ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זק ויצמן נגד עומר מוסיר :

בפני כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובע

זק ויצמן

נגד

נתבעים

1.עומר מוסיר
2.הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע כללי

1. בפני תביעה קטנה, לתשלום סכום של 20,870 ש"ח, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובע, בעטיה של תאונת דרכים מיום 16.6.14 (להלן: "התאונה") בכביש משה דיין בכניסה הישנה לפסגת זאב בירושלים.

2. מר עוזי ויצמן, נהג בעת התאונה ברכב מ.ר. 34-678-23 מסוג סובארו אימפרזה השייך לאביו, התובע בתיק, מר ז'ק ויצמן (להלן: "רכב התובע").

3. נתבע מס' 1, עומר מוסיר, נהג בעת התאונה ברכבו מ.ר. 95-175-23 (להלן: "רכב הנתבע").

4. נתבעת מס' 2, "הראל חברה לביטוח בע"מ" הינה חברה לביטוח הרשומה כדין בישראל ועוסקת בין היתר בביטוח רכב מנועי ובכל המועדים הרלוונטיים לתובענה זו הייתה מבטחת רכב הנתבע (להלן: "חברת הראל").

טענות התובע בכתב התביעה

5. לטענת התובע, בתאריך 16.6.14 נתבע מס' 1, עומר מוסיר, פגע עם רכבו ברכב התובע מאחור .
6. נתבע מס' 1 מבוטח אצל נתבעת מס' 2, המבטחת גם את רכבו של התובע. התובע פנה לנתבעת מס' 2 לקבלת תשלום בגין הנזקים, שנגרמו לרכבו של התובע בעטיה של התאונה אך הנתבעים סרבו לשלם לתובע את נזקיו בגין התאונה האמורה.

7. התובע מבקש מבית המשפט, במסגרת כתב תביעתו גם תשלום הוצאות בית משפט.

טענות הנתבעים בכתב ההגנה

8. בכתב ההגנה, הנתבעים הכחישו את אחריותם לתאונה. התאונה ארעה לטענתם, עת רכב נתבע מס' 1 נסע במסלול נסיעתו הימני ו התובע נסע במסלול השמאלי, רכב צד ג' אשר נסע לפני רכבו של התובע ביצע באופן פתאומי פניית פרסה בכביש ו כדי למנוע את התאונה רכב התובע סטה באופן פתאומי למסלול נסיעתו של נתבע מס' 1 ופגע ברכבו בצד הקדמי.

9. הנתבעים טוענים עוד בכתב ההגנה, שנזקי הצדדים, מיקומם ואופיים, תומכים בגרסתו של נתבע מס' 1.

10. לדברי הנתבעים, התאונה אירעה באשמתו של התובע, שהתבטאה בין היתר בכך, שלא שם לב לנעשה בכביש, סטה לנתיב, נהג בפזיזות ובחוסר אחריות ולא נהג כפי שנהג סביר ומיומן היה נוהג באותן נסיבות.

11. עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים, שעל התובע כניזוק, חלה החובה להקטין את הנזק, לפיכך יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

דיון והכרעה

12. הואיל ומדובר בתביעה קטנה, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, כאמור בתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

13. אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, באשר לרכב אשר ביצע פרסה בפתאומיות ואילץ את התובע לבלום כדי לברוח מתאונה עם הרכב שלפניו. מעדויות הנהגים המעורבים בתאונה גם לא עלה, שמי מהנהגים נסע במהירות או באופן לא סביר לתנאי הדרך.

14. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בכתבי הטענות, טופס ההודעה על התאונה וחוות דעת שמאי מטעם התובע, תמונות הנזק לרכב התובע וביתר הראיות, מצאתי לקבוע כי האחריות לתאונה צריכה להתחלק בין שני הנהגים גם יחד ה אחראים לקרות התאונה, בחלקים שווים.

15. ביום 19.9.16 התקיים לפני דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה.

16. כך תיאר התובע את התאונה: "אני מחכה ברמזור, לפני מספר רכבים, יש מן עליה שאתה לא רואה הרכב הראשון מבין השלושה ביצע פניית פרסה בפתאומיות, הרכב הראשון בלם ואני הייתי הרכב השלישי, שאני בלמתי הרגשתי מכה מצד ימין שלי בטמבון צד ימין הרכב הראשון ביצע פרסה שמאלה, הרכב אחריו מבצע בלימה הוא לא היה מוכן לפרסה של הראשון, הרכב השלישי מבצע בלימה, אני בולם, ומקבל מכה ועפתי עם הרכב כ 20 מטר. יצאנו מהרכבים, עפתי לכיוון גדר הפרדה, קרעתי גדר לי לא קרה כלום, האוטו קיבל מכה רצינית" (עמ' 1 לפרוט' ש' 14-19).

17. במענה לשאלות הבהרה מטעם הנתבעים ענה התובע: "אני נסעתי ישר, ניסיתי לבלום ולגנוב את ההגה ימינה, לא הצלחתי לברוח ממש לנתיב בלמתי וסובבתי את ההגה ימינה כדי לברוח מהרכב לפני" (עמ' 2 לפרוט' ש' 4-5).

18. כך תיאר נתבע מס' 1 את התאונה: "אני נוסע בצד ימין אני לא נסעתי מאחורי התובע הרכב לפני רצה לעשות פרסה, התובע מיהר הוא ברח לנתיב שלי, אני עצרתי ונכנסתי בו, הוא הפתיע אותי שנכנס לנתיב שלי ואני נכנס בו. הוא ברח אני נכנסתי בו והוא המשיך לכיוון הגדר ועשה חור בגדר. אני לא יודע באיזה מהירות הוא נסע. אני הייתי במהירות של 70 בערך" (עמ' 2 לפרוט' ש' 14-18).
19. מעדויות הנהגים המעורבים בתאונה, הנמצאות לפניי עולה, כי עובר להתנגשות בין כלי הרכב המעורבים היה במקום התאונה רכ ב שלישי שפרטיו אינם ידועים , אשר ביצע פרסה בפתאומיות ואילץ את התובע לבלום כדי לברוח מתאונה עם הרכב שלפניו. ואולם מכאן ועד לקביעה כי הרכב האלמוני ניתק את הקשר הסיבתי ואת חלקו של נתבע מס' 1 לתאונה הדרך רחוקה.

20. אופי הפגיעות יכול להעיד על מידת האחריות של הצדדים. לפי הצילומים שהוצגו לי, מעיון בתמונות הנזק עולה, שרכב הנתבע פגע ברכב התובע מאחור מצד ימין וכמו כ ן, רכב התובע נפגע מגדר ההפרדה בכנף מלפנים מצד שמאל.

21. בחינת התמונות על רקע גרסאות שני הנהגים המעורבים מובילה למסקנה, שגרסאות הנהגים משלימות האחת את השנייה. מחד, גרסת נהג הרכב הנתבע מאששת באופן מוחלט את גרסת נהג הרכב התובע. ואילו מאידך, גרסת נהג הרכב התובע לא סותרת באופן חד משמעי, את גרסת נהג הרכב הנתבע.

22. תקנה 40. (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שכותרתה "סטיה מנתיב נסיעה" קובעת, איסור סטיה מנתיב נסיעה, וזו לשונה:
"לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".

23. תקנה 21. (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שכותרתה "חובתו של עובר דרך" קובעת, חובת זהירות לעובר בדרך, וזו לשונה:
"לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".

24. בעניין חובת הזהירות של הנהג העובר בדרך, יפה לעניינינו (תא (חי') 698/61 זהרה אליאס סאלח נ' יונה רייכברג ואח' פסקים (מחוזיים) ל"א (49) 56 (30.3.62)):
"אין לדרוש מנהג שתוך שניה, כשהוא נכלא לתוך מצב שאותו לא יכול היה לצפות מראש, כשהכול התרחש תוך שניה אחת, שהוא יכוון את צעדיו כאדם שיושב על יד שולחן כתיבה ועושה את חישוביו בקור רוח".

25. עוד יפה לעניינינו בעניין חובת הזהירות (ע"א 315/70 משה אטיאס נ' צבי פורת פ"ד כה (1) 365 , 370-371 (26.1.71)):
"ברור שאין לקבוע מראש כללי התנהגות של נהג בשעת דחק ויש להתייחס לכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. לא פעם התנהגות הנהג היא על הגבול בין מקרה של שיקול-דעת מוטעה ובין התנהגות לא סבירה בנהיגת כלי רכבו. כמובן שאין למדוד את התנהגותו של הנהג לפי כללים מדוקדקים שקל לקבעם לאחר מעשה, אך לא תמיד גם נהג סביר יפעל לפיהם בעת המקרה כשהוא פועל בלחץ המאורע ובדוחק הרגע".

26. נהג רכב התובע, נאלץ לבלום ולסטות מנתיבו, בעקבות פניית הפרסה הפתאומית של רכב שלישי, כדי לברוח מהתאונה עם הרכב שלפניו, כפי שתיאר בעדותו לפרוטוקול "הראשון ביצע פרסה שמאלה ... אני בולם, ומקבל מכה ועפתי עם הרכב כ 20 מטר " (עמ' 1 לפרוט' ש' 14-19). "אני נסעתי ישר, ניסיתי לבלום ולגנוב את ההגה ימינה, לא הצלחתי לברוח ממש לנתיב בלמתי וסובבתי את ההגה ימינה כדי לברוח מהרכב לפני" (עמ' 2 לפרוט' ש' 4-5).

27. אך גם לנהג רכב הנתבע יש אחריות של ממש. נהג רכב הנתבע, התנהל בחוסר זהירות ולא האט באופן משמעותי, כשראה מבעוד מועד את הרכב השלישי מבצע פניית פרסה באופן פתאומי, כפי שתיאר בעדותו לפרוטוקול "הרכב לפני רצה לעשות פרסה, התובע מיהר הוא ברח לנתיב שלי... אני עצרתי ונכנסתי בו... אני לא יודע באיזה מהירות הוא נסע. אני הייתי במהירות של 70 בערך" (עמ' 2 לפרוט' ש' 14-18).

28. לאור כל המקובץ ולאור מסקנתי, כי גרסאות הנהגים משלימות האחת את השניה והאחריות לקרות התאונה צריכה להתחלק בין שני הנהגים, בחלקים שווים, יש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובע כדי מחצית מנזקו בכתב התביעה.

29. נוכח האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 10,435 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

30. בגין הוצאות משפט ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובע סך של 2,500 ש"ח.

31. בסה"כ ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובע סך של 12,935 ש"ח, אשר ישולמו תוך 7 ימים מהיום, שכן אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

32. המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ו, 22 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זק ויצמן
נתבע: עומר מוסיר
שופט :
עורכי דין: