ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שושנה עזורי נגד כל בו חצי חינם בע"מ :

לפני: כבוד השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

נציג ציבור (מעסיקים) – מר יהודה פינקלשטיין

התובעת
שושנה עזורי ת.ז. XXXXXX079
ע"י ב"כ עו"ד איתן כהן
-
הנתבעת
כל בו חצי חינם בע"מ ח.פ. 511484487
ע"י ב"כ עו"ד גיורא מא ור

פסק דין

רקע עובדתי
1. הנתבעת, חברת חצי חינם בע"מ, הינה חברה לשיווק ומכירת מוצרי מזון ברחבי הארץ.

2. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת במשרדי הנהלת החברה בחולון, החל מיום 27.11.01 ועד למועד פיטוריה ביום 18.2.14 .

3. אין חולק כי התובעת זומנה לשימוע אשר התקיים בפני הגב' אתי קורפלי, המנהלת של התובעת, ביום 18.2.14 . הצדדים חלוקים באשר למועד הזימון לשימוע ותוכנו.

4. התובעת סיימה עבודתה בפועל ביום 18.2.14 אולם שולמה לה תמורת הודעה מוקדמת של 30 יום. הצדדים חלוקים אף באשר לשאלה של מי הייתה ההחלטה כי יום ה- 18.2.14 יהיה יומה האחרון של התובעת בעבודה.

טיעוני התובעת
5. התובעת טוענת כי פוטרה בהליך שימוע לאקוני מבלי שקיבלה זימון לשימוע מבעוד מועד ומבלי שנמסר לה מהן הטענות כלפיה.

6. התובעת טוענת כי פוטרה שלא מסיבה עניינית ובחוסר תום לב בהיותה עובדת מקצועית יעילה וחרוצה אשר ביצעה את כל המוטל עליה ואף מעבר לכך. לטענתה הסיבות אשר פורטו במהלך השימוע שבעטיין לכאורה פוטרה , "הומצאו" כדי להכשיר את פיטוריה. התובעת מוסיפה כי יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובעת הייתה חפצה בפיטוריה ובעניין זה מצביעה על כך שממילא הייתה עתידה לפרוש לגמלאות 12 חודשים מאוחר יותר.

7. לשיטת התובעת משלא ניתן כל הסבר ענייני לסיבת פיטוריה, עובר הנטל אל הנתבעת להוכיח כי שיקול גילה של התובעת לא עמד בבסיס הפיטורים ולפיכך היא זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

8. בנוסף תובעת היא הפסד שכר עבודה לתקופה שממועד פיטוריה ועד למועד בו הייתה אמורה לפרוש לגמלאות וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש והליך שימוע פגום.

סכום התביעה הכולל הינו 302,077 ₪.

טיעוני הנתבעת
9. הטענה כאילו הנתבעת פיטרה את התובעת בשל גילה היא טענה שקרית, מופרכת ומעליבה, שנועדה אך כדי לנסות לקבל כספים בחוסר תום לב ובמרמה. הנתבעת מעסיקה מאות עובדים מבוגרים, מכבדת ומוקירה את פועלם.

10. בניגוד גמור לנטען בכתב התביעה, ביום 13.2.14 קיבלה התובעת זימון לשימוע, זאת לאחר תקופה ארוכה שבמהלכה חשה הנתבעת חוסר שביעות רצון מתמשך מתפקודה של התובעת.

11. התובעת פוטרה מטעמים ענייניים בשל תפקוד לקוי, ונראה כי בתקופה שטרם פיטוריה עשתה כל שבידה כדי שהנתבעת תיזום את הפסקת עבודתה. במהלך השימוע אף הוכחו הדברים ולמעשה סיום יחסי העבודה היה בהסכמתה המלאה של התובעת.
12. לתובעת ניתנה האפשרות להמשיך עבודתה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. התובעת בסיום השימוע בחרה מרצונה לאסוף את חפציה ולסיים עבודתה לאלתר.

תצהירים ועדויות
13. מטעם התובעת ובנוסף לתצהיר עדותה הראשית, הוגש תצהירה של הגב' מזל רוקח אשר עבדה בנתבעת בתקופה המקבילה לתובעת.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של העדים הבאים:
הגב' אתי קורפלי – מנהלת משאבי אנוש ומנהלת הכספים בנתבעת.
הגב' אורית שלום – מנהלת המשרדים בנתבעת
מר אורן יששכר – מנהל מחלקת הנהלת החשבונות בנתבעת והממונה המקצועי על התובעת.
הגב' ציפי מדלסי – עובדת במחלקת הנהלת חשבונות בנתבעת.
הגב' עדינה עדי דולב – מנהלת חשבונות בנתבעת.
מר לוי מאיר – עובד הנתבעת.
הגב' עליזה איסק – מזכירת קבלה במשרדי הנתבעת.
הגב' יערי אורנה – מנהלת חשבונות בנתבעת.
כל העדים למעט מר לוי מאיר נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם.

דיון והכרעה
האם התובעת פוטרה מחמת גילה?
14. לטענת התובעת משהוכח כי לא הייתה כל סיבה עניינית לפיטוריה ומשלא הוצגה כל ראיה או עדות מהימנה ממנה ניתן להסיק בדבר חוסר שביעות הרצון מתפקודה, כפי שטוענת הנתבעת אלא להיפך הובאו ראיות לכך שהתובעת הייתה עובדת מקצועית אשר ביצעה את המוטל עליה באופן יעיל ומקצועי, הרי שהנטל עובר אל הנתבעת להוכיח כי שיקול גילה של התובעת לא עמד בבסיס הפיטורים.

15. עוד מוסיפה התובעת כי העובדה שמיד לאחר פיטוריה גויסו במקומה שתי עובדות חדשות, שככל הנראה שכרן נמוך מזה של התובעת מחזקת את המסקנה כי פוטרה בשל גילה ובשים לב לוותק ולעלויות שכרה.

16. הנתבעת מנגד טוענת לכשלים בתפקודה של התובעת וכי למעשה התובעת עשתה כל שבידה בכדי שהנתבעת תיזום את פיטוריה.

17. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק השוויון), מחיל בסעיף 2(א) איסורים על מעסיק להפלות עובד, מסיבות שונות, ובין היתר, נקבע שם איסור על פיטורי עובד מחמת גילו; סעיף 9 לחוק השוויון קובע, כי אם העובד הוכיח, שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו, יועבר הנטל לידי המעסיק להוכיח, כי לא פעל בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק השוויון. (ראה גם דב"ע נו/129-3 פלוטקין נ' אחים אייזנברג בע"מ פד"ע לג' 48 ).

18. לאחר שעברנו על כלל הראיות המצויות בתיק, לרבות סיכומי הצדדים, באנו לידי מסקנה, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח, ולו לכאורה, כי בהחלטה לפטרה מן הנתבעת עמדו שיקולים פסולים, הנגועים בהפליה מחמת גיל.

19. ראשית, נושא ההפליה מחמת גיל לא עלה על ידי התובעת בזמן אמת ובוודאי לא בשיחת השימוע. מפרוטוקול השימוע עולה כי התובעת לא טענה כל טענה בהקשר ותחת זאת ואף לשיטתה בחרה להתייחס לכל הטענות אשר לתפקודה, שנטענו כנגדה (ראה סעיף 11 לכתב התביעה).

יתרה מכך, מפרוטוקול השימוע, אשר תוכנו לא נסתר בידי התובעת, עולה כי התובעת צפתה את פיטוריה ואף במידה מסוימת ציפתה להם על מנת שתוכל לטפל בענייניה האישיים . עוד עולה כי התובעת היא שניחמה את הגב' קורפלי שהייתה נסערת ממעמד הפיטורים. הדברים אף מקבלים משנה תוקף בעדותם של הגב' יערי אורנה ושל הגב' עליזה איסק (ראה עדותם בעמ' 18 ש' 1-14 ובעמ' 21 ש' 23-28) – עובדה אשר יש בה לסתור את הטענה כי פיטוריה באו לה בהפתעה ומבלי שהייתה כל סיבה עניינית להצדקתם.
20. שנית, ובניגוד לנטען על ידי התובעת בסיכומיה הוכח כי אי שביעות רצונה של הנתבעת מתפקודה של התובעת הוא שהוביל להחלטה בדבר סיום העסקתה. החלטה שבסופו של יום הייתה מקובלת גם על התובעת.

במסגרת תצהירה הבהירה הגב' קורפלי כי התפקוד הלקוי של התובעת בא לביטוי בכך שהיא נהגה להסתובב ברחבי המשרדים בחלק גדול מהזמן בחוסר מעש, תוך שהיא גוזלת מזמנם של יתר העובדים. כמו כן לטענתה נהגה התובעת לשוחח בטלפון הנייד שלה שיחות פרטיות רבות מאד, לגלוש באינטרנט זמן רב – פעולות אשר פגעו בתפקודה.

הגב' קורפלי ציינה כי העירה לתובעת פעמים רבות על התנהגותה אולם מכיוון שההרגשה בחברה הייתה יותר כשל משפחה לא נהגה להעלות את הדברים על הכתב (סעיף 15 לתצהירה).

21. במסגרת חקירתה הנגדית חזרה הגב' קורפלי על עמדתה כי בשלוש השנים האחרונות לערך לא הייתה שבעת רצון מתפקודה של התובעת, וכי העירה על כך לתובעת מדי פעם בפעם (ראה עמ' 9 לפרוט' ש' 24-28, עמ' 10 ש' 3-4, 23-24).
בהמשך עדותה הסבירה במה הייתה שונה התנהגותה של התובעת מזו של העובדות האחרות במשרד:
" ... הייתי אומרת להם קפה בסדר ושירותים בסדר ולטייל בסדר והכל צריך להיות במידה. .. אני לא רצה אחרי עובדים וכל היום מטיילים עם דף אחד. זה כבר נהייה לא נעים הייתי אומרת לה שוש בבקשה את גם חוטאת וגם מחטיאה יושבת אצל עובדים 10 שעות ואי אפשר לעבוד ככה. זה היה הפקרות.... זה לא הייתה בעיה משרדית. זה היה בעיה ספציפית... הייתי אוספת אותם. רק לתובעת קראתי לשימוע כי זה היה מצב קיצון. אלף פעם אמרתי לה באופן אישי, אני לא כותבת מכתבים אצלנו זה בית. אמרתי לה בבקשה הרבה פעמים תפסיקו עם בית הקפה הזה. במילים האלה די. היא הייתה יושבת אצל עליזה כל הזמן והייתה חוטאת ומחטיאה " (עמ' 10 ש' 7-26).

22. גרסתה של הגב' קורפלי נתמכה בעדותה של הגב' אורית שלום, המנהלת הנוספת במשרדי הנתבעת. הגב' שלום הצהירה כי במהלך יום העבודה נהגה התובעת פעמים רבות להסתובב ברחבי המשרד, לשבת עם פקידי הקבלה ועם הבנות האחרות במשרד ולשוחח אתן זמן רב ובכך הפריעה לעבודתן.
עוד ציינה כי העירה לתובעת פעמים רבות על התנהגותה ואף התריעה בפני הגב' קורפלי כי יש לשקול לפטר את התובעת בשל תפקודה הירוד אלא שהגב' קורפלי על אף שהסכימה עמה ריחמה על התובעת ובשל טוב ליבה נמנעה משך תקופה ארוכה מלפטרה.

גרסה זו לא נסתרה במהלך חקירתה הנגדית (ראה עדותה בעמ' 16 ש' 18-24).

23. בנוסף לתצהיריהן של מנהלות המשרדים הוגשו תצהירים מטעם עובדות נוספות במשרד (הגב' ציפי מדלסי, הגב' עדינה עדי דולב, הגב' עליזה איסק, הגב' יערי אורנה) אשר כולן הצהירו כי התובעת הרבתה בשיחות טלפון פרטיות ואף נהגה במהלך יום העבודה לעבור בין העמדות השונות של העובדים, התעכבה בכל עמדה זמן רב שלא לצורך בשיחות פרטיות עם העובדים האחרים.

בחקירתה הנגדית הרחיבה הגב' עדינה עדי דולב בנושא:
"היא עובדת בנתבעת כמה שנים, היא אמורה לעזור בקלדנות ואם יש לה זמן יכולה לעזור לנו עם ספקים עם חומר אחר. היא קלדנית מהירה והייתה מקלידה את החומר שלה שעתיים ואחר כך הרבה זמן הייתה מתפנה לדברים האישיים שלה. אני הייתי יושבת בחדר הראשון ויש לי זכוכית והחדר של הבוס שלי והמזכירה שלו זה בסוף המסדרון והתובעת הייתה יושבת שלישית, אני הייתי כל הזמן הולכת למשרד של הבוס ולספקים ויש בשורה של שוש קלדניות, כל פעם היינו הולכים לקלדניות להביא חומר, כל פעם שהיינו באים והייתי מבקשת מהתובעת עזרה, היא אמרה שאין לה זמן. לא זכור לי פעם אחת שביקשתי עזרה והיא עזרה לי. אולי פעם אחת עזרה לי. היא מתעכבת חצי שעה במרכזיה, יש אחת בשם ציפי והתובעת הייתה אצלה חצי שעה בבוקר להגיד בוקר טוב. הייתה עושה סבב אצל הבנות. הייתי מאוד כועסת ואצלי אין את העניין שלי להלשין. רציתי פעם להיכנס לאתי אבל למלשינים אל תהי תקווה ולא עשיתי את זה.
ש: כל מה שאת אומרת את צריכה להגיד מידיעה אישית. ציפי הייתה אומרת שהיא הייתה מדברת איתה שבע דקות?
ת: אנחנו לא מתסכלים על שעון. טווח הזמן שהיא הייתה עומדת שם לא היה אמיתי. היו לה סיפורים על כל העולם. כל פעם הייתי עוברת והייתי רואה אותה חצי שעה פה וחצי שעה שם. " (עמ' 13 ש' 22 – עמ' 14 ש' 10) .

24. הגב' אורנה יערי העידה כי לאחר פיטורי התובעת שוחחה עמה בטלפון וזו אמרה לה שהייתה לה הרגשה כי תפוטר כיוון שבתקופה הסמוכה לפיטוריה העירו לה על איחורים רבים, שיחות טלפון ויציאות מהעבודה הקשורים כולם בענייניה האישיים (עמ' 18 ש' 5-11).

25. בהקשר זה מבקשת התובעת להפנות לעדותו של מר אורן יששכר מי שהיה הממונה המקצועי עליה, אשר לשאלה האם יהיה נכון לומר שכל יום סיימה התובעת את המטלות המקצועיות שלה, השיב " בגדול כן" – כעדות לכך שביצעה את המוטל עליה באופן יעיל ומקצועי בניגוד לנטען על ידי הנתבעת.

אלא שלטעמנו בתשובה זו אין די בכדי להוכיח כי לא נפלו ליקויים בתפקודה. מר יששכר העיד כי אין לו ממשק ישיר עם התובעת וכי אין זה מתפקידו לבצע שיחות הערכה לעובדים. ללמד כי לא הכיר את דפוס יום העבודה של התובעת אלא נחשף רק לתוצאות העבודה הסופיות.

אמנם העד אישר כי "בגדול" התובעת סיימה את מטלותיה בכל יום אלא שהוסיף והצהיר ואף חזר על כך בעדותו בפנינו, כי בדיעבד העובדה שלאחר פיטוריה לא הועסקה אף עובדת אחרת במקומה של התובעת אלא עבודתה (והעבודה של קלדנית נוספת) חולקה בין 3 עובדות אחרות, מלמדת על תפוקתה הנמוכה ועל כך כי לא היה עוד צורך בעבודתה.

26. הנה כי כן, שלא כטענת התובעת הוכח כי בבסיס ההחלטה לפטר את התובעת עמדו שיקולים ענייניים ומקצועיים. אכן, במועד בו פוטרה, גילה של התובעת קדם בשנה בלבד לגיל פרישה, אך אין בעובדה זו כשלעצמה להוביל למסקנה כי גילה היווה שיקול כלשהו לעניין סיום העסקתה.

27. בנוסף לכך, הוכיחה הנתבעת, כי העסיקה ועודנה מעסיקה מאות עובדים מבוגרים מעל גיל 55 ואף מעל גיל 80 כאשר חלקם אף מועסקים במשרדי הנתבעת, מקום עבודתה של התובעת (ראה סעיפים 5-8 לתצהירה של הגב' קורפלי ותדפיסי רשימות העובדים המועסקים בנתבעת בכלל ובמשרדים, נספחים א' וב' לתצהיר) .

28. ערים אנו לטענת התובעת כי מיד לאחר פיטוריה גויסו שתי עובדות חדשות , אולם התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח מה גילן של אותן עובדות, מה הותק שלהן ומה השכר שקיבלו וזאת מעבר לעובדה כי מן העדויות עולה המסקנה כי עובדות אלה כלל לא החליפו את התובעת בתפקידה (ראה עדות מר אורן יששכר בעמ' 19 ש' 11-14, עדות הגב' ציפי מדלסי בעמ' 21 ש' 11-12, עדות הגב' איסק בעמ' 22 ש' 7-9).

29. נוכח האמור לעיל נדחית טענת התובעת לפיטוריה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה על רקע גילה, ובהתאם נדחית תביעתה להפסד שכר עבודה ולפיצוי בגין נזק לא ממוני.

האם פיטורי התובעת נעשו כדין?
30. לטענת התובעת, ההחלטה על פיטוריה התקבלה מבלי שניתנה לה זכות השימוע והטיעון ומבלי שהועלו בפניה, טרם פיטוריה, טענות כלשהן בדבר תפקודה העומדים בבסיס הכוונה לפטרה.

התובעת טוענת ביום 18.2.14 בתחילת יום העבודה, קיבלה, בהפתעה גמורה, הודעת דואר אלקטרוני מהמנהלת שלה הגב' קורפלי לפיה היא מוזמנת לחדרה בשעה 11:00 באותו יום לשיחת שימוע. לטענתה ההודעה נפלה עליה "כרעם ביום בהיר" מבלי שנמסר לה על מה השימוע ולא ניתן לה זמן להיערך לקראתו.

31. עוד לטענתה רק בתחילת השימוע נמסר לה כי מדובר בשימוע לפני פיטורים והועלו כנגדה טענות כלליות בדבר תפקודה בעבודה, ללא כל פירוט ומבלי שהעירו לה על כך מעולם בעבר. התובעת מציינת כי למרות ההפתעה הרבה, השיבה לטענות אחת לאחת , אולם במהלך כל הפגישה נראה היה כי הגב' קורפלי נחושה לפטרה, מבלי שהתייחסה כלל לדבריה ונתנה להם משקל כלשהו.

32. יתרה מכך, מוסיפה התובעת כי בסיום הפגישה נתבקשה לאסוף את חפציה ולחזור ולאסוף את מכתב הפיטורים שהיה מוכן מבעוד מועד- מה שמלמד על "משחק מכור" ועל שימוע "מלאכותי" מבלי שדבריה נשמעו "בלב פתוח ובנפש חפצה".
33. הנתבעת מנגד שוללת מכל וכל את טענות התובעת. לטענת הנתבעת מכתב זימון לשימוע נמסר לתובעת כבר ביום 13.2.14 ובו פורטו הטענות כנגד התובעת בגינן נשקל סיום העסקתה (העתק מכתב הזימון לשימוע צורף כנספח א' לתצהיר הגב' קורפלי ). הגב' קורפלי העידה כי את המכתב הניחה על שולחנה של התובעת כיוון שהתובעת לא הייתה במקומה עת התכוונה למסור אותו בידיה. כמו כן ציינה כי מכיוון שבמכתב לא צוינה השעה בה ייערך השימוע, שלחה לתובעת מייל בבוקר יום השימוע ועדכנה אותה לגבי השעה בה יתקיים. (ראה סעיפים 11 ו- 18 לתצהירה וכן עדותה בעמ' 12 לפרוט' ש' 15-25).

34. הנתבעת טוענת כי מפרוטוקול השימוע עולה כי התובעת ידעה וצפתה את פיטוריה נוכח התנהלותה הלקויה בעבודה והיא אף זו שניחמה והרגיעה את הגב' קורפלי שהייתה נסערת ממעמד הפיטורים בו לא הייתה מורגלת.

בנוסף מכחישה הגב' קורפלי את הטענה כי מכתב הפיטורים היה מוכן מבעוד מועד וכי התובעת התבקשה לעזוב לאלתר את מקום העבודה. לטענת הגב' קורפלי ניתנה לתובעת האפשרות להמשך עבודה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת אך התובעת ביקשה לאסוף את חפציה ולא לעבוד בתקופת זו. חרף זאת שולמה לה מלוא התמורה בגין תקופת ההודעה המוקדמת.

באשר למכתב הפיטורים ציינה כי מכיוון שלמעשה דובר בפיטורים בהסכמה, הרי שלא היה מקום לשקול או לדון בתוצאות השימוע ולכן הורתה לעוזר האישי שלה מר נחום לוי, להעביר לה טופס מכתב פיטורים ולאחר מכן מילאה את הטופס ומסרה אותו בידי התובעת.

35. "הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הנה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת האפשרות לסיום עבודתו של עובד...ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו..." (ע"ע 1027/01 גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד "ע לח' 448).

מזכות זו נובעת החובה המוטלת על המעביד, להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו בפתיחות, בהגינות ובתום-לב. זכות השימוע חלה הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי.

36. במקרה דנן, שוכנענו כי במועד השימוע, קרי ביום 18.2.14 ידעה התובעת על הכוונה לפטרה ובניגוד לנטען על ידה כאילו ההודעה על השימוע "נפלה עליה כיום בהיר" הגיעה מוכנה, צפתה את פיטוריה ואף במובן מסוים ציפתה להם והשלימה עמם.

למסקנה זו הגענו לאחר עיון בפרוטוקול השימוע אשר תוכנו לא נסתר והתובעת אף לא העלתה כל טענה כנגד הרשום בו. מהפרוטוקול עולה כי במעמד השימוע הייתה זו דווקא הגב' קורפלי שהייתה נרגשת והביעה בפני התובעת קושי עם המעמד. התובעת לעומת זאת היא שהרגיעה את הגב' קורפלי, תמכה בה והסבירה לה שהפיטורים לא באו לה בהפתעה ועיתויים פועל דווקא לטובה כיוון שעכשיו תוכל לדאוג לענייניה:
"התובעת: לא בא לי בהפתעה חיכיתי לזה כבר שנתיים.
הגב' קורפלי: צר לי מאד קשה לי עם זה...
התובעת : תרגישי טוב אתי מה יש לך את ככה? תרגישי בסדר גמור. זה זמן טוב שאני אטפל בעצמי, אדאג לגב שלי, אני צריכה לעבור ניתוח גב וזה זמן מצוין ואני מציעה לךך לעשות סבב אינטרנט אצל כל הבנות. כולם כל היום באינטרנט.
הגב' קורפלי: אז איפה היית שנתיים?
התובעת : הייתי, זה בסדר אתי תרגישי טוב את לא אשמה...".

37. בחקירתה הנגדית הרחיבה הגב' קופרלי לעניין זה:
"אני כמעט ולא מפטרת אנשים. לפני שפיטרתי אותה הייתי חולה ואחרי פיטרתי אותה בשפעת שבועיים. אף פעם לא הייתי חולה. היא נכנסה אליי לחדר ואני הייתי כמו סלק. אמרה לי אתי מה קרה לך את תקבלי התקף לב, אמרתי לה למה הבאת אותי למצב הזה, היא אמרה הכל בסדר, היא אמרה אני אטפל בגב שלי ואמרה שהיא מחכה לזה שנתיים. תשאלי את עליזה ובלה. במילים האלה. היא אמרה לי אתי תרגעי את תקבלי התקף לב. אני היית בשוק, כי כמה שנים קודם שהיינו במשרד הישן והערתי לה למה היא עוברת על הרצפה בגלל שהיתה רטובה, היא שבועיים לא דיברה איתי בגלל זה". (עמ' 12 ש' 13-6).

38. התובעת אישרה כי במהלך השימוע הביעה הגב' קורפלי קושי לפטרה וכי היא בתגובה השיבה לה: " אין לך על מה להצטער ושלא יהיה לך קשה וזאת הוראה שקבלת" (עמ' 7 ש' 1-2). כך גם העדה הגב' ציפי מדלסי נשאלה האם התובעת סיפרה לה על השימוע ובתגובה ענתה:
"כן. דיברנו באותו יום והיא אמרה שהיא מאד התרגשה שהיא עוזבת וליטפה את אתי ואמרה לה הכל בסדר ואני מבינה אותך ואני לא כועסת. אתי יצאה מאד נרגשת וכאב לה. התובעת נתנה לה כוח. היא אמרה לי אז שזימנו אותה בטלפון או במייל אני לא זוכרת ". (עמ' 20 ש' 19-22).

יש לציין כי עדותה של הגב' מדלסי הייתה ניטרלית ונראה היה כי העדה ביקשה לתמוך בתובעת שהייתה חברתה הקרובה בזמן העבודה.

39. התנהגות זו של התובעת אינה מאפיינת אדם שנמצא בסערת רגשות כאשר נודע לו לראשונה על פיטוריו בסמוך לאותו מועד ומכאן אנו למדים כי התובעת ידעה על הכוונה לפטרה והייתה ערוכה לכך מראש.

בעניין זה אף הובאו ראיות לכך כי התובעת הביעה בפני חברותיה לעבודה את רצונה לסיים העסקתה בנתבעת מנסיבות אישיות (ראה תצהיריהן של הגב' איסק, דולב ויערי אשר הצהירו כי התובעת ציינה בפניהן כי רצתה בפיטוריה – סעיף 6 לתצהירים).

עם זאת, ועל אף שהגענו כאמור, למסקנה כי התובעת ידעה על הכוונה לפטרה, מצאנו כי בהתנהלות הנתבעת נפל פגם בגינו יש לפצות את התובעת, ונבהיר.

40. הנתבעת באמצעות הגב' קורפלי אמנם טענה כי הניחה על שולחנה של התובעת בעבודה את מכתב הזימון לשימוע, אולם טענה זו לא הוכחה ומכל מקום לא הוכח כי המכתב הגיע לידי התובעת. התובעת טענה בתוקף " חד משמעית לא קיבלתי שום מכתב " (עמ' 7 ש' 22). הגב' קורפלי מנגד לא ידעה להסביר מדוע לא המתינה לתובעת עד שתשוב למקומה בכדי למסור לה את המכתב או מדוע לחילופין לא עשתה שימוש במערכת הכריזה על מנת לקרוא לתובעת לשוב למקומה (עמ' 11 ש' 23- עמ' 12 ש' 1, ש' 14-15). כמו כן העידה כי הניחה את המכתב על שולחן התובעת ביום חמישי כשהשימוע נערך ביום שלישי לאחר מכן אך לא טרחה לבדוק בתחילת השבוע האם המכתב אכן הגיע לידי התובעת (שם ש' 22-25).

41. במכתב הזימון לשימוע פורטו הסיבות בעטיין שקלה הנתבעת את פיטוריה של התובעת, ואין צורך להכביר במילים בחשיבות שיש בכך כי בטרם עריכת השימוע יעמדו לנגד עיני העובד מכלול השיקולים הללו על מנת שיוכל להיערך לשימוע בהתאם.

42. אין די בכך כי התובעת ידעה בדרך כזו או אחרת על הכוונה לפטרה וההקפדה על משלוח מכתב זימון רשמי תוך וידוא מסירתו בידי העובד- חשובה היא באותה מידה. לפיכך סבורים אנו כי בגין הפגם של אי מסירת מכתב זימון לשימוע על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 7,500 ₪ . (בקביעת הסכום התחשבנו בכך שהתובעת עצמה אישרה כי בפתח השימוע הועלו כנגדה טענות שונות בדבר תפקודה וניתנה לה ההזדמנות להתייחס לכל הטענות הללו וכך אכן עשתה כשהשיבה להן אחת לאחת, כך שלמעשה תכליתה של זכות הטיעון הוגשמה).

43. אשר לטענת התובעת לפיה נדרשה לסיים עבודתה לאלתר - בפרוטוקול השימוע צוטטה התובעת כאומרת את הדברים הבאים:
" זה בסדר אתי תרגישי טוב את לא אשמה. אני אקח את הדברים שלי.... ".

בדומה אישרה התובעת בתצהירה כי בסיום השימוע אמרה לגב' קורפלי:
"אל תצטערי על כלום –את עושה את העבודה שלך ואנו ניפרד כידידות".

דברים אלו עומדים בסתירה לטענת התובעת לפיה נדרשה ללכת הביתה מיד בתום השימוע. כך גם במכתב הפיטורים צוין כי עבודתה של התובעת בחברה תבוא לסיומה ביום 18.3.14 , קרי חודש לאחר קבלת ההחלטה בדבר פיטוריה (מכתב הפיטורים צורף כנספח א' לכתב התביעה ).

הגב' קורפלי לא נשאלה ולו שאלה אחת אודות פרוטוקול השימוע והמועד בו יצאו הפיטורים אל הפועל והתובעת לא הביאה כל ראיה אחרת להוכחת טענתה ומכאן כי דינה להידחות.

44. באופן דומה לא הוכחה טענת התובעת באשר למועד בו נכתב מכתב הפיטורים. הגב' קורפלי הסבירה כי לאור העובדה כי התובעת השלימה עם פיטוריה ואף ראתה לטובה את עיתויים (טענה שנתמכה בעדותן של העדות הגב' איסק, הגב' יערי והגב דולב ואף עולה מפרוטוקול השימוע) ,הרי שלא נדרשה לשקול ולדון בטענות התובעת אלא רק למלא טופס מכתב פיטורים סטנדרטי. עדותה הייתה מהימנה עלינו ואנו מקבלים את גרסתה.

סיכום
45. נוכח הדברים אנו פוסקים לתובעת פיצוי בגובה 7,500 ₪. התביעה על יתר רכיביה – נדחית.

בהתחשב בדחייתה למעשה של התביעה, למעט סכום קטן שנפסק לזכותה של התובעת, אנו מחייבים את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אלול י"ט אלול תשע"ו, (22 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יהודה פינקלשטיין
נציג ציבור (מעסיקים)

שמואל טננבוים, שופט
סגן נשיא


מעורבים
תובע: שושנה עזורי
נתבע: כל בו חצי חינם בע"מ
שופט :
עורכי דין: