ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יורם גליץ נגד קופמן עופר :

02 אוקטובר 2016
לפני: כבוד השופט מוסטפא קאסם

המבקשים:

  1. יורם גליץ
  2. הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד טליה יונתן-דגן ואח'

-
המשיבים:
1. קופמן עופר
ע"י ב"כ עו"ד אסנת נוסינוב-מטלון ואח'
2. קואופרטיב גליל עליון ח.פ 570004606
ע"י ב"כ עו"ד עידית בצר

החלטה

1. לפני בקשתם של המבקשים, הנתבעים 2-3 (להלן ביחד: "הנתבעים"), להורות על סילוק התביעה שהגיש המשיב 1 (להלן: "התובע") כנגדם על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ולחילופין להורות על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך, הוא בית משפט שלום.

רקע

2. התובע יליד 1954, החל את עבודתו בשירות המשיבה מס' 2 (להלן: "המעסיקה") החל מיום 1.10.09.
התובע עבד כנהג וכן כחצרן משך שנים.

3. ביום 1.3.11, נפתחה בעבור התובע פוליסת ביטוח פנסיוני (ביטוח מנהלים) בחברת הביטוח הראל.

4. במהלך חודש אוגוסט 2014, או בסמוך לכך, אובחן התובע כחולה במחלה קשה אשר בעקבותיה נאלץ להיעדר מעבודתו לצורך טיפולים רפואיים.

5. לתובע הוצעה עבודה חלופית, אך לטענתו ובעצה עם רופאיו, לא יכל לבצע אותה בשל מגבלותיו הרפואיות.

6. החל מחודש נובמבר 2014, התובע הפסיק לקבל שכר עבודה ממעסיקתו ולכן, פנ ה למבקשת מס' 2, חב' הביטוח הראל, שם כאמור נפתחה עבורו פוליס ה לביטוח פנסיוני וזאת לצורך קבלת תגמולי ביטוח בגין א בדן כושר עבודה.

7. לטענת התובע, הוא נדהם לגלות כי בניגוד למה שצוין בתלושי השכר מהם עולה כי בוטח בביטוח א ובדן כושר, לא נרכש עבורו ביטוח כאמור, אלא ביטוח הכולל מרכיב של חיסכון בלבד.

8. בעקבות פניתו של התובע ולבקשתו , הועברה לעיונו ההצעה לביטוח פנסיוני.
לטענת התובע, מעיון בהצעה עולה כי נמחק ממנה, שלא בידיעתו, הפרק הרלוונטי המתייחס לביטוח אבדן כושר עבודה ולידו נכתב שלא בכתב ידו ותוך זיוף חתימתו: "עקב גילו של המבוטח מבצע חיסכון בלבד לפרישה".

9. לטענת התובע, זכויותיו נפגעו ולכן הגיש את התביעה נשוא החלטה זו , בה ביקש לחייב את המבקשים בפיצוי בגין אבדן כושר עבודה עד ליום 3.3.15.
עוד ביקש התובע, לחייב את המעסיקה בסכומים שונים בעקבות תקופת העבודה וסיומה לרבות, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויים ו עוד.

10. בהקשר זה יש לציין, כי התובע טען שהמעסיקה הייתה מחוייבת מכוח צו ההרחבה בענף ההובלה לבטחו בביטוח אובדן כושר עבודה מקצועי.

11. המעסיקה הגישה כתב הגנה, בו הכחישה את זכאותו של התובע לסכומים הנטענים. המעסיקה התייחסה לטענות התובע כפי שהועלו בכתב התביעה.
המעסיקה התייחסה במסגרת כתב ההגנה לטענת התובע ב אשר לביטוח בגין אבדן כושר עבודה וציינה, כי בהתאם להוראת התשלום היחידה אשר קיבלה מחב' הביטוח הראל, היא העבירה סכום השווה ל- 0.85% מהשכר של התובע בעבור ביטוח אבדן כושר עבודה לאורך כל שנות עבודתו.
המעסיקה הוסיפה, כי מאחר ולא הייתה ברשותה פוליסת הביטוח של התובע, לא ידעה ולא יכלה לדעת שהוא חתם על פוליסה שאינה כוללת מרכיב של אבדן כושר עבודה.
עוד נטען, כי המעסיקה נדהמה לקבל את עמדת המבקשים, שכן עד לאותו מועד , היות ולא קיבלה הוראה אחרת בנוגע לתשלומים שהעבירה בעבור התובע, היה ידוע לה כי הנ"ל מבוטח בביטוח א ובדן כושר עבודה.
עוד ציינה המעסיקה, כי בהתאם להוראות הדין, חל עליה איסור מוחלט להתערב במסלול הפנסיוני אותו בוחר העובד. לכן, ככל שהתובע בחר במסלול פנסיוני אשר אינו כולל מרכיב של א ובדן כושר עבודה, אין לו להלין אלא על עצמו.
המעסיקה העלתה טיעונים נוספים שלצורך החלטה זו, לא מצאתי מקום לפרטם.

12. בעקבות התביעה הגישו המבקשים (חב' הביטוח וסוכן הביטוח) בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, היא הבקשה נשוא החלטה זו.
לטענת המבקשים, מעיון בכתב התביעה עולה כי התובע מייחס למבקשים מעשים ו/או מחדלים רשלניים ובעיקר למבקש מס' 1 , שהינו סוכן הביטוח שערך בעבור התובע את הביטוח הפנסיוני, ומעלה טענות כנגד אי עריכתו של ביטוח אובדן כושר עבודה וזאת בניגוד לחובת האמון והזהירות המוטלת עליו.
באשר לחב' הביטוח (המבקשת מס' 2), נטען בכתב התביעה כי היא חבה באחריות שילוחית למעשים ו/או מחדלים רשלניים מכוח הוראות סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"ה- 1981.
עוד טענו המבקשים, כי רוב רובה של התביעה מתייחס לתשלום זכויות שונות אשר לטענת התובע מגיעות לו מכוח יחסי העבודה שבינו לבין מעסיקתו, כך שהתביעה כורכת עילות שונות, נתבעים שונים ועניינים שונים הניתנים להפרדה.
לפיכך, בשים לב למבחנים שנקבעו בפסיקה והוראות סעיף 24 (א) (3) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), בית הדין אינו מוסמך לדון במחלוקת שבין המבקשים לתובע.

14. בעקבות הגשת הבקשה, הן התובע והן המעסיקה הגישו כל אחד תגובה מטעמ ו.
התובע טען בתגובה מטעמו כי זהותם של הצדדים כמו גם מהותה של עילת התביעה מצדיק ים דחיית הבקשה.
עוד טען התובע, כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 625/08, מירב תותי אשבל- הראל חב' לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 17.9.09) (להלן: "פרשת אשבל") מבחן מהות העניין הוא מבחן העילה במובנה הרחב.
לכן, אמות המידה לשיקולים המנחים בבחינת הסמכות העניינית לרבות המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה מצדיקים המשך הדיון בבית הדין.
לטענת התובע, הקשר בין היותו של העובד עמית בחב' הביטוח לעילת התביעה, כמו גם העובדה כי התביעה על פי מהותה נוגעת בטבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי, מעידות על כך שמדובר בתביעה הנובעת מיחסי העבודה ובעלת זיקה ממשית לתנאי העבודה.

באשר לסמכות העניינית בכל הקשור לתביעה כנגד המבקש מס' 1, התובע הפנה להוראות סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה וטען כי לבית הדין סמכות עניינית ייחודית מכוח עילות תביעה כנגד המבקש לפי סעיפים 62 ו-63 לפקודת הנזיקין.
עוד טען התובע, כי המבקש מס' 1 בהתנהלותו הפר את חובת האמון ותום הלב כלפי התובע וכן הפר את חובותיו כשלוח של המבקשת ובמעשיו אף גרם למבקשת מס' 2 וכן למעסיקה להפר את חובותיהן כמפורט בחוזה ההתקשרות המשולש שבין עובד-מעביד-קופת גמל.
לטענת התובע, המבקש הטעה את המעסיקה כאשר לא יידע אותה בדבר חובתה להפריש פרמיות לטובת ביטוח אבדן כושר עבודה כמחוייב על פי צו ההרחבה. כך גם הטעה המבקש מס' 1 את המבקשת מס' 2, שולחתו, כאשר לא יידע אותה אודות החובה לשווק מוצר ביטוח- סוציאלי הכולל רכיב של אבדן כושר עבודה.
מעשיו ומחדליו של המבקש הינם בגדר עניינים המצויים במסגרת סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין משהינם בקשר לסכסוך עבודה.

15. המעסיקה כאמור הגישה תגובה מטעמה בה ביקשה לדחות את הבקשה לסילוק התביעה תוך שהפנתה בעניין זה להוראות הדין.
המעסיקה הוסיפה, כי במקרה דנן עולות במלוא עוצמתן שאלות הקשורות לפוליסת הביטוח אשר נמכרה לתובע על ידי המבקשים : המבקש בהיותו יועץ פנסיוני כהגדרתו בדין והמבקשת מס' 2 בהיותה קופת גמל כמשמעותה בדין.
עוד טענה המעסיקה כי בבסיס תביעת התובע עומדת עובדת קיומן של תכניות פנסיוניות הנמכרות לעובדים אשר אינן תואמות את דרישות החוק וההסכמים הקיבוציים, כאשר למעסיק אין כל שליטה על תוכן התכנית הפנסיונית, לא זו המוצעת על ידי יועצים פנסיונים בקופות גמל שונות ולא זו הנבחרת על ידי העובדים.
ההליך דנן, עוסק באותו "מצרך פנסיוני" אשר בית הדין הארצי לעבודה ראה בו סוגיה מהותית שבתחום סמכותו הייחודית , ולכן דין בקשת המבקשים להידחות.

16. בעקבות התגובות שהוגשו, התקיים ביום 15.5.16, דיון בבקשה , במסגרתו חידדו ב"כ הצדדים את טענותיהם .
בתום הדיון, וכדי לעמוד על גרסתם של המבקשים באשר לטענות שבכתב התביעה, הם נתבקשו להגיש כתבי הגנה מטעמם.

17. ביום 15.6.16, הגישו המבקשים כתב הגנה מטעמם בו נטען כי התובע ביקש שלא לרכוש כיסוי למקרה של אבדן כושר עבוד ה ומוות ולייעד את מלוא ההפקדות לחיסכון.
המבקשים הוסיפו, כי התובע חתם על הצעת הביטוח שאיננה כוללת כיסוי בגין אבדן כושר עבודה ביודעין והדבר אף משתקף ברורות מיתר המסמכים שנמסרו לו לרבות דף פרטי ביטוח, טופס המחשה וגילוי נאות ומסמך ההנמקה.
עוד טענו המבקשים כי ניתן ללמוד על כל אלה מהדוחות השנתיים שנשלחו לתובע על ידי המבקשת מס' 2.
עניין זה אף מוצא טעמיו בגילו של התובע במועד מילוי הצהרת הבריאות ומצבו הבריאותי באותו מועד.
התובע לא מילא הצהרת בריאות, כך שממילא לא ניתן לקבוע כי היה מתקבל לביטוח ו/או באילו תנאים.

18. בעקבות כתב ההגנה והבקשה לסילוק על הסף, הגישה המעסיקה בקשה למשלוח הודעת צד ג' כנגד המבקשים.

דיון והכרעה

19. מעיון בכתבי הטענות עולה כי קיימות מס' מחלוקות בין הצדדים ומס' שאלות משפטיות ועובדתיות הטעונות הכרעה.
מחלוקות אלו, עוסקות בזכויות הנובעות ממערכת יחסי העבודה שבין התובע למעסיקה וכן בזכויותיו של התובע לביטוח אבדן כושר עבודה במסגרת פוליסת ביטוח מנהלים שנפתחה עבורו בחב' הביטוח, המבקשת מס' 2, באמצעותו של סוכן הביטוח, המבקש מס' 1.
התביעה כאמור נסובה סביב זכאותו של התובע לביטוח אבדן כושר עבודה ו כנגזרת מכך לתשלום תגמולי ביטוח.

20. ההלכה המנחה בכל הקשור לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה באשר להליכים כגון זה שלפנינו, הותוותה בפרשת אשבל.
בפרשת אשבל נקבעו, על ידי בית הדין הארצי, השיקולים המנחים בבחינת הסמכות העניינית, שם נקבע כי:

".........., נמנה להלן את השיקולים המנחים להם ייתן בית הדין לעבודה דעתו בבחינת הסמכות העניינית והזיקה בין עילת התביעה לבין משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. ואלה אמות המידה:
הקשר בין היותו של העובד עמית בקופת גמל לעילת תביעתו. מבחן ה"אלמלא". "האם אלמלא חברותו של אדם בקופת הגמל, לא היה נוצר מצב שעל-פיו נפגעת זכות שלו ועקב זאת קמה לו עילת תביעה".
האם התביעה על פי מהותה נוגעת בטבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי. ככל שהתביעה מבוססת על זכות העובד להיות מבוטח, וככל שהזכות להיות מבוטח היא חלק מהסכם העבודה ומתנאי העבודה, מדובר בתובענה הנובעת מיחסי העבודה. בתוך כך, יבואו בחשבון שיקולים אלה, כולם או מקצתם: האם התביעה נגד קופת הגמל היא בעלת זיקה ממשית לתנאי העבודה; האם התביעה סבה בעיקרה על תנאי העבודה; האם התביעה "כוללת טענות המופנות גם כנגד המעביד"
תובענות בהן המחלוקת גופה נובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק, שאין לו קשר ליחסי העבודה, למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, לא יבואו בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.
מהות ההסדר הביטוחי ומהות הזכות הנפגעת במסגרתו. בתוך כך נבחן: האם החוזה הביטוחי הינו במהותו ביטוח פנסיוני ותכליתו סוציאלית; מהותה של הזכות הנפגעת מושא התביעה. לאמור, האם מקור הפגיעה הנטען הוא בהיבט הביטוחי – סוציאלי, שאז יבוא בגדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה.
ככל שמהות הפגיעה הנטענת הינה בהיבט הביטוחי המסחרי, במסגרת יחסי המבוטח והקופה, לא תבוא התובענה בגדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה" (ההדגשה אינה במקור מ.ק).

21. יישום ההלכה בפרשת אשבל הן באשר למבחן האלמלא והן באשר לשאלה אם התביעה על פי מהותה נוגעת בטבורם של י חסי העבודה והביטחון הסוציאלי והן באשר למהות ההסדר הביטוחי והזכות הנפגעת במסגרתו, מעידות כי מדובר בסכסוך הנתון לסמכותו של בית הדין.
אין ספק כי מקור הפגיעה הנטען הוא בהיבט הביטוחי- סוציאלי ואין ספק כי התביעה נגד חב' הביטוח וכפועל יוצא כנגד סוכן הביטוח, היא בעלת זיקה ממשית לתנאי העבודה ונסובה בעיקרה על אחת מזכויותיו הפנסיוניות של התובע כעובד וכעמית קופת גמל , אשר, לכאורה , מעוגנת בהוראות צו ההרחבה בענף ההובלה.

22. לאחר ההלכה שהותוותה על ידי בית הדין הארצי, גם בית המשפט העליון נדרש לאחרונה לסוגיית סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה במסגרת רע"א 7513/15, מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ- פלונית (פס"ד מיום 14.3.16) (להלן: " פרשת מנורה"), וזאת, בין היתר, לאור הפסיקות הסותרות שניתנו על ידי בתי המשפט השונים.

23. בית המשפט העליון התייחס בפרשת מבטחים להלכה שנקבעה על ידי בית הדין הארצי בפרשת אשבל, לאחר שסקר בהרחבה את ההיסטוריה החקיקתית וההלכתית ואף התייחס לפרשנות שניתנה על ידי בתי המשפט השונים להלכה זו.
בסיכומו של יום, קבע בית המשפט העליון את הקווים המנחים בכל הקשור לסמכות העניינית בתביעות הנוגעות לביטחונו הסוציאלי של המבוטח כדלקמן:
".... מערך קופות הגמל, על כלל היבטיו ואפשרויותיו הביטוחיות, וחיוניותו העצומה לרווחת האדם העובד, נועד בראש וראשונה לשמר את בטחונו הסוציאלי של המבוטח ולהבטיח את רמת חייו ברגעי משבר ולעת פרישה. אין ערוך לחשיבות הדבר. אף כאשר המחלוקת בין הצדדים נושאת באופן משפטי-טכני אופי חוזי או מסחרי, שלצורך בחינתו לכאורה אין נדרשת מומחיותו של בית הדין לעבודה, הנה בבחינת המכלול, מדובר בתביעה הנוגעת במובהק בבטחונו הסוציאלי של אדם, בעתידו וברווחתו, וביכולתו לקיים את עצמו בכבוד. אשר על כן, נראה כי הערכאה המתאימה לדון בנושא, היא בית הדין לעבודה, שהתכליות הרחבות של שמירת בטחונו של האדם, כמובן על פי זכויות שצבר ומתוך הוגנות גם כלפי הגוף המבטח, עומדות לנגד עיניו. כך, כדי שתביעה של עובד או מעסיק וחליפיהם תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק, אין להידרש לאופיה של המחלוקת (בין אם ביטוחית-מסחרית היא או בעלת אופי סוציאלי במישרין) או להבחנה בין הסוגים השונים של קופות הגמל (ככל שהן נכנסות להגדרות המצויות בחוק הגנת השכר לעניין קופת גמל). די בכך שהתביעות הללו נובעות, במבט רחב, "מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות", כלשון הסעיף. נעיר, כי בכל הנוגע לנזיקין חל האמור בפסקה 12 ל הלכת אשבל, קרי, ככל שהמדובר בעילות נזיקיות יחול האמור בסעיף 24(א)(1) ו-24(א) (1ב) לחוק בית הדין לעבודה, הא ותו לא" . (ההדגשה אינה במקור מ.ק)

24. כעולה מפסיקת בית המשפט העליון כאמור , גם כאשר המחלוקת בין הצדדים נושאת אופי משפטי טכני או אופי חוזי /מסחרי, כאשר מדובר בתביעה הנוגעת במובהק לביטחונו הסוציאלי של התובע כעובד , בעתידו, ברווחתו וביכולתו לקיים את עצמו בכבוד - נראה כי הערכאה המתאימה לדון בתביעה מסוג זה, היא בית הדין לעבודה .
עוד עולה מפרשת מנורה, כי כדי שתביעה של עובד תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה , אין להידרש לאופייה של המחלוקת (בין אם ביטוחית- מסחרית היא או בעלת אופי סוציאלי במישרין או לאבחנה בין הסוגים השונים של קופות הגמל). כך שדי , כאמור , בכך שהתביעה נוב עת במבט רחב מהחברות בקופה או מחובתו של המעסיק לקופה כלשון הסעיף .
ברור הוא כי ככל שמדובר בעילות נזיקיות, יחול כאמור סעיף 24 (א) (1) וסעיף 24 (א) (1ב) לחוק בית הדין לעבודה.

סיכום

25. לפיכך, לאור פסיקת בית המשפט העליון בפרשת מנורה וכן פסיקת בית הדין הארצי בפרשת אשבל, ובשים לב לכך כי המחלוקת המהותית נסובה סביב ביטוחו של התובע, כעובד, באבדן כושר, בין מכוח צו ההרחבה בענף ההובלה ובין מכוח העובדה כי שולם בעבורו לחב' הביטוח בגין א ובדן כושר (ככל שיתברר כי טענה זו אינה במחלוקת) הרי ש לבית הדין לעבודה הסמכות העניינית לדון בתביעה.

26. בית הדין ער לטענות התובע המופנות כלפי המבקש מס' 1 והיותו "סוכן הביטוח" או "היועץ הפנסיוני", אך טענות אלו קשורות באופן שאינו ניתן להפרדה עם יתר טענותיו בכל הקשור לזכאותו לתשלום בגין אבדן כושר עבודה .
חרף טענות המבקשת מס' 2, בית הדין סבור כי הפרדת הדיון באופן שבו טענות התובע כנגד חב' הביטוח וסוכן הביטוח יתבררו בבית משפט השלום בעוד שיתר הטענות הן של התובע ו הן של המעסיקה כלפי חב' הביטוח והמבקש מס' 1, יידונו בבית הדין, תביא לפיצול מלאכותי בסכסוך מה שיביא בסופו של יום להכבדה בכל הקשור להכרעה בו.
בית הדין סבור כי פיצול כאמור, עומד בסתירה לרציונאל שעמד בבסיס הפסיקה בפרשת מנורה והרצון לקבוע כללים אחידים וברורים בכל הקשור לסמכות העניינית.

27. לאור כל האמור לעיל, הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית נדחית.
בנסיבות העניין, מאחר והמבקשים היו מודעים לפסיקת בית המשפט העליון בפרשת מנורה וחרף זאת בחרו לעמוד על הבקשה, ובשים לב לדברים שנאמרו בדיון שהתקיים ביום 15.5.16, הנני מחייב את המבקשת מס' 2 לשלם לכל אחד מהמשיבים (התובע והמעסיקה) הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום.

28. מאחר והמעסיקה הגישה בקשה מתוקנת למשלוח הודעה למשלוח הודעה לצד ג' ביום 16.5.16, ובשים לב להחלטה זו, התובע וכן המבקשים מתבקשים להגיב לבקשה זו וזאת עד ליום 22.10.16.

29. לדיון מוקדם במועד שנקבע (27.10.16 בשעה 13:30).

ניתנה היום, כ"ט אלול תשע"ו, (02 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: יורם גליץ
נתבע: קופמן עופר
שופט :
עורכי דין: