ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פול פרץ ברקאי נגד נילי גולדמן :

בפני כבוד ה שופטת רננה גלפז מוקדי

מבקש

פול פרץ ברקאי

נגד

משיבות

  1. נילי גולדמן
  2. ניקול גל

בית המשפט קמא ציין כי ביחס לתקופה שמאז שחרורו מן המאסר, לא העלה המבקש טענה חדשה כלשהי המצביעה על זיקה לחו"ל. הוא גם לא תרם פרטי מידע הנוגעים למעשיו והתנהלותו מאז שחרורו מן המאסר, זולת העובדה כי פנה למוסד לביטוח לאומי והוא מקבל הבטחת הכנסה. לא הוצג מקום מגורים בחו"ל, מקום עבודה או עסקים ממשי אשר יצביע על זיקה לחו"ל ולאור האמור, קבע גם בית המשפט קמא כי למבקש זיקה חזקה לישראל.

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כבוד השופטת תמר ניסים-שי) אשר ניתן במסגרת עש"א 24971-07-15.
החלטת בית המשפט, מושא בקשת רשות ערעור זו, ניתנה במסגרת ערעור המבקש על החלטתו של כבוד רשם ההוצאה לפועל מר שאדי ג'ובראן אשר דחה את בקשת המערער לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן כנגדו.

רקע

המבקש, בעל אזרחות ישראלית ובלגית, התגורר מאז שנת 1978 מחוץ לארץ, במדינות שונות. בשנת 2007 הגיע לבקר את אמו ז"ל ועם כניסתו לארץ נעצר, נשפט והורשע על פי הודאתו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) וזיוף מסמך בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) (ראו ת.פ 5475/07) בגין תלונות שהגישו המשיבות כנגדו. על המבקש נגזר עונש של מאסר בפועל אשר אותו סיים לרצות בחודש אוגוסט 2011.

עוד במהלך תקופת מאסרו של המבקש, הגישו כנגדו המשיבות תביעות אזרחיות ובהמשך, הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. בתאריך 29.4.15, כמעט 4 שנים לאחר שחרורו מן המאסר, פנה המבקש אל רשם ההוצאה לפועל בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ באופן גורף וללא סייגים. כבוד הרשם, מר שאדי ג'ובראן קבע כי צו עיכוב היציאה מהארץ אשר הוטל על המבקש הוא לפי סעיף 66א' לחוק הוצאה לפועל וניתן בהיות המבקש חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום החוב אשר נכון למועד ההחלטה עמד בתיק הוצל"פ 10-00542-11-6 על 1,234,489 ₪ ובתיק הוצל"פ 10-01130-10-09 עמד החוב על סך של 5,356,654 ₪.

כבוד הרשם קבע כי העילות להטלת צו עיכוב יציאה מהארץ לפי סעיף 66א' שונות מאלה העומדות בבסיסו של סעיף 14 לחוק, והן נועדו להאיץ ולשמש אמצעי לחץ על החייב לשלם את חובו משניתן בנסיבות המקרה להטיל על החייב הגבלות, בין אם יש לו נכסים בארץ בין אם לאו ואף כשעסקינן בתושב חוץ , או "ספק תושב חוץ", כלשונו של כבוד הרשם. כבוד הרשם קבע, אחר חקירת החייב לפניו, כי זיקתו של החייב לארץ חזקה והדוקה. עוד הוסיף כבוד הרשם כי התרשם מעדותו של המבקש כי זה האחרון אינו משתף פעולה ומתחמק ממסירת מידע מלא ביחס לנכסיו ועסקיו בארץ ובחו"ל ואף ביחס לנכסים שעשויים להתקבל מירושה. כבוד הרשם התרשם באופן בלתי אמצעי מהמבקש כי זה מבקש לצאת את הארץ ולהמשיך לנהל את חייו ועסקיו מבלי לשלם את חובו למשיבות, כפי שהתנהל מאז שוחרר ממאסרו כאשר נמנע מתשלום כלשהו כנגד החוב.
על כן התנה כבוד הרשם את ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בשלושה תנאים:
א. תשלום של 600,000 ₪ לשני התיקים.
ב. תשלום יתרת החוב מתשלומים חודשיים בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מהתיקים .
ג. העמדת שני ערבים שכירים שהכנסתם עולה על 8,000 ₪ נטו בעלי וותק של שנה בעבודה שיערבו לתשלומים החודשיים של המבקש ויצורפו כחייבים בתיק ההוצאה לפועל אם המבקש לא יעמוד בצו התשלומים, יציאתם של הערבים מהארץ תעוכב בזמן שהייתו של החייב בחו"ל.

בית המשפט קמא ציין כי ביחס לתקופה שמאז שחרורו מן המאסר, לא העלה המבקש טענה חדשה כלשהי המצביעה על זיקה לחו"ל. הוא גם לא תרם פרטי מידע הנוגעים למעשיו והתנהלותו מאז שחרורו מן המאסר, זולת העובדה כי פנה למוסד לביטוח לאומי והוא מקבל הבטחת הכנסה. לא הוצג מקום מגורים בחו"ל, מקום עבודה או עסקים ממשי אשר יצביע על זיקה לחו"ל ולאור האמור, קבע גם בית המשפט קמא כי למבקש זיקה חזקה לישראל.
מכאן, נמנע בית המשפט קמא מהתערבות בממצאים העובדתיים אשר נקבעו על ידי כבוד רשם ההוצאה לפועל וקבע כי התנאים שנקבעו על ידי כבוד רשם ההוצאה לפועל לצורך ביטול ההגבלה, הם מידתיים ומשקפים איזון בין האינטרסים של המעורבים. לפיכך, נמנע בית המשפט קמא מלהתערב בהחלטה ודחה את הערעור.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור זו אשר הונחה לפניי.
המבקש טען בבקשת רשות הערעור ל-2 סוגיות הדרושות הכרעה; האחת, נוגעת לזכויות חוקתיות הנרמסות , לטענת המבקש, עם עיכובו של תושב חוץ בארץ. השנייה, סוגיה משפטית רבת ערך, לשיטת המבקש, והיא השאלה העקרונית האם ניתן לעכב תושב חוץ מכוח סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל. העדר פסיקה מנחה ביחס לסוגיה השנייה מצדיק את קבלת הבקשה גם בגלגול שלישי, שכן הצורך בהכרעת הסוגיה הוא ציבורי וחורג מעניינו הפרטי של המבקש.

המשיבות, בתגובתן, טענו כי עסקינן בערעור ב"גלגול שלישי" ואין כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, אלא ענייננו ממוקד במבקש בלבד.
המשיבות הפנו להנמקת בית המשפט קמא, בראש ובראשונה לכך שערעורו של המבקש נידחה בשל כך שצריך היה ליטול רשות לערעור ולא היתה לו זכות ערעור בהעדר זאת. מעבר לכך, טענו כי המבקש שב וחוזר על טענותיו אשר נידחו כבר בשתי הזדמנויות. כבוד הרשם קבע קביעות עובדתיות שאף אומצו על ידי בית המשפט קמא ולא הועלו טענות חדשות כלשהן. התנאים אשר הציב כבוד הרשם לביטול ההגבלה הם סבירים ואין כל מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא. סמכותו של רשם ההוצאה לפועל להטיל הגבלות על חייב אינ ה נגזר ת מהוראות סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל ועל כך ניתן ללמוד מדברי ההסבר לתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל לפיו לרשם ההוצאה לפועל הסמכות להטיל הגבלות על חייבים במידה פחותה מזו של צו מאסר ומטרת ההגבלות לדרבן את החייבים לפרוע את חובם. בנוסף, טענו המשיבות , כי המבקש לא עשה דבר וחצי דבר כדי לפרוע את חובו במרוצת השנים מאז שחרורו ממאסר וחלף זאת הוא גורר אותן להליכים משפטיים מיותרים.

דיון והכרעה

אחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא ובהחלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל ובחנתי את טענות הצדדים כפי שהועלו בערכאות הקודמות ו כפי שהובאו בפניי בבקשה ובתגובה בהליך זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
אפרט להלן נימוקיי.

המבקש, אמנם , אינו מתייחס לכך ב מסגרת בקשתו למתן רשות לערער, אולם ערעורו נדחה על ידי בית המשפט קמא, בראש ובראשונה, משום שלא נתבקשה הרשות להגישו.
לא מצאתי לכך התייחסות כלשהי בבקשה המונחת בפניי.
החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל ניתנה בהתאם לסעיף 66ד לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, המסמיך את רשם ההוצאה לפועל לבטל הגבלה שהטיל, מיוזמתו או לבקשת החייב, או להתנות את הביטול במתן ערובה, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין.
משכך, בהתאם לסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, ניתנת החלטה זו לערעור לפני בית משפט השלום, אולם נדרש לקבל רשות משופט בית משפט השלום.
משלא התבקשה הרשות וכפועל יוצא, גם לא ניתנה, היה דין הערעור להידחות.
בבקשה זו המונחת בפניי אין כל נימוק שיש בו כדי לשנות מתוצאה זו אליה הגיע בית המשפט קמא ועל כן, אף מטעם זה בלבד, דין בקשת רשות ערעור זו, להידחות.

אף אם אבחן את בקשת רשות הערעור המונחת בפניי, לגופה, התוצאה היא כי אין כל טעם המצדיק דיון בפניי, ב"גלגול שלישי", אחר ש טענות המבקש נדונו והוכרעו על ידי שתי ערכאות שונות אשר בחנו בדקדקנות את התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית למקרה כאן. אף לא סברתי כי המדובר בסוגיה אשר יש בה עניין ציבורי החורג מעניינו של המבקש כאן ולעניין זה, ראו את הדברים האמורים בבע"מ 4751/12 אלמוני נ' אלמונית (29.8.13) והאזכורים שם:

"תכליתו של דיון כזה הינה לקיים דיון משפטי ועקרוני בקביעות המשפטיות של בתי המשפט קמא, ככל שאלה חורגות מעניינם של הצדדים הספציפיים ומעוררות שאלה בעלת חשיבות ציבורית-עקרונית [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. ככלל, תכליתו של דיון כזה אינה בחינה מחודשת של הממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית ושנבחנו בשנית ואושרו על ידי ערכאת הערעור. זאת ועוד, הכלל הידוע והמושרש היטב בפסיקתו של בית משפט זה הינו כי התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה שנקבעו בערכאה הדיונית שמורה למקרים חריגים וקיצוניים, בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם [ראו, למשל: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998)]. בהמשך לכך, נקבע לא אחת כי בית משפט זה ינהג בזהירות כפולה ומכופלת במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ולא יתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ועברו בשנית תחת עיניה הבוחנות של ערכאת הערעור, אלא במקרים חריגים שבחריגים [ראו, למשל: בע"מ 3610/12 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (10.6.2010) בפסקה 12; בע"מ 76/12 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (16.2.2012) בפסקה 12; רע"א 3583/11 חג' יחיא נ' המיסיה הדתית הרוסית [פורסם בנבו] (11.7.2011), בפסקה 5]."

בענייננו, עסקינן בממצאים עובדתיים אשר נקבעו ביחס למבקש. לא בשאלה משפטית טהורה כפי שמנסה המבקש לטעון, אלא במסקנה עובדתית הנוגעת לזיקתו של המבקש למדינת ישראל. ממצאים אלו נקבעו, בין היתר, על יסוד התרשמות בלתי אמצעימבקש וכן על יסוד הראיות אשר הוצגו לפני כבוד רשם ההוצאה לפועל ואשר נבחנו גם על ידי בית המשפט קמא. מכאן, אין עסקינן במי שנקבע לגביו כי הוא נטול זיקה לארץ ובכל זאת נותרו כנגדו ההגבלות בעינן, אלא במי שנקבע לגביו כי הוא בעל זיקה חזקה למדינת ישראל.
על יסוד מסקנה זו, ביחס לזיקת המבקש למדינת ישראל, נקבעו התנאים לביטול ההגבלה, תנאים אשר גם בית המשפט קמא התרשם כי סבירים הם ומאוזנים.

לא מצאתי טעם כלשהו המצדיק התערבות במסקנות העובדתיות אשר נקבעו על ידי רשם ההוצאה לפועל ועברו תחת ביקורת ערכאת הערעור בבית המשפט קמא.
גם לא מצאתי כי טמונה בבקשת רשות ערעור זו איזו שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים כאן, בפרט לאור המסקנה העובדתית בדבר זיקת המבקש למדינת ישראל.

מצאתי, אם כן, לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט קמא, לסמוך ידיי על נימוקיו.
ראשית, ביחס לדחיית הערעור אשר הוגש מבלי שניתנה הרשות.
שנית, לגופו, על יסוד המסקנה העובדתית הנוגעת לזיקת המבקש למדינת ישראל ובהתאם לכך, על מידתיות התנאים שנקבעו לביטול ההגבלה.

אשר על כן דין הבקשה להידחות.
המבקש יישא בהוצאות המשיבות בהליך זה בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו מתוך הערבון אשר הפקיד המבקש בקופת בית המשפט. היתרה תוחזר למבקש, אפשר באמצעות בא-כוחו.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ו, 22 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פול פרץ ברקאי
נתבע: נילי גולדמן
שופט :
עורכי דין: