ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ד"ר ישראל שטבון נגד השר לענייני דתות :

פסק-דין בתיק בג"ץ 4573/15

לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט י' דנציגר

העותר:
ד"ר ישראל שטבון

נ ג ד

המשיבים:
1. השר לענייני דתות

2. ראש עיריית נתניה

3. מועצת העיר נתניה

4. הרבנות המקומית נתניה

5. יהודה כהן

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

תאריך הישיבה:
כ' בחשון התשע"ו
(2.11.2015)

בשם העותר:

בשם המשיב 1:

בשם המשיבים 3-2:

בשם המשיב 5:
עו"ד רחל צינקין

עו"ד יונתן ברמן

עו"ד יחזקאל ריינהרץ

בעצמו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק-דין

הנשיאה מ' נאור:

1. ביום 30.6.2015 הוגשה העתירה דנן מטעם העותר, המשמש כחבר מועצת העיר נתניה, למתן צו-על-תנאי שיורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא מונתה מועצה דתית לאחר כינון מועצת העיר נתניה בהתאם לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשי"א-1971 (להלן: החוק לשירותי דת), וליתן טעם מדוע ממנים המשיבים "ממונה במקומו של הממונה הקיים" (סעיף ב' לעתירה), במקום להמתין לכינון המועצה הדתית ובחירת ראש מועצה מתוכה.

2. לצד העתירה, הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים שיאסור על המשיבים לפעול לקידום מינויו של מר אשר אוחנה (אשר היה בתחילה צד לעתירה אולם נמחק ממנה בהסכמה) לתפקיד הממונה במועצה הדתית נתניה, וכן כי ייאסר על המשיבים להפסיק או שלא לחדש את מינויו של מר יהודה כהן כמורשה חתימה במועצה הדתית נתניה. ביום 30.6.2015, הוא יום הגשת העתירה, ניתן צו ארעי על ידי בית משפט זה (השופט מ' מזוז), האוסר על מינוי ממונה חדש למילוי תפקידי המועצה הדתית של נתניה. ביום 4.8.2015, לאחר הגשת התגובות המקדמיות מטעם המשיבים, בוטל הצו הארעי שהוצא על ידי בית המשפט ונדחתה הבקשה למתן צו ביניים.

3. ביום 2.11.2015 התקיים דיון על-פה בפני בית משפט זה (הח"מ והשופטים א' חיות ו-י' דנציגר), בסופו הוחלט על הוצאת צו-על-תנאי המורה למשיבים 1 (השר לשירותי דת), 3-2 (ראשת העיר נתניה ומועצת העיר נתניה) ו-4 (הרבנות המקומית נתניה) – ליתן טעם מדוע לא תמונה מועצה דתית כמתבקש על פי החוק. לאחר הגשת תצהירי התשובה נקבע דיון בהתנגדות ליום 1.8.2016, אולם זה לא התקיים מן הטעם שימים ספורים לפני מועד הדיון, ביום 27.7.2016, אישרה מועצת העיר נתניה את הרכב המועצה הדתית. ביום 1.9.2016 אף עדכן המשיב 1 כי ביום 2.8.2016 חתם השר לשירותי דת על הודעה בדבר חידוש הרכב המועצה הדתית נתניה, ומשמעות הדבר כי מיום זה כוננה מועצה דתית בת תשעה חברים לעיר נתניה.

4. בנסיבות אלה, העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. נותרה לבירור שאלת תשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה.

טענות הצדדים בעניין ההוצאות

5. לשיטת העותר, במקרה דנן התקיימו התנאים המצדיקים פסיקת הוצאות כפי שנקבעו בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, 220 (1994) (להלן: עניין אל נסאסרה)). במסגרת זאת, היה לדידו צידוק בהגשת העתירה אשר הביאה לתיקון כשלים בהתנהגות המשיבים 3-1 לאורך 17 שנים. בנוסף, לטענתו ראשיתם של ההליכים עוד בשנת 2013, לאחר הבחירות המוניציפאליות לראשות עיריית נתניה, כאשר במהלך שנים אלו, וטרם הגשת עתירתו, פנה בכתב, הן לעיריית נתניה והן למשרד לשירותי דת, בבקשה לפעול בהתאם לסעיף 6א לחוק לשירותי דת ולמנות מועצה דתית. עוד עמד העותר על כך שהגשת העתירה היא זו אשר הובילה לקבלת הסעד ולולא פעל העותר בנחישות לא היו המשיבים פועלים להקמת מועצה דתית. בנסיבות אלה, סבור העותר כי הוא זכאי לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

6. המשיבות 3-2, ראשת עיריית נתניה ומועצת העיר נתניה, מתנגדות לפסיקת הוצאות לטובת העותר ואף סבורות שנכון לפסוק הוצאות לטובתן. לדידן, בניגוד לטענת העותר, מטרתה האמיתית של העתירה הייתה ניסיון למנוע את פיטוריו של הממונה הקודם, מר יהודה כהן, וכניסת ממונה חדש תחתיו. לביסוס טענתן זו, מצביעות המשיבות 3-2 על כך שהעתירה והבקשה למתן צו ביניים הוגשו יום לפני כניסת הממונה החדש לתפקידו. לפיכך סבורות המשיבות 3-2 כי "הסעד למינוי הרכב מועצה דתית לא נועד אלא לשמש אכסניה מלאכותית לבקשה לצו הביניים" (פסקה 6 לתגובת המשיבות 3-2 מיום 25.8.2016). יתרה מכך, לטענת המשיבות 3-2, עיון בעתירה ובנספחיה מצביע על כך שלא הייתה מעולם פניה מוקדמת של העותר אל מי מהמשיבים במטרה למנות הרכב למועצה דתית. בנסיבות אלה סבורות המשיבות 3-2 כי לא רק שאין מקום לפסיקת הוצאות נגדן אלא שנכון לפסוק הוצאות לטובתן.

7. המשיב 1, השר לשירותי דת, ביקש להצטרף לעיקרי הדברים שצוינו בתגובת המשיבות 3-2 ביחס למהותה האמיתית של העתירה בעיתוי הגשתה, שכוונה כלפי החלפת מורשה החתימה הזמני וביקשה צו ביניים למניעת המהלך. המשיב 1 ביקש להזכיר כי בקשה לצו ביניים בהקשר זה נדחתה. בנוסף, לטענתו לא נערכה פניה מוקדמת למשיבים בעניין חידוש ההרכב וגם בכך יש ללמד על כך שלא זו הייתה תכליתה המרכזית של העתירה. עוד עומד המשיב 1 על כך שהעתירה הסתיימה מבלי שנדרשה הכרעה שיפוטית ומבלי שנדרש קיום דיון בהתנגדות לצו-על-תנאי. לגוף הדברים, סבור המשיב 1 כי הוא פעל בשקידה ראויה וסבירה לקידום הליכי חידוש הרכב המועצה הדתית מאז נכנס לתפקידו. בתוך כך, עמד המשיב 1 על כך שבפרק הזמן שקדם לכניסתו לתפקיד של השר הנוכחי הייתה מנועה הממשלה מלקדם את הליך חידוש הרכב המועצה הדתית, וזאת לאור פיזורה של הכנסת ביום 8.12.2014 וקיומן של הבחירות הכלליות לכנסת ביום 17.3.2015. השר הנוכחי נכנס לתפקידו במהלך חודש מאי 2015 ולאחר מכן החל בפניות למשיבה 3 לצורך התנעת ההליכים לחידוש הרכב המועצה הדתית. ביום 9.7.2015 נשלח מכתב ראשון, מני רבים, למשיבה 2. לאור זאת, סבור המשיב 1 כי אין עילה לחייבו בהוצאות העותרים בהליך זה.

דיון והכרעה

8. אציע לחבריי לחייב במקרה זה את המשיבים בהוצאות העותר ובשכר טרחת עורך דינו.

9. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו זה מכבר בעניין אל נסאסרה. על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים; האם היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד.

10. בענייננו מתקיים השיקול המשמעותי בפסיקת הוצאות בכל הנוגע לקיום קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד (ראו למשל: בג"ץ 3325/05 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' מפלגת הליכוד, 10.5.2007)). זאת, שכן הודעת המשיבים על כינון מועצה דתית לעיר נתניה ניתנה לאחר דיון לפני הרכב שופטים ומתן צו-על-תנאי בעתירה (ובסמיכות רבה מאוד למועד הדיון בהתנגדות לצו-על-תנאי). בנסיבות אלה, ניתן להסיק כי הגשת העתירה והדיון בה הובילו, לכל הפחות, לזירוז קבלת הסעד. אפילו היה העניין נפתר בסופו של דבר גם ללא הגשת העתירה, נוכח ההתנהלות שקדמה לה, יש יסוד סביר להניח כי הגשת העתירה תרמה תרומה משמעותית לקבלת הסעד באופן ובזמן שניתן. די בכך בכדי לקבוע כי בנסיבות המקרה היה צידוק בהגשת העתירה, מבלי צורך להביע עמדה לגופו של עניין בגדרי המחלוקת שבין בעלי הדין ביחס לשאלת מטרתה העיקרית של העתירה.

11. עם זאת, מעיון בכתבי הטענות שהגיש העותר, על נספחיהם, לא מצאתי ראיה או אסמכתא לכך שנערכה פניה מוקדמת מצדו למשיבים - וזאת חרף טענותיו כי מיצה הליכים טרם הגשת עתירתו. כמו כן, בהודעת העותר מיום 14.9.2016 הוא ציין שביום 25.6.2015 פנה עו"ד אבינעם גואלמן למשיבים והתריע בפניהם על כי פעולותיהם מנוגדות לחוק, והפנה להתייחסות ראשת העיר נתניה למכתב זה בנספח מש/7 לתגובת המשיב 1 מיום 2.8.2015. דא עקא, שהעותר לא הבהיר את הקשר בינו לבין עו"ד גואלמן ומשכך אין במכתב זה כדי להעיד על פניותיו שלו למשיבים. לאי הבהירות בעניין מיצוי ההליכים מצד העותר תהא השפעה על שיעור ההוצאות.

12. אשר לשיעור ההוצאות בענייננו - מחד גיסא, יש להתחשב בכך שהעתירה הגיעה לסיומה בחלוף למעלה משנה מעת הגשתה, לאחר שהוגשו על ידי העותר מספר כתבי טענות ותגובות לכתבי טענות מטעם המשיבים, ולאחר שהתקיים דיון לפני הרכב שופטים והוצא צו-על-תנאי. כל אלה משפיעים על הערכת שיעור ההוצאות הריאליות והסבירות בנסיבות העניין. מאידך גיסא, יש ליתן משקל לעובדה שההליך הסתיים בסופו של דבר ללא צורך בהכרעה שיפוטית ולפני שהתקיים דיון בהתנגדות לצו-על-תנאי. עוד יש להתחשב בכך שהעותר לא הציג ראיות לעניין שיעור הוצאותיו, לרבות לעניין שכר הטרחה. כמו כן, לקחתי בחשבון כי הסעדים להם עתר העותר לא הושגו במלואם ואת דחייתה של הבקשה למתן צו ביניים. כן יוזכר שלא הונחה בפני בית המשפט ראיה למאמצים שעשה העותר אצל המשיבים טרם הגשת את העתירה לבית המשפט.

13. לנוכח האמור, באתי לכלל מסקנה כי העותר זכאי לפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, על הצד הנמוך. המשיב 1 והמשיבים 3-2 יחד ישלמו לעותר סך של 5,000 ₪ כל אחד, כך שהסכום הכולל לתשלום לעותר הוא 10,000 ₪.

ניתן היום, ‏י"א באלול התשע"ו (‏14.9.2016).

א ה
ת


מעורבים
תובע: ד"ר ישראל שטבון
נתבע: השר לענייני דתות
שופט :
עורכי דין: