ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דרויש סעדי נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

תובעים

  1. דרויש סעדי
  2. מוחמד אחרס
  3. חידר זהאר
  4. חוסין מדהון
  5. חאלד נונו
  6. עומר אפרנג'י
  7. אברהים לובד
  8. חאזם דאעור

ע"י עו"ד יונס תמם

נגד

נתבעים

מדינת ישראל
ע"י עו"ד עופר שובל

פסק דין

מבוא

לפני בקשת הנתבעת ל דחיית התובענה על הסף.

עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף, שנגרמו כביכול לתובעים, עקב ירי של מספר טילים ממטוס של חיל האוויר הישראלי לעבר משרדי ער וץ אל - קודס, הנמצאים בדירה בצפון רצועת עזה ביום 18/11/12 סמוך לשעה 01:30 לפנות בוקר, באופן שיתואר להלן.

משאין מחלוקת בין הצדדים כי אירוע הירי נושא התביעה הינו אירוע ירי שבוצע ע"י מטוס של חיל האוויר של צבא ההגנה לישראל, ומשטענה המדינה לחסינות עקב היות אירוע הירי "פעולה מלחמתית" ואף הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל חסינותה של המדינה, הרי שעניינה של ההחלטה שלפניי הינה בבקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף בשל היות הפעולה, "פעולה מלחמתית".

מיהות הצדדים

התובעים, תושבי עזה וסביבתה, יליד י 1981, 1990, 1988, 1991, 1981, 1995, 1991 ו-1983, בהתאמה , ו אשר נפצעו, לטענתם , מה אירוע נשוא התובענה באופנים שונים.

הנתבעת הינה מדינת ישראל ו משרד הביטחון, המיוצגים באמצעות פרקליטות המחוז, ומהווים את הגוף שנכון למועד אירוע הירי, יר ה את הטילים ממטוס צה"לי לכיוון משרדי ערוץ אל קודס הנמצאים בעיר עזה.

רקע שאינו שנוי במחלוקת

אין מחלוקת בין הצדדים כי אירוע הירי נשוא התביעה, כטענת התובעים, התרחש ביום 18/11/12 סמוך לשעה 1:30 לפנות בוקר, "ירה מטוס חיל האוויר הישראלי מספר טילים לעבר משרדי אל קודס הנמצאים בדירה הצפון מערבית בקומה 11 לבנין שווא וחוצרי הנמצא ברחוב אלוחדה שבמכרז לעיר עזה..." (ראו סעיף 13 לכתב התביעה , להלן: "אירוע הירי").

אין חולק בין הצדדים כי אירוע הירי ארע במהלך "מבצע עמוד ענן" , שהיה מבצע צבאי רחב היקף שהחל ביום 14/11/12 והסתיים ביום 21/11/12 , שהחל בעקבות ירי ופצצות לעבר יישובי עוטף עזה, אשקלון ואשדוד, ועם חיסולו של אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של ארגון הטרור "חמאס". יצויין כי מועד מבצע "עמוד ענן " הינו בגדר ידיעה שיפוטי ת ועל קיומו והתאריכים בהם התרחש אין מחלוקת , והתובעים אף לא חלקו על כך בתגובתם לבקשה.

היות ואירוע הירי ארע ביום 18/11/12 הרי שגם אין מחלוקת ואף לא יכולה להיות מחלוקת כי ארוע הירי היה במהלך מבצע "עמוד ענן" .

טענות הנתבעת בבקשתה דנא

הנתבעת טוענת כי נזקי התובעים, אם אכן נגרמו, מקורם במסגרת פעולה מלחמתית כהגדרתה ופירושה בחוק ובפסיקה, ועל כן לנתבעים ההגנה המפורטת בסעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב -1952 (להלן: "חוק אחריות המדינה").
לטענת הנתבעת, האירוע במהלכו נטען כי נגרמו נזקי התובעים היה בעת פעולה שהיא "מעשה מדינה". לטענתם, למדינה פטור מאחריות בשל פעולה בהרשאה חוקית ובתום לב, כאמור בסעיף 3 לחוק אחריות המדינה.

נוכח טענות אלו הגישה הנתבעת את הבקשה שלפניי, שעניינה דחיית התביעה על הסף, בשל היות ארוע הירי לטענתה פעולה מלחמתית מובהקת .

טענות המשיבה

לטענת התובעים, בתביעתם דנא, כתוצאה מאירוע הירי נפצעו התובעים והועברו לטיפולים רפואיים ואובחנו כסובלים מפגיעות קשות מרסיסים בכל חלקי הגוף, ובפרט התובע מס' 3 אשר כתוצאה מפציעתו נקטעה רגלו הימנית.

התובעים טוענים כי הנתבעת וחייליה התרשלו. לדבריהם, אין הם יודעים מהן הנסיבות המדוייקות בהן ארע אירוע הירי ונפצעו התובעים, וכי בנסיבות המקרה תהיה זו חובתה של הנתבעת להוכיח העדר רשלנות מצד חייליה.

לחילופין, טענו התובעים, כי אירוע הירי כלפי התובעים מהווה תקיפה , כמשמעותו של מושג זה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) והנתבעת אחראית אחריות ישירה או שילוחית למעשי החיילים שירו בתובע.

לחילופין, טענו התובעים, כי הנתבעת באמצעות חייליה וטייסיה, הפרה חובה חקוקה כלפי התובעים.

בתגובתם לבקשה לדחייה על הסך, טוענים הם כי קיימת מחלוקת עובדתית ביחס לנסיבות האירוע, כי קיימת סתירה בין כתה התביעה לכתב ההגנה, מפנים לכך שהעובדה כי התובעים נורו מטילים אין בה כדי "להועיל לנתבעת ולקבוע כי עסקינן בפעולה מלחמתית", והפנו לפסיקה.

הבקשה לדחייה על הסף

המחלוקת נשואת התביעה היא האם בעת אירוע הירי נשוא התביעה עסקו טייסי חיל האוויר הישראלי, אשר ממטוס ם נורו הטילים לעבר הדירה בה שה ו התובעים כביכול , ב-"פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות מדינה) תשי"ב -1952 , או שמא עסקינן ב"פעולה שיטורית" של שמירה על הסדר הציבורי, או לחילופין בפעולה אחרת.

דהיינו, השאלה בענייננו , בשלב זה של הליך ולאור בקשת הדחייה על הסף, היא האם נפגעו התובעים במהלך "פעולה מלחמתית". ככל שהת שובה לכך תהא חיובית הרי שדין הבקשה לדחיית התובענה על הסף להתקבל . ככל שהתשובה לכך תהא שלילית, דין הבקשה לדחייה על הסף להידחות ועל הצדדים יהא להגיש את ראיותיהם.

המסגרת הנורמטיבית

לצד הקביעה העקרונית בסעיף 2 לחוק כי "דין המדינה לעניין אחריות בנזיקים, כדין כל גוף מאוחד", קבע המחוקק בסעיף 5 לחוק כי עומדת למדינה חסינות במסגרת פעולה מלחמתית, כלהלן:

"אין המדינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל...".

על כך ראה בהרחבה ב- ע"א 1459/11, עזבון חרדאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.6.13), עליו יורחב גם בהמשך.

השאלה המתעוררת חדשות לבקרים במקרים מסוג זה נוגעת להיקפה של ה"פעולה המלחמתית" בגדרה מוענקת למדינה חסינות בנזיקין. הכרה בחסינות, משמעותה, שבית המשפט אינו נדרש לשאלה האם הצבא פעל ברשלנות אם לאו, כך שמתייתר הדיון לגבי האופן והדרך בה התנהלה הפעולה המלחמתית.

בבסיס חסינות המדינה בפעולה מלחמתית, עומדת התפיסה כי תביעות נזיקיות אזרחיות אינן מתאימות מעצם טיבן וטבען למצב לוחמתי (ע"א 5942/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 1, 6-5 (2002) (להלן: "עניין בני עודה"); ע"א 4112/09 זגייר נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון, בפסקה 8 [פורסם בנבו] (3.1.2012) (להלן: עניין זגייר); רע"א 3866/07 מדינת ישראל נ' אלמקוסי, בפסקה 15 [פורסם בנבו] (21.3.2012) (להלן: עניין אלמקוסי)).

הכללים הנוהגים במצבים של מלחמה ולחימה, אינם מתאימים לכללים, לנורמות ולסטנדרטים של זהירות בימי שלום, ואינם תואמים את המטרות הקלאסיות של דיני הנזיקין. מכאן, המחוקק הביע את דעתו כי יישום דיני הנזיקין המסורתיים במצבים של פעולה מלחמתית עלול לגרום לעיוותים משפטיים, כמו גם לחשוף את המדינה לתשלום פיצויי עתק בגין נזקי רכוש ונפש. יצויין כי על פי הפסיקה העניפה בתחום זה עולה כי הרציונל של חסינות המדינה במצבי לחימה אינו ייחודי למשפט הישראלי והוא מיושם במרבית שיטות המשפט האנגלו-סקסי, על פי מבחנים ואיזונים שונים, לרוב תוך מתן פרשנות מרחיבה למונח פעולה מלחמתית (ועל כך ראה בין היתר אסף יעקב, במאמרו "חסינות תחת אש: חסינות המדינה בשל נזק שנגרם כתוצאה מ'פעולה מלחמתית'", משפטים לג 107, 125-115 (תשס"ג).

במהלך השנים, התעוררו קשיים מעשיים ועיוניים בהחלתה של חסינות המדינה על מקרים שהובאו לפתחם של בתי המשפט, אשר נובעים, בין היתר, מהמורכבות של המצב המלחמתי ברצועת עזה לפני ואחרי ההתנתקות ובשטחי יהודה ושומרון.

על תכלית סעיף 5 לחוק ועל מהות הפעולה המלחמתית נפסק בפס"ד בני עודה (ראו ע"א 5964/92) כי:

"...דומה שהגישה הינה כי פעולות מלחמתיות הגורמות נזק לפרט אינן צריכות להיות מוכרעות על-ידי דיני הנזיקין הרגילים. הטעם לכך הוא כי פעולות מלחמתיות יוצרות סיכונים מיוחדים אשר הטיפול בהם צריך להיות מחוץ לגדרה של האחריות הנזיקית הרגילה. הסיכון הוא מיוחד מבחינת יוצר הסיכון (איש הצבא המבצע פעולה מלחמתית, המתכנן אותה והמדינה השולחת אותו למשימותיו); הסיכון הוא מיוחד מבחינת הניזוק (בין שהוא "אוהב" ובין שהוא "אויב"), והסיכון הוא מיוחד מבחינת היקף הנזק. התפיסה הינה כי דיני הנזיקין הרגילים אינם מתאימים להסדרתו של סיכון מיוחד זה. חוסר התאמה זה נובע מעצם מהותם של דיני הנזיקין העוסקים בחלוקת סיכונים בגין פעולות מזיקות בחיי היומיום של אדם במדינתו. אין הם מתאימים כאשר הסיכון שבפניו ניצבים הפרט והכלל הוא חריג ויוצא-דופן. פעולות מלחמתיות יוצרות מעצם טיבן וטבען סיכונים אשר מערכת הדינים ה"שיגרתית" לא נועדה להתמודד עמהם. המטרות המונחות ביסוד דיני הנזיקין הרגילים אינן חלות כאשר הנזק נובע מפעולה מלחמתית שהמדינה מנהלת כנגד אויביה (ראו דברי השופט ריינהארט ( Reinhardt) בפרשת Koohi v. U.S. (1992) [7], at p. 1334)" (שם, 6-7).

ההלכה הפסוקה קבעה כי משמעות המונח 'פעולה מלחמתית' הינו:

"...נקודת המבט מכוונת אל מהותה של הפעולה ואל הסיכון המיוחד שהיא מסבה. השאלה הינה אם הפעולה שגרמה נזק היא "פעולה מלחמתית"... וכן: "עליך לבחון את הפעולה – לא את המלחמה" (השופט ח' כהן בע"א 311/59 מפעל תחנות הטרקטורים בע"מ נ' חייט [3], בעמ' 1613; השווו בר"ע (ב"ש) 16/93 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' וסרמן [6]).). ... הפעולה היא מלחמתית אם זו פעולת לחימה, או פעולה מבצעית-צבאית, של הצבא". (שם, 7).

זאת ועוד, פסק הדין בעניין בני עודה שהוזכר לעיל, ניתן על רקע אירועי האינתיפאדה הראשונה בשטחי יהודה, שומרון ועזה. באותו מקרה נדון ערעורם של תושבים אשר נפגעו מנשק חם מבלי שהוזהרו מראש, במהלך מרדף של חיילים אחר מפרי סדר. פסק הדין, שהיה החלוץ לפני המחנה, התווה לראשונה כללי עזר להבחנה בין פעולה שיטורית, שאינה חוסה תחת החסינות שבסעיף 5 לחוק, לבין פעולה מלחמתית:

"...הנה-כי-כן, במתן תשובה לשאלה אם פעולה היא 'מלחמתית' יש לבחון את כל נסיבות האירוע. יש לבדוק את מטרת הפעולה, את מקום האירוע, את משך הפעילות, את זהות הכוח הצבאי הפועל, את האיום שקדם לה ונצפה ממנה, את עוצמת הכוח הצבאי הפועל והיקפו ואת משך האירוע. כל אלה זורקים אור על אופיו של הסיכון המלחמתי המיוחד שהפעולה גרמה" (שם, עמ' 9, הדגשה שלי).

לסיכום, יוצא כי חסינות המדינה מפני תביעות נזיקין מותנית בכך שמדובר בפעולה מלחמתית במהלכה אירע הנזק, ומכאן ששאלת סיווגה של הפעולה הינה קריטית להכרעה בתיק. זאת ועוד, יש להבחין בין שני סוגי פעילויות: האחד - פעולה שיטורית במקור, ובה עוסק פסק הדין בעניין "בני עודה", בו התרחשה פעולה אשר על פניו עלולה להסתבך ולהיכנס לגדר פעולה מלחמתית, מקום בו נוצרה סכנת חיים או סיכון חמור לאנשי הכוח, או סוג הפעילות השני - פעולה מלחמתית מלכתחילה, כגון מארב המיועד לפגוע באויב, או סיכול ממוקד, שאז גם אין צורך להוכיח סיכון לכוח (ועל כך ראה כאמור בהרחבה בפס"ד "חרדאן").

בין לבין, תוקן סעיף 1 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 4), התשס"ב-2002, ובתיקון הגדרה נוספת למונח פעולה מלחמתית: כעולה מהתיקון, "פעולה מלחמתית" הינה לרבות-

"...כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף".

פעולה שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותה. תיקון מס' 4 לחוק נחקק על רקע אירועי האינתיפאדה השנייה בה נאלצו חיילי צה"ל לפעול בתוך אזורים מיושבים במסגרת מבצע חומת מגן, ונוכח הפירוש הצר, לטעמו של המחוקק, שניתן עד אז למונח "פעולה מלחמתית" כפי שעלה ביתר שאת בעניין בני עודה (ראו בג"ץ 8726/05 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' שר הביטחון בפסקה 6 [פורסם בנבו] (12.12.2006); וראו, לדוגמה, ע "א 4471/08 סעדה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] 7.11.2010)).

תיקון מס' 4 התקבל בכנסת ביום 1.8.2002 , ואין חולק כי הנוסח הנוכחי של החוק, חל בענייננו, על אירוע הירי נשוא התביעה, שכאמור התרחש ביום 18/11/12, במהלך מבצע "עמוד ענן".

כפי שצויין לעיל, הגישה המדינה בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל היות אירוע הירי נשוא התביעה "פעולה מלחמתית".

סעיף 5(ב) בחוק הנזיקין קובע כי:

" טענה המדינה כטענה מקדמית, כי אינה אחראית בנזיקים בשל מעשה שבשלו נתבעה הוא פעולה מלחמתית כאמור בסעיף קטן (א), ידון בית המשפט בטענה לאלתר, ואם מצא כי המעשה הוא פעולה מלחמתית כאמור תדחה התביעה".

נוכח הוראת סעיף 5(ב) לחוק, ומשהגישה המדינה בקשה לדחיית התביעה על הסף, הנני נדרשת לדון וליתן החלטה בבקשה, כבר בשלב זה של ההליך.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, בבקשה לדחייה על הסף ובתגובה לה ובהינתן האמור בסעיף 13 לכתב התביעה, הגעתי להחלטה כי אירוע הירי נשוא התביעה, הינו פעולה מלחמתית, במובנה הקלאסי של המילה, ומשום כך, דין התביעה להידחות על הסף.

למעשה, הדבר עולה בבירור אף מעמדת התובעים אשר התקשו עד מאוד לנמק בתגובתם לבקשה לדחייה על הסף, מדוע ירי טילים ממטוס צה"לי בעיצומו של מבצע צבאי רחב היקף אינו מהווה פעולה מלחמתית, לשיטתם.

ויוזכר- חסינות המדינה מפני תביעה נזיקית כאמור וכמורחב לעיל, מותנית בכך שמדובר בפעולה מלחמתית במהלכה ארע הנזק. מכאן ששאלת סיווגה של הפעולה הינו קריטי להכרעה בתיק.

כפי שצויין לעיל, מתיאור האירוע ע"י התובעים עצמם בכתב התביעה, אירוע הירי התרחש בנסיבות הבאות:

" ביום 18/11/12 בסמוך לשעה 01:30 לפנות בוקר, ירה מטוס של חיל האויר הישראלי מספר טילים לעבר משרדי אל-קודס הנמצאים בדירה הצפון מערבית (כך במקור, א.ל.) בקומה 11 לבנין שווא וחוצרי הנמצא ברחוב אלוחדה שבמרכז לעיר עזה, דבר שגרם לפגיעתם של התובעים, אשר הינם עובדי הערוץ אשר נכחו באותה העת במקום".

אירוע הירי, כנטען ע"י התובעים, אירע ביום 18/11/12 במהלך מבצע "עמוד ענן" , מבצע צבאי, רחב היקף שהתקיים בחבל עזה בימים 14/11/12 ועד 21/11/12 לתכלית של מאבק בטרור. לאור טענת התובעים בסעיף 13 לכתב תביעתם הרי שאירוע הירי נשוא התביעה, אשר בגינם הגישו הם תביעה זו, התרחש בתוככי העיר עזה, שהינה כאמור שטח הנתון לשליטה עויינת.

היות וטענת התובעים היא שהם נפצעו מירי טילים שנורו לעבר משרדם בקומה ה- 11 במהלך מבצע "עמוד ענן" הרי שברור הוא שאירוע הירי - שכאמור היה במהלך מבצע צבא י לצורך מאבקה של מדינת ישראל בטרור - והיות והירי היה ממטוס של חיל האוויר הישראלי אשר חג מעל שמי העיר עזה, הרי שהמסקנה המתבקש ת היא שמטוס של חיל הא וויר על אנשי הצוות בתוכו, היו נתונים לסיכונים האופיינים לגיחה מבצעית של מטוס שחג בשטח עויין.

מאפיינים אלו של האירוע, דהיינו, א ירוע ירי של טילים ממטוס, במהלך מבצע צבאי רחב היקף לצורך מאבק בטרור, היותו של המטוס מעל שטח עויין (העיר עזה), הופכים את האירוע נשוא התביעה לכזה המהווה "פעולה מלחמתית".

לא ניתן לייחס את נסיבות אירוע הירי, כנטען וכמפורט ע"י התובעים עצמם בסעיף 13 לכתב תביעתם, לפעולה שהינה פעול ה שיטו רית, אימונים או פעולה אחרת, ולא ניתן להגדירו אלא כפעולה מלחמתית.

לפיכך ובהתאם לאמור- חלה בעניינו הוראת סעיף 5 (א) לחוק הנזיקין הקובעת את חסינות המדינה במקרים מסוג זה.

יצויין כי התובעים בתגובתם לבקשה לדחייה על הסף, לא סתרו את העולה מהנסיבות שאינן שנויות במחלוקת ולא סתרו את טענת המדינה כי אירוע הירי נשוא התביעה התרחש במהלך מבצע רחב היקף , הוא מבצע "עמוד ענן" .

נוכח מאפייני האירוע לפי סעיף 13 לכתב התביעה, ובשים לב לתכליתו של סעיף 5(ב) לחוק הנזיקין, שהינו חיסכון בהוצאות משפט בה תדיינויות שתוצאותיהן ידועות מראש, לא מצאתי בנסיבות הענ יין כל צורך בליבון ראייתי על מנת לדון בבקשת המדינה להחלת החסינות על אירוע הירי, וזאת לאור היות הירי, במהלך מבצע צבאי מובהק , וכן בשל היותו של הירי מתוך מטוס חיל האוויר, ו כן בשל היותו של המטוס חג מעל שטח עוין.

למותר לציין כי ליבון ראייתי זה היה נדרש ככל שמסקנתי היתה כי אין המדובר בפעולה מלחמתית, או אז נדרשת הייתי לדון בשאלת הרשלנות, המידתיות ובהפרה של דיני המלחמה.

אולם בנסיבות אירוע הירי כפי שהיטיבו לתאר אף התובעים עצמם, בכתב התביעה, לא יכולה להיות כל מחלוקת כי מדובר בפעולה העונה להגדרה של "פעולה מלחמתית".

לפיכך, ובהתאם לסעיף 5(ב) בחוק הנזיקין ובהתאם לתקנה 143(8) ו- 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, דין התביעה להידחות על הסף.

על יסוד כל האמור לעיל, הנני קובעת כי דין התביעה להידחות על הסף, משום שהוכח בפניי כי מדובר בפעולה מלחמתית, ועל כן פטורה המדינה מאחריות.

בנסיבות העניין, אני מחייבת כל תובע ותובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך הכולל של 2500 ₪, ובסה"כ 20,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ככל שהתובעים לא יפעלו לתשלום ההוצאות בתוך המועד שקבעתי, יגבו ההוצאות לטובת הנתבעת, מתוך הערובה להוצאות שהופקדה ע"י התובעים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ז, 13 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דרויש סעדי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: