ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אתנחתא ספא בע"מ נגד עיריית חיפה :

בפני כבוד השופטת תמי לוי יטח

תובעת

אתנחתא ספא בע"מ

נגד

נתבעת

עיריית חיפה

פסק דין

לפני תביעה על סך של 290,823 ₪ לפיצוי בגין נזקי רכוש שאירעו לעסק התובעת כתוצאה מנפילת עץ המצוי בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת.

רקע
התובעת הפעילה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, עסק מסוג ספא בנכס הנמצא בשדרות הצבי 3 בחיפה. (להלן: "הנכס").

הנכס מורכב משני מבנים. מבנה אחד בעל קומה אחת, אשר שימש כמשרד, ומבנה נוסף דו קומתי ובו נמצאים חדרי הטיפול וחדרי האירוע. בין שני המבנים ישנה חצר ובה ג'קוזי ובריכה.

ביום 13.12.13, במהלך מזג אוויר סוער, קרס עץ אורן הממוקם בשטח הציבורי שבאחריות הנתבעת. העץ שקרס נפל ופגע בעיקר במשרד הנכס ובחצר הסמוכה לו.

בתחילה, הנתבעת הכחישה את נסיבות התאונה ואת הטענה כי מדובר בעץ הנמצא בשטח שבאחריותה. ברם, בקדם המשפט שהתקיים ביום 5.11.15 הודיעה הנתבעת כי: "אין עוד מחלוקת כי העץ שהתמוטט היה בשטח ציבורי שבשליטת הנתבעת".

בעקבות קריסת העץ, נגרם נזק לעסק התובעת. הצדדים חלוקים הן באשר לשאלת האחריות, הן באשר לשאלת גובה נזקי התובעת והן בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין קריסת העץ לנזקים האמורים.

טענות התובעת

על הרשות המקומית מוטלת חובת הזהירות לדאוג להסרת מפגעים בשטח הרשות.

הנסיבות שהביאו לקרות האירוע, נדונו בפני כבוד השופט אפריים צ'יזק בתק 25751-05-14 בנייה נ' עיריית חיפה, שם נדון אותו אירוע של קריסת העץ והנתבעת הייתה צד להליכים.

כבוד השופט צ'יזק פסק, כי עיריית חיפה הפרה את חובת הזהירות שחלה עליה ולא דאגה או טיפלה בכך שהעצים לא ייפלו ולא יקרסו. פסה"ד מהווה "השתק פלוגתא" ומשכך, המחלוקת הינה באשר לגובה הפיצוי בלבד.

כלל הנזקים פורטו בהרחבה בתצהירו של מר חנן בורובסקי, מנהל התובעת, בצירוף כל האסמכתאות הנדרשות. הנתבעת מעולם לא טענה, כאילו התובעת קיבלה פיצוי כספי עבור הנזק שנתבע מחברת הביטוח. טענה זו עלתה לראשונה במסגרת החקירה הנגדית של מנהל התובעת ולכן, מהווה הרחבת חזית אסורה.

בכדי להקטין את נזקיה, הזמינה התובעת קבלן לתיקון המבנה. חברת הביטוח השיבה לה את אשר שולם לקבלן. עדותו המהימנה של מר בורובסקי מנהל התובעת, לפיה הפיצוי שקיבל מחברת הביטוח, אינו קשור לנזקים הנטענים בתובענה זו, לא הופרכה. הנטל להוכיח אחרת מוטל על הנתבעת, אשר לא הביאה כל ראייה לכך.

הנתבעת נכשלה באופן יסודי ומהותי בהוכחת הגנתה. העד מטעמה, מר בדריה אסכנדר שהינו מפקח עצים, אישר כי אין בידיו תיעוד כלשהוא של הבדיקות שנעשו על ידי העיריה, הן לפני קרות האירוע והן לאחריו. הנתבעת לא הציגה את ספר הבדיקות אשר לטענת העד, נמצא אצל מנהל המחלקה של הנתבעת.

חוות הדעת המטאורולוגית שהוגשה מטעם הנתבעת, אינה יכולה לסייע במקרה דנן. הנתונים בחוות הדעת מתייחסים לאזור אוניברסיטת חיפה או הטכניון, שהנם אזורים פתוחים המושפעים יותר ממזג אוויר חורפי. אזורים אלו גבוהים בלמעלה מ- 200 מ' מרחוב הצבי בחיפה, מרוחקים בכ– 2 ק"מ ממנו, והרחוב ממילא סגור מכל צדדיו עקב קיומם של בניינים גבוהים. הנתבעת לא הביאה את המומחה בכדי שייחקר על חוות דעתו, על אף החלטת בית המשפט כי העדויות יישמעו בפניו ביום 19.5.16.

טענות הנתבעת

העץ נפל במהלך סופה עזה ביותר, אשר כונתה בתקשורת העולמית בשם "סופת אלכסה". גזע העץ וחלק משמעותי מענפיו, קרס אל עבר הכביש. חלק מענפי העץ, פגעו בחומה המקיפה את בית העסק של התובעת. חלק קטן מענפי העץ חרג אל תוך בית העסק של התובעת ופגע בגג מבנה ששימש את התובעת כמשרד קבלה. חלק מרעפי הגג נפלו.

אין מחלוקת באשר לקיומה של חובת זהירות מושגית. השאלה הינה האם היה על הנתבעת לצפות את האירוע של נפילת העץ והאם התרשלה בביצוע חובותיה עפ"י דין.

הנטל להוכיח קיומה של חובת זהירות קונקרטית, מוטל על התובעת. כבר נפסק כי במקרה של קריסת עץ בשטח ציבורי, לא מתקיימים התנאים להחלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סע' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התובעת גם לא טענה כי מתקיימים תנאי סעיף זה.

לא הובאה מטעם התובעת ראיה באשר לטיבו של העץ, מצב נטיעתו ו/או אופן צמיחתו של העץ עובר למועד הקריסה, אשר היה אמור להזהיר את הנתבעת מפני סיכון קיים ואשר היה מחייב אותה בנקיטת אמצעי מנע כלשהם.

העד מטעם הנתבעת, מר איסכנדר בדרייה, העיד כי העצים הנטועים במקום האירוע מתוחזקים ע"י הנתבעת באמצעות מחלקת הגנים שלה. המחלקה מסיירת בשטחים הציבוריים באמצעות מפקחי הגיזום ומבצעת בעצים פעולות תחזוקה שוטפות, בכפוף לתקציב העירייה. במידת הצורך מטפלת העירייה בעצים ע"פ קריאות המגיעות מהציבור למוקד העירוני.

מר בדרייה אסכנדר העיד, כי העץ מושא התביעה, מתוחזק באופן שוטף ולא ניתן היה לחזות מראש את נפילתו. מדובר בעץ חסון וחזק מבחינת מחלות ומזיקים ועץ שורשים המתפרשים לרוחב וחודרים לעומק, באופן שיוצר איזון ושיווי משקל.

עדותו של מר בדריה לא נסתרה ואף מצאה חיזוק בעדותה של גב' רחל לוי, העדה מטעם התובעת, אשר אמרה כי כחודש לפני המקרה גילחו את העץ. עדות זו שהעץ תוחזק כחודש לפני האירוע, סותרת את הטענה להתרשלות.

כפי שעולה מחוות הדעת המטאורולוגית, במועד הרלוונטי התחוללה סופה , במסגרתה נמדדו בתחנת המדידה הממוקמת באוניברסיטת חיפה, משבי רוח במהירות של 105 קמ"ש. בהתאם לסולם בופורט, רוחות בעוצמה של מעל 103 קמ"ש מוגדרות כ"סופה עזה".

הסופה שכונתה אלכסה שהתחוללה כאמור, מהווה "כח עליון" שאינו בשליטת הנתבעת. גם חברת הביטוח של התובעת הגדירה את האירוע כ"נזק טבע" ולא ראתה בנתבעת כאחראית.

אין לקבל טענות התובעת כנגד חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעת. הטענות שהעלתה הן טענות עובדתיות והיה עליה להציג חוות דעת נגדית לפיה במקום שררו רוחות בעוצמה נמוכה יותר. כמו כן היה עליה לזמן את המומחה לעדות, כמצוות תקנה 130א' לתקסד"א.

התובעת לא הוכיחה את נזקיה. התובעת לא טרחה לציין כי פוצתה ע"י חברת הביטוח הפניקס בסכום של 128,065 ₪, ועוד 2,020 ₪, בניכוי דמי השתתפות עצמית בסך של 9,240 ₪. התובעת לא הציגה את פוליסת הביטוח ולא את חוות הדעת השמאית שאמדה את הנזקים בגינם ניתן פיצוי. די במחדל ראייתי זה, שאינו ניתן לריפוי, בכדי להצדיק דחיית התביעה. אין מדובר בהרחבת חזית, שכן די בהכחשה כללית של הנזק בכתב ההגנה.

למעט תמונות שהציגו חלל שנפער בגג המשרד, לא עלה בידי התובעת להוכיח נזקים כלשהם. חלק מההוצאות הנטענות הן הוצאות תפעול שממילא התובעת הייתה נדרשת לשלמן. הדרישה בגין הוצאות אלו, עומדת בסתירה עם הדרישה לאובדן הכנסות.

התובעת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק, שכן היה ביכולתה להעביר את פעילות המשרד לחדר חלופי ולהמשיך את פעילות העסק. התובעת בחרה לבצע שיפוץ כללי, ללא קשר לאירוע.

לא מתקיים במקרה זה השתק פלוגתא, מאחר ולא ניתנה הכרעה פוזיטיבית בשאלת האחריות, במסגרת פסה"ד של כבוד השופט אפריים צ'יזק.

דיון והכרעה

לצורך הכרעה בשאלה, האם הוכחו יסודות עוולת הרשלנות לפי סע' 35 לפקודת הנזיקין, יש לקבוע כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית, כי החובה הופרה, נגרם נזק וקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.

חובת הזהירות והפרתה

במקרה שבפניי, הצדדים אינם חלוקים בשאלת קיומה של חובת זהירות מושגית של העירייה כלפי התובעת, לרבות אחריותה להסרת מפגעים בשטח הרשות המוניציפלית של הנתבעת. חובה זו נדונה בהרחבה בע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757.

את חובת הזהירות הקונקרטית יש לבחון בהתאם למבחן הצפיות. השאלה הנשאלת הינה, האם בנסיבות המקרה הספציפי, היה על הנתבעת לצפות את אפשרות התרחשות הנזק, היינו נפילת העץ בעקבות הסערה.

עמדת הפסיקה באשר לקיומה של חובת זהירות קונקרטית במקרים של נפילת עץ על נכס, אינה אחידה.

יש הסבורים, כי אין להטיל אחריות קונקרטית מקום שלא הביאה התובעת "כל ראייה בקשר לטיבו של העץ ומצב נטיעתו או אופן צמיחתו של העץ עובר למועד הקריסה, אשר צריך היה להזהיר את המועצה מפני סיכון קיים ואשר מחייב היה נקיטת אמצעי מנע שהיה בהם למנוע את הנזק שארע" (ע"א (חי') 15084-02-11‏ המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (30.10.11)).

מנגד, יש הסבורים כי "הנטל על העיריה לסתור את "חזקת החובה" של אחריותה כמחזיק וכבעלים" וכי: "על העיריה להציג את התמונה המלאה באשר למספר העובדים העוסקים בגיזום מתוך מחלקת הגינון, מה נהוג ברשויות מקומיות אחרות, כמה מנופים ומסורים חשמליים עומדים לרשות עובדי הגיזום, מה הנתח התקציבי מכלל תקציב העיריה ולמיצער, מה הנתח התקציבי שהקצתה העיריה לגיזום, מכלל תקציב הגינון בעיר." (תא (חי') 1108/01 נפומניאשיץ ורה נ' עיריית חיפה (22.7.04). ראה גם ע"א (חי) 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס- חנה כרכור (30.1.13) ).

דגש נוסף הושם בפסיקה גם על אופי הסערה שהתחוללה והאם יש בה בכדי לנתק את הקשר הסיבתי בין פעולות הנתבעת לבין הנזק.

במקרה שבפניי לא הביאה התובעת כל ראייה באשר לסוג העץ או אופן צמיחתו, או לכך כי נדרשה פעולה כלשהי בעץ הספציפי בכדי למנוע את התרחשות הנזק.

מנגד, הנתבעת בעצמה טוענת כי העצים בשדרות הצבי בחיפה, זוכים לתחזוקה שוטפת מיוחדת, באמצעות עובדי מחלקת הגנים של העירייה. לטענתה, מרבית העצים שבשדרה, הינם "עצים לשימור" וכי זמן לא רב לפני הסערה, בוצעו עבודות תחזוקה וטיפול בעצים אלו. בנסיבות אלה, הנתבעת אינה יכולה להישמע בטענה, כי לא הוכח הצורך בטיפול ותחזוקה מיוחדת של העצים הנ"ל.

נוכח טענתה הנ"ל של הנתבעת, מתחזקת המסקנה כי קיימת חובת זהירות קונקרטית במקרה דנן. הנתבעת צריכה לצפות, כי דווקא אותם עצים לשימור שהינם עצים עתיקים, עלולים לקרוס ולגרום לנזק, כאשר מתחוללת סערה ובפרט, שגם לשיטתה של הנתבעת, העץ הספציפי היה עץ לשימור הדורש תחזוקה וטיפול שוטף.

יתירה מזו, שאלת אחריותה של הנתבעת בגין קריסת העץ המדובר, נדונה ע"י כבוד השופט אפריים צ'יזק בת"א 25701-05-14 ביניה נ' עיריית חיפה, עליו מסתמכת התובעת. שם נקבע:

"עצם הסמכות המוקנית לעירייה, להסיר מכשולים, לנטוע עצים בלבד שהמקום לא ייפגע על ידי כך יותר מן הראוי, וכן לפעול לביטחון הציבור, מקים את חובת הזהירות המושגית כלפי הציבור בכללותו, וכלפי המשתמשים ברחוב והמתגוררים בו או בעלי רכוש גובל בו, את חובת הזהירות הקונקרטית. אציין כי קיומו של חוק העזר לחיפה (עצים מסוכנים) נוגע ליישום סמכותה של העיריה באשר לעצים הנטועים, והדבר מלמד על יצירת אמצעים לאכיפה בנוגע לעצים מסוכנים, אמצעים המצביעים גם על קיומה של חובת הזהירות."

עוד קבע כבוד השופט צ'יזק כי במקרה זה, ישנה תחולה לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". כבוד השופט הגיע למסקנה, כי תנאי הסעיף מתקיימים שכן מדובר בנכס בשליטת הנתבעת, הידיעה הינה של הנתבעת כמי שטיפלה בעצים אלו ונסיבות המקרה מתיישבות עם המסקנה, כי הנתבעת לא נקטה זהירות סבירה. לדידו:

"הזהירות הסבירה בהקשר זה, הייתה ניהול יומני עבודה המתעדים מועדי טיפול בכל שדרה/רחוב, על מנת שיהא מעקב ולא ייערך טיפול שרירותי לפי שיקול דעת וללא תיעוד של ממש המלמד על מעקב רצוף המיועד למנוע קריסת עצים שאינם מטופלים זמן רב. קיום נוהל עבודה או יומני עבודה יכול היה להיחשב כזהירות סבירה (בהיקש לפסה"ד עירית חדרה נ' זוהר), ובהיעדר נוהל או תיעוד, מתקיים הכלל כאמור.
היעדר יומן, היעדר נוהל עבודה, דברי נציג העיריה אשר בהגינותו ציין שסיבת הקריסה אינה ידועה לו, והיעדר ראייה בדבר תנאי מזג אוויר חריגים – מצדיקים ייחוס הפרת חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת, הפרת חובת זהירות שהביאה לנזק רכוש, כאשר לא נותק הקשר הסיבתי שבין ההפרה לנזק הנטען. "

במקרה דנן, התובעת לא טענה לתחולתו של הכלל " הדבר מדבר בעד עצמו" ואולם, הנימוקים האמורים בפסק הדין בדבר אי הוכחת נוהל עבודה וניהול יומני עבודה ע"י הנתבעת, רלבנטיים גם לענייננו.

פסק הדין של כבוד השופט צ'יזק אינו מהווה השתק פלוגתא. זאת, הן מהטעם שאין מדובר באותם צדדים להתדיינות והן מהטעם כי פסה"ד אינו קובע ממצא פוזיטיבי בשאלת האחריות.

מכל מקום, חרף קביעת כבוד השופט צ'יזק, בדבר הצורך בהצגת נוהל עבודה ו/או יומני עבודה, לפיהם טופלו העצים בשדרות הצבי, גם כאן לא הציגה הנתבעת כל ראייה בעניין.

מר אסכנדר בדרייה, מפקח בכיר במחלקת גנים אצל הנתבעת, אישר בעדותו, כי קיים תיעוד של הטיפולים המבוצעים ע"י הנתבעת:

"ש. אתם מנהלים רישום של בדיקות שאתם עושים לגבי עצים וותיקים?
ת. אני חושב שכן, אבל לא אצלי, אלא אצל מנהל המחלקה אגורונום. בשד' הצבי מדובר בעצים לשימור, מדובר בעצים בוגרים ולא צריכים טיפול חודשי או יומי אלא תקופתי בודקים אם יש מחלות או נזקים בעץ.
ש. אז איפה הספר של הבדיקות?
ת. לא אצלי.
ש. אלא אצל מי?
ת. אתה יכול לבקש ממחלקת גנים.
(עמ' 15, ש' 5-12 לפרוטוקול מיום 19.5.16).

אשר לאירוע הנדון, מר בדרייה טען, כי בוצעו פעולות הכנה לסופה המתקרבת, אך כאשר התבקש להציג את יומן העבודה, שוב טען כי על אף שמנוהל יומן עבודה, הרי שאינו בידיו:

"ש. אתה יודע שהולכת להיות סופה, אז למה לא עשיתם לעץ הזה טיפול כדי שיעמוד באיזון?
ת. העץ היה מטופל כמו כל העצים בשד' הצבי. אנו לא יכולים לקשור כל עץ כזה לפני סופה. זה בלתי אפשרי. אי אפשר ללכת בכל העיר ולקשור את העצים. בעץ בוגר כזה אנו בודקים מחלות ומזיקים ומורידים משקל אם העץ הוא עם נטייה, פותחים חלונות אוויר בגלל שהרוח לא תפיל את העץ.
ש. מה עשיתם מכל מה שאמרת?
ת. עשיתי את כל שלושת הפעולות לעץ הזה ועשיתי זאת לגבי כל העצים בשדרה.
ש. יש תיעוד לפעולת האלה?
ת. אני חושב שכן. זה בד"כ מדווח ביומן העבודה שלנו. אין לי כאן את יומן העבודה."
(עמ' 16, ש' 6-14 לפרוטוקול מיום 19.5.16).

יתירה מזו, מר בדרייה העיד כי לאחר שהגיעו למקום בכדי להסיר את העץ, ביצעו בדיקה של העץ וזה נמצא ללא סימן של מחלה או נזיקין בשורש או בגזע:

ש. אחרי שהעץ נפל, באו מהעירייה וניסרו את העץ?
ת. כן, אני והצוות שלי עשינו את זה.
ש. האם לא חשבתם לתת לבדיקה שהעץ חולה?
ת. בדקנו, העץ לא נשבר אלא נעקר מהשורש. בדקנו, לא היה שום סימן למחלה או נזיקין בשורש או בגזע.
ש. יש לך הכשרה לדעת על מחלות ומזיקים בעצים?
ת. כן. אני לא אגרונום. יש לי תעודה של גוזם מומחה ותעודה סוג 3 בגינון ותעודה שעברתי קורס הדברה על מחלות ומזיקים.
ש. אין לך מסמך בו העברת או למחרת לבוסים שלך שבדקת את העץ ושהכל בסדר?
ת. עשיתי זאת דרך הטלפון, העברתי למנהל שלי ולמנהל המחלקה. לא הבאתי את המסמכים כי אין, עשיתי את זה דרך הטלפון."
(עמ' 15, ש' 13-23 לפרוטוקול מיום 19.5.16).

עדותו של מר בדרייה לפיה בדק את העץ לאחר קריסתו, לא מצאה זכרה בתצהירו. העד לא פירט כיצד ביצע את הבדיקה, מה נבדק והאם הכשרתו מתאימה לבדיקה שכזו וכמובן, שלא הוצג כל תיעוד לכך בתרשומת מטעם הנתבעת, על אף שזו מצויה בידיה.

התנהלות זו של הנתבעת מלמדת, כי העירייה לא הצליחה לסתור את "חזקת החובה" של אחריותה כמחזיק וכבעלים, כלשון כבוד השופט עמית בתא (חי') 1108/01.

הלכה ידועה היא, כי אי הבאת עד או ראייה רלוונטית, תביא למסקנה כי אילו הובאה, הייתה פועלת נגד הצד הטוען את הטענה ( ראה: ע"א 55/89 קופל נ' טלקר, פ"ד מד (4) 595, 602); ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני פ"ד לה(1), 736, עמ' 762-763 וכן גם ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658).

זאת ועוד, אחריותה של הנתבעת לגיבוש נוהל עבודה וטיפול בעצים המצויים בשטחה, אינה מוגבלת רק לתנאי מזג אוויר נוחים, אלא שעל הנתבעת לצפות גם את שינויי מזג האוויר, בפרט בעונות החורף, ולהיערך בהתאם לביצוע טיפול בעצים, לשם מניעת נזקים כדוגמת המקרה דנן.

נוכח האמור, הנני קובעת כי בנסיבות תיק זה, קיימת חובת זהירות קונקרטית, אשר הופרה ע"י הנתבעת.

הקשר הסיבתי

לטענת הנתבעת, הסערה שאירעה הינה "כח עליון" המנתק את הקשר הסיבתי בין ההפרה הנטענת, לבין הנזק. לעניין זה כבוד השופט צ'יזק קבע בפסק דינו, כי הנתבעת לא הביאה כל ראייה לקיומו של מזג אוויר קיצוני. בתיק זה, הנתבעת דווקא הגישה חוות דעת מטאורולוגית וטענה, כי מדובר ב"סופה עזה" בה עצים נעקרים ממקומם ואף נגרם נזק למבנים.

עיון בחוות הדעת המטאורולוגית מלמד כי הרוחות נמדדו בשתי תחנות – אוניברסיטת חיפה והטכניון. אין בחוות הדעת כל הסבר באשר ליחס בין אזורים אלו לבין אזור נפילת העץ, אשר אינו מצוי באף אחת מתחנות המדידה. אין גם הסבר באשר לסיבה, שהמומחה מתייחס לנתונים שבאוניברסיטת חיפה בלבד, ולא לנתוני הטכניון, שהם נמוכים משמעותית. כמו כן, אין בחוות הדעת כל קביעה, לפיה מזג אוויר כזה הינו חריג וקיצוני, אשר לא אירע בחורפים קודמים, ושלא ניתן היה לצפותו, או להיערך להתרחשותו, באופן שימנע התרחשות נפילת עץ כגון זה.

מתצהירה של גב' רחל לוי, עובדת התובעת שנכחה במקום בעת האירוע, עולה כי התאונה אירעה בסביבות השעה 12:00 ביום 13.12.13. מנגד, מהטבלה שבחוות הדעת עולה כי בשעה 11:00 – 12:00 נמדדו משבי רוח מקסימאליים של 80.4 קמ"ש באוניברסיטה ואילו בשעה 12:00 – 13:00 נמדדו משבי רוח מקסימאליים של 96.7 קמ"ש.
הנתון של 104.6, אליו מתייחס המומחה, נמדד בשעה 13:00 – 14:00, היינו, לאחר נפילת העץ.

ודוק – גם אם אניח כי אכן מדובר בסערה עזה, הרי שבחוות הדעת לא נקבע כי מדובר במזג אוויר חריג, כזה שלא היה במחוזותינו ושלא ניתן לצפות התרחשותו (ראה תא (חי') 1108/01 המצוטט לעיל).

במסגרת האחריות המוטלת על הנתבעת להסרת מפגעים, עליה להיערך כנדרש מבעוד מועד ועליה לצפות הסכנה הנשקפת מהעצים לשימור, גם בעונת החורף וגם במקרה של מזג אוויר סוער.

לא די בהצגת חוות הדעת המטאורולוגית לפיה אירעה סערה עזה, כדי לפטור אוטומטית את הנתבעת מאחריותה לביצוע האמור, ובפרט שבמקרה דנן, חוות הדעת אינה מתייחסת לאזור הרלוונטי, ואינה מלמדת על תנאי מזג אוויר קיצוניים במועד הספציפי הרלוונטי, שלא ניתן לצפותם.

בנסיבות אלו, אני רואה לנכון לדחות את טענת הנתבעת, לפיה נוכח קיומו של "כח עליון" בדמות סערה קיצונית, יש לפטור אותה מכל חבות.

הנזקים

נטל ההוכחה להוכחת כלל רכיבי הנזק הנתבעים במסגרת התביעה, מוטל על כתפי התובעת, וזאת בהתאם לכלל המשפט "המוציא מחברו עליו הראיה".

במקרה דנן, התובעת אמדה נזקיה בגין האירוע בסך של 290,823 ₪. על אף האמור, השוואת כתב התביעה ותצהיר מנהל התובעת, מר חנן בורבסקי, מעלה כי אין התאמה בין הסכומים הנתבעים וראשי הנזק המפורטים בכל אחד מהם. כך למשל, במסגרת כתב התביעה דרשה התובעת פיצוי בגין אובדן הכנסות בסך של 140,000 ₪, בעוד שבתצהיר שהוגש מטעמה נדרש פיצוי בגין רכיב זה בסך של 224,929 ₪.

התובעת מנועה מלהגדיל סכומי הנזק במסגרת התצהיר שהוגש מטעמה, הן משום שהדבר מהווה הרחבת חזית והן משום שיש לשלם אגרה בגין כל רכיב נזק שהגדיל את סכום התביעה. ברם, במקרה דנן, לא מצאתי כי הנתבעת התייחסה להרחבת חזית זו, ובסיכומיה התייחסה דווקא לרכיבי הנזק שפורטו בתצהיר התובעת. אי לכך, אין בכוונתי להידרש לטענת הרחבת חזית.

אשר להגדלת הסכומים הנדרשים בגין רכיבי הנזק השונים, הרי שהשוואת כתב התביעה והתצהיר מלמדת כי רכיבי הנזק המפורטים במסגרת התצהיר מסתכמים בסך של 432,726 ₪, בעוד שסכום התביעה נמוך כאמור משמעותית מסכום זה.
לכאורה ניתן להורות על מחיקת כל דרישה לתשלום סכום שלא שולמה בגינו אגרה, ואולם הואיל וממילא, כפי שיפורט להלן, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בגין מרבית סכומי הנזק שנתבעו, הרי שאין בכוונתי להידרש לכך.

אקדים את המאוחר ואציין, כי מצאתי לנכון לדחות את מרבית רכיבי הנזק הנתבעים בתביעה זו, הן מהטעם שנזקים אלו לא הוכחו בפני והן מהטעם שלא הוכח בפניי כי התובעת לא קיבלה כבר בגין נזקים אלו, פיצוי מחברת הביטוח הפניקס.

אי הוכחת הנזקים הנטענים

אובדן הכנסות - עיקר נזקיה של התובעת התמקדו באובדן הכנסות התובעת עקב האירוע. לתמיכה בדרישתה זו, הסתפקה התובעת באסופת מכתבים מרואה החשבון שלה, ומהם עולה לכאורה כי חלה ירידה בהכנסות התובעת לאחר האירוע נשוא התביעה (ר' נספחים 24,25 לתצהיר התובעת).

סבורני כי לא ניתן ללמוד לא דבר ולא חצי דבר ממכתבי רואה החשבון, וממילא הם אינם מהווים אסמכתא להפסדים הנטענים. בראש ובראשונה, רואה החשבון לא הגיש תצהיר ולא התייצב לעדות בפני בית המשפט. שנית, מכתבי רואה החשבון אינם נתמכים בדו"חות כספיים לרבות דו"חות הכנסות והוצאות ו/או דו"חות רווח והפסד ו/או דו"ח שומה של התובעת. שלישית, מכתבי רואה החשבון אינם מתייחסים להפסד שנגרם לתובעת בגין האירוע, אלא מתייחסים לסך ההכנסות בלבד.

למותר לציין כי התובעת יכולה לתבוע לכל היותר את הפסדיה בגין האירוע, והנתון החלקי של סך הכנסותיה בלבד, אינו מלמד כלל ועיקר אודות רווחיה ו/או הפסדיה בתקופה הרלבנטית. על מנת לבודד את רכיב ההפסדים ו/או הרווחים על התובעת להציג את סך הכנסותיה למול סך הוצאותיה.

מר ברובסקי מנהל התובעת אישר אף הוא בעדותו, כי סך ההכנסות מגלם את המחזור הכספי של התובעת בלבד ולא את אובדן הרווחים שנגרם לה לכאורה:

"ש. רואה החשבון מציין ירידה בהכנסות בכותרת של המסמך שלו. אנו מדברים על מחזור, וזה לא הרווח נטו נכון?
ת. כן. יש הוצאות קבועות, משכורות, חשמל, ארנונה, קונים פחות שמן, משלמים פחות למטפלים. את החשמל, ארנונה משלמים. לשאלתך, גם את הפרסום בפייסבוק אני משלם.
ש. כשממצים את ההכנסות לרווחיות, על איזה סדר גודל מדובר?
ת. אחרי הארוע מדובר על הפסדים. לפני הארוע מדובר על שוויון עם רווח קטן של אלפי שקלים."
(עמ' 9, ש' 1-7 לפרוטוקול מיום 19.5.16).

במקרה דנן, לא זו בלבד שהתובעת לא המציאה את כלל האסמכתאות הרלבנטיות כמפורט לעיל, אלא שהגדילה לעשות שעה שתבעה בנוסף לרכיב אובדן הכנסות, גם את ההוצאות השוטפות של התובעת בגין ניהול עסקה בתקופות הרלבנטיות.

נוכח האמור ומשלא הוכיחה התובעת את אובדן ההכנסות הנטען, וקל וחומר שלא הוכיחה את אובדן הרווח בתקופה זו, לעומת תקופה קודמת, אינני מאשרת רכיב נזק זה.

הוצאות תפעול/ הוצאות שוטפות – התובעת טוענת כי יש לפצותה בגין הוצאות תפעול הכוללות דמי שכירות, הוצאות חשמל, מים, אגרת פינוי אשפה, ארנונה ומשכורות. כל זאת, למשך תקופה של חודשיים וחצי בהם העסק היה לטענתה מושבת, כתוצאה מביצוע עבודות שיפוץ. הנתבעת טוענת כי התובעת ניצלה אירוע זה, בכדי לבצע עבודות שיפוץ נרחבות, שלא קשורות כלל לאירוע ועל מנת למנף את עסקה. אשר להוצאות טענה הנתבעת, כי יש להוכיח קשר סיבתי בין משך השיפוצים לבין האירוע וכי הוצאות אלו, עומדות בסתירה עם הדרישה לאובדן הכנסות.

על מנת לחייב את הנתבעת בהוצאות התפעול, יש להוכיח מה התקופה בה הושבת עסק התובעת, לצורך תיקון הנזקים הספציפיים שנגרמו עקב האירוע.

התובעת מבקשת להסתמך בעניין זה, על עדויותיהם של מנהל התובעת ושל גב' לוי, לפיהן העסק היה מושבת משך חודשיים וחצי בשל עבודות השיפוצים. כן הוגש מכתב מרואה החשבון לפיו בתקופה שבין 13.12.13 ל- 18.2.13, לא היו הכנסות כלל.

כבר נאמר בהרחבה לעיל, כי אין לראות במכתבים אלו של רואה החשבון כראיה מספקת להוכחת אי פעילות ו/או העדר הכנסות לעסק.

התובעת נמנעה מלהציג חוות דעת שמאי או חוות דעת אחרת, אשר תעריך את כלל נזקיה שנגרמו כתוצאה מנפילת העץ , ותאמוד את משך הזמן שנדרש לשם ביצוע התיקונים שנדרשו לצורך השבת העסק לפעילות סדירה.

התובעת לא פירטה בתצהיריה, מה הן אותן עבודות שיפוץ שבוצעו ואף לא הביאה לעדות את הקבלן מטעמה, על מנת שיעיד על היקף העבודות שבוצעו, היכן בוצעו ומשך הזמן שנדרש לצורך ביצוען.

ועוד – מנהל התובעת אישר כי הגיע שמאי מטעם חברת הביטוח ואמד את הנזקים. משלא הגישה התובעת חוות דעת עצמאית, לכל הפחות היה על התובעת להציג את חוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח, על מנת לאפשר לביהמ"ש ללמוד על משך הזמן שנדרש, לביצוע השיפוצים.

מעדות מנהל התובעת עולה כי העץ התמוטט "בעיקר על המשרד" (עמ' 5, ש' 8 לפרוטוקול מיום 19.5.16). גב' לוי העידה כי העץ "נפל על חצי המשרד" (עמ' 9, ש' 26-27 לפרוטוקול). הדבר עולה גם מהתמונות שהוצגו, המראות כי העץ נפל על המשרד וכי הנזק אירע במשרד.

מנגד, גב' לוי העידה כי בוצעו עבודות גם בחצר ובשער (עמ' 10, ש' 17-19 לפרוטוקול מיום 19.5.16). כפי שיפורט בהמשך, לא ברור מהתמונות כי העץ אכן פגע בחלקים אלו.

יתירה מזו, הן מנהל התובעת והן גב' לוי העידו, כי בעת רכישת העסק ע"י התובעת, לא בוצע כל שיפוץ והתובעת המשיכה להפעיל עסק שהיה קיים זמן רב (עמ' 5, ש' 9-14 ועמ' 10, ש' 6-16 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, לא מן הנמנע כי בוצעו עבודות שיפוץ שלא קשורות לאירוע נשוא התביעה ובמטרה למנף ולקדם את העסק.

על אף שאין חולק כי בוצעו עבודות שיפוץ הקשורות לאירוע, לא הובאה כל ראייה באשר למשך התקופה שנדרשה לביצוע עבודות אלו, לא הובאה ראייה בנוגע להיקף העבודות ומהות העבודות שבוצעו במסגרת אותו שיפוץ, ואף, כפי שיפורט להלן, לא הובאה ראייה לפיה לא התקבל פיצוי בגין אובדן הכנסות מחברת הביטוח הכולל בתוכו את רכיב ההוצאות השוטפות. אי לכך, אני רואה לנכון לדחות את תביעת התובעת גם בנוגע לרכיבי הנזק האמורים המתייחסים להוצאות השוטפות של העסק.

ההוצאות בגין תשלום לחברת פיונט (אינטרנט) – התובעת הציגה חשבונות חודשיים ששולמו לחברת פוינט עבור אחסון אתר אינטרנט, בסך של 140 ₪ כל אחד. כן הציגה קבלה על תשלום שנתי על סך של 1,239 ₪ וביקשה לחייב בסכום עבור חודשיים וחצי, סך של 260 ₪. הנתבעת טוענת כי האינטרס של התובעת, להמשיך ולקדם את עסקה באינטרנט, גם בתקופת השיפוץ.

לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בגין הוצאה זו. לא הוכח כי נפגעה יכולתה של התובעת להמשיך ולקדם את עסקה באינטרנט במהלך תקופת השיפוץ. כמו כן, לא מצאתי כי קיים כל קשר ישיר בין הוצאה זו, לבין השבתת העסק בעקבות האירוע נשוא התביעה.

פליירים – התובעת טוענת כי שילמה סך של 1,038 ₪ עבור הדפסת שוברי מתנה שירדו לטמיון. הנתבעת טוענת כי תאריך ההזמנה של הפנקסים הינו 3.3.14, בעוד האירוע אירע ב- 13.12.13, כאשר לא הוצגה כל אסמכתא כי הפנקסים של התובעת ניזוקו בתאונה.

אכן, לא מצאתי קשר סיבתי בין נזק נטען זה, לבין האירוע נשוא התביעה. לא ברורה הסיבה שהשוברים ירדו לטמיון, לא הוצגה תמונה של שובר שכזה בכדי להוכיח כי אכן לא ניתן להשתמש בו גם לאחר תקופת השיפוצים ובכלל, רכיב זה לא פורט ולא הוכח כדבעי.

שמירה – מנהל התובעת טוען בתצהירו, כי נאלץ לתת שירותי שמירה ואף נשאר ללון באתר, כשבוע ימים. לטענתו יש לפצות את התובעת בגין כך, בסך של 2,000 ₪. גם רכיב זה לא הוכח בפניי והוא נדחה. אין בפניי תביעה אישית של מר בורובסקי, אלא של החברה ולכן, עליה להוכיח כי אכן שולם סכום זה למנהלה. בהעדר הוכחה שכזו, הדרישה נדחית.

עלויות שיפוץ ציוד ורכישת ציוד חשמלי - התובעת טוענת כי שילמה למרפדיית לוי, סך של 7,000 ₪ בגין שיפוץ של ציוד שנפגע כגון שולחן, ויטרינה, כסאות וריפוד. עוד טוענת התובעת כי רכשה ציוד חשמלי חליפי לציוד שהושמד, בעלות של 16,220 ₪. הנתבעת טוענת כי לא הוכח הנזק שנגרם אם בכלל ולא ניתן ללמוד על נזק זה מהתמונות. עוד טענה הנתבעת, כי בהעדר פירוט באשר לנזקים עליהם קיבלה פיצוי מחברת הביטוח, יש לדחות רכיבים אלו.

אין חולק כי עיקר הנזק אירע במשרד ולטענת התובעת, כל הציוד שם ניזוק. אולם, התובעת לא הוכיחה מה הוא אותו ציוד שניזוק, לא בתמונות (מלבד תמונות בודדות של כיסא ושולחן משרדי שניזוקו), לא בחוות דעת מומחה ולא בכל מסמך אחר. טענת מנהל התובע כי לא הוא צילם את התמונות (עמ' 8, ש' 5-9 לפרוטוקול מיום 19.5.16) אין בה בכדי לפטור את התובעת מחובת ההוכחה המוטלת עליה. לכל הפחות, היה על התובעת להציג את חוות הדעת השמאית שנערכה מטעם חברת הביטוח ועל בסיסה קיבלה פיצוי. הגשת חוות הדעת הייתה מאפשרת לביהמ"ש לעמוד על ממדי הנזק שאירעו ובנוסף, לשלול את האפשרות לקבלת כפל פיצוי, כפי שאפרט בהמשך.

בנסיבות אלו, מצאתי לנכון כאמור לדחות את הדרישה לפיצוי גם בגין הנזקים האמורים.

בריכת גלים (ג'קוזי) וציוד גינה – התובעת טוענת כי בריכת הגלים שבעסק, ניזוקה ונעשה ניסיון לתקנה בעלות של 4,661 ₪. הניסיון לא צלח והתובעת קיבלה הצעת מחיר להחלפת הג'קוזי בסך של 65,000 ₪. כן טוענת התובעת, כי שילמה סך של 9,440 ₪, בגין החלפת מערכת השקיה ותיקון בריכת נוי שנפגעו באירוע. הנתבעת טוענת כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין הטענה שהג'קוזי אינו תקין, לבין אירוע נפילת העץ. נכונים הדברים גם באשר לציוד הגינה. כן טענה כי לא הוכח שלא התקבל פיצוי עבור כך מחברת הביטוח.

כאמור, מעיון בתמונות שצורפו עולה כי עיקר הנזק, אם לא כולו, אירע במשרד. לא ניתן לראות ולו בתמונה אחת, כי ארע נזק כלשהו לגינה או לג'קוזי. מר בורובסקי, מנהל התובעת, העיד, כי קיבל פיצוי "עבור המבנה ועבור חלק מהציוד שהיה בחוץ" (עמ' 5, ש' 27-28 לפרוטוקול מיום 19.5.16). לא ברור האם יש ללמוד מכך כי קיבל פיצוי בגין הג'קוזי אם לאו. ככל שקיבל פיצוי, הרי שהוא נעדר זכאות לקבלת פיצוי כפול בגין הג'קוזי. ככל שלא קיבל פיצוי, חרף דרישתו לקבלת פיצוי, הרי שהדבר מחזק את המסקנה לפיה אין קשר בין נפילת העץ, לבין התיקונים או השדרוגים או השינויים שבוצעו בגינה. בהעדר כל הוכחה לנזק או לקשר סיבתי בין הנזק לבין נפילת העץ, גם נזקים אלו נדחים.

מערכת שמירה ואזעקה – התובעת טוענת כי שילמה סך של 5,369 ₪ לחברת ארומה בע"מ, בגין תיקון מערכת האזעקה וגילוי אש. הנתבעת טוענת כי לא הוצגה אסמכתא כי המערכת ניזוקה באירוע או כי לא התקבל פיצוי מחברת הביטוח.

אין בפניי כל הוכחה לכך, כי העץ נפל באופן שפגע במערכת האש או במערכת השמירה והאזעקה, ולא הוצגה כל ראיה שהיא המלמדת על הפגיעה הנטענת, לרבות חוו"ד שמאי ו/או חוו"ד מקצועית רלבנטית. אילו הייתה פגיעה כנטען הרי שסביר להניח כי היה מתקבל פיצוי מחברת הביטוח, ולא מן הנמנע כי אף שולם פיצוי שכזה.

אשר לדרישה לתשלום פיצוי בגין השתתפות עצמית ששולמה על ידי התובעת– הרי בתצהיר מנהל התובעת נטען, כי שולמה השתתפות עצמית בסך של 18,626 ₪. הנתבעת, אינה חולקת על זכותה של התובעת, לקבל פיצוי בגין רכיב זה. ברם, עיון בהודעת חברת הביטוח מעלה כי נוכה סכום של 9,386 ₪ בלבד כהשתתפות עצמית ולא כנטען ע"י התובעת. אי לכך, הנני מחייבת את הנתבעת בסך של 9,386 ₪ בגין רכיב זה, שכן אין מחלוקת כי סכום זה נוכה מסך נזקיה אשר אושרו על ידי חברת הביטוח.

אי הצגת פוליסת הביטוח וחוות דעת שמאי חברת הביטוח

טעם נוסף לדחיית רכיבי הנזק הנתבעים בתביעה זו, הינו אי הגשת פוליסת הביטוח וחוות דעת שמאי חברת הביטוח. מסמכים אלו דרושים הן לצורך הוכחת ממדי הנזק שאירע בעקבות נפילת העץ, נוכח אי צירוף חוות דעת שמאי מטעם התובעת, והן לצורך שלילת האפשרות, כי התקבל פיצוי בגין רכיבי הנזק הנתבעים.

למצער, התובעת לא טרחה לציין בכתב התביעה כי פוצתה בגין נזקי האירוע על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ, וזאת לאחר ששמאי מטעם חברת הביטוח ערך חוות דעת בנוגע לנזקי האירוע. נזקי התובעת המפורטים בכתב התביעה, כלל לא כללו את הרכיב של ההשתתפות העצמית שפורט רק במסגרת תצהירה ולמעשה, אין בכתב התביעה כל זכר לקבלת הפיצוי מחברת הביטוח.

גם בתצהיר מנהל התובעת לא צויין דבר באשר לקבלת פיצוי מחברת הביטוח. כמו כן, לא צורף לתצהיר העתק מפוליסת הביטוח הרלבנטית ולא העתק מחוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח.

כל שעשתה התובעת הינו לצרף כנספח לתצהיר מנהלה (נספח 23), אישורים על קבלת פיצוי מחברת הפניקס "בגין נזקי טבע מיום 13/12/13" בסך של 128,065 ₪ + 2,020 ₪ , בניכוי דמי השתתפות עצמית בסך 9,386 ₪. התובעת עשתה כן, בתמיכה לדרישתה לקבלת פיצוי בגין ההשתתפות העצמית ששולמה על ידה.

התנהלות תמוהה זו של התובעת, אשר "חושפת טפח ומסתירה טפחיים", אינה מאפשרת לבית המשפט לקבוע אלו נזקים נכללו במסגרת הכיסוי הביטוחי וחוות דעת השמאי שנערכה כאמור, ואלו לא נכללו וניתן להשיתם על הנתבעת.

הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שהתובעת לא טרחה כאמור לצרף את פוליסת הביטוח עצמה, באופן שיאפשר לבית המשפט להבין האם הכיסוי הביטוחי מתייחס למבנה בית עסקה של התובעת בלבד, או שמא גם לתכולה ולמלאי שניזוקו כתוצאה מנפילת העץ. זאת ועוד, ישנם כיסויים ביטוחים לבתי עסק, במסגרתם ניתן גם פיצוי בגין אובדן הכנסות, בקרות אירוע ביטוחי המבוטח על ידי חברת הביטוח.

התנהלות זו של התובעת, אשר מונעת באופן מובהק מבית המשפט לברר את מהות רכיבי הנזק הנתבעים על ידה, לרבות האם התקבל בידה פיצוי בגין הנזקים הנתבעים בתביעה זו קודם לכן, אינה ראויה, לשון המעטה, ומעלה חשש כבד שמא לא נעשתה בשוגג.

במהלך דיון ההוכחות העיר בית המשפט לתובעת כי בהיעדר פוליסת הביטוח וחוות דעת השמאי, לא ניתן לדעת אלו נזקים נכללים במסגרת פוליסת הביטוח ושולם בגינם פיצוי ואלו לא. על אף האמור, התובעת לא ביקשה להציג במעמד הדיון את פוליסת הביטוח ו/או את חוות דעת השמאי, וכל שנאמר על ידה כי היא תשקול להגיש בקשה להבאת ראיות נוספות. חרף האמור, לא הוגשה כל בקשה מטעם התובעת להבאת הראיות הנוספות לאחר דיון ההוכחות, והתובעת הותירה את סימני השאלה כאמור בעניינים האמורים, על כנם.

ראה בעניין זה חקירת מנהל התובעת, עמ' 5 , שורות 15-32 לפרוטוקול מיום 19.5.16, וכן דברי ב"כ התובעת בעמ' 6 לפרוטוקול זה. יוער כי בהקלדת דברי ב"כ התובעת נפלה טעות סופר, שכן הוא אישר בדבריו כי חוות דעת השמאי לא צורפה לכתב התביעה ולתצהיר, ואכן כך אירע בפועל.

מכאן, כי היו בידי התובעת מלוא הראיות בנוגע לכיסוי הביטוחי של עסקה, לרבות הערכת הנזק על ידי שמאי חברת הביטוח וחשבונית מהקבלן שביצע את השיפוץ בנכס. התובעת במודע נמנעה מלהציג ראיות אלה לבית המשפט, הן במסגרת כתב התביעה, הן במסגרת תצהיריה, הן לאחר הערות בית המשפט במסגרת דיון ההוכחות והן בהימנעותה מלהגיש בקשה לצירופן לאחר מכן.

נוכח התנהלות זו של התובעת, הרי שאין ממש בטענתה כי הנתבעת העלתה רק במסגרת חקירתה הנגדית ולכאורה בהרחבת חזית הטענה בדבר אי המצאת הפוליסה וחוות דעת השמאי, שכן התנהלות התובעת היא שגרמה למצב זה.

הנתבעת אף היא לא תרמה להבהרת התמונה. בתביעה כגון זו, בה מבוקש פיצוי בגין רכיבי נזק רכוש ונזקים עקיפים, אשר אינם כוללים את הנזק הישיר שנגרם למבנה המשרד, ראוי היה כי הנתבעת תפעל להגשת בקשה לגילוי מסמכים כבר במסגרת הליכי קדם המשפט (ככל שעשתה זאת – לא ניתנה התייחסות לכך בסיכומיה) ולכל הפחות, תעמוד על הגשת הפוליסה וחוות הדעת, מיד עם קבלת תצהיר מנהל התובעת.

על אף האמור, הנני מוצאת לנכון לזקוף את המחדל שבאי הגשת מסמכים אלו לחובתה של התובעת. הסתרת העובדה כי התקבל פיצוי מחברת הביטוח וגילויה רק במסגרת נספח לתצהיר מנהל התובעת, מעידה על כוונה להימנע מחשיפת מסמכים אלו, וכלל המסמכים הנלווים והמתייחסים לקבלת הפיצוי מחברת הביטוח. כפי שהובהר, מסמכים אלו דרושים לא רק לצורך שלילת קיומו של פיצוי כפול, אלא גם לצורך הערכה ואומדן הנזקים הנטענים.

אף אם הנזקים שפורטו לעיל היו מוכחים כדבעי ע"י התובעת, היה קושי לאשרן נוכח האפשרות לפסיקת פיצוי כפול לתובעת בגין רכיבי נזק, בגינם קיבלה כבר פיצוי מחברת הביטוח.

לא זו אף זו, לאי הצגת הראיות בנוגע לכיסוי הביטוחי של עסק התובעת, לרבות פוליסת הביטוח וחוות דעת השמאי, חשיבות רבה, לא רק במישור של הרמת נטל ההוכחה המוטל על התובעת להוכחת רכיבי הנזק, או במישור של קבלת כפל פיצוי על ידי התובעת, אלא שיש בכך כדי להעמיד את הנתבעת במצב בו היא עשויה לחוב פעמיים בגין מחדליה נשוא תביעה זו.

סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח קובע את זכות התחלוף (השיבוב) של חברת הביטוח במקרה בו שולם למבוטח פיצוי:

"(א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם.
(ב) המבטח אינו רשאי להשתמש בזכות שעברה אליו לפי סעיף זה באופן שיפגע בזכותו של המבוטח לגבות מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח.
(ג) קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך.
(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם".

בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, ככל ששולם פיצוי ע"י חברת הביטוח בגין רכיבי הנזק שנתבעו בתביעה זו, הרי שזכות התביעה בגין רכיבי נזק אלו, מוקנית לחברת הביטוח, מכוח זכותה להיכנס לנעלי המבוטחת ולהגיש תביעת שיבוב כלפי המעוול (הנתבעת).

תכלית דיני הנזיקין הינה השבת מצבו של הניזוק לקדמותו. אין הפיצויים המשתלמים לניזוק מיועדים להעשירו, אלא רק להעמידו, קרוב ככל האפשר, במצב שהיה נתון בו אלמלא הנזק או לפניו.

בהתאם לכך, פרשנות סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח צריכה להיות כזו שלא תעשיר את הניזוק יתר על המידה, ולא תפצה אותו מעבר לנזקו האמיתי.

אין כל כוונה חלילה כי נוכח קיומה של פוליסת ביטוח, לה דאג מראש הניזוק, יהנה המזיק ויצא בלא כלום. אלא שעל הניזוק לאפשר שקיפות מלאה לבית המשפט, ולהראות מהם הנזקים הספציפיים שקיבל בגינם פיצוי מהמבטחת, ומהם הנזקים שלא אושרו לפיצוי ו/או שלא נכללים בפוליסת הביטוח. אשר לנזקים שנכללים במסגרת הפוליסה, מוקנית למבטחת הזכות להגשת תביעת שיבוב כנגד המזיק. אשר לנזקים שלא התקבל בגינם פיצוי, מוקנית לניזוק הזכות להגשת תביעה ישירה כנגד המזיק. באופן זה המזיק אינו נהנה מההפקר, הניזוק אינו זוכה לכפל פיצוי, והמזיק אינו חב פעמיים בפיצוי ו/או חשוף לתביעה כפולה בגין אותם נזקים.

ראה ההלכה שנפסקה בעניין זה בע"א 5/87 דוד ליפשיץ נ שושנה לוי, פ"ד מב(2) 177 (פורסם ביום 14.6.1988).
ראה גם החלטת כבוד השופט זכריה ימיני בת"א 24536-01-14 ספארקס ואח' נ' אפסילון ניהול שיקום נזקי אש ומים בע"מ ואח' (פורסם ביום 30.4.15).

כפי שצויין לעיל, התובעת רשאית לתבוע רק את הנזקים בגינם לא קיבלה פיצוי מהמבטחת, שכן בגין אלו שקיבלה פיצוי, מוקנית זכות התביעה למבטחת ולא לה.

במקרה דנן, נמנעה כאמור התובעת מלהציג בפני בית המשפט מלוא התמונה העובדתית, באופן שהיה מאפשר סיווג של נזקים שנכללו במסגרת הפוליסה וכאלו שלא, ולכן אין מנוס אלא לקבוע כי מרבית הנזקים שפורטו בתביעת התובעת (למעט ההשתתפות העצמית), לא הוכחו ואף אם הוכחו – הרי שלא הוצגה ראיה לפיה הם לא נכללו במסגרת פוליסת הביטוח של עסק התובעת וכי לא שולם בגינם פיצוי.
סוף דבר

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 9,386 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (27.10.14) ועד לתשלום בפועל.

נוכח ההפרש המשמעותי, בין סכום התביעה לבין הסכום הנפסק, המלמד על כך שהתביעה שהוגשה הייתה מופרזת ו/או לא הוכחה ברובה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת מחצית האגרה בלבד בגין הגשת התביעה (היינו תשלום סך של 3,635 ₪), וכן הוצאות משפט מופחתות בסך של 500 ש"ח.

כמו כן, ובשים לב לאמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ו, 26 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אתנחתא ספא בע"מ
נתבע: עיריית חיפה
שופט :
עורכי דין: