ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארמונד מיארה נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק רע"ב 5610/16

לפני: כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט א' שהם

כבוד השופט מ' מזוז

המבקש:
ארמונד מיארה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 22.6.2016, בעת"א 64027-05-16, שניתן על ידי כבוד השופטים י' אלון – נשיא; ר' יפה-כץ – סג"נ; ו-א' ואגו

תאריך הישיבה:
ט"ז באלול התשע"ו
(19.9.2016)

בשם המבקש:
עו"ד עמית ויצמן; עו"ד רפי ליטן

בשם המשיבה:
עו"ד פנחס גורט; עו"ד יצחק ברט

בבית המשפט העליון

החלטה

השופט א' שהם:

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטים י' אלון – נשיא; ר' יפה-כץ – סג"נ; ו-א' ואגו), בעת"א 64027-05-16, מיום 22.6.2016, במסגרתו התקבלה עתירתה של המשיבה נגד החלטת ועדת השחרורים, מיום 25.5.2016, אשר הורתה על שחרורו המוקדם של המבקש בתנאים מגבילים.

רקע והליכים קודמים

2. על המבקש הושת עונש הכולל, בין היתר, 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, לאחר שהורשע בביצוע עבירות שונות במסגרת ניהול ארגון פשיעה (להלן: הארגון). מכתב האישום שהוגש נגד המבקש ונגד אחרים, עולה כי המבקש עמד בראש הארגון, והוא אשר תדרך והפעיל את חבריו להשגת מטרות פליליות שונות, ובהן: החזקת מקומות למשחקים אסורים; ארגון הימורים בלתי חוקיים; השתלטות עבריינית על מכרזי הפעלת שירותים; הלבנת הון; שיבוש מהלכי משפט; הדחה בחקירה; סחיטה בכוח ובאיומים של מהמרים שהשתתפו במשחקים אסורים; סחיטה של בעלי עסקים בעיר אשדוד, על מנם להניעם לשלם לארגון סכומי כסף נכבדים; וכן, הסתייעות בעובדי ציבור, אשר עשו שימוש לרעה במעמדם ובסמכויותיהם, כדי לקדם את פעילותו הפלילית של הארגון.

3. מועד שחרורו של המבקש, בתום ריצוי מלוא תקופת מאסרו, יחול ביום 18.3.2018, ואילו מועד שחרורו של המבקש, בתום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו חלף, וחל ביום 18.3.2016. בתאריך 14.1.2016, דנה ועדת השחרורים (להלן: הוועדה), לראשונה, בעניין שחרורו המוקדם של המבקש ממאסרו, והוחלט על דחיית המשך הדיון בעניינו למשך 4 חודשים, על מנת לבחון את התנהגותו במסגרת מאסרו, והשתלבותו בהליך טיפולי בכלא.

4. ביום 25.5.2016, דנה הוועדה, בשנית, בעניינו של המבקש, והחליטה להיעתר לבקשתו, ולהורות על שחרורו המוקדם ממאסר. בהחלטתה, ציינה הוועדה כי חרף עברו הפלילי המכביד של המבקש, המדובר באסיר אשר ניצל את תקופת מאסרו האחרונה, מאז חודש מרץ 2012, לצורך השתלבות בהליכי שיקום, "דבר שלא עשה מעולם בעבר". כמו כן, התרשמה הוועדה מדו"ח שב"ס, שהוגש בעקבות החלטתה הקודמת, ממנו עולה כי המבקש נמנע מביצוע עבירות משמעת חדשות; מסר בדיקות שתן נקיות; והמשיך ליטול חלק בתכניות הטיפול בכלא, תוך שהוא מקפיד להגיע למפגשים ולתרום לשיח הקבוצתי. בנוסף, נתנה הוועדה את דעתה לתכנית שיקום שנערכה על ידי רש"א (הרשות לשיקום האסיר) בעניינו של המבקש, הכוללת מעבר "מדלת לדלת" לקהילת "רטורנו", לתקופה של 9 חודשים, במהלכה אמור המבקש לקחת חלק בטיפול פרטני וקבוצתי, אשר מטרתו גמילה מסמים ושינוי מהותי באורחות חייו. הוועדה ציינה, כי ככל שיסיים המבקש תכנית זו בהצלחה, הוא ישוחרר להוסטל וישתלב בעבודה, תוך שהוא יהא נתון בפיקוח רש"א עד ליום 18.3.2018.

5. המשיבה לא השלימה עם החלטת הוועדה והגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. ביום 22.6.2016, קיבל בית המשפט המחוזי את עתירת המשיבה, והורה על ביטולה של החלטת הוועדה. בית המשפט המחוזי קבע, כי הוועדה לא נתנה את דעתה למגוון שיקולים רלבנטיים, לצורך קבלת החלטה בדבר שחרורו המוקדם של המבקש, ובכללם: חומרת העבירות שביצע; עברו הפלילי ה"עשיר ביותר"; עונשי המאסר הרבים שריצה, אשר לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות חמורות נוספות; וההחלטות הקודמות על שחרור מוקדם ממאסר, שלאחריהן לא חזר המערער לדרך הישר. עוד הובהר בפסק הדין, כי עיון במידעים מודיעיניים חסויים מעלה כי המבקש המשיך בפעילותו הפלילית בתקופת מאסרו, כאשר התנהגותו בכלא עודנה שלילית. לאור זאת, קבע בית המשפט כי החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות, ואינה מתחשבת כראוי ב"סכנה שעלולה לצמוח משחרורו המוקדם של האסיר", כך שיש להורות על ביטולה.

הבקשה לרשות ערעור

6. ביום 13.7.2016, הגיש המבקש באמצעות באי כוחו, עו"ד עמית ויצמן ועו"ד רפי ליטן, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשת רשות הערעור, נטען כי עולה בעניינו של המבקש שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית, והיא: "האם עבר פלילי מכביד או הגדרת אדם כראש ארגון פשיעה שוללים מכללא כל סיכוי לשחרור מוקדם". עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי שעה ששם עצמו בנעליה של ועדת השחרורים, במקום להתמקד בבחינת סבירות החלטתה. בנסיבות המקרה דנן, המצביעות על השתלבותו של המבקש בהליך טיפולי בכלא, ומאחר שהוא נמנע מביצוען של עבירות משמעת נוספות, סבור המבקש כי לא היה כל מקום להתערב בהחלטת הוועדה, התערבות הנובעת, לדידו, רק משום ש"עסקינן בראש ארגון פשיעה".

7. ביום 27.7.2016, הוגשה תגובת המשיבה לבקשה, ולאחר עיון בה, החלטתי על העברת הבקשה לדיון בפני הרכב תלתא, דיון שנערך ביום 19.9.2016. בתגובתה לבקשה לרשות הערעור, טענה המשיבה כי דינה להידחות, הן על הסף והן לגופו של עניין. הדחייה על הסף מתבקשת, לשיטת המשיבה, מאחר שהבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, או כל נושא אחר בעל חשיבות כללית. נטען בנוסף, כי דינה של הבקשה להידחות אף לגופה, שכן לעמדת המשיבה, לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המצדיק התערבות בו. בהמשך לכך, נטען כי המדובר באסיר בעל עבר פלילי כבד, אשר זכה 4 פעמים באמונה של ועדת השחרורים, אך הוא הפר אמון זה, ושב לבצע עבירות חמורות, בעת שהיה משוחרר על תנאי. לכך יש להוסיף את התמונה השלילית העולה מהחומר המודיעיני החסוי שצורף לתגובת המשיבה, אשר מלמד על המשך פעילותו הפלילית של המבקש בעת ריצוי מאסרו, דבר המעיד על מסוכנותו הרבה.

כאמור, ביום 19.9.2016, נערך בפנינו דיון בבקשה, במהלכו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. בתום הדיון, אפשרנו למבקש להשמיע דברים בפנינו, ולטענתו הוא לא הבין עד כה כיצד עליו להתנהג בעת שהותו מחוץ לכלא, אולם כיום הוא מבין היטב כי הגיעה השעה "להציל" את חייו, ולשקם את עצמו.

דיון והכרעה

8. לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבה, ובחומר החסוי שהועמד לרשותנו, ולאחר האזנה לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

9. הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים שמורה למקרים חריגים, בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או סוגייה משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (רע"ב 4522/16 ‏אמסלו נ' שרות בתי הסוהר (25.8.2016); רע"ב 7482/15 מסראווה נ' מדינת ישראל (24.12.2015); רע"ב 5063/14‏ יקר נ' שירות בתי הסוהר (31.8.2014)). הלכה זו כוחה יפה אף במקרים בהם החליט בית המשפט המחוזי לבטל את החלטתה של ועדת השחרורים. כפי שציינתי ברע"ב 3103/15 נדאל נ' היועץ המשפטי לממשלה (8.6.2015), "אף אם נלך לשיטתה של 'הגישה המרחיבה', הדוגלת בהחלת אמת מידה מקלה יותר על בקשות רשות ערעור מטעמם של אסירים, יש לראות בבקשות שעניינן שחרור מוקדם על-תנאי כבקשות לדיון ב"גלגול שלישי", להן ניתן להיענות אך במקרים חריגים" (שם, בפסקה 8; ראו גם: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, בפסקה 4 לחוות דעתו של השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 1649/16 נאצר נ' מדינת ישראל (3.8.2016); רע"ב 6566/13 דביר נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.2.2014)).

סבורני, כי חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשתו מימד עקרוני, נראה כי הבקשה מצטמצמת לעניינו הפרטי בלבד, ואינה מעלה כל סוגייה רחבת היקף, אשר מצדיקה עריכת דיון ב"גלגול שלישי".

10. בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. בית משפט זה קבע, לא אחת, כי אין עומדת לאסיר זכות קנויה לשחרור מוקדם מריצוי מאסרו (רע"ב 1402/16 דאר שיך נ' מדינת ישראל (21.3.2016); רע"ב 3515/16 ריכטר נ' היועץ המשפטי לממשלה (30.6.2016); רע"ב 4959/15 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (3.9.2015)). עם זאת, ובהתאם לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק), מסורה לוועדת השחרורים סמכות שבשיקול דעת להעניק שחרור מוקדם לאסיר, העומד באמות המידה הקבועות בחוק. זאת, לאחר שהוועדה שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור, וכי "שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". אשר להיקף ביקורתו של בית המשפט המחוזי, ציינתי ברע"ב 8040/12 אבו סיף נ' היועץ המשפטי לממשלה (26.12.2012), כי "התערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטתה של ועדת השחרורים, בעניינים כגון דא, מצטמצמת אך למקום בו שוכנע בית המשפט כי נפל בה פגם, בשל אחת העילות המוכרות במשפט המינהלי, לרבות חריגה ממשית ממתחם הסבירות" (שם, בפסקה 13).

ובחזרה לענייננו. סבורני, כי בדין קבע בית המשפט המחוזי כי החלטתה של ועדת השחרורים חרגה, בנסיבות עניינו של המבקש, מגדר מתחם הסבירות, ולפיכך דינה להתבטל. תמים דעים אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה לא ניתן להתעלם, בנידון דידן, מעברו הפלילי המכביד של המבקש, אשר מרצה את מאסרו השישה עשר בין כותלי הכלא, כאשר עומדות לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רבות וחמורות. בנוסף, יש ליתן משקל לא מבוטל גם לעובדה כי המבקש חזר לסורו, לאחר שזכה לשחרור מוקדם ב-4 הזדמנויות שונות, למרות שהצהיר והתחייב כי לא ישוב לבצע עבירות פליליות. לכך יש לצרף את החומר המטריד, המופיע במידע החסוי שהועבר לעיוננו, ממנו עולה כי מעורבותו של המבקש בפלילים לא פסקה במהלך מאסרו, דבר המעיד על מסוכנותו הרבה לשלום הציבור.

בנסיבות אלה, נראה כי המבקש לא היה ראוי לאמון נוסף מטעמה של ועדת השחרורים, בדמות שחרור מוקדם ממאסר.

לבסוף, יש להדגיש כי דחיית הבקשה לרשות הערעור, אינה נעוצה, כטענת המבקש, במעמדו כראש ארגון פשיעה, אלא שהיא מבוססת על הטעמים שהובהרו לעיל.

11. נוכח זאת, אציע לחבריי לדחות את הבקשה.

השופטת א' חיות:

אני מסכימה.

ת

השופט מ' מזוז:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט א' שהם.

ניתנה היום, ‏כ"ג באלול התשע"ו (‏26.9.2016).

ת


מעורבים
תובע: ארמונד מיארה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: