוק מצד המבקש באשר לתועלת שתנבע מפיצול הדיון באמצעות הפרדת הדיון בין שאלת האחריות לשאלת נזק ,עת ,עסקינן ,בתביעה לפיצויים סטטוטוריים בלבד ללא הוכחת נזק. על כן דרכי הוכחתה - פשוטות ואינן מצריכות קיום דיון נפרד.
מאחר שהתנאי לשינוי סדר הבאת הראיות הוא כי תינתן החלטה המורה על פיצול הדיון, הרי שבנסיבות שבהן אין מקום לפיצול הדיון אזי אין מקום להורות על שינוי בסדר הבאת הראיות.
דיון והכרעה
בהתאם להלכה שנקבעה בעניין רוטר, יש לדון ראשית בשאלת הצורך בפיצול הדיון בין שאלת האחריות לשאלת הנזק. ככל שיתברר שאין מקום להורות על פיצול הדיון הרי שממילא מתייתר הצורך לדון בשאלת סדר הבאת הראיות.
כבוד השופט צ' זילברטל קבע כך בעניין רוטר :
"ואולם, כאשר מפוצל הדיון, כפי שכרגיל ראוי שייעשה בתביעות לשון הרע, כך שסוגיית הנזק אינה עומדת לדיון בשלב הראשון של המשפט, עשוי להיווצר מצב שהנתבע יחל בהבאת הראיות. מצב שכזה יווצר כאשר הנתבע אינו מכחיש את עצם הפרסום ואת היותו המפרסם, שכן אז לא נותר לתובע להוכיח דבר ( בשלב זה)" [ראו פסקה 8 לפסק הדין בעניין רוטר].
במקרה שלפניי המשיבים אינם מכחישים את עצם הפרסום ואת היותם המפרסמים, אלא שלטענתם הפרסומים אינם מהווים לשון הרע שכן עומדות להם ההגנות הקבועות בחוק. נראה כי בנסיבות אלו בהתאם לעניין רוטר, דרך המלך היא לקבוע כי הדיון יפוצל כך שתחילה תידון שאלת האחריות בלבד, שכן כאמור המבקש אינו נדרש להוכיח דבר בשלב הראשון מעבר לקיומם של הפרסום וזהות המפרסם.
אחת התכליות לנוהג בדבר פיצול הדיון בתביעות לשון הרע, נובע מהוראותיו של סעיף 22 לחוק וכפי שנקבע ברע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום, פ"ד מה(4) 388, 392, (להלן: עניין "השיקמה הוצאה לאור") כלדהלן [ ציטוט זה הובא גם בעניין רוטר, לביסוס הקביעה בדבר הצורך בפיצול הדיון]:
"על פי האמור בסעיף 22(2), אין להביא במשפט אזרחי בשל לשון הרע ראיות או לחקור בדבר שמו הרע של התובע או בדבר אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, ככל שאלה אינם נוגעים במישרין ללשון הרע, אלא אם הוחלט קודם שהנתבע חייב בפיצויים ובית המשפט התיר את הבאת הראיות או החקירה לצורך החלטה בדבר שיעורם. הפועל היוצא מסעיף זה הוא, שהדיון בתביעה בשל לשון הרע מתפצל כך שתחילה נדונה שאלת החבות ורק בשלב שני, אם נקבעת חבות, נידונה שאלת גובה הפיצויים (...)
ההיגיון והתכלית שביסוד הוראת סעיף 22 לחוק הוא הרצון למנוע חיטוט בעברו של התובע או הנאשם, העלול להביא לפגיעה בשמו הטוב, כשחיטוט כזה עלול להיות מיותר, אם תדחה תובענת התובע בשל העדר חבות מצד הנתבע או אם יזוכה הנאשם"

בעניין רוטר אין אמנם התייחסות מפורשת לשאלה האם הדרך הראויה לפיה יפוצל הדיון בתביעות מכוח חוק איסור לשון הרע, רלוונטית למקרים שבהם הפיצוי שנתבע הוא פיצוי סטטוטורי בלבד או פיצוי לנזק ממשי – ההבדל בין השניים הינו ברור והוא נטל ההוכחה המוטל על התובע בתביעת לשון הרע. בעוד שבתביעה בה הסעד הנתבע הוא לפיצוי הסטטוטורי בלבד אין התובע נדרש להוכיח את הנזק והוא מוגבל עד מגבלת הסכום הקבועה בחוק, עומדת לתובע בתביעת לשון הרע הזכות לתבוע גם לפיצוי בגין נזק ממשי מעבר למגבלת הסכום הקבועה בחוק, אלא שבמקרה מעין זה הוא נדרש להוכיח את שיעורו של הנזק.
אולם אף שאין דיון מפורש בעניין זה, ניתן לראות כי כבוד השופט צ' זילברטל נתן משקל לכך שלתובע לא נותר להוכיח דבר בשלב הראשון במקום שבו הנתבע מודה בעצם הפרסום ובהיותו המפרסם. כך בעניין השיקמה הוצאה לאור נקבע כי בשל הרצון למנוע חיטוט בעברו של התובע יובאו הראיות לצורך מתן ההחלטה בדבר שיעור הנזק רק בשלב השני, לאחר שתיקבע אחריותו של הנתבע.
ייתכן כי נכון יהיה לקבוע במקרים שבהם עסקינן בתביעה לפיצוי הסטטוטורי בלבד ללא הוכחת נזק, כי השיקול בדבר היעילות הדיונית גובר שכן ספק אם יידרש ניהול הליך בשלב השני, כאשר אין חובה על התובע להוכיח את שיעור הנזק ואז ממילא יש עדיפות לדיון מאוחד בשאלת האחריות והנזק.
ברם, במקרה שלפניי המבקש עותר לפיצוי בגין נזק ממשי ורק לחילופין מבסס תביעתו לפי הפיצוי הסטטוטורי בלבד, סכום התביעה הועמד על סך של 500,000 ש"ח שמהווה את מכפלת 5 פרסומים בפיצוי בגובה של 100,000 ש"ח לאור הטענה כי מדובר בפרסום שיש בו כוונה לפגוע, בהתאם לקבוע בסעיף 7 א(ג) לחוק ( סעיף 56 לכתב התביעה).
אמנם הטענות בדבר הנזק הממשי פורטו בקצרה בכתב התביעה וסכום הפיצוי חופף באופן מוחלט למגבלת סכומו של הפיצוי הסטטוטורי, אולם אין בכך כדי לקבוע כפי שטענו המשיבים כי הסעד המתבקש במסגרת התביעה שלפניי הוא מכוח הפיצוי הסטטוטורי בלבד.
על כן יידרש המבקש להוכיח את גם טענותיו לעניין הנזק ושיעורו, לצורך מתן הכרעה באשר לגובה הפיצוי, היה ויקבע בשלב בדיון בשאלת האחריות כי יש להטיל על המשיבים את האחריות לפרסום לשון הרע.
ברע"א 2721/14 ‏פלוני נ' חברה פלונית (4.9.14) שניתן כשבועיים לאחר פסק הדין בעניין רוטר, התייחס שוב כבוד השו' צ' זילברטל לסוגיה זו ואף ציין כי הנפקות המעשית של ההחלטה בדבר השינוי בסדר הבאת הראיות אינה רבה משום הוראותיו של סעיף 18 לחוק, המתיר לתובע זכות מלאה להבאת ראיות לסתור וממילא שמורה לו זכות " המילה האחרונה", ולמעשה גם אם לא ייעתר בית המשפט לדרישת התובע לשינוי בסדר הבאת הראיות, לא ייגרם בכך עיוות דין כלשהו.
אולם כבוד השו' צ' זילברטל חזר על דבריו בעניין רוטר:
"די אם אציין כי, לטעמי, במצב הדברים בו הנתבע בתביעת לשון הרע אינו מכחיש את עצם הפרסום ואת אחריותו לפרסום וטוען לכך שאין הפרסום מהווה " לשון הרע" ו/או לקיומן של הגנות העומדות לו מכוח הדין, ככלל על הנתבע להתחיל בהבאת הראיות ( בכפוף לפיצול הדיון באופן שתחילה תתברר סוגית האחריות)."
בהתחשב בכך שבמקרה שלפניי המשיבים אינם מכחישים את עצם הפרסום ואת היותם המפרסמים אלא טוענים כי בפרסומים אלו אין משום לשון הרע בין היתר בשל היותם פרסומים מסוג סאטירה וקריקטורות פוליטיות ובהינתן שהסעד שהוגדר בתביעה אינו רק הפיצוי הסטטוטורי שאינו דורש הוכחת נזק, אלא פיצוי בגין נזק ממשי ועל כן יוטל על המבקש הנטל להוכיח את הנזק בשלב השני, בתום הדיון בשאלת האחריות ובהתאם לקביעות בית המשפט העליון בעניין רוטר, אני מורה על קבלת הבקשה בעניין פיצול הדיון וממילא גם מתקבלת הבקשה באשר לשינוי סדר הבאת הראיות.
לאור זאת, תידון בשלב הראשון שאלת האחריות בלבד של המשיבים באשר לפרסומים נשוא התביעה .כן תיבחן השאלה האם עומדות למשיבים ההגנות הקבועות בחוק .במסגרת שלב זה יחלו המשיבים בהבאת הראיות ואילו המבקש יגיש ראיותיו ככל שיידרש לאחר המצאת ראיות המשיבים לידיו.
המשיבים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם בתוך 30 ימים והמבקש יגיש את התצהירים מטעמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת תצהירי המשיבים לידיו.
אינני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו.
נקבע לתזכורת ליום 15.12.2016

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ז, 13 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גבריאל כנפו
נתבע: יאיר וקראט
שופט :
עורכי דין: