ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציונה מנחם נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת רבקה איזנברג

תובעת

ציונה מנחם

נגד

נתבעת

מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. בפני תביעה כספית לתשלום תגמולים ע"פ פוליסה (מס' 150007413513), לביטוח עסק אותו מנהלת התובעת בנכס שבבעלותה ברחוב ירושלים 27 בצפת. המדובר בעסק מסוג מכולת אשר בוטח אצל הנתבעת, בין היתר, מפני נזקי טבע לגבי מבנה ומלאי.
התובעת טענה כי כתוצאה מסערת שלגים שהתחוללה ב 12.12.13,התמוטטה סככה בעסק ואולם, הנתבעת סירבה לפצותה, אפילו בסכומים שנקבעו בחוות הדעת השמאית מטעם הנתבעת.

התובעת צרפה הצעת מחיר לפינוי ותיקון הסככה בסך 74,600 ₪ וכן טענה לאובדן תכולה שהייתה מתחת לסככה בסך 30,000 ₪. סה"כ טענה התובעת לפיכך לנזקים בסך כולל של 104,600 ₪. לתצהיר שהוגש ע"י בעל התובעת (להלן: "יורם"),צורפה חוות דעת מטעם מסגר (להלן: "המסגר"),על פיה הצעת המחיר שצורפה לתביעה אף הייתה נמוכה וכי עלות הפינוי והתיקון של הסככה עומדת על 85,000 ₪.

2. הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה, כיסוי ביטוחי וטענה כי הסככה לא נכללה, הן בפוליסה והן בסקר הגנות, כרכוש שהתובעת חפצה לבטח. עוד טענה הנתבעת כי הסככה הייתה שלד ברזל, נעדר ביסוס קונסטר וקטיבי מט ליפול ולפיכך, בעת עריכת הביטוח הסיכון הביטוחי כבר התממש ול כן בהתאם לסעיף 16 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א (להלן: " החוק"),אינו מבוטח.
לחלופין טענה הנתבעת כי אם יקבע שהסככה מהווה חלק מן המבנה המבוטח, ממילא מדובר במצב של ביטוח חסר שיש בו כדי לאיין את זכאותה של התובעת לתגמולי ביטוח. הנתבעת הכחישה את הנזק ואף הפנתה לכך שהתובעת ניפחה אותו ללא כל צידוק או ביסוס עובדתי. בנוסף טענה הנתבעת כי בכל מקרה מכל סכום פיצוי ,יש לקזז השתתפות עצמית.

3. מטעם התובעת העידו: בעלה יורם וכן המסגר. מטעם הנתבעת העידו הסוקר שערך את סקרי ההגנות מ2007 ומ 2010 שצורפו מטעם הנתבעת (להלן: "הסוקר") וכן השמאי מטעם הנתבעת (להלן:" השמאי").
דיון
4. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, אם כי למעלה מן הצורך אציין כי אילו הייתה מתקבלת ,היה זה בסכום הנמוך בהרבה מהנתבע.
ההלכה היא כי על מי שתובע תגמולים ע"פ פוליסה להוכיח 3 תנאים:כי הסיכון אשר התממש הוא אכן סיכון המכוסה על פי הפוליסה עליה הוא מבסס את תביעתו ,כי קיים קשר סיבתי בין התממשות הסיכון והנזק וכי הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים ע"י הפוליסה.ככל שיוכחו תנאים אלו,על התובע גם להוכיח את היקף הנזק הנטען ראו בענין זה רע"א 3577/93 - הפניקס הישראלי חברה נ' אהרון מוריאנו . פ"ד מח(4), 70 ,עמ' 78-79.

נובע מכאן כי על המבוטח רובץ הנטל להראות שלושה אלו - ראשית, הסיכון אשר התממש הוא מן הסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה: שנית, הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים בפוליסה. שלישית, הנזק שנגרם אירע, במישור הסיבתי, כתוצאה מהתממשות הסיכון המכוסה. הוכחת שלושת האלמנטים הללו מוטלים על כתפי המבוטח, הניזוק, לצורך הוכחת עצם האחריות החוזית מכוח חוזה הביטוח. מובן, כי לאחר קביעת החבות החוזית טרם נשלמה מלאכתו של הניזוק. הניזוק מבקש שיפוי עבור נזק. עליו להוכיח בראיות את שיעור הנזק. בהיעדר ראיות באשר לשיעור הנזק, עלול הניזוק לצאת וידיו על ראשו. השלב הראשון הינו קביעת האחריות. השלב השני הינו קביעת שיעור הנזק. רק עמידה בשני השלבים תקנה את השיפוי הביטוחי.

אין חולק כי הפוליסה מכסה נזקי טבע, דוגמת הסערה שהתחוללה במועד הרלוונטי ואשר הובילה לקריסת הסככה.גם השמאי מטעמה של הנתבעת אישר בחוות דעתו מיום 9.2.14 כי הנזקים שנצפו תואמים במאפייניהם את נסיבות האירוע שעליו דווח (ראו גם עדותו בעמ' 19 שורות 19-15).
אלא שבכך לא די ועל התובעת היה גם להוכיח את התנאי הראשוני,דהיינו כי מדובר בסיכון המכוסה בפוליסה שנערכה לביטוח בית העסק "מקור הברכה". בהתאם להצעת הביטוח החתומה ע"י המבוטח המדובר ב:"עסק בקומה 1 של מבנה בן 1 קומות הבנוי מאבן ובטון גג המבנה בנוי מבטון" . בהצעה,על פיה נערך הביטוח,לא הוזכר ולו ברמז,קיומה של סככה. עוד הוערך מבנה העסק בהצעה זו בסך של 200,000 ₪ בלבד-סכום הנמוך בהרבה משווי הנכס והסככה,כפי שטענה לו התובעת עצמה בתביעה דנן . הנה כי כן בהצעה עצמה עליה חתם יורם (ראה עמ' 7 שורה28),לא נכללה הסככה אשר הייתה בנויה מברזל וסיכוך אסבסט-ולא מאבן ובטון. טענת יורם כאילו הסוכן רשם מה שרצה והוא רק חתם,אינה סבירה שהרי בהצעה מופיעים פרטים שאינם בידיעת הסוכן(כגון רכיבי תכולת העסק,מס' העובדים בעסק),אשר ברי כי נמסרו לו ע"י המבוטח ולא יכלו להיות בידיעתו. התובעת טענה כי הנתבעת לא העידה את הסוכן ואולם אציין כי ככל שהטענה היא שהתובעת הוטעתה ע"י הסוכן,או כאילו הבהירה לו שגם הסככה כלולה בעסק,הייתה צ ריכה דווקא התובעת להעיד את הסוכן. אכן אילו היה מסתבר כי הסוכן רשם את הדברים על דעתו, או הטעה את המבוטח ת לסבור שהסככה נכללת ברכוש המבוטח,ניתן היה לחייב את הנתבעת בגין התנהלותו של הסוכן. אולם,משהסוכן כלל לא הוזמן להעיד ומשמנתוני הצעת הביטוח עולה כי קיימים פרטים שברי כי נמסרו לו ע"י המבוטח,אין לקבל את הטענה כי יורם לא ידע על מה הינו חותם. אי זימון הסוכן להעיד בנסיבות אלו,עומדת דווקא כנגד ג רסת התובעת.לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).
צודקת הנתבעת בטענתה בסיכומיה כי התובעת לא הוכיחה שהסככה הייתה בבעלותה כחלק מבעלותה בבית העסק,ואף לא הוכיחה שבמהלך השנים ביצעה אי אילו פעולות לתחזוקת או לתיקון הסככה,טענות שבנקל הייתה יכולה התובעת להוכיח , אילו באמת הייתה הסככה חלק מהעסק.
גם בסקר מיום 21.12.10 המוזכר במפורש בתחתית עמ' 1 לרשימת הפוליסה,לא מופיעה הסככה ולכן,לכאורה אין המדובר בסיכון מהסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה ואשר הובאו בחשבון ע"י הנתבעת בהעניקה את ה ביטוח ובהתאם קבעה את הפרמיה וההשתתפות העצמית.

5. התובעת טענה כי למרות האמור לעיל,הסככה כן נכללה בביטוח ע"פ הפוליסה שכן היוותה חלק מהמבנה,באופן שחוברה לקיר החיצוני של המבנה באמצעות קורות ברזל.
לחילופין טענה התובעת כי הסככה נכללה בגדר ההרחבה המופיעה בסעיף 16 לחוברת הפוליסה והמתייחסת לרכוש בחצרים.
בנסיבות בהן כאמור,הסככה לא נכללה בהצעת הביטוח ובסקר ההגנות שנערך,היה על התובעת הנטל להוכיח טענותיה אלו ואולם, התובעת לא הוכיחה אותן .

בטרם אבחן את הטענות לגופן,אציין כי טענת התובעת בסיכומיה, כאילו הנתבעת העלתה טענות החורגות ממכתב הדחייה,אין לה על מה שתסמוך. במכתב הדחיה צוין במפורש הנימוק לדחיה על פיו הסככה אינה חלק מהרכוש המבוטח. טע נות ביחס לבעלות/החזקה בשטח בו מצויה הסככה ,רלוונטיות לנימוק זה ולצורך סתירת טענת התובעת כאילו המדובר ברכוש המבוטח שכן הסככה הייתה מצויה בעסק, או בחצרי העסק (בהתאם להרחבה בפוליסה אליה הפנתה התובעת).

בניגוד לנטען ע"י התובעת, לא הוכח שהסככה מחוברת חיבור של קבע למבנה : אכן בתמונות שהוגשו ניתן לראות את קורות הברזל,אולם גם עיון מעמיק בתמונות לא מעלה כי הקורות מחוברות לקיר החיצוני של המבנה חיבור בלתי נפרד באופן שאין לסככה קיום עצמאי אלמלא אותו חיבור. עיון בתמונה נ/4 בה נראית המכולה שנוספה בדוח הסקירה משנת 2010(לכיסוי בגין נזקי אש בלבד),מעלה כי המכולה צמודה לקיר החיצוני של בית העסק ומעליה ניתן להבחין בחלק קטן בלבד מהסככה(שאף הוא אינו מקורה). תמונה זו היא הברורה ביותר בכל הנוגע למוטות מתכת האופקיים אשר צמודים לקיר המבנה. אולם,גם ממנה לא עולה בהכרח שהמוטות מחוברים לקיר. גם החץ המסומן בת/1 (תמונה מס' 1) אליו הפנתה התובעת ,אינו תומך בהכרח בטענתה, שכן ניתן להבחין גם במוט אנכי בהיר היוצר זווית 90 מעלות עם המוט האופקי ולפיכך, לא ניתן לקבוע שהקורות מחוברות דווקא לקיר ולא רק נתמכ ות בו (ראו עדות השמאי בעמ' 19 לפרוטוקול).
ודוק, הוכח שצידה האחר של הסככה איננו נתמך כלל בקיר השני. (ראו מקבץ התמונות שבת/1),אלא מוטות המתכת האנכיים הם שמחזיקים את הסככה בצידה האחר ולא הקיר החיצוני. לפיכך לא הוכח שמדובר בסככה המהווה חלק בלתי נפרד מהמבנה וכאילו מחוברת לקיר החיצוני שלו בחיבור של קבע,באופן שאין לה קיום עצמאי.
6. לחילופין הפנתה התובעת לסעיף 16 בהרחבות הביטוח הקובע לגבי "רכוש בחצרים":"אחריות המבטח לפי פרק זה,חלה על כל רכושו של המבוטח הנמצא בחצרים ואשר נכלל בסכום הביטוח ,אף אם לא הוזכר במפורש ברשימה ,בתנאי שלא הוצא מהביטוח ע"י חריג או תנאי מפורש".
הנה כי כן,על מנת שהסככה תיכלל בגדר הרחבה זו,היה על התובעת להוכיח בראש ובראשונה כי הסככה נמצאה בחצרים (המדובר בהרחבה ולפיכך,על המבוטח להוכיח תחולתה. בעוד שאילו הייתה הסככה נכללת ברשימה והנתבעת הייתה טוענת לחריג , או סייג , המוציאים אותה מהכיסוי הביטוחי,מובן שהנתבעת הייתה זו עליה מוטל להוכיח החריג).
התובעת לא הוכיחה כי הסככה הייתה מצויה בחצרי העסק ולמעשה אף שוכנעתי כי לא הייתה ממוקמת בחצרי העסק. התובעת יכולה היה להוכיח בנקל,כי השטח מעליו הועמדה הסככה היה בשטח שבבעלותה, או אפילו רק בהחזקת בית העסק ואולם זאת לא עשתה ויש בכך לעמוד כנגד גרסתה.כך לדוגמא יכולה הייתה התובעת להציג את חוזה הרכישה של הנכס ולהצביע כי השטח הנראה בתמונות ואשר אליו אתייחס להלן,נרכש אף הוא על ידה בעת רכישת הנכס. התובעת ב חרה שלא להציג חוזה זה. התובעת יכולה הייתה להוכיח גם שהמדובר בשטח שבהחזקתה באמצעות צירוף חשבונות ארנונה מהם ניתן ללמוד על השטח לגביו חויבה כ"מחזיק" ואולם גם אותם בחרה התובעת שלא להציג.החזקה הראייתית בדבר הימנעות צד מהבאת ראיה רלוונטית, קובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד."מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595.

כאמור,בנוסף אף שוכנעתי כי בפועל הסככה לא היתה בחצרי העסק,למעט שטח קטן ביותר שלא הוכח מה הוא ושהווה רק מוטות מעליהם כלל לא היו לוחות סיכוך.
עיון בתמונה נ/4 בצירוף עדות יורם מלמדים כי הגבול של העסק הוא למעשה גדר העץ המצויה מעל חומת בטון קטנה ואשר תוחמת למעשה את בית העסק.רוב הסככה נמצא מעבר לגדר עץ זו כשרק חלק קטן ממנה בקטע שבין הקיר לבין סימון אקס של התובע על גבי נ/4, ניתן היה לראותו כמצוי בחצר העסק,אולם לא רק שלא הוכח שטחו המהווה שטח מזערי משטח הסככה כולה שמצוי ה מעבר לגדר , אלא שהוא אף לא היה מקורה בלוחות סיכוך ובכך אף הודה התובע (עמ' 7 שורות 19-21 ).
מן העדויות שנשמעו שוכנעתי כי השטח שמעבר ל צד הימני של גדר,צד בו כאמור הייתה מצויה רוב הסככה הוא שטח ציבורי (כאמור , היה שטח מזערי,ללא קירוי , גם בצידה השמאלי ואולם לא הוכח מה שיעורו, או שוויו, ביחס לכלל הסככה).
וראה בעדות יורם אשר אישר מפורשות כי ברחבה איפה שנמצאת הסככה,יש פחי אשפה של העיריה וכי המדובר בשטח של העיריה:"יש פחי אשפה,אז של העיריה" (עמ' 5 שורה 10).
ליורם הוצגה בראשית חקירתו תמונה נ/1. אמנם יורם השיב בתחילה כי הפחים נמצאים: "אבל אחרי איפה שהסתיימה כבר הסככה" (עמ' 6 שורה 15). דא עקא שהתברר, כך גם עולה בבירור מן התמונות, שהסככה "המשיכה" הרבה מעבר לפחים הציבוריים שנחזים בנ/1, ולמעשה מעדות יורם עצמו בהמשך , עולה כי הסככה הגיעה סמוך לקיר התומך שנחזה בנ/3:
"הסככה שהייתה ושנפגעה בסערה כיסתה את כל האיזור כולל איפה שהאנשים שרואים עומדים, אבל רק חלק מפחי האשפה. היא הייתה עד לקיר התומך, אבל את הפח השני שרואים בתמונה היא לא כיסתה אלא רק את הפח הראשון הצמוד לקרטוניה" (עמ' 7 שורות 11-9)
בהתאם לאמור וכפי שכבר צויין, חלקה הארי של הסככה היה מעל שטח ציבורי בו ממוקמים הפחים שמפונים על ידי העירייה. גם הקרטוניה הנראת בתמונות,הינה קרטוניה שלפי עדות התובע מפונה ע"י העיריה (עמ' 6 שורה 28). לא סביר שאילו היה מדובר בשטח פרטי ,הייתה העיריה מבצעת פינוי בו ויש בכך להעיד כי כמו הפחים הציבוריים,גם הקרטוניה שבסמוך הועמדה למעשה בשטח ציבורי.
אם לא די באמור,התובע אף הודה בחקירתו (עמ' 9 שורה 26-29),כי העיריה היא שפינתה את שאריות הסככה. אילולא היה מדובר בשטח ציבורי,ברי כי העיריה לא הייתה טורחת להוציא הוצאות נכבדות(ראה חוות הדעת שהגיש התובע עצמו לעניין עלות הפינוי היקרה),לצורך פינוי שאריות סככה המצויות בשטח פרטי.
חיזוק נוסף לכך שקו הגבול של בית העסק לרבות חצרו, עובר היכן שממוקמת הגדר ניתן למצוא מעצם זה שלאחר הסערה הקים התובע "משהו סימלי" (מחסן קטן) שמסתיים בדיוק היכן שמסתיימת הגדר (ראו עדות התובע, עמ' 7 שורה 14 ועדות משולם בעמ' 11 שורות3-2 סימון ב"וי" על גבי נ/3).
באמור לעיל, יש כדי להצביע גם על הטעם לכך שבסקר משנת 2010 נוספה המכולה אשר ניראת מצידה השמאלי של הגדר-דהיינו בתוך חצר העסק ואולם,הסככה ,המצויה בצידה הימני של הגדר, לא הוספה,שכן הצדדים לא ראו בה חלק מן העסק המבוטח. וראה עדות הסוקר בעניין,על כי סוכן הביטוח הראה לו את המכולה בחצר בעת שערך עימו את הסיור (עמ' 15 שורות 25-29). מאחר שהסככה כלל לא הייתה בחצר,אלא בשטח הציבורי הסמוך , לא הופנתה כלל תשומת לב הסוקר גם לסככה.
המצאות הסככה מבעד לגדר בשטח ציבורי יש בה כדי לקבוע שמדובר ברכוש שאינו נמצא בתוך חצרי בית העסק וראה בעניין זה ע"א (ת"א) 35917-10-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' דיין מוצרי קירור בע"מ:
אכן, הסוקר הבחין במכולות והצביע על כך שהן מהוות סיכון גבוה, אך מדובר היה במכולות לאחסנה (ולא להובלה) שנמצאו בתוך חצרי בית העסק, קרי, בתוך תחומי הגדר והמבנים התוחמים את גבולותיו של בית העסק (אם כי מחוץ למבנים, קרי, תחת כיפת השמיים). לעומת זאת, המכולות שנגנבו, עמדו על גבי גרר שחנה על כביש גישה שנמצא מחוץ למתחם של בית העסק, קרי, בשטח ציבורי פתוח שהגישה אליו חופשית לכל. לא למכולות אלה כיוון הסוקר את חוות דעתו, וממילא לא היה מקום להסיק לחובתה של הפניקס את העובדה שהיא לא החריגה מן הפוליסה את המכולות שהיו מצויות בתוך חצרי בית העסק.(הדגשה שלי ר.א).

7. לאור כל המפורט לעיל,דין התביעה להידחות בהעדר כיסוי ביטוחי ולמעלה מן הצורך אתייחס גם לשאלת הנזק:
התובעת צירפה חוות דעת מסגר בטענה כי יש לעדכן את הצעת המחיר שצורפה לתביעה. דא עקא הסתבר מחקירת המסגר כי חוות דעת זו אינה מבוססת ואין לסמוך עליה. ראשית,בחוות הדעת התייחס המסגר גם לעלות מטר רבוע של פינוי(150 ₪) ואף ביקש להוסיף עלות של 7,000 ₪ "שינוע" לרמת חובב. לא ברור לי כיצד ממשיכה התובעת וטוענת בסיכומיה בעניין עלות הפינוי והשינוע וכאילו יש להעדיף בעניין את חוות דעת המסגר,בעת שהתובע ה ודה מפורשות בחקירתו כי עיריית צפת היא זו אשר פינתה בפועל את הסככה ,כי הוא לא נדרש לשלם על הפינוי וממילא העיריה היא זו שנשאה בכל העלויות הנלוות לפינוי זה ( עמ' 9 שורות 24-29). לכן בכל מקרה לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין עלות פינוי או שינוע, בה לא נשאה התובעת .
ביחס ליתר העלויות הנדרשות, אין כלל פירוט בחוות הדעת. המסגר קבע למעשה רק את עלויות הפינוי והשינוע וקבע באופן כללי כי כל העבודות המתוארות בהצעת המחיר מגיעות לסך של 85,000 ₪. (דהיינו בהפחתת עלויות פינוי ושינוע (22,900 ₪) סך של 62,100 בתוספת מע"מ).המומחה לא פירט עלות הבניה ביחס לקונסטרוקציה או לגג ואף לא התייחס לסוג הקורות ועלות כל אחת מהן. בעניין זה ראה בחקירתו עמ' 11 שורות 20-28 על כי, בניגוד לאמור בחוות דעתו כאילו הרלסים-הקורות, בגודל 140,הרי שלמעשה רק קורה אחת הייתה קורה יקרה בגודל של 140 IPE וכל היתר קורות דקות וקצרות יותר. המסגר הודה שאינו יודע לפרט כל רכיב ורכיב וכי למעשה דעתו ניתנה באופן גלובלי. בהתאם לתקנה 134א. לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד :"חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין או שמינה בית המשפט, תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת". ברי כי, אם התקנות מחייבות אפילו צירוף אסמכתאות (במקרה דנן: חישובים ומדידה),הרי שאין ליתן משקל לחוות דעת שלא רק שלא צורפו אליה אסמכתאות , אלא שאף לא ניתן לבחנה מחמת שאינה מפורטת אלא כללית וסתמית.
אמנם דו"ח שמאי הנתבעת אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 24 ל פקודת הראיות (נוסח חדש). עם זאת, התובעת עצמה היא זו שצירפה אות ו לתצהירי עדות ראשית שהגישה ובכל מקרה הערכת המחיר בדו"ח זה , תואמת את הצעת המחיר שצירפה התובעת עצמה : עבור 10 עמודים ברזל ליסודות הסככה יש לשלם 800 ₪ לכל יחידה, וכי עבור הקמה של הסככה והתקנתה יש לשלם 350 ₪ למ"ר, כאשר השוני בעצם מתבטא בגודלה של הסכ כה (וכן באי קבלת רכיב של סגירת קירות שהובא בהצעת המחיר ואולם משלא היו קירות לסככה, ברי כי מימלא התובעת לא הייתה זכאית לרכיב זה).
לעניין גודל הסככה, גם אם דוח השמאי אינו חוות דעת קבילה, השמאי נחקר והעיד כי ביצע מדידה בעצמו ומצא כי מדובר ב-80 מ"ר ולא 106 מ"ר כטענת התובעת (עמ' 19 שורות 26-28, וכן בעמ' 20 שורות 1-10: "בנסיבות העניין ונוכח המחלוקת שנוצרה לעניין השטח, יצאתי לביקור נוסף לחצר העסק ובצעתי מדידה נוספת לבקשת סוכן הביטוח, בהתאם נקבעה השומה. אין לי פה את המדידות שבצעתי. רשמתי כ- 80 מטר, מאחר והסככה רק בצד אחד תחומה, יתר הצדדים שלה לא תחומים בקיר נוסף"). אמנם גם השמאי לא צירף את נתוני המדידה , אבל מול עדותו עומדת עדות המסגר שהודה כי כלל לא ביצע מדידה והסתמך על נתונים שנמסרו לו. המסגר נשאל האם הוא זוכר את הסככה לפני שקרסה והשיב: "לא בזיכרון חד. זוכר סככה" (עמ' 10 שורה 26). המסגר אישר כי לא מדד את הקורות I.P.E אלא בחן אותן בעין ת בלבד : " זה עין מקצועית"(עמ' 11 שורות 16-17). אמנם גם בהצעת המחיר נרשם גודל של 106 מ"ר, אלא שעורך ההצעה לא הובא כלל להעיד ולפיכך(מעבר לבעיית הקבילות של ההצעה, אותה לא העלתה הנתבעת),לא ניתן לדעת האם עורך ההצעה ביצע מדידה בפועל. מכל מקום הנטל להוכיח את שיעור הנזק מוטל על התובעת ובנסיבות שפורטו כאמור, לא מצאתי להעדיף את טענתה כי מדובר בשטח של 106 מ"ר ולא 80 מ"ר בהתאם לעדות השמאי.

לאור האמור,אילו הייתה התובעת עוברת את משוכת האחריות, הרי שהפיצוי לו הייתה זכאית לפי שטח של 80 מ"ר בלבד, היה עומד על סך כולל של 36,000 ₪ (עמודי ברזל:10*800 בתוספת הספקה והתקנת סככה 80*350) ואולם זאת בערכי כינון בלבד ובניכוי השתתפות עצמית.
בהערת אגב אציין כי ברי הוא שלא היה כל מקום לפסוק לתובעת עבור מרכיב סגירת קירות עם איסכוריות, מרכיב שלא היה קיים עובר לאירוע הביטוחי.
8. נזקי התכולה: עיון בתעודות המשלוח שצורפו לתצהיר יורם מעלה כי הסחורה סופקה ל-"מנחם יורם – בד"ץ פירות וירקות בע"מ". בחקירתו בבית המשפט התברר כי ליורם עסק נוסף הנמצא אף הוא ברחוב ירושלים (מס' 32) הזהה לשם שמופיע על תעודות המשלוח. יורם אף הוסיף ואישר כי הוא נוהג לאחסן בבית העסק שרשום על שם התובעת, את הסחורה מהעסק השני- עסק שממילא מבוטח אף הוא. כלומר , מדובר בסחורה ששייכת לבית עסק אחר ולא לעסק התובעת שבוטח אצל הנתבעת. לאור האמור,התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין תכולה שכלל לא הייתה שייכת לבית העסק המבוטח ו התובעת לא הוכיחה נזקים שנגרמו לתכולת בית העסק הרלוונטי. התובעת לא הציגה כל ראיה למלאי אחר שניזוק או לשוויו,מעבר לתעודות המשלוח שצורפו לתצהיר יורם ואשר מתייחסות כאמור,לעסק אחר. צודקת הנתבעת בטענתה בסיכומיה,כי אילו היה ממש בטענה,הייתה התובעת טורחת לתעד את המלאי שניזוק ולהמציא תעודות משלוח רלוונטיות למלאי של בית העסק המבוטח.בעניין זה אציין,כי צירוף תעודות משלוח מעסק אחר בטענה להוכחת נזקים לתכולה של בית העסק המבוטח,יש בה כדי לפגוע במה ימנות מצהיר התובעת. פגיעה זו במהימנות מצטרפת גם לכך שיורם טען בחקירתו כי כלל לא שילם למסגר עבור בניית אותו מבנה סימלי לאחר שהסככה נהרסה (עמ' 7 שורות 13-16),בעוד שהמסגר טען בחקירתו כי כן קיבל תשלום חלקי(עמ' 11 שורות 7-8 וכן עמ' 12 שורות 13-16).

9. לאור כל האמור,אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאת הנתבעת,לרבות שכ"ט עו"ד,בסך כולל של 6,000 ₪.

,

ניתן היום, כ"ז אלול כ"ז אלול תשע"ו, 30 ספטמבר 30 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ציונה מנחם
נתבע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: