ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סימו סעדה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת עידית איצקוביץ

המערער
סימו סעדה
ע"י ב"כ עו"ד רפאל קיציס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מוניר ח'יר

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בניידות מיום 22/7/14 ( להלן – הוועדה), אשר קבעה כי שיעור המוגבלות המשוקלל של המערער בניידות הנו 70% לפי פריט א-6 ופריט ח-א (1) לרשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות, כפי שמפורטים בתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות ( להלן- רשימת הליקויים).

העובדות
המערער, יליד 1945, סובל מליקוי נוירולוגי ופגימה בכלי הדם. ביום 31/7/12 ועדה רפואית לעררים בניידות קבעה למערער מוגבלות בשיעור 40% לפי פריט ח-א-1 לרשימת הליקויים.

המערער הגיש בקשה לבדיקה רפואית חוזרת ביום 12/3/14 . ועדה מחוזית מיום 15/5/14 קבעה כי מצב המערער מתאים לפריט ח-א(1) ולפריט א 7 ג( 1) לרשימת הליקויים, וכי שיעור המוגבלות המשוקלל הנו 82%.

על החלטה זו הוגש ערר המשיב בטענה כי תיאור הליכתו וכוח השרירים אינו תואם את הסעיף שנקבע.

הוועדה קיבלה את הערר וקבעה כי סעיף הליקוי הנוירולוגי המתאים למצב הוא א–6 לרשימת הליקויים, המעניק מוגבלות בשיעור של 50% והותירה על כנה את הקביעה בתחום הווסקולרי.

הערעור נסב על קביעת הוועדה לעניין התאמת פריט הליקוי הנוירולוגי.

יצוין, כי המשיב חזר בו מטענת התיישנות שהעלה במסגרת תגובתו הראשונה לכתב הערעור, ומשכך נותר לדון לגופו של עניין.

טענות הצדדים בתמצית

טענות המערער
מצבו של המערער הוחמר אך הוועדה אינה מסבירה מדוע לא חל שינוי בנכות.
הוועדה לא נימקה מדוע היא מקבלת את ערר המשיב והחלטתה אינה סבירה.
המערער לובש מכשיר ארוך על הגפה וסובל מתחושת חום ברגליו ולכן הפריט המתאים הוא זה שהעניקה הוועדה המחוזית.

טענות המשיב
התאמת פריט הליקוי היא נושא רפואי ולא מתעוררת שאלה שבחוק.
ערר המשיב התייחס לסעיף הנוירולוגי, בהחלטה נפלה טעות קולמוס כאשר נכתב שהמשיב לא ערער על הסעיף הנוירולוגי.
ברור מבדיקת כוח גס שלא קיים שיתוק לפי המבחן שגם אומץ בפסיקה. למעשה, הוועדה היטיבה עם המערער בכך שקבעה פריט נוירולוגי.

דיון הכרעה

בהתאם לסעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 ( להלן – החוק) קביעה של ועדה רפואית לעררים מכוח הסכם הניידות, ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי בשאלה משפטית בלבד.

הלכה פסוקה היא, כי הוועדה הרפואית, היא בלבד מוסמכת לקבוע אחוז מוגבלות בהתאם לרשימת הליקויים בהסכם הניידות, ואין בית הדין לעבודה מתערב בשיקול דעתה בנדון זה ( עב"ל 10045/95 אברהם הרמן - המוסד לביטוח לאומי, 29/7/03).

כן נקבע, כי אין בית הדין מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם ( דב"ע נא/9-0 שלום חדד - המוסד, פד"ע כג 212).

לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אפרט נימוקיי קביעתי להלן.

הוועדה התכנסה מכוח ערר המשיב אשר התייחס לפריט הליקוי הנוירולוגי כעולה בבירור מנימוקי הערר, המציינים אי התאמה בין הכוח הגס שנמצא ( ואופן הליכה) לבין הפריט שהותאם.

הוועדה תיארה את הליכת המערער:
"נכנס עם הליכון. רולטור ללא הליכון. הליכה לא יציבה גורר מעט רגל ימין ממעט להשתמש בה".

הוועדה תיארה ממצאי בדיקת כוח גס כך:
"אטרופיה של שרירי שוק וירך מימין. חולשה מימין בדרגה של 4 עד 5 . ערות החזרים משמאל ללא בבינסקי".

הוועדה סיכמה כדלקמן:
"לפי סעיף וסקולרי הנכות מתאימה לממצאי בדיקה. המוסד לא ערער על הסעיף הנוירולוגי. מבחינה נוירולוגית בפלג גוף תחתון נראה שמדובר בעיקר בחולשה של נוירון מוטורי תחתון מצד ימין שניתן ליישום לפי א- 6 בשיעור 50%".

מתיאור זה עולה כי הוועדה התייחסה לערר המשיב שהוגש בגין הסעיף הנוירולוגי, והמילה " לא" היא טעות קולמוס, כעולה הן מנוסח הערר והן מהקשר הדברים בהחלטה.

הוועדה הסבירה מהו הליקוי הנוירולוגי שנמצא אצל המערער ( חולשת נוירון מוטורי תחתון) וקבעה כי ממצא זה ניתן ליישום לפי פריט ליקוי א-6.

פריט א-6 לרשימת הליקויים, אותו העניקה הוועדה, קובע כך:
שיתוק חלקי של שרירי רגל אחת, הגורם להגבלה ניכרת בהפעלת מפרק הירך או הברך ( לא מדובר בטווח התנועתיות הפסיבית של המפרק) 50%

לעומת זאת, פריט ליקוי א (7)( ג)(1) לרשימת הליקויים, שהותאם על ידי הוועדה המחוזית, מיושם בגין מצב המוגדר כך:
(ג) (1) שיתוק ספסטי בדרגה בינונית לפחות או אטכסיה או תנועות בלתי רצוניות בשרירי שתי
הגפיים התחתונות, עם מכשיר ארוך אחד
הנלבש על הגפה, או –

(2) ... 80%

צודק המשיב בטענתו כי משלא נמצא אצל המערער שיתוק של שרירי שתי הגפיים מובן שלא ניתן ליישם על מצבו את פריט הליקוי א(7)(ג)(1) לרשימת הליקויים, מה גם שהסעיף דורש קיומו של " שיתוק ספסטי", ממצא שלא היה בבדיקה. כך גם לא אובחנו אטכסיה או תנועות בלתי רצוניות בשתי הגפיים. גם אם המערער נעזר במכשיר ארוך, אין בכך די על מנת ליישם את פריט הליקוי, שכן לפי ההגדרה בסעיף מדובר בתנאים מצטברים.

זאת ועוד, בפסק הדין שאוזכר בתגובת המשיב ( עב"ל ( ארצי) 289/06 גדי בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, 1/2/07) חזר בית הדין הארצי על ההלכה המתייחסת לדרגת כוח גס הנחשבת שיתוק ונקבע כך :
"פסיקת בתי הדין לעבודה אימצה את " סולם ויינברג" לקביעת דרגות השיתוק של המבקשים גימלת ניידות לפיו " שיתוק" נחשב עד דרגה 3 כאשר הדרגות 4 ו-5 הינם במסגרת הנורמה".

מכאן, כי הוועדה נהגה עם המערער ברוח בית הלל, כאשר חרף היעדר שיתוק בהתאם למבחן כוח גס בימין ( שממצאיו היו דרגה 4 עד 5) התאימה לו פריט ליקוי המתייחס לשיתוק.

אני גם דוחה את טענת המערער כי נפלה טעות בהחלטה נוכח העובדה שמצבו הוחמר ואילו דרגת הנכות שנקבעה אינה משקפת זאת. לא זו בלבד שמדובר בטענה רפואית, אלא שהטענה גם אינה נכונה עובדתית. לפי פירוט ההחלטות הקודמות בסעיף 2 לפרוטוקול הוועדה, הרי שטרם בדיקתו מחדש היו למערער 40% מוגבלות בניידות בלבד, וזאת בהתאם לקביעת ועדה מדרג שני מיום 31/7/12. הוועדה מושא הליך זה קבעה כאמור, כי שיעור המוגבלות של המערער הנו 70%, כך שבסופו של יום שיעור המוגבלות גדל משמעותית.

סיכומו של דבר, הואיל וכאמור מסקנת הוועדה מבוססת על בדיקת המערער על ידה, ושעה שהוועדה הסבירה מהו הליקוי בגינו היא מיישמת את פריט הליקוי שקבעה, ניתן למעשה לעקוב אחר הלך מחשבתה ודי בכך על מנת לדחות את הערעור. השגות המערער נוגעות לאופן יישום פריט הליקוי, שהוא עניין רפואי מקצועי מובהק אשר בית הדין נעדר סמכות להתערב בו ואף אין בידיו הכלים לעשות כן.

סוף דבר – משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ועם כל ההבנה למצבו הרפואי של המערער, אין מנוס אלא לדחות ערעור זה.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמועד בו התקבל פסק הדין אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ו, (23 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: סימו סעדה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: