ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלכסיי יונטנוב נגד בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת גאולה לוין

המבקש
אלכסיי יונטנוב

נגד

המשיב
בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ

בית המשפט קבע היה כי לא הוכחה אחריות הבנק לנזק הנטען, כיוון שלא הוכח שהבנק פעל שלא כשורה, בשים לב ל מצב הדברים בו הבנק היה מודע לקיומו של סכסוך גירושין ועל כן לא אישר את משיכת הסך הנוסף של 10,000 ₪ על ידי המבקש . בצדק נתן בית המשפט משקל לעובדה שפעולה זו משמעותה המעשית הייתה ריקון החשבון על ידי המבקש לבדו, כאשר מדובר בחשבון משותף לו ולגרושתו . חובת הנאמנות של הבנק היא כלפי כל בעלי החשבון, ולא מצאתי שגגה בקביעות בית המשפט קמא. דומה כי לא נפל דופי בפעולת הבנק, שסבר כי מדובר בפעולה חריגה, גילה ערנות ובירר את עמדת השותפה לחשבון (ראו והשוו רע"א 3676/04 גאולה עצמון נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (ניתן ביום 17.10.2004).

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות באשדוד מפי כבוד הרשמת הבכירה כרמית חדד שניתן ביום 25.05.16 בת"ק 42509-02-15

ההליך וטענות הצדדים

1. במועדים הרלוונטיים היה המבקש בהליכי גירושין מאשתו. לשניים היה חשבון משותף אצל המשיב - בנק יהב (להלן: "הבנק"). בחשבון זה הייתה יתרת זכות בסך 41,000 ₪. המבקש ביקש למשוך כספים מאותו חשבון, אך הבנק לא אישר לו למשוך את מלוא הכספים, משהיה מודע לסכסוך הגירושין, אלא אי פשר לו למשוך סך של 30,000 ₪. בהמשך משכה אשתו סך של 11,000 ₪ ואילו בקשת המבקש למשיכת סך נוסף של 10,000 ₪ סורבה .

2. מכאן תביעת המבקש בבית משפט לתביעות קטנות, שהוגשה נגד הבנק בדרישה לפיצוי בסך 13,000 ₪. המבקש טען כי הבנק גרם לו נזק בכך שלא אישר לו לבצע את פעולת המשיכה של 10,000 ₪ ולעומת זאת אישר לאשתו למשוך סך של 11,000 ₪ . המבקש העמיד את הנזק הכולל שלטענתו נגרם לו על סך של 13,000 ₪ ( 11,000 ₪ אשר נמשכו ע"י אשתו בצירוף 2,000 ₪ הוצאות). המבקש טען כי הבנק הוא שאחראי לנזק שכן לא היה כל מקום לסרב לבקשתו למשיכת הכספים הנוספים. על כן הבנק הפר, לטענתו, את חובת הזהירות הנדרשת ממנו ופעל שלא כדין.

3. הבנק טען, מנגד, כי פעל על פי חובת הזהירות הבנקאית הנדרשת בכך ש יצר קשר עם כל אחד מהשותפים בחשבון כאשר האחר ביקש לבצע פעולה חריגה, זאת נוכח קיומה של ההערה בדבר סכסוך גירושין . עוד נטען, כי היה על הצדדים להסדיר את נושא חלוקת הכספים בחשבון, ולא היה מקום להכניס את הבנק כצד לסכסוך המשפחתי.

4. בית המשפט קמא בחן לעומק את טענות הצדדים וניתח בהרחבה את שאלת אחריותו של הבנק וחובותיו כלפי לקוחותיו ובכלל זה המבקש. בית המשפט קבע כי במועד הרלוונטי החשבון היה משותף והבנק היה מחויב כלפי שני הצדדים – הן המבקש והן אשתו. עוד הודגש , כי אין חולק שהבנק ידע על הליכי הגירושין, ועל נ יסיונו של המבקש להעביר סך של 40,000 ₪ לחשבון על שמו בלבד (מתוך סך של 41,000 ₪ שהיה בחשבון) . מכאן יש ממש בטענת הבנק שפעולה כזו היא פעולה חריגה, המצדיקה יידוע הצד שכנגד, במיוחד שעה שקיים סכסוך בין השותפים בחשבון.

נוכח האמור לא מצא בית המשפט דופי בכך שהבנק יידע את אשת המבקש בדבר בקשתו למשיכת כספים וביקש את אישורה, זאת למרות שעל פי ההוראות בחשבון, כל אחד מהשותפים היה זכאי לבצע פעולה ללא הסכמת האחר.

5. עוד הודגש בפסק הדין שהמבקש עצמו אישר בדיון, כי לו היה הבנק מאשר לאשתו למשוך את כל הסכום של 40,000 ₪, הוא היה בא בטענות אל הבנק . על כן אין פסול בכך שהבנק לא הסכים שהמבקש ימשוך את מלוא הסכום שהיה בחשבון הבנק, זאת אף לאחר שאשתו שלחה הודעה לבנק שאינה מאשרת זאת.

6. באשר לטענת המבקש כי לאחר שמשך סך של 30,000 ₪ קודם לביצוע המשיכה ע"י אשתו, הוא ניסה למשוך את היתרה בסך 10,000 ₪ בסניף אחר וסורב , נפסק כי טענה זו לא הוכחה, אף לא בתמליל שצורף על ידו. למעלה מכך קבע בית המשפט קמא , כי בכל מקרה נ יסיונות המבקש לבצע משיכות נוספות לאחר שעלה בידיו למשוך את הסך של 30,000 ₪, הינם ניסיונות שלא בתום לב לעקוף את הוראות הבנק , ולא בכדי נעשה אותו ניסיון למשיכה בסניף אחר של הבנק .

7. נוכח כל האמור מצא בית המשפט כי הבנק פעל על פי חובת הנאמנות המוטלת עליו כלפי כל השותפים באותו חשבון, וכי המבקש יכ ול היה למנוע את משיכת הכספים ע"י אשתו, ע"י התניית הפעולות בחשבון בחתימת שני השותפים , אך הוא לא עשה כן.

8. באשר לנזק ציין בית המשפט כי המבקש לא הוכיח כלל כי נגרם לו נזק שכן הוא לא ביסס את טענתו שהוא היה זכאי לכל הכספים בחשבון (שהרי מחצית מהכספים מגיעים על פני הדברים לאשתו). בעניין זה ניתן משקל לכך שהמבקש עצמו העיד שהוא אינו מתכוון לתבוע את אשתו בגין משיכת הכספים. מכאן הסיק בית המשפט כי אין למבקש טענות מהותיות כלפי אשתו בגין המשיכה עצמה. נפסק כי גם דרישתו לפיצוי בסך 2 ,000 ₪ בגין ביטול זמנו לא הוכחה; ועל כן לא הוכח קיומו של נזק כלשהו.

9. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בה חוזר המבקש באריכות על טענותיו ועל השתלשלות העניינים . המבקש חוזר וטוען כי לא ברור מדוע הבנק לא אישר לו ל משוך כספים מהחשבון בטענה של ריקון חשבון, אך אפשר זאת לגרושתו , בה בשעה שהוא ביקש למשוך את הכספים ממש כחצי שעה לפני שגרושתו הגיעה לסניף הבנק. למבקש טענות נוספות כנגד התנהלות הבנק , לדוגמא כי הבנק העדיף את גרושתו ומסר לה המידע על רצונו למשוך את הכספים , ועל כן הבנק הפר את חובת האמון כלפיו. הוטעם, כ י המבקש לא רצה לנצל לרעה את הכספים אלא התכוון להשקיעם לטובת ילדי בני הזוג ועל כן אין המדובר בנ יסיון פסול למשיכת הכספים על ידו . לטענת המבקש, הבנק התערב בסכסוך משפחתי וחרץ גורלות ובכך הפר את חובת הנאמנות כלפיו , שכן לא יתכן שהבנק יתנהל הן כמוסד בנקאי והן כשופט. באשר לנזק, נטען כי נגרמו למבקש נזקים נפשיים ועוגמת נפש רבה בשל הטרטור והזלזול שנתקל בו מצד הבנק , ועל כל אלו הוא זכאי לפיצוי .

דיון והכרעה

14. העובדה שהמבקש חוזר וטוען כי לא היה כל ניסיון מצדו לנצל לרעה את הכספים אלא כוונתו במשיכת הכספים הייתה להשתמש בהם לטובת הילדים, אין בה כדי להעלות או להוריד. אין באמור כדי להשליך על השאלה האם נפל פגם בהתנהלות הבנק, והאם הפר הבנק את חובת הנאמנות כלפיו. יש להוסיף כי לבנק אין כל יכולת לדעת לאיזו מטרה ייעד המבקש את הכספים.

בית המשפט קבע היה כי לא הוכחה אחריות הבנק לנזק הנטען, כיוון שלא הוכח שהבנק פעל שלא כשורה, בשים לב ל מצב הדברים בו הבנק היה מודע לקיומו של סכסוך גירושין ועל כן לא אישר את משיכת הסך הנוסף של 10,000 ₪ על ידי המבקש . בצדק נתן בית המשפט משקל לעובדה שפעולה זו משמעותה המעשית הייתה ריקון החשבון על ידי המבקש לבדו, כאשר מדובר בחשבון משותף לו ולגרושתו . חובת הנאמנות של הבנק היא כלפי כל בעלי החשבון, ולא מצאתי שגגה בקביעות בית המשפט קמא. דומה כי לא נפל דופי בפעולת הבנק, שסבר כי מדובר בפעולה חריגה, גילה ערנות ובירר את עמדת השותפה לחשבון (ראו והשוו רע"א 3676/04 גאולה עצמון נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (ניתן ביום 17.10.2004).

15. בנוסף יש לזכור כי כדי להצליח בתביעה מעין זו, אין די כך שהתובע יצביע על הפרת חובת הבנק כלפיו. על התובע להוכיח כי נגרם לו נזק. במקרה דנן, משלא כפר המבקש בכך שמדובר בחשבון משותף ואף הבהיר כי אינו דורש השבת כספים מגרושתו, ומשמשך המבקש 30,000 ₪ מתוך 41,000 ₪, הרי שלא מתקיים יסוד הנזק ומטעם זה כשלעצמו דין תביעתו להידחות.

16. לבסוף יצוין כי המדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר לגביה נקבע כי ה ערעור יהיה ברשות ויינתן אך במשורה (סעיף 64 לחוק בתי המשפט).
האמור הינו לאור המשקל המשמעותי שיש ליתן לפסק הדין וזאת לאור תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות:
"המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר" [רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (20.05.2015)] ; ור ' גם רע"א 1868/16 ישי רז נ' עופר האפרתי (19.6.2016).

16. נוכח כל המקובץ, משלא מצאתי טעות בפסק דינו של הבית המשפט קמא המצדיקה מתן רשות ערעור, ולא שוכנעתי כלל כי המדובר באחד מאותם מקרים מיוחדים, המצדיקים מתן רשות ערעור, אני מורה על דחיית הבקשה.

משלא נתבקשה תגובת המשיב - אין צו להוצאות.

העירבון על פירותיו יוחזר למבקש.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ו, 30 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלכסיי יונטנוב
נתבע: בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ
שופט :
עורכי דין: