ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מר גלעד יצחק נגד שר התחבורה :

בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי

העותרים: 1. מר גלעד יצחק
2. האיגוד הארצי לטייסי נתיבי אויר בישראל

נגד

המשיבים: 1. שר התחבורה
2. ועדת הערר הרפואית לעובדי טיס
3. מתי כספית לשעבר יו"ר ועדת הערר הרפואית
לעובדי טיס
4. אבנר ירקוני
5. ד"ר פנחס ירדן רופא מנהל התעופה האזרחית

בקשה למחיקת עתירה ולפסיקת הוצאות

בשם העותרים: עו"ד א' איזנברג, עו"ד ש' שוהמי, עו"ד בכר

בשם המשיבים: עו"ד מלכיאל בלס

בבית המשפט העליון

החלטה

בפני בקשה למחיקת עתירה ולפסיקת הוצאות.

1. המבקש-העותר מס' 1 (להלן: "המבקש") הוא טייס. הוא מחזיק ברשיון לטיס פרטי (מאז 1994) וברשיון לטייס מסחרי (מאז 1996). החל משנת 1998 עובד המבקש כטייס בחברה מסחרית. בראשית חודש יוני 1999 נתבקש המבקש על ידי מנהל התעופה האזרחית לעבור בדיקות כושר זיהוי צבעים ביחידת הרפואה האווירית של צה"ל. לאחר דין ודברים בין הנוגעים בדבר ביצע המבקש את הבדיקות הנדרשות בימים 5.9.99 ו- 9.9.99 וביום 13.9.99 הובא לידיעתו, במכתבו של המשיב מס' 4, ראש מנהל התעופה האזרחית, כי המשיב מס' 5 - רופא מנהל התעופה האזרחית, מצא כי המבקש אינו עומד בתנאים לקבלת תעודה רפואית. במכתבו של המשיב מס' 4 הועמד המבקש על זכותו להגיש ערר על קביעה זו (בהתאם לתקנה 70 לתקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), התשמ"א1981-, להלן: "התקנות") וכן על האפשרות כי יינתן לו היתר מסוייג להמשיך ולטוס - בהתאם לתקנה 68 לתקנות. ביום 16.9.99 הגיש המבקש את עררו וביקש כי ועדת הערר הרפואית לענייני טיס - המשיבה מס' 2 (להלן: "ועדת הערר") תכונס לדון בו. על פי נהליה הפנימיים של ועדת הערר, אמורה הוועדה לדון בעררים תוך ארבעה עשר יום לאחר שהוגשו. הסדר זה לא התקיים בעניינו של המבקש. לאחר תזכורות שהגיש המבקש הודע לו כי ועדת הערר תדון בעניינו ביום 22.11.99. לאחר מכן הודע למבקש (ביום 17.11.99) כי הדיון בוטל עקב קושי בלתי צפוי הנוגע לנוכחותם של חברי ועדת הערר. מועד חדש לא נקבע. ביום 26.12.99 הצטרף גם המבקש מס' 2, האיגוד הארצי לטייסי נתיבי אויר בישראל, לבקשת המבקש כי ייקבע מועד לדיון. ביום 12.1.00 הוגשה העתירה, בה נתבקשו כינוסה המיידי של ועדת הערר וכן קביעת סדרי דיון לדיונים בפניה - במתכונת הדומה למתכונת הדיון בבתי משפט.

2. בתשובתם לעתירה הודיעו המבקשים (ביום 4.2.00), כי המשיב מס' 3, מי שנועד לשמש כיו"ר ועדת הערר, התפטר מתפקידו ימים אחדים קודם להודעה על ביטול הדיון (והחל לשמש כעובד מינהל התעופה האזרחית). קודם לפרישתו קיבל המשיב מס' 3 מספר החלטות בבקשות דיוניות שונות שהגיש המבקש. ביום 28.12.99 מינה המשיב מס' 1 יו"ר חדש לועדת הערר ומינויו פורסם ברשומות ביום 10.1.00. בתגובתם הוסיפו המשיבים וציינו, כי היו"ר החדש פעל למינוי ועדת ערר, אך עקב אילוצים שונים הנובעים מהיעדרם של חברים פוטנציאליים מן הארץ ניתן היה לקבוע מועד רק במחצית הראשונה של מרץ. עקב זאת, הציעו המשיבים, כי לא ייקבע דיון בעתירה וכי לאחר הדיון בפני ועדת הערר תימחק העתירה. המבקשים, להם ניתנה האפשרות להגיב על הודעה זו, התנגדו למוצע בה. לטענתם, אין הודעה זו מבטיחה, כי עניינו של המבקש יבוא לידי סיום, משום שכשם שבעבר נדחו דיונים כך הם עשויים לשוב ולהידחות.

3. ביום 15.3.00 הגישו המשיבים הודעה משלימה, לפיה נקבע מועד לדיון בעניינו של המבקש ליום 26.3.00. המבקשים הגיבו על הודעה זו. בתגובתם ציינו, כי עם כינוס הוועדה אכן נתייתר הצורך בדיון בראשה הראשון של עתירתם, אך עדיין יתכן ויהיה מקום לדון בראשה השני של העתירה - שעניינו בסדרי הדין של ועדת הערר. עוד נטען, יש מקום להטיל הוצאות לדוגמא על המשיבים עקב השיהוי בטיפולם בעררו של המבקש. בעקבות הודעות משלימות אלה הורה כבוד השופט חשין לצדדים להידבר ביניהם בשאלת סדרי הדיון ולהודיע לבית המשפט עד ליום 24.3.00 אם קיים עדיין צורך בבירור העתירה.

4. ביום 28.3.00, לאחר שועדת הערר דנה בעררו של המבקש וקיבלה אותו (תוך חיוב המבקש לעבור בדיקת ראייה שנתית), הגישו המבקשים בקשה למחיקת העתירה ולחיוב המשיבים בתשלום הוצאות לדוגמא. לטענתם, התעכב כינוס ועדת הערר חמישה חודשים מעבר לנדרש. עקב כך קופחה פרנסתו של המבקש שנותר בטל מעבודה. המבקשים הוסיפו וטענו, כי פניותיהם החוזרות והנשנות לכינוס הוועדה לא נענו וכך היה גם באשר לפניותיהם באשר לקביעת סדרי הדיון בוועדה. לטענת המבקשים, ההסברים שניתנו לעיכוב אינם משכנעים ואינם מפורטים.

5. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא הגשת העתירה היא שגרמה לכינוס ועדת הערר: נתגלעו קשיים ממשיים בכינוסה נוכח התפטרות המשיב מס' 3 מתפקידו כיו"ר הוועדה, נוכח הצורך למצוא יו"ר חדש ונוכח הצורך לקבוע ולזמן מותב של הוועדה - מותב המורכב מרופאים וטייסים הממלאים, ככלל, את תפקידם בהתנדבות. בהתייחס לבקשות הדיוניות שהעלה המבקש מציינים המשיבים, כי הללו נענו, בין עובר להגשת העתירה ובין עובר למועד הדיון בוועדת הערר. אי לכך, טוענים המשיבים, כי אין מקום לפסיקת הוצאות למבקשים - ודאי לא הוצאות לדוגמא.

6. על פי ההלכה הנוהגת לעניין פסיקת הוצאות בעתירות שנמחקו, ייפסקו הוצאות בהתקיים התנאים הבאים: הגשת העתירה מלכתחילה הייתה מוצדקת; לא היה שיהוי בהגשת העתירה; העותר מיצה את ההליכים טרם שפנה לבית המשפט בעתירה; עצם הגשת העתירה היא אשר הניעה את המשיבים להעניק לעותר את הסעד המתבקש בעתירתו (בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח (4) 217; בג"ץ 7173/98 מזל צברי נ' בית הדין הרבני הגדול, לא פורסם). דומה בעיני, כי שלושת התנאים הראשונים נתקיימו: למבקש היה אינטרס מוצדק (דיוני, ובדיעבד - גם מהותי) לערור על ההחלטה שמנעה ממנו לטוס לפרנסתו, הוא שב ופנה למשיבים בבקשה לכינוס ועדת ערר. בראייתו הוא (וגם על פי נהליה הפנימיים של ועדת הערר) נודעה חשיבות לכינוסה הדחוף של הוועדה - דבר שלא אירע. מאז בוטל הדיון שנקבע ליום 23.11.99 ועד להגשת העתירה - כחודש ומחצה לאחר מכן, לא נמסר לו כל מידע באשר למועדה הצפוי של ישיבת הוועדה - ופניותיו לעניין זה לא נענו. אי לכך אין לומר, כי עתירתו נגועה בשיהוי או באי מיצוי הליכים. גדר המחלוקת הוא בשאלת השפעתה של הגשת העתירה על כינוס ועדת הערר. מעיון בטיעוני הצדדים עולה, כי המשיבים פעלו למינוי ועדת ערר שתדון בעררו של המבקש: אין חולק, למעשה, על כך שהוקמה ועדה לדיון בעניינו ונקבע מועד לדיון בערר. לא ניתן גם לחלוק על הטענה לפיה התפטרות המשיב 4 גרמה לעיכובים. גם העובדה שמונה יו"ר חדש לוועדה עובר להגשת העתירה מצביעה על כך שהמשיבים לא זנחו את תהליך מינוי הוועדה וכינוסה. העובדה שהוועדה התכנסה, בסופו של דבר, כחדשיים ומחצה לאחר הגשת העתירה אינה מחייבת את המסקנה כי הגשת העתירה היא שהביאה לכך (אדרבא - היא מתיישבת יותר עם טענת המשיבים, כי קימום הוועדה וכינוסה היו כרוכים בקשיים, וכי גם "אימת" העתירה לא הביאה לדיון מיידי). בנסיבות אלו, איני מוצא מקום לקבוע כי במקרה זה נתקיימו כל התנאים שנמנו בבג"ץ 842/93 - ככתבם וכלשונם. עם זאת, דומה בעיני, כי נקודת מבטם של המבקשים (ולעניין זה - מנקודת מבטו של כל בעל דין סביר) היתה הגשת העתירה בעיתוי בו הוגשה סבירה ואפשר שאף חיונית (השוו: בג"ץ 6191/97 המועצה המקומית כפר יאסיף נ' שר התשתיות הלאומיות, לא פורסם; בג"ץ 1916/99 באסמה אבו זיאד נ' שר הפנים, לא פורסם): המבקש הושעה מעבודתו (למעשה) מאז אוגוסט 1999. חלפו כשלושה חודשים מאז הוגש עררו ועד הגשת עתירתו. בחדשיים שקדמו להגשת העתירה לא נמסר למבקש כל מידע שהיה בו כדי להצביע על התקדמות צפוייה בבירור עררו. אפשר והגשת העתירה היתה מתייתרת לו היו המשיבים מעדכנים את המבקשים בדבר מינויו של יו"ר חדש לועדת הערר, אולם משלא עשו כן דומה בעיני כי עליהם לשאת ולו במקצת ההוצאות המשפטיות שהסבו למבקשים (והשוו: בג"ץ 7727/97 ישראמקו נגב 2 נ' השר לתשתיות לאומיות, לא פורסם). עם זאת, איני סבור, כי קיים כאן מקום להטלת "הוצאות לדוגמא": מנגנון זה נשמר (אם בכלל) למקרים קשים וחמורים בהרבה (וראו, לדוגמא: בג"ץ 3367/94 גינת ואח' נ' אוניברסיטת חיפה, לא פורסם; בג"ץ 339/94 דראג'מה נ' שר הפנים, לא פורסם; בג"ץ 2338/95 אדמיר טכנולוגיות (1991) בע"מ נ' מע"צ, לא פורסם; בג"ץ 4247/97 סיעת מרצ בעירית ירושלים נ' שר הדתות, לא פורסם). בענייננו פעלו המשיבים לשם מינויה וכינוסה של ועדת הערר, בטרם הוגשה העתירה ובלא תלות בה. אלא שפעולתם השתהתה (מסיבות שההעמקה בהן אינה נדרשת לצורך ההחלטה בפני). השיהוי האבסולוטי אינו רב (ודאי בהתייחס לשיהוי במקרים דוגמת המקרה שנדון בבג"ץ 1916/99 ובאסמכתאות שנזכרו שם) - הגם שמבחינתו של המבקש נודע כמובן משקל לכל יום ויום. אפשר וניתן היה להחיש את ההליך (וגם לכך איני נדרש) - אולם אין לומר כי עניינו של המבקש הוזנח או הופקר. בנסיבות אלו, בהתחשב באמור לעיל, כמו גם בעובדה שהעתירה נמחקה בטרם התקיים בה כל דיון ובכך שענינו של המבקש הוסדר (מהותית ודיונית) זמן לא רב לאחר הגשת העתירה אני מעמיד את סכום ההוצאות על 7,500 ש"ח.

העתירה נמחקת. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסך 7,500 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ו בסיון תש"ס (29.6.00).

אמיר זולטי, רשם

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00003070.O08


מעורבים
תובע: מר גלעד יצחק
נתבע: שר התחבורה
שופט :
עורכי דין: