ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הסתדרות המורים בישראל נגד עיריית לוד :

לפני: כבוד השופטת מיכל לויט , שופטת בכירה

נציג ציבור (עובדים) גב' אורית הרצוג
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי ענתבי

המבקשות

  1. הסתדרות המורים בישראל
  2. רינה שבח
  3. פנינה דרורי

ע"י ב"כ: עו"ד רחל בורברג
-
המשיבה
עיריית לוד
ע"י ב"כ: עו"ד חן רזיאל ברק

פסק דין

1. בקשת הצד בסכסוך הקיבוצי שלפנינו עניינה דרישת המבקשות לתן צו הצהרתי הקובע כי על המשיבה – עיריית לוד, להשתתף בגמלת המבקשות 2 ו- 3 בהתאם למשכורתן הקובעת במשרד החינוך, ולתן צו עשה המורה לה להשתתף בגמלתן בהתאם ולשלם להן הפרשי גמלה.

2. המבקשת 1 – הסתדרות המורים בישראל ( להלן - " הסתדרות המורים"), הינה ארגון עובדים המאגד את עובדי ההוראה והחינוך בישראל.

3. המבקשות 2 ו- 3 (להלן - " המבקשות") הינן גננות בהכשרתן. המבקשת 2 הועסקה בעיריית לוד כגננת במשך 8 שנים במהלך התקופה 1.9.1976 – 31.8.1984.
המבקשת 3 הועסקה בעיריית לוד כגננת במשך 6 שנים ו- 10 חודשים במהלך התקופה 1.10.1976 ( בהתאם לנספחים יא/1-2 לבקשה) – 31.8.1983.
לאחר תקופות אלו המשיכו המבקשות לעבוד בגנים בעיריית לוד, אך הועברו להיות עובדות משרד החינוך ועבדו ברצף עד פרישתן.

4. המשיבה – עיריית לוד ( להלן: "העירייה") הינה רשות מקומית וחברה במרכז השלטון המקומי ומעסיקתן של המבקשות בתקופות המפורטות לעיל.

5. בין מרכז השלטון המקומי לבין המדינה קיימים הסדרי רציפות זכויות המאפשרים לעובד שעבר מעבודה ברשות המקומית לעבודה במדינה ולהיפך, לקבל במרוכז עם פרישתו לפנסיה, את מלוא תשלומי הגמלה לה הוא זכאי בגין כל שנות עבודתו בשירות הציבורי, מידי הבעלות האחרונה בה עבד.
בהתאם להסדרים אלו, דואגת הבעלות האחרונה להתחשבן ולהשתפות למול הבעלויות הציבוריות הקודמות שהעסיקו את העובד לפניה בגין חלקן בגמלתו, אשר כאמור, משולמת אף היא על ידה לעובד בשלב הראשון.

6. לאור הסדרי רציפות זכויות אלו, הנפיקה העירייה בשנת 1983 למבקשות 2 ו- 3 עם מעברן לעבודה תחת משרד החינוך, אישורי רציפות זכויות לפי הסכם רציפות זכויות שנחתם ביום 4.11.1976 בין ממשלת ישראל לבין מרכז השלטון המקומי ( להלן: "הסכם 76").
המדינה מצידה, הנפיקה למבקשות בשלב מאוחר יותר, בשנת 1986, אישורי רצף זכויות, אך לפי הסכם רציפות זכויות שנחתם בין מרכז השלטון המקומי והסתדרות המורים, מיום 24.7.1974 ( להלן: "הסכם 74").

7. המבקשות פרשו מעבודתן במשרד החינוך לפרישה מוקדמת טרם הגיען לגיל 59, גיל הפרישה הרשמי הקבוע לגננות.

8. המבקשת 2 פרשה בפרישה מוקדמת ממשרד החינוך ביום 31.8.08 ובמועד הפרישה עמדה המשכורת הקובעת שלה על סך של 10,277.99 ש"ח ( העתק מתלוש הגמלה של 10/08 צורף כנספח ה' לבקשה).
חרף האמור, הודיעה העירייה למשרד האוצר כי היא תשתתף בגמלתה לפי משכורת קובעת בסך 6,000 ש"ח.
לאור הודעת העירייה, הודיעה המדינה למבקשת 2 כי סכום קצבתה הנוסף בגין עבודתה בעירייה יהא בשיעור של 16% ממשכורת קובעת של 6,000 ש"ח, אשר ישולם על ידי האוצר עד למועד בו ימלאו לה 59 שנים, אז תשולם ההשתתפות בקצבה על ידי העירייה.

9. המבקשת 3 פרשה בפרישה מוקדמת ממשרד החינוך ביום 31.8.09. במועד הפרישה עמדה משכורתה הקובעת על 10,154.4 ש"ח.
חרף האמור, הודיעה העירייה למשרד האוצר כי היא תשתתף בגמלתה לפי משכורת קובעת בסך 6,000 ש"ח בלבד ובהתאם הודיעה המדינה למבקשת כי סכום קצבתה הנוסף יהא בשיעור 13.67% ממשכורת קובעת של 6,000 ש"ח, שתשולם על ידי האוצר עד שימלאו לה 59 שנים, אז תשולם ההשתתפות בקצבה על ידי העירייה.

10. נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לעניין אופן חישוב שיעור השתתפות העירייה בגמלה, פנתה גב' ריקי אייגנר – משנה ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, בבקשה לזמן ועדה פריטטית בנושא גמלתן של הגננות.

11. ביום 24.9.12 התקיימה ועדה פריטטית אולם הועדה לא הגיעה להחלטה מוסכמת ( העתק מהפרוטוקול והחלטת הועדה צורף כנספח טו' לבקשה).

12. ביום 2.1.13, נוכח הדברים שנאמרו בוועדה הפריטטית, שינתה העירייה את המשכורת הקובעת של המבקשות לצורך חישוב השתתפותה בגמלתן, בהתאם לתחשיב שהעבירה הגב' בלנק מההסתדרות, כך שלמבקשת 2 נקבעה משכורת קובעת בסך 7,361.5 ש"ח ולמבקשת 3 בסך 7,291.23 ש"ח.

טענות הצדדים

13. לטענת המבקשות, הן לא קיבלו ממועד פרישתן את מלוא הקצבה לה הן זכאיות בהתאם להסכם הרציפות החל עליהן.
לטענתן, על מערכת יחסי העבודה בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי משנת 74', אשר קובע כי חלה רציפות זכויות לפנסיה לגננת אשר עברה לעבוד מרשות מקומית למשרד החינוך, כאשר המשכורת הקובעת לגמלה היא משכורתה האחרונה במשרד החינוך.
על פי הנטען, המשיבה מפרה את הסכמי העבודה המחייבים, אינה מכבדת את ההסכמים עם ההסתדרות, פועלת בחוסר תום לב ונמנעת מלשלם זכויות המגיעות להן בדין.
לאור האמור, עתרו המבקשות למתן צווים הצהרתיים וצווי עשה קבועים המורים למשיבה להשתתף בגמלתן בהתאם למשכורת הקובעת במשרד החינוך.
בנוסף עתרו לחייב את המשיבה בתשלום הפרשי הגמלה ששולמה להם בחסר עד למועד הגשת התביעה בסך של 38,713.48 ש"ח למבקשת 2 ( לא כולל מענק יובל הבראה וביגוד) וסך של 14,420.81 ש"ח למבקשת 3 ( לא כולל מענק יובל, הבראה וביגוד), לפסוק לזכותן פיצוי בגין התנהגות בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת וכן כל סעד אחר שייראה לבית הדין.

14. לטענת העירייה, ההחלטה לאשר השתתפות בגמלת המבקשות על פי משכורת קובעת בסך 6,000 ש"ח, חושבה בהתאם לוותק כולל בן 30 שנה שצברו ובהתחשב בדרגת מורה בכיר, שהינה הדרגה הגבוהה ביותר אליה יכלו המבקשות להגיע בסולם דירוג עובדי ההוראה בו היו משובצות במסגרת עבודתן בעירייה. כן נלקחו בחשבון תוספות שכר קבועות שהוחלו על דירוג עובדי ההוראה במרוצת השנים במסגרת הסכמים ארציים, וזאת בהסתמך על הוראות הסכם 76'.
נוכח הדיון שהתקיים בוועדה הפריטטית, במסגרתה לא הגיעו הצדדים להחלטה מוסכמת, ונוכח רצון העירייה ללכת לקראת המבקשות, הסכימה העירייה לעדכן את הוותק הכולל שנצבר למבקשות במשרד החינוך וגם לשקלל את תוספת השכר שקיבלו מטעם משרד החינוך בגין מקצוע והכשרה, בהתאם לתחשיב שנערך על ידי הגב' בלנק מהסתדרות המורים. העירייה אף נאותה להתחשב בדרגת ה- B.A. בה היו משובצות המבקשות במסגרת עבודתן במשרד החינוך, הגם שדרגה זו נקבעה להן רק במסגרת עבודתן במשרד החינוך.
בהתאם לכך עודכנה השתתפות העירייה בגמלאות המבקשות ( נספחים י' ויא' לתגובה לבקשת הצד), אולם המבקשות לא הסתפקו בעדכון זה של שיעור גמלתן והגישו בקשה זו לדיון בסכסוך קיבוצי במסגרתה טענו כי המשכורת הקובעת לצורך חישוב חלקה של העירייה בגמלתן צריכה להיות זו שנקבעה בתלוש השכר האחרון שקיבלו ממשרד החינוך ערב פרישתן לגמלאות, ואשר במסגרתה נכללו תוספות וגמולים שונים, שלא הוכח כי יש להכיר בהם כתוספות קבועות לצרכי חישוב משכורת קובעת לגמלה.
העירייה העלתה טענות סף לפיהן התביעה אינה ראויה להתברר במסגרת הליך של בקשה לדיון בסכסוך קיבוצי שכן מדובר בטענות פרטניות שהעלו המבקשות כנגד העירייה באשר לאופן חישוב משכורתן הקובעת; טענה בדבר חוסר סמכות עניינית, משלטענתה, הערכאה המוסמכת לדון ולהכריע בשאלות הנוגעות להסכמים קיבוציים כלליים היא בית הדין הארצי; טענה לפיה אין כל יריבות ישירה בין המבקשות לבין העירייה וטענה בדבר אי מיצוי הליכים מחמת אי נקיטה בהליך בוררות כמתחייב מחוקת העבודה.
לגופו של עניין, טענה העירייה כי הוראות הסכם 76' גוברות על הסכם 74' וזאת מן הטעם שמדובר בהסכם קיבוצי כללי שמועד עריכתו שנתיים מאוחר יותר ואשר נחתם ביחס לכלל עובדי המדינה ועובדי הרשויות המקומיות, לרבות גננות, ובפרט לאור הוראת סעיף 11( ב) שבו, הקובעת בפירוש את תחולתו על כל " עובד עובר שחל עליו כל הסכם כללי בעניין שמירת רציפות זכויות לגמלה שנחתם בין המדינה לבין רשות מקומית ופורסם ברשומות (להלן: "הסכם קודם"), להוציא עובד עובר או שאריו אשר משתלמת להם גמלה ע"פ הסכם קודם".
לטענת העירייה, היא פעלה בהתאם להוראות סעיפים 5 ו- 8 להסכם זה ואין מקום לחייבה להתחשב בכל תוספות השכר והגמולים דוגמת גמול ניהול, גמול השתלמות תואר וכיו"ב המפורטות בתלוש השכר האחרון של המבקשות ממשרד החינוך.
לטענתה, גם ברמה המהותית אין כל הגיון או צדק לחייבה להתחשב בתוספות שכר וגמולים אלו, שכן מדובר בתוספות שכר שהשתלמו למבקשות בגין השכלה והשתלמות שעברו לאחר שכבר עבדו במשרד החינוך, כאשר העירייה עצמה לא זכתה ליהנות מהשכלה או הכשרה נוספת זו שרכשו ואשר בגינן שולמו להן התוספות והגמולים.
נוסף על כך, בעת מעברן לעבודה תחת משרד החינוך, העירייה לא יכולה הייתה להיערך לתשלום גמלה המבוססת על תוספות שכר וגמולים אלו, משלא יכולה הייתה לצפות במועד עזיבתן כי השכלה והכשרה נוספות אלו יירכשו על ידי המבקשות, כך שמדובר בפגיעה באינטרס ההסתמכות וההיערכות של העירייה לצורך תשלום גמלתן.
לטענתה, על משרד החינוך, הוא הגורם שנהנה באופן בלעדי מההטבות שהושגו באמצעות תוספות שכר וגמולים אלו, והגורם היחידי שיכול היה לצפותן מראש ולקחתן בחשבון בעת היערכותו לתשלומי הפנסיה של המבקשות, לשאת בתשלום הגמלה על בסיסן.

15. בהחלטת בית הדין מיום 2.3.14 נתבקשה עמדת המדינה באשר להסכם הקיבוצי החל על המבקשות ובאשר למשכורת הקובעת לה הן זכאיות.
המדינה הבהירה כי לשיטתה הסכם 74' הוא ההסכם החל על המבקשות בעניין דנן ולא הסכם 76'.
כמו כן, לעמדתה, המשכורת הקובעת לצורך חישוב חלקה של המשיבה בתשלום גמלתן של המבקשות הינה המשכורת הקובעת כפי שנקבעה על ידי הבעלות האחרונה, על כל רכיביה.

16. בבקשה לא התקיימו דיוני הוכחות, ובהחלטה מיום 24.11.14 נקבע כי הצדדים יגישו סיכום טענות משפטיות בכתב.

דיון והכרעה
טענות מקדמיות

17. בטרם נדון לגופם של דברים, נתייחס לטענות המקדמיות שהועלו על ידי העירייה, לפיהן דין הבקשה להיות מסולקת על הסף.
לטענת העירייה, התביעה אינה ראויה להתברר במסגרת הליך של בקשה לדיון בסכסוך קיבוצי מאחר ומדובר בטענות פרטניות שמעלות המבקשות כנגד העירייה באשר לאופן חישוב משכורתן הקובעת;
בנוסף נטען לחוסר סמכות עניינית של בית הדין האזורי, משלטענת העירייה, הערכאה המוסמכת לדון ולהכריע בהסכמים נשוא המחלוקת, שהינם הסכמים קיבוציים כלליים היא בית הדין הארצי;
עוד נטען להיעדר יריבות ישירה בין המבקשות לבין העירייה ולאי מיצוי הליכים מחמת אי נקיטה בהליך בוררות כמתחייב מחוקת העבודה.

18. הלכה פסוקה היא כי סילוק על הסף הוא סעד מרחיק לכת, ועל כן יש לנהוג לגביו זהירות יתרה ולהפעילו רק כאשר ברור כי אין המבקש יכול לקבל את הסעד לו הוא עותר על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו ( ע"א 335/78 שלתיאל ואח' - שני ואח', פ"ד לו (2), 151 (1981)).
כמו כן, ככלל, נקודת המוצא בפסיקה היא כי סילוק על הסף אינו מתאים להליך קיבוצי, וכי יש לאפשר לצדדים למצות את טענותיהם עד תומם, לעיתים אף במחיר של אי עמידה בסדרי הדין. (דב"ע מג/3-4 ההסתדרות הכללית נ' מדינת ישראל, פד"ע י"ד 71 (1982); עא"ח ( ארצי) 1025/02 ארגון הסגל האקדמי, אוניברסיטת חיפה - אורנים, בית הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית (11.11.02)).

19. באשר לטענת העירייה כי התביעה אינה ראויה להתברר במסגרת הליך הליכי סכסוך קיבוצי, כבר נקבע כי ארגון עובדים רשאי להגיש תובענה קיבוצית, על פי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, לא רק על בסיס חלקו האובליגטורי של הסכם קיבוצי אלא גם בגין הפרת הוראות נורמטיביות, וזאת "אם יש לארגון העובדים עניין בו, בשים לב לאופיו, להיקפו ולמידת חשיבותו התקדימית, העקרונית והפרשנית של הסכסוך, ואם הוא נוגע לכל העובדים או שהוא עניינה של קבוצה מבין העובדים" (דב"ע שן/10-4 קרן היסוד נ' הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח, פד"ע כב 111; דב"ע נד/22-4 הסתדרות הכללית נ' תע"ש תעשיות לישראל בע"מ, פד"ע כז 479; דב"ע נז/22-4 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים נ' עיריית נצרת עילית, פד"ע לב 513).
בעניין שלפנינו, מעבר להכרעה בעניין שיעור השתתפות העירייה בגמלתן של המבקשות, נדרשת הכרעה גם בשאלה איזה הסכם רציפות יש להחיל על הגננות וכיצד יש לחשב את משכורתן הקובעת לצורך חישוב חלקה של העירייה בתשלום הגמלה. משכך, הבקשה דנן אינה מוגבלת לעניינן של המבקשות כי אם יש לה השפעה על קבוצת הגננות ככלל וקיים מימד קיבוצי בנושא הסכסוך שלפנינו.

20. באשר לטענת חוסר הסמכות העניינית – סעיף 25 (1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית הדין הארצי תהא הסמכות הייחודית לדון:

"בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי כללי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם, או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין;"

בעניין שלפנינו, הגם שההסכמים הקיבוציים נשוא המחלוקת הינם הסכמים קיבוציים כלליים, הצדדים לבקשה – הסתדרות המורים ושתי הגננות מחד, ועיריית לוד מאידך, אינם יכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי כללי, כך שממילא, אין מקום לקבוע כי הסמכות לדון בבקשה היא לבית הדין הארצי.

21. באשר לטענת היעדר יריבות – אכן, בהתאם להוראות הסכם 74' והסכם 76' הבעלות האחרונה, היא המדינה, היא החייבת בתשלום הגמלה לגננות הפורשות, כשעל העירייה לשפות אותה בגין התשלום עבור משך עבודתן בעירייה ולכאורה, ההתחשבנות הפנימית בין המדינה לבין העירייה אינה מעניינן של המבקשות.
ואולם, מאחר והחלטת העירייה להשתתף בגמלת המבקשות על בסיס משכורת נמוכה ממשכורתן הקובעת במדינה הביאה להודעת המדינה על תשלום גמלה בהתאם למשכורת הקובעת שהוגדרה על ידי העירייה בגין תקופת ההעסקה בה, קיימת יריבות ישירה גם בין המבקשות לבין העירייה בשאלת הגדרת גובה המשכורת הקובעת, כשהמדינה מצידה נדרשה להביע עמדתה באשר למחלוקת.

22. באשר לטענת אי מיצוי הליכים – בהתאם לפסיקה, על בית הדין לשאול עצמו, בין היתר, מי אשם באי מיצוי ההליכים והאם החזרת הסכסוך לצורך הפעלת מנגנון הבוררות אכן תביא לפתרון.
הצדדים לא הרחיבו לעניין זה ולא הובהר מדוע לא הופנתה המחלוקת לבוררות בזמן אמת, על ידי מי מהם. מכל מקום, מאחר ובוועדה הפריטטית לא הצליחו הצדדים להגיע לפתרון מוסכם, ומאחר והנושא הובא כבר בפני בית הדין, אין טעם כיום להשיב את הסכסוך לבוררות.

23. לאור כל האמור, אנו דוחים את טענות הסף של העירייה.

בחינת הטענות לגופו של עניין

24. שתי שאלות עומדות להכרעה לפנינו בבקשת הצד. הראשונה: מהו ההסכם הקיבוצי החל לגבי תשלום גמלתן של המבקשות והשנייה, מהי המשכורת הקובעת לצורך חישוב חלקה של העירייה בתשלום גמלתן של המבקשות.

25. המבקשות טוענות לתחולת הסכם רציפות הזכויות לגמלה של גננות שנחתם ביום 24.7.1974 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי והסתדרות המורים, שנועד להבטיח כי תקופת עבודתה של גננת העוברת מעבודתה בעירייה או ברשות מקומית לעבודה בשירות המדינה ( או להיפך), תובא בחשבון לעניין זכויותיה לגמלה ( להלן: "הסכם 74'"). תחולת ההסכם הורחבה ביום 31.12.1975 גם לעיריות הגדולות.

26. העירייה טוענת לתחולת הסכם הרציפות שנחתם ביום 22.7.1976 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי, הסתדרות עובדי המדינה והסתדרות עובדי המנהל והשירותים, שנועד להבטיח כי תקופת עבודתו של עובד העובר מעבודתו ברשות מקומית לעבודה בשירות המדינה ( או להיפך) תובא בחשבון לעניין זכויותיו לגמלה ( להלן: הסכם 76).
מטרת ההסדרים הינה למעשה זהה - עידוד מעבר עובדים בין גופים שונים תוך שמובטח להם תשלום מרוכז של הגמלה בגין כל שנות העבודה בשירות הציבורי מהבעלות האחרונה. אולם ההסדרים אינם זהים לחלוטין, כשההבדל הרלוונטי לענייננו, הוא בהוראות העוסקות באופן חישוב המשכורת הקובעת.

27. על פי הסכם 74', השתתפות הבעלות המעבירה בתשלום גמלה, הינה על בסיס המשכורת הקובעת בעת הפרישה לגמלה:

"5. הבעלות האחרונה היא החייבת לשלם גמלה
הגמלה תשולם לגננת עוברת בעד תקופת עבודתה, על ידי הבעלות האחרונה: וכל בעלות מעבירה תהא אחראית בנפרד עבור הזכיות הקשורות בה. השתתפות הבעלות המעבירה בתשלום גמלה, היא על בסיס המשכורת הקובעת בעת הפרישה לגמלה, בכפוף ליתר הוראות הסכם זה" (ההדגשה אינה במקור)

28. על פי הסכם 76', השתתפות הבעלות המעבירה בתשלום הגמלה תחושב אף היא בהתאם למשכורת האחרונה ערב הפרישה לגמלה, אלא אם כן השכר בדרגה הגבוהה ביותר בסולם הדירוג בו היה מדורג העובד בבעלות המעבירה, ערב עזיבתו את הבעלות המעבירה, עולה על המשכורת ערב הפרישה, אז תחושב הקצבה בהתאם לשכר לפי דרגת השיא בבעלות המעבירה, וכלשון סעיף 6( א) להסכם:

"פרש העובד העובר לגימלה בנסיבות האמורות בסעיפים 17 (2) ו-18 לחוק, תשלם לו הבעלות האחרונה קצבה הן בעד תקופת עבודתו בה והן בעד תקופת העבודה בבעלויות המעבירות, וזאת על בסיס המשכורת הקובעת בעת הפרישה לגימלה, בכפוף לחלקיות המשרות שעבד בהן בכל בעלות, ובלבד שהמשכורת הקובעת לצרכי תשלום הקצבה לעובד העובר לגבי עבודתו בבעלות המעבירה לא תעלה על המשכורת הקובעת כשהיא מחושבת בדרגה הגבוהה ביותר בסולם הדירוג בו היה העובד משובץ ערב עזיבתו את הבעלות המעבירה".

29. לאור האמור בסעיף זה, טוענת העירייה כי ביחס לתקופה בה עבדו המבקשות בעירייה, תילקח בחשבון הדרגה המקסימאלית אליה יכלו להגיע בעירייה, אשר הינה דרגה הנמוכה מדרגתן במשרד החינוך, ועל כן אין מקום לראות במשכורת האחרונה שקיבלו המבקשות ממשרד החינוך את המשכורת הקובעת לצורך חישוב חלקה של העירייה.

30. לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים, לרבות בעמדת המדינה, אף אנו סבורים כמפורט בעמדת המדינה, כי הסכם הרציפות אותו יש להחיל על תשלום גמלת המבקשות הוא הסכם 74'.
זאת, מן הטעם שהסכם 74' הינו הסכם ספציפי החל על אוכלוסיית הגננות, בעוד הסכם 76' הוא הסכם החל על אוכלוסייה כללית – אוכלוסיית כלל עובדי השלטון המקומי ( לרבות סייעות, פקידים, עובדי תברואה וכד').
יתרה מכך, המדינה הבהירה בעמדתה כי ככל הנראה, הסכם 74' נחתם על רקע שינוי פרמננטי בדפוס ההעסקה של הגננות. בעוד שבעבר הועסקו הגננות על ידי השלטון המקומי, הוחלט להעביר את כלל הגננות להעסקה על ידי משרד החינוך. מאחר והכוונה הייתה שלא יועסקו עוד גננות על ידי השלטון המקומי ומאחר ולא קיים עוד דירוג שכר של גננות בשלטון המקומי, ממילא לא יהא זה נכון להגביל את שכרן למשכורת השיא בשלטון המקומי, אשר לא עודכנה מאז מועד סיום העסקתן של הגננות בשירות המדינה. עמדה זו מקובלת עלינו.
יש לציין כי סעיף 13 להסכם 76' קובע כי ההסכם אינו בא למעט מכל זכות הנתונה על פי הסכם קיבוצי לעובד עובר ולא יתפרש כממצה את זכויותיו.
משכך, אנו קובעים כי בנסיבות העניין, הסכם 74' הוא ההסכם החל על תשלום גמלתן של המבקשות.

31. באשר לגובה המשכורת הקובעת –
כמפורט לעיל, סעיף 5 להסכם 74' קובע:
"...השתתפות הבעלות המעבירה בתשלום גמלה היא על בסיס המשכורת הקובעת בעת הפרישה לגמלה, בכפוף ליתר הוראות הסכם זה."
בסעיף 1 להסכם 74' מוגדרת המשכורת הקובעת כך:
""משכורת קובעת" – כמשמעותה בפרק ב' לחוק, לגבי גמלאות המגיעות מבעלות".
ההוראות הנוגעות לחישוב המשכורת הקובעת במדינה, היא הבעלות המשלמת, קבועות בסעיף 8 לחוק שירות המדינה ( גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל – 1970, כדלקמן:
"משכורת קובעת", לגבי אדם פלוני בזמן פלוני – שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, כמפורט להלן, לפי העניין, כפי שהוא מעודכן לפי הוראות סעיף 9:
(1) לגבי פלוני שפרש משירות אחרי מועד המעבר – שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע ערב פרישתו של פלוני מהשירות, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו כאמור;
(2) לגבי פלוני שפרש משירות לפני מועד המעבר – שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע במועד המעבר, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות;
...".

32. משהבעלות המשלמת ( המדינה) קבעה את גובה המשכורת הקובעת לפי הכללים הנהוגים במסגרתה, בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק הגמלאות, על העירייה להעביר את חלקה בתשלום גמלת המבקשות בהתאם לאותה משכורת קובעת, אף אם התוספות שקבעה המדינה לצורך חישוב המשכורת הקובעת לא שולמו על ידי העירייה למבקשות ואף אם העירייה לא " נהנתה" מהשכלתן והכשרותיהן של המבקשות שנרכשו לאחר מעברן למשרד החינוך.

33. לאור האמור, אנו קובעים כי על העירייה להשתתף בגמלתן של המבקשות בהתאם למשכורת הקובעת שלהן במשרד החינוך, כמפורט בתלושי הגמלה שצורפו לבקשה.

34. נוכח קביעה זו, ומשחישובי המבקשות לא נסתרו על ידי העירייה, יש לחייב את העירייה בתשלום הפרשי גמלה למבקשות כדלקמן:
למבקשת 2 – סך של 38,713.48 ש"ח ( לא כולל מענק יובל, הבראה וביגוד).
למבקשת 3 – סך של 14,420.81 ש"ח ( לא כולל מענק יובל, הבראה וביגוד).

35. נוכח המחלוקת באשר להסכם הקיבוצי החל על יחסי הצדדים, לא מצאנו כי העירייה פעלה בחוסר תום לב ואין אנו סבורים כי יש לחייבה בתשלום פיצוי כלשהו מעבר לתשלום שנקבע לעיל.

סוף דבר
36. הבקשה מתקבלת, כמפורט בסעיפים 33 ו- 34 לפסק הדין לעיל.
37. כמקובל בהליכים הנדונים בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות כנגד העירייה, על אף קבלת הבקשה.

ניתן היום, 12 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים .

נציגת ציבור גב' אורית הרצוג, עובדים

מיכל לויט,שופטת

נציג ציבור מר אבי ענתבי, מעסיקים


מעורבים
תובע: הסתדרות המורים בישראל
נתבע: עיריית לוד
שופט :
עורכי דין: