ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ נגד בן הפנדי בע"מ :

החלטה בתיק ע"א 5480/16

לפני: כבוד השופט א' שהם

המבקשות:
1. א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ

2. א.כ.ב. השקעות ואחזקות בע"מ

נ ג ד

המשיבה:
בן הפנדי בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בת"א 29289-12-11, ובת"א 18603-06-12, מיום 30.5.2016, שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' שמולביץ

בשם המבקשות: עו"ד אבי סרוסי
בשם המשיבה: עו"ד רם פרייס

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ר' שמולביץ), בת"א 29289-12-11 ובת"א 18603-06-12, מיום 30.5.2016, עד להכרעה בערעור, אותו הגישו המבקשות על פסק הדין.

רקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. בבעלות המבקשות מקרקעין בשטח של כ-10 דונם, הידועים כחלק מחלקה 49 וחלקה 68 בגוש 8235, והמצויים באזור התעשייה הישן בנתניה, ושבהם בנויים מספר מבנים המושכרים לגורמים שונים (להלן: הנכס או המקרקעין).

3. ביום 26.7.2011 נחתם בין המבקשות לבין המשיב הסכם אופציה, לפיו התחייבו המבקשות ליתן למשיבה אופציה לרכישת הזכויות בנכס, תמורת סכום של 3,000,000$, וזאת עד ליום 30.6.2012 (להלן: הסכם האופציה).

4. במסגרת סעיף 5.1 להסכם האופציה, התחייבה המשיבה, בהתאם לייפוי כוח שניתן לה על-ידי המבקשות, להביא לסיום ארבעה הליכים משפטיים שהתנהלו נגד המבקשות בקשר לנכס.

5. ביום 26.8.2011, חתמו המבקשות והמשיבה (על-גבי עיתון) על הסכמה להפחתת התמורה בגין מימוש הסכם האופציה לסכום של 2,700,000₪. ביום 25.9.2011, נחתמה בין המבקשות לבין המשיבה תוספת להסכם האופציה. במסגרת תוספת זו, הסכימו הצדדים, כי התמורה בגין הנכס תופחת לכדי סכום של 2,600,000$; וכי התחייבות המשיבה לסיים אחד מבין ארבעת ההליכים המשפטיים תבוטל.

6. ביום 16.11.2011, שלחו המבקשות למשיבה הודעה על ביטול הסכם האופציה והתוספת להסכם זה (להלן: הודעת הביטול), וזאת, כך לטענתן, בשל אירוע פלילי, במסגרתו הצית ג'אן בן ברוך, בעל השליטה במשיבה (להלן: ג'אן), את משרדו של אדמון כהן, המנהל ובעל השליטה במבקשות (להלן: אדי או מר כהן), תוך שהוא מאיים על חייהם של אדי, ושל אחיו, עוזי כהן (להלן: עוזי) (להלן: אירוע ההצתה והאיומים); ובשל החשש כי עורך-הדין אשר טיפל בהסכם האופציה היה נגוע בניגוד עניינים.

7. על רקע הודעת הביטול, הגישה המשיבה נגד המבקשות תובענה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד לאכיפת הסכם האופציה. בכתב הגנתן, טענו המבקשות, בין היתר, כי הסכם האופציה והתוספת לו נחתמו בנסיבות של כפייה ועושק מצד המשיבה, כאשר אירוע ההצתה והאיומים "היווה שיא של מסכת איומים ואלימות של ג'אן כלפי אדי", ומשכך דינם, להתבטל.

8. ביום, 30.5.2016, ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי, בגדרו, קיבל בית משפט קמא את תביעתה של המשיבה, והורה על אכיפתם של הסכם האופציה והתוספת לו "בכפוף לתשלום סך של 2,580,000$ (לאחר ניכוי תמורת האופציה) בתוספת מע"מ כחוק ובנוסף סך של 4,000,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ) וזאת תוך 60 ימים מהיום" (להלן: סכום התמורה).

9. במסגרת פסק דינו, דחה בית משפט קמא את טענת המבקשות, כי הסכם האופציה והתוספת לו נחתמו תחת כפייה, בקובעו, כי:

"לא שוכנעתי כי החתימה על החוזים נעשתה תחת איומים או כי מערכת היחסים בין הצדדים הייתה מושתתת על איומים, זאת גם אם במצב כזה או אחר התבטא ג'אן באופן מאיים. עובר לחתימה על החוזים אדי לא התלונן במשטרה. לאחר אירוע ההצתה אמר עוזי בהודעתו במשטרה כי אינו מכיר אירועים דומים מהעבר. בהודעתו במשטרה לא אמר אדי כי משפחתו אוימה.
התרשמתי כי אדי הפריז בתיאור איומים על ידי ג'אן.
בכל מקרה, הנתבעים (המבקשות – א.ש.) לא הוכיחו כי אדי היה מאוים לאורך כל התקופה משלב המשא ומתן לכריתת החוזים ועד לשליחת הודעת הביטול...

...

ממכלול הראיות שהוצגו לי הגעתי למסקנה כי הנתבעים לא הוכיחו כי חוזה כלשהו מהחוזים נחתם בכפייה ובלית ברירה...גם אקבל כי החוזים נחתמו בכפייה היה לאדי די והותר זמן לפעול לביטולם כאשר לא הייתה כפייה...משלא פעלו הנתבעים לביטול החוזים בשל הכפייה הנטענת בהזדמנות הראשונה, איני מקבלת את טענת הכפייה."

בהתייחס לטענת המבקשות כי יש לבטל את הסכם האופציה בשל עילת העושק, נקבע, כי מאחר שבהודעת הביטול לא פורטה טענה זו, אין להידרש לה, ומכל מקום, "אדי לא הוכיח ניצול מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון כנדרש להוכחת עילת עושק לביטול חוזה".

הבקשה לעיכוב ביצוע

10. ביום 10.7.2016, הגישו המבקשות לבית משפט זה ערעור על החלטתו של בית משפט קמא. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו המבקשות בקשה לעיכוב אכיפת הסכם האופציה והתוספת לו, עד להכרעה בערעור.

11. לטענת המבקשות, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, משום שלדידן, בית משפט קמא נמנע מלדון בטענתן, כי המשיבה הפרה את הסכם האופציה, באמצעות אירוע ההצתה והאיומים, אשר בוצע כחודש אחד בלבד לאחר החתימה על התוספת להסכם האופציה. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא עת דחה את טענותיהן של המבקשות לביטול הסכם האופציה בשל פגמים בכריתתו, ובכלל זה, בגין עילת הכפייה, ולחילופין, עילת העושק. בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבורות המבקשות שזה נוטה לטובתן, שכן ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור – לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. נטען, בהקשר זה, כי במידה שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, יתייתר הערעור, שכן המשיבה תקבל בעלות על הנכס, ו"תוכל לעשות בהם כאוות נפשה, לבנות ולהרוס...ואף אם תבחר בכך, למכור את הנכס, כולו או חלקו, לצד שלישי".

תגובת המשיבה

12. המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע, בהדגישה, כי בקשה זו אינה רלוונטית, שכן, לטענתה, "הקביעה כי הסכם האופציה תקף היא קביעה שרירה וקיימת של בית משפט קמא, שכבר נעשתה בגדר פסק הדין, ואין מה לעכב". לגופו של עניין, טענה המשיבה, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות, שכן זולת טענות בעלמא, לא עלה בידי המבקשות להוכיח מהו הנזק שעלול להיגרם להן, ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור. מכל מקום, נטען על-ידי המשיבה, כי הנזק היחיד שעלול, כביכול, להיגרם למבקשות במידה שבקשתן לעיכוב ביצוע תידחה, אינו בלתי הפיך, אלא ניתן לפיצוי כספי. אשר לסיכויי הערעור, סבורה המשיבה, כי אלה "נמוכים ביותר", שכן עיקר הטענות בערעור מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

לחלופין, הציעה המשיבה, כי יש להתנות את קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע בכך שהמשיבה תפקיד את סכום התמורה בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור, ובמקביל יועברו המקרקעין לחזקתו ולניהולו של בא-כוח המשיבה או לחזקתו ולניהולו של בעל תפקיד אחר, אשר ימונה על-ידי בית משפט זה, עד להכרעה בערעור (להלן: הצעת המשיבה).

תשובת המבקשות לתגובת המשיבה

13. בהתאם להחלטתי, מיום 29.8.2016, התבקשו המבקשות להעביר את "תגובתן להצעת המשיבה". ביום 22.9.2016, הגישו המבקשות "תשובה לתגובת המשיבה", במסגרתה חזרו על טענותיהן בבקשה לעיכוב ביצוע, והבהירו, כי הנכס מהווה מרכז חייו של מר כהן במשך כ-12 שנים; כי "הפקעת הקניין הזה מידיו של מר כהן תביא להפשטתו מזהותו הרבה יותר מאשר בית המגורים שלו", וכי החלפתו של מר כהן באחר, אף לזמן קצר, עשויה להיות "הרת אסון".

דיון והכרעה

14. לאחר בחינת הבקשה, התגובות לבקשה וצרופותיהן, באתי לידי מסקנה כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, אך יש ליתן סעד זמני אשר יבטיח כי לא תעשה כל דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בערעור.

15. כלל הוא, כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי להצדיק, מניה וביה, את עיכובו. הטעם לכך הוא, כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין, ואין לדרוש ממנו להמתין לתוצאות הערעור שהוגש נגד פסק הדין. מקורו של כלל זה, הוא בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי (ע"א 7468/15 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' הלוואה וחסכון ירושלים אגודה שיתופית בע"מ (19.11.2015); ע"א 3140/15 ישיר אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לב (8.6.2015); ע"א 6042/15 נעימה נ' מדינת ישראל (17.12.2014)). לצד זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מן הכלל האמור, ולהורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, אם הוכיח המבקש כי סיכויי ערעורו טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, מהבחינה הזאת שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל הערעור, הוא יתקל בקושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מוספי (10.6.2015); ע"א 8786/13 ביאלסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי (11.2.2014); ע"א 8898/13 אהרון נ' עובדיה (20.1.2014)).

16. תנאים אלו הינם תנאים מצטברים, אך נקבע, לא אחת, כי מתקיימת ביניהם "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי ערעורו של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמי (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בראיות נ' ישראלי (4.6.2013)). ראוי להדגיש, כי מבין שני תנאים אלה, הוענק משקל הבכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 6472/14 ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014)).

17. הערעור מושא הבקשה שלפנינו נסוב סביב מימוש הסכם אופציה לרכישת נכס מקרקעין. כפי שציינתי, לא אחת, בהקשר לכך, החשש הקיים לנזק בלתי הפיך, הטמון בבקשות לעיכוב ביצוע שעניינן נכסי מקרקעין, מתעורר בנסיבות בהן המקרקעין האמורים משמשים למגוריו של המבקש; או כאשר קיימת אפשרות כי המקרקעין יימכרו לצדדים שלישיים, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו (ראו: ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (‏13.4.2014); ע"א 1203/14 חוג'יראת נ' חוג'יראת (‏28.5.2014); ע"א 1204/15 איפרגן נ' ז'ררד (26.3.2015)). הטענה העיקרית, אשר העלו המבקשות במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, היא כי ככל שלא תעוכב אכיפתם של הסכם האופציה והתוספת לו, תקבל המשיבה בעלות על הנכס ו"תוכל לעשות בהם כרצונה, להרוס, לבנות...ואף אם תבחר בכך למכור את הנכס, כולו או חלקו לצד שלישי", ובכך ייווצר מצב בלתי הפיך, אשר יסכל מראש את תוצאות הערעור, ככל שיתקבל. בנסיבות המקרה שלפניי, והגם, שלטעמי, סיכויי ערעורן של המבקשות אינם מבטיחים במיוחד, סבורני כי יש מקום להורות על מתן סעד זמני, אשר יבטיח כי המשיבה, לא תעשה כל דיספוזיציה במקרקעין, באופן שהמשיבה תמנע מביצוע שינויים במקרקעין, ותמנע מהעברת הזכויות בנכס לצד ג', בדרך של מכירתו או בכל דרך אחרת, עד להכרעה בערעור.

18. סיכומם של דברים – הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית בעיקרה. צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 10.7.2016, מבוטל בזאת. ניתן בזה סעד זמני, לפיו תימנע המשיבה מביצוע כל שינויים במקרקעין מושא בקשה זו, ומהעברת הזכויות בנכס לצד ג' בדרך של מכירתו, או בכל דרך אחרת, עד להכרעה בערעור דנן, מבלי שקיבלה אישור לכך מאת בית משפט זה.

ניתנה היום, ‏כ"ב באלול התשע"ו (‏25.9.2016).


מעורבים
תובע: א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ
נתבע: בן הפנדי בע"מ
שופט :
עורכי דין: