ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כנען סנטר בע"מ נגד מיכאל "מיכה" עבודות בניה בע"מ :

בפני כבוד הרשמת הבכירה - יפעת אונגר ביטון

התובעת

כנען סנטר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד י. טאוסי

נגד

הנתבעים

  1. מיכאל "מיכה" עבודות בניה בע"מ
  2. מיכאל פלקין

ע"י ב"כ עו"ד ל. טוב בין

החלטה

1. בידי התובעת שיק מחשבונה של הנתבעת 1, חתום על ידה על סך 40,000 ₪, לזמן פ ירעון 14.05.2015.
על גבי השיק נכתב "לביטחון" והוא חולל מחמת אי כיסוי וסגירת החשבון.

2. התובעת הגישה את השיק לביצוע, בצירוף כתב ערבות חתום על ידי הנתבע 2 , מיום 23.01.2011.

3. אין מחלוקת כי המסמכים הנ"ל נמסרו לתובעת על ידי הנתבעים, אולם, על פי גרסת הנתבע בהתנגדות, אין הנתבעים חייבים לתובעת דבר.

ראשית, נטען לכישלון תמורה מלא. הנתבעים טענו כי מערכת היחסים העסקית בינם לבין התובעת, הסתיימה בשנת 2013, לאחר שנערכה בין הצדדים התחשבנות על פי תעודות משלוח, קבלות וחשבוניות.
עוד נטען, כי מאז לא נטלה הנתבעת מהתובעת סחורה כלשהי . לפיכך היה על התובעת להשיב לנתבעת את השיק דנא, אולם התובעת לא עשתה כן.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי בשנת 2014 עבדה בפרויקט שאף במסגרתו נרכשו חומרי גלם מהתובעת, אך הפעם הייתה זו חברת ד. גופמן בנייה בע"מ (להלן: "גופמן") שרכשה את הטובין . גופמן שילמה לתובעת בהמחאות משלה. בהתאמה, כל תעודות המשלוח והחשבוניות ביחס לאותה תקופה, הונפקו על ידי התובעת על שם גופמן.
ואילו עתה, בחוסר תום לב, מבקשת התובעת להיפרע באמצעות השיק שמסרה הנתבעת לביטחון בלבד, בעד טובין שסופקו על פי הזמנות של חברה אחרת.

5. שנית, נטען כי עסקינן בצדדים קרובים ולכן יש לבחון את עסקת היסוד. במקרה שלפנינו, מדובר בשטר שניתן לביטחון בלבד. ברם, אין כל ראייה לכך שהתנאים אשר להבטחת קיומם ניתן השיק, לא קוימו.

6. אין מחלוקת שההתנגדות הוגשה באיחור והנתבעים הגישו בקשה להארכת המועד להגשתה.
בתצהיר התומך בבקשה להארכת המועד, הבהיר הנתבע כי נודע לו לראשונה על בקשת הביצוע ביום 20.03.2016, כתוצאה מעיקול על זכויותיו במקרקעין. לאחר שבחן את מסמכי תיק ההוצל"פ, גילה כי האזהרה לא נמסרה לנתבעים, אלא שנאמר בה כי הנמענים סירבו לחתום. דא עקא, שהמוסר לא טרח לבדוק את זהות "מקבל" האזהרה, לכאורה , ולא שקד שקידה ראויה להמציא את האזהרה לנתבעים עצמם , כך שנפל פגם במסירת האזהרה, המצדיק להאריך את המועד.

7. בחקירתו הנגדית של הנתבע, עלו אי-בהירויות ניכרות ביחס לשאלה היכן התגורר ביולי 2015. הנתבע העיד שאיננו זוכר מתי מכר את נכס המקרקעין, הגם שבתצהירו העיד כי מכר את הנכס ביום 11.07.2014.

בנוסף, ניתנו תשובות לא מספקות לעניין הביקורים שנערכו בכתובת ברחוב צרויה, החל ממחצית יולי 2015 ואילך, כאשר הנתבע טען, לראשונה בחקירתו הנגדית , שפינה את הנכס ביוני 2015.
באופן תמוה, העיד הנתבע, בסע' 5 לתצהירו, כי באזהרה נאמר "סירב לחתום" בעוד שבעדותו בביהמ"ש הכחיש זאת.

8. אם לא די בכל האמור, הנתבעים מצאו שלא לבקש להעיד את מבצעי המסירות, ביחס לביקורים בנכס. כך, למעשה , האמור במסמכי ההוצל"פ (הנחשבים על פי הדין כראייה לכאורה), לא נסתר.

9. על אלה, יש לצרף את העבודה כי הנתבע לא שינה את כתובתו במשרד הפנים, כאשר החליף , לטענתו, מען.
מן האמור מתקבלת תמונה, לפיה גרסת הנתבע באשר למועד הגשת ההתנגדות (כשנה לאחר המצאת האזהרה) נשענת על כרעי תרנגולת.

10 מאידך, הגנתם של הנתבעים לא נתערערה בחקירתו הנגדית של הנתבע, למרות שאישר כי בשנת 2013, חשבון הבנק של הנתבעים היה מוגבל.

הנתבע העיד: "בשנת 2011, היה לי חוב וחזרו לי כמה שיקים ופרעתי את הכל עד האגורה האחרונה. בשנת 2013, הייתי מוגבל אבל לא חייב כי אל עשיתי איתם עיסקאות חדשות" (עמ' 3 שורות 9-11 לפרוט', הטעות במקור).

11. הנתבע הוסיף וציין כי עבד עם גופמן כקבלן משנה. הוא הפנה את נציג התובעת לבדוק את גופמן בטרם אספקת סחורה . לשיטתו, לאחר בדיקה שערכה התובעת, נאותה לפתוח לחברת גופמן תיק ולספק לה סחורה.

עדותו זו של הנתבע מתיישבת עם האמור בתצהירו ותומכת בטענה כי החוב נושא השיק הוא לכאורה חובה של גופמן ולא של הנתבעים.

12. לעניין עילת התביעה כנגד הנתבע, הוסיף וטען ב"כ הנתבעים, כי כתב הערבות על פיו הוגשה התביעה השטרית נגד הנתבע, אינו עולה בקנה אחד עם דרישות סע' 57 לפקודת השטרות.

13. לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים כמבואר בכתבי הטענות, בחקירה הנגדית ובסיכומים, הגעתי לכלל מסקנה שיש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות בכפוף לתשלום הוצאות וליתן לנתבעים רשות להתגונן.

14. אפתח בעניינו של הנתבע, על פי כתב הערבות:

עסקינן במסמך המוכתר בכותרת "ערבות אישית". במסמך נאמר כי החותם הינו ערב אישית כלפי התובעת לכל סוגי החובות וההתחייבויות של "ההערב" לרבות לשיקים שניתנו או ינתנו על ידי "ההערב" שלא נפרעו או שולמו, מכל סיבה שהיא.

רק בפסקה שנייה של המסמך, בסוף הפסקה, נאמר שהחותם מסכים ומתחייב שהחובות המופיעים בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, יהוו ראייה לכאורה לקיום חובות "הנערב".

15. נשאלת השאלה האם המסמך מקים הנ"ל מקים כלפי הנתבע, חבות כערב, בהתאם לפקודת השטרות. סע' 57(ב) לפקודה קובע:
"ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval, או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה; לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב, או בעד המושך אם אינו שטר חוב".

16. ד"ר זוסמן עמד על האבחנות בין ערבות שניתנה על פי סע' 57 הנ"ל לבין ערבות אחרת. הוא מדגיש כי ערבות על פי פקודת השטרות, נצמדת לשטר ונעשית לגוף אחד עמו, כפי כל חבויות אלה אשר חתמו עליו. לכן, כאשר השטר מסוחר, הזכות להיפרע מן הערב עוברת לאוחז בשטר.

בנוסף, ערבות רגילה דינה כדין החוב בעדו ערבו ולפי סע' 7 לחוק הערבות, כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב, עומדת גם לערב. כך, יהא ערב פטור כל אימת שהנערב איננו חייב. לעומת זאת, ערבות על פי הפקודה אינה טפלה לחבות העיקרית. מתקיימים מקרים שבהם הערב חייב, גם אם הנערב פטור (כעולה מסע' 57(ג) לפקודה).

מתקיימת אבחנה נוספת שבאה לידי ביטוי בכך שעל פי סע' 8 לחוק הערבות. דרך כלל, הערב אינו חייב עד שלא נדרש הערב לשלם ולא שילם. סייג כזה לא נקבע בפקודת השטרות.

17. ד"ר זוסמן ציין כי לנוכח הבדלים אלה, קיימת חשיבות רבה בשאלה כיצד ניתן לקבוע, אם יש לנהוג בערב פלוני, האם על פי חוק הערבות או על פי פקודת השטרות. וכך הוא כותב:

"התשובה על השאלה היא: כל אימת שהערבות ניתנה בדרך הקבועה בפקודה, הערב חייב גם על פי הפקודה... חשיבותו של הכלל נעוצה בכך, שאם לא התחייב הערב בדרך שנקבעה בפקודה, הפקודה לא תחול על חיובו... אם הערבות אינה תופסת על פי הפקודה, למשל – מפני שהיא לוקה בצורה – הערב יכול, אף על פי כן, להיות חייב על פי חוק הערבות, שלא קבע לערבות כל צורה מיוחדת" (י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית תשמ"ג – 1983, עמ' 292) .

מכאן, שיש ממש בטענת ב"כ הנתבעים, לעניין קיומה של עילת התביעה השטרית כנגד הנתבע . כפי שהעיר ב"כ התובעת בסיכומיו, ניתן לבחון הגשת תביעה על יסוד חוק החוזים או חוק הערבות, שכן נראה שערבות על פי דיני השטרות אין כאן.

18. הגנת הנתבעת לפיה לא ערכה עסקאות עם התובעת לאחר שנת 2013 והחוב נשוא השטר, שייך כביכול, לגופמן, נותרה על רגליה. עלה מתוך החקירה הנגדית, שההמחאות של גופמן נמסרו מתוך חשבון מוגבל ואף חשבונ ם של הנתבעים היה מוגבל אותה שעה. אולם מכאן לא ניתן לקבוע שהתובעת רשאית היתה להשתמש בשיק דנא לקיום התחייבויותיה של גופמן. לטעמי, יהיה על התובעת להוכיח, כי עסקינן בטובין שסופקו לנתבעת עצמה, בפרט כאשר נטען שהחוב המיוחס לנתבעת 1, נובע מחשבוניות, קבלות ותעודות מש לוח שיצאו על שמה של גופמן דווקא, וטענה זו לא נסתרה.

אני סבורה כי מהטעמים דלעיל, יש מקום ליתן רשות להגן לנתבעים. טוב יעשה ב"כ התובעת אם ישקול את המשך ההליך השטרי כנג ד הנתבע.

לצד זאת ובשים לב לכל שצוין לעיל, לעניין אי הגשת ההתנגדות במועד, אני סבורה כי יש מקום להאריך את המועד להגשת ההתנגדות בכפוף לפסיקת הוצאות.
התובעת הציגה לפני את ההליכים שננקטו במסגרת הפעולות בהוצאה לפועל ואני סבורה כי היא זכאית להוצאות שנגרמו לה כתוצאה מכך שהנתבעים לא התגוננו במועד.
אני מעמידה את ההוצאות על סך של 2,500 ₪ ותשלומן, תוך 30 יום מקבלת ההחלטה, מהווה תנאי ל מתן הרשות להגן.

לעיוני ביום 02.11.2016.

המזכירות תשלח את ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ו, 22 ספטמבר 2016, בהעדר.


מעורבים
תובע: כנען סנטר בע"מ
נתבע: מיכאל "מיכה" עבודות בניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: