ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תמיר סיני נגד יעקב זהר :

בפני כבוד ה שופט רונן פלג

התובע
תמיר סיני

נגד

הנתבעים

  1. יעקב זהר - ניתן פס"ד
  2. א.א. קאר סנטר מוטורס בע"מ
  3. מפעלי דינמומטר לבדיקת רכב (1965) בע "מ - ניתן פס"ד

ב"כ התובע - עו"ד עודד מור
ב"כ הנתבעת 2 - עו"ד ערן טל

פסק דין

1. התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה כספית לסך של 118,336 ₪ , בטענה שהנתבעים 2-1 הונו ורימו אותו בעסקת מכירת רכב ושהנתבעת 3 התרשלה כלפיו בעת בדיקת הרכב לפני רכישתו.

2. התביעה נגד הנתבע 1 התקבלה בהיעדר הגנה (פסק דין מיום 18/4/16). התביעה נגד הנתבעת 3 נדחתה בהסכמה בפסק דין מיום 15/10/15 ואולם למעשה בתמורה לפיצוי בסך של 8,627 ₪ בתוספת הוצאות משפט (כעולה מהודעת ב"כ התובע מיום 17/2/16).

כפועל יוצא, פסק דין זה נועד להכריע בתביעת התובע נגד הנתבעת 2 בלבד (להלן: "הנתבעת").

תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות

3. בכתב התביעה המתוקן (מיום 16/3/15) נטען כך:

א. התובע ביקש לרכוש רכב בחודש דצמבר 2013 ונתקל בלוח "יד 2" במודעה שפורסמה מטעמו של הנתבע 1, למכירת רכב מ.ר. 4881775 מסוג "פורד פיאסטה" שנת ייצור 2012 (להלן: "הרכב"). כבר בשיחה טלפונית ראשונה, הנתבע 1 אמר לתובע שהרכב תקין ולא עבר תא ונה.

ב. בפגישה שהתקיימה לאחר מכן ליד ביתו של הנתבע 1, הוא הציג לתובע ולאביו את הרכב ואת רשיון הרכב, שעליו נרשם כי בעליו הוא הנתבעת. הנתבע 1 הצהיר שהוא מבעליה של הנתבעת, מיופה כוחה ומוסמך מטעמה למכור את הרכב.

ג. במהלך הפגישה דלקה ברכב נורית חיווי המעידה על ליקוי בכרית האוויר. הנתבע 1 טען שהבעלים הקודם ניתק במכוון את המגעים , כך שניתן לחברם בקלות במוסך.

ד. בהסכמה עם הנתבע 1, התובע הפנה את הרכב לבדיקה במכון הנתבעת 3. הבודק מסר לתובע ולאביו שהרכב במצב מכני טוב ולא עבר תאונה שפגעה בחלק י המרכב. דו"ח הבדיקה ציין את קיומם של פגיעות פח ו של פגמי צבע בלבד. כמו כן נרשם בדו"ח שנורית חיווי כריות האוויר דולקת.

ה. על בסיס הצהרות הנתבע 1 וממצאי הבדיקה, התובע הסכים לרכוש את הרכב בהתאם למחיר השוק תמורת סך של 56,000 ₪ והסכם ברוח זו נחתם ביום 16/12/12. התובע שילם לנתבע את סכום הרכישה ושניהם פנו לסניף הדואר בהוד השרון לצורך שינוי רישום הבעלות על הרכב.

ו. בעת ביצוע העברת הבעלות, הנתבע 1 הציג בפני פקידת הדואר ייפוי כוח מטעמה של הנתבעת, המסמיך אותו לחתום בשמה על מסמכי העברת הבעלות.

ז. לאחר רכישת הרכב, התובע העביר אותו למוסך מורשה ברעננה לצורך ביצוע טיפול מכני תקופתי ותיקון נורית החיווי של כריות האוויר. מנהל המוסך הודיע לתובע שבבדיקה נמצא שחסרה ברכב כרית אוויר, שבחיבורי הכרית ישנם חלקים לא מקוריים ושהוחלפו ברכב חלקי מרכב.

ח. אביו של התובע יצר קשר עם הנתבע 1, שטען שהרכב לא עבר תאונה והציע שהרכב יילקח למוסך שעובד עמו לצורך התקנת כרית האוויר החסרה.

ט. בבדיקה מעמיקה נמצא שהרכב עבר תאונה קשה והוכרז "אובדן להלכה" עקב נזק בשיעור של 57%. הדברים אושרו על ידי הבעלים הקודם של הרכב, המוסך שקלט את הרכב לאחר התאונה וחברת הביטוח שביטחה אותו בזמן התאונה.

י. התובע העביר את הרכב לבדיקה במכון בדיקה נוסף, שהעלתה ממצאים לפגיעות בחלקי מרכב.

יא. על אף ממצאי הבדיקה, הנתבע 1 סירב לבטל את ההסכם. התובע הגיש בתגובה תלונה במשטרה נגד הנתבע 1 והנתבעת בטענה למרמה ולהונאה.

יב. בהמשך התובע זומן עם הרכב לבדיקת אגף התנועה ונדרש לתקן את כריות האוויר. לאחר תיקון במוסך מורשה הרכב נבדק ואושר על ידי מכון בדיקה.

יג. בתביעתו נגד הנתבעת התובע דרש את ביטול חוזה המכירה של הרכב ו את השבת סך המכירה המשוערך (56,144 ₪). לחילופין נדרשה השבה של ההפרש בין שווי הרכב האמיתי לבין הסך ששולם תמורתו (40,000 ₪) . בנוסף נתבעו פיצוי בגין הפרה יסודית של החוזה (5,600 ₪), החזר הוצאות תיקון (1,687 ₪), עלויות תיקון ובדיקה של כריות האוויר (4,905 ₪) ועגמת נפש (50,000 ₪).

יד. התובע מייחס לנתבעת הטעיה מכוונת, מרמה והסתרה של נתוני האמת בדבר עברו של הרכב, כמו גם פעולה בניגוד להוראותיו של חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח - 2008.

4. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כך:

א. הנתבעת וחברת "ב.פ.ב מוטור" בע"מ (להלן: "מוטור"), מקיימות קשרי עבודה הדוקים בתחום הסחר בכלי רכב מזה שנים רבות, שבמהלכן "מוטור" רכשה מהנתבעת מאות כלי רכב לשיקום. שתי החברות הן בבעלות דומה ועובדות באותם משרדים.

ב. הנתבעת רכשה את הרכב מחברת ביטוח לאחר שניזוק בתאונה . חברת "מוטור" רכשה את הרכב מהנתבעת ביום 30/9/13 תמורת סך של 31,752 ₪ לצורך שיקום ומכירה. ביום 6/10/13 סוחר רכב בשם ראובן אביכזר (להלן: "אביכזר") רכש את הרכב מחברת "מוטור" תמורת סך של 35,800 ₪. מדובר בסוחר רכב מורשה, אשר לאורך השנים רכש כלי רכב רבים מחברת "מוטור".

ג. סוחר רכב מורשה ותיק נוסף בשם שרון זולפין (להלן: "זולפין") רכש לאורך השנים כלי רכב רבים מאביכזר ואף מחברת "מוטור". זולפין ואביכזר סיכמו ביניהם שזולפין ירכוש את הרכב. סוכם שאביכזר יעביר את הרכב למוסך, שזולפין יספק חלפים וישלם עבור התיקון ואף שזולפין ידאג לקבל תעודת תקינות ואישורים נדרשים.

ד. ביום 28/10/13, לאחר שהרכב תוקן, אביכזר וזולפין חתמו על זיכרון דברים. בזיכרון הדברים נכתב שידוע לזולפין שהרכב חייב לקבל תעודת תקינות ואישורים לתיקון הרכב במוסך מורשה לפי תקנה 309, שהרכב תוקן ושהוחלפו בו כריות אוויר למעט מחשב כריות אוויר שנותר לא תקין. זולפין שילם לאביכזר סך של 39,000 ₪, המשקף את מחיר הרכב לאחר תאונה.

ה. בהתאם לאמור בזיכרון הדברים, זולפין העביר לאביכזר תעודת תקינות ואישורים. על בסיס זה הרכב נבדק ביום 12/11/13 על ידי שמאי בשם יעקב שיך, שנתן אישור סופי לשחרור הרכב ולהעברת הבעלות. האישור הועבר מאביכזר לחברת "מוטור" וממנה לנתבעת ולחברת הביטוח, אשר העבירה את הבעלות ברכב על שם הנתבעת כמקובל ולפי תא ריך האישור של השמאי.

ו. ביום 15/1/14 אביכזר שילם לנתבעת עבור הרכב ועבור כלי רכב נוספים.

ז. כעולה מכתב התביעה, התובע רכש את הרכב מהנתבע 1, אשר ככל הנראה רכש את הרכב מזולפין.

ח. התביעה נגד הנתבעת חסרת כל בסיס עובדתי או משפטי.

5. במסגרת דיון ההוכחות נשמעה עדותו של התובע ומנגד עדויות של שני עדים מטעם הנתבעת - מנהלה של חברת "מוטור" סמי ביטון וסוחר הרכב ראובן אביכזר.

דיון והכרעה

השתלשלות העניינים כפי שהוכחה בפני בית המשפט

6. העדויות שנשמעו והמסמכים שהוצגו בפניי מלמדים כך:

א. ביום 8/8/13 הרכב ניזוק בתאונה קשה בעת שהיה מבוטח בפוליסה לביטוח מקיף של חברת "ביטוח ישיר". בתאונה הרכב הוכרז כ- "אובדן להלכה". הדברים עולים מאישור של חברת הביטוח מיום 20/1/14 (נספח 5 לתצהיר התובע).

ב. הנתבעת רכשה את הרכב מחברת הביטוח במצבו לאחר התאונה וביום 30/9/13 מכרה אותו לחברת "מוטור" תמורת סך של 31,752 ₪ , כרכב המיועד לשיקום (סעיף 7 לתצהירו של סמי ביטון ונספח א' לתצהירו).

ג. ביום 6/10/13 סוחר כלי הרכב אביכזר רכש את הרכב מחברת "מוטור", יחד עם כלי רכב נוספים , תמורת סך של 35,800 ₪ (סעיפים 10-9 לתצהירו של סמי ביטון ונספח ב' לתצהירו ; סעיף 3 לתצהירו של אביכזר).

ד. סוחר כלי הרכב זולפין סיכם עם אביכזר שירכוש ממנו את הרכב לאחר שיתוקן במוסך שאביכזר מצוי עמו בקשרי עבודה. ע"פ הסיכום , זולפין התחייב לספק למוסך את החלפים, לשלם עבור התיקון ואף לדאוג להוצאת תעודת תקינות ואישורים בדבר תיקון הרכב (סעיף 5 לתצהירו של אביכזר).

ה. ביום 28/10/13, לאחר תיקון הרכב, אביכזר וזולפין חתמו על מסמך זיכרון דברים שמכוחו הרכב נמכר לזולפין תמורת סך של 39,000 ₪. בהסכם נכתב בין היתר כי "ידוע לקונה כי הרכב נקנה מחברת הביטוח, חייב בתקנה 309, חשבונית עבודה, חשבונית חלקים וכן דו"ח שמאי. הרכב תוקן על ידי המוכר, חלקים סופקו לו על ידי הקונה. ידוע לקונה כי ברכב הוחלפו כריות אוויר פרט למחשב כריות אשר לא תקין" (סעיף 6 לתצהירו של אביכזר ונספח ג' לתצהירו).

ו. לאחר החתימה על זיכרון הדברים, זולפין מסר לאביכזר תעודת תקינות רכב ואישור תיקון רכב במוסך מורשה, שניהם מיום 29/10/13 (סעיף 7 לתצהירו של אביכזר ונספח ד' לתצהירו).

ז. ביום 12/11/13 שמאי הרכב יעקב שיך בדק את הרכב בעסקו של אביכזר. חוות דעתו מיום 13/11/13 קובעת כי "הרכב נבדק בגמר התיקונים ונמצא תקין ולאחר ביצוע תקנה 309 כנדרש" (סעיף 8 לתצהירו של אביכזר ונספח ה' לתצהירו).

ח. אביכזר העביר את חוות דעת השמאי אל הנתבעת באמצעות "מוטור". הנתבעת הציגה את חוות הדעת לחברת "ביטוח ישיר" וזו העבירה את הבעלות ברכב על שם הנתבעת החל מיום 12/11/13, שהוא יום עריכת חוות הדעת (סעיף 9 לתצהיר אביכזר ; סעיפים 13-12 לתצהירו של סמי ביטון ; רישיון הרכב נספח 1 לתצהיר התובע).

ט. ביום 15/1/14 אביכזר שילם לחברת "מוטור" את תמורת הרכב (סעיף 10 לתצהיר אביכזר ונספח ו' לתצהירו ; סעיף 14 לתצהירו של סמי ביטון).

י. בחודש דצמבר 2013 התובע ביקש לרכוש רכב, איתר מודעה שפרסם הנתבע 1 יעקב זוהר בלוח "יד 2" ויצר עמו קשר. זולפין והנתבע 1 לא העידו בתיק זה וניתן רק להניח שזולפין מכר לנתבע 1 את הרכב או שפעל עמו בשיתוף פעולה עסקי כלשהו.

יא. התובע שוכנע על ידי הנתבע 1 שהרכב תקין ונטל אותו לבדיקה במכון של הנתבעת 3. הבדיקה התקיימה ביום 15/12/13 בנוכחות התובע ואביו וכן נציג של הנתבע 1. הבדיקה העלתה ממצאים חיוביים ביחס למצבו של הרכב (סעיפים 10-2 לתצהירו של התובע).

יב. ביום 16/12/12 נחתם הסכם שמכוחו התובע רכש את הרכב מהנתבע 1 בתמורה לסך של 56,000 ₪ (נספח 3 לתצהיר התובע). התמורה שולמה במזומן ובוצעה העברת בעלות בר כב בסניף הדואר בהוד השרון משמה של הנתבעת לשמו של התובע. לצורך העברת הבעלות, הנתבע 1 הציג לפקידת הדואר ייפוי כוח להעברת בעלות מהנתבעת והדבר אף נרשם באישור שינוי הבעלות נספח 4 לתצהירו של התובע (סעיפים 19-16 לתצהיר התובע).

יג. התובע העביר את הרכב לטיפול תקופתי במוסך ברעננה ומנהל המוסך מסר לו שחסרה כרית אוויר. בהמשך לכך נערכו בירורים מעמיקים והתובע גילה להפתעתו, שהרכב ניזוק בתאונה מיום 8/8/13 (סעיפים 26-20 לתצהיר התובע).

תום ליבו של התובע

7. התובע הוא אדם מהישוב, סטודנט צעיר אשר ביקש לרכוש רכב ראשון בתמורה למיטב כספו (סעיף 13 לתצהירו ; עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 6-5 ).

8. בפגישה עם הנתבע 1, התובע הבחין בנורית חיווי דולקת באופן המצביע על ליקוי בכרית אוויר. הנתבע 1 אמר לתובע, שמדובר בניתוק יזום של בעלת הרכב הקודמת שהסיעה ברכב תינוק ושטיפול פשוט במוסך יחזיר את כרית האוויר לתפקוד רגיל (סעיף 6 לתצהיר התובע).

בדיקת הרכב במכון של הנתבעת 3 העלתה ממצאיה החיוביים והתובע החליט לרכוש את הרכב.

9. התרשמתי מעדותו המהימנה של התובע ומדבריו הכנים. שוכנעתי שאכן הנתבע 1 מסר לו שהרכב תקין ושלל תאונות בעברו (סעיף 3 לתצהיר התובע). הנתבע 1 אף הצהיר על עברו הנקי של הרכב בסעיף 5 להסכם המכירה.

אכן, אביו של התובע שמע אף הוא את הצהרותיו של הנתבע 1 ונדמה שהיה עליו לחזק את הדברים בעדות משלו שלא ניתנה, ואולם איני רואה בכך משום פגיעה במהימנות הנטען. התובע העיד שלא חשב על כך שאביו, אשר נכח באולם בית המשפט לאורך כל הדיונים, ימסור עדות (עמ' 14, ש' 25-21). התרשמתי שבהיעדר מחלוקת של ממש בין הצדדים ביחס להתנהלותו של הנתבע 1, התובע לא ראה צורך בעדות נוספת של אביו, מה גם שכאמור תוכנו של סעיף 5 להסכם המכירה מדבר בעד עצמו.

10. התובע האמין לדבריו של הנתבע 1, שהציג עצמו כאחד מבעליה של הנתבעת, כשלוחה וכמיופה כוחה (סעיפים 5-4 לתצהירו). לתובע לא הייתה סיבה של ממש לחשוד, שהרי הבעלות ברכב הועברה על שמו מכוח ייפוי כוח החתום לכאורה על ידי הנתבעת, אשר הוצג בסניף הדואר (עמ' 13, ש' 24 - עמ' 14, ש' 2).

11. איני מקבל את טענותיה של הנתבעת בסעיפים 57-44 לסיכומיה ולפיהם יש להטיל ספק במהימנותו של התובע ולמצער לייחס לו אשם תורם.

אני מסכים לטענתו של התובע, שעשה את כל הפעולות הסבירות בכדי לבדוק את מצבו של הרכב (עמ' 14, ש' 17-16). התובע הוא אדם רגיל מהישוב , שלא אמור להכיר את רזי ענף הרכב על שוליו האפלים. די בכך שבוצעה בדיקת קניה שהעלתה ממצאים תקינים ובכך שהבעלות ברכב עברה על שמו של התובע ללא קושי.

טענות התובע נגד הנתבעת בכתב התביעה לא הוכחו

12. טענות התובע נגד הנתבעת פורטו בסעיפים 29-26 ו- 32 לכתב התביעה המתוקן.

טענתו העיקרית של התובע היא שהנתבעת, בצוותא עם הנתבע 1, הונתה ורימתה אותו בכך שהציגה לפניו מצגים מטעים בדבר מצבו האמיתי של הרכב ועברו, מתוך כוונה ברורה להתעשר על חשבונו.

טענה נוספת ומשולבת של התובע היא שהנתבעת הפרה כלפיו במעשים המיוחסים לה את הוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח - 2008.

13. לא מצאתי שהתובע הוכיח את טענותיו נגד הנתבעת.

14. כפי שפורט לעיל, שוכנעתי כי הרכב נמכר על ידי הנתבעת לחברת "מוטור" וממנה הלאה לאביכזר, שמכר אותו לזולפין. בשלב זה הרכב תוקן, נמכר ככל הנראה לנתבע 1 וממנו לתובע.

15. הנתבעת מכרה את הרכב לחברת "מוטור" כרכב המיועד לשיקום לאחר תאונה. הנתבעת לא מכרה את הרכב לתובע. לא הוכח בפניי כי הנתבעת הייתה מודעת לשרשרת המכירות של הרכב לאחר שהוא נמכר על ידה ל- "מוטור" ובאופן ספציפי לא הוכח בפניי כי הנתבעת הייתה מודעת באופן כלשהו למכירת הרכב לתובע. כפועל יוצא, לא הוכח שהנתבעת הונתה או רימתה את התובע באופן ישיר כפי שנטען או ששלחה את הנתבע 1 לבצע מעשה הונאה .

יתרה מכך, בשלב המכירה של הרכב לתובע, הנתבעת הי יתה חסרת אינטרס כספי בעסקה, שכן כספה שולם לה עוד קודם לכן על ידי חברת "מוטור".

16. התובע טען כאמור שהנתבע 1 הציג ייפוי כוח מהנתבעת, אלא שהמסמך לא הוצג לבית המשפט ולא ניתן היה לבחון אותו ואת חתימת הנתבעת.

סמי ביטון הצהיר על הנוהל הקבוע אצל הנתבעת, שלפיו ייפויי הכוח להעברת הבעלות בכלי הרכב שנמכרו על ידה שמורים אצלה או אצל חברת "מוטור" ולעולם אינם מועברים הלאה. כאשר כלי הרכב נמכרים על ידי סוחרי רכב ל- "רוכש הקצה", נשלח צילום תעודת הזהות של הרוכש אל הנתבעת או אל "מוטור" ורק הן מבצעות את העברת הבעלות (סעיף 15 לתצהיר ; עמ' 19, ש' 20-19) . דברים דומים נשמעו בעדותו של אביכזר (עמ' 23, ש' 30-23).

עדות זו של סמי ביטון לא נסתרה ומכאן שיש הגיון בסברתו שמסמך ייפוי הכוח להעברת הבעלות ברכב שהציג הנתבע 1 היה מזויף (סעיף 16 לתצהירו).

17. הנתבע 1 כאמור לא העיד במשפט זה, אך לטעמי לא ניתן לזקוף עובדה זו לחובת מי מהצדדים. אפשר שהיה על התובע לזמנו למתן עדות ואולם יש להביא בחשבון שמדובר באדם המצוי בהליכי פשיטת רגל ושנחקר במשטרה בחשד לקבלת דבר במרמה ביחס למכירת הרכב לתובע (מסמכים מתיק המשטרה הוצגו במהלך קדם המשפט). הנתבע 1 התחמק מכל מעורבות בתיק זה והראיה שאפילו לא הגיש כתב הגנה מפני התביעה.

18. טענות מכוח חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח - 2008, ניתן להפנות נגד אותו "עוסק ברכב" אשר מכר את הרכב המשומש. הנתבעת כאמור לא מכרה לתובע את הרכב ומכאן שלא ניתן לייחס לה הפרות של סעיפי החוק, אשר ממילא נטענו על בסיס טענת המרמה וההונאה.

19. מסקנתי היא שהתובע לא הוכיח את טענותיו נגד הנתבעת כפי שפורטו בכתב התביעה ומכאן שדינה של התביעה להידחות.

20. יודגש כי אין בכתב התביעה טענה כלשהיא לרשלנות של הנתבעת. בסיכומי התובע הועלתה לראשונה הטענה כי הנתבעת הציגה מצגים מטעים כלפי התובע, כמעין ריכוך של הכוונה הפלילית שנטענה בכתב התביעה ואולם מדובר בהרחבת חזית ברורה שאין לדון בה.

הפסדיו ונזקיו של התובע

21. מסקנתי דלעיל מייתרת למעשה את הדיון בסעדים שנתבעו בכתב התביעה ואולם אני רואה לנכון להתייחס אליהם בקצרה.

22. התובע תבע את ביטולו של הסכם המכירה ואת השבת התמורה ששולמה על ידו. מובן שסעד זה אינו רלוונטי לנתבעת, אשר לא מכרה לתובע את הרכב ולא קיבלה ממנו את סכום המכירה. אותם הדברים אמורים ביחס ל תביעה לחייב את הנתבעת בפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם.

23. אין ספק שלתובע נגרמו הפסדים כספיים כתוצאה מרכישת הרכב .

הפסד מובהק הוא הפער שבין שווי הרכב בפועל בעת הרכישה לבין הסך ששילם התובע לנתבע 1. חוות דעת הוועדה המקצועית של איגוד שמאי הרכב אשר מונתה בתיק זה כמומחה מטעם בית המשפט, הצביעה על ירידת ערך בשיעור של 4% כתוצאה מהתאונה ו על ירידת ערך נוספת בשיעור של 10% משווי הרכב בגין הכרזתו כ- "אובדן להלכה" . על בסיס טענת התובע כי שווי הרכב בעת הרכישה עמד על 60,000 ₪, מדובר בירידת ערך בסך של 8,400 ₪, ואולם יש להביא בחשבון שהתובע רכש את הרכב תמורת סך של 56,000 ₪ בלבד. נמצא שסך ההפסד בפועל הוא 4,400 ₪.

הפסדים נוספים שהוכחו הם תשלום בסך של 4,905 ₪ עבור החזרת הרכב לכשירות בטיחותית (סעיף 52.6 לתצהיר התובע) ו עלויות בדיקת הרכב בסך מצטבר של 990 ₪ (סעיף 52.5 לתצהיר התובע).

בנוסף נגרמה לתובע עגמת נפש רבה, שכן מצא עצמו בעלים של רכב לא תקין ואף נדרש על ידי משטרת ישראל להשיבו למצב כשיר. נוכח התוצאה של דחיית התביעה, איני רואה לנכון להעריך במסגרת פסק הדין את השווי הכספי של עגמת הנפש.

ביקורת על התנהלותה של הנתבעת

24. כפי שצוין לעיל, בכתב התביעה לא נטענו טענות רשלנות נגד הנתבעת. כתב התביעה התבסס על טענות מרמה והונאה שלא הוכחו ועל כן התביעה נדחית.

25. עם זאת, העדויות והמסמכים שהוצגו בפניי משקפים תמונה עגומה של התנהלות הנתבעת, המתיימרת להיות גורם מרכזי בענף הרכב ולפי עדותו של סמי ביטון עוסקת במכירתם של אלפי כלי רכב לאחר תאונה המיועדים לשיקום (סעיף 6 לתצהירו).

התנהלותה של הנתבעת, כפי שהוצגה בפניי באמצעות העדים מטעמה, יש בה כדי להכשיל רוכשים תמימים בדמותו של התובע ולסייע, בעקיפין וללא כוונה מודעת, לגורמים שליליים ופליליים לבצע מעשי מרמה ולגרוף רווחים שלא כדין.

26. כפי שעלה מהעדויות של עדי הנתבעת ומהמסמכים שצורפו לתצהיריהם, הנתבעת נוהגת לרכוש מחברות ביטוח כלי רכב שניזוקו בתאונות קשות עד כדי הכרזת "אובדן להלכה". הנתבעת מוכרת את כלי הרכב במצבם לחברת "מוטור" וממנה הם נמכרים לסוחרי רכב ולמוסכים העובדים עם שתי החברות באופן קבוע (עדות סמי ביטון, עמ' 18, ש' 9-8).

לאחר שהרכב מתוקן על ידי מי מסוחרי הרכב, האישורים מועברים אל הנתבעת ורק בשלב זה היא מעבירה את רישום הבעלות ברכב על שמה (עמ' 18, ש' 25-24). תוצאת הדברים היא שרישום הבעלות ברכב על שם הנתבעת מבוצע רק בשלב שבו היא כבר איננה בעליו (סעיף 13 לתצהירו של סמי ביטון), שהרי הבעלות ברכב עוברת לסוחר הרכב עוד לפני התיקון (עמ' 18, ש' 26 - עמ' 19, ש' 5).

27. במקרה של הרכב נושא התביעה ובמקרים דומים, הנתבעת אינ נה מעבירה את רישום הבעלות ברכב לתו הסחר של סוחר הרכב שרכש אותו דוגמת אביכזר, מן הטעם ש אותם סוחרים אינם מחזיקים כלל בתו סחר (עדו ת סמי ביטון, עמ' 20, ש' 16-8).

28. בהקשר זה מן הראוי לצטט את עדותו של אביכזר (ההדגשה לא במקור):

"ש. למה אז לא העברת בעלות על שמך במשרד הרישוי?
ת. כי אני לא אמור להעביר בעלות על שמי. אני מוכר רכבים עם תאונות כמו שהנתבעת 2 מוכרת רכבים לאחר תאונות. אין ענין להעביר בעלות. לי אין תו סחר, זה שאין לי תו סחר זה לא אומר שאסור לי למכור כלי רכב, יש לי מגרש בירושלים 4 שנים, תו סחר כדי לסבר את האוזן זה בשביל להגן על המוכר בקניה ולהגן על המוכר במקרה של עיקול או שיעבוד, תו סחר זה יד וירטואלית. אחד התנאים הבסיסיים לעסוק בסחר רכב זה להחזיק ספר רכב שכולל את כל הפרטים לגבי הרכישה שלך והמכירה לאחר. כשאני מוכר לסוחר רכב אני לא מבקש שיעביר את האוטו על שמו, ראשית כי הוא חתום על חוזה ואם יש בעיה של דו"חות אז אני מודיע לקליינט שקנה את הרכב שיש דו"חות ובשביל שלא יפסיד 'יד'. אם יש סוחרים שהלאה עשו דברים, אז אני חוזר לשאלתך הראשונה ואני ישבתי בבית סוהר, ואין לי שום אישום של מרמה כלפי רוכשים, היות וכל החוזים אצלי שקופים אחד לאחד. סוחרים יש גם נוכלים, גם אני נפלתי עם נוכלים, אני לא בא להצדיק את עצמי על מה שהיה, זה מה שהיה" (עמ' 22, ש' 31 - עמ' 23, ש' 11).

29. באופן זה, הרכב נרכש על ידי רוכש הקצה דוגמת התובע כשהוא רשום בבעלותה של הנתבעת. כך יכול היה הנתבע 1 להציג בפני התובע מצג שווא בדבר מעורבותה של הנתבעת, שהיא חברה ידועה ומוכרת, על אף שהיא כלל לא הייתה בעליו של הרכב באותו זמן .

30. מר סמי ביטון הצהיר כי הוא מודע היטב לתופעה הרחבה כהגדרתו של זיוף ייפויי הכוח להעברת בעלות בכלי רכב (סעיף 18 לתצהירו), אך כעולה מעדותו, הנתבעת אינה רואה כל עניין בביעור התופעה:

"ש. כשראובן לוקח ממך רכב, איך אתה יודע מה הוא מספר ללקוח קצה?
ת. אני לא יודע. לא מתפקידי.
ש. אתה רשום כבעלים של הרכב, הרכב אחרי שיקום אבדן להלכה, אתה מעביר אותו על שם הנתבעת 2, ואתה לא יודע מה ראובן מספר ללקוחות קצה שקונים את הרכב כשאתה רשום כבעלים ?
ת. כן. אני צריך להיות מליץ יושר של כל הסוחרים במדינה ?
ש. אתה טענת בתצהירך שיש מכת זיופים ועוה"ד שלך ביקש על סמך זאת למחוק את הנתבעת 2. אתה אומר עכשיו שבזה שאתה מעביר את הרכבים לצדדים שלישיים שהם לא סוחרים, אתה מאפשר להם להונות ולזייף ולשקר לאזרח מן היישוב שקונה את הרכב ?
ת. לא הבנתי את השאלה. אין לי מה לעשות נגד זה" (עמ' 20, ש' 26 - עמ' 21, ש' 4).

31. הפתרון שהציע סמי ביטון הוא להטיל על התובע ומקביליו, רוכשי כלי הרכב התמימים, את חובת הבירור וההעמקה (ההדגשה לא במקור):

"ש. אתה אומר שאתה מעביר את הרכב רק על שם הבן אדם הפרטי שקונה את הרכב, על כל 700 רכבים שמכרת, אתה מציג מצג שהנתבעת 2 היא הבעלים ?
ת. לא. כי 90% מהלקוחות יש להם תו סחר ואני מעביר לתו סחר שלהם ובזה סיימתי את ההתקשרות עם הלקוח. באלה שאין להם תו סחר, והם לקוחות פרטיים, נותנים לי את הת"ז של הרוכש הסופי ואני מבצע עבורם את הבעלות. לקוח הקצה צריך לבדוק מולנו אם אנו הבעלים. אם הוא היה מתקשר הייתי אומר לו שהרכב הזה מחב' ביטוח לאחר שיקום והוא רשום על שמנו כי הלקוח לא יכול להעביר אותו על שמו ובפועל הוא של הנתבע 1, במקרה הזה" (עמ' 19, ש' 30 - עמ' 20, ש' 5).

32. הנתבעת נמנעת מרישום כלי הרכב על שמם של סוחרים דוגמת אביכזר מטעמים כספיים מובהקים. בהיעדר תו סחר, רישום הרכב על שמו של הסוחר יגרום ל- "הפסד יד", דהיינו להפחתת שווי הרכב עקב רישום בעלות נוספת בעברו של הרכב.

מובן שאילו הנתבעת הייתה עומדת על כך שהרכב יירשם על שמם של סוחרי הרכב חסרי תו הסחר, הרי שכדאיות העסקאות הייתה נפגעת מבחינתם, כך שבהכרח הם היו יכולים לשלם לנתבעת פחות כסף בתמורה לרכישת כלי הרכב.

33. הנתבעת מודעת היטב לבעייתיות שבהותרת רישום הבעלות ברכב על שמה ולתופעה הרחבה של זיוף ייפויי הכוח, אך היא מתעלמת מכך ומצפה שרוכש רכב תמים יפנה אליה במישרין ויברר האם רישום הבעלות במשרד הרישוי משקף את האמת.

34. מדובר בהתנהלות לא תקינה היוצרת כשל בענף הרכב המשומש ולמעשה מכינה את הקרקע למעשים דוגמת אלה של הנתבע 1 במקרה שלפניי.

35. כאמור, התובע לא טען כלפי הנתבעת טענות הקשורות להתנהלות הנ"ל. אפילו היה מעלה את הטענות, הרי שהיה עליו להוכיח את הקשר הסיבתי, דהיינו כיצד התובע היה פועל אחרת אילו הרכב היה רשום בעת המכירה על שמו של הנתבע 1.

סיכום

36. טענות התובע למרמה ולהונאה מכוונת כלפיו מצדה של הנתבעת 2 לא הוכחו.

37. עם זאת, התנהלותה של הנתבעת 2 ברישום הבעלות על כלי רכב לאחר שיקום על שמה, בשלב שבו היא כבר איננה בעליהם , אינ נה תקינה. הנתבעת 2 יוצרת מצב שבו הרישום אינו משקף את המציאות ומאפשר לגורמים שונים למכור כלי רכב לקונים תמימים, תוך הסתרת זהותם של הבעלים האמיתיים ובמקרים מסוימים גם תוך הסתרת עברם התאונתי של כלי הרכב.

38. התביעה נדחית. בנסיבות העניין ובשים לב לאמור לעיל, איני רואה לנכון לחייב את התובע בהוצאות לטובת הנתבעת 2.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ו, 22 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: תמיר סיני
נתבע: יעקב זהר
שופט :
עורכי דין: