ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עליזה שמחה ביטון נגד שרותי בריאות כללית המרכז הרפואי האוניברסיטאי... :


בפני כבוד ה שופטת נעם חת מקוב

מבקשת

עליזה שמחה ביטון ת.ז. XXXXXX742
ע"י ב"כ עו"ד גדעון פנר ואח'

נגד

משיב

שרותי בריאות כללית המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה
ע"י ב"כ עו"ד דניאל גרטנר ואח'

פסק דין

בקשה לסילוק התובענה על הסף בהיעדר יריבות, בהיעדר סמכות עניינית או העברה לבית הדין לעבודה. בקשה למחיקת הכותרת או לחילופין להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן עד 30 יום לאחר מתן החלטה בבקשה.
המשיב, (להלן: "סורוקה") הגיש תביעה כנגד המבקשת בגין חוב נטען של בעלה המנוח של המבקשת ( להלן: "המנוח") עבור אשפוז בתאריכים 29.7.13 עד 25.12.13.

טענות הצדדים
בהליך קודם בין הצדדים בבית הדין לעבודה, חב"ר 18642-08-13 ניתן ביום 9.2.14 פסק דין בהסכמת הצדדים על פיו הוקצה למנוח קוד סיעודי החל מיולי 2012. על כן לטענת המבקשת בתקופה לגביה נתבע החוב, היה המנוח מוצב במוסד סיעודי ויש לראותו כמי שהיה במוסד זה ולא בבית החולים. נוכח הגדרת המנוח כסיעודי, הסדירה המבקשת לטענתה את התשלום למשרד הבריאות עבור השתתפות עצמית בהוצאות האשפוז באופן רטרואקטיבי מיולי 2012 ועד למועד פסק הדין ועל כן אין לה לטענתה כל חוב לסורוקה.
לחילופין טוענת המבקשת כי אם קיים חוב כלשהו הרי הוא של משרד הבריאות ועל כן אין יריבות בינה לבין סורוקה. לטענת המבקשת, הסכמת סורוקה לפסק הדין בבית הדין לעבודה משקפת הסכמה לכך שהמנוח הוצב במוסד סיעודי גם בתקופת אשפוזו בסורוקה ועל כן לא נוצר כל חוב כלפי סורוקה.
בנוסף טוענת המבקשת כי בהתאם לסעיף 54( ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד 1994 ( להלן: "החוק"), הסמכות העניינית לדון בהליך זה נתונה באופן ייחודי לבית הדין לעבודה ואינה נתונה לבית משפט זה.
עוד טוענת המבקשת כי התביעה אינה עומדת בתנאים המאפשרים לדון בה בסדר דין מקוצר על פי תקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984. בסעיף 35 לכתב התביעה טוען סורוקה לחבות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ואין ראיה בכתב למחויבות כזו ודי בקיומה כדי להביא למחיקת הכותרת.
סורוקה דוחה את טענות המבקשת. סורוקה טוען כי ביום 11.7.13 אושפז המנוח אצלו במחלקה פנימית ב' עקב קשיי נשימה וחום גבוה. ביום 18.7.13 הסתיים הטיפול הרפואי והמנוח שוחרר ונשלח לנווה שבא. אלא שנווה שבא סירב לקבל את המנוח עקב חוב כספי והוא הוחזר באותו יום לסורוקה. סורוקה פנה למבקשת על מנת שתשחרר את המנוח והיא התחייבה למצוא מוסד חליפי. לאחר שהדבר לא נעשה, ביום 29.7.13 החל סורוקה לפעול לשחרור המנוח מבית החולים. אלא שהמבקשת סירבה לשחרר את המנוח והוא נותר בבית החולים עד יום 25.12.13. לטענת סורוקה, עם סיום הטיפול הרפואי, אין לו אחריות למימון האשפוז ועל כן על המנוח לשאת בתשלום עבור האשפוז.
לטענת סורוקה, בחב"ר 18642-08-13 בבית הדין לעבודה, עתרה המבקשת להותיר את הגדרת המנוח כ"סיעודי מורכב". פסק הדין שיקף הסכמה של המבקשת לוותר על קבלת מעמד של " סיעודי מורכב" למנוח ומשרד הבריאות הסכים להקצות לו קוד סיעודי רטרואקטיבית מיום 16.7.12. לטענת סורוקה, הוא אינו קשור במצבו הסיעודי של המנוח ואינו מקום לאשפוז חולים סיעודיים. עם סיום הטיפול הרפואי בו היה על המבקשת לשחררו ומשלא עשתה כן וכפתה אשפוזו של המנוח בסורוקה עליה לשאת בהוצאות האשפוז.
עוד טוען סורוקה כי בתביעה בבית הדין לעבודה התבקש סעד שהתייחס לעלות אשפוז עתידי ולעלות האשפוז מיום 16.7.12 עד יום 6.7.13, הוא המועד בו הועבר המנוח למחלקה סיעודית רגילה בנווה שבא. על כן לטענת סורוקה, פסק הדין תחום ביום 6.7.13 ולא קבע דבר לגבי מועד מאוחר יותר.
אשר לשאלת הסמכות העניינית, טוען סורוקה כי סעיף 54 (ב) לחוק מתייחס לתביעות של מבוטחים נגד קופות החולים בנוגע למתן שירותים לפי החוק ואילו כאן מדובר בתביעה של סורוקה נגד המבקשת בגין חוב כספי כתוצאה מאשפוז. אין קשר בין תביעה זו לבין החוק. לטענת סורוקה נושא גביית חובות מטופלים עבור שרותי בריאות שקיבלו בבית חולים מוסדר בחוזר המנהל הכללי מס' 33/06 של משרד הבריאות. בית הדין לא מוסמך לדון בתביעה זו.
אשר להליך של סדר דין מקוצר, טוען סורוקה כי ביום 29.7.13 נמסרה למבקשת הודעה על סיום האשפוז ודרישת תשלום חוב בה צוין כי התשלום עבור כל יום אשפוז נוסף החל ממועד סיום הטיפול הוא בסכום של 1,620 ₪. המבקשת סירבה לחתום על המסמך. די במסמך זה גם אם המבקשת לא חתמה עליו כדי להוות ראשית ראיה בכתב לצורך הליך בסדר דין מקוצר.

דיון והכרעה
החלטתי להיעתר לבקשה ולסלק את התביעה על הסף בהיעדר סמכות עניינית.
בחב"ר 18642-08-13 נקבע בהסכמה כי למנוח יוקצה קוד סיעוד רטרואקטיבי מיולי 2012. פסק הדין ניתן בפברואר 2014, כלומר לאחר שהמנוח השתחרר מסורוקה ( בדצמבר 2013). אינני סבורה כי פסק הדין בבית הדין לעבודה היה תחום בזמן. הסעד שהתבקש בהליך בבית הדין לעבודה אכן היה סעד הצהרתי לפיו יש להותיר את הגדרת המנוח כ"סיעודי מורכב" ובמסגרת הפשרה וויתרה התובעת על דרישתה זו. עם זאת, בסעיף 2 לפסק הדין נקבע כי הפשרה מותנית בכך שהמנוח יוצב כחולה במוסד סיעודי מיולי 2012 " ובהתאם ייערך תחשיב מתאים". הפשרה הותנתה בהסכמת סורוקה ובהסכמת משרד הבריאות שהיה צד להליך. שני הצדדים הסכימו לכך ומכאן שמאותו רגע המנוח הוגדר כסיעודי מיולי 2012 ואילך.
המנוח הוגדר כחולה סיעודי בכל פרק הזמן בו היה מאושפז בסורוקה וגם אם לא נזקק לטיפול רפואי של סורוקה וגם אם סורוקה אינו מקום לאשפוז סיעודי, סביר כי לא ניתן היה לשחרר את המנוח לביתו אלא רק למוסד סיעודי. העובדה כי העברת המנוח למוסד סיעודי התרחשה רק בחודש דצמבר 2013 ( בין היתר בשל המחלוקת בנוגע להגדרת מצבו), על פני הדברים לא אמורה לשלול ממנו את זכותו לאשפוז סיעודי ולא אמורה להטיל את עלות האשפוז על המבקשת כאן.
על פני הדברים במצב של חולה המוגדר סיעודי, על משרד הבריאות לממן את אשפוזו ואם לא עשה כן על סורוקה לדרוש את התשלום ממנו. המנוח לא חדל להיות סיעודי ועל כן על פני הדברים, לא המבקשת היא שצריכה לשאת בעלות אשפוזו.
אינני מכריעה בשאלות אלה, מאחר שאני מקבלת את טענת המבקשת כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית להכריע בהן. סורוקה טוען כי כדבר שבשגרה מוגשים על ידו הליכים שעניינם גביית חוב כספי לבית משפט השלום, ואין תחולה בעניין זה לסעיף 54( ב) לחוק. סורוקה טוען כי סעיף 54( ב) לחוק מקנה סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה לדון בתביעות של מבוטחים נגד קופות החולים שעניינן מתן שירותים לפי החוק ( למעט תביעות נזיקין).
סעיף 54( ב) לחוק קובע כדלקמן:
"לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה, או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות."
הסעיף מדבר על תובענות שבין מבוטח או מי שטוען שהוא מבוטח לבין נותן שירותים לפי החוק. הסעיף אינו קובע כי מדובר דווקא בתביעות של המבוטח נגד נותן השירות. ההנחה של סורוקה, כי ההליך כאן עניינו חוב כספי בלבד ואינו מערב סוגיות שעניינן מתן שירותים לפי החוק, למעשה מניחה מראש את השאלה שדורשת הכרעה בהליך זה.
סורוקה הפנה לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות 33/06. אלא שעיון בחוזר זה מראה כי שמו הוא: "מערך גביית תשלומים ממטופלים פרטיים עבור שירותי בריאות שקיבלו בבית החולים". מטרתו כפי שעולה מסעיף 3.1 היא " להגדיר את תהליך ההתחשבנות הכספית בין בית החולים לבין קופת החולים עבור שירותי הבריאות שסופקו על ידו למטופלים המבוטחים בקופת החולים – במצבים רפואיים לחיוב ישיר." כלומר, אם נקבל את טענת סורוקה כי בתקופה בה נצבר החוב, היה המנוח מטופל פרטי שאינו זכאי למימון האשפוז, הרי שהחוזר חל ויש סמכות עניינית לבית משפט השלום , אולם המבקשת חולקת על טענה זו. כאמור לעיל, אני סבורה כי יש ממש בטענות המבקשת בעניין זה, אולם הסמכות העניינית להכריע בהן אינה נתונה לבית משפט זה.
אוסיף עוד כי לבקשת בית המשפט העביר סורוקה מספר אסמכתאות להליכים דומים שהגיש בבית משפט השלום. אלא שכל שצורף הוא כתבי התביעה. לא צורפו פסקי הדין ולא ברור אם הוגשו בקשות רשות להתגונן ואם נבחנה שאלת הסמכות העניינית. עם זאת, אילו היה בבסיס התביעה כאן, מסמך התחייבות של המבקשת כלפי סורוקה, ניתן היה לראות בהליך זה הליך רגיל של חוב כספי וככזה לדון בו בבית משפט השלום. אולם בענייננו, כל שקיים הוא מסמך של סורוקה הדורש מן התובעת תשלום של החוב, עליו כפי שמסכים סורוקה, התובעת לא חתמה. מסמך זה אינו מכריע במחלוקת בין הצדדים, אלא משקף את עמדת סורוקה במחלוקת זו. בהיעדר חתימה של המבקשת, אף אילו סברתי כי יש מקום לנהל הליך זה בפני, לא היה מקום לנהל אותו בסדר דין מקוצר.
מכל האמור לעיל עולה כי אני נעתרת לבקשה ומוחקת את התביעה על הסף. אציין כי נוכח עמדתי כי נכון יהיה כי סורוקה יימנע מהמשך ניהול הליך זה ויבחן מול משרד הבריאות את מימון האשפוז, אינני מעבירה את ההליך לבית הדין לעבודה.
אני מחייבת את סורוקה לשאת בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪. סורוקה ישלם סכום זה תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
ניתן היום, כ"ט אלול תשע"ו, 02 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עליזה שמחה ביטון
נתבע: שרותי בריאות כללית המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה
שופט :
עורכי דין: