ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמאד בני עודה נגד אלבס איטומן בע"מ :

22 ספטמבר 2016
לפני: כבוד הרשמת מרב חבקין

התובע:
עמאד בני עודה

-
הנתבעת:
אלבס איטומן בע"מ

החלטה

התיק הועבר אלי למתן החלטה בנושא הפקדת ערובה.
לאחר עיון בבקשה ובתגובת התובע המתנגד לה להלן החלטתי-
ביום 2/9/16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" הקובעת בזו הלשון:
(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."
בהתאםלהוראה זו שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא סעיף קטן (א) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.
במקרה זה התובע הנו תושב הרשות, היינו אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.
התובע בתגובתו כלל לא התייחס להוראת התקנה האמורה אלא לפסיקה שחלה על בקשות מסוג זה טרם התיקון.
אומר כבר עתה, כי דין הבקשה להתקבל.
מדובר בתביעה לזכויות שונות, כמו גם ל רכיבי פיצוי שונים (אי מתן הודעה על תנאי עבודה, אי מתן תלושי שכר, היעדר שימוע). כל זאת בהתייחס לתקופת עבודה נטענת מיום 1/2/06 עד ליום 10/2/10 - היינו תקופת עבודה שהסתיימה לכאורה שש שנים טרם הגשת התביעה.
הנתבעת טענה במסגרת בקשה למחיקת התביעה, כי היא חברה שהתאגדה רק בשנת 2012 וצירפה מסמך רשמי .
מנגד, התובע צירף לתגובה למחיקה על הסף היתר עבודה לתקופה בת חצי שנה מיום 28/6/09 עד יום 28/12/09, שאינו קריא במלואו, אך ניתן לראות כי שם המעסיק אינו זהה לשם הנתבעת. אוסיף, כי התובע טען ב אותה תגובה כי מצורפים לה מספר אישורים, אך בפועל צירף אישור אחד בלבד.
עוד יש לציין, כי התובע טען בתביעה שתלושי השכר שהונפקו אינם משקפים את ימי עבודתו ושכרו, אלא שבפועל לא צירף ולו תלוש אחד לראייה.
בנסיבות אלה, משמדובר בתביעה המתייחסת לארבע שנות עבודה, שהועמדה על סך של כ-160,000 ₪, ובפועל הוגש היתר עבודה לחצי שנה בלבד, שהו צא על שם מעסיק שונה מהנתבעת , וכן מרבית התקופה בתביעה נתונה בהתיישנות כפי שנטען גם ברישא הבקשה, אזי לטעמי יש לקבוע שהתובע לא הניח ראשית ראייה לתביעתו.
אשר ליכולת לשלם הוצאות, לא זו בלבד כי התובע לא הוכיח יכולת כנדרש אלא אף טען בתגובתו כי מצבו הכלכלי קשה ולא יוכל להפקיד ערובה, היינו התובע מודה כי הנתבעת לא תוכל להיפרע הוצאותיה.
לא מצאתי במקרה זה טעמים מיוחדים שיצדיקו לפטור את התובע מהפקדת ערובה. נוכח הנסיבות שפירטתי לעיל מדובר דווקא במקרה בו מוצדק ונכון לחייב בהפקדת ערובה, אף לפי ההלכה בעניין שהתייחסה למצב החקיקתי טרם התיקון לתקנות.
אשר לגובה הערובה - לאחר שנתתי דעתי מחד לזכות התובע ל גישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעת שלא לצאת בחיסרון כיס, ו על מנת שיהא לה ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיה ישולמו, מצאתי לנכון , ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה , לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 2,000 ₪.
אני מורה כי התובע יפקיד סך 2,000 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת וזאת בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ו, (22 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: עמאד בני עודה
נתבע: אלבס איטומן בע"מ
שופט :
עורכי דין: