ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הראל חברה לביטוח בע"מ נגד אריה אלי גואטה :

בפני כבוד ה שופטת שרון הינדה

תובעות

1.הראל חברה לביטוח בע"מ
2.איריס רוסמן סטביסקי

נגד

נתבעים

1.אריה אלי גואטה
2.ש. שלמה רכב בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי התובעות בגין נזק שנגרם לרכב התובעת 2 כתוצאה מתאונה שארעה ביום 24.06.13 ברחוב ז'בוטינסקי בראשון לציון.
על פי הנטען בכתב התביעה רכב התובעות המתין למופע אור ירוק ברמזור. כשהתחלף האור ברמזור החל רכב התובעות בנסיעה ורכב הנתבעים הגיח מאחור במהירות מופרזת ופגע בו.
הנתבע 1 לא התגונן כנגד התביעה.
בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 נטען כי הנתבע 1 לא מסר לנתבעת 2 הודעה על מקרה התאונה ומסרב לשתף פעולה עמה פעולה ועל כן אין הנתבעת 2 חבה במתן כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה.
בדיון שהתקיים בפני העידה התובעת 2 לגבי אופן קרות התאונה.
בנוסף ניתנה לנתבעת 2 ארכה להגיש ראיותיה בכל הנוגע למאמציה לצור קשר עם מבוטחה.
הנתבעת 2 הגישה תצהיר של נציג מטעמה בו פירט כי נשלח למבוטח מכתב ונעשו פניות טלפוניות לצורך קבלת דיווח אודות התאונה אולם הוא לא שיתף פעולה. כן טען כי פניות נוספות באמצעות חוקר פרטי עלו בתוהו משום שהמבוטח לא שיתף פעולה.
התובעות הגישו תגובה לתצהיר מטעם הנתבעת 2 בה טענו כי הנתבעת 2 לא הוכיחה טענתה בדבר היעדר שיתוף פעולה מצד מבוטחה. התובעות הפנו לפסיקה המלמדת כי בנסיבות העניין אין הנתבעת 2 מופטרת מחבותה על פי חוזה הביטוח.
הצדדים הודיעו כל אחד בנפרד כי הם מבקשים שיינתן פסק דין ללא צורך בסיכום טענות.

אופן קרות התאונה
התובעת 2 העידה כי עמדה ברמזור אדום בצומת כשרכבה הוא הראשון ברמזור ומאחוריה אין רכבים נוספים. לטענתה ראתה את רכב הנתבעים מתקרב דרך המראה. כשהתחלף האור ברמזור לירוק ובטרם החלה בנסיעה, רכב הנתבעים התנגש ברכבה. עוד טענה כי לאחר התאונה עצרו כלי הרכב עצרו בצד הדרך והיא נגרשה אל הנתבע 1 שנותר ברכב, שאל לשלומה והציג לה תעודת זהות ורישיון רכב.
התובעת 2 הציגה גרסה סדורה ועקבית אודות אופן קרות התאונה ולא היה בחקירתה הנגדית כדי לסתור את גרסתה. לפיכך ובהיעדר גרסה מטעם הנתבעים, אני מקבלת את גרסת התובעות לאופן קרות התאונה וקובעת כי מלוא האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעים.
חבות הנתבעת 2
סעיפים 22 ו- 23 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") מטילים על המבוטח את החובה להודיע למבטח אודות מקרה הביטוח ולמסור לו תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות של המבטח או לעזור לו להשיגם ככל שיוכל היה ואינם ברשותו.
סעיף 24 לחוק קובע כי במידה ולא קוימה חובה לפי סעיף 22 או 23(ב) וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין המבטח חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קוימה החובה.
סעיף 68 לחוק מתיר למבטח לשלם לצד שלישי את תגמולי ביטוח שהוא חייב למבוטח וקובע כי טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי.
הוראות סעיפים אלה קיבלו ביטוי בסעיף 14 ב"פוליסה התקנית" שבתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986.
בנוסף ב"חוזר ביטוח אלמנטרי 1998/8" מיום 12.8.98 שהוצא מטעם המפקח על הביטוח בנושא "טיפול בתביעות צד ג'" (פורסם גם באתר האינטרנט הפומבי של משרד האוצר) נקבע כי חברת הביטוח אינה יכולה לדחות דרישת צד ג' רק בשל העובדה שלא קיבלה הודעה מהמבוטח שלה או שהמבוטח שלה אינו משתף עמה פעולה וכי הנוהל התקין לטיפול בתביעות של צד ג' במקרה שהמבוטח לא נתן כל הודעה לחברת הביטוח אודות מקרה הביטוח הוא שעל המבטח להודיע למבוטח על דרישת צד ג' בדואר רשום ובמידה ולא התקבלה התנגדות המבוטח תוך 30 ימים על המבטח לשלם את תגמולי הביטוח לצד ג'.

גישת הפסיקה היא כי להנחיות המפקח על הביטוח תוקף משפטי מחייב וחברות הביטוח מחויבות לפעול בהתאם להנחיות אלה (ראו: רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין, פורסם בנבו, 4.5.06 וכן רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש, פורסם בנבו, 8.7.14).
באשר לשאלה האם הכשלת בירור החבות על ידי המבוטח פוטרת את המבטח מחבות כלפי צד ג' נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח לבירור חבות המבטח מוטל על המבטח. המדובר בנטל כבד אשר להוכחתו נקבעו ארבעה מבחנים:
א) כי המבוטח הפר את חובת ההודעה או את חובת שיתוף הפעולה. ב) כי המבטח נקט אמצעים סבירים כדי להשיג את המידע הדרוש לו כדי לזכות בשיתוף פעולה של המבוטח. ג) כי מחדלי המבוטח הסבו למבטח נזק. ד) מהו שיעורו של הנזק האמור (ראו: בר"ע (מחוזי י-ם) 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר "איי.די.אי" – חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, 13.3.07; ע"א (ת.א) 215/91 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' אסולין, דינים מחוזי, כרך כו(7) 542; ירון אליאס דיני ביטוח, מהדורה שנייה, כרך ב' עמ' 1171-1167; שחר ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי),תשס"ה-2005, כרך ראשון, עמוד 531-532).
בדיון טען בא כוח הנתבעת 2 כי הנתבע 1 אינו משתף פעולה למרות פניות חוזרות ונשנות מטעם משרד עורכי הדין והן מטעם חוקר הנתבעת 2. הנתבע 1 סירב לשוחח עם החוקר וסירב למסור הודעה למרות מאמצים אלו ואין לטענתו, יכולה הנתבעת 2 לדעת אם רישיונו היה בתוקף כאשר עומדת לה הזכות לבדוק זאת ומטעמים אלו מבקש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת. באת כוח התובעות טענה מנגד כי לפי ס' 68 לחוק כל עוד לא קיימת הוכחה פוזיטיבית שהמבוטח התנגד לשתף פעולה, חובתה של הנתבעת 2 לשאת בתשלום.
כאמור לאחר הדיון, הנתבעת 2 הגישה תצהיר של נציג מטעמה אשר פירט את הפעולות שנעשו לצורך קבלת שיתוף הפעולה מאת המבוטח. לתצהיר צורף מכתב רשום שנשלח אל הנתבע 1 ביום 08.08.13 ודו"ח של חברת "מוקד שירותים משפטיים בע"מ מיום 13.04.15 בדבר מסירת זימון הנתבע 1 למתן עדות, לידי אשתו, אשר חתמה על אישור המסירה. בנוסף צורף מכתב שנשלח אל שלמה סיקס אשר מתאר פנייה טלפונית אל הנתבע 1 ותשובתו של הנתבע שסרב למלא דו"ח תאונה והפנה את נציג חברת החקירות אל עורך דינו. כמו כן, ציינה הנתבעת 2 את העובדה כי הוצא צו הבאה כנגד הנתבע 1 בשל אי התייצבותו לדיון והוא הפקיד העירבון ולא התייצב לדיון.
לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו על ידי הנתבעת 2 ואת טיעוני הצדדים בדיון ובתגובה שהגישו התובעות, אני סבורה כי הנתבעת 2 לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח.
מן הראיות שהוגשו עולה כי טרם הגשת התביעה הנתבעת 2 לא עשתה דבר מעבר לפניות טלפוניות למבוטחה ומשלוח מכתב. לא מצאתי בתצהיר או בראיות שהוגשו פירוט מספר השיחות, מועדי השיחות או כל ראיה אחרת לביצוע אותן שיחות טלפוניות למבוטח. כמו כן נראה כי הנתבעת 2 הסתפקה במכתב אחד למבוטח ולא טרחה לתזכר אותו או למסור לו באופן אישי את המכתב בו נדרשה גרסתו לתאונה.
בנסיבות אלה נראה כי עובר לתאונה הנתבעת 2 הסתפקה במאמצים מינימליים לבירור גרסתו של מבוטחה.
מראיות הנתבעת 2 לא מצאתי כי נעשו מאמצים מספקים לקבלת גרסת המבוטח גם לאחר הגשת התביעה. מסירת זימון לדיון הינה בשלב מאוחר בחיי התביעה, ולא מצאתי כי הוכח שנעשו מאמצים מספקים לצורך בירור הגרסה לשם הכנת כתב ההגנה.
הטענה כי המבוטח הפנה את חוקר הנתבעת לעורך דינו, כשלעצמה לא מלמדת על אי שיתוף פעולה, שכן לא נטען כי נעשתה פנייה לעורך הדין וכי הנתבעת 2 נענתה בסירוב על ידי עורך הדין.
באשר לאזכור צו ההבאה שניתן כנגד הנתבע 1, הרי שעובדה זו, ככל שיש בה די ללמד על חוסר שיתוף פעולה של מבוטח הנתבעת, הרי שמדובר בחוסר שיתוף פעולה של המבוטח עם ההליך המשפטי אולם אין בכך כדי לפטור את הנתבעת 2 מחובתה לעשות מאמץ לקבלת שיתוף פעולה מהמבוטח ובוודאי שהדבר אינו מלמד שמאמצי הנתבעת 2 מספקים.
בנוסף, הנתבעת 2 לא טענה ולא הוכיח הנזק שעשוי היה להיגרם לה מחוסר שיתוף הפעולה הנטען.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי הנתבעת 2 לא הרימה את הנטל להוכיח כי נקטה אמצעים סבירים לקבלת גרסת מבוטחה ואף לא הוכיחה את הנזק הנגרם לה מחוסר שיתוף פעולה זה. על כן, אני דוחה טענת הנתבעת 2 לפטור מחבות על פי חוזה הביטוח וקובעת כי היא חבה במתן כיסוי ביטוחי.
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 11,721 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 08.01.14 ועד למועד התשלום בפועל, מלוא אגרת בית משפט, שכר העדה כפי שנפסק בדיון בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.55%.
ככל שטרם שולמה המחצית השנייה של האגרה, התובעת תשלמה ללא דיחוי.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום, כ' אלול תשע"ו, 23 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הראל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: אריה אלי גואטה
שופט :
עורכי דין: