ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נגד שלי מליחי :

לפני כבוד ה שופטת אפרת בוסני

תובעות

1.איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
2.שרון ניניו

נגד

נתבעות

1.שלי מליחי
2.הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. לפניי תביעה בגין נזקי רכב התובעת 2 בתאונת מיום 15.5.2014 בה מעורב רכב הנתבעת 1 שבוטח בנתבעת 2 ( להלן: "התאונה"). בגדר התביעה נתבעים, מכוח זכות התחלוף, כספים שהתובעת 1 שילמה למבוטחיה בגין הנזק הישיר של רכב התובעת 2, וכן נזקיה העקיפים של התובעת 2, בגין השתתפות עצמית והפסד הנחת היעדר תביעות.

2. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנזק, אשר שיעורו, כפי שהוסכם בפרוטוקול הדיון מיום 07.09.2017 , עומד על סך של 20,267 ₪ ( עמ' 6 שו' 21). המחלוקת היא בשאלת האחריות לתאונה, ובהקשר זה לצדדים גרסאות שונות באשר לנסיבות התאונה, וכל צד מגלגל את האחריות לפתחו של משנהו. לטענת התובעות בכתב התביעה, עת שרכב התובעות נסע ישר בנתיבו, נפתחה לפתע ובחוסר זהירות דלת הנהג ברכב הנתבעות שעמד בצד הדרך, פגעה ברכב התובעות והסבה לו נזק. לגרסת הנתבעות בכתב ההגנה, עת שרכב הנתבעות חנה כדין ונהגת הרכב עמדה לצאת, לפתע הגיח רכב התובעת במהירות, פגע ברכב הנתבעות וגרם לאירוע התאונה.

3. התובעת 2 והנתבעת 2, נהגות כלי הרכב המעורבים, העידו והדגימו במכוניות צעצוע את אופן התרחשות התאונה, כל אחת לגרסתה. כן הוגשו טפסי ההודעה ( מסומנים בהתאמה, ת/1, נ/1) ותמונות הנזק ברכב התובעות ( מסומן נ/2).

לגרסת התובעת 2, נהגת רכב התובעות ( להלן: "התובעת") בעדותה, בעת שחיפשה חנייה, האטה לקראת כניסה לחנייה בחנייה אחורית ועצרה את הרכב במקביל לחלקו הקדמי של רכב הנתבעות שחנה במפרץ חניה, כבוי ודומם, בטרם החלה בנסיעה לאחור, הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת") פתחה בפתאומיות את דלת הנהג ופגעה עם הדלת מעל גלגל ימיני קדמי של רכב התובעות ( עמ' 1 שו' 19-23 ועמ' 2 שו' 2). התובעת אישרה בחקירתה כי עובר לתאונה רכב התובעת התקרב לרכב הנתבעות שהיה לימינה ( עמ' 4 שו' 6) וכי בתהליך ביצוע חנייה אחורית מתקרבים לרכב מימין ( שו' 15).
לגרסת הנתבעת בעדותה, רכבה היה בעצירה בחנייה, במפרץ חנייה מימין לשני נתיבי נסיעה בכביש. היא דוממה מנוע, הסתכלה במראה ופתחה את דלת הנהג לצאת. כשהדלת הייתה פתוחה " לא עד הסוף", היא הורידה את הרגל מחוץ לרכב, כשהדלת נשענה על הרגל, הסתובבה ימינה לתוך הרכב לקחת את התיק ורכב התובעות הגיע במהירות ופגע בדלת ו"העיף" אותה. לדברי הנתבעת בעדותה, דלת רכב הנתבעות נפגעה בסף, כך שהיה קשה לפתוח ולסגור אותה וסימני המעיכה שנראים בקדמת רכב התובעות הם פגיעה מדלת רכב הנתבעות ( עמ' 5 שו' 14-22). הנתבעת אישרה בחקירתה כי התאונה ארעה כשדלת רכבה הייתה פתוחה וכי היא הסתובבה לקחת את התיק ( עמ' 6 שו' 4) ולא ראתה את הפגיעה ( שו 6), כשלדבריה, במענה לשאלה כיצד יודעת באיזה מהירות נסעה התובעת ואיפה היא נמצאת השיבה: "אני מעריכה זאת כתוצאה מהנזקים שנגרמו, לא ראיתי את הפגיעה. זה היה בום פתאומי" (עמ' 6 שו' 6) וכן: "... ששמעתי את הבום והסתובבתי וראיתי אותה בדלת שלי" (עמ' 6שו' 9). עוד העידה הנתבעת כי לא תיקנה את רכבה ומכרה אותו במצבו בסכום מופחת ( עמ' 6 שו' 13).

4. באי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם ואני נדרשת להכרעה, אשר כמצות תקנה 214טז'(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תנומק באורח תמציתי.

דיון והכרעה
5. אין מחלוקת כי התאונה ארעה עת שרכב הנתבעות היה בחנייה מוחלטת במפרץ החנייה מימין לנתיב התאונה, המחלוקת היא בשאלה האם דלת שמאל קדמית של רכב הנתבעות נפתחה לעבר רכב התובעות באורח פתע, כגרסת התובעת, או שמא דלת רכב הנתבעות הייתה פתוחה בחלקה כשרכב התובעת הגיח בנסיעה במהירות, נצמד לרכב הנתבעות ופגע בדלת הרכב, כגרסת הנתבעות.

בחנתי את עדויות הנהגות המעורבות, את טפסי ההודעה, תמונות הנזק ברכב התובעות, את כתבי הטענות על נספחיהם ואת טענות הצדדים בסכומים. על יסוד כל החומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה לקבל את גרסת התובעת כי דלת רכב הנתבעים נפתחה בפתאומיות ולהעדיפה על פני גרסת הנתבעת לפיה הדלת הייתה פתוחה קודם שרכב התובעות הגיח, ולחלק את האחריות לתאונה באופן הבא: הנתבעת 1 - 80%, התובעת 2- 20%. אבהיר טעמיי;

6. התובעת העידה עדות אחידה וסדורה, ממנה התרשמתי ונתתי בה אמון. גרסת התובעת בעדותה הייתה אחידה לגרסתה בטופס ההודעה ( ת/1) שמועדו מיום התאונה, ולאור מועדו יש לייחס לדיווח בו משקל ראייתי רב יותר מטופס ההודעה מטעם הנתבעת ( נ/1) נושא תאריך 24.07, חודשים לאחר מועד אירוע התאונה.

מנגד גרסת הנתבעת בעדותה באשר למיקום רכב התובעות עובר לתאונה לא הייתה אחידה. בעוד שבעדותה טענה הנתבעת כי רכב התובעת " נצמד" לרכב הנתבעות ( עמ' 5 שו' 18), בטופס ההודעה צוין כי רכב התובעות "... נכנסה למקום חניה מאחורי רכב המבוטחת..." (היא הנתבעת). תיאור שאינו מסתבר כלל עם נסיבות התאונה אותן תיארה הנתבעת בעדותה וכן עם מוקד הנזק בכלי הרכב, וגם לא ברור מה יסודו, משהנתבעת אישרה בעדותה כי לא ראתה את מהלך התאונה ( עמ' עמ' 6 שו' 5-8).

7. הנתבעת אינה מציינת בטופס ההודעה ( נ/1) כי רגלה הייתה מחוץ לרכב ושהיא רכנה לימין לקחת תיק, כפי שהעידה. אין טענה לכך גם בכתב ההגנה. קיים קושי של ממש, בנסיבות אלה, להסתמך על גרסה זו של הנתבעת לראשונה בעדותה, למעלה משנה ממועד התאונה כשאין לגרסה ביטוי בדיווח סמוך למועד התאונה. גם אין זה סביר שרגל הנתבעת הייתה מחוץ לרכב בעת התאונה, כשדלת הרכב נשענת על הרגל כפי שטענה הנתבעת בעדותה ( עמ' 5 שו' 16-17). לדברי הנתבעת בעדותה, רכב התובעות פגע בדלת ו"העיף" אותה ( עמ' 5 שו' 15), ולאחר הפגיעה ראתה את רכב התובעות " בדלת שלה" (עמ' 6 שו' 8). בעקבות תיאור זה של דברים היה צריך לצפות לכך שרגלה של הנתבעת תיפגע, אולם אין טענה וממילא ראייה לכך. מדובר בעדות מרחיקת לכת, שאינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר ועם הראיות ואין לקבלה, ועצם העלאתה מטילה צל על אמינות גרסת הנתבעת בעדותה.

8. זאת ועוד, גרסת התובעת לתאונה לפיה דלת רכב הנתבעות נפתחה לעבר רכב התובעות שהיה במקביל לרכב הנתבעות עולה בקנה אחד עם הנזק ברכב התובעות. רכב התובעות, על פי דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה, ניזוק בחלקו הקדמי ימני - מכסה מנוע, פחי חזית ודופן פנימית ימין ניזוקו. בתמונות רכב התובעות ( ת/2) נראים סימני מעיכת הפח עם חריצת הפח לאורך צד קדמי ימני של רכב התובעות, באזור הפנס הראשי ימני. הנתבעת אישרה בעדותה: "סימני מעיכה שיש לה בקדמת הרכב זה פגיעה מהדלת שלי" (עמ' 5 שו' 20). לא מדובר בנזק לחזית רכב התובעות, מוקד נזק שאופייני לפגיעה בדלת פתוחה. מוקד הנזק ברכב התובעות הוא בצד ימין קדמי וסימני המעיכה וחריצת הפח לאורך החלק הקדמי ימני של רכב התובעות מעל הפנס הם סימנים המתאימים לפתיחת דלת רכב הנתבעות ונעיצת הדלת ברכב התובעות שהגיע מקביל לדלת.

הנתבעות לא הציגו תמונות של רכב התובעות או כל ראייה לנזק בדלת הרכב, הגם שהנתבעת אישרה בעדותה כי דלת שמאל קדמית ניזוקה, כך שהיה קשה לסגור ולפתוח אותה ( עמ' 5 שו' 21). מחדל זה פועל לחובת הנתבעות ומקים חזקה כי ראיות באשר למיקום וסוג הנזק ברכב הנתבעות, לו היו מוצגות, היו פועלות נגדן. (ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה (1) 736, 760; ע"א 55/89 קופל ( נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פ"ד מ"ד(4) 595 602).
את הסבר הנתבעת בעדותה, לפיו לא תיקנה את הרכב אותו מכרה במצבו ובמחיר מופחת ( עמ' 6 שו' 13) לא ניתן לקבל, משלא הוצגה כל תשתית ראייתית לתמיכת הטענה.
9. תקנה 80 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 אוסרת על פתיחת דלת רכב, אלא לאחר שהנהג ברכב נקט את כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי האורח. פתיחת דלת רכב הנתבעות לעבר רכב התובעת שהוסע בנתיבו במקביל לרכב הנתבעות, אינה מקיימת חובה זו ומכאן אחריותה של הנתבעת לתאונה ולנזקי רכב התובעות.

10. בעדותה וכן בחקירתה טענה התובעת לפגיעת דלת רכב הנתבעות " מעל הגלגל הימני קדמי" (עמ' 3 שו' 21 ועמ' 4 שו' 18). לא ראיתי בדברים אלה לגרוע ממסקנתי לקבלת גרסת התובעת לתאונה. בתמונות הנזק ברכב התובעות נראה שבר בפח בכנף מעל גלגל קדמי ימני, ובחקירתה החוזרת מבהירה התובעת דבריה: " הנזק הוא מעל הגלגל. יש תמונה. החלק האחורי של הפנס ניזוק" (עמ' 4 שו' 18).

11. ייאמר עוד כי אין לנתבעות טענה לסטיית רכב התובעות ימינה לעבר רכב הנתבעות שהיה בחנייה במפרץ החנייה. למעשה, מעדות הנתבעת עולה כי היא לא ראתה את מהלך התאונה, אינה יודעת באיזה מהירות הוסע רכב התובעות והיכן נמצא עובר לתאונה, שכן הסתובבה ימינה לקחת תיק וטענותיה בעניין הם הערכה בלבד. (עמ' 6 שו' 5-8).

12. עם זאת, ראיתי לייחס אף לתובעת אחריות להתרחשות התאונה. התובעת ראתה כי מימין לנתיב נסיעתה חונים כלי רכב, ביניהם רכב התובעות והיה עליה לצפות כי מכלי הרכב החונים ייפתחו דלתות וייכנסו ויצאו נוסעים ונהגים, לנקוט במשנה זהירות בנהיגתה ולא להתקרב לכלי הרכב החונים. למרות זאת, רכב התובעות כפי שהתובעת אישרה, התקרב לרכב הנתבעות. כך בעדות התובעת ( עמ' 4 שו' 6) וכך בטופס ההודעה: "...ולכן התקרבתי מעט לרכב חונה ע"מ להתחיל בפעולות החניה ומייד שהתקרבתי פתחה הנהגת של הרכב החונה את הדלת ..." . (ההדגשות לא במקור- א.ב). התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם תקנה 21 לתקנות התעבורה המחייבת כל עובר דרך להתנהג בזהירות, ובאופן שלא יגרום נזק לאדם או לרכושו ולא ינהג בקלות ראש או בלא זהירות או תשומת לב מספקת בהתחשב בכל עצם הנמצא על פני הדרך.

סוף דבר
13. לאור כל האמור אני מטילה את מירב האחריות על הנתבעת, ומחלקת את האחריות להתרחשות התאונה כדלקמן: הנתבעת 1- 80%; התובעת 2 - 20%.

14. בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי, והסכמת הצדדים בנוגע לשיעור הנזק, הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעות סך של 16,213 ₪ וכן אגרת בית משפט, שכר העדה כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עורכי דין בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין.

אפרת בוסני , שופטת


מעורבים
תובע: איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
נתבע: שלי מליחי
שופט :
עורכי דין: