ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבו ענזה מתכות בע"מ נגד מועצה מקומית בני שמעון :

בפני כבוד השופטת רות אבידע

עותרים

1.אבו ענזה מתכות בע"מ, חברות 514873017
2.עאדל אבו ענזה, ת.ז. XXXXXX827
ע"י ב"כ עו"ד אסף סיידה ועו"ד שני אדרי

נגד

משיבה

מועצה מקומית בני שמעון
ע"י ב"כ עו"ד אולגה גונן

פסק דין

העותרים עתרו למתן הוראה למשיבה לאפשר לעותרת את כניסת המשאיות אשר בבעלותה לאתר הפסולת דודאים על מנת לפרוק שם אשפה. לטענת המשיבה דין העתירה להידחות בהעדר סמכות עניינית לדון בה ואף לגופה בשל טענת שיהוי, וכן בשל פגיעת העותרים במשיבה בשל כך ששפכו את הפסולת שהובילו לאתר דודאים מבלי לשלם למשיבה עבור השימוש באתר והיטל הטמנה שהמשיבה גובה עבור הקרן לשמירת הניקיון של המשרד להגנת הסביבה.

עיקר העובדות
העותר הוא בעל המניות היחיד בעותרת שעיסוקה פינוי פסולת באמצעות שש משאיות אשר בבעלותה. לטענת העותרת יש לה הסכם עם חברת חן המקום בע"מ, אשר אף עיסוקה בפינוי פסולת, ולפיו העותרת נותנת שירותי הובלת פסולת לחברת חן המקום.
בתחומה של המשיבה קיים אתר דודאים אשר בו מתבצע טיפול ומחזור פסולת. לטענת העותרת המשיבה " היא המנהלת של אתר דודאים". המשיבה טענה כי היא החוכרת של המקרקעין עליהם מצוי האתר וכי " מכוח הסכמה בין המועצה לבין החברה הכלכלית, מופעל האתר ומנוהל על ידי החברה הכלכלית". עוד טענה המשיבה כי לחברה הכלכלית חוזים להטמנת פסולת באתר עם רשויות מקומיות וקבלנים, וכי לעותרים לא הייתה כל התקשרות עם המשיבה.
עבור הבאת פסולת לאתר דרשה החברה הכלכלית לשלם לה עבור כל טון של אשפה, 160 ₪ ללא מע"מ, מהם 88 ₪ היו עבור דמי טיפול והטמנה, ו-72 ₪ היו עבור היטל הטמנה שהועברלקרן לשמירת ניקיון.
בחודש מרץ 2016, לאחר שהתקבלו דיווחים אודות כניסות של משאיות לאתר אשר לא דווח עליהם במערכת המחשוב של האתר, בדקו המשיבה והחברה הכלכלית את הכניסות של משאיות לאתר, באמצעות מצלמות המותקנות בו, תוך שהשוו את החומר שצולם לנתונים שהוזנו למחשב הפועל באתר, ואשר אליו הוזנו תעודות השקילה שמוצאות למשאיות הבאות לאתר עם פסולת, לאחר שנשקלו במאזני הגשר הנמצאים בכניסה לאתר. יצוין כי תעודות השקילה נמסרות לעובדים באתר והם שאמורים להזין את הנתונים שבהם למחשב.
מבדיקת הצילומים שהתקבלו מהמצלמות המותקנות באתר לעומת הנתונים שהוזנו למחשב בכניסה לאתר התברר כי המשאיות של העותרת , במאות הזדמנויות, נכנסו לאתר מבלי שדווח על כך במחשב שבכניסה, וכתוצאה מכך נגרמו למשיבה נזקים הנעמדים על ידה במיליוני שקלים. בחלק לא מבוטל מהמקרים בהם המשיבה רומתה כאמור, העותר היה זה שנהג באחת המשאיות שהובילו פסולת לאתר.
משהתבררו העובדות האמורות הגישו ראשת המשיבה ומנכ"ל החברה הכלכלית, מר עידו רובינשטיין, תלונה למשטרה נגד העותרים. תחילה ניהלה המשטרה חקירה סמויה, שלאחריה, ביום 11.4.2016 עצרה את העותר וכן את עובדי האתר שאיישו את המשקל באתר. לעותר ייחסה המשטרה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומתן שוחד, משנטען שהעותר יצר קשר פלילי עם עובדי האתר, ויחד עימם ביצע מעילה בהיקף של מאות אלפי שקלים - כאמור לעיל המשיבה טענה כי היקף המעילה הגיע למיליונים.
העותר שהה במעצר עד ליום 19.4.2016, אז שוחרר בערובה ובתנאים אשר כללו בין השאר הרחקתו מהאתר למשך חודשיים החל מיום 21.4.2016. עוד נרשם בתנאי השחרור בערובה כי " מובהר בזאת כי משאיותיו של המשיב ( העותר ר.א) יוכלו לעבוד באופן חופשי ואין מניעה כי יכנסו לאתר דודאים החל מהיום בכפוף לאישור הנהלת דודאים".
לאחר פתיחת החקירה המשטרתית קיבל מנכ"ל החברה הכלכלית החלטה על מניעת כניסת המשאיות של העותרת לאתר דודאים. לטענתו ( כעולה מתצהיר משלים שמסר) ביום 11.4.2016, עם סיום החקירה הסמויה, הודיע טלפונית למנכ"ל חברת חן המקום על כך שהוא אוסר את כניסתן של כל המשאיות שהיו מעורבות בפרשת ההונאה כולל משאיות של קבלני המשנה של חן המקום. באותו יום אסר המנכ"ל את כניסת המשאיות שהיו מעורבות בפרשה לאתר. בין יתר המשאיות שהמנכ"ל אסר את כניסתן לאתר היו המשאיות של העותרים. בעת עצירתן של המשאיות בכניסה לאתר הודיע המנכ"ל מפורשות לנהגיהן כי הוא אוסר את כניסתן של משאיות לאתר בשל היותן מעורבות בפרשת ההונאה.
בתחילת חודש מאי 2016 בא כוחם הקודם של העותרים פנה למר רובינשטיין ולבאת כוחו בניסיון להגיע להסכמה בעניין כניסתן של משאיות העותרים לאתר, הניסיון לא צלח.
בתחילת חודש יולי, או בסמוך לכך, הגישו העותרים הליך לבית משפט השלום אשר בו ביקשו לאפשר למשאיותיהם להיכנס לאתר. לאחר שהתקיים דיון במסגרת אותו הליך ביקשו העותרים למחוקו, ותחתיו הוגשה העתירה בעניינו ביום 14.7.2016.

שאלת הסמכות העניינית וטענת המשיבה בדבר העדר יריבות נטען על ידי המשיבה כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בעתירה מכיוון שהאתר מנוהל על ידי החברה הכלכלית שבראשה המנכ"ל מר עידו רובינשטיין, וההחלטה לאסור על כניסתן של משאיותיהם של העותרים הייתה שלו. עוד טענה המשיבה כי מאחר והאתר מנוהל על ידי החברה הכלכלית, והחלטה לאסור על כניסת המשאיות לאתר הייתה של מנהל החברה הכלכלית, הרי שאין יריבות בינה לבין העותרים.
מנגד טענו העותרים כי המשיבה היא בת הפלוגתא שלהן, שכן אתר הדודאים מנוהל בתחומה, ולכל היותר החברה הכלכלית מנהלת את האתר עבור המשיבה ובשמה. אשר לשאלת הסמכות לדון בעתירה, טענו העותרים כי הסמכות היא מכוח סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס- 2000, לפיו סמכות בית משפט זה היא לדון בעתירות המופנות כנגד החלטות של "רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה...". כאשר לעניינו הפנו העותרים לפריט 8( א) בתוספת הראשונה שעניינו החלטה של רשות מקומית. לטענת העותרים "אתר דודאים הוקם על פי תוכנית מתאר ארצית ( תמ"א 16) והוא מופעל על ידי המועצה האזורית בני שמעון באמצעות החברה הכלכלית".
המשיבה תמכה את טענותיה בדבר העדר סמכות לבית משפט זה לדון בעתירה, על פסיקת בית המשפט העליון בעע"מ 2398/12 ע.מ.ת. ערוצי מדידה ותשיות נ' החברה הכלכלית שהם, ואח' שם נקבע, בעתירה שעניינה היה מכרז, כי מאחר שהעתירה הוגשה לבית משפט לעניינים מנהליים כאשר היא מופנית כנגד החלטת החברה הכלכלית שוהם, כי לבית המשפט לא הייתה סמכות עניינית לדון בה. יחד עם זאת בית המשפט הוסיף "... כי תאגיד מקומי כגון חברה כלכלית של רשות מקומית, הוא מבחינות רבות ידה הארוכה של הרשות המקומית, ועל כן עקרונות המשפט המנהלי מצדיקים כי הסמכות בעניין מכרזיו תהא לבית המשפט לעניינים מנהליים כמו לגבי מכרזי הרשות עצמה". בית המשפט המליץ למחוקק לפעול בעניין זה "תוך ההתאמות הנדרשות לפי הדין החל". כן הפנתה המשיבה לבר"מ 7712/09 חברת צינורות איקס.פי.סי (2004) בע"מ נ' החברה הכלכלית ראשון לציון בע"מ ואח', גם שם הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד החלטת החברה הכלכלית בנושא מכרז. במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, נקבע כי "תאגיד מקומי איננו נמנה עם הגופים שענייני המכרזים שלהם נתונים לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים" עם זאת, הוסיף בית המשפט, כבוד השופט ע.פוגלמן, "גם מבלי להכריע בעניין הסמכות בשלב הדיוני הנוכחי, ניתן לקבוע למצער כי קיים ספק באשר לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בענייני מכרזים של תאגיד מקומי". עוד הפנתה המשיבה לפסק הדין בעת"מ(ב"ש) 8384-01-15 יזמות בע"מ נ' מועצה אזורית חוף אשקלון ואח', באותו עניין נדונה שאלת מכרז שהוציאו המשיבות מועצה אזורית והחברה הכלכלית של חוף אשקלון. כבוד השופטת שרה דברת קבעה כי דין העתירה להימחק מפאת חוסר סמכות שכן "הסמכות העניינית בעתירות הנוגעות לענייני מכרזים של תאגיד עירוני אינה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים".
לטענת העותרים הפסיקה שהובאה על ידי המשיבה מצומצמת לענייני מכרזים, עוד טענו העותרים כי נקבע ברע"א 8159/06 עיריית אילת נ' רוקסא, כי המגמה היא להרחיב את סמכותם של בתי המשפט לעניינים מנהליים, בפרט בנושאי רשויות מקומיות.
לא נעלם מעיני כי במסגרת ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בתא"מ 63572-06-16 טענה המשיבה מצד אחד כי היא מנהלת את האתר באמצעות החברה הכלכלית וכי האתר מופעל על ידי החברה הכלכלית, ואולם מאידך טענה ( בסעיף 17) כי "מיד לאחר המעצר, אסרה המועצה על כל המשאיות המעורבות בפרשה, לרבות משאיותיה של החברה, על כניסתן לאתר". לעומת הדברים האמורים, עולה בבירור, מתצהירו של מר עידו רובינשטיין, כי האתר מנוהל מאז ינואר 2015 על ידי חברה כלכלית וכי הוא, מר רובינשטיין, היה זה שקיבל את ההחלטה לאסור את כניסת המשאיות של העותרים לאתר.
משאלה הם פני הדברים, לכאורה יש מקום לקבל את טענת המשיבה בשאלת הסמכות, יחד עם זאת מאחר וגם אם בית המשפט לעניינים מנהליים חסר סמכות לדון בעתירה הרי שהסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי לדון בבקשה של העותרים לאפשר את כניסת משאיותיהם לאתר, לא מצאתי לדחות העתירה בשל שאלת הסמכות ואדון בעתירה אף מבלי להכריע בעניין הסמכות.
אשר לטענה בדבר העדר יריבות בין הצדדים, מאחר שכמצוטט לעיל גם המשיבה טענה בעבר כי היא זו שאסרה על כניסת המשאיות המעורבות בפרשת ההונאה אין בדעתי, אך בשל טענת חוסר היריבות, לדחות העתירה. לפיכך, אדון בעתירה לגופה וזאת כאמור מבלי להכריע בשאלת הסמכות.

שיהוי
לטענת המשיבה דין העתירה להידחות בשל שיהוי, שכן עוד ביום 11.4.2016 נודע לעותרים, כאשר נאסר על משאיותיהם להיכנס לאתר, דבר האיסור שהטיל מר רובינשטיין על כניסת משאיות שהיו מעורבות בהונאה לאתר. זאת ועוד כמפורט בתצהירו של מר רובינשטיין בתחילת חודש מאי 2016 פנה אליו בא כוחם הקודם של העותרים, עורך הדין אבו סעלוק פארס בניסיון להגיע עמו להסכמות בעניין כניסתן של משאיות העותרים לאתר.
בתשובה לטענת השיהוי שהעלתה המשיבה טענו העותרים כי הם מעולם לא קיבלו הודעה רשמית, משום גורם, על האיסור שהוטל עליהם ועל משאיותיהם להיכנס לאתר. זאת ועוד, לטענתם הוסכם בין הצדדים על הרחקה מאתר דודאים אך למשך 60 ימים.
מכך שבתחילת מאי, ניסה בא כוחם הקודם של העותרים לבוא בדברים עם מר רובינשטיין כדי להסדיר את עניין האיסור על הכניסה לאתר, עולה בבירור כי העותרים ידעו על האיסור והיו מודעים לו.
טענתם של העותרים כאילו "הוסכם בין הצדדים" על הרחקה מהאתר של 60 יום מיום 21.4.2016 אין בה כל ממש, שכן לא היה הסכם בין הצדדים. ביום 19.4.2016 התייצבו נציג משטרת ישראל והעותר ובא כוחו בבית המשפט השלום בבאר שבע והודיעו על כך שהגיעו להסכמה, לפיה העותר יורחק למשך 60 יום, החל מיום 21.4.2016, מאתר דודאים וכי משאיותיו של העותר יוכלו להיכנס לאתר דודאים תוך שצוין במפורש "והכל בכפוף לאישור הנהלת דודאים". בית המשפט נתן להסכמות הצדדים תוקף של החלטה. מיותר לציין כי המשיבה, או החברה הכלכלית לא היו צד לאותה הסכמה.
לנוכח האמור, צודקת המשיבה כי העתירה לוקה בשיהוי, ובשל כך דינה להידחות. למרות האמור אדון אף ביתר הטענות שהועלו על ידי הצדדים.

שאלת חופש העיסוק
לטענת העותרים האיסור שהוטל על משאיותיהם ועל העותר להיכנס לאתר פוגע בחופש העיסוק שלהם, שכן, יש בו כדי לפגוע בפרנסתם. לטענה זו השיבה המשיבה כי אתר דודאים אינו האתר הבלעדי להטמנת פסולת באזור הדרום ובנסיבות, דהיינו, מעשיי ההונאה המיוחסים לעותרים, איסור כניסתם של העותרים לאתר, הינו סביר ומידתי ואין בו כדי לפגוע בחופש העיסוק שלהם.
צודקת המשיבה בטענותיה. גם אם יש פגיעה מסוימת בחופש העיסוק של העותרים, למרות קיומן של אתרי פסולת נוספים באזור, הרי שהאיסור שהטילה החברה הכלכלית על כניסת העותר ומשאיותיהם של עותרים לאתר, בנסיבות הינו מידתי לנוכח מעשי ההונאה המיוחסים לעותרים. לכן, הנני דוחה את טענת העותרים בדבר הפגיעה בחופש העיסוק שלהם.

חזקת החפות
לטענת העותרים כל עוד לא הורשעו בדין עומדת לזכותם חזקת החפות. אכן במישור הפלילי צודקים העותרים בטענתם. דא עקא, מצויים אנו בתחום המשפט המנהלי, ובידי המשיבה כמפורט לעיל, ראיות מנהליות מספיקות להוכחה, ברמה הנדרשת במשפט מנהלי, כי העותרים הונו את המשיבה, או ליתר דיוק את החברה הכלכלית. כפי שפורט לעיל, נעשה מעקב אחר משאיותיהם של העותרים, ואף אחר משאיות של אחרים, שנכנסו לאתר. תיעוד כניסת המשאיות לאתר הושווה מאוחר יותר עם הדיווח במערכת המחשוב של האתר ונמצא כי משאיות העותרת נכנסו לאתר מבלי שכניסתן דווחה במערכת המחשוב של האתר, ולכן העותרים לא שילמו את היטל ההטמנה, המועבר לקרן לשמירת הניקיון ואת דמי הטיפול וההטמנה המשולמים לאתר. הראיות שנאספו על ידי החברה הכלכלית, די היה בהן כדי להוות תשתית ראויה להחלטת מנכ"לה של החברה הכלכלית לאסור על כניסת העותר ומשאיותיהם של העותרים, לאתר.

סיכום
אשר על כן העתירה נדחית משלא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת החברה הכלכלית לפיה נאסר על העותר ומשאיות העותרים, כניסה לאתר דודאים.
העותרים ישלמו למשיבה, ביחד ולחוד את הסכום של 13,000 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד הידוע היום ויישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלומו המלא בפועל.
מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח עותק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ו, 22 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אבו ענזה מתכות בע"מ
נתבע: מועצה מקומית בני שמעון
שופט :
עורכי דין: