ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיסרה סחאימה נגד פלאפון תקשורת בע"מ :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה שרונה צור גינור

התובע

מיסרה סחאימה

נגד

הנתבעת

פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

תביעה זו הוגשה כתביעה כספית בסך של 30,000 ש"ח (לצרכי אגרה) בעילה נזיקית ולפי חוק איסור לשון הרע כאשר , לטענת התובע נגרמו לו נזקים כתוצאה מעיקולים שהטילה התובעת, לרבות סך של 20,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן : "חוק איסור לשון הרע"), סך של 7350 ₪ בגין ניכוי מס הכנסה מכספים שנפדו מחברת מנורה, סך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש, וסך של 2,500 ₪ עבור שכ"ט עו"ד והוצאות לצורך ביטול עיקול.

העובדות וטענות הצדדים
הנתבעת, חברת סלולר, הגישה בלשכת ההוצאה לפועל תביעה בסכום קצוב כנגד התובע ואשתו בגין חוב עבור ציוד ושירותי סלולר.
התובע ו/או אשתו החזיקו בשני מנויים ורכשו 2 מכשירי סלולר מאת התובעת.
אין מחלוקת בין הצדדים כי אשת התובע היתה לקוחה של הנתבעת וכי נותר חוב, אשר לטענת הנתבעת אף צורף להליך פשיטת הרגל שהוגש ע"י אשת התובע, ואולם התובע טוען כי מעולם לא היה הוא אישית לקוח של חברת פלאפון ולא התקשר עמה בכל חוזה שהוא.
נטען כי אשת התובע, הגב' דועא סלאימה היא היתה לקוחה אצל הנתבעת.
הנתבעת טענה כי אשת התובע אשר התקשרה עמה בהסכם, מסרה לחיוב את כרטיס האשראי של התובע וכך בוצעו במשך הזמן החיובים עבור שירותי הסלולר והמכשירים מכרטיס האשראי של התובע ללא כל טענה מצדו. כמו כן, נשלחו החשבוניות במשך הזמן לדירת התובע ואשתו כאשר הן ממוענות לידי התובע ואשתו ואף זאת ללא כל טענה מצד התובע.
הואיל ונותר חוב הגישה הנתבעת, לאחר מסירת אזהרה, תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל ומשלא התבקשה רשות להתגונן הפך החוב לפי התביעה חלוט.
בהמשך ובהתאמה, בוצעו עיקולים כלפי התובע, לרבות אצל מחזיקים ובהם חברת מנורה אצלה נתפסו כספים של התובע.
התובע טוען כי לאחר שיצר קשר עם חברת מנורה מבטחים בחודש 11/15 בכדי לברר זכויותיו בפוליסה המתנהלת על שמו, התגלה לו לתדהמתו כי על זכויותיו רובץ עיקול שהוטל במסגרת תיק הוצאה לפועל ע"י הנתבעת.
טוען התובע כי הנתבעת פתחה את תיק ההוצאה לפועל כנגד הלקוחה, אשתו, כאשר לא היה מקום לצרפו כחייב בתיק וכי הטענה לפיה נמסר כרטיס אשראי שלו לחיוב אינה נכונה, שכן לא החזיק בכרטיס אשראי ולא נתן הרשאה לחיוב כרטיס אשראי שלו.
התובע טוען כי לא ידע על מהלכיה של אשתו מול הנתבעת ולא היה צד להסכם ביניהן. כן טען התובע כי לא היה מקום לפתיחת תיק ההוצל"פ נגדו, כי התראות נשלחו לאשתו כחייבת העיקרית ואליו ואולם אם התקבלו, הרי שהתקבלו בידיה.
כך, נטען כי הנתבעת התרשלה, כי התובע אינו בגדר "חייב" של הנתבעת, כי לא מדובר בפסק דין של ערכאה שיפוטית כנגד התובע ועצם הגשת תביעה בגין סכום קצוב כנגד התובע היא בגדר התרשלות והפרת חובה חקוקה של הנתבעת.
התובע הפנה בסיכומיו לפסה"ד בעניין ת.א. (שלום חיפה) 45933-09-12 בו התקבלה, לטענתו, תביעה דומה כנגד חברת פלאפון , אלא שעיון בפסה"ד מעלה כי קיימים הבדלים רבים בין העובדות שם לבין המקרה הנדון.
כתוצאה מהטלת העיקול בחברת מנורה, כך נטען, הועברו הכספים לנתבעת כאשר נוכה מס בשיעור 35% ואולם חלק מהכספים הוחזרו לו בהמשך .
נטען כי הטלת העיקולים גרמה לתובע השפלה, ביזוי והטרדה. כן נטען כי בשל העיקול נפדו כספים אותם שמר ליום סגריר בחברת מנורה, כי הטלת העיקול הוציאה דיבתו רעה שכן משלוח צווי העיקול לצדדים שלישיים מהווה לשון הרע ולחילופין, התרשלה הנתבעת כלפיו והפרה חובה חקוקה בהטלת העיקול ולכן חבה היא כלפיו בפיצויים.
הנתבעת טענה כי לתובע נשלחה התראה ביחס לחובו וכי משלא פעל לאחר משלוח ההתראה, הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר. משלא הוגשה התנגדות ובחלוף המועד להגשתה הפכה לפסק דין חלוט אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת טוענת כי קיים מעשה בית דין בעניין זה וכי התביעה הינה בגדר ניסיון בלתי ראוי ל"עקיפת" פסק דין חלוט שניתן נגד התובע ומשקיים מעשה בית דין, דין התביעה דחייה על הסף.
הנתבעת טוענת כי היה על התובע לצרף לתביעה את רעייתו, אשר אינו חולק כי היתה הלקוחה של הנתבעת, באשר היא אשר מסרה לנתבעת את פרטי כרטיס האשראי של התובע שהינו בעלה כאמצעי תשלום לחיובים החודשיים השוטפים . נטען כי מדובר בתביעה קנטרנית משוללת בסיס משפטי או תשתית ראייתית, כי תיק ההוצל"פ נפתח כנגד התובע וכנגד אשתו לפי פסק דין חלוט לאחר שההתראה והאזהרה נמסרו לתובע כדין.
הנתבעת טענתשלומים החודשיים מכרטיס האשראי של התובע כובדו במשך תקופה מבלי שנשמעה כל טענה מצד התובע. זאת ועוד, נטען כי הנתבעת שלחה לכתובת התובע חשבוניות חודשיות ואף בעניין זה לא הועלתה כל טענה. טוענת הנתבעת כי ככל שהתובע לא התיר לאשתו ליתן את כרטיס האשראי שלו כאמצעי תשלום, הרי שעליו להפנות תביעתו כלפי אשתו.
כן נטען כי התובע מבקש לבצע הפרדה מלאכותית בינו לבין אשתו בכדי להוציא מאת הנתבעת כספים שלא כדין וכל זאת כאשר מדובר בבני זוג המנהלים משק בית משותף וכאשר בעוד התובע נקי מחובות, אשתו מנהלת תיק פשיטת רגל ולכן אין בכוונתה או בכוונת התובע לשלם מלוא חובותיהם.
באשר לעילה בגין לשון הרע, טוענת הנתבעת כי עומדת לה הגנת אמת בפרסום מכוח סע' 14 לחוק איסור לשון הרע וכן הגנת תום הלב לפי סע' 15 לחוק.
ביום 18/7/16 התקיימה ישיבה מקדמית בנוכחות ב"כ הצדדים ולאחר שנשמעו עמדותיהם הדדית, הוחלט כי יוגשו סיכומים בכתב וכי ינתן פסק דין לפי המסמכים הקיימים בתיק.

דיון
כמפורט, הצדדים הסכימו כי ינתן פסק דין בהתאם לכתבי הטענות והסיכומים שהוגשו לתיק. ולא הושמעו עדויות מטעם מי מהצדדים.
בכדי להידרש לעילות התביעה, יש לבחון את השאלה האם היתה התקשרות בין התובע לבין הנתבעת, שכן טוען התובע כי לו אין כל קשר לנתבעת.
לעניין זה, מהמסמכים שהוגשו לתיק, עולה כי על ההסכמים עם הנתבעת חתמה אשת התובע, גב' דועא סלאמה. החשבוניות השוטפות מוענו לאשתו של התובע ואולם מס הזהות של התובע צורף למספר הלקוח.
באשר לטענת הנתבעת כי החיובים החודשיים בוצעו מכרטיס האשראי של התובע, הרי שעיון במסמכים שצרפה הנתבעת מעלה כי לא הוצגה כל אסמכתא לכך כי ניתנה הוראת חיוב מכרטיס האשראי של התובע אלא, לכל היותר מחשבון בנק שלא הובהר האם הוא חשבון משותף .
כך, יוצא כי מדובר במצב בו החזיקה אשת התובע בשני מנויים, כאשר לצד שמה של אשת התובע הופיע מספר ת.ז של התובע ובמשך מספר שנים בוצעו חיובים מאותו אמצעי תשלום מבלי שהושמעה כל טענה של התובע.
יש ממש בטענות הנתבעת כי ככל שמדובר בשימוש בפרטיו של התובע ע"י אשתו וללא הסכמתו, היה מקום לצרפה לתביעה ולהביא את גרסתה לדברים, דבר שלא נעשה. מאידך, היה על הנתבעת לפעול במשנה זהירות לפני קבלת פרטי התובע, בין מס' זהות ובין אמצעי תשלום ולהציג אסמכתאות להסכמתו לאלה.
באשר לנקיטת ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל , אכן אלה ננקטו הן נגד התובע והן נגד אשתו וכך גם האזהרות שנשלחו למענו של התובע. גם כאן דומה כי היה חוסר מעש מצדו ויתכן כי לו היה פועל במועד היה ניתן למנוע את הנזק אשר נגרם, לטענתו, מניכוי מס הכנסה מכספים שנמשכו מחברת מנורה.
הטענה בדבר העדר הידיעה של התובע במשך כל השנים אודות החיובים לחברת פלאפון והעדר ידיעתו בדבר ההתראות וההליכים שננקטו יש בהם היתממות מה ויחד עם זאת, קיימת התרשלות של הנתבעת בדבר קבלת פרטי התובע ללא שהיה ביכולתה להציג אסמכתא כי הוא הסכים לאלה, אף אם אלה נמסרו ע"י אשתו.
מהמסמכים שהוצגו עולה כי התראות נשלחו הן לתובע והן לאשתו בדואר רשום בחודש 12/14 ואולם הפניה הראשונה שצורפה מטעם התובע היתה רק בחודש 11/15.
במשך כל התקופה לא התריע התובע כי איננו הלקוח של הנתבעת, או כנגד העובדה כי מספר הלקוח אצל הנתבעת היה לפי מספר ת.ז. שלו וכן ביחס להתראות וההליכים שננקטו אלא לאחר עיקול הכספים בפועל.
במצב דברים זה, דומה כי הצדדים שניהם נושאים באחריות למצב אשר נוצר.
התובע בהסכמתו לפחות בשתיקה, להירשם כלקוח של הנתבעת ובחוסר המעש במשך התקופה בה נוצר החוב והחלו ההתראות וההליכים והנתבעת, אשר לא הציגה אסמכתא להתחייבות מפורשת של התובע כלפיה ולידיעתו הפוזיטיבית באשר לאלה .
מכאן יש לבחון את עילות התביעה וזכאותו של התובע לפיצויים הנתבעים.
באשר לעילה לפי חוק איסור לשון הרע, טוען התובע כי ביצוע העיקולים הינם בבחינת לשון הרע כלפיו בעוד הנתבעת טוענת כי עומדות לה ההגנות הקיימות בחוק איסור לשון הרע לרבות סע' 13(5) לחוק באשר מדובר במימוש פסק דין, ההגנה מכוח סע' 14 לחוק והגנת תום הלב מכוח סע' 15 לחוק.
במקום זה על התובע להוכיח כי נקיטת ההליכים הינה בגדר לשון הרע לפי סע' 1 לחוק וכי היה פרסום של אלה לפי סע' 2 לחוק. אף אם אלה התקיימו, הרי שיש לבחון האם יש לקבל את טענת הנתבעת כי עומדות לה הגנות לפי סע' 13,14,15 לחוק.
במקרה הנדון, אף אם תאמר כי יש בהטלת העיקולים ונקיטת הליכים משום לשון הרע, הרי שלא מתקיים רכיב הפרסום שכן הנתבעת איננה המפרסמת אלא גורמים אחרים הם שפרסמו דבר העיקולים.
זאת ועוד, אף לו התקיים רכיב הפרסום, הרי שבחינת הוראות חוק איסור לשון הרע והפסיקה, מביאים לתוצאה כי אלה חוסים בהגנה הקבועה בסע' 13(5) לחוק.
ראה רע"א 43/11 הרם נ' זקס (פורסם בנבו) שם נקבע כי ניתנה להגנה זו פרשנות מרחיבה ביחס לחסינות הקבועה בגדרה .
הואיל ומדובר בפרסום הנעשה תוך כדי דיון, הרי שהפרסום חוסה תחת ההגנה הקבועה בסע' 13(5) ולכן אין התובע זכאי לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע בגין פתיחת הליכי הגביה ע"י הנתבעת.
באשר לעילה לפי עוולת הרשלנות לפי סע' 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הרי שמצאתי כי יש לקבל טענה זו אולם באופן חלקי בלבד.
כמפורט, הנתבעת לא הביאה ראיות הקושרות של התובע, במועד ביצוע העסקאות מולה, כמי שהתחייב בפניה לתשלום החיובים החודשיים ו/או חיובים עבור ציוד או השירותים שנרכשו מאת הנתבעת, ככל הנראה, ע"י אשתו של התובע. אמנם מספר הזהות של התובע מופיע בחשבוניות ומשויך למספר הלקוח של אשתו, אולם אין די בכך. הנתבעת לא הביאה ראיה לכך שהתובע ידע אודות העסקאות והחיובים ונתן הסכמתו לכך, מעבר להסכמה שבשתיקה בכך שבמשך תקופה ארוכה הונפקו החשבוניות ובוצעו החיובים באופן זה ללא כל טענה או מחאה ע"י התובע.
בנסיבות אלה, דומה כי היה על הנתבעת לנקוט משנה זהירות לפני נקיטת ההליכים כנגד התובע או לפחות לבסס הגנתה יותר מכפי שעשתה.
יחד עם זאת וכפורט, התובע אף הוא תרם ו/או גרם למצב אשר ארע באשר לא מחה ולא פנה עד אשר נפתח תיק ההוצל"פ ובשלבים מתקדמים של העברת הכספים. התובע לא צרף את אשתו לתובענה ולא סיפק כל הסבר כיצד הופיע מספר זהותו בפרטי הלקוח וכיצד לא פנה לאחר משלוח החשבוניות, הודעות החוב וההתראה עד לשלב המאוחר בו פנה. בכל הכבוד, טענת העדר הידיעה אין די בה והתנהלותו גרמה ו/או תרמה למצב בו כבר ננקטו הליכי הגביה.
התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה, בעילת ההפסד בגין ניכוי מס הכנסה והוצאות נלוות כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסך של 3,500 ₪ בתוספת הוצאות המשפט בסך כולל של 1,750 ₪.

הסכומים המפורטים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מיסרה סחאימה
נתבע: פלאפון תקשורת בע"מ
שופט :
עורכי דין: