ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילנית שטרית נגד עיריית נהריה :

בפני כבוד ה שופט דר' מנחם רניאל

עותרים

אילנית שטרית

נגד

המשיבה:

עיריית נהריה

פסק דין

זו עתירה של העותרת נגד המשיבה, בה מבקשת העותרת סעדים כדלקמן:
א. להצהיר ולקבוע כי ההשגה לשנת המס 2016 לא נענתה כלל ועל כן דינה להתקבל במלואה וכלשונה לפי סעיף 4 (ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.
ב. בהתאם לכך להורות למשיבה להוציא שומה מתוקנת לשנת המס 2016 לרבות זיכוי כספי של חשבון הארנונה בהתאם.
ג. להצהיר ולקבוע כי החובות הרשומים על שם העותרת, שנוצרו כתוצאה מהתנהלותה הרשלנית של המשיבה – בטלים.
ד. להורות על ביטול העיקול שהוטל על חשבון העו"ש של העותרת ועיכוב הליכי הגבייה והאכיפה, עד תום בירור העתירה.
ה. להורות על ביטול חיובי הפרשי ריבית והצמדה שנצברו בקרן החוב כתוצאה מטעות של המשיבה.
ו. ליתן לעותרת כל סעד אחר נכון וצודק.

על פי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000, ידון בית המשפט בעתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה. על פי תקנה 5 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א-2000, יש לפרט בכתב העתירה "תיאור ההחלטה נושא העתירה". על כן נדרשה העותרת לפרט את ההחלטות שבגינן מוגשת העתירה. על פי הודעת ב"כ העותרת העתירה מבוססת על שני אדנים: הראשון, היעדר החלטה או תשובה להשגה שהגישה העותרת, אשר התקבלה ביום 7.3.16, והיה על המשיבה ליתן בה החלטה או תשובה להשגה עד יום 7.5.16. השני, החלטתה הסופית של המשיבה מיום 16.2.16, בעניין חיוב השטחים וחובות הארנונה של העותרת, על ידי מנכ"ל המשיבה מר דניאל חמיאס, אשר התקבלה אצל העותרת ביום 28.2.16.

העתירה הוגשה ביום 21.6.16. לגבי ההחלטה הראשונה, אפשר שהיא הוגשה בתוך 45 יום ממועד ההחלטה, שהוא מועד אי מתן ההחלטה. לגבי ההחלטה השנייה, אין ספק שהיא הוגשה כמעט 4 חודשים לאחר קבלת ההחלטה על ידי העותרת. על כן נטען על ידי המשיבה לשיהוי בעניין זה. איני רואה צורך לעסוק בנושא השיהוי, משום שדין העתירה כנגד המכתב של מנכ"ל העירייה להידחות לגופו של עניין.

כאמור בעתירה, מיום 30.8.11 ועד 31.5.13 החזיקה העותרת במרפאת שיניים בקניון הצפון בנהריה, נכס מספר 30000090. לטענתה, ביום 13.11.12 ביצעה המשיבה הגדלת שטח הנכס באופן רטרואקטיבי לשטח של 128 מ"ר, כתוצאה ממחדל ברור ורשלנות מובהקת של המשיבה. לטענתה, בעוד הנהלת הקניון דיווחה למשיבה שהשטח הכולל של הנכס בערכי ברוטו הוא 111 מטר, דהיינו 97 מ"ר נטו ועוד העמסה של 15% נוספים בגין שטחים משותפים ומעברים, התרשלה המשיבה והגדילה את שטח הנכס ל-128 מ"ר.

העותרת לא הגישה כל השגה על החיוב המוטעה לטענתה. אני מקבל את טענת המשיבה שמדובר בשומות סופיות על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 , וכי חלף המועד להגשת השגה על החיוב המוטעה, כנטען על ידי העותרת. יתר על כן, כעולה ממכתבה של העותרת להנהלת הקניון מיום 4.4.16, הנהלת הקניון היא שדיווחה למשיבה שהשטח הכולל של הנכס הוא 128 מ"ר, ולא 111 מ"ר או 97 מ"ר בתוספת 15%, כטענת העותרת. על כן, דין הטענה של העותרת שמדובר במחדל ברור ורשלנות מובהקת של המשיבה להידחות. אם יש כאן מחדל ברור ורשלנות מובהקת, הם אינם של המשיבה. אמנם, העותרת צירפה העתק מכתב של הקניון למשיבה מיום 9.2.14, לפיו שטח הנכס נטו 97 מ"ר, אך חזקה על העותרת שבדקה ומצאה כעבור שנתיים, שהקניון הודיע למשיבה שהשטח ברוטו הוא 128 מ"ר, כפי שכתבה בעצמה במכתבה מיום 4.4.16 שצירפה לעתירתה.

המכתב שנטען שהוא החלטה של מנכ"ל העירייה מיום 16.2.16 הוא תשובה למכתבה של העותרת לראש העיר מיום 9.2.16, שבו נאמר "אני מודה לך על הפגישה ועל הנכונות לפתור את הבעיה שנוצרה בנושא הארנונה של מרפאת השיניים שלי בקניון נהריה. בהמשך להמלצתך לשלוח מודד נודה באם העירייה תשלח מודד מוסמך על מנת למדוד את גודל החנות". על כך השיב מנכ"ל העירייה, כי המכתב שהופנה לראש העירייה הועבר לטיפולו, וכי ראש העירייה בחן את הבקשה עם הגורמים המקצועיים בעירייה, ותשובתו היא שהקניון מחויב על פי שטח עיקרי של הנכס פלוס שטחים משותפים; מרפאות מחויבות על פי צו המיסים, השטחים מחויבים כולל מעברים בתעריף מרפאות; את המדידה קיבלה העירייה מהנהלת הקניון, ולכן כל פנייה לגבי גודל הנכס יש לפנות להנהלת הקניון.

אני מקבל את טענת המשיבה, שמכתבו של מנכ"ל העירייה אינו החלטה של הרשות המקומית, אלא חזרה על דברי הגורמים המקצועיים, שלהם הסמכות להחליט בנושא הארנונה, דהיינו מנהל הארנונה. החלטת מנהל הארנונה ניתנה בהטלת הארנונה, זמן רב לפני הפנייה של העותרת, והעותרת היתה צריכה להגיש השגה אילו חלקה על השטח ועל עצם החיוב בשטחים משותפים. לא ניתן למתוח את המועד להגשת ההליך המתאים על ידי כתיבת מכתב לראש העיר, והתייחסות לתשובה כאל החלטה חדשה. הסמכות בעניין הזה אינה נתונה בידי ראש העירייה וגם לא בידי מנכ"ל העירייה, והתשובה שלהם אינה החלטה של רשות המאפשרת הגשת עתירה בגינה.

להסיר ספק, כעולה מעתירת העותרת, ומהמסמכים שצורפו לה, ידעה העותרת על טענותיה באשר לנכס הישן לפחות מאז 2014, ואפשר אף מאז תחילת 2014, כעולה ממכתבה של מנהלת הארנונה אצל המשיבה למנהל הקניון מיום 27.2.14 שצורף לעתירה, לפיו נידחו טענות באשר לגודל הנכס, שכן גודל הנכס נקבע בפגישה משותפת על 128 מ"ר כולל השטחים המשותפים המחויבים, והמחזיקה היא העותרת לא הגישה כל השגה בערר בתקופת החזקתה.

על פי כל האמור, אני דוחה את העתירה בחלק המתייחס לנכס הישן, ולכתב התשובה של מנכ"ל העירייה מיום 16.2.16.

מאז 1.6.13 מחזיקה העותרת במרפאת שיניים, גם היא בקניון הצפון בנהריה, מספר נכס 390410000, לפיו היא מחויבת בתשלום ארנונה בשטח של 94 מ"ר. העותרת לא הגישה שום ערר עד 7.3.16, ועל כן יש לקבל את טענת המשיבה כי השומות עד סוף 2015 הפכו סופיות לפי החוק. ככל שפנייתה של העותרת שבגינה התקבלה תשובה של מנכ"ל העירייה מיום 16.2.16, כוללת גם התייחסות לנכס החדש, הדברים שנאמרו לעיל חלים גם על השומות עד וכולל 2015.

לגבי הנכס החדש הגישה העותרת השגה ביום 7.3.16 בה טענה שהשטחים המשותפים בהם חויבה אינם תואמים את ההסכם שנחתם בין העותרת לבין הקניון, וכי בצו הארנונה קיימת הוראה מקפחת בעניין חיוב עסקים ב-100% מהתעריף בגין השטחים המשותפים, בניגוד לחנויות המחויבות ב-50% מהתעריף בגין השטחים המשותפים. לעתירתה צירפה מכתב מנהל הקניון מיום 9.2.14 שהנכס החדש הוא בשטח נטו של 66 מ"ר, ותשובת מנהלת הארנונה מיום 27.2.14 שעל פי מדידות חדשות שהועברו היה על העירייה לחייב את הנכס בשטח של 105 מ"ר (66 מ"ר נטו ועוד 39 מ"ר שטחים משותפים), יותר מכפי שחוייב).

על פי צו הארנונה של עיריית נהריה, חנויות ומשרדים הנמצאים בבתים משותפים, יש לחייב בעד הרכוש המשותף באופן שווה את כל הבעלים ו/או המחזיקים בהתאם לגודל החנות או המשרד, על פי אותו תעריף של משרד או חנות. מובן, שיש לעשות זאת על פי הנתונים הנמדדים או הנמסרים. אין בסיס לטענה בדבר הפליה של מרפאות לעומת חנויות אחרות.

מכל מקום, כאמור, העותרת הגישה השגה בטענות אלה ביום 7.3.16 ולטענתה יש לקבוע שההשגה התקבלה משום שלא ניתנה החלטה בה. כעולה מתשובת המשיבה, שנתמכה בתצהיר מנהלת הארנונה, ניתנה החלטה בהשגת העותרת ביום 21.4.16. אין ספק שבמקרה זה שבו ניתנה החלטה בתוך פחות מ-60 יום לא חלה הסנקציה הקבועה בסעיף 4 לחוק הערר.

העותרת טוענת שלא קיבלה את החלטת מנהלת הארנונה, ולכן חלה הסנקציה הקבועה בסעיף 4 לחוק הערר. כאמור בחוק הערר, על מנהל הארנונה להשיב למשיג תוך 60 יום. מנהלת הארנונה השיבה למשיגה בתוך 60 יום. גם אם המשיגה לא קיבלה את התשובה, אין זה אומר שמנהלת הארנונה לא השיבה לה. ואולם, משנטען על ידי מנהלת הארנונה שהשיבה למשיגה ביום 21.4.16, והעותרת לא ביקשה לחקור את מנהלת הארנונה על תצהירה, וכפי שטענה המשיבה, כל המכתבים האחרים שנשלחו לאותה כתובת התקבלו אצל העותרת, אני מקבל את טענת המשיבה שגם תשובת מנהלת הארנונה להשגה התקבלה אצל העותרת זמן סביר לאחר 21.4.16, וראו סעיף 57 ג' לפקודת הראיות הקובע הנחת המצאה של דבר דואר רשום. על כן לא חל האמור בסעיף 4 (ב) לחוק הערר.

בכל האמור לגבי שנת 2016 שלגביה הוגשה השגה, היה בידי העותרת להגיש ערר על התשובה בהשגה, לפי סעיף 6 לחוק הערר, אבל היא לא עשתה כן. במקום זה הגישה עתירה מנהלית זו. אני מקבל את טענת המשיבה, שהעותרת לא מיצתה את ההליכים שבידה וכי אין לעקוף את הדרך שבה קבע המחוקק שיש לדון בטענות לגבי חיובי ארנונה (רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח ייזום; עע"מ 5640/04 מקורות נ' מועצה אזורית לכיש ).

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה. לפי תקנה 512 והתעריף המומלץ של לישכת עורכי הדין, אני מחייב את העותרת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 8,775 ₪.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ז, 06 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אילנית שטרית
נתבע: עיריית נהריה
שופט :
עורכי דין: