ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה נבון נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת יפה שטיין

המערער
יהודה נבון ת.ז. XXXXXX057
ע"י ב"כ: עו"ד לורה מישוק גרוסמן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

זהו פס"ד בערעור שהגיש המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11/3/15 – (נפגעי עבודה) אשר ישבה מכוח פס"ד שניתן ביום 26/1/15, ו קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער.
הרקע לערעור:
א. המערער, טכנאי שיניים במקצועו, יליד 1972, נפגע בכפות ידיו ופגיעה זו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: הנתבע), כפגיעה בעבודה.
ב. בתאריך 4/1/12 קבעה וועדה רפואית לעררית 19% לצמיתות בגין ליקויים בכפות ידיו בצירוף תקנה 15.
ג. המערער הגיש תביעה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי.
ד. ביום 26/1/14 נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור של 25% בגין ליקוי בידיים ובכתפיים בצירוף תקנה 15.
ה. על החלטה זו - הגיש המשיב ערר. בעקבות הערר – קבעה וועדה נוספת מיום 23/6/14 שוב דרגת נכותו של המערער על 19% בגין ליקוי במרפקים לפי סעיף 42(2) א(1) לאחר שמצאה עדות קלינית לאפיקונדוליטוס במרפקים.
ו. המערער הגיש על החלטה זו ערעור לבית דין זה (להלן גם: ההליך הקודם)
ז. ביום 4/1/15 קבעה וועדה רפואית לעררים (וועדה קודמת) כי למערער 10% לפי פריט 35 1(ב) עבור יד ימין ו-%5 לפני פריט 35 (1) ב' בגין יד שמאל. הוועדה הפעילה תקנה 15 עד לגובה של 19%. הוועד ה קבעה כי אין החמרה במצבו.
ח. ביום 26/1/15, בעקבות ערעור שהגיש המערער לבית ניתן בהסכמת הצדדים פס"ד הקובע כדלקמן (להלן: פסה"ד ):
"ניתן בזאת תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים להחזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתיתן דעתה לנכות ה"חלוטה" שנקבעה למערער במסגרת החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 4/1/12. הוועדה מתבקשת לנמק סטייה מוחלטת מהחלטת הוועדה מיום 4/1/12 ולקבוע האם יש בה כדי לשנות ממסקנותיה".
ט. הוועדה נשואת פס"ד זה ישבה ביום 26/1/16, ולאחר שמיעת טענות המערער וב"כ, התייחסה לממצאי הבדיקות והצילומים, בדק ה את המערער וכתבה בסיכום ומסקנות כדלקמן:
"בנוגע לכתפיים קיימים ממצאים של שינויים ניווניים קלים בשרוול המסובב שאמנם חריגים לגילו, אין להם ביטוי קליני והוועדה לא מכירה בקשר בין מצב הכתפיים לבין עבודתו.
שורשי כפות ידיים – לדעת הוועדה בשורשי הידיים מבחינה קלינית קיימת נכות בשיעור של 5% לפי סעיף ביד שמאל בלבד לפי סעיף 35(1)(ב) במחציתו.
ביד ימיןמבחינה קלינית אין נכות כיום כי לפי הממצאים חלה הטבה אובייקטיבית במצבו, אך מנועה הוועדה מלשנות החלטה חלוטה מיום 4/1/12 – 10% לפי סעיף 35(1)(ב).
מרפקים – ה וועדה אינה מותירה על כנה את החלטת הוועדה מיום 25/6/14 לאור העובדה שהאפיקונדוליטיס לא הוכר.
כיום למעשה אין החמרה במצבו. החלטת הוועדה מיום 4/1/12 תיוותר על כנה.
בגין הליקויים האפיקונדוליטיס בימין ושמאל לא הוכר על ידי המוסד, על כן מומלץ לתובע להגיש תביעה נפרדת בגין ליקויים אלה".
הוועדה הפעילה תקנה 15.
י. בדיון מיום 12/10/15 בפני כבוד הרשמת, נרשמה המלצת בית הדין כדלקמן:
"בית הדין ממליץ לצדדים להסכים להשבת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתדון בליקוי של המערער במרפקים ותקבע האם יש להעניק לו נכות בגינו. זאת בשים לב לכך שפקיד התביעות לא שלל הכרה בליקוי במרפקים ובהתאם להלכה פסוקה לפיה התובע רשאי לבחור בנסיבות מעין אלה, האם הדיון בשאלת הקשר הסיבתי יהיה בפני פקיד התביעות או בפני הוועדה (ראו למשל עבל 24864/10/14 ) זאת ועוד על פני הדברים הדיון שקיימה הוועדה בעניין המרפקים, חורג לכאורה מהוראות פסק הדין מיום 26.1.15 (בל 42291/07/14) וגם מטעם זה יש להשיב את העניין לוועדה לצורך קביעת נכותו של המערער בגין הליקוי במרפקיו.
יא. משלא הייתה הסכמה בנושא – הוע בר התיק לדיון בפני, ובעקבות הדיון – ניתן פס"ד זה.
עיקר טענות ב"כ המערער:
א. הוועדה התייחסה למרפקים וקבעה למעשה שאין קשר סיבתי בין הליקוי לבין התאונה, לאור הטענה כי האפיקונדוליטיס לא הוכר. אלא שפקיד התביעות לא שלל את הקשר הסיבתי בנושא המרפקים, ואף אחד מהצדדים לא ערער על עניין זה. לכן לא היה בסמכות הוועדה לשלו ל את הנכות של המרפקים מן הטעם שאין קשר סיבתי.
ב. לעניין שורשי כפות הידיים – על הוועדה היה ל נמק סטייה מההחלטה הקודמת. אלא שהוועדה עשתה כל מאמץ לנמק את הסטייה, אך בו זמנית להשאיר את אחוזי הנכות כפי שהם על מנת לשוב ולהגיע ל-19% נכות בלבד.
ג. בכל מקרה – אם בוחנים את תוצאות הבדיקה של ה-4/1/12 לבין מצבו העכשווי, כפי שעולה מחוות דעת של ד"ר עמיהוד שהונחה בפני הוועדה – רואים כי יש החמרה של ממש דבר שלא בא לידי ביטוי בהחלטת הוועדה.
עיקר טענות ב"כ המשיב:
א. הוועדה פעלה על פי האמור בפס"ד. הוועדה אף הותירה למערער את אחוזי הנכות כפי שנקבע בוועדה הקודמת, אף שביד ימין מצאה כי אין נכות כלל, זאת מכיוון שמדובר בהחלטה חלוטה. בכך פעלה הוועדה על פי פסה"ד .
ב. בפסה"ד לא הייתה כל הגבלה לנושא מסויים. פסק הדין החזיר את עניינו של המערער על מנת שהוועדה תהיה ערה לכך שמדובר בוועדה של החמרה והיא יכולה לדון בעצם רק בנושאים של ההחמרה, על פי טופס אישור ההחרמה לפי תקנה 36, ולכך שלמערער יש נכויות חלוטות שאין בסמכותה לחרוג מהן. הוועדה פעלה בהתאם להוראותיו.
ג. בעניין המרפקים, היתה טעות בוועדה קודמת, שדנה לא על פי האישור לפי תקנה 36, (שאין בו כל אזכור לנושא המרפקים), ודנה בו, ובעצם חרגה מסמכותה. פסק הדין החזיר לוועדה, והיא תיקנה את אותה הטעות שנפלה בפני אותה וועדה שדנה בנושא המרפקים.
דיון:
א. ראשית – לעניין הטענה כי הוועדה "חיפשה דרך" להשאיר את המערער בגבולות ה-19% - לא מצאתי ממש בטענה זו, מה גם שלעניין יד ימין – אף שהוועדה סברה כי המצב הוטב וכי אין כיום נכות כלל ביד ימין - השאירה את אחוזי הנכות כפי שהיו בשל כך שמדובר בהחלטה חלוטה.
ב. השאלה העיקרית בתיק זה הינה – האם רשאית הייתה הוועדה להתייחס לנושא המרפקים, והאם חרגה מסמכותה כאשר קבעה כי "הוועדה אינה מותירה על כנה את החלטת הוועדה מיום 25/6/14 לאור העובדה שהאפיקונדוליטיס לא הוכר".
ג. מלשון פסה"ד עולה כי על הוועדה היה להתייחס " לנכות החלוטה שנקבעה למערער במסגרת החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 4/1/12. הוועדה מתבקשת לנמק סטייה מוחלטת מהחלטת הוועדה מיום 4/1/12 ולקבוע האם יש בה כדי לשנות ממסקנותיה". משמע – הוועדה לא הייתה מנועה , עקרונית, מלהתייחס לנושא המרפקים (בכפוף לכך שהייתה מנועה מלשלול קשר סיבתי ככל שפקיד התביעות לא שלל קשר זה, כפי שיפורט להלן).
ד. כאמור, מתוך דברי ב"כ המשיב עולה כי מכיוון שמדובר בערעור בנושא החמרת מצב, וועדה קודמת התייחסה בטעות לנושא המרפקים אף שלא נכלל בתביעה להחמרת מצב, ממילא וועדה זו תיקנה את אותה "טעות הסטורית".
ה. אלא, שהדבר לא עולה מתוך פסה"ד, ולא הייתה כל התייחסות בפסה"ד לכך שעל הוועדה לבדוק את נושא ה"טעות ההסטורית" בעניין המרפקים. בכל מקרה, ככל שפקיד התביעות לא שלל קשר סיבתי בין הפגיעה במרפקים לבין העבודה, לא הייתה רשאית הוועדה להתייחס לנושא הקשר הסיבתי ולשלול את אחוזי הנכות בשל כך שאין קשר סיבתי. לכן, על פניו יש מקום להחזיר את עניינו לוועדה הרפואית לעררים, כפי שעולה מהמלצת כבוד הרשמת דלעיל.
ו. יחד עם זאת, ייתכן כי מבחינת המערער נכון יותר להגיש תביעה חדשה להחמרת מצב בנושא המרפקים, ואז תעמוד לו הזכות להגיע לוועדה לעררים ולאחר מכן לבית הדין (למידה ותהיה לדעתו טעות משפטית). מכל מקום, וככל שלא תתקבל הודעה אחרת מצד המערער תוך 30 יום מתום הפגרה, יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, אשר תיפעל ע"פ המלצת כבוד הרשמת כפי שהובאה לעיל, בנושא המרפקים.
סוף דבר:
ככל שהמערער לא יודיע למשיב אחרת תוך 30 יום מתום הפגרה, או תוגש בפרק זמן זה תביעה חדשה להחמרת מצב (כאמור בסעיף 5 ו' דלעיל) – יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים אשר תיפעל בהתאם להמלצת כבוד הרשמת כפי שצוטט בסעיף 2( י') דלעיל.
המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 1,500 ₪.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ו,(23 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: יהודה נבון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: