ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גל מלר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ

התובע
גל מלר
ע"י ב"כ: עו"ד ינון תמרי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מהלשכה המשפטית

פסק דין

לפנינו תביעה של חייל משוחרר שביקש לקבל מענק כמי שעבד בעבודה מועדפת. התובע עבד במשך 18 חודשים ובסה"כ 251 ימים.
האם התובע זכאי למענק עבודה מועדפת?
זו השאלה הניצבת לפנינו.
העובדות הצריכות לעניין
ביום 13.8.09 סיים התובע שירות צבאי.
בין מועד סיום שירותו הצבאי לבין פברואר 2011 עבד במשך 251 ימים.
בפברואר 2011 החל לעבוד בעבודה מועדפת – כשנה ו-5 חודשים לאחר סיום שירותו הצבאי.
בין פברואר 2011 עד ספטמבר 2011, עבד בעבודה מועדפת.
ביום 20.2.12 הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (המל"ל).
ביום 27.2.12 דחה המל"ל את תביעתו מהנימוק שהתובע לא צבר תקופת אכשרה לה הוא נדרש כתנאי לזכאות למענק עבודה מועדפת.
הסוגיה המשפטית
אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע עבד בעבודה מועדפת וכי צבר בעבודתו זמן מספיק כדי להיות זכאי למענק.
המחלוקת בין הצדדים היא בשני דברים שעניינם אחד – האם התובע צבר את תקופת האכשרה הנדרשת בטרם התחלת העבודה המועדפת המהווה תנאי לזכאות למענק? ולפי אילו הוראות יש לחשב את תקופת האכשרה?
התשתית הנורמטיבית
זכאות למענק עבודה מועדפת ניתנת למבוטח לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ("החוק").
לפי ס' 158 לחוק מבוטח הוא תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו או חייל מיום שחרורו מהשירות ולמשך שנה מאותו יום.
סעיף 174(ב)(1) קובע כי תנאי לזכאות למענק הוא שהמבוטח זכאי לדמי אבטלה. כן קובע הסעיף כי לעניין סעיף זה מבוטח שהוא חייל יהא זכאי לדמי אבטלה אף ללא תקופת אכשרה. לענייננו רלבנטית האופציה הראשונה שכן התובע החל לעבוד בעבודה מועדפת מעל לשנה לאחר סיום שירותו הצבאי.
תקופת האכשרה מוגדרת בסעיף 161 לחוק, אמנם, ביום 25.7.12 התקבל בכנסת תיקון 141 לחוק הביטוח הלאומי אשר שינה והקל על העובדים היומיים להשלים את תקופת האכשרה הנדרשת לזכאות לדמי אבטלה. מטרת התיקון הייתה להתאים את דרישות החוק למציאות בה שבוע העבודה במשק התקצר ל-5 ימים ורבו מספר העובדים המועסקים במשרות חלקיות. מציאות זו הקשתה על העובדים היומיים להשלים את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק, בעיקר לאלו שעבדו פחות מ-5 ימים בשבוע .
קודם התיקון, תקופת האכשרה הנדרשת מעובד יומי נקבעה על בסיס מניין 300 ימי עבודה בפועל ב-18 החודשים שקדמו לתקופת האבטלה.
לאחר התיקון, תקופת האכשרה הנדרשת היא צבירה של 12 חודשי עבודה מתוך 18 החודשים שקדמו לתקופת האבטלה בהם עבד העובד יום אחד או יותר ("התיקון").
הוראות התיקון נכנסו לתוקף ביום 1.4.13 והן חלות על מובטלים שהתאריך הקובע לגביהם חל מה-1 לאפריל ואילך.
עלתה השאלה, מה דינם של מובטלים שהחלו להתייצב בלשכת שירות התעסוקה לפני חודש אפריל 2013 ונדחו.
לפי חוזר מס' 1437 של המל"ל מיום 14.4.13, נקבע נוהל לפיו מובטלים שהגישו תביעה בתאריך קובע שקדם ל-1 לאפריל ותביעתם נדחתה עקב אי השלמת תקופת האכשרה, זכאותם תיבחן מחדש לפי הוראות החוק החדשות ("נוהל 1437").
עוד יש מקום לציין חוזר נוסף של המל"ל – חוזר אבטלה 1434/2011 – המנחה את עובדי המל"ל לקבל תביעות חיילים לעבודה מועדפת עד 18 חודשים לאחר שנתיים מיום השחרור ("חוזר האבטלה").
מן הכלל אל הפרט
התובע הגיש תביעתו בפברואר 2012 ונבחן לפי כללי האכשרה שלפני התיקון.
החלת כללי האכשרה שלפני התיקון מביאים לתוצאה שהתובע לא עומד בתנאי הזכאות לדמי מענק שכן הוא עבד 251 ימים בפועל כאשר המינימום הנדרש הוא 300 ימי עבודה בתוך 18 חודשים מתחילת עבודתו בעבודה המועדפת.
אמנם, לאחר התיקון לחוק הביטוח לאומי לכללי קביעת תקופת האכשרה ולנוכח הרציונל שעמד בבסיסו, יש מקום לבחון אם ראוי להחיל על התובע את הכללים שנקבעו לאחר התיקון.
על מנת לעשות כן נבחן תחילה אם הייתה לתובע האפשרות להגיש תביעתו בתוך התקופה שהתיקון חל לגביה. כוונתנו לנוהל 1437 לפיו עובדי המל"ל יבחנו את עמידתם של עובדים בתנאי תקופת האכשרה וזכאותם לדמי אבטלה, על אף שתביעתם נדחתה, החל מהיום הקובע ה-1 לאפריל 2013 ועד 18 חודשים אחורה, לפי הכללים שנקבעו לאחר התיקון.
עמדתנו היא שהחלת הכללים לקביעת תקופת האכשרה עד 18 חודשים לפני ה-1 לאפריל 2013, בהתאם לנוהל 1437, מהווה למעשה תקופת ביניים בה יש להחיל את כללי התיקון על עבודה מועדפת שנסתיימה בתוכה. כלומר, ככל שתקופת העבודה המועדפת הסתיימה בתוך ה-18 חודשים שקדמו ל-1 לאפריל, נחיל את כללי התיקון על תקופת האכשרה הנדרשת לעבודה מועדפת.
פרשנות מרחיבה זו עולה בקנה אחד עם הרציונל לתיקון 141 שנועד לתקן עוול שנעשה נוכח התהום שנפערה בין המציאות לבין דרישות החוק. תכלית התיקון היא להיטיב עם מצב שקדם לו ולאור זאת יש לקבוע את דרך החלתו. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שהתיקון עצמו התקבל כבר ביולי 2012 אלא שפרסומו, ותחולתו בפועל, נדחתה מטעמים פרוצדוראליים לאפריל 2013.
דא עקא, חישוב תקופת הביניים מסוגל להחזיר אותנו אחורה עד ליום 1.10.11, זאת בעוד שהתובע סיים עבודתו המועדפת ביום 1.9.11, כך שלא מתקיימת חפיפה בין תקופת הביניים לבין המועד בו סיים התובע עבודתו המועדפת ולא ניתן להחיל בנסיבות אלו את הפרשנות המרחיבה כאמור.
תרנו אחר רווח והצלה לתובע ממקור אחר ובחנו מה המועד המאוחר ביותר שהיה התובע מסוגל להגיש את תביעתו ובהתאם לנוהל האבטלה . ככל שהיה מסוגל להגיש תביעתו לאחר שהתיקון נכנס לתוקפו היה מקום להחיל על תביעתו את כללי האכשרה המקלים שנקבעו.
אמנם, גם במקרה זה, חישוב של 18 חודשים לאחר שנתיים מיום סיום השירות מביא את התובע לאמצע ינואר 2013 כתקופה האחרונה להגשת תביעתו, דהיינו, בטרם כניסתו של התיקון לחוק לפועל.
סוף דבר
נוכח הניתוח המשפטי והשיקולים שהבאנו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש להחיל את התנאים לקביעת תקופת האכשרה כפי שנקבעו לאחר התיקון וקובעים כי יש לקבל את התביעה כך שהתובע זכאי לקבל את המענק לעבודה מועדפת עבור עבודה בו עבד במשך 7 חודשים.
בנסיבות העניין, משנפלה מחלוקת כנה בפרשנות החוק בין הצדדים, אין מקום לפסיקת הוצאות.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ו, (18 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: גל מלר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: