ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד אוהד שטרית :

בפני כבוד ה שופט אריה ביטון

התובעת

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעים

1.אוהד שטרית

2.הכשרה חברה לביטוח בע"מ

3.יוסף חוריה

פסק דין

לפני מונחת להכרעה תביעת שיבוב ביחס לנזקי רכוש שנגרמו לרכב אשר בוטח על ידי התובעת ובגינו שילמה היא תגמולי ביטוח למבוטחה. התובעת עותרת לפיצויה בגין נזקים אלו ובסך של 25,352 ₪ מאת הנתבעים.

טענות הצדדים

1. בכתב התביעה, טוענת התובעת, כי בתאריך ה- 12/2/13 בשעה 21:00 או בסמוך לכך, עת חנה רכב מבוטחה בחנייה בימין הכביש בדרך בר יהודה בעיר נשר, הגיח לפתע רכב הנתבע 1, ביצע פניית פרסה בכביש והתנגש עם האופנוע של הנתבע 3 וכתוצאה מכך פגע רכב הנתבע 1 ברכב התובעת וגרם לו לנזקים כבדים. לפיכך, תובעת היא את נזקיה מאת הנתבעים.

2. הנתבעים 1-2 טוענים בכתב הגנתם, כי הארוע כולו ארע ברשלנותו של הנתבע 3, שכן רכבם סיים לבצע את פניית הפרסה זה מכבר ובמהלך נסיעה רגילה בדרכו נפגע בעוצמה אדירה מאחור על ידי הנתבע 3 עקב אי שמירת מרחק ומהירות נסיעה מופרזת. כתוצאה מפגיעתו , נהדף רכבם לעבר רכב התובעת, ולפיכך אין לייחס להם כל רשלנות.

3. לטענת הנתבע 3, נסיבות התאונה ברורות ומפורטות בכתב האישום שהוגש כנגד נתבע 1, אשר ביצע פניית פרסה תוך קיפוח זכות הקדימה של הנתבע 3 שנסע ישר בנתיבו. לטענתו, הנתבע 1 פנה שמאלה וחסם את דרכו של הנתבע 3, ולפיכך, התאונה ארעה ברשלנות ובאחריותו של הנתבע 1.
הנתבע 3 אף הגיש כנגד הנתבעים 1-2 כתב תביעה שכנגד, שביחס אליה עותרים הנתבעים 1-2 לדחייתה על הסף או למחיקתה באין אפשרות לנתבע להגיש תביעה שכנגד כלפי נתבע אחר שאינו תובע בתיק זה .

דיון והכרעה

4. אכן, כטענת ב"כ הנתבע 3, אין מקום לקבל את פסק הדין המזכה את הנתבע 1 בהליך הפלילי שהתקיים בבית המשפט לתעבורה כנגדו כראיה קבילה בהליך האזרחי שבפנינו, שהרי בהתאם להוראת סעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971, רק ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט שנתקבלו במשפט פלילי המרשיע את הנאשם הינם קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם. זאת , בניגוד לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי אשר מהווה תעודה ציבורית ואין מניעה להגשתו כראיה להוכחת תוכנו, ללא כל קשר להוראה הקבועה בסעיף 42ב' לפקודה. מכאן, המסקנה היא, שאין א ני מקבל את פסק הדין המזכה את הנתבע 1 כראיה בהליך זה, ואילו את פרוטוקול הדיון בהליך הפלילי הנני מאשר כראיה, כפי שהוגשה לתיק במהלך הדיון ומצויה במוצגים בתיק. כמובן, שיתר הראיות שהוגשו לתיק, לרבות תיק המשטרה, מתקבלות כראיה קבילה ואין על כך מחלוקת בין הצדדים. ראיות אלו מצטרפות לעדויות שנשמעו בפניי בדיון ההוכחות ועל סמכן ועל סמך התרשמותי מהן ניתנת הכרעתי זו , כפי שיובהר להלן.

5. לאחר שמיעת עדויות הצדדים וראיותיהם, מצאתי לקבל את גרסת התובעת לפיה רכב מבוטחה נפגע בצד שמאל מאחור על ידי רכב הנתבעים 1-2, כפי שהעיד העד מטעם התביעה. לפי עדותו של העד, אשר לא נסתרה, ראה הוא את רכב הנתבעים 1-2 מזגזג עד שפוגע ברכבו, וכן את האופנוען – הוא הנתבע 3 שוכב על הכביש משמאל לרכבו. על כן , יש לקבל את תביעת התובעת. משהצדדים לא חלקו על שיעור הנזק , נותר לקבוע מי מהנתבעים אחראי לקרות הנזק לרכב התובעת ולפיצויה בגינו .

6. הנתבע 1 העיד בפניי, כי ביקש לבצע פניית פרסה לכיוון הצ'ק פוסט כשלפניו קו עצירה עם תמרור של מתן זכות קדימה, וכי זה האט עד כדי עצירה מוחלטת תוך שהוא מאפשר לרכבים חולפים לפנות שמאלה בצומת ולאחר מכן התקדם לאיטו, ולפי שהיתה צמחיה באי התנועה שלפניו עצר הוא והסתכל עד שהכביש התפנה ואזי החל בביצוע הפרסה ו רק בסיומה הרגיש מיד בחבטה מאחור אשר גרמה לסחרור רכבו ופגיעתו ברכב שחנה בצד הכביש. לטענתו, היה הוא במהירות של תחילת נסיעה כ-5-10 קמ"ש. ביציאתו מהרכב הבחין הוא בנהג האופנוע שהחליק לפנים. לטענתו שדה ראייתו היה למרחק של 50-70 מטר אולם לא הבח ין בנתבע 3 על אופנועו שכן הגיע הוא במהירות גבוהה ואילו במקום זה מותרת מהירות של 70 קמ"ש. עדותו זו נמצאה על ידי כעדות מהימנה, קוהרנטית ואמינה, שעליה העיד אף בפני בית המשפט לתעבורה ואותה מסר בחקירתו במשטרה, ומעיון בהם לא נמצאה כל סתירה מהותית לעדותו בפניי ולגרסתו העקבית. אף לא מצאתי כל ממש בניסיון לקעקע את עדותו בטענה לפיה זה לא השלים את פניית הפרסה, שכן בין אם השלים הוא את פניית הפרסה במלואה ובין אם לאו, הרי ברור הוא , אף מעדותו של עד התביעה וכן מתרשים בוחן התנועה המשטרתי , כ י האופנוע פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבע 1 והועף לצד שמאל של הכביש, זאת בניגוד לטענת הנתבע 3 לפיה פגע הוא ברכב הנתבע 1 בצד הימני שלו, טענה שאין לה כל בסיס בממצאים ובפגיעות ברכב הנתבע 1 כפי שצוינו על ידי הבוחן המשטרתי בתיק המשטרה. אילו היה האופנוע פוגע בצידו הימני של רכב הנתבע 1, ברור היה כי זה היה נחסם ולא היה יכול להיות מועף קדימה ל צד שמאל של הכביש ובמרחק של לפחות 10 מטרים קדימה, שם נצפה הנתבע 3 שוכב על הכביש לאחר התאונה.

7. לעומת גרסת הנתבע 1, גרסתו של הנתבע 3 היתה לא מהימנה ורצופה בסתירות מהותיות. הנתבע 3 העיד בפניי כי כשהתקרב לצומת ראה את הנתבע 1 עושה פרסה ולא עוצר. לטענתו, מהירות נסיעתו על האופנוע היתה 70-80 קמ"ש וכ י הנתבע 1 פגע בו בדופן ימין וביקשו שלא יתקשר למשטרה ושיתן להם לברוח. הנתבע 3 המשיך וטען, כי נסע ללא רישיון על האופנוע וכי אמו גססה ועל כן רצה הוא לראות אותה. עדותו , הן בחקירה הראשית והן בחקירה הנגדית , העידה כי הנתבע 3 זכר את שרצה לזכור ואילו פרטים מהותיים אחרים לא היו בזכרונו. בעדותו במשטרה לא זכר פרטים רבים ומהותיים על אופן קרות התאונה אולם בפניי זכר כי ראה את רכב הנתבע 1 קודם לתאונה. באשר למהירות נסיעתו מסר במשטרה כי נהג במהירות של מקסימום 70 קמ"ש בהילוך שלישי מתוך 6 הילוכים, ואילו בעדותו בבית המשפט לתעבורה מסר כי נסע במהירות של 80-90 קמ"ש ובעדותו בפניי המהירות היתה 70- 80 קמ"ש . סתירה מהותית זו מעידה, כי לא ניתן לסמוך על איזה מבין גרסאותיו באשר למהירות נסיעתו ולפיכך אף לא ביחס ליתר פרטי התאונה , כמו באשר לטענתו בחקירה הנגדית כי ראה את הרכב של הנתבע 1 ממרחק של 20 מטר או כי פגע ברכב בצד, טענות אשר אינן עולות בקנה אחד עם העדות מתיק המשטרה ומיקומי הנזקים ברכב הנתבע 1 בחלק האחורי של הרכב , ומכאן שאין זה אפשרי כי במהירות שבה נסע הבחין הוא ברכב ממרחק כה קצר, שכן ברור כי הפגיעה מאחור ברכב הנתבע 1, ולאור שדה הראיה שהיה נתון של לפחות 100 מטר כפי שצוין בדוח המשטרתי, מעידה כי זה לא יכול היה לפגוע ברכב מאחור אלמלא השלים הנתבע 1 או היה על סף השלמת פניית הפרסה. לא זו בלבד, שאין מקום לקבל את גרסת הנתבע 3 לנוכח חוסר מהימנותה, יש לצרף לכך את העובדה לפיה עולה כי זה ככל הנראה מיהר לבית החולים לפגוש באמו הגוססת כטענתו ו על כן לא בחל בשום אמצעי לרבות נהיגה באופנוע בנפח 600 סמ"ק ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח חובה, כפי שזה אישר בעצמו. התנהגות תעבורתית זו אף אינה היחידה בעברו, כפי שנמסר בדיון בהליך בבית המשפט לתעבורה, אשר מוסיפה ומחזקת את חוסר מהימנות גרסתו ועדותו של הנתבע 3. מכאן ניכרת ועולה בבירור רשלנותו וחוסר זהירותו של הנתבע 3 כאשר נהג במהירות גבוהה למהירות המותרת ולתנאי הדרך, ממנה הגיע הוא בעיקול ממרחק של לפחות 100 מטרים מאחור, והביא בכך לקרות התאונה ולנזקים לרכבים בעקבותיה.

סיכום

8. לאור האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי האחריות לקרות התאונה וגרימת הנזק לרכב התובעת מוטלת על כתפי הנתבע 3 בלבד, וכי אין מקום להטיל אשמה כלשהי על הנתבע 1 , שניכר כי נקט באמצעי זהירות בטרם ביצוע פניית הפרסה תוך מתן זכות קדימה כראוי. אלא שזכות זו אינה נמשכת לאין קץ , ו לאחר שפעל בצורה אחראית וסבירה לאחר עצירה במקום ובחינת הדרך ומציאתה פנויה, רשאי היה הוא להמשיך ולבצע את פניית הפרסה. אילו לא היה הנתבע 3 נוהג במהירות מופרזת וברשלנות הרי שהיה יכול להבחין ברכב הנתבע 1 ממרחק ובכוחו היה למנוע את התרחשות התאונה.

9. באשר לתביעה שכנגד, שהגיש הנתבע 3 כנגד הנתבעים 1-2, הרי שדינה להמחק, בהתאם לטענת הנתבעים 1-2, מש אין לנתבע 3 זכות להגשת תביעה שכנגד כלפי נתבע אחר באותו התיק אלא אך ורק כלפי התובעת, שהרי זו כל משמעותה של תביעה שכנגד בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי ולדין.

10. לאור האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבע 3 מתקבלת ואילו כנגד הנתבעים 1-2 נדחית. לפיכך, מצאתי לחייב את הנתבע 3 לשלם לתובעת סך של 25,289 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 6/8/13 ועד לתשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪, אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר העדים כפי שנפסק בדיון.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ו, 22 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נתבע: אוהד שטרית
שופט :
עורכי דין: