ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוריאל גילעד נגד משה עיני :

בפני כבוד ה שופט אלעזר נחלון

תובע

אוריאל גילעד

נגד

נתבע

משה עיני

החלטה

כללי
לפניי בקשת התובע להשיב לו עירבון שהופקד בקופת בית המשפט בסך 12,500 ₪, וכן לבטל ערבות שנתן בנו. העירבון הופקד והערבות ניתנה לשם מילוי תנאים שבהם הותנה סעד זמני שניתן לטובת התובע עם הגשת התובענה , וסעד זמני נוסף שניתן לטובתו לאחר דחיית התובענה עד למתן פסק דין בערעור שהגיש. יצוין כי בסופו של יום נדחה הערעור וממילא פקע הסעד הזמני. הנתבע מתנגד לבקשה, ועותר מצדו לחלט את העירבון לטובתו.
ב. רקע רלוונטי
הרקע הרלוונטי לבקשה זו פורט בפסק הדין מיום 2.3.16 ובהחלטה מיום 10.3.16.
בתמצית ייאמר כי התובע הגיש נגד הנתבע תובענה , ובה עתר לבטל החלטה ופסק דין שניתנו על יסוד הסדר שהושג בין הצדדים במסגרת הליך קודם ביניהם. באותו הסדר הוסכם כי התובע יפנה מחסן ששכר מן הנתבע (להלן: המושכר) עד ליום 15.3.15. בנוגע לשטח סמוך למושכר, שכונה "אזור בלוני הגז" , הוסכם כי אם יציג התובע אישור של בעלים נטענים של האזור הוא יהיה רשאי שלא לפנותו, מבלי לגרוע מטענות הנתבע לזכותו באותו אזור. בפועל, לא הציג התובע אישור כאמור, ובהתאם להוראות פסק הדין היה עליו, אפוא, לפנות גם את אזור בלוני הגז במקביל לפינוי המושכר .
התובע פינה את המושכר, אולם המשיך להתגורר באזור בלוני הגז. ביום 2.11.15 הגיש התובע את התובענה שכאן. במסגרת התובענה טען התובע כי ההסדר בהליך הקודם הושג על סמך מצג שקרי שהציג הנתבע, לפיו הוא בעל הזכויות במושכר ובאזור בלוני הגז, ו תוך תרמית. במקביל להגשת התובענה, עתר התובע למתן סעד זמני המעכב את הליכי הוצאתו לפועל של פסק הדין בהליך הקודם.
ביום 15.12.15 הגיעו ביניהם הצדדים להסכמה לפיה הליכי ההוצאה לפועל יעוכבו לעניין פינוי אזור בלוני הגז, ולשם כך הפקיד התובע עירבון בסך של 10,000 ₪.
ביום 2.3.16 נדחתה תביעתו של התובע על הסף. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי בנוגע למושכר הרי שגם אילולי ההסדר מנוע היה התובע מלהעלות טענות נגד זכותו של הנתבע בו, בשים לב להלכה החלה בעניין. אשר לאזור בלוני הגז נקבע, בין היתר, כי ההסדר, לאור לשונו ומהותו, הושג תוך שקלול הסיכויים והסיכונים בשאלת זכויותיו של הנתבע באזור זה. למעלה מן הדרוש צוין כי כלל לא הוברר שהייתה הטעיה מצד הנתבע בנוגע למעמדו במושכר ובאזור בלוני הגז, הכל כמפורט באותו פסק דין.
לאחר מתן פסק הדין ועוד בטרם הוגש עליו ערעור עתר התובע לבית משפט זה בבקשה למתן סעד זמני בערעור. הבקשה נתקבלה תוך התייחסות ל"מאזן הנוחות" בין הצדדים שנטה לטובת התובע, אולם הסעד הותנה בהגדלת העירבון לסך של 12,500 ₪ (החלטה מיום 14.3.16). התובע אכן הפקיד את הסכום הנוסף והסעד הזמני נכנס לתוקף.
בהמשך הגיש התובע ערעור על פסק הדין. במסגרת הדיון בערעור המליץ בית המשפט המחוזי לתובע לחזור בו מערעורו, ובהסכמתו הערעור נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי התובע יפנה את הנכס לא יאוחר מיום 26.7.16, ולעניין העירבון קבע כי "[התובע] יהא רשאי לפנות לבית משפט קמא ולבקש החזר הערבון שהפקיד בבית משפט קמא לאחר שיוכיח כי אכן פינה את הנכס " וכי "אין בכך כדי לגרוע מזכותו של [הנתבע] לנקוט בכל הליך לפי שיקול דעתו בעניין הפיקדונות האמורים ..." (ע"א (מחוזי י-ם) 69324-03-16, פסק דין מיום 26.6.16, מפי כבוד הנשיא א' פרקש, כבוד סגן הנשיא מ' דרורי וכבוד השופט ע' שחם).
מכאן בקשת התובע שלפניי.
ג. הבקשה ש כאן
התובע טוען כי פינה את אזור בלוני הגז, ולפיכך מבקש את השבת העירבון וכן הוא מבקש לבטל את הערבות שעליה חתם בנו.
הנתבע מתנגד לבקשה, ועותר, בבקשה נגדית, לחלט את סכום העירבון לטובתו. הנתבע טוען כי התובע לא השיב את המצב באזור בלוני הגז לקדמותו; הותיר באזור קירות פח ומתקנים שונים שעליהם אף כתב נאצות נגד הנתבע ; וכי בכל מקרה עליו לשלם דמי שימוש ראויים עבור השימוש שעשה באזור בלוני הגז מיום 15.3.15, הוא המועד שבו היה עליו לפנות את האזור מכוח פסק הדין בהליך הקודם.
בתשובתו לתשובה (המהווה תשובה לבקשת החילוט של הנתבע) טוען התובע, בין היתר , כי הנאצות שעליהן הלין הנתבע נמחקו ; כי השיב את השטח שבו החזיק לידי הנתבע במצב טוב מזה שבו קיבל אותו (בשים לב לשיפורים ולשיפוצים שביצע בו); וכי אזור בלוני הגז כלל אינו שייך ל נתבע. התובע מוסיף ומלין על התנהלות הנתבע כלפיו, וטוען כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי הוא כרגע מצוי ללא קורת גג. עוד טוען התובע כי לווה את סכום העירבון מידידה שלו וכי עליו להשיבו לה.
ד. דיון והכרעה
דין בקשת התובע להתקבל בחלקה, ודין בקשת הנתבע להתקבל בחלקה, באופן שלטובת הנתבע יחולט סך של 7,000 ₪ מתוך סכום העירבון שהופקד, ואילו היתרה בסך של כ- 5,500 ₪ תושב לתובע. אשר לבקשה לביטול הערבות, הרי שדינה להידחות בשלב זה. אפרט את הנימוקים להחלטתי זו.
תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) עוסקת בתנאים לחילוט עירבון ולהחזרת ערבות.
תקנה 371(א) עניינה בחילוט עירבון, וזו לשונה:
פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.
על פי התקנה, לשם חילוט עירבון נדרשים שני תנאים מצטברים: הראשון, כי למי שאליו הופנה הצו נגרם נזק; והשני, כי הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. התקנה אמנם מבהירה כי חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק, אולם כבר נקבע כי על אף לשון התקנה, "על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק" (ראו: רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ פ"ד נז(3) 727, 732 (2003); רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, פיסקה 9 (21.4.09)). בכל מקרה, כך נקבע, "גם אם התמלאו התנאים לחילוט הערבון, אין החילוט נעשה באופן אוטומטי, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט" (שם).
בבסיס ההסדר בעניין העירבון עומדות שתי תכליות:
הדרישה להפקדת עירבון והאפשרות להורות על הפקדתו נועדו לשרת שתי תכליות עיקריות, והן אלה:
"...להרתיע מלבקש סעדים זמניים במצבים שבהם אין לכך הצדקה עניינית או מטעמים פסולים (למשל – במטרה להכביד על הצד שכנגד), ולאפשר גביה מהירה של פיצוי בגין נזקים שגרם הסעד הזמני למי שנגדו ניתן הצו באמצעות חילוט הערבון" (דברי ההסבר, בעמ' 5).
הדרישות המהותיות הקבועות בהסדר החילוט שנקבע בתקנה 371(א) לתקנות משקפות באופן ישיר שתי תכליות אלה ונובעות מהן. כך, הדרישה כי "הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות הענין" נגזרת במישרין מן התכלית ההרתעתית הנזכרת, הקשורה להיעדר הצדקה עניינית או לטעם פסול ביסוד הבקשה לסעד זמני. הדרישה ל"נזק או הוצאות" שנגרמו למי שכנגדו ניתן הסעד הזמני קשורה במישרין לתכלית הפיצויית של מכשיר העירבון. הקביעה בסיפה של תקנה 371(א) שלפיה אין חילוט העירבון מותנה בהוכחת גובה הנזק, נועדה להגשים את שתי התכליות יחדיו. כפי שנאמר בדברי ההסבר, "...על מנת למנוע התארכות וסרבול ההליך, ולהבטיח את יעילות ההרתעה והגביה המהירה, נקבע כי חילוט הערבון לא יהיה מותנה בהוכחת גובה הנזק".
(רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי פ"ד נז(2) 562, 570 (2003)).
כבר ציינתי בעבר כי לטעמי, ובהתחשב בתכליות הפיצוי וההרתעה העומדות בבסיס ההסדר בעניין העירבון, הרי שבין שני התנאים הנזכרים לחילוטו של עירבון מתקיימים יחסי גומלין: ככל שהנזק מובהק פחות, תידרש רמה גבוהה יותר של אי סבירות הבקשה; וככל שהנזק מובהק יותר, ניתן להסתפק באי סבירות ברמה נמוכה יותר (אם כי אי סבירות לעולם תידרש, כעולה מתקנה 371 לעיל ). הטעם לכך הוא שקיומו של נזק נדרש לצורך הגשמת תכלית הפיצוי, ואי הסבירות נדרשת לצורך הגשמת תכלית ההרתעה, כך שאם אחת התכליות מתממשת באופן ברור יותר ניתן להסתפק במימוש התכלית האחרת ברמה פחותה (והשוו ליחסי הגומלין המתקיימים בין שני התנאים הנדרשים לצורך קבלת בקשה לסעד זמני, של "סיכויי הערעור" ו"מאזן הנוחות").
בענייננו, סבורני שהתנאים הקבועים בתקנה 371(א) לתקנות, מתקיימים במידה הנדרשת להורות על חילוט חלקי של סכום העירבון.
ראשית, לנתבע נגרמו נזקים ישירים ומובהקים כתוצאה ממתן הסעד הזמני, שכן מכוח סעד זה נדחה הפינוי של אזור בלוני הגז בכשישה עשר חודשים וחצי (מיום 15.3.15 ועד 26.7.16). במשך התקופה נמנע מן הנתבע לעשות שימוש באזור אשר למפרע התברר שהוא היה זכאי להשתמש בו ביחסים שבינו לבין התובע , ויש אף להניח כי עצם שהותו של התובע באזור זה גרמה לנתבע חוסר נוחות (וראו התמונות שצורפו לתשובת הנתבע). כמו כן יידרש הנתבע כעת לפנות את החפצים המסוימים שהשאיר התובע באזור בלוני הגז, וככל שנותרו במקום נאצות יהיה עליו לפעול לשם מחיקתן.
בנסיבות אלה, ונוכח מובהקות הנזקים, הרי שניתן לטעמי להסתפק גם ברמת אי סבירות לא גבוהה יחסית של הבקשה לסעד זמני, וזו אכן קיימת. הא ראיה, התובענה שהגיש התובע נדחתה על הסף, תוך שהובהר כי "המקרה שכאן מהווה אחד מאותם מקרים חריגים שבהם דין בקשת הדחייה על הסף להתקבל". הערעור שהוגש על כך נדחה אף הוא .
התנאים על מנת להורות על חילוט העירבון מתקיימים, אפוא. עם זאת, כבר נקבע כי החילוט וגובהו נתונים לשיקול דעת בית המשפט, ולטעמי במקרה זה היקף החילוט שעליו יש להורות אינו של סכום העירבון המלא.
יש לזכור שהתובע ביצע את פסק הדין בהליך הקודם בחלקו ופינה את המושכר, ואילו הסעד הזמני שניתן התייחס רק לאזור בלוני הגז הנלווה למושכר. לא הוברר ממי השימוש הראויים עבור אותו אזור, שככל הנראה אינו מיועד מעיקרו למגורים. כמו כן, היקף ההוצאות שיהיו לנתבע על מנת לסלק מאזור בלוני הגז את מה שהותיר אחריו התובע לא נראה כה גבוה.
באיזון הכולל שבין השיקולים, ובשים לב גם למשך שהותו של התובע באזור בלוני הגז מכוח הסעד הזמני (העומד כאמור על כשישה עשר חודשים וחצי), א ני מורה על חילוט סך של 7 ,000 ₪ מתוך סכום העירבון והעברתו לידי הנתבע, כאשר יתרת העירבון תושב לידי התובע. אין בכך כמובן כדי למנוע מן הנתבע למצות את זכויותיו כלפי התובע בדרכים העומדול פי דין.
אשר לבקשת התובע לביטול ערבות, הרי שלעניין זה קובעת תקנה 371(ג) לתקנות כי הערבות תושב אם בתוך שישה חודשים ממועד פקיעת הסעד הזמני לא יוגש הליך שעניינו פיצויים בגין נזק שנגרם עקב מתן הסעד הזמני. מועד זה טרם חלף, ועל כן לעת הזו אין להורות על השבת הערבות.
ה. בשולי הדברים
לאחר הגשת תשובת הנתבע באמצעות בא כוחו, הגיש הנתבע כתב טענות נוסף בעצמו, ועתר במסגרתו בבקשות שונות. בין היתר עתר הנתבע לבטל את החיוב בהוצאות שהוטל עליו במסגרת פסק הדין בהליך הקודם; להשית על התובע הוצאות בגין הליכי הערעור על פסק הדין בהליך שכאן; וכן לחלט את ה עירבון גם לשם פירעון ההוצאות שבהן חויב התובע במסגרת ההליך שכאן.
דין בקשות אלה של הנתבע להידחות. בית משפט זה אינו מוסמך לבטל חיוב בהוצאות שנקבע בפסק הדין בהליך הקודם, וכן אינו מוסמך להשית הוצאות בגין הליכי הערעור. אשר לבקשה לחלט חלק מן העירבון על חשבון ההוצאות שנפסקו לנתבע, הרי שכבר ציינתי בהחלטה קודמת כי סכום העירבון אינו אמור לשמש להבטחת הוצאות אלה, ועל כן לא ניתן להיעתר לבקשה (ראו למשל: רע"א 4344/09 פונוקול בע"מ נ' ‏WARNER/CHAPPELL MUSIC GROUP (15.2.2010)).

ו. סיכום
נוכח האמור לעיל, תעביר המזכירות לידי הנתבע באמצעות בא כוחו סך של 7,000 ₪ מתוך סכום העירבון, ואת היתרה תשיב לתובע (כפוף להוראות כל דין).
בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות במסגרת הבקשה .
אציין כי לא נעלם מעיני מצבו הלא פשותובע. יש לקוות כי מצבו של התובע יוטב, וכי שני הצדדים לא יידרשו להליכים נוספים זה כלפי זה.
ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ז, 09 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אוריאל גילעד
נתבע: משה עיני
שופט :
עורכי דין: