ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תומר כהן נגד חברת החשמל לישראל בע"מ :

בפני כבוד השופטת ד"ר איריס סורוקר
התובע:
תומר כהן
ע"י ב"כ עו"ד משה דואק

נגד

הנתבעת:
חברת החשמל לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיכל אלחרר

פסק דין

כללי
בפני תביעה ותביעה-שכנגד שמקורן בטענה של חברת החשמל אודות מה שמכונה " שב"ח"
-- שימוש בלתי חוקי בצריכת חשמל בעסק ( מאפיה/קונדיטוריה) המנוהל בחנות שבהחזקת התובע ( ברחוב לשם 71/45 במודיעין). חברת החשמל טענה כי התובע או מי מטעמו ביצע מעקף של מונה החשמל כדי להעלים חלק מהצריכה בפועל, וזאת בתקופה שמפברואר 2006 ( עת החלה אספקת החשמל לעסק) ועד שהשב"ח נחשף ביום 4.2.2013.

התובע עתר בתביעתו לסעד של צו מניעה, האוסר על חברת החשמל לנתק את החשמל בבית העסק. חברת החשמל דרשה, בתביעה-שכנגד, לחייב את הנתבע-שכנגד לשלם עבור החשמל שנצרך להערכתה בפועל, ואשר לפי הנטען לא נמדד במונה החשמל משום החבלה שבוצעה בו -- מעקף שבוצע שלא כדין וללא רשות.

בתמצית, טענות התובע בתביעתו הן כדלקמן:

התובע הוא שוכר של חנות ברחוב לשם 71 במודיעין, ומשנת 2006 מנהל בה עסק מסוג קונדיטוריה. לדבריו, מיד לאחר פתיחת החנות פנה לחב' החשמל וביקש להגדיל את הזרם לתלת-פאזה, והדבר בוצע. התובע טען כי הוא משלם את חשבונות החשמל כסדרם.
ביום 4.2.2013 הגיעו נציגי חב' החשמל לקונדיטוריה וניתקו את זרם החשמל ללא הסבר, והודיעו לאביו של התובע כי לצורך חידוש הזרם עליו להגיע למשרדי החברה לשלם חוב בין הפרשי צריכה. האב ( שמואל כהן) הגיע למשרדי חב' החשמל ודרש לחבר מיידית את זרם החשמל, שכן נגרם נזק למוצרי הקונדיטוריה. לפי הנטען, חב' החשמל דרשה תשלום בסך 76,000 ₪ ללא פירוט, והסכימה להפחית לסך 61,000 ₪. אביו של התובע חתם על התחייבות לשלם סכום זה תחת לחץ ובלית ברירה, וכדי למנוע קריסה של העסק.

בתמצית, טענות הנתבעת בכתב התביעה-שכנגד הן כדלקמן:

צריכת החשמל נמדדת באמצעות מונים המותקנים על ידה בחצרי הצרכנים. בשנת 2006, ניתנה לנכס דנא אספקת חשמל לפי חיבור בגודל 25 X3 אמפר, וצריכת החשמל נמדדה באמצעות מונה המשויך לחצרים ומזין אותם.
נטען כי מי מטעם התובע ניגש למתקן החשמל וביצע בו חבלה מתוחכמת שמטרתה לשבש את רישום צריכת החשמל במונה, ובכך להנות מחשבונות חשמל נמוכים. חב' החשמל טענה כי " היא אינה עוסקת בזהות מבצע החבלה אלא בעצם העובדה שבוצעה חבלה ממנה נהנה [ התובע] במשך תקופה ארוכה" (ס' 9 לכתב התביעה שכנגד).
נטען כי ביום 11.12.2012 מצא עובד של הנתבעת שב"ח בנכס, תיעד את הממצאים והעבירם להמשך טיפולו של הרכז. ביום 31.12.2013 ניגש הרכז לנכס ואימת את ממצאי השב"ח. ביום 4.2.2013, חב' החשמל חשפה את ממצאיה בפני התובע: "בנכס נמצאו 2 סוגים של חבלות לצורך ביצוע שב"ח מתוחכמת וחמורות, מעשה ידי אדם, שנועדו לגרום לנתבע להתחמק מתשלום לתובעת ולהתעשר על חשבונה שלא כדין: האחד, שב"ח יחידות מסוכן וענינו בסילוף גודל החיבור, והשני, חבלה בחיבורי המונה שגרמה לאי רישום צריכת החשמל במלואה" ( ס' 10ג' לכתב התביעה שכנגד).
התובעת-שכנגד דרשה לחייב את הנתבע-שכנגד בהפרשי הצריכה שלא נמדדה. לפי הנטען, "נמצא כי חוט היציאה מהדק המונה מחובר לחוט הכניסה בהדק המונה בפאזה הראשונה, כך שהמונה לא רשם באותה פאזה כלל וכלל. דהיינו, כ- 1/3 מצריכת החשמל בנכס לא נרשמה במונה" (ס' 12ב' לכתב התביעה שכנגד).
הנתבעת ביצעה תחשיב עבור הפרשי צריכת החשמל, וזאת לתקופה שמיום 9.2.2006 ( מועד תחילת אספקת החשמל לעסק) ועד ליום 4.2.2013 ( מועד חשיפת הממצאים בפני התובע), וזאת ע"ס 76,054.55 ₪ ( ס' 14ג' לכתב התביעה-שכנגד). באותה עת, וכדי להקל עם התובע, חב' החשמל הסכימה להעמיד את החוב ע"ס 61,000 ₪ ( ס' 14ז' לכתב התביעה-שכנגד). לפי הנטען, שמואל כהן הסכים להסדר הכספי וחתם על " התחייבות לתשלום שב"ח צריכה" ביום 4.2.2013 ( נספח ה' לכתב התביעה שכנגד).
נטען כי חב' החשמל החזירה את אספקת החשמל לנכס מיד לאחר החתימה על ההתחייבות הכספית הנ"ל, ואולם התובע לא שילם את החוב ( ס' 15 לכתב התביעה שכנגד).
בכל הקשור ל"שב"ח יחידות", נטען כי בשנת 2006 ניתנה אספקת חשמל לנכס בגודל חיבור 25 X3 אמפר, לבקשת התובע. גודל חיבור זה מתאים לדירה ממוצעת ( ס' 11א'-ב' לכתב התביעה-שכנגד). ממצאי הבדיקה של הנתבעת בשטח העלו כי המפסק הראשי והנתיכים נמצאו גדולים מהחיבור המאושר: המפסק הראשי הקיים הוא בגודל 80 X3, והנתיכים - בגודל 100 X3. נטען כי שינוי זה נעשה ע"י מי מטעם התובע במטרה לצרוך כמות גדולה יותר של חשמל מבלי לבצע הגדלת חיבור כדין, הכרוכה בתשלום ( ס' 11ג' לתביעה-שכנגד). חב' החשמל טענה כי החיבור הלקוי גורם ל"סכנה בטיחותית חמורה ומיידית" (שם).
חב' החשמל הוסיפה כי אין זו הפעם הראשונה בה נמצא שב"ח בנכס של התובע, וכי ביום 25.2.2007 נמצא שיבוש יזום של מונה החשמל גם בבית מגוריו ברחוב מבצע משה 37/40 בראשל"צ ( ס' 16 לתביעה-שכנגד).
התובעת-שכנגד טענה כי הנתבע-שכנגד נהנה בפועל משיבוש הרישום בצריכת החשמל, וכי חשבונות החשמל ששילם אינם משקפים את היקף הצריכה בנכס. לכן, עליו לשלם את הפרשי הצריכה, כדי שלא יימצא מתעשר שלא כדין ע"ח חב' החשמל ( ס' 23 לתביעה-שכנגד).

במישור הדיוני: מטעם התובע הצהירו הוא עצמו וכן אביו שמואל כהן. מטעם הנתבעת ( והתובעת-שכנגד) הצהירו דוד הרשקוביץ - רכז שב"ח במחוז דרום; יוסף לוי - רכז שב"ח באזור רמלה; ועודד שכטר - עובד במדור שב"ח. כל המצהירים נחקרו. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אסקור את הראיות שהגישו הצדדים, ואדון בטענותיהם.

התצהירים

התובע, תומר כהן הגיש תצהיר קצר, בו הצהיר כי הוא הבעלים של עסק המאפיה נשוא הסכסוך, המתנהל במושכר שאותו שכר בשנת 2006. לדבריו, המאפיה מנוהלת על ידי אביו, שמואל כהן.

שמואל כהן, אבי התובע, הצהיר כי מיד לאחר פתיחת החנות בשנת 2006 פנה לחב' החשמל וביקש " להגדיל את החשמל לתלת פאזה" (ס' 9 לתצהירו). "בעקבות פנייתי ביצעה [ הנתבעת] בשנת 2006 את ההגדלה, ובהתאם לכך אף התקינה מונה" (ס' 10). מר כהן הצהיר כי במהלך השנים ארעו במאפיה תקלות, הוא היה מתקשר למוקד של חב' החשמל, ו"עובדי חברת החשמל היו מגיעים למאפיה ומתקנים את התקלה. כך היה מספר פעמים" (ס' 12). מר כהן הדגיש כי לו ולבניו לא היתה כל גישה ללוח של חב' החשמל ( ס' 13).

מר כהן הצהיר כי " ביום 3/2/13 שעה 14:00 הגיעו נציגי ה[נתבעת] אל הקונדיטוריה, ומבלי לתת כל הסבר ניתקו את זרם החשמל והודיעו לי כי אם ברצוני לחבר את זרם החשמל עלי להגיע למשרדי חברת החשמל ברמלה לוד, שכן יש חוב בגין הפרשי צריכה שלא שולמו" (ס' 14). מר כהן ניגש למשרדי חברת החשמל באותו היום ושם " ביקשתי לחבר באופן מיידי את זרם החשמל, שכן נגרם נזק למוצרים שבקונדיטוריה. נציג ה[נתבעת] אמר לי שהחשמל לא יחובר אלא בכפוף לתשלום בסך של 70,000 ₪. גם הפעם ביקשתי לדעת ממה מורכבת הדרישה, אך נציג חברת החשמל סירב ליתן את פירוט הדרישה לא בכתב ולא בע"פ ואמר לי כי רק לאחר שישולם הסך הנ"ל ניתן פירוט" (ס' 17). מר כהן טען כי נקלע " למצב קשה ובלתי נסבל", שכן " ניתוק החשמל משמעו קריסה כלכלית מידית של העסק" ובנסיבות אלה הודיע שישלם את הסכום הנדרש " כדמי לא יחרץ" (ס' 19). מר כהן שילם סך 7,600 ₪ לצורך הגדלת מע' החשמל ( ס' 33 לתצהירו).

מר כהן הצהיר שלא נעשתה על ידו כל פעולה בלתי חוקי במערכת החשמל שבעסק, וכי בבדיקה של חב' החשמל לא נמצאה כל חבלה ( ס' 22). גם בבדיקה של משרד האנרגיה שבוצעה במסגרת הדרישה להחליף את אינסטלצית החשמל, לא נמצאה חבלה כלשהי ( ס' 36-35 לתצהירו). הוכחה נוספת לכך שלא " גנב חשמל" מצויה בזה, שלא נטען כנגדו שגנב חשמל בביתו, אף כי הוא משלם שם חשבונות נכבדים ( ס' 22 סיפא לתצהירו). מר כהן הוסיף שמונה החשמל סגור ומאובטח והנגישות אליו הינה רק לנציגי חב' החשמל ( ס' 34). מר כהן טען כי התנהגותה של חב' החשמל היא בבחינת " התעמרות גרידא" וכי השתמשה בניתוק החשמל באופן " גס וברוטלי" (ס' 37, 39 לתצהירו).

בתצהיר המשלים חזר מר כהן על טענותיו, ובין השאר ציין: "...אין ולא היה לי או לבני כל מידע כטענת הנתבעת בדבר " טיפול" במונה של חברת החשמל" (ס' 16 לתצהיר המשלים).

מטעם חב' החשמל הצהירו דוד הרשקוביץ, יוסי לוי ועודד שכטר. עודד שכטר, עובד במדור שב"ח בחב' החשמל, העיד בחקירתו כי הוא זה שמצא את השב"ח הנטען, וזאת בבדיקה אקראית שביצע בנכס ביום 11.12.2012 ( פ' ע' 49 ש' 30-29 וע' 50 ש' 17-16). הוא סיפר שמצא נתיכים של 80 אמפר, שעה שבמקום הותקנו ע"י חב' החשמל נתיכים של 25 אמפר בלבד ( פ' ע' 50 ש' 8-4). אשר לחיבור המערכת למונה, מר שכטר מצא כי נעשה הידוק של שני חוטים, באופן היוצר מעקף ומונע מדידה של אחד הכבלים ( פ' ע' 50 ש' 25-20):

"יש פה בפאזה הראשונה, החוט כניסה מחובר במהדק לחוט היציאה. זה המעקף שבוצע במקום. אנחנו מקבלים 3 פאזות שנכנסות ללקוח. יש למונה הזה 3 יציאות, 3 כניסות – חוט כתום וחום עם שחור, שבהתאמה יש גם יציאה לכל אחד מהחוטים. החוטים הכחולים הם האפסים. יש אפס יציאה ואפס כניסה. יש פה מהדק, זה דרך לחבר חוטי חשמל. המהדק הוא מחבר שנותן אפשרות לקחת 2 קצוות של חוטים ולחבר אותם כחוט אחד. יש פה כיסוי איזולירבנד, המהדק הוא מתחת. לא רואים בתמונה אבל יש פה מהדק".

מר שכטר צילם את המעקף ( ראו עדותו בפ' ע' 50 ש' 18 עד ע' 51 ש' 14). הוא לא הכין דו"ח כתוב של ממצאיו, אלא העביר את המידע והתמונות ליוסי לוי -- להמשך טיפול ( פ' ע' 50 ש' 12-10 וע' 51 ש' 28-27).

מר שכטר התייחס בתצהירו לבדיקת דירת מגוריו של שמואל כהן ברחוב אבני חושן 14/1 במודיעין. לדבריו בדק את מונה הדירה ביום 15.1.2013, " ובמועד הבדיקה לא היו ממצאים כלשהם במונה" (ס' 4 לתצהירו).

יוסי לוי, רכז שב"ח באזור רמלה, העיד כי ביום 11.12.2012 קיבל מעובד המדור דיווח על ממצאי שב"ח שמצא בנכס, וביום 31.12.2013 " ניגשתי לנכס על מנת לאמת את ממצאי השב"ח" (ס' 4ב' לתצהירו). "ממצאי השב"ח אומתו על ידי אולם לאור החבלה המתוחכמת, מעשה ידי אדם, הוחלט לפתוח בחקירה מטעם יחידת הבטחון של [ חב' החשמל]. ביום 4.2.2013 חשפה חברת החשמל את ממצאי בדיקתי בפני ה[תובע] כדלקמן: בנכס מצאתי 2 סוגים של שב"חים מתוחכמים, מעשה ידי אדם שנועדו להתחמק מתשלום ל[חב' החשמל] ולהתעשר על חשבונה שלא כדין: האחד, שב"ח יחידות וענינו בסילוף גודל החיבור, והשני, חבלה חמורה בחיבורי המונה שגרמה לאי רישום צריכת החשמל במלואה" (ס' 4 ב'-ג' לתצהירו).

מר לוי צירף לתצהירו את דו"ח בדיקתו מיום 4.2.2013, שם נרשם ( נספח א' לתצהיר):

"1) נמצא סילוף נתיכים ג"ח קיים 25 X3 [אמפר] נמצאו נתיכים 100 א' 35א'.
2) נמצא בפזה ראשונה בהדקים כי חוט היציאה מהדק לחוט הכניסה כך שהמונה לא רשם באות הפזה.
3) יש לחייב... צריכה שלא נרשמה במונה לשיקולכם + הזמנת חל"ב לתיקון יציאת ביקורת חח"י".

מר לוי העיד על ממצאיו: "מצאתי כי חוט היציאה מהדק המונה מחובר לחוט הכניסה בהדק המונה בפאזה הראשונה, כך שהמונה לא רשם באותה פאזה כלל וכלל. דהיינו, כ- 1/3 מצריכת החשמל לא נרשמה במונה" (ס' 6ב' לתצהירו).

ביום 4.2.2013, מר לוי ניתק את אספקת החשמל לנכס " עקב סכנה בטיחותית לגוף ו/או לרכוש בגין השב"ח... ביקשתי מאביו של ה[תובע], מר שמואל כהן... ששהה בנכס באותה עת, להגיע למשרדי [ חב' החשמל] ברמלה על מנת להסדיר את הענין" (ס' 7 לתצהירו).

דוד הרשקוביץ, רכז שב"ח במחוז הדרום, ביצע את תחשיב החוב שהציג למר כהן במשרדי חב' החשמל ביום 4.2.2013. התחשיב בוצע לדבריו עבור הפרשי צריכת חשמל שלא נרשמו במונה, בהתאם לאמות המידה המקובלות בחב' החשמל, וזאת לתקופה מתחילת אספקת החשמל ביום 9.2.2006 ועד לחשיפת הממצאים ביום 4.2.2013; בתקופה זו " לא נרשמה צריכת החשמל במלואה וה[תובע] הוא המחזיק בנכס האחראי לתשלום חשבונות החשמל" (ס' 6 לתצהירו). מר הרשקוביץ ציין כי " מנתוני צריכות החשמל בתקופת השב"ח [ עולה] כי צריכת החשמל היתה נמוכה יחסית לצריכת חשמל של המאפיה הקיימת בנכס... מנסיוני בתחום, הנכס משמש קונדיטוריה ומכיל בתוכו מכשירי חשמל רבים הצורכים חשמל בכמויות גבוהות ביותר, וצריכות החשמל שנרשמו בתקופת השב"ח הינן נמוכות ותואמות את ממצאי השב"ח שנתגלו על ידי ה[נתבעת]" (ס' 8-7 לתצהירו).

מר הרשקוביץ הבהיר את תקופת החוב ( בתצהיר משלים מיום 22.9.2014). לדבריו, בגליון השימושים לא נמצאו שינויים ברמת הצריכה במהלך שנות פעילותה של המאפייה ( ר' נספח לתצהירו). מכאן יש לדעתו להסיק, כי השב"ח החל מיד עם תחילת פעילותה של המאפייה, בפברואר 2006 ( ס' 6א לתצהיר המשלים).

מר הרשקוביץ העיד כי הסביר לאביו של התובע את ממצאי השב"ח, והבהיר כי " בראש ובראשונה יש להסדיר את גודל החיבור על מנת להסיר את הסכנה הבטיחותית" (ס' 5-4 לתצהירו). לדבריו, שמואל " החל לצעוק ולהתלהם ואף איים עליו ועל נציגי [ הנתבעת] שהיו בחדר. לאחר שנרגע מעט, שמואל טען כי אין לו יכולת כלכלית לשלם את החוב וביקש ממני לשלם 50,000 ₪ בלבד. מכיון שרצינו לסיים את הענין בדרכי שלום, הלכנו לקראת שמואל, והסכמנו להעמיד את החוב ע"ס 61,000 ₪ בהתאם לחישוב נוסף ומקל שבצענו, ובנוסף לכך יסדיר ה[תובע] את התשלום בגין הגדלת החיבור ע"ס 7,697 ₪" (ס' 10 לתצהירו).

מר הרשקוביץ צירף לתצהירו שני תחשיבי חוב: האחד ע"ס 76,054.55 ₪ ( נספח א') והשני ע"ס 61,000.96 ₪ ( נספח ב').

מר הרשקוביץ הצהיר כי שמואל הסכים להסדר המקל וחתם בפניו על כתב ההתחייבות לפיו ישלם את החוב בהסדר תשלומים ( ס' 10 ונספח ג' לתצהירו). מיד לאחר מכן, חודשה אספקת החשמל לנכס ( ס' 11 לתצהירו). ואולם אבי התובע לא עמד בהתחייבותו, וגם התובע לא שילם את החוב ( ס' 12 לתצהירו).

על רקע טענות הצדדים, עולות השאלות הטעונות הכרעה: תחילה יש לבחון אם בוצע " מעקף" של מערכת המדידה, כנטען על ידי חב' החשמל, באופן ששליש מצריכת החשמל במאפיה אמנם לא נמדד ( טענת השב"ח). היה והתשובה לכך חיובית, יש לבחון את תחשיב החוב שהציגה חב' החשמל, ולהכריע בסעדים המבוקשים על ידי הצדדים.

דיון והכרעה

חב' החשמל הוכיחה במידה מספקת במשפט אזרחי, כי צריכת החשמל בעסק לא נמדדה במלואה בתקופה הרלבנטית. התשתית הראייתית מלמדת שבמערכת המדידה בוצע " מעקף", על ידי הידוק שני כבלים, ומעקף זה מנע את מדידת הזרם באחד מתוך שלושה כבלים ( במערכת התלת-פאזה). הראיות התומכות בממצא עובדתי זה הן כדלקמן:

עדותו של עובד מדור שב"ח, עודד שכטר – עדותו של עד זה היתה ברורה וחד משמעית. בחקירתו תיאר כי הוא זה שמצא לראשונה את השב"ח ( פ' ע' 49 ש' 30-27). הגילוי נעשה במהלך בדיקה אקראית, כחלק משיטת עבודה יזומה: "אנו עובדים בצורה יזומה, אני הזדמנתי לאזור הזה, חיפוש של בדיקות שב"ח שגרתי, בכל האזור שלנו בדרך כלל לפי בחירה שלי, אני עובד לפי אזורים בצורה אקראית" (פ' ע' 53 ש' 26-25 וכן פ' ע' 54 ש' 21-13). תאריך הבדיקה הוא יום 11.12.2012 ( פ' ע' 50 ש' 17-16). הממצאים היו נקיים מספק ( פ' ע' 50 ש' 32-20):

"ת. יש פה בפאזה הראשונה, החוט כניסה מחובר במהדק לחוט היציאה. זה המעקף שבוצע במקום. אנחנו מקבלים 3 פאזות שנכנסות ללקוח. יש למונה הזה 3 יציאות, 3 כניסות – חוט כתום וחום עם שחור, שבהתאמה יש גם יציאה לכל אחד מהחוטים. החוטים הכחולים הם האפסים. יש אפס יציאה ואפס כניסה. יש פה מהדק, זה דרך לחבר חוטי חשמל. המהדק הוא מחבר שנותן אפשרות לקחת 2 קצוות של חוטים ולחבר אותם כחוט אחד. יש פה כיסוי איזולירבנד, המהדק הוא מתחת. לא רואים בתמונה אבל יש פה מהדק. ש. פתחת את האיזולירבנד? ת. כן. ש. זה האיזולירבנד המקורי של השב"ח? ת. פה רואים את המהדק, בתמונה זה קצת לא ברור. זה לא חוט אינטגרלי, זה חוט שמחבר עם שני קצוות. ש. איזה סוג מהדק כזה? ת. ריגל, פשוט, בצבע שחור. נרכש בכל חנות. יש פה מהדק, זה בולט. רואים אותו. זה לא חוט".

מר שכטר הסביר כי הידוק שני חוטים יוצר " מעקף של המונה בפאזה הזאת", ומונע מדידה של אחת הפאזות במערכת התלת-פאזה ( פ' ע' 51 ש' 16-3):

"ש. לשאלת בית המשפט - המהדק הופך 2 כבלים לאחר? ת. הוא נותן אפשרות לקחת 2 חוטים ולחבר אותם ביחד. החוט הזה שנכנס למונה, נתפס ישירות לחוט שיוצא. זה מהווה מעקף של המונה בפאזה הזאתי. זה עוקף כי במקום שהחוט ייכנס למונה, יעבור דרכו תהיה יציאה מסודרת, הוא לא נכנס למונה ומעביר ישירות את החשמל ללקוח, ללא מעבר במונה. המונה הוא תחנה שמעביר אנרגיה חשמלית ומודד אותה. אם אתה לוקח את החוט ומעביר את האנרגיה ישירות ללקוח, אז אין רישום של האנרגיה במונה. החוטים למעלה הולכים להדקים של הלקוח. זה גדול המתקן החשמלי שלנו, משם יוצא כבל לכיוון הלקוח. אנחנו מעבירים לשם חוטים, שם יש מחברים, מהדקים של חברת חשמל, שמשם מחובר כבל שמעביר את החשמל ללקוח. ש. אנא הסבר איך הידוק מונע את מעבר האנרגיה דרך המונה? ת. כי החוט שנכנס למונה נחתך למונה וחובר ישירות ליציאה, גם המונה הוא סוג של מהדק. יש חוט שנכנס ומשם דרך המונה יש חוט שיוצא, אז פה לא נכנס למונה אלא מהודק ישירות. ש. זה דבר שרק בעל מקצוע יכול לעשות. ת. זאת עבודה של חשמלאי, או מישהו שמתעסק בחשמל. אני מניח".

מר שכטר הסכים כי " טיפול" כזה דורש מומחיות של חשמלאי, וכן מפתח גישה לארון של חב' החשמל ( פ' ע' 51 ש' 23-16).

מר שכטר ראה את החיבור הבלתי תקין (" בעיניים המקצועיות שלי יש חיבור לא תקין" - פ' ע' 52 ש' 2), צילם את המעקף, ומסר את המידע לרכז יוסי לוי, להמשך טיפול ( פ' ע' 51 ש' 32-17 וע' 52 ש' 5).

מר שכטר הבהיר, כי ביקורים של עובדי חב' החשמל לאורך שנים, לצורך החלפת נתיכים ש"קפצו", לא היו יכולים לגלות את המעקף. זאת, משום ש"החיבור שם שמשמש לשב"ח נמצא מאחורי מסד אטום, אין שום דרך לראות את זה, מעבר לזה שהארון מורכב משני חלקים עליון ותחתון, בחלק העליון ממוקמים שוני החשמל ובחלק התחתון ממוקמים נתיכי חב' החשמל, על מנת להחליף את הנתיך צריך לפתוח את החלק התחתון ולא צריך להסתכל על המונה בכלל" (פ' ע' 52 ש' 29-25).

גם מר הרשקוביץ עמד על מיקומו הנסתר של המעקף, מאחורי לוח המונה ( פ' ע' 33 ש' 25-19):

"... היו עוד ביקורים רבים שם בגלל נתיכים, לא רק זה. אז כמו שהסברתי מקודם, המעקף נמצא מאחורי לוח המונה וכשבאים להחליף נתיכים, לא רואים את זה. האנשים שלנו רצים ממקום למקום, כדי להחליף נתיכים. נתיכים נשרפים כל הזמן, והם לא פותחים את הלוחות האלה ולא אמורים לפתוח אותם. כשבאים בעקבות קפיצת נתיכים, אנחנו באים להחליף את הנתיך. נכון שהוא אמר שקופץ לו נתיך והוא קרא לנו, אבל בחלק מהמקרים הוא לא קרא לנו, כי מצאנו שם אח"כ נתיכים הרבה יותר גדולים ממה שצריכים להיות".

מיקומם הנסתר של הכבלים, והעובדה שאין צורך לחשפם בעת החלפת נתיכים, מפריכה את טענת התובע לפיה עובדי חברת החשמל שביקרו במקום לאורך השנים היו צפויים לגלות את המעקף ( כנטען בס' 37 לסיכומי התובע).

עדותו של רכז שב"ח, מר יוסי לוי, שאימת את ממצאי השב"ח, היתה אף היא ברורה לגמרי. הוא סיפר כי " העובד שלי עודד שכטר עשה שם סריקה וגילה את השב"ח והעביר אלי את הטיפול אני ניגשתי לשם וטיפלתי" (פ' ע' 54 ש' 29-28). הוא אישר כי מדובר בארון חשמל נעול הנפתח במפתח של חב' החשמל, "אך יש כאלו חשמלאים שיש להם את זה. אני במקצוע הזה כבר 12 שנה ולהרבה חשמלאים יש את המפתח הזה" (פ' ע' 55 ש' 2-1). לא נמצאו סימני פריצה בארון, וניתן להניח כי לא התובע ואביו הם אלה שביצעו את המעקף, אלא חשמלאי בעל מקצוע ( פ' ע' 55 ש' 10-7). בהמשך פירט ( פ' ע' 59 ש' 20-16):

"לא יודע. אני אומר, הגעתי לשמה, ראיתי שזה בריכוז מונים. ריכוז מונים, יש למישהו מפתח. יש מפתח, זה משהו מתוחכם. לבוא ולפתוח את הלוח ולחבר כניסה ויציאה כדי שהמונה לא ירשום וקורא מונים לא יכול לרשום את זה, הוא בא וקורא מונה והולך, זה באמת מתוחכם. אין הרבה כאלה ויש חשמלאי שעשה את זה. האדון הנכבד הזה, התובע, הוא לא יעשה את זה. וגם אתה לא".

מר לוי תיאר את ממצאיו: "את החבלה לא עשו במונה, הוא הוריד את הלוח ובאמצעות מהדק הוא חיבר כניסה ויציאה של פאזה ראשונה כך שהמונה לא רשם שליש באותה פאזה. ... אני מראה על התמונה התחתונה ב-נ/4 – זה המונה של הלקוח לפי המספר של המונה ... הורדתי את הלוח את המונה כלפי מטה ומאחורי הלוח אתה רואה פאזה ראשונה יחד עם כניסה ויציאה כך שהמונה לא רשם באותה פאזה" (פ' ע' 55 ש' 19-12).

מר לוי וכן מר שכטר, שניהם מצאו גם " נתיכים מסולפים", כלומר שגודל החיבור לחשמל שונה ממה שהותקן במקור על ידי חב' החשמל. בעוד שגודל החיבור הרשום הוא 25 אמפרX3, בפועל נמצאו נתיכים של 100 אמפרX3 ומפסק ראשי בגודל 80 אמפרX3 (ר' עדותו של מר שכטר בפ' ע' 50 ש' 8-4; ועדותו של מר לוי בפ' ע' 56 ש' 5-3). "המצב הזה הוא מסוכן... אם אני לוקח מפסק ראשי 80 אמפר ושם נתיכים 100 אמפר, אז זה מסוכן. זו סכנה בטיחותית. לכן הוא נותק" (יוסי לוי, פ' ע' 58 ש' 9-7).

ביום 4.2.2013, לאחר חשיפת השב"ח בפני אבי התובע, חב' החשמל חיברה את המונה " באופן שהמונה ירשום את מלוא הצריכה ב- 3 הפאזות" (ס' 6ב' לתצהיר משלים של מר הרשקוביץ). מר הרשקוביץ השווה בין התקופה שלפני גילוי השב"ח לבין התקופה הסמוכה לגילוי השב"ח. נמצא כי בפברואר-מרס 2013, לאחר שהמדידה תוקנה, נרשם גידול משמעותי בצריכת החשמל. מר הרשקוביץ הציג את הנתונים ( ס' 6ב' לתצהירו):

"אם אסכם את כל צריכת החשמל לתקופה לאחר גילוי השב"ח 4.2.13 – 24.3.13, שהם 48 ימים, נרשמו 5061 קוט"ש – 105 קוט"ש ממוצע ליום.
...
להלן תיאור צריכות החשמל לשנת 2012 בתקופת השב"ח. לעומת 2013 לאחר גילוי השב"ח המראים את העלייה המשמעותית בצריכת החשמל ( ההשוואה היא לחודשים מקבילים בשל העונתיות בצריכת החשמל):
מ- 31.1.12 ועד 1.4.12 נרשמו 4708 קוט"ש ל- 61 ימים שהם 77 קוט"ש ממוצע ליום בתקופת השב"ח – וזאת לעומת 105 קוט"ש ממוצע ליום לאחר גילוי השב"ח. מדובר בגידול של 36% בין צריכת החשמל בתקופת השב"ח לבין צריכת החשמל לאחר מכן, ביחס לאותה עונה.
מ- 26.1.11 ועד 24.3.11 נרשמו 4117 קוט"ש ל- 57 ימים שהם 72 קוט"ש ממוצע ליום בתקופת השב"ח – לעומת 105 קוט"ש ממוצע ליום לאחר גילוי השב"ח.
מדובר בגידול של 46% בין צריכת החשמל בתקופת השב"ח לבין צריכת החשמל לאחר מכן, ביחס לאותה עונה".

מר הרשקוביץ הסכים, כי נתוני הצריכה בשנתיים שלאחר גילוי השב"ח (2013 ו- 2014) לא עלו " בכל השליש" -- החלק שלכאורה לא נמדד בתקופת המעקף. לטעמו, התובע הבין באותו שלב כי המדידה מבוצעת באופן מלא, ולכן יש להניח שצמצם את הצריכה. הוא הסביר ( פ' ע' 40 ש' 24-13):

"ת. ... מיד לאחר גילוי השב"ח אצל מרשך היה זינוק בשימושים ולאחר מכן הוא בעצמו הצהיר באחד המסמכים שיש לו קשיים ועסק לא עובד וכו'. איני יודע מה קרה אצלו. אני יודע שמיד לאחר גילוי השב"ח, וגם כתבתי בתצהיר שלי, השימוש שלו עלה בצורה משמעותית. מה הוא עושה אחרי גילוי השב"ח, איני יודע. ככל שהתקופה התארכה, והוא נכנס איתנו להליכים, לא יודע מה הוא עשה שם. אולי לא הדליק מזגן, לא יודע.
ש. אז אתה אומר שאחרי השב"ח הוא צמצם צריכה?
ת. ההוכחה שלי לשב"ח היא מעקף שנמצא. אתה שואל אותי למה ב- 2013 השימושים שלו הם לא כאלה גבוהים ודומים למה שהיה לפני כן כשהיה שב"ח, א' הם קצת יותר גבוהים. מסכים שהוא לא עלה חזרה בכל השליש, כי זה היום הוא צריך לשלם על הכל ולהוכיח לנו שהוא לא משתמש כל כך הרבה כי הוא יודע שאתה צריך להראות לי את זה בבית המשפט.
ש. לשאלת בית המשפט- אדוני אומר שהוא הקטין את הצריכה? ת. מן הסתם. אני לא יודע באיזה מכשיר הוא משתמש כל רגע".

בגליון השימושים השנתי רוכזו נתונים אלה ( נספח א'2 לתצהירו המשלים של מר הרשקוביץ):
שנת 2008 – 40,818 קוט"ש;
שנת 2009 – 38,545 קוט"ש;
שנת 2010 – 35,615 קוט"ש;
שנת 2011 – 31,345 קוט"ש;
שנת 2012 - 34,902 קוט"ש;
שנת 2013 – 38,943 קוט"ש;
שנת 2014 – 24,505 קוט"ש.
הנתונים שבגליון השימושים מחזקים את טענת חב' החשמל, כי בשנת 2013 נרשמה עליה מסוימת במדידת החשמל ביחס לשלוש השנים שקדמו לה, ואילו בשנת 2014 נרשמה ירידה משמעותית.

עדויותיהם המקצועיות של מר שכטר ומר לוי לא נסתרו. התובע ואביו טענו שלא " טיפלו" במערכת המדידה, ואולם לא הציגו כל ראיה אוביקטיבית שיש בה כדי להפריך את הממצאים אודות הידוק שני הכבלים. לא הוצגה חוות דעת מומחית. גם חשמלאים שעבדו בעסק מטעמם – לא זומנו להעיד.

התובע טען כי בבנין בו מצוי העסק ממוקמים עסקים נוספים. "בהחלט יתכן אפוא כי גם אם נמצא שב"ח כלשהו ( דבר המוכחש כשלעצמו) הרי לא היה זה הקשור לעסק" (ס' 23 לסיכומי התובע). אין בידי לקבל טענה זו. עדויותיהם של מר שכטר ומר לוי קשרו בין המעקף שמצאו לבין מערכת מדידת החשמל בעסק דנא. התובע לא הציג ראיה הסותרת ממצא זה, וטענתו נותרה מרחפת בחלל האויר.

הוא הדין בטענתו ( המשונה) של שמואל כהן, לפיה יש כביכול לחשוד בנציגי חב' החשמל שאולי מי מהם ביצע את המעקף: "אני הייתי בעסק ובא לי בן אדם ואומר לי בוא איתי למטה, ומראה לי את הדברים, אומר לי אתה רואה זה מנותק, גנבת.... הם הראו לי תמונה. אולי הבחור שבא וניתק עשה את זה? אני לא יודע. הוא לא בא וקרא לי להראות לי. אני יודע אם זה אמת או לא אמת?" (פ' ע' 22 ש' 27-23). עיננו הרואות כי נפלה סתירה בדבריו של מר כהן, בכל הקשור לטענה אם הראו או לא הראו לו את החבלה. מכל מקום, הטענה לפיה " אולי הבחור שבא וניתק עשה את זה" העלתה באופן סתמי והיא חסרת אחיזה במציאות.

התובע טען כי מכיון שהשב"ח התגלה כבר ביום 11.12.2012, " היה צפוי כי כבר עם גילוי השב"ח חברת החשמל תפעל מיד לתיקון כדי למנוע את הסכנה החמורה והמיידית" (ס' 26 לסיכומים). יש טעם בטענה זו. מר הרשקוביץ הודה כי למרות הסכנה הבטיחותית, חברת החשמל נמנעה מניתוק מיידי של זרם החשמל, וזאת במטרה לנסות ולעקוב אחר הגורם שביצע את המעקף. הוא הסביר: "בשלב הזה היתה התערבות של הביטחון של חברת חשמל בענין ואנחנו ניסינו לדעת מי עושה את הדברים האלה. מהביטחון של חברת החשמל ביקש לבצע במקום הזה מעקבים כדי למצוא מי עושה את הדבר הזה" (פ' ע' 29 ש' 23-21). מדברים אלה עולה כי חברת החשמל הפעילה שיקול דעת ועיכבה את חשיפת השב"ח, בנסיון למצוא את הגורם האחראי. כך או אחרת, אין לערבב בין היבט הסכנה לבין צריכת חשמל שלא נמדדה, ואשר עומדת בפני עצמה. העובדה כי החשיפה בוצעה רק ביום 4.2.2013 אינה מזכה את התובע בפטור מתשלום עבור צריכת החשמל בפועל.

העובדה כי לא נמצא שב"ח בבית המשפחה באבני חושן 14/1 במודיעין ( ראו תצהירו של עודד שכטר, וכן עדותו של מר הרשקוביץ, פ' ע' 28 ש' 26: "עשו אצלו בדיקה בבית פי מה שאני מבין ולא מצאו") -- אינה מאיינת את הממצאים העובדתיים הברורים בענין המעקף שבוצע בבית העסק. בהקשר זה יוסף, שאין חולק כי חב' החשמל מצאה שב"ח בדירה בה התגורר מר כהן ברחוב מבצע משה 37/40 בראשל"צ ( ס' 13 לתצהיר הרשקוביץ). מר כהן הודה שאמנם שילם עבור הפרשי צריכה שם: "גרתי שם בשכירות 3 חודשים שקרה המקרה הזה. ובאו לי מחברת חשמל ואמרו לי תשלם, בלאגנים, עדיף שתשלם והם החליפו לי גם מונה, לא שניתקו לי את החשמל. זה לא כמו פה שניתקו לי את החשמל, הם הביאו מונה אחר קראו לי למשרד, אמרו לי ככה וככה הסיפור, בשביל כמה מאות שקלים בוא תגמור את הסיפור. אמרתי אין בעיה, אם אני באמת נהניתי מהחשמל הזה עם הכמה מאות שקלים האלה, קחו את זה" (פ' ע' 24 ש' 16-12).

סיכומה של נקודה זו: אני קובעת כממצא עובדתי, כי בעסק נשוא הסכסוך הותקן " מעקף" במערכת המדידה. המעקף בוצע על ידי הידוק שני כבלים, כמתואר בעדויותיהם של מר שכטר ומר לוי, והוא מנע את מדידת החשמל המלאה במערכת התלת-פאזה.

מהי התקופה שבה חל השיבוש הנ"ל במערכת המדידה? אני מאמצת בענין זה את עמדתו של מר הרשקוביץ, וקובעת כממצא עובדתי, כי משך השיבוש הוא מיום התחלתה של אספקת החשמל לעסק, 9.2.2006, ועד לחשיפת השב"ח ביום 4.2.2013.

מר הרשקוביץ הסביר בסעיף 6 א לתצהירו המשלים:

"...במקרה דנן, על מנת לקבוע את מועד תחילת השב"ח, עיינתי בנתוני צריכת החשמל לאורך השנים בכפוף לעובדה שאופי החבלה במתקן החשמל בנכס מלמד על חוסר של שליש ברישום צריכת החשמל עקב ניתוק פאזה אחת. בשנת 2004 החלו שימושים בחוזה האספקה. עד תחילת שנת 2006 שימושים אלה היו נמוכים מאוד. החל מפברואר 2006, ככל הנראה המועד בו נפתחה המאפיה, ואף המועד בו מודה התובע שהחל להפעיל את המאפיה, ניתן לראות שימושים משמעותיים יותר בנכס, אולם הם עדיין אינם תואמים שימושים של מאפיה בסדר גודל הקיים בנכס. על מנת לסבר את האוזן אציין כי במאפיה מסוג זה קיימים בדרך כלל, תנורים גדולים, מזגנים, מקררים גדולים, תאורה וכיו"ב, דהיינו מכשירי חשמל אשר צורכים חשמל באופן משמעותי. השימושים לאורך השנים אינם מראים נפילה של 1/3 בצריכת החשמל, למרות שהחבלה שנמצאה גורמת לאי רישום 1/3 הצריכה, עובדה זו מחזקת את קביעתי כי השב"ח החל מיד בשנת 2006 בתחילת פעילות המאפיה, ועד למועד גילוי החבלה. מניסיוני בתחום, כאשר לקוחות מעידים על מועד תחילת ביצוע השב"ח ואסמכתאות מתאימות, ניתן לבדוק זאת באמצעות נתוני צריכות החשמל לאורך השנים ולבצע תחשיב בהתאם לעדותם זו והאסמכתאות שמציגים...
המסקנה היחידה המתבקשת בענין זה הנה שהשימוש הבלתי חוקי החל ב- 9.2.06 המועד בו החלה הפעילות במאפיה. אבהיר כי החישוב בוצע כך שהוספתי 50% מהצריכה שנרשמה במונה, והיא למעשה 1/3 מסך כל הצריכה שהיתה אמורה להירשם לאורך תקופת השב"ח. במונה תלת פאזי קיימות 3 פאזות כאשר העומס של מכשירי החשמל בנכס מחולק בד"כ באופן שווה בין 3 הפאזות. דהיינו על כל פאזה מועמסים 1/3 ממכשירי החשמל. מכיוון שבמהלך השנים ארעו ודווחו תקלות רבות באספקת החשמל למאפיה, אשר נבעו מעומס יתר על מתקן החשמל, הנני סבור שהתחשיב שבוצע באופן הוספת 1/3 הצריכה שלא נרשמה הוא המדויק ביותר, שכן במקום אספקה מסוג זה האינטרס הבסיסי והתחילי של הלקוח הוא לאזן את הפאזות כאשר כל אחת מועמסת בכ- 1/3 מצריכת החשמל על מנת להימנע מעומס יתר".

בחקירתו, מר הרשקוביץ חזר והסביר ( פ' ע' 32 ש' 26-17):

"אנחנו לא יושבים ליד כל חיבור וליד כל מונה. אף אחד לא ראה שמישהו בא ועשה את המעקף עם החוטים והכל, ב- 2006. אבל ברגע שמביאים לי ממצאים כמו שהם מצאו שם, שפאזה אחת לא רושמת במקום, ב- 2013. אני לוקח את גיליון השימושים ומתחיל לחפש איזה מידע אני יכול ללמוד ממנו ואני רואה שלאורך כל השנים האלה אין נפילה של שימוש. כי אם השתמשו תקופה מלא כמו שצריך ופתאום עשו מעקף, הייתי צריך לראות בגיליון השימושים סימן לזה, שפתאום יש ירידה בשימושים. זו הדרך היחידה שיש לנו. אין לי דרך אחרת. לא היה לנו פה ממצא אחר. אני הולך לגיליון ולא מזהה נפילה של שליש, והמקום הזה עובד עם ציוד קבוע. זה לא דירה שמחברים פעם טוסט ופעם מזגן. זה מקום שהשימושים שלו צריכים להיות פחות או יותר דומים לאורך השנים. אני לא רואה נפילה של שליש בשום שלב, ולכן אני מסיק שזה מההתחלה. מיום הגדלת החיבור".

התובע לא הגיש כל ראיה שיש בה כדי לסתור את המסקנה ההגיונית של מר הרשקוביץ בענין תקופת השימוש במעקף. התובע ואביו לא העידו כל מומחה או חשמלאי מטעמם, לא הציגו ניתוח משלהם לגיליון השימושים, לא הראו נתונים אודות מכשירי החשמל שבעסק וצריכת החשמל שלהם, וגם לא אודות היקף הייצור ( תנורים), האחסון ( מקררים), שעות הפעילות במקום, והיקף ההכנסות. כל אלה הם בבחינת מידע המצוי בידי התובע, והוא נמנע מלהציגו. התובע אף לא הציג נתונים השוואתיים בין מאפיות/קונדיטוריות העשויים להפריך את ממצאי חברת החשמל.

אשר להיקף צריכת החשמל שהועלמה באמצעות המעקף – יש לקבל את טענתה של חב' החשמל, לפיה המעקף אפשר להעלים שליש מצריכת החשמל בפועל. מר הרשקוביץ הסביר כי " החישוב של 76,054 ₪ חושב על סמך העובדה שהממצא בשטח היה שפאזה אחת אינה רושמת. לכן, בגלל שפאזה אחת היא שליש מגודל החיבור של הלקוח, שליש מיכולת השימוש שלו, מה שכן נרשם במונה מבחינתנו זה 2/3. ולכן, חילקנו את ה- 2/3 האלה לשניים, ושליש הוא מה שחסר לנו" לכן אני רושם 50 אחוזים ממה שנרשם בפועל, הוא בעצם השליש החסר" (פ' ע' 37 ש' 27-24). חישוב לפי " השליש החסר" עולה בקנה אחד עם הממצאים של מר שכטר ומר לוי, כנסקר לעיל, לפיהם נמצא הידוק של שני כבלים באופן שמנע את מדידת זרם באחת משלוש הפאזות המותקנות במקום.

מהו הסכום בו יש לחייב את התובע עבור הפרשי הצריכה? כאמור, מר הרשקוביץ הציג שני תחשיבי חוב, האחד ע"ס 76,054.55 ₪ ( נספח א') והשני ע"ס 61,000.96 ₪ ( נספח ב'). בשני התחשיבים מצוין תאריך תחילת השב"ח (9.2.2006) ותאריך סיום השב"ח (4.2.2013). בשני התחשיבים מופיע אותו תעריף לתשלום (0.5391 לקוט"ש). בתחשיב נספח ב', נרשם כי סה"כ הקוט"ש שלא נרשם בתקופת השב"ח הוא 96,136, ולכן החיוב העמד ע"ס 51,827.14 ₪ (96,136 X 0.5391). על כך הוספו הוצאות משרד (63.89 ₪), תיקון מתקן חשמל (696 ₪), ומע"מ 16%, והתקבל חיוב בסך 61,000 ₪.

לעומת התחשיב נספח ב', בתחשיב נספח א' הנתונים אודות סך הצריכה בתקופת השב"ח הם מטושטשים ולא ניתנים לקריאה ( וזאת הן בתצהיר המקורי של מר הרשקוביץ והן בתצהירו המתוקן). התובעת-שכנגד לא הגישה מסמך קריא, וזאת חרף ההחלטות המפורשות שניתנו בענין זה ( וראו למשל החלטה בדיון שהתקיים ביום 7.9.2014). על כן, לא ניתן לעמוד על ההבדלים בין שני התחשיבים ולהבין את מקור הפער ביניהם.

מר הרשקוביץ העיד כי מקור הפער בין שני התחשיבים הוא במו"מ שהתקיים בינו לבין שמואל כהן ביום 4.2.2013 ( עדותו בפ' ע' 37 ש' 28 ע' ע' 38 ש' 5):

"ש. אז איך הגעתם ל- 61?
ת. פה אנחנו נכנסים למו"מ שהיה באותו יום. אני הייתי בשטח, לא פיזית במקום אבל במודיעין. הגעתי חזרה למשרד, מר כהן הגיע אלינו למשרד. הוא צעק והשתולל במשרד אצלנו. הושבתי אותו והרגעתי אותו. אמרתי לו שב, נדבר, נראה מה אנחנו עושים. אז החישוב הראשון שדיברנו עליו עכשיו, הוא אמר שהוא לא מסוגל לשלם וכו', לא משנה, היו שם צעקות, היה לחץ גדול מאוד. אמרנו לו בוא נלך לקראתך, גם אין לך חשמל וגם כל מה שקורה שם מסביב, כל הלחץ וכל הבלגן הזה, קיבלתי אישור מריטנר בטלפון להפחית, ובצורה שרירותית הורדנו את זה, שיחקתי פה במספרים כדי להגיע ל 61, כדי להקל עליו. זה דבר שאנחנו עושים הרבה פעמים במו"מ, כדי להקל עליו ולגמור את העניין. ידענו שהוא עוד צריך לשלם עבור הגדלת החיבור, שזה עוד כ- 7,000 שקל. רצינו להקל עליו".

הסברו של מר הרשקוביץ בנקודה זו - אינו מספק. חב' החשמל היא חברה ציבורית שפעילותה מוסדרת בחוק, והיא מהווה מונופול בייצור ואספקה של חשמל בישראל. מכח מעמדה הסטטוטורי והמונופוליסטי, על חב' החשמל לפעול בשקיפות, ובאופן המאפשר לבקר את תחשיבי החוב שהיא דורשת לשלם. במקרה דנא, חב' החשמל נמנעה מלהציג את התחשיב נספח א' הנ"ל במסמך קריא, לא הציגה הסבר ברור לפער בין שני התחשיבים שערכה בזמן אמת, ולא נימקה מדוע אין לפעול לפי התחשיב נספח ב' (הקריא והמפורט).

התובע מצידו לא הציג כל נתונים עצמאיים משלו בענין תחשיב החוב, לא הגיש חוות דעת מומחית ואף לא תחשיב נגדי.

בנסיבות אלה, אני מאמצת את התחשיב נספח ב' לתצהירו של מר הרשקוביץ ומעמידה את גובה החוב על 52,587 ₪ ( קרן, לפני מע"מ).

התוצאות הן כדלקמן:

התביעה העיקרית – נדחית. התובע לא הוכיח זכאות לקבל צו מניעה קבוע לטובתו שימנע את ניתוק זרם החשמל, הן משום הסכנה הבטיחותית שנמצאה בחיבורי החשמל והן משום שיבוש מערכת המדידה של זרם החשמל.
התביעה-שכנגד מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבע-שכנגד ישלם לתובעת-שכנגד 52,587 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 4.2.2013 ועד לתשלום בפועל, ובתוספת מע"מ כחוק. כן יישא בהוצאות התובעת-שכנגד: אגרה, ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ו, 28 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: תומר כהן
נתבע: חברת החשמל לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: