ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלאא אלדין רדאד נגד עיריית כפר קאסם :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' אורית הרצוג

התובעים

  1. עלאא אלדין רדאד
  2. וסים איסמעיל אחמד
  3. מגדי ראתב

ע"י ב"כ עו"ד בדיר עבד
-
הנתבעים

1. עיריית כפר קאסם
ע"י ב"כ עו"ד ואיל ראבי

2. אבראהים סרסור
ע"י ב"כ עו"ד אחמד סרסור

פסק דין

1. התובעים הם שלושה תושבי שטחים הטוענים שהועסקו בטיאוט, גינון ועבודות כלליות ברחובות עיריית כפר קאסם ( להלן – העירייה).
כיוון שהעירייה טענה כי שירותי הטיאוט ניתנים אצלה על ידי קבלן שירותים, צורף להליך הנתבע מס' 2 (להלן – הנתבע), הוא הקבלן עליו הצביעה העירייה.
2. להלן הטענות והתיאור העובדתי המפורטים בכתבי התביעה ( ההליכים אוחדו בהחלטה מיום 2.2.14, בהתאם להסכמת הצדדים):
א. כל התובעים טענו שעבדו כעובדי ניקיון של העירייה.
ב. כל התובעים טענו שהם הועסקו ששה ימים בשבוע ולעיתים גם 7 ימים בשבוע, במשרות בנות 8 שעות ופעמים רבות במשמרות כפולות בנות 16 שעות, כאשר בגין כל יום עבודה קיבלו רק 90 ₪.
זאת למעט התובע מס' 2 אשר קיבל העלאה בת 10 ש"ח ליום, כך שהחל מינואר 2012 שכרו היומי עמד על 100 ₪.
ג. התובע מס' 1, עלאא אלדין רדאד ( להלן – רדאד), עבד מיום 26.4.2011.
בכתב התביעה תואר כי ביום 6.4.13 רדאד חש ברע והובהל בית חולים בשכם, שם אובחן כסובל מאוטם שריר הלב. לאחר מספר ימי אשפוז, הוא שוחרר עם המלצה למנוחה בת ששה חודשים. נטען שרדאד חדל להופיע לעבודה, מסר על כך הודעה וביקש את שכר חודש מרץ 2013 ( סעיפים 26-27 לכתב התביעה). עוד נטען כי רדאד פוטר במאי 2013 ( סעיף 30 לכתב התביעה).
על יסוד תיאור עובדתי זה הוגשה תביעה בסך 132,303 ₪ ( פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, החזר הוצאות נסיעה, דמי גמולים לפנסיה הפרשי שכר ושעות נוספות, חופשה שנתית, הבראה וחגים).
ד. התובע מס' 2, וסים איסמעיל אחמד ( להלן – אחמד), עבד מיום 1.1.2010 ועד יוני 2012.
על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש ינואר 2012 שכרו היומי הועלה ל – 100 ₪. עם זאת, כאשר הלין על שכרו הנמוך, פוטר בחודש יוני 2012.
על יסוד תיאור עובדתי זה הוגשה תביעה בסך 142,303 ₪ ( פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, החזר הוצאות נסיעה, דמי גמולים לפנסיה הפרשי שכר ושעות נוספות, חופשה שנתית, הבראה וחגים).
ה. התובע מס' 3, מגדי ראתב ( להלן – ראתב), עבד כארבע שנים, מיום 1.5.2009 ועד מאי 2013.
בכתב התביעה תואר שבמהלך חודש מאי 2013 ראתב התבקש להתייצב בביתו של אחד המנהלים על מנת שיעבוד בשיפוצים לאחר יום העבודה, כפי שנהג לצוות עליו מעת לעת, ללא תשלום שכר בגין עבודה נוספת זו. כיוון שהתובע סירב, התובע פוטר ביום 31.5.2013.
על יסוד תיאור עובדתי זה הוגשה תביעה בסך 225,532 ₪ ( פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, החזר הוצאות נסיעה, דמי גמולים לפנסיה הפרשי שכר ושעות נוספות, חופשה שנתית, הבראה וחגים).
לכתב התביעה צורפו צילומים של רישומים בכתב יד, בשפה הערבית, חלקם על ניירות הנושאים לוגו של הנתבעת. חלק מהרישומים ערוכים בטבלה, שככל הנראה משקפת ימים ותאריכים וכן צורף עמוד אחד של כרטיס עבודה, לא מצוין עליו לאילו תאריכים או מי העובד ומי המעסיק.
ו. לכתב התביעה של התובעים מס' 1 ו -2, צורפו תעודות רפואיות של רדאד, לפיהן טופל במרכז רפואי בשכם בעקבות אוטם שריר הלב, מיום 6.4.13. כמו כן צורפו אותם מסמכים הרשומים בשפה הערבית, שעליהם מופיע לוגו של העירייה, אשר צורפו לכתב התביעה של ראתב.
4. בכתבי ההגנה מטעם העירייה נטען כי יש לסלק את התביעות על הסף בהיותן טורדניות וקנטרניות, בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. נטען שהתובעים לא עבדו אצל הנתבעת בתקופה הנטענת ולא היתה רציפות בעבודתם, אלא שהם עבדו כעובדים זמניים בלבד ולא ברצף. עוד נטען שהתובעים לא הועסקו על ידי העירייה, אלא שהעירייה קיבלה שירותי קבלן בהתאם להסכם שירותים עם הקבלן אברהים סרסור, הנתבע מס' 2.
לכתב ההגנה בתביעתו של ראתב צורף הסכם שנחתם בין העיריה ובין הנתבע, מיום 1.3.09. לכתב ההגנה בתביעתם של רדאד ואחמד צורפו גם נספחים לחוזה עם הנתבע מס' 2 וכן העתק פוליסת ביטוח חבות מעבידים לעובדיו של הנתבע מס' 2, במסמך זה נרשם כי העיסוק בו מדובר הוא, בין השאר, טאטוא רחובות וכי הביטוח כולל גם שלושה " עובדי ניקיון בטאטוא רחובות עבור עיריית כפר קאסם". תקופת הביטוח היא 13.7.09 עד 30.6.10.

5. בישיבת קד"מ ( מיום 2.2.14) שהתקיימה בעניינם של רדאד ושל אחמד, בפני כבוד השופטת אלקיים, הוחלט על איחוד התובענות וכן על צירופו של מר סרסור אברהים, עליו העירייה הצביעה כמעסיקם של התובעים.
בהתאם להחלטה זו, ביום 18.2.14 הוגש כתב תביעה מתוקן, המופנה גם כנגד הנתבע מס' 2 (להלן – הנתבע).

6. בכתב ההגנה שהגיש הנתבע, סרסור אברהים, נטען שאין קשר בינו ובין התובעים וכי אין בסיס לתביעה כנגדו. הנתבע אישר שהיה קבלן שירותי ניקיון של העירייה, אך זאת רק במשך שנה אחת, מפברואר 2009 עד פברואר 2010. כמו כן נטען כי המסמכים שצורפו לכתבי התביעה מתייחסים לשנת 2012, בה לא נתן שירותי ניקיון לעירייה. הנתבע הוסיף וטען כי לא העסיק עובדים שאין להם היתרי עבודה בישראל וכי כך אף חייב אותו החוזה עם העירייה.
7. במהלך שתי ישיבות ההוכחות העידו התובעים, הנתבע ועדי הנתבעת – מר איסמעיל עאמר, ששימש במועדים הרלוונטיים גזבר העיריה, מר עיסא עארף - מנהל מחלקת תברואה בעיריה, מר איבהרים בדיר שאף הוא עובד במחלקת התברואה בעיריה ומר נאדר סרסור שהיה ראש העיר בתקופות הרלוונטיות.
כמו כן, הוגשו הראיות הבאות:
ת/1 – צילום של נספח א/5 לכתבי התביעה – עמוד נייר הנושא לוגו של העירייה, שעליו, במאונך, נרשמו בערבית שמות של שבעה אנשים כאשר מתחת לכל שם נרשם מספר, בצד שמאל של העמוד רישום נוסף בערבית והשם " בדר ראודה" בעברית, מצד ימין של העמוד, מופיעה חותמת " עיריית כפר קאסם – מנהל אגף תברואה פיקוח רישוי עסקים ושפ"ע" ועליה חתימה לא ברורה.
לפי התרגום שהוגש על ידי ב"כ התובע, מדובר ברישום ימי עבודה לחודש יוני 2012, לעובדים: ראאפת, עותמאן, אנס, עלאא, פדל, רבחי ופתחי, סה"כ 137 ימי עבודה באותו חודש. כלומר, רק שמו של אחד התובעים (רדאד) נזכר בו.
נ/1 – כרטסת הנהלת חשבונות של העיריה, על שם סרסור אחמד אברהים, עוסק מורשה 35400134, ממרץ 2010 ועד פברואר 2015, לפיה בוצעו תשלומים מפברואר 2010 ועד נובמבר 2013.
נ/2 – טופס בדיקת חוזה על ידי גזברות העירייה, בהתייחס להסכם עם הנתבע.
נ/3 - הסכם מיום 1.3.09 בין העירייה ובין סרסור אבראהים הסעות, אבראהים סרסור ת.ז. XXXXXX397, לביצוע עבודות טיאוט.
8. הגב' ראודה בדיר, שעל פי גרסת התובעים, חתומה על המסמכים שצורפו על ידם לתביעה, הדומים לת/1 שהוגש, הגישה תצהיר מטעם העירייה ובו נטען שחתימתה על המסמכים שצורפו לכתב התביעה זויפה. גב' בדיר לא התייצבה להעיד בבית הדין והעירייה ביקשה למשוך את תצהירה ( עמוד 51, שורה 9). לנפקות עובדה זו נתייחס בהמשך.
9. מהמתואר לעיל עולה כי למרות הסכומים הנכבדים שנתבעו וכן למרות שטענות בדבר זיהוי המעסיק או קיומם של יחסי עובד – מעביד הן טענות כבדות משקל, בפועל, התביעות מבוססות על אדנים ראייתיים דלים.

10. לאחר ששקלנו את מכלול העדויות והראיות שהוצגו, הגענו למסקנה כי דין התביעות להידחות. למסקנה זו הגענו בעיקר בשל העובדה כי לא ניתן ליתן אמון באף אחת מהעדויות שנשמעו.
11. בפיסקאות הבאות נסקור את עדויות התובעים, שלא הותירו רושם מהימן ואף לא התיישבו זו עם זו. זאת במיוחד בנושאים העובדתיים הדרושים לבירור סוגיית זיהוי המעסיק. נדגיש כי גם בנושאים עובדתיים פשוטים שאמורים להיות בידיעתו של העובד, כגון השאלה ממי קיבל את שכרו, העדויות היו מבולבלות. הוצגו שלל תשובות, שלא זו בלבד שלא סייעו בהבנת העובדות לאשורן, יש בהן להטיל ספק של ממש לגבי תוכנן של העדויות ומידת המהימנות שניתן לייחס להן.
12. רדאד העיד שמי שקיבל אותו לעבודה היו שלושה אנשים: אבו סלאח, עארף וראודה והם גם נתנו לו הוראות מה לעשות במהלך העבודה ( עמוד 6, שורות 20-21).
לגבי תשלום השכר, רדאד העיד שנאמר לו בעירייה שיפנה לאשה בשם אם אבראהים ולקבל ממנה את השכר. אותה אישה לא ישבה במשרדי העירייה אלא בכתובת אחרת בכפר קאסם ( עמוד 6, שורות 26-30, עמוד 7, שורות 4-5) רדאד לא ידע לומר אם היא עובדת של העירייה. בהמשך עדותו הודה שכלל אינו מכיר אותה ואינו יודע במי מדובר ( עמוד 7, שורה 16). למעשה, מעדותו כלל לא ברור מיהו הגורם ששילם לו עבור שכרו. ממקום אחר בעדותו ( עמוד 13, שורות 15-18) עולה כי קיבל שכר מעובדי העירייה אם ביצע עבודות בביתם הפרטי ובשאר הזמן קיבל שכר מאם אבראהים:
"ש. היה פעם אחת שקיבלת שכר ממישהו מעובדי העירייה?
ת. הייתי עובד אצלהם בבית ולפעמים קיבלתי שכר על זה.
ש. אבל כשעבדת בעירייה ולא בבית אצלהם, קיבלת?
ת. לקחתי מאם אברהים אבל אני לא מכיר את אברהים."
ראתב העיד שקיבל שכר במזומן רק מאם אברהים ואינו יודע אם היא עובדת של העירייה או קשורה לנאדר סרסור, ראש העירייה ( עמוד 13, שורות 21-29), אם כי אישר שהיא לא קיבלה אותם לעבודה ( עמוד 13, שורות 30-31).
בדומה לרדאד, גם אחמד העיד שאת השכר קיבל לפעמים מהעירייה ולפעמים מאם אברהים ( עמוד 22, שורות 10-12). אך בהמשך עדותו אמר שכל פעם היו מקבלים את השכר במקום אחר ( עמוד 24, שורות 8-10).
בעניין תשלום השכר נציין כי עדותו של ראתב, לפיה הוא עבד בעירייה, אך את השכר קיבל במזומן מאם אברהים ( עמוד 14, שורות 3-8), שלא ברור אם היא עובדת עירייה ומה הקשר שלה לעירייה, והיא גם אינה נמצאת ( פיזית) במשרדי העירייה, היא תמוהה ולא ניתן הסבר משכנע לצורת תשלום זו.
בניגוד לשני חבריו, אחמד העיד שקיבל את השכר מאבו סלאח, ראודה ועראף בעירייה והם שילמו לו כל 15 בחודש, במזומן ( עמוד 14, שורות 26-31), אך מיד בהמשך הדברים העיד שקיבל את השכר במזומן מאם אברהים ( עמוד 15, שורה 2). כאשר התבקש להסביר את עדותו, מסר גרסה שלישית, לפיה " אבו סלאח הוא מהעירייה, לפעמים מקבלים ממנה ולפעמים מאם אברהים". משפטים ספורים לאחר מכן, הסביר שכל הארבעה – אם אברהים, אבו סלאח, ראודה ועארף שילמו לו את השכר.
כלל עדותו בעניין זה היתה מבולבלת, לא עקבית ובלתי משכנעת כלל.
רדאד חזר וטען כי מי שהיה אחראי עליו היו שלושת עובדי העירייה: עארף, אבו סלאח וראודה ( עמוד 7, שורות 7-8, 17-18, 25-26), אם כי בענייני שכר הפנו אותו לאם אבהרים והם עצמם לא שילמו לו את השכר ( שם שורות 27-28, עמוד 8, שורות 16-17) והוא אף אישר שהיה פונה אליה ומקבל את שכרו ( שורות 30-31). עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו דקות ספורות קודם לכן, לפיה אינו מכיר את אם אברהים. לאחר מכן טען שמדי חודש אחד מחבריו לעבודה היה הולך ומביא לו את שכרו ( עמוד 8, שורות 1-15).
13. התיאור שנמסר על ידי התובעים, לפיו הם קיבלו שכר במזומן מאשה בשם אם אברהים, שכלל לא ברור מי היא ולפעמים קיבלו שכר גם מהעירייה, אינו מתיישב עם הדרך המקובלת שבה שכר משולם בשירות הציבורי או בשלטון המקומי. ככלל, משכורתם של עובדים בעירייה אינה משולמת במזומן. לכל הפחות ניתן לומר כי בהליך זה אין כל ראיה לכך שהעירייה משלמת שכר לעובדיה במזומן. אם היתה פועלת כך, אמור להיות רישום כלשהו המעיד על העברת כספים בדרך זו. בנוסף, אין זה סביר שכספי עירייה, שכר או תשלום אחר, יועברו על ידי גורם שאינו נמצא בעירייה.
14. גם בנושאים אחרים, עדות התובעים לא היתה משכנעת.
ראתב העיד שהיו שלושה שפיקחו על העבודה שלהם: "היו 3, ראודה שהיתה רושמת, אבו סאלח הנחה אותנו בעבודה ושלושתם היו אחראים עלינו" (עמוד 14, שורות 9-11, קודם לכן העיד שפנה לאבו סלאח והוא זה שקיבל אותו לעבודה). בנוסף העיד שמעולם לא הכיר את הנתבע והנתבע מעולם לא שילם לו. כמו כן, טען שלא עבד דרך קבלן אלא שהיה עובד עירייה ( עמוד 14, שורות 24-25, עמוד 15, שורה 21, שורות 30-31).
לעומתו, אחמד העיד שנאמר לו שיש קבלן בשם אברהים, אבל לא הכיר אותו ( עמוד 22, שורה 16-17 וגם עמד 23, שורות 8-14), כלומר, במובלע אישר שאכן היה קבלן ולא הכחיש הכחשה גורפת כמו חבריו. בסוף עדותו אחמד למעשה אישר שנאמר לו שאינו עובד של העירייה, אלא מועסק באמצעות קבלן: "היו אומרים לנו בעירייה שאנחנו עובדים אצל הקבלן אבל מי זה אברהים אני לא מכיר." (עמוד 25, שורה 1).
15. כאשר אחמד נשאל מה עשה בעבודתו בעירייה, השיב שבמחצית הזמן היה בביתה הפרטי של ראודה או של האחרים ומעדותו עולה שעבד גם בבתיהם הפרטיים של עובדי העירייה ( עמוד 15, שורות 20-29, עמוד 16, שורה 24). בנוסף, אחמד העיד שעבד עבור העירייה, אבל אישר שבמהלך היום עבד בבתיהם הפרטיים של עובדי העיריה ( עמוד 22, שורות 6-9):
"... עבדתי בעיריה, ותוך כדי שעות העבודה היו לוקחים אותנו לבתים שלהם, לבית אבו סלאח, והיו לפעמים מוסיפים את הימים שלנו לחשבון של העיריה, עבדתי בגינון אצל אבו שוקרי בבית שלו וגם בחלקה החקלאית אצלו וגם עבדתי אצל ראודה בבית שלה."

16. זאת ועוד – בחקירתם הנגדית בבית הדין, התברר שלחלק מהתובעים היו מחברות בהן ערכו רישומים בנוגע לעבודתם, אך אלה לא הוצגו.
רדאד העיד שיש לו בבית מחברת שבה רשם את ימי העבודה שלו והיה גם מסמך אצל ראודה, עליו היתה חותמת ( עמוד 9, שורות 4-9). המחברת לא הוצגה. גם לא הוצגו רישומים אחרים. לא למותר לציין כי התובע כלל לא הפנה למסמכים שצורפו לכתב התביעה וגם לא הזכיר אותם בעדותו. עניין זה מעורר תהיות בשאלה מי רשם את המסמכים שצורפו לכתבי התביעה ( דוגמת ת/1).
גם ראתב הזכיר מחברת שבה רשם את ימי העבודה ואת הסכומים שקיבל. למרות עדותו שכל חודש קיבל עותק מדפים שרשומים עליהם מספר הימים שעבד, והוא שמר עותק כזה לכל חודש עבודה, לא הוצגו מסמכים כאלה ( עמוד 18, שורות 16-31). גם לא נטען דבר לגבי המסמכים דוגמת ת/1 (אם נמסרו לו, מתי הגיעו לידיו ובאילו נסיבות, על ידי מי נרשמו וכדומה). ראתב טען שהמסמכים הוגשו, אך כאמור, הוגשו רישומים על גבי נייר לוגו של העיריה, שלא כוללים שעות עבודה או תאריכים. כלומר התיאור העובדתי של רישומיו של ראתב אינו דומה לרישומים שהוגשו, דוגמת ת/1.
גרסה נוספת בעניין נשמעה מפיו של אחמד, אשר העיד שהיו לו רישומים שהעביר לבא כוחו ( עמוד 23, שורות 23-30), אבל לא הוצגו. בניגוד לכך, בהמשך עדותו טען שהוא לא ביצע רישום עצמאי ( עמוד 24, שורות 26-27).
17. ביחס לעדותו של רדאד, ראוי לציין כי זו היתה בעייתית במיוחד, וזו בלשון זהירה. כך למשל, למרות שבכתב התביעה ובתצהיר נטען שרדאד עבד כעובד ניקיון, בעדותו בבית הדין טען שהיה עובד כללי ועבד במגוון של פעולות – " היינו עובדים בכל עבודה... עבדתי בניקיון ובריסוס ובגינון" (עמוד 9, שורות 13-25).
רדאד למעשה לא מסר כל פרט שיכול לקשור בין הנתבעים ובין תביעתו. כאשר נשאל לגבי תקופת העבודה, השיב שיש לו רישום בבית ( עמוד 9, שורות 4-5) , כאשר נשאל לגבי שעות העבודה, השיב באופן כללי שהיה מגיע לעבודה בבוקר וגם אחה"צ ( שם שורות 12-13), כאשר נשאל מה היה שכרו, השיב " נתנו לנו גרושים" (שם שורות 2-3).
כאשר הוצגו בפניו טענות ההגנה, עולה מתשובתו כי לכל היותר פעל עבור העירייה, אך לא עולה מתשובתו שהועסק על ידי העירייה ותשובתו יפה לכל עובד במשולש יחסים, המוצב לעבוד בפועל אצל המשתמש ( עמוד 13, שורות 13-14):
"העירייה הייתה אחראית עליי והיא הנחתה אותי בעבודה והיא אחראית עלי ומעולם לא ראיתי את אברהים. אני יודע שהמנהל היה נמצא בעבודה ואברהים מעולם לא היה שם"
כשנשאל מה עשה, אישר כל פעולה שנשאל לגביה – טיטוא, ריסוס ( גינון).
תשובותיו היו כלליות ולא מצאנו בהן פרטים שיכולים להעיד על עבודה בפועל, בשירות העירייה דווקא. ר' למשל בעמוד 12, החל משורה 1, בעדותו:
"ש. היית מטאטא רחובות?
ת. בטח. מה שביקשו ממני כל יום, איזה סוג של עבודה, הייתי עושה.
ש. כמה ימים עסקת בטיטוא רחובות?
ת. לפעמים עבדתי יום בשבוע, לפמים יומיים בשבוע ולפעמים אתה מרסס, מה שיש עבודה אני עושה.
ש. איזה כבישים ורחובות טאטאת בכפר קאסם?
ת. כל הכבישים הייתי מטאטא, מרסס ועושה גינון.
ש. באיזה כבישים ורחובות ביצעת גינון?
ת. בכל מקום ששותלים בו פרחים, בכל מקום שיש עצים הייתי עובד. בכל כיכר.
גם העדות בנושא השכר לא היתה ברורה. תחילה טען שקיבל 90 ₪ ליום, אבל לגבי עבודה אחה"צ הוא אומר שבגין השעות הללו, שום לו שכר יומי ( כלומר, 90 ₪ נוספים) – עמוד 11, שורות 22-23).
במקומות אחרים, ניכרה הפרזה בעדותו. רדאד העיד שהיו שבועות שעבד 7 ימים בשבוע ( עמוד 10, שורה 7). לעומת זאת ראתב העיד שעבדו ששה ימים בשבוע ורק כאשר נשאל במפורש אם עבד בשבת השיב: "לא כל הפעמים, בערך" (עמוד 16, שורה 6). במקום אחר, הודה שהמתואר בתביעה אינו מדוייק, למשל הטענה שאת שכר חודשים מרץ ואפריל קיבל רק אחרי הגשת התביעה ( עמוד 10 שורה 31 עד עמוד 11, שורה 13).
לכל האמור לעיל נוסיף שלא ידע להסביר אף רכיב תביעה ( עמוד 9 שורות 27- 31, עמוד 10, שורות 8-11, 23-24).
18. גם עדותו של ראתב אינה משכנעת. ראשית, לא זכר מתי התחיל לעבוד או מתי סיים ( עמוד 17, שורה 26 עמוד 18, שורה 1). בנוסף, העיד שעבדו משעה 7:00 וכאשר נטען בפניו שמשרדי העירייה לא נפתחים לפני שמונה, השיב ש"עבדנו עד שהגיעו ואז פתחו לנו" (עמוד 16, שורה 28). תשובה שלא מצאנו בה הגיון ואינה משכנעת.
בנוסף, בבית הדין העיד שעבדו עד 17:00, למרות שבתצהיר כתב שעבד עד 15:00 ( עמוד 16, שורה 22, עמוד 17, שורות 17-19), ולא סיפק הסבר משכנע להבדלים בגרסאות.
לא למותר לציין שגם אחמד כשל בנושא הזה – העיד שעבד מהשעה 7:00 עד 14:00 ולפעמים עד 17:00 ( עמוד 23, שורה 1). לגבי עבודה בשבת, הוא העיד שעבד בכל ימי השבוע, כולל שבתות ( שם), בניגוד לעדות חברו שהעיד שרק לעיתים עבד שבעה ימים בשבוע.
עדותו לגבי נסיבות הפסקת העבודה מהווה גרסה כבושה שאין לה זכר בכתב התביעה או בתצהיר ולפיה הוא פוטר בעקבות ויכוח שהתעורר בשל טעות לרישום במספר הימים, בויכוח ראתב הוכה על ידי אבו סלאח והתובע פוטר מעבודתו ( עמוד 17, שורות 8-16). לאחר מספר דקות טען ששני פיטרו אותו – אבו סאלח ועארף ( עמוד 18, שורה 5).
לכל המתואר לעיל נוסיף כי בניגוד לעדותו לפיה היא עשה את החישובים בתביעתו ( עמוד 18, שורות 13-14), כאשר בהמשך נשאל שאלות לגבי רכיבי התביעה השונים, לא הבין את המונחים. כלומר ברור שלא ערך את החישובים ולא ברור כלל מדוע טען אחרת ( עמוד 19, שורה 26 עד עמוד 20 שורה 1).
גם התנהגותו של ראתב במהלך החקירה הנגדית ובמיוחד תשובותיו לשאלות הנוגעות לנסיבות החתימה על תצהירו, מעוררות ספק גדול לגבי מידת המהימנות שניתן לייחס לאמור בתצהיר או לתשובותיו של התובע ( עמוד 20 שורה 2 עד עמוד 21, שורה 8).
19. לבד מעדויות התובעים בעל פה, אשר לא מצאנו מהימנות, כפי שפירטנו בהרחבה, לא הוצגו ראיות אובייקטיביות שיצביעו על נסיבות סיום עבודתם של התובעים , שיתמכו בגרסתם שהם פוטרו או שסיום העבודה היה בנסיבות המצדיקות תשלום פיצויי פיטורים. גם לא הוצגו ראיות לגובה השכר שהתובעים קיבלו, למספר ימי העבודה שעבדו בחודש או למספר השעות שעבדו ביום. בעניין זה נחזור ונציין כי שני תובעים העידו שערכו רישומים במחברת שלא הוצגה וכי תובע אחד אישר שעבד מספר ימים משתנה מדי חודש ( עמוד 11, שורה 28). לא למותר לציין כי לא הוצגו אישורי עבודה בישראל, אישורי כניסה לישראל ולא תלושי שכר של מעסיק כלשהו.
התובעים עצמם התייחסו בעדותם אל עבודתם עבור העיריה ואל עבודות שביצעו, ככל הנראה, באופן פרטי אצל עובדי העיריה שהם תושבי כפר קאסם כאל מערכת יחסים אחת.
20. מצד הנתבעים, העידו גזבר העיריה, ראש העירייה בתקופה הרלוונטית, מנהל מחלקת תברואה ועובד מחלקת התברואה, מר אבראהים בדיר.
21. עדות הגזבר, מר איסמעיל עאמר, היתה חד משמעית, ולפיה אינו מכיר את התובעים ו"אין רישום שלהם בכלל בעירייה, אין מספר עובד. הם לא קיימים בכלל. לא עבדו ולא יעבדו." (עמוד 25, שורה 26, ר' גם עמוד 27, שורה 27).
לגבי פיקוח על קבלנים נותני שירותים, הגזבר טען שפיקוח נמצא באחריות מחלקת התברואה ואילו הוא אחראי רק על התשלומים ( עמוד 26, שורות 22-29).
הגזבר הציג כרטסת תשלומים לנתבע, לפיו העירייה שילמה לו תשלומים בגין שירותי ניקיון שסיפק לה, מפברואר 2010 עד סוף 2013 ( נ/1). כמו כן הוצג חוזה מיום 1.1.09 עם " סרסור אברהים הסעות" ת.ז. XXXXXX397, בגין ניקוי רחובות בעיר ( נ/3) וכן העתק פוליסת חבות מעבידים ( שצורפה גם לכתב ההגנה).
בחקירתו הנגדית, הופנתה תשומת הלב של הגזבר כי מספר העוסק המורשה שונה ממספר תעודת הזהות על גבי החוזה. ההסבר שניתן, לפיו התשלום נעשה לבן של הקבלן, נותן השירותים ( עמוד 31, שורות 17-31), מעורר סימני שאלה ועל פני הדברים אינו מתיישב עם סדרי מנהל תקין. עם זאת, הוא מתיישב עם עדות ראש העירייה.
הוצג לעד עמוד אחד מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה ( סומן ת/1). העד לא זיהה את המסמכים, אם כי אישר שראודה בדיר, ששמה רשום בעברית על המסמך, היא עובדת מחלקת התברואה.
לעניין שעות העבודה - נושא שעלה בעדות התובעים, הגזבר העיד ששעות העבודה הרגילות בעירייה הן החל מהשעה 8:00 וקודם לשעה זו נוכח שומר במקום ( עמוד 30, שורות 20-26).
22. עד שני מטעם העירייה הוא ראש העירייה לשעבר, שכיהן בתפקיד עד נובמבר 2013, מר נאדר סרסור.
גם ראש העירייה לשעבר הכחיש לחלוטין שהיכרות עם התובעים ואת הטענה שהם ביצעו ביתו עבודתו בפרטיות, או שהיה להם קשר עם אשתו בנוגע לעבודות אלה ( עמוד 38, שורות 28-31).
ראש העירייה לשעבר העיד שהכיר קבלן בשם סרסור אחמד והוא זה שנתן שירותי ניקיון ברחובות העיר במשך כחמש שנים ( עמוד 36, שורות 12-21). כמו כן אישר שהקבלן שזכה הוא אביו של הנתבע ואילו אשתו מכונה אם אבראהים ( עמוד 39, שורות 14-18, 29-30). עוד העיד שההסכמים שנחתמו הוארכו בעל פה וטען שהחוזים עם אביו של הנתבע נמצאים בעירייה ( עמוד 40, שורות 6-8).
עדות זו מנוגדת לעמדת העירייה לפיה החוזה היה עם הנתבע. כך למשל, על פי עדותו של מר אברהים בדיר, הקבלן היה אברהים והוא היה הקבלן מספר שנים, בין חמש לשמונה שנים ( עמוד 44, שורות 18-21) וכי היה רק קבלן אחד שממנו העירייה קיבלה שירותי ניקיון, והוא סרסור אברהים ( עמוד 41, שורה 24, עמוד 44, שורות 2-6, 18-21).
עם זאת, מעדותו של מר עיסא עארף, מנהל מחלקת התברואה, ניתן להסיק כי העירייה לא הקפידה על התאמה בין זהות הזוכה במכרז ובין הגורם אליו בוצע התשלום ( החל מעמוד 50, שורה 27):
"ש. סרסור איברהים היה הקבלן של הערייה?
ת. כן, לפניו היה אבא שלו, ז"ל.
ש. למשך המון שנים?
ת. תקופות. זה משתנה.
ש. הקבלן בסוף החודש מגיש לך חשבונית?
ת. כן.
ש. ראית אי פעם מהנתבע 2 חשבונית על שמו שהוגשה לעירייה?
ת. אין על שמו, על שם החברה. אם הוא תפס את החברה של אבא שלו אז הוא המשיך."

23. ראש העירייה העיד שמסמכים של העירייה יצאו מודפסים והוא לא ראה מסמכים דומים לאלה שהתובעים הציגו ( עמוד 37 החל משורה 27):
ש. אם אני מציג לך מסמך שמסומן בפני ביה"ד כנספח א'5 לכתב התביעה, שערוכים ע"י העירייה, מה אתה אומר על זה?
ת. אני מעולם לא ראיתי את המסמכים האלה.
ש. זה מזוייף?
ת. אני לא יודע. הסבירות היא 50-50. אם יש תזכורת פנימית בין העירייה, מי כמוני שצריך לדעת מזה.
ש. יכול להיות 50 אחוז שזה לא מזוייף?
ת. יכול להיות אבל לא התעסקתי עם מסמכים כאלה ולא ראיתי מסמכים כאלה. אנחנו מתעסקים עם מכתבים שהם מסמכים שיוצאים מהמחשב ולא כתובים בכתב יד. אני בעצמי הייתי עושה הגהה של מסמכים שיוצאים למוסדות, ודאגתי למחשוב של העירייה."
גם מר אברהים בדיר, עובד מחלקת התברואה, העיד שלא נהג לרשום מזכרים בכתב יד או על גבי נייר עם לוגו של העירייה והוא אינו מכיר את המסמכים שהתובעים הציגו ( עמוד 43, שורות 4-8) וכן שלא ראה אותם מעולם, כי הוא לא רשם את הדברים ואינו יודע אם נרשמו על ידי ראודה ( שם שורות 14-18).
מר בדיר הצביע על מנהל המחלקה, מר עיסא עארף, כמי שעסק בקשר עם קבלן הניקיון ( עמוד 44, שורות 9-13) וההתחשבנות בגין שירותי הניקיון נעשתה מולו.
24. עדותו של מנהל מחלקת התברואה, מר עיסא עארף, לא הוסיפה פרטים מהותיים לתובענות או לנושאים שבמחלוקת. מר עארף הכחיש שחתימתו מתנוססת על הדפים שהוצגו על ידי התובעים ( דוגמת ת/1 – עמוד 47, שורות 16-19), גם הוא הכחיש שהכיר את התובעים ( ר' למשל עמוד 46, שורות 13-14) וגם הוא רמז בעדותו לאפשרות שהתובעים השיגו את הניירות עם לוגו העירייה ורשמו עליהם נתונים שיכולים לסייע להם בתביעה ( עמוד 45, שורות 13-15).
בדומה לעובד המחלקה, מר בדיר, גם מר עארף העיד שאין פיקוח יום יומי על שירותי הניקיון בעיר ( עמוד 46, שורות 4-9, עמוד 42, שורות 4-17).
25. לדעתנו, כיוון שמר עארף הסביר שבמשך מספר שנים מודר מתפקידו בעירייה וניהל הליכים בבית דין זה כנגד העירייה ( עמוד 47, שורות 2-4, עמוד 48, שורות 1-6, 16-20), לרבות בתקופה הרלוונטית לעניינם של התובעים, יש לייחס לעדותו משקל נמוך, ויש לראות את עדותו כעדות מטעם נושא התפקיד הרלוונטי ולאו דווקא כעדות מידיעה אישית לגבי התנהלותה של העירייה באותה תקופה.
26. התובעים הפנו לפרוטוקול דיון בפני כבוד השופטת אלקיים, מיום 2.2.14, בו נרשם מפיו של מר עארף: "אני מכיר את העובדים אבל לא היה לי קשר אישי איתם. מתחתיי יש מנהל שהיה בקשר עם העובדים" (עמוד 1, שורות 17-18).
לאחר ששמענו את כלל העדויות ובעיקר את עדותו של מר עארף, במיוחד העובדה שבתקופה הרלוונטית לא היה מעורב בפועל בניהול המחלקה, אלא היה טרוד בענייניו האישיים ובהעסקתו שלו בעירייה, מקובל עלינו הסברו לפיו: "אני אומר שכן ראיתי אותם, אצלנו בעירייה וביה"ד יכול לבוא לראות, יש לנו ריכוז של עובדי שטחים ליד העירייה כל הזמן, הם משתמשים בשירותים, שותים מים מהקולרים, הם נמצאים באזור... במסגרת מה מכיר אותם? אוכל איתם? נוסע איתם? מה ז"א מכיר? ראיתי אותם, אולי היה טעות בניסוח אבל אני ראיתי אותם" (עמוד 46, שורות 19-26).
27. הנתבע הכחיש כל קשר לתובעים ועל פי עדותו התקשר בחוזה למתן שירותי ניקיון עם העירייה רק בשנת 2009, אבל בפועל העניק שירותי ניקיון במשך חודשים ספורים ( עמוד 52 לפרוטוקול). עם זאת, אישר שלעובדים שהעסיק באותה תקופה קצרה, לא הנפיק תלושים ולא דיווח עליהם לרשויות ( עמוד 53, שורות 22-28) ובכך פעל בניגוד לדין.
הנתבע אישר שמספר תעודת הזהות שלו זהה למספר תעודת הזהות של נותן השירותים שחתום על ההסכם למתן שירותי טיאוט לעירייה, נ/1. הוא גם אישר שערך פוליסת ביטוח לעובדיו ( צורפה לכתב ההגנה).
על פי עדותו, אביו, שנפטר בשנת 2013, היה בעל עסק להסעות, סיפק פועלים לעירייה והוא סיפק גם שירותי ניקיון לעירייה ( עמוד 56, שורות 20-21).
בדומה לכל שאר עדי ההגנה, גם הנתבע טען שאינו מכיר את התובעים, אלא שהם פנו אליו בבקשה לעבוד, אך הוא סירב, כיוון שאינם מחזיקים אישורים מתאימים ( עמוד 58, שורות 22-29).
למעשה, הנתבע טען שלא היה לו כל קשר לתובעים ואם עבדו בניקיון עבור העירייה, עשו זאת כעובדים של אביו שנפטר.
28. הרושם המתקבל מהעדויות שנשמעו מצד הנתבעים הוא שכל עד ניסה לגלגל את האחריות לפתחו של גורם אחר.
עם זאת, נוכח דלות הראיות שהוצגו מצד התובעים ועדויותיהם בבית הדין, נותר ספק אם התובעים אכן הועסקו על ידי גורם כלשהו, בעירייה או גורם אחר הקשור איתה. את ההסבר שיכול להיות לתביעה הזו אפשר למצוא בדברי ראש העירייה לשעבר ( עמוד 39, שורות 2-4):
"כפר קאסם זה על קו התפר. עובדים שם כל העובדים מעבר לקו הירוק, שבחים ולא שב"חים, כל אחד שרוצה עובד לעבוד מזדמנת הולך מל העירייה ויש שם עובדים, מתווכח איתם – 100 או 300 ₪ ולוקחים לעבוד."
כך העיד גם מר אברהים בדיר, סגן מנהל מחלקת תברואה ( עמוד 40, שורות 21-23):
"אני לא מכיר את התובעים שתבעו את העירייה. יש ריכוז עובדים ליד העיריה, הרבה אנשים באים לשתות מים, לשירותים, אם ראיתי אותם או לא... יש הרבה פרצופים, אבל אני לא מכיר אותם. הקבלן מביא עובדים ואני לא מכיר אותם הוא נותן להם הוראות."
29. כאמור, התובעים הגישו לתיק בית הדין תרגום שנערך על ידי בא כוחם, למסמכים הרשומים בערבית, על גבי נייר הנושא לוגו של העירייה.
מבלי להידרש לשאלת נכונות התרגום והצגתו תוך כדי שמיעת העדויות, יש להעיר כי התרגום מתייחס לתשעה מסמכים בלבד, לחודשים הבאים: 11/2011, 2/2012, 4/2012 (שני מסמכים), 6/2012, 7/2012, 11/2012, 1/2013, 3/2013.
שמו של ראתב מופיע רק בשלושה מסמכים, לחודשים 11/2012 (16 ימי עבודה), 1/2013 (9 ימי עבודה) ו – 3/2013 (15 ימי עבודה).
שמו של עלאא מופיע בכל המסמכים, כשמספר ימי העבודה שמצויין תחת שמו משתנה: 14, 17, 12, 18, 14, 28 ימים או 15 ימים ( שני המסמכים המתיימרים לשקף את חודש אפריל 2012), 19 ו – 18 ימים.
שמו של אחמד מופיע רק בשני מסמכים: 11/2011 (25 ימים) ו - 2/2012 (24 ימים).
לא ניתן ללמוד ממסמכים אלה על תקופת העבודה שצוינה על ידי התובעים וגם אין בהם כל נתון לגבי שיעור ההשתכרות או שעות העבודה. בנוסף, העובדה שהוגש תרגום לשני דיווחים המתיימרים לשקף רישום לאותו חודש (אפריל 2012), מעוררת ספק לגבי נכונות הרישום עצמו.
30. התובעים טענו בבית הדין שברשותם מחברת עם רישומים מתאימים, אך זו לא צורפה לתצהיריהם כנספח ורק נזכרה בחקירתם הנגדית. לאחר שהתובעים סיימו להעיד בבית הדין ולהיחקר על תצהיריהם, בפתח ישיבת ההוכחות השניה, ביקשו התובעים להגישה כראיה. לאור התנגדות הנתבעים לחריגה מסדרי הדין, התובעים לא עמדו על הבקשה ( עמוד 35 לפרוטוקול, שורה 7).
כך שלמעשה, התובעים מבססים את כל התביעה שלהם על תשעה מסמכים בלבד, כאשר עדותם בעל פה אינה משכנעת ואף המסמכים עצ מם אינם בהכרח תומכים בגרסתם.
31. איננו מקבלות את הטענה לפיה הרישומים שהתובעים הציגו, על גבי נייר לוגו של העירייה מהווים רשומה מוסדית. לענין זה ר' הגדרת רשומה מוסדית בסעיף 36( א) לפקודת הראיות [ נוסח חדש], תשל"א – 1971, לפיה מדובר ברישום ש"המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו" וכי " דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה".
די בכך שמדובר ברישום בכתב יד שלא ברור כלל על ידי מי נרשם ובאילו נסיבות, כדי להוות נימוק לדחיית טענות התובעים.
32. כאמור, אין כל ראיה מי כתב את הרישומים שהוצגו ובאילו נסיבות הם הגיעו לידי התובעים. לגרסת התובעים, גב' ראודה בדיר היא שרשמה אותם, אך טענה זו אינה עולה מהעדויות שנשמעו. איש מעדי העירייה לא ידע להסביר מי כתב את המסמכים שהתובעים הציגו ולא עולה מתשובותיהם כל תיאור של צורת עבודה רגילה בעירייה שיכולה להצביע על כך שגורם כלשהו בעיירה, בין גב' בדיר ובין אחר, הם שרשמו את המסמכים שהתובעים הציגו.
נזכיר שבמהלך חקירתו הנגדית של מר עארף, נטען כלפיו שהוא חתום על המסמך או שרשם את המסמך ( ת/1) וטענה זו הוכחשה על ידו. מכל מקום, יש בכך להחליש את טענת התובעים כי גב' בדיר היא שחתומה על המסמך.
זאת ועוד, העובדה שהוצגו שני מסמכים המתיימרים להציג עבודה בחודש אפריל 2012, ובהם רישום שונה של מספר ימי העבודה, מבלי שניתן לעניין זה הסבר על ידי התובעים, מעורר ספק לגבי מהימנות הרישומים כולם.
33. בהקשר זה יש להדגיש - העובדה שגב' בדיר לא העידה פועלת לחובת העיריה, אבל במכלול הערכת העדויות השונות, כפי שתוארו לעיל, לא ניתן ללמוד על יחסי עובד – מעביד עם העיריה, דווקא ממחדל ראייתי זה. לדעתנו, שאלות בסיסיות הקשורות לקיומן של יחסי עבודה, כגון – זהות המעסיק, השכר, היקף העבודה וכדומה, שבלעדיהן לא ניתן לדון בתובענה, לא יכולות להיפתר רק על ידי רישומים שנויים במחלוקת שיש ספק לגבי נסיבות רישומם.
34. גם לגופן של תביעות, ובהתעלם מהשאלה העיקרית שהיא זיהוי המעסיק, נראה כי התביעות לא הוכחו. כך למשל, לא הובררו נסיבות סיום העבודה של כל אחד מהתובעים ובעניין זה יש לציין כי כל תובע טען לנסיבות אחרות. אחד מהם (ראתב) אף מסר גרסה שנשמעה לראשונה בבית הדין. בנוסף, אין ראיה לשכר ששולם לתובעים, לאופן חישוב השכר, למספר ימי העבודה. בדומה, בנושא החזר הנסיעות, לא הוכח מה היה שיעור הוצאות הנסיעה בפועל והסכומים שנתבעו, נתבעו בהתעלם מהתקרה היומית או החודשית הקבועה בדין.
לפיכך, אפילו היינו משתכנעות כי התובעים אכן עבדו בטיאוט רחובות העיר כפר קאסם, כעובדי הנתבע, אשר חתם על חוזה למתן שירותים אלה בעירייה והוא הגורם שקיבל את התמורה בגין אותם שירותים, אף בתקופה שלאחר שהחוזה הכתוב הגיע לתום התקופה, לא היה מקום לקבל את התביעה כנגדו. זאת הן משום שלא שוכנענו כי התובעים הם אלה שהועסקו בטיאוט ברחבות העיר והן משום שהטענות הנוגעות לשכר העבודה, לשעות העבודה ולנסיבות סיום ההעסקה, לא הוכחו.
35. סוף דבר – דין התביעות להידחות כיוון שהתובעים לא הרימו את נטל הראיה או השכנוע.
התובעים ישאו בהוצאות כל אחד מהנתבעים, בסך 7,500 ₪. אם הסכום הנ"ל לא ישולם תוך 30 ימים, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ו, (22 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים.

אורית הרצוג, נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: עלאא אלדין רדאד
נתבע: עיריית כפר קאסם
שופט :
עורכי דין: