ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נגד עיריית חיפה :

בפני כבוד ה שופטת ריבי למלשטריך-לטר

עותרת

תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ ח.פ 52-0027293
ע"י ב"כ עו"ד גב' שלומית סלע ועו"ד אורי שמש

נגד

משיבה

עיריית חיפה
ע"י ב"כ עו"ד שמואל לנקרי

פסק דין

1. העתירה מכוונת כנגד החלטת המשיבה להטיל על העותרת היטל תיעול בגין עבודות פיתוח בוצעו ברח' עין דור בחיפה, מכח חוק העזר לחיפה (תיעול) התשמ"ג 1983 (להלן "חוק העזר") כן כנגד החלטת מהנדס העיר שאושרה על ידי מועצת העיר להכליל את נכס העותרת באזור איסוף "עיר חיפה". המשיבה הסכימה להגשת העתירה באיחור.

2. עובדות הרקע
2.1 העותרת הינה חברת התשתית הלאומית של משק האנרגיה בישראל (100% בבעלות המדינה). מטרתה הינה לספק את התשתית למשק האנרגיה בישראל, ולתרום באחזקת ופיתוח תשתיות אלו לחוסנה הביטחוני והכלכלי של המדינה. העותרת בעת זכויות חכירה בנכס, ששטחו כ- 82 דונם בגוש 10891 (להלן: "הנכס").
2.2 המשיבה הינה הרשות המוניציפלית שבתחומה מצוי הנכס.
2.3 הנכס שהוקם בשנת 1937 הינו נכס תשתיות לאומי המהווה "מקרקעי יעוד" והינו חלק משטח נמל חיפה, המצוי בשטח ים שיובש. הנכס משמש כחוות מכלי אחסון וויסות לדלקים המשונעים מנמל הנפט ואליו ומבתי הזיקוק ואליהם, כאשר קיימים בו מספר מבנים טכניים המשרתים את החווה. בנוסף, הקימה העותרת מתקן לצורך ניקוי מי שפוליים המגיעים מהאוניות. העותרת טוענת כי הנכס מרושת בקווי ניקוז עצמאיים ומבודדים שהוקמו על ידי העותרת ובמימונה, שאינם קשורים למערכת הניקוז העירונית. אין כל חדירה או זרימה של מי נגר מהאזור שמחוץ למתחם אל שטח הנכס.
2.4 העותרת טענה כי מערכת הניקוז העצמאית של הנכס פועלת כך: כל מיכל מוקף במאצרות, כשכל מאצרה מקושרת בתעלה אל מערכת הניקוז הפנימית . מערכת זו הוקמה עוד בימי המנדט הבריטי. העותרת מתחזקת, משפצת ומשכללת את המערכת עד היום. מערכת הניקוז הסגורה מסתיימת במתקן טיהור ביולוגי (M.B.R-Membrrane BIO Reactor) , שהוקם לשם הגנה על איכות הסביבה, ושפיכת מוצא מערכת הניקוז לים, לאחר טיהור המפרק את הפחממנים מהמים ומאפשר את הטלתם לים. מערכת זו מנקזת את מי הנגר מהמכלים ומפני הקרקע ומזרימה אותם למתקן M.B.R של העותרת הנמצא בסמוך, בנכס אחר השייך לעותרת בתחום הנמל. העותרת טענה כי עלות הקמת מערכת מתקן הטיהור ושדרוג הצינורות בנכס הסתכמה בכ-16 מיליון ₪ ועלות האחזקה השנתית של מערכת זו כחצי מיליון ₪. כן צוין כי הנכס מוקף בסוללת מסילות רכבת ובחומה, ולפיכך הוא אינו חשוף למי נגר חיצוניים. לפיכך נטען על ידי העותרת כי לא סבלה מבעיות ניקוז והצפות בנכס או בסביבתו.
2.5 חוק העזר לחיפה הדן בהיטל תיעול נחקק בשנת 1983. בחוק נקבע תעריף אחיד לעבודות תיעול ברחבי העיר. עוד נקבע בו כי שטח תכנון של העיר חיפה הכולל את תחום העיריה יחולק בידי המהנדס לאזורי איסוף. ביום 23.11.1989 נתקבלה במועצת העיר החלטה על התקנת תיעול בחלוקה לפי תתי אזורי איסוף, וביום 05.03.1991 התפרסם תיקון לחוק העזר, במסגרתו נקבעו 3 אזורי איסוף נפרדים לעיר חיפה: "מפרץ", "עיר חיפה" ו- "קריית חיים". הנכס נשוא העתירה (גוש 10891) לא נכלל באף אחד מאזורי איסוף אלו.
2.6 ביום 4.11.2013 החליט לראשונה מהנדס העיר חיפה לכלול את גוש 10891 בו מצוי הנכס באזור איסוף "עיר חיפה". באותה החלטה צורפו לראשונה 6 גושים נוספים לאזור איסוף עיר חיפה. ביום 02.12.2014 החליטה מועצת העיר על התקנת תיעול באזור איסוף "עיר חיפה". ביום 15.01.2015 פורסמה בעיתונות החלטת מועצת העיר על הכללת שטחים חדשים באזור האיסוף ועל ההחלטה להתקנת תיעול באזור איסוף "עיר חיפה".
2.7 בהתאם לתוכנית האב לניקוז של עיריית חיפה משנת 2004 שהוכנה על ידי חברת בלשה -ילון מערכות תשתית בע"מ, הנכס מצוי באגני ניקוז D ו- E, שהגושים המצויים בהם שייכים לאזור איסוף "עיר חיפה".
2.8 החל מיום 28.12.2014 ביצעה המשיבה עבודות ברח' עין דור, המצוי באזור איסוף "עיר חיפה". המשיבה מבהירה שמדובר בעבודות תיעול, בעוד שהעותרת טוענת כי מדובר בעבודות סלילה בלבד.
2.9 העותרת , בכל שנות קיומה, לא שלמה היטל תיעול ועובדה זו איננה שנויה במחלוקת. כמו כן לא שנוי במחלוקת כי העותרת הינה בעלת זכויות החכירה בנכס, ואין מחלוקת לגבי היקף שטחי הקרקע והמבנים .
2.10 בחודש אוקטובר 2015 שלחה המשיבה לעותרת מכתב דרישה לתשלום היטלי פיתוח לגוש 10891 חלקות : 1, 4-7, 12, 19, 20 בעבור הנכס. העותרת נדרשה לשלם סך של 2,089,371 ₪ היטל תיעול . לאחר קבלת מסמכים שנדרשו מהמשיבה, הגישה העותרת עתירה זו.
2.11 עוד יצוין כי במהלך שנת 2015 בצעה עירית חיפה עבודות תיעול של התקנת קו ניקוז ברח' לוחמי הגטאות והקמת מתקן ויסות בדרך נחל גיבורים –המצויים באגני היקוות E ו- D , באזור איסוף "עיר חיפה."

3. טענות הצדדים בתמצית
3.1 אקדים ואציין כי העותרת לא בחלה מלהעלות אף טענה, שהיה בה לדעתה סיכוי כלשהו לפטור אותה מתשלום ההיטל ולפיכך ריבוי הטענות הכתיב התייחסות מפורטת. העותרת טוענת כי לא חל כל שינוי אשר יצדיק את הכללת הנכס באזור האיסוף , נכס שעד שנת 2014 לא נכלל באף אזור איסוף. החלטת מהנדס העיריה להוספת הנכס לאזור האיסוף היתה לקונית, חסרת כל נימוק , שרירותית, ולכן צריכה להתבטל. נטען כי הכללת הנכס באזור האיסוף איננה סבירה שכן הנכס איננו משפיע על האזור ואיננו מושפע ממנו. ממילא לא יכול הנכס להיחשב כאזור איסוף אחד כאשר הוא עצמו נחצה על ידי הגבול בין אגני הניקוז D ו- E. נטען כי לא התקיימו התנאים המקדמיים הקבועים בחוק העזר להשתת החיוב שכן החלטת מועצת העייצוע עבודות תיעול היתה סתמית ולא מפורטת. נטען כי לא בוצעו עבודות שיש בהן זיקת הנאה לנכס בשל כך שלנכס מערכת ניקוז סגורה ועצמאית משלה, שאיננה קשורה למערכת התיעול העירונית. ביצוע עבודות הסלילה ברח עין דור , שאגב ביצוען הותקנו ברחוב צינור ניקוז תאי בקרה וקולטנים, אינן ראויות לה יקרא עבודות תיעול, ואינן משפיע ות כלל על אגן הניקוז של הנכס. נטען כי חיוב הנכס בהיטל היום, מהווה תיקון רטרואקטיבי פסול של ההחלטה משנת 1991 שלא הכלילה את הנכס באזור האיסוף. עוד נטען כי חוק העזר איננו חל על הנכס שהוא נכס ותיק שכן עבודות התיעול בתחומו החלו לפני היום הקובע בחוק העזר (1.4.83) ולכן הוראות חוק העזר לא חלות עליו, כהוראת ס' 12 לחוק העזר. נטען כי העותרת בצעה במהלך השנים מערכת ניקוז עצמאית בנכס, על חשבונה ויש להתחשב בסכומים אלו במסגרת הטלת ההיטל . עוד נטען כנגד תעריפי החיוב שנדרשו הגבוהים בכ-67% מהתעריפים הרלוונטי ים.
3.2 המשיבה טוענת כי מכלול טענות העותרת חסרות בסיס עובדתי, ונובעות מרצונה שלא לשלם היטל. נטען כי התקיימו התנאים המקדמיים הקבועים בחוק העזר להשתת החיוב. ההחלטה על התקנת תיעול ברח' עין דור התקבלה בהתאם להוראות החוק, כאשר חברי המועצה קבלו מראש דברי הסבר, ואין החלטת המועצה צריכה לפרט את המהות המדויקת של העבודה ואת מיקומה, די שהיא מבוצעת באזור האיסוף. חוזה העבודה לגבי העבודות ברח' עין דור נחתם 4 שבועות לאחר החלטת המועצה. על אף שהחלטת המועצה לא עסקה בענייני תקציב או תשלומי חובה אלא בהחלטה טכנית מכח חוק העזר, הוכנה הצעת החלטה מראש והועברו לחברי המועצה מראש דברי הסבר.
החיוב בהיטל תיעול איננו מבוסס מידת הנאה ספציפית שמפיק הנישום מהעבודות, ודי שהן מצויות באזור האיסוף של הנכס, גם אם הנכס נהנה מניקוז טבעי ואינו גורם מי נגר למערכת התיעול העירונית. תשתית הניקוז הפנימית של הנכס מטפלת רק במיכלים ובמאצרות המקיפות אותם ואילו מי הגשמים מתנקזים לקו ניקוז 125 של המשיבה, קו העובר בצמוד לחלק המערבי של הנכס ומצוי בתחומי אזור האיסוף.
העבודות שבוצעו בפועל עונות להגדרת "התקנת תיעול" שבחוק, ודי שתבוצע עבודה מינורית כדי להקים עילת חיוב. העותרת נהנית מעבודות תיעול שנעשו באזור האיסוף, המונעות הצפת הכניסה לנכס וסביבתו. עוד נטען, כי אזור איסוף אחד יכול להכיל בתוכו מספר אגני היקוות ולכן אין מקום לטענה כי מדובר בשני אזורים נפרדים, אגנים, D ו- E, מה גם שבשנת 2015 בוצעו עבודות תיעול מסיביות בשני אגנים אלו. החיוב באגרות והיטלי פיתוח הינם חד פעמיים ונעשים על יסוד ממוצע עירוני של עלויות, ללא קשר להוצאות בפועל של העבודה הספציפית. יש לדחות את הטענה כי מדובר בעבודת סלילה, שכן חוק העזר לסלילה קובע כי איננו כולל עלויות תיעול.
החלטת המהנדס להוסיף את הנכס לאזור האיסוף עיר חיפה הינה החלטה מקצועית. ההחלטה כללה מספר גושים והיא מבוססת על תוכנית האב לניקוז חיפה.
לפי חוק העזר כל שטחי העיר חיפה אמורים השתלב באזורי איסוף, ואין כל סיבה להנציח את אי הכללת הנכס באזור האיסוף. לא מדובר בשינוי מדיניות שכן לא היתה מדיניות של פטור לנכס. לא התגבש אירוע מס בעבר ולכן לא מדובר בהחלטה רטרואקטיבית. הוראת ס' 12 לחוק העזר איננה באה לפטור מהיטל תיעול כל נכס שהותקן בו תיעול כלשהו לפני כניסת חוק העזר לתוקף. עוד נטען כי אין להפחית את ערך התשתית שהתקינה העותרת על חשבונה בתוך הנכס. הנכס מהווה סיכון פוטנציאלי לסביבה וביצוע התשתיות בתוך הנכס לא באה במקום חובת העיריה לבצע תשתית תיעול בתחום הציבורי. אין זו חובת העיריה לבצע תשתית תיעול בתחומי השטח הפרטי של הנישום. המשיבה דוחה את טענת העותרת כי תעריפי החיוב שגויים.

4. המסגרת הנורמטיבית לדיון
4.1 הטיפול בסוגיית הניקוז מוסדר על ידי המחוקק הראשי במישור הארצי על ידי חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, התשי"ז-1957 (להלן "חוק הניקוז"). חוק זה קובע הסדרים מפורטים בנוגע לטיפול במערכות הניקוז, התקנתם ואחזקתם. פעולת הניקוז מוגדרת לפי חוק הניקוז באופן הבא:
"כל פעולה שמטרתה לרכז, לאגור, להוביל או להרחיק מים עיליים או אחרים המזיקים או העלולים להזיק לחקלאות, לבריאות הציבור, לפיתוח הארץ או לקיום שירותים סדירים במדינה, לרבות ייבוש ביצות והגנה בפני שטפונות ומניעתם, אך למעט טיפול במי ביוב, וכן ניצול מרבי ויעיל של מים עיליים או אחרים, שנעשתה לגביהם פעולה כאמור, לשם הבטחת השימושים השונים בהם בתחום משק המים;"
4.2 תשתיות התיעול המבוצעות על ידי הרשויות המקומיות מאוזכרות בסעיף 235(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] המונה בין שאר פעולות העיריה בעניין סלילת רחובות גם את "ניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט" (וראו, עופר שפיר אגרות והיטלי פיתוח כרך א' (1998) עמ' 379-380). וכך נקבע בס' 235 -
"235. בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:
(2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט."
4.3 סעיפים 250 ו-251 לפקודה מסמיכים את מועצת העיר להתקין חוקי עזר בעזרתם קובעת ומסדירה העירייה את תשלום האגרות וההיטלים הנחוצים לה לביצוע פעילותה, ובין השאר, מכוחם התקינה את חוק העזר לחיפה (תיעול), התשמ"ג-1983.
4.4 במשך שנים רבות בעבר בוצע התשלום עבור התיעול כ- "דמי ההשתתפות", כאשר לפי שיטה זו חושבה עלותה בפועל של בניית התשתית הרלבנטית וזו חולקה בין בעלי הנכסים הגובלים. אולם, ברבות השנים נמצא כי לשיטה זו מגרעות רבות (וראו שפיר, עמ' 90-91), ובעקבות כך שונתה שיטת הגבייה לשיטת ההיטל, היא השיטה הקיימת היום. עקרונות החיוב של שיטת ההיטל הם כדלקמן :
"כלל הוצאותיה הנוכחיות, העתידיות ולעיתים אף הקודמות של הרשות המקומית בגין עלויותיה הגלובאליות של מערכת תשתית מוניציפלית ספציפית. במסגרת זו נלקחים בחשבון כל מרכיבי עלויותיה של המערכת, לרבות הוצאות עקיפות. ... סכום עלות גלובאלי וגולמי זה של כלל הוצאות הרשות המקומית בגין אותה תשתית על-פי תחשיביה- איננו מתחלק, כפי שהוא, באופן ישיר בין בעלי הנכסים שבתחום העיר, אלא הוא עובר "שלבי עיבוד", ומתורגם לתעריפים." ... חיוב על-פי שיטת ההיטל מנתק את זיקת המימון שבין התשלום המשולם על-ידי החייב לבין עלותה הריאלית של התשתית הספציפית המשמשת אותו או שגובלת בנכסו." (שפיר, עמ' 92)
וראו אימוץ של דברים אלו בעא 1711/02 עירית חולון נ. ארגון הקבלנים והבונים חולון ( 2.6.04) פסקה 6 לפסק הדין –
"לצורך יישומה של שיטת ההיטל שומה אפוא על הרשות המקומית לערוך תחשיב המושתת על הערכות הצופות פני עתיד והמתייחסות, בין היתר, לעלות העבודות הרלוונטיות ולהיקפן. הערכות אלה מבוצעות על-ידי אנשי מקצוע, ובהם מהנדסי תעשייה וניהול, מהנדסי בניין, כלכלנים ושמאי מקרקעין, ומטרתן להבטיח כי שיעור ההיטל יהיה מיוסד על תחשיב מקצועי וישמש לכיסוי הוצאותיה של הרשות ולא להעשרה שרירותית של קופתה (ע"א 620/82 מועצת עיריית הרצליה נ' רשף [1], בעמ' 66; ע"א 263/78 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' המועצה המקומית נשר [2], בעמ' 764). החובה לערוך תחשיב אשר ישמש בסיס לקביעת היטלי פיתוח שונים, ובהם היטלי סלילה, אגרות תיעול ואגרות הנחת צינורות, אף מעוגנת ב"נוהל להכנת חוקי עזר לסלילת רחובות ותיעול" שהוציא משרד הפנים בשנת 1995, וכן בחוזרים של מנכ"ל משרד הפנים".
4.5 בהתאם לשיטה זו, מחושבת העלות הכללית של המשאבים המוקצית על ידי הרשות לביצוע עבודות הפיתוח ברחבי אזור מסוים בעיר (אזור איסוף כמפורט להלן), והתשלום מחולק בין כלל בעלי הנכסים באותו אזור.
4.6 שיטת ההיטל ניתק ה את הזיקה הפיזית בין הנכס לביצוע עבודות קרובות . ההלכה הפסוקה קבעה כי אין פסול בהטלת ההיטל, ודי בזיקה רופפת ביותר.
4.7 חוק העזר קובע את הפרוצדורה לגביית היטל התיעול - שטח תכנון העיר של חיפה יחולק על ידי המהנדס ל-"אזורי איסוף" שכל אחד מהם מהווה יחידת ביצוע נפרדת (סעיף 2(ב) לחוק העזר). אזור האיסוף מוגדר בסעיף 1 לחוק העזר:
"שטח שממנו ניקווים המים העליונים אל תעלה ציבורית, או של צינורות תיעול וניקוז, שקבע המהנדס כאזור לאיסוף מי גשמים או מים עליונים."
4.8 כאשר נדרשת התקנת תיעול בעיר, מועצת העירייה תקבל החלטה על ביצועה, ולאחר מכן יודיע ראש העיר לבעלי הנכסים באזור האיסוף על ההחלטה או יפרסם הודעה על כך באחד העיתונים היומיים הנפוצים בתחום העירייה (סעיף 2(א) לחוק העזר). המונח "התקנת תיעול" מוגדר באופן רחב בסעיף 1 לחוק העזר כך:
"התקנת תיעול" – התקנת תעלות, וצינורות תיעול וניקוז, לאיזור איסוף אחד או לאיזורי איסוף אחדים, לרבות עבודות ופעולות אלה:
(1) חפירה, מילוי, פילוס, סילוק עמודי חשמל, טלגרף או טלפון, הקמתם מחדש, עקירת עצים, הריסת קירות, גדרות או מבנים אחרים, בנייתם מחדש, בנייתם ושינויים של קירות תומכים, או אבני שפה, גשרים, גשרונים, מעבירי מים, הקמתם, בנייתם מחדש ושינויים, הנחת צינורות, פירוק צינורות והקמתם מחדש, בניית תאי ביקורת, תאי קיבול למי גשמים או רשתות, כיסוי תעלות, ייבוש אדמות וביצות, הסדר זרימה של מי גשמים, תיקון נזקים שנגרמו לנכסים כתוצאה מביצוע עבודות כאמור;
(2) הכנת תכניות התיעול והניקוז וההשגחה על ביצוע העבודות;
(3) כל עבודה או פעולה אחרת הדרושה להתקנת תיעול או הכרוכה בה, לרבות רכישת נכסים להבטחת זכות מעבר; פינוי בעלים אחרים המחזיקים בנכס בתוואי התיעול הדרוש ופיצוי המפונים;"
4.9 סעיף 3 לחוק העזר קובע כי בעל נכס, שנכסו מצוי באזור האיסוף לגביו התפרסמה הודעה כאמור בסעיף 2 לחוק העזר, נדרש לשלם לעירייה אגרת תיעול, דהיינו זיקת ההנאה הנדרשת לתשלום היטל תיעול הינה ביצוע עבודות ב"אזור איסוף" בו מצוי הנכס, להלן לשון הסעיף :
"3. (א) בעל של נכס הנמצא באיזור איסוף שביחס אליו נמסרה או נתפרסמה הודעה כאמור בסעיף 2, ישלם לעיריה אגרת תיעול בשיעורים שנקבעו בתוספת."
4.10 המונח "נכס" הוגדר בסעיף 1 לחוק העזר באופן נרחב וכוללת בין השאר: "כל בנין וכל קרקע וכל חלק מבנין וכל חלק מקרקע המהווים יחידת רישום נפרדת בספרי רישום המקרקעין, למעט רחובות, הנמצאים בתחום העיריה;.."
4.11 על מנת להטיל על בעל נכס חובה לשלם היטל תיעול, צריכים להתקיים שני תנאים :
האחד, הימצאות הנכס באזור האיסוף בו מבוצעות העבודות, בזיקת הנאה רופפת.
השני, התקיימות של אירוע מגבש חבות, דהיינו החלטת מועצת העירייה על ביצוע התקנת תיעול באזור איסוף מסוים, ופרסומה על ידי ראש העיר.
5. החלטת המהנדס להוסיף את הנכס לאזור איסוף "עיר חיפה"
5.1 ביום 4.11.2013 החליט מהנדס העיר חיפה לכלול את גוש 10891 בו מצוי הנכס באזור איסוף "עיר חיפה". לעותרת טענות כנגד החלטה זו בפן בפרוצדוראלי ובפן המהותי שלה.
5.2 לפי חוק העזר מי שמוסמך לקבל את ההחלטה על חלוקת אזורי האיסוף הוא המהנדס, אדם שמינתה המועצה להיות המהנדס לענין חוק העזר. אין כל חובה בחוק כי מועצת העיר תאשר את החלטת המהנדס, ולא נתונה לאזרחי העיר בחוק הזכות להשמיע דעתם בענין זה ולהתערב בקביעתו. לפיכך, לא נפל פגם פרוצדוראלי בדרך ההחלטה.
5.3 לענין הפן המהותי – העותרת טענה כי אין סיבה מקצועית תכנונית והנדסית לשייך את הנכס לאזור האיסוף שנקבע, מה גם שהנכס מנותק ממערכת הניקוז העירונית שאיננה משרתת אותו ונהנה ממערכת ניקוז עצמאית לחלוטין. נטען כי הנכס מרושת בקווי ניקוז פנימיים שאין להם קשר למערכת העירונית, הנכס מבודד מהסביבה ואין לו תרומה כלשהי למערכת הניקוז העירונית, כאשר מי הנגר מוזרמים ישירות מהנכס למתקן 3 אייקרס הנמצא בסמוך, ומשם לים. טענה זו גובתה בחוות דעת של אינ ג' ירון בן ארי, שהיה בעבר מנהל אגף המים הביוב והניקוז בעירית חיפה. אינג' בן ארי חווה דעתו כי לפי הבנתו המקצועית אין כל בסיס הידרולוגי או הנדסי לכלול את הנכס כחלק מאזור איסוף עיר חיפה שכן הנכס נחצה על ידי קו הגבול בין אגן היקוות E ל- D , ולא ניתן לראות את העיר כאזור אחד. חיזוק לכך מצא בתוכנית האב לניקוז של העיר אשר חלקה את אזור האיסוף בחיפה לתת אגנים. עוד נטען בחוות דעתו כי יש לעשות הבחנה בין אזורי מגורים שם הצפיפות גדולה והשטחים מרוצפים בחומרים אטימים, לבין מתחם תעשייתי, כמו הנכס.
עוד נטען על ידי העותרת כי ההחלטה של המהנדס איננה מנומקת, ואיננה מפרטת מדוע לא צורף הנכס כבר משנת 1991, ומה הביא לצירופו עתה.
5.4 אקדים ואציין כי דין טענות אלו להדחות.
לתשובה לעתירה צורפה חוות דעתו של המהנדס, מר ליבוביץ, שהוא המוסמך לשמש כמהנדס לצורך חוק העזר תיעול. אינג' ליבוביץ מפרט כי תשתית הניקוז הפנימית שהתקינה העותרת מטפלת רק במיכלים ובמאצרות המקיפות אותם. מי הגשם אשר יורדים בדרך הגישה המפרידה בין שני טורי המיכלים ובאזור מבני המשרדים מתנקזים לקו הניקוז של עירית חיפה בצמוד לחלק הצפון מערבי של הנכס, באזור איסוף "עיר חיפה". קו ניקוז 125 גובל בחלקו הצפון מערבי של המתחם ומשם ל"פיתה 12" שהיא נקודת המוצא לים כאשר לקו זה יש שלוחה המגיעה עד שערי הנכס. צויין כי בשנת 2012 זוהם קו הניקוז של עירית חיפה עקב דליפה מהנכס שהגיע לקו הניקוז העירוני העובר בצמוד לנכס ומשם לים. עוד נטען כי כדי למנוע הצפות בנכס או מסביבו, הנמצא במורד אגן הניקוז, יש להקים תשתיות ניקוז המתחילות במעלה אגן הניקוז ,השוכן במרחק מהנכס .
הצדדים נחלקו בשאלה האם קיים חיבור פיזי בין הניקוז הפנימי של הנכס לניקוז העירוני (העותרת טענה שאין כל חיבור והמשיבה טענה כי קיים חיבור). גם אם הייתי נוטה לקבל את עמדת העותרת בנקודה זו, עובדה זו אינה מצדיקה את אי חיוב העותרת בתשלום היטל תיעול וזאת מכיוון שהתיעול המצוי במערכת התשתיות של העיר לא נועד לשמש רק לנקז מים ופסולת מנכסים ספציפיים, הרעיון שעומד מאחורי טיעון העותרת. תשתית התיעול נועדה גם למנוע הצפות, ולמנוע מצבים בהם יש מים עומדים העלולים לגרום למחלות המסכנות את הציבור ו הכל כמפורט בהגדרת "ניקוז" בחוק הניקוז המובאת לעיל. כל נכס המצוי ברחבי העיר, נהנה משירותים אלו.
תוכנית האב לניקוז מחלקת את חיפה ל-11 אגני היקוות ראשיים המוטמעים בשלושה אזורי איסוף כאשר הנכס נמצא מחציתו באגן היקוות D ומחציתו באגן היקוות E הנמצאים שניהם באזור איסוף עיר חיפה, כך גם לפי חוות דעתו של אינג' בן ארי. כמו כן קיימת רציפות גיאוגרפית בין הנכס ובין שאר הנכסים השייכים לאזור איסוף עיר חיפה. לפיכך רק הגיוני כי הנכס ישוייך לאזור איסוף עיר חיפה ואי שיוכו לאזור איסוף זה לוקה במלאכותיות.
5.5 אגן ניקוז D (רחוב העצמאות) - משתרע מקו רכס מדרון הכרמל לכיוון צפון, ומכסה את השטח של מזרח הדר הכרמל והמרכז המסחרי של העיר התחתית. בבסיס הניקוז נמצאים שני ודאיות (ניסנאס וסאליב). כאשר בסמוך לנמל חוצה את האזור רחוב העצמאות ומסילת הברזל הנמצאים בשטח המישורי המיובש של החוף (שם מצוי הנכס נשוא עתירה זו). מצוין כי מערכת הניקוז באזור בעלת כושר קליטה נמוך, ובעלת "רגישות גבוהה להצפות באזור הנמוך עקב אי עמידה בעומס ההידראולי של המוצאים לים". וכך חוות הדעת מאפיינת את ההיבטים הציבוריים של אגן ניקוז זה:
"אזור זה מהווה את לב המע"ר של חיפה והוא מאוד רגיש להצפות. בעת גשם הרחובות המשופעים הופכים לנחלים שוצפים ואילו בכבישי רוחב נערמים המים ונוצרים מפגעי הצפה הנמשכים מספר שעות."
5.6 אגן ניקוז E (נחל גיבורים) - משתרע במזרח הכרמל על בסיס אגן הניקוז של נחל הגיבורים. זהו אגן ההיקוות הגדול ביותר של חיפה, ומנקז את השכונות המצויות מצפון הרכס. צוין כי באזור זה המערכת מורכבת מנקז מוצא באגן נחל הגיבורים המורכב משני מובילי ניקוז העוברים דרך נמל חיפה עד הים. כמו כן צוין שבשנתיים טרם חוות הדעת לא היו הצפות באזור מאחר ונקז הגיבורים עמד בכמויות הגשם הגדולות מאוד שירדו.
5.7 לפי חוקי הגרביטציה מים המצויים באזור גבו ה, תמיד יזרמו לאזור נמוך יותר. כאשר המים מגיעים לאזור מישורי, הם בדרך כלל ייקוו שם. כאשר יורדת כמות משקעים משמעותית בטופוגרפיה כזו עלולים להיווצר "נחלים" והיסחפויות לאורך המדרונות והצפות משמעויות במישורים התחתונים, כמו זה בו מצוי הנכס. משכך, יש השפעה למערכת הניקוז הקיימת ברחבי העיר על סביבת הנכס.
5.8 המהנדס ליבוביץ הסביר כי במהלך השנים 2012-2014 שויכו למעלה מ-20 גושים לאזורי האיסוף כאשר מדובר על גושים בנמל ובאזור בתי הזיקוק, שלא שויכו בעבר לאזורי האיסוף, בין בשל השמטות ובין בשל שינוי שטח השיפוט של העיריה. הלכה היא כי עירייה כרשות ציבורית רשאית לשנות את מדיניותה בכל עת (משיקולים ונימוקים עניינים), ולפרט אין זכות מוקנית להמשך קיומה של מדיניות נוהגת וראו למשל: בג"ץ 134/67 ואנונו נ' משרד התחבורה (10.12.1967); בג"ץ 594/78 אומן מפעלי סריגה בע"מ נ' שר התעשיה המסחר והתיירות (04.10.1978); בג"ץ 198/82 מוניץ נ' בנק ישראל (10.08.1982) .
5.9 כל שטחי העיר אמורים להכלל בסופו של דבר בשטחי האיסוף, כפי שנקבע בס' 2(ב) לחוק העזר - "שטח תכנון עיר חיפה, הכולל את תחום העיריה, יחולק בידי המהנדס לאזורי איסוף..." דהיינו, כל שטח התכנון של העיר, יחולק לאזורי איסוף . המחוקק לא כלל כל החרגה באמור. לפיכך, טענות העותרת לענין אזורי האיסוף, איננה יוצאת כנגד צירופה לאזור אחד ולא לאחר, אלא מכוונת למעשה לטענה שאין לכלול אותה כלל באזור איסוף כלשהו, על מנת שלא תשא בהיטל תיעול.
5.10 ההכרזה על אזורי איסוף שונים צריכה להינתן על בסיס בחינה זהירה ובדיקה מקצועית של כל עיר באופן ספציפי, כך שכל נכס באזור האיסוף יהיה בעל זיקה לאזור האיסוף . (ראו עא 13/09 א.ר.י מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ נ. עירית בת ים (18.7.11) (להלן "פרשת בת ים "). ברור כי יכולה לה יווצר בעייתיות מסוימת כאשר כל תחומי העיר כולם מוכרזים כאזור איסוף אחד (ולא שלושה כפי שכאן). כי אז, חובת תשלום ההיטל של כל התושבים קמה עם ביצוע עבודת תיעול ראשונה, עובדה המ טשטשת את הגבול בין היטל למס. וראו הגישה בענין זה בע"א 13/09 פרשת בת ים הנ"ל –
"לאור מאפיינים אלו של היטל התיעול יכולה להתעורר בעיה כאשר הרשות המקומית מגדירה את כלל שטח שיפוטה כ"אזור איסוף" ומרחיבה למעשה את האזור הפיזי של מושא ההנאה. במצב שבו אין הצדקה עניינית להגדרה זו וקיימים הבדלים ניכרים בין מערכות הניקוז, והנתונים הטופוגרפיים באותה רשות, אזי זיקת ההנאה של פעולות התיעול עלולה ל"התרחק" עד כדי ניתוק הזיקה. כלומר במקרים בהם בשטח הרשות יש מספר מאגרי היקוות, אזי ייתכן ואין הצדקה עניינית להטיל היטל או אגרה בגין פעולה העוזרת הלכה למעשה לאזור ניקוז אחד ואינה תורמת דבר לאזור ניקוז אחר באותה רשות."
(ההדגשה לא במקור)
(והשוו לבג"ץ 667/87 יוסף גולם נ. ראש העיר נתניה (20.10.88) ).
5.11 העותרת טענה לחוסר הנמקה בהחלטת המהנדס. חוק העזר אינו דורש הנמקה מיוחדת מעבר להנמקה הרגילה הנדרשת מהחלטה מנהלית. כידוע, על הרשות המקומית ונושאי המשרה בה פועלת חזקת התקינות (כשם שחלה על כל רשות מ נהלית). לפי חזקה זו, המהנדס קיבל את ההחלטה באופן ענייני ושקול, תוך שקילת כל הפרמטרים הרלוונטיים. במיוחד כאשר לא הוצגה כל סיבה מצדקת לאי גביית היטל התיעול מהעותרת, וכאשר קיימת תוכנית אב לניקוז מפורטת שאינה מחריגה את הנכס , כאשר מומחה העותרת היה שותף בהכנתה ו/או יישומה במסגרת תפקידיו הקודמים. כאמור לא עלה בידי העותרת לסתור את חזקת התקינות . ולמעלה מכך. חוות הדעת שהוגשה על ידי אינג' ליבוביץ, המהנדס מכח החוק, מפרטת ומרחיבה את נימוקיו.
אך גם אם החלטתו של המהנדס היתה לוקה בחוסר הנמקה כזו או אחרת, אין מקום לבטלה, וזאת לאור גישתו של בית המשפט במעבר מדיני בטלות (VOID) לדיני נפסדות (VOIDABLE) שיצרו את תורת הבטלות היחסית, שאינה נפקדת גם בתחום ההיטלים (וראו לדוגמא את האמור בפרשת בת-ים שם המהנדס לא הכריז כלל על אזור איסוף, ובית המשפט אף קבע כי מדובר בפגם. אולם נקבע כי אין זה פגם המצדיק את ביטול דרישת התשלום והשבת הכספים למערערות. )
5.12 הסברי המהנדס המוסמך לפי חוק העזר עולים בקנה אחד עם העובדות וההיגיון, ונמצאים במתחם הסבירות. בית המשפט איננו מוסד תכנון נוסף או מוסד תכנון-על. ראו פסק דין -עע"ם 3478/07 ביקל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה/מחוז מרכז (29.6.2009) שם נקבע, בעקבות האסמכתאות הרבות המוזכרות בו, כי בית המשפט לא יתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא במקרה של פעולה שלא כחוק, בחוסר סמכות, שלא בתום לב או שלא בסבירות ראויה. תנאים חריגים אלו לא מתקיימים במקרה זה. עולה כי אין מקום במקרה זה להתערב בשיקוליו של המהנדס אשר קבל את ההחלטה לגבי הכללת הנכס באזור האיסוף.

6. האם עבודות תיעול שעשתה העותרת בתחומי הנכס, פוטרות אותה מתשלום היטל תיעול והאם יש להפחית את השקעתה מהחיוב בתשלום ההיטל ?
6.1 כבר פורט לעיל כי תשתית הניקוז הפנימית שהתקינה העותרת מטפלת במיכלים ובמאצרות המקיפות אותם. מערכת זו נועדה לניקוז הדלקים המזהמים הכרוכים בפעילות העותרת והמצויים ב-16 מיכלים בנכס. העותרת חויבה להקים מערכת תיעול עצמאית משלה, לאור אופי הפעילות בו היא מתעסקת (אחסון והעברת דלקים). מאחר ומדובר בחומרים מסוכנים לסביבה, נדרשה העותרת להפריד את ניקוז הנכס הפנימי שלה מתשתית הניקוז העירונית. לולא הוקמה מערכת ניקוז פנימית כזו היתה העותרת בעל סיכון רב יותר לאיכות הסביבה. אין מטרת תשתית זו להתמודד עם מי הגשמים, איננה חלק מהתשתית העירונית ואיננה משרתת נכסים אחרים בעיר.
6.2 היטל תיעול נגבה על ידי העיריה בשל עבודות המתבצעות באזורי איסוף שונים בתחום הציבורי. התשתיות הפנימיות בנכס אינן מהוות חלק מתשתית התיעול והניקוז העירוני ואין לכן להפחית את עלותן מחיוב באגרת התיעול.
6.3 אין בחוק העזר הוראה המקנה פטור או הקלה מתשלום היטל לנישום שבצע בתחומי הנכס שלו עבודות תיעול, או למי ששפר חלקו ואף נהנה מניקוז טבעי. (ראו ע.א. 13/09 א.ר.י מזרחי נ. עירית בת ים ( 18.7.11).
7. האם עבודות התיעול שבצעה העיריה מקימות חובה לעותרת לתשלום היטל תיעול 7.1 ביום 2.12.14 קבלה מועצת העיריה החלטה על ביצוע עבודות התיעול באזור איסוף "עיר חיפה". העותרת טוענת כי ההחלטה לוקה בפגמים פרוצדוראלים שכן חברי המועצה לא הבינו את משמעות ההחלטה, לא הפעילו את שיקול דעתם , החלטה ניתנה ללא פירוט ומבלי ל התייחס לעבודות המסוימות שאושרו.
7.2 המשיבה צירפה את דברי ההסבר והצעת ההחלטה שהופצו לחברי המועצה טרם התכנסותם ומתייחסים לצירוף גושים חדשים לאזור איסוף עיר חיפה, והתאמת החלטת מועצת העיר בדבר ביצוע עבודות תיעול ל נכסים כפי שהם באזורי האיסוף המעודכנים (נספח 28).
7.3 בחוק העזר לא נדרש כי מועצת העיר תציין במפורש בהחלטתה מהם עבודות התיעול שאמורות להיות מבוצעות. די בכך שהמועצה החליטה על עבודות תיעול. עוד עולה מחומר הרקע שהופץ כי מדובר על התאמת החלטה שכבר קיימת על ביצוע עבודות התיעול.

7.4 נקודת המוצא היא כי ההחלטה התקבלה כדין שכן עומדת לזכות המשיבה חזקת התקינות מכוחה מניחים את תקינות וחוקיות פעולת הרשות (עא 6066/97 תל אביב יפו נ. אבן אור פסגה רוממה בע"מ ( 28.8.00) ).
7.5 לאור אופיו המיוחד של ההיטל, שאינו דורש כל זיקה ספציפית בין עבודות התיעול שנעשות לבין הנכס, למעט היותן באזור האיסוף של הנכס, ומסתפק בזיקה רופפת, אין כל פגם לענייננו אם המועצה הייתה מודעת או לא מודעת מהי עבודות התיעול הספציפית שנעשתה. זאת במיוחד לאור העובדה כי העבודות ברחוב עין דור מתוכננות ומפורטות בתוכנית אב לניקוז העיר חיפה מ שנת 2004. החלטת מועצת עיריה בקשר להפעלת סמכויותיה החוקיות, איננה צריכה להתייחס לכל תג ופרט של ההיבטים הביצועיים. יש גם הסוברים כי כדי להתחיל עבודות תשתית מכח תוכנית מתאר כלל לא נדרשת החלטת העיריה, וההחלטה הנדרשת היא עצם הטלת ההיטל על הנישומים הרלוונטי ים. (ראו ה.פ 1185/02 (י-ם) הועדה המקומית לתכנון ובניה נ. סעידיאן (15.5.03)), שם לענין היטל סלילה).
7.6 עוד טענה העותרת כי הפרסום בעיתונות (15.01.2015) נערך לאחר שהחלו להתבצע העבודות (28.12.2014 ). לטענתה, בשל עובדה זו ההחלטה על ביצוע העבודות בטלה. טעות בפרוצדורה , גם אם היתה, אינה מהווה סיבה לביטול ההחלטה במיוחד כאשר העותרת לא נדרשה לשלם במועד זה את ההיטל. דרישת התשלום נשלחה כאמור ביום 18.10.2015, דהיינו כעשרה חודשים לאחר פרסום ההחלטה. האיחור בפרסום לא פגע בעותרת ולא הזיק לה . ממילא לא יכלה העותרת להשיג על החלטת הרשות לבצע עבודות תשתית ופיתוח ולכן עובדת הפרסום איננה יכולה להביא בעקבותיה לשינוי ההחלטה. וראו ע"א (י-ם) 5068/03 עיריית ירושלים נ' מיכה ואסתר שיקלר (23.03.2005)-
"גם עו"ד שפיר סבור בספרו הנ"ל, כי היעדר הודעה בדבר ביצוען של עבודות תשתית ופיתוח, לא צריך לאיין את חיוב התושבים בגינן. לשיטתו, ביטול החיוב בנסיבות אלו לא ישרת את שתי התכליות דלעיל שלהן נועדה ההודעה, זאת כיוון שעלות ביצוע התשתיות צריכה להתחלק בין תושבי הרשות המקומית, בעוד שהפטרתו של תושב פלוני מחובת התשלום בשל כך שלא קיבל הודעה כדין, תגדיל את ההיטל בו ייאלץ לשאת שכנו. הדברים אמורים לדידו במשנה תוקף בעת הנוכחית שבה נוהגת שיטת ההיטל, להבדיל מחיוב לשאת בדמי השתתפות (שפיר, שם, 160)."
7.7 מסקנת ביניים – לא נפל פגם בהחלטת מועצת העיר הקובעת ביצוע עבודות תיעול באזור האיסוף "עיר חיפה" במתכונתו החדשה. גם האיחור בפרסום אין בו כדי להשליך על תוקפה של ההחלטה.
7.8 לענין הזיקה לנכס - שיטת ההיטל רואה את מערכת התשתית העירונית כיחידת חיוב אחת (ובמקרה של היטל התיעול את אזור האיסוף, שבדרך כלל קטן משטחה של העיר, כיחידת חיוב אחת), וראו: שפיר עמ' 93-94:
"...רואה שיטת ההיטל את מערכת התשתית העירונית כולה כמכלול אחד, המשרת את כלל הנכסים בתחום הרשות המקומית, ועל כן היא זו שאמורה לעמוד בבסיסו של החיוב, וממנה כולה הוא אמור להיגזר. ... מערכת מודרנית של תשתית מוניציפלית משרתת על-פי טיבה את כלל תושבי הרשות המקומית ומחזיקי הנכסים שבתחומה. משכך אין לראות בהכרח את קטע התשתית הסמוך לנכס מסוים כמשרת אותו דווקא, וכיוצא בזה לייחס לו את החיוב בעלות ביצועו של אותו קטע תשתית, לדוגמא, קטע כביש, הגובל בנכס מסוים, אינו משרת רק את בעליו של אותו נכס, אלא גם את כלל תושבי השכונה, האזור והרשות המקומית כולה."
כאמור בתיעול נדרשת זיקת ההנאה "רחוקה" יותר מבשאר התשתיות. די בכך שפעולות הרשות המקומית נוגעות לניקוז מים באזורים הקרובים לנכס העונים להגדרה של "אזור איסוף", דהיינו השטח בו נקווים המים העליונים אל תעלה לאיסוף מים אלו, בכדי להקים חיוב בהיטל תיעול. ראו עא 13/09 א.ר.י מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ נ. עירית בת ים (18.7.11) –
"אין זיקת ההנאה בתיעול חייבת להיות קשורה בטבורה לנכס. די בכך שבעל הנכס נהנה מכך שמערכת התיעול האזורית בסביבתו בנויה כך שאין חשש שייקוו מים ליד הנכס והוא מוגן מסכנת שיטפונות" (שפיר, עמ' 760-761)....... מערכת התיעול לא מחייבת חיבור ישיר לנכס וקרבה פיזית, אלא מספיק כי יינתן פתרון ברמה העירונית לניקוז המים, הן באמצעים מעשה ידי אדם והן באמצעים טבעיים (שפיר, עמ' 761)......."
"אשר על כן, היטל או אגרת התיעול נגבים בגין ביצוע עבודות ב"אזור איסוף" – אשר מוגדר כ"שטח שממנו נקווים המים העליונים אל התעלה, שנקבע על ידי המהנדס כאזור לאיסוף מי גשמים או מים עליונים" (סעיף 1 לחוק התיעול) – שבו נמצא הנכס. כלומר אין הכרח כי עבודות התיעול יעשו בגבול הנכס או בסמיכות פיזית ממשית אליו. יתרה מכך, לטעמי אף אם בעל נכס מסוים נהנה, לאור מיקומו הפיזי, מניקוז טבעי, כך שאף ללא כל פעולה מיוחדת של הרשות בקרבתו, מים לא ייקוו בפתח ביתו, מחויב הוא בנשיאה בנטל התיעול. שכן, פעולות הרשות המקומית מנקזות את המים גם באזורים אחרים הקרובים לביתו (לדוגמא במורד הרחוב וכדומה) ובכך מתאפשר לבעל הנכס ללכת ברחוב מנוקז ממים בימי החורף, כמו כן, פעולות הניקוז באזור הנכס מונעות היווצרות מים עומדים אשר עלולים להוות סכנה לבריאות הציבור. מכאן שלמעשה כל פעולה המסייעת לניקוז ולמניעת היקוות מים באזור האיסוף, אפילו אם היא בהיקף נמוך, תורמת לבעל הנכס. "
כפי שכבר נסקר לעיל, במקרה זה מתקיימת זיקה בין עבודות התיעול לבין הנכס נשוא הדיון.
7.9 נטען כי העבודות שבוצעו ברח' עין דור היו עבודות סלילה בלבד המשיבה צירפה כנספח 11 את תחשיב היטל הסלילה לעירית חיפה מאוקטובר 2013,שם בעמ' 17 מצוין במפורש כי תחשיב היטל הסלילה איננו כולל עלויות תיעול מים ביוב וכיו"ב. בתחשיב מופיעה העבודה ברח' עין דור. מכאן, היטל הסלילה אינו כולל את עלויות התיעול. הדבר נלמד גם מחוות דעתו של מר אינג' אמנון ליבוביץ, המהנדס, מנהל מחלקת הניקוז בעיריית חיפה, לפיו העבודות שבוצעו הן ברח' עין דור, הן ברח' לוחמי הגטאות והן בנחל הגיבורים הינן עבודות תיעול (ראו סעיף 68 לחוות דעתו).
מכתב הכמויות לחוזה לביצוע העבודות ברח' עין דור עולה כי ס' 51.7 מתייחס לעבודות ניקוז שכללו הנחת צינורות ניקוז, בניית תאי בקרה עם חיבור הצינור לשוחה וכן בניית תאי קליטה (ס' 51.3 לכתב הכמויות כלל פירוק צינורות ניקוז קיימים ופירוק תאי בקרה או תאי קליטה קיימים). אמנם מבחינה כספית, עלויות עבודות הניקוז מהוות אחוז שולי מכלל העבודות ברחוב, אך מהוות עבודות תיעול לכל דבר וענין.
יודגש כי אין קורלציה כלשהי בין עלויות עבודות התיעול הנקודתיות המתקיימות באזור האיסוף ומקימות את הזכות לדרוש תשלום היטל באופן חד פעמי, לבין גובה התשלום הנדרש . שיטת ההיטל מבוססת על תחשיב כלכלי גלובאלי הצופה פני עתיד. ההיטל מאופיין בכך שהוא מוטל באופן חד פעמי על כל בעל נכס, כאשר מתבצעת עבודה בעלת זיקה לנכס (במקרה זה עבודות באזור האיסוף), וגובהו נקבע בהתאם לתעריף שנקבע בחוק העזר ומחושב בהתאם לגודל הקרקע והנכס. דהיינו, ביצוע העבודות באזור האיסוף מהווה רק "טריגר" לחיוב בהיטל התיעול, ואינו אמור לתאום את העלות של עבודה ספציפית כזו או אחרת. (על הלגיטימיות של שיטה זו ראו ב בע"א 620/82 מועצת עיריית הרצליה נ' שמחה וורדה רשף (18.09.1983) וכן בע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נגד מאיר סדי (13.07.1998). לא קיימת זיקה של מימון בין שיעור ההיטל לבין העלות המ ידית של התשתית הספציפית. (ראו עא 1711/02 עירית חולון נ. ארגון הקבלנים והבונים חולון (2.6.04) ) וכן שפיר, עמ' 92).
לאור חזקת התקינות ממנה נהנית המשיבה וכל עוד חזקה זו לא נסתרה, יש לצאת מהנחה כי תחשיבי העיריה לביצוע כלל עבודות התיעול בעיר נעשו על בסיס הערכות מקצועיות, תוכניות ומחירים בדוקים. זאת על אף שאין כל ערובה כי תוכניות אלו יצאו לפועל באופן דווקני ויכולות להיות תנודות שונות בתחשיב. וראו שפיר, עמ 95-96 – וכן עמ' 99 –
"כאמור, מבוססים תעריפי ההיטל על תחשיב מטעם הרשות המקומית באשר לעלויות מערכת התשתית המוניציפלית נשוא ההיטל. תיאורטית, אמורים החיובים שמוטלים על כלל בעלי הנכסים בתחום הרשות המקומית, בהתבסס על תעריפי ההיטל, לכסות את עלות התקנתה של אותה מערכת תשתית- עלות אותה אומד התחשיב. כפי שצוין לעיל, בהיות התחשיב בבחינת אומדן, קיים מדרך הטבע פער כלשהו בין צפי עלות התשתית הנאמדת על-פיו, לבין עלות התשתית במציאות."
העובדה שעלות העבודות ברח' עין דור נמוכות משמעותית מסכום החיוב בו חויבה העותרת איננה פוגמת בדרישת התשלום.
7.10 חוק העזר חל על העותרת
לא קבלתי טענת העותרת כי חוק העזר איננו חל עליה בשל הקבוע בס' 12 (ב) –
"הוראות חוק עזר זה יחולו על אזורי איסוף שהתקנת תיעול החלה בתחומם מיום י"ח בניסן התשמ"ג (1 באפריל 1983) ואילך (להלן – היום הקובע)."
חוק העזר עצמו פורסם ביום 5.6.1983.
העותרת טוענת כי מאחר והיא מצויה באזור בו מערכת התיעול ותיקה יותר מאפריל 1983, אין להחיל עליה את חוק העזר.
פרשנות חקיקה, ובכללה חקיקת משנה נעשית בשני שלבים: פרשנות מילולית של מילות החוק, לפיה מתקבלות מנעד האפשרויות הלשוניות. ובשלב השני, בחירת הפרשנות המשקפת את תכליתו של החוק באופן המיטבי. ע"א 6847/13 אדגר השקעות ופיתוח בע"מ נ' עיריית פתח תקווה, (29.07.3015):
לשונו של דבר חקיקה, וחוק עזר בכלל זה, היא נקודת המוצא לכל מהלך פרשני של הוראותיו. ממנה נגזר מנעד האפשרויות הפרשניות ומתוכן יש לבחור בפרשנות המשקפת באופן מיטבי את תכליתו ( ראו: ע"א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' פוליטי, [פורסם בנבו] פס' 31-26 (28.5.2008); ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701, 715 (1982)).
ראשית, גם בפן הלשוני, אין הפרוש של העותרת הפרוש המתחייב. במקרה שעבודה נקודתית של התקנת תיעול מכל סוג שהוא מתחילה להתבצע לאחר 1.4.83, אין מניעה להחלת חוק העזר לפי הניסוח היבש של הסעיף . ואנו הרי עוסקים בעבודה שהתבצעה לאחר 1.4.83.
שנית, אין לקבל את פרשנות העותרת מבחינת תכלית החוק שכן קבלת פרשנות כזו תוביל למצב בו לא ניתן לגבות היטל תיעול מכל נכס באזור איסוף שלפני 1983 התקיימו בו עבודות תיעול, גם אם יבוצעו עבודות תיעול לאחר 1983, בין חדשות ובין עבודות תיקון ושדרוג, דבר שמרוקן את החוק מתוכן והופכו לאות מתה.
8. הצמדת תעריפי החיוב
8.1 חוק עזר לחיפה (הצמדה למדד) התש"ן 1990 (להלן " חוק ההצמדה") שפורסם ביום 14.6.90 קבע כי סכומי אגרות היטלים ותשלומים שהוטלו בחוקי העזר של העיריה (ביניהם היטל תיעול) יועלו ב-1 בכל חודש לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה ביום ההעלאה לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום ההעלאה הקודם.
8.2 ביום 5.03.1991 פורסם חוק עזר לחיפה (תיעול) (תיקון), התשנ"א-1991 (להלן "התיקון") במסגרתו הוחלפה התוספת לחוק העזר ונקבעו בו תעריפי חיוב הקיימים עד היום. לכל מטר רבוע משטח הקרקע וכולל שטח עליו עומד הבנין – 6.40 ₪ ולכל מטר רבוע משטח הבנין – 5.10 ₪. בתיקון נקבעה בס' 3 ההוראה הבאה:
"על אף האמור בחוק עזר לחיפה (הצמדה למדד)התשמ"ב-1981, יועלו סכומי האגרות הנקובים בסעיף 2 לחוק עזר זה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו (להלן- יום ההעלאה הראשון), לפי שיעור עלית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום ההעלאה הראשון לעומת המדד שפורסם בחודש מרס 1990".
(מדד שפורסם במרץ 91 למול מדד שפורסם במרס 90 )
8.3 העותרת טוענת כי לפי התיקון יש לקחת את המדד 11,302,122.92 ואת המדד 9,578,816.48 ולכן התעריפים לקרקע יהיו 7.55 ₪ למ"ר קרקע ו-6.01 ₪ למ"ר בנין. דהיינו, לשיטת העותרת תעריפי היטל התיעול קפאו במדד פברואר 1991.
8.4 הוראת ס' 3 בתיקון באה כהוראת מעבר להצמיד את הערכים שפורסמו בתוספת כפי שאושרו על ידי משרד הפנים (מרץ 1990) למועד שבו פורסם התיקון, מרץ 1991. אין הוראה זו משנה או מבטלת את חוק ההצמדה, שבא להצמיד את סכומי התיעול ליום הדרישה, על מנת לשמור על ערך הכסף ביום החיוב.
טענה זו של העותרת סתמית, מיותרת, ועדיף היה שלא היתה נטענת.

9. לסיכום
9.1 העתירה נדחית.
9.2 העותרת תשא בהוצאות המשיבה בסך של 20,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
9.3 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ
נתבע: עיריית חיפה
שופט :
עורכי דין: