ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסתר עזרייב נגד א.ש.ת עבודות קבלנות בניה בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) גב' טובה אוגוסט
נציג ציבור (מעסיקים) גב' דליה שפירא

התובעת
אסתר עזרייב ת.ז. XXXXXX179
ע"י ב"כ: עו"ד זיו איצקוביץ
-
הנתבעת
א.ש.ת עבודות קבלנות בניה בע"מ ח.פ. 513007971
ע"י ב"כ: עו"ד יעל שגיא

פסק דין

1. האם התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת עקב הריונה – זו השאלה המרכזית העומדת להכרעתנו בתובענה דנן.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

2. הנתבעת היא זכיין של רשת החנויות "גלי" בחנות נעליים במרכז המסחרי שבקיבוץ גן שמואל.

3. התובעת הועסקה בנתבעת כמוכרת בחנות הנעליים מיום 12.2.2015 ועד לפיטוריה ביום 12.3.2015.

4. במועד קבלתה לעבודה, התובעת הייתה בשבוע ה -14 להריונה. התובעת לא חשפה את דבר הריונה במהלך ראיון העבודה ו/או במועד הקבלה לעבודה.

5. העבודה בחנות התנהלה במשמרות והתובעת עבדה לפי שעות בהיקף משרה חלקי ומשתנה. בסך הכל עבדה התובעת 133 שעות מתוכן 72 שעות בחודש פברואר ו -61 שעות בחודש מרץ.
6. לתובעת שולם שכר שעתי לפי שכר המינימום לשעה בסך של 23.12 ₪.

7. במועד תשלום שכר חודש פברואר 2015, נערכה ישיבה בחנות בנוכחות כל עובדי החנות, רונית, מנהלת החנות (להלן – רונית) והגב' איטל אביטבול קסוטו, הבעלים של הנתבעת (להלן – איטל) . במהלך הישיבה, מנהלת החנות ואיטל חלקו לתובעת שבחים לגבי עבודתה וציינו כי התובעת היא עובדת טובה .

8. ביום 10.3.2015 במהלך סידור של נעלי תינוקות בחנות, רונית שאלה את התובעת בנוכחות עובדים נוספים, האם היא לא רוצה להביא ילדים -או אז התובעת ביקשה מרונית לעלות ביחד למשרדה וסיפרה לה על הריונה.

9. ביום 12.3.2015 התובעת התבקשה להיכנס למשרדה של רונית ונמסר לה כי היא מפוטרת לאלתר עקב צמצומים בכח אדם. יודגש כי חרף ניסיונות ב"כ הנתבעת במהלך החקירה הנגדית של התובעת לטעון כי התובעת לא פוטרה במהלך ה שיחה עם רונית וכי לא נאמר לה במפורש שהיא מפוטרת, הלכה למעשה, אין מחלוקת שהתובעת פוטרה על ידי הנתבעת וזאת בנימוק של צמצום כח אדם .

10. לאחר השיחה, התובעת יצאה נסערת מהחנות ורונית שלחה אחריה עובד בשם כארם על מנת שיבקש מהתובעת להחזיר לנתבעת את בגדי העבודה (חולצה ונעליים) שקיבלה מהנתבעת.

11. בו ביום, התובעת פנתה לבא כוחה לקבלת ייעוץ משפטי ובעצתו היא יזמה שיחה טלפונית בינה לבין רונית, אשר הוקלטה על ידה.

12. ביום 14.4.2015 התובעת פנתה לנתבעת באמצעות בא כוחה בדרישה לפיצוי כספי בסך 55,000 ₪ בגין פיטורים בניגוד לדין מחמת הריונה ומבלי שנערך לה שימוע.
הנתבעת השיבה למכתב באמצעות באת כוחה ביום 7.5.2015 תוך שהיא דוחה את דרישת התובעת בטענה כי אין קשר בין פיטורי התובעת לבין הריונה וכי לא הייתה מניעה חוקית על פיטוריה. עוד נטען כי העובדה שהתובעת לא גילתה את דבר הריונה במועד הקבלה לעבודה מהווה חוסר תום לב מצידה.

13. התביעה הוגשה ביום 6.9.2015.

14. מטעם התובעת, הוגש תצהיר של התובעת בעצמה ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר של איטל. התובעת ואיטל נחקרו בפנינו בחקירות נגדיות ולאחר תום פרשת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בפנינו בעל-פה.

טענות הצדדים

15. לטענת התובעת, היא פוטרה עקב הריונה ובסמוך לאחר שנודע לנתבעת על הריונה. לטענתה, היא הופלתה לרעה מחמת ההריון ופיטוריה מנוגדים לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח -1988 (להלן – חוק שוויון הזדמנויות בעבודה). טענות הנתבעת בדבר צמצומים אינן מתיישבות עם היערכות הנתבעת לקראת מכירות חג הפסח ועם מועד הפתיחה של החנות הנוספת שבבעלות הנתבעת.
עוד נטען כי לא נערך לה שימוע עובר לפיטוריה והיא פוטרה לאלתר. עצם הפיטורים והאופן שבו בוצעו הסבו לה עגמת נפש רבה וגרמו לה לנזק כספי לנוכח הקושי למצוא מקום עבודה חלופי בשלב מתקדם של ההריון.

16. מנגד, לטענת הנתבעת, פיטורי התובעת נעשו אך ורק על רקע צמצומים בכח אדם כתוצאה ישירה מירידה בהיקף המכירות.
הסיבה שהתובעת היא זו שפוטרה ולא עובדים אחרים נובעת מהעובדה שהפיטורים נעשו על פי העקרון "אחרון נכנס ראשון יוצא".
לנוכח העובדה שהתובעת עבדה חודש אחד בלבד, לא חל איסור על פיטורי התובעת.
הנתבעת הזמינה את התובעת לשימוע ואולם במהלך השימוע, התובעת התפרצה כלפי מנהלת החנות ויצאה בחמת זעם מהחנות. בצאתה, תוך צעקות רמות, התובעת הטיחה לרצפה את בגדי העבודה והנעליים שקיבלה ולא ניתן היה להשלים את השימוע עד תומו.
למחרת, מנהלת החנות פנתה לתובעת וביקשה ממנה להגיע למקום העבודה כדי להמשיך את השימוע, אך התובעת בחרה שלא להגיע למקום ותחת זאת ניהלה שיחת טלפון שהוקלטה על ידה.
התובעת לא פעלה להקטנת הנזק.
עגמת הנפש שנגרמה לתובעת אינה שונה מכל מקרה אחר של פיטורים.

דיון והכרעה

האם התובעת פוטרה מחמת הריונה?

17. אין מחלוקת כי התובעת עבדה בנתבעת החל מיום 12.2.2015 ועד ליום 12.3.2015, היינו במשך חודש אחד בלבד ומכאן שלא חל איסור על פיטוריה כאמור בסעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 (להלן – חוק עבודת נשים). עם זאת, פיטורים של אישה מהעבודה עקב היותה בהריון מהווים הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון. האיסור על הפליה מחמת הריון חל גם במקום בו לא חלים האיסורים מכח חוק עבודת נשים ו/או חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הפלייה מחמת הריון הינה בבחינת קיום של חוזה העבודה שלא בתום לב ומנוגדת לערך השוויון הכללי.

18. בפסק הדין ע"ע 363/07 שרונה ארביב נ' פואמיקס בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 26.5.2010) (להלן – ענין ארביב) חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה עקרון השוויון הינו מערכי היסוד של שיטת המשפט הישראלית וכן על ההלכה לפיה שיטת המשפט בישראל מבקשת לעקור מן השורש תופעות של הפליה מיגדרית של נשים בהריון.

19. סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע:
"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שירות המילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 , הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים;
(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".

לעניין נטל ההוכחה בדבר הפליה לפי החוק קובע סעיף 9(א) לאמור:
"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראת סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים –אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
(2) לענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."

20. בפסיקה נקבע כי די "בראשית ראייה" מצד התובעת לכך שהחלטת המעביד היתה נגועה בהפליה פסולה על מנת להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המעביד (עיין לדוגמא ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ. ילו בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (16.3.2008) ו בע"ע 30585-09-12 חברת ישום פתרונות אנושיים בע"מ ואח' נ' אורית בוסי [פורסם בנבו] (4.8.2013), נפסק מפי כבוד השופט אילן איטח כדלקמן:

"הוראה בדבר 'היפוך' הנטל היא הוראה חשובה ומהותית ליכולתו של אדם מופלה להוכיח את תובענתו ולאכוף את זכויותיו. אך 'היפוך' כאמור יכול ויתבקש ממהותה של המחלוקת. בבג"צ אורית גורן נפסק כי סעיף 9 לחוק השוויון אינו קובע הסדר ממצה ובלעדי באשר להעברת נטל ההוכחה 'שכן השאלה האם המעביד נהג בהפלייה אינה קשורה בהכרח לעמידתו של העובד בתנאים או כישורים כאלה או אחרים'. עוד נקבע, מפי הנשיאה בייניש, כי נוכח הקושי הטמון בהוכחת השיקולים שעמדו ביסוד החלטה זו או אחרת שהתקבלה בעניינו של העובד 'יש להעביר את נטל ההוכחה למעביד כאשר עלה בידי העובד להציג ראיות לכאורה לכך שהמעביד נהג כלפיו בהפלייה'.
עוד נקבע כי 'על רקע פערי הכוחות והמידע המאפיינים את היחסים בין המעביד לעובד אין לקבוע רף גבוה במיוחד לעניין זה'. העברת הנטל בתובענות שענינן אפליה מתבקשת ממהותה של התובענה שנדרשת להוכחתן של צפונות הלב והמחשבה. לפיכך, ככלל, מעבר למתחייב מהוראות סעיף 9 ו- 20א (ב) לחוק השוויון, משהעובד מצביע על קיומה של ראשית ראשיה לקיומה של אפליה, מתבקש להעביר אל כתפי המעביד הנטל להביא ראיות שיוכיחו אחרת.

21. בענייננו, אין מחלוקת שהתובעת הייתה עובדת טובה וכן כי במהלך ישיבה של צוות החנות שהתקיימה בסמוך למועד הפיטורים, התובעת זכתה לשבחים על עבודתה מפיהן של רונית ואיטל.
זאת ועוד. אין מחלוקת כי התובעת הודיעה לרונית על הריונה ביום 10.3.2015 וכעבור יומיים, ביום 12.3.2015 היא פוטרה מעבודתה.
בנסיבות אלו, אנו סבורות שהתובעת הוכיחה כי לא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה ועל כן, יש להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח כי לא היה קשר בין הפיטורים לבין ההריון.

22. נקדים ונאמר כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפנינו, אנו קובעות שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי פיטורי התובעת לא היו נגועים באפליה פסולה על רקע הריון התובעת וכמפורט להלן.

23. סמיכות הזמנים בין המועד שבו הודיעה התובעת על דבר הריונה לבין מועד הפיטורים מהווה ראיה נסיבתית לקשר שבין הפיטורים לבין ההריון. לכך נוסיף כי לטענת התובעת לאחר שסיפרה לרונית על דבר הריונה ביום 10.3.2015, רונית אמרה לה שאיננה יודעת מה יהיה כעת ועליה לדבר עם איטל בעניין זה ולאחר שתעשה כן, היא תחזיר לתובעת תשובה. טענת התובעת בדבר הדברים שנאמרו על ידי רונית מהווים חיזוק לטענתה בדבר הקשר שבין הפיטורים לבין ההריון. הנתבעת לא הביאה את רונית כעדה מטעמה למרות שעדותה יכלה לשפוך אור על תוכן השיחה שבין התובעת לבין רונית מיד לאחר שהתובעת הודיעה על הריונה. לא נעלמה מעינינו עדותה של איטל ולפיה רונית עזבה את הארץ ואין לה קשר איתה ואולם המסקנה המתבקשת היא ש עדות התובעת בנוגע לדברים שנאמרו לה על ידי רונית "בזמן אמת" ומיד לאחר שהיא הודיעה לה על הריונה – לא נסתר ה.
24. יתר על כן, טענת הנתבעת בדבר צמצומים במצבת כח אדם – לא הוכחה.
לטענת הנתבעת, התובעת פוטרה על רקע צמצומים שנבעו מירידה בהיקף המכירות ושינוי בצפי לגבי מצבת העובדים שתידרש לחברה לקראת חג הפסח ועל רקע הפתיחה הצפויה של חנות נוספת בזיכיון לשיווק מוצרי המותגים "נאוטיקה" ו"טימברלנד" שרכשה החברה באותו מתחם. החנות החדשה הייתה אמורה להיפתח בצמוד לחנות הנעליים ביום 20.3.2015 בסמוך לפני לחג הפסח ובתקופה של שיא במכירות ואולם העבודות לפתיחת החנות החדשה התעכבו והחנות נפתחה רק ביום 7.4.2015 במהלך חול המועד פסח לאחר שגל המכירות חלף. כשהיה ברור מקצב התקדמות העבודות שהחנות לא תיפתח במועד, הוחלט בתחילת מרץ 2015 לפטר כמה עובדים הואיל והיה ברור כבר אז שהחנות החדשה לא תידרש לעובדים בערב הפסח ובחנות הנעליים היו יותר מדי עובדים והמכירות לא "התרוממו".
לתמיכה בטענותיה, הנתבעת צרפה את דוחות הפריון לחודשים ינואר-מאי 2014 לעומת החודשים ינואר-מאי 2015. לטענתה, מהדוחות ניתן לראות שכבר בחודש פברואר 2015 הייתה ירידה במכירות לעומת חודש פברואר 2014 וירידה זו נמשכה גם בחודשים מרץ-אפריל 2015.

25. מהראיות שהוצגו בפנינו לא שוכנענו שהתובעת פוטרה עקב צורך בצמצומים. ראשית, התובעת גויסה לעבודה בחודש פברואר 2015, כאשר כבר בחודש ינואר 2015 חלה ירידה משמעותית בהיקף המכירות לעומת חודש ינואר 2014 ובכל זאת, הנתבעת מצאה לנכון לגייס עובדים וכאשר הצפי לפתיחת החנות החדשה (בהתאם לתכנון המקורי) היה כחודש וחצי לפני מועד גיוס התובעת לחנות הנעליים. לפיכך, עצם העיכוב בפתיחת החנות הנוספת בשלושה שבועות אינו שונה מהמצב במועד הגיוס והקליטה של התובעת. יצוין כי במהלך הדיון המוקדם, הגב' איטל הבהירה שבחודש אפריל 2015 היא שוב גייסה עובדים. לפיכך, הצורך בפיטורי התובעת באמצע חודש מרץ אינו ברור ובפרט לאור דבריה של איטל ולפיהם היא מעסיקה עובדים גם בחודשים פברואר מרץ כשאין מספיק עבודה על מנת ש"ישתפשפו" לקראת גל המכירות בחודש אפריל ומשעה שהתובעת הייתה עובדת טובה שמתאימה לעבודה בתקופת העומס בחגים.
שנית, מדוח הפריון עולה כי בחודש מרץ 2015 חל גידול במכירות לעומת חודש פברואר 2015 ובחודש אפריל 2015 חל גידול משמעותי נוסף במכירות, גם אם תוצאות המכירות היו נמוכות ביחס לשנה הקודמת.
שלישית, מתמלול השיחה שערכה התובעת עם רונית עולה כי במועד שהתובעת פוטרה, הנתבעת גייסה עובד חדש לחנות הנוספת, באופן שאינו מתיישב עם טענותיה של איטל לגבי הצורך בצמצום מצב כח האדם והכוונה לנייד את הגרעין של העובדים הקבועים מחנות הנעליים לחנות החדשה.
רביעית, איטל העידה כי קיימת נשירה טבעית של עובדים חדשים, כך שלא ברור, האם שלושת העובדים שעבדו מספר ימים ואליהם התייחסה איטל בעדותה פוטרו או התפטרו מיוזמתם . הנתבעת לא הציגה את מכתבי הפיטורים של אותם עובדים ואף לא זמנה אותם למתן עדות מטעמה.
ואחרון, בשיחת הצוות שערכו רונית ואיטל עם צוות החנות בסמוך למועד הפיטורים, לא הועלה הצורך בצמצומים.

25. לנוכח כל האמור, מצאנו שהשיקול המרכזי לפיטורי התובעת נבע מהריונה. תכלית האיסור על פיטורי עובדת בהריון נובע מהצורך להגן על העובדת בתקופת ההריון בה היא נדרשת להיעדר מהעבודה יותר מהרגיל לצרכי בדיקות שגרתיות או מפאת מחלה.
למעלה מהצורך נבהיר, כי גם אם היינו קובעים שקיימים שיקולים עניינים נוספים לפיטורי התובעת, הרי שבהתאם ל"מודל ההכתמה", די בכך שההריון היווה שיקול אחד במסגרת השיקולים שעמדו בבסיס הפיטורים כדי להכתים את ההחלטה כהחלטה מפלה [לעניין "מודל ההכתמה" ראו למשל: עע 367/07 שרונה ארביב נ' פואמיקס בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 26.5.2010)].
כאמור בענייננו, לא מצאנו כי התקיימו שיקולים נוספים מלבד ההריון.

26. בדיון המוקדם הבהיר ב"כ התובעת כי הנזק הנתבע על ידי התובעת מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה הוא נזק לא ממוני.
לנוכח טענות הנתבעת בסיכומיה בדבר חובת הקטנת הנזק של התובעת, יובהר כי בהתאם לפסיקה בהקשר של פיטורי עובדת בהריון יש להתחשב בקושי המובנה בחיפוש ובמציאת עבודה חלופית במהלך ההריון ולפיכך, ככל שהתובעת עבדה במקום עבודה אחר במהלך ההריון יש לנכות את השכר מהפיצוי הממוני ואולם אין לצפות ממנה להוכיח כי עשתה מאמץ אינטנסיבי למצוא עבודה ראו ע"ע 285/09 פרופ' אריאל עמר שירותי שיניים והשקעות בע"מ נ' עדה פלדמן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 28.12.2012). מקל וחומר, שאין חובה להקטנת נזק כשמדובר בנזק לא ממוני.
אשר על כן, בהתחשב בכך, שקבענו שהשיקול לפיטורי התובעת נבע אך ורק מהריונה ובהתחשב בתקופת העבודה אנו מעמידות את הפיצוי הלא ממוני על סך של 25,000 ₪.

פיצוי בגין העדר שימוע

27. לטענת התובעת לא נערך לה שימוע והיא פוטרה לאלתר באמצעות הודעת פיטורים שנמסרה לה ביום 12.3.2015 על ידי רונית.
הנתבעת טוענת שהתובעת זומנה לשימוע לפני פיטורים אולם במהלך השימוע, התובעת התפרצה כלפי מנהלת החנות ויצאה בחמת זעם מבלי שניתן היה להשלים את השימוע וגם בקשה של רונית מהתובעת להתייצב למחרת כדי להמשיך את השימוע לא נענתה.

28. נתנו אמון בעדות התובעת כי במהלך שיחתה עם רונית הודע לה על פיטוריה, כך שלא נערך לה שימוע טרם הפיטורים. גרסת התובעת מתיישבת גם עם תמליל שיחת הטלפון עם רונית שנערכה לאחר השיחה בחנות ביום 12.3.2015 ולפיו התובעת פוטרה באותה שיחה והיא התקשתה לקבל את רוע הגזירה. כך גם, העובדה שעובד בשם כארם נשלח על ידי רונית לצאת אחרי התובעת ולדרוש ממנה להחזיר את בגדי העבודה תומכת בגרסת התובעת כי פוטרה במהלך השיחה.

בנסיבות אלו ובהתחשב באפשרות שבישיבת שימוע הנתבעת הייתה משתכנעת להמשיך להעסיק את התובעת בחנות ו/או לנייד אותה לחנות החדשה ובכך להמשיך להעסיקה ולמנוע את הנזק שנגרם לתובעת בגין העדר תעסוקה בחודשי ההריון ובתקופה המוגנת ומאידך בהתחשב בתקופת העבודה הקצרה של התובעת אנו פוסקות לתובעת פיצוי בגין העדר שימוע בסך של 5,000 ₪.

פיצוי בגין עוגמת נפש

29. התובעת עתרה לפיצוי נוסף בסך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש.

30. עגמת נפש הוא סוג של פיצוי לא ממוני ועל כן, פיצוי לא ממוני לפי סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה כבר כולל בחובו פיצוי בגין עגמת נפש [ראו למשל: עע 30585-09-12 חברת יישום פתרונות אנושיים בע"מ נ' חברת יורוקום נוקיה בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 4.8.2013) בסעיף 28ב לפסק הדין]. לפיכך, משפסקנו לתובעת פיצוי לא ממוני מכח סעיף 10 ל חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התביעה לפיצוי נוסף בגין עגמת נפש נדחית.

פדיון חופשה

31. לטענת התובעת, בגין תקופת עבודתה היא זכאית לפדיון חופשה עבור 2 ימים ובסך של 277 ₪.
הנתבעת טוענת כי לא נערך לתובעת גמר חשבון בשל העובדה שהתובעת בחרה שלא להתייצב במשרדי הנתבעת למרות שהיא התבקשה לעשות כן לצורך סיום יפה של ההליך וביצוע גמר החשבון.

32. התובעת עבדה חודש עבודה אחד לפי בסיס שעתי, לפיכך בהתאם לסעיף 15 לחוק חופשה שנתית, התשי"א -1951, התובעת זכאית ל – 4% משכר עבודתה באותה תקופה ובסך של 3,568 X 4%= 143 ₪.

סוף דבר:

33. הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים:

א. פיצוי לא ממוני בסך של 25,000 ₪ .
ב. פיצוי בגין העדר שימוע בסך של 5, 000 ₪ .
ג. פדיון חופשה בסך של 143 ₪ .

כל הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.3.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

34. כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪. לא ישולמו סכומים אלו במועד, ישאו הפרשי הצמדה כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

35. ערעור בזכות לבית-הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ו, (22 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' דליה שפירא
נציגת מעסיקים

איריס רש, שופטת

גב' טובה אוגוסט
נציגת עובדים


מעורבים
תובע: אסתר עזרייב
נתבע: א.ש.ת עבודות קבלנות בניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: