ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נסים כהן נגד פודרוניקס בע"מ :

בפני כבוד סגן הנשיא, השופט נווה ערן

תובע
נסים כהן

נגד

נתבעות

  1. פודרוניקס בע"מ
  2. אורון טטיאנה, ת.ז. XXXXXX793

פסק דין

בפניי תביעה שטרית על סך 70,027 ₪.

רקע עובדתי ומערכת היחסים שבין הצדדים:
התובע החל משנת 2006 לשמש כמנכ"ל חברה, אשר עסקה בשיווק והפצת כמוסות תוספי תזונה. הנתבעת מס' 2 (להלן: "טטיאנה"), הצטרפה לחברה כמשווקת.

לימים, הועברו זכויות שיווק של מוצרי הדיאטה לנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה" או "הנתבעת מס' 1").

התובע טוען כי פעל לכך שטטיאנה תהיה בעלת מניות בנתבעת מס' 1 ומניות אלו הועברו ללא תמורה. בתאריך 20/04/11 התקיימה אסיפת מנהלים של הנתבעת מס' 1, בישיבה זו הוחלט כי זכויות החתימה בחברה תהיינה של התובע וחתימתו בצירוף חותמת החברה ו/או שמה המודפס, תחייב את הנתבעת מס' 1.

לטענת התובע בסיכומיו, לימים ביקשה טטיאנה להעלות את נושא השותפות בינה לבין התובע לעניין החזקת מחצית מניות בנאמנות, עבור ולטובת התובע ולהסדרת ההתחשבנות בניהם על הכתב.
התובע מפנה להסכם מתאריך 13/06/11, כאשר לטענתו, בהסכם זה הוא הפקיד לחשבון החברה "כהלוואת בעלים", סכום של 70,000 ₪, שלמעשה זה הוא הסכום הנתבע על ידו כיום, כאשר סכום זה חייבים לו הן הנתבעת מס' 1 והן טטיאנה, אשר הייתה ערבה יחד עם התובע לכל חובות החברה.
בתאריך 03/07/11 (כשבועיים לאחר ההסכם האמור), על פי סיכומי התובע, נקבע בהסכם נוסף כי טטיאנה מפקידה בידי התובע שיק מס' 30 (הוא השיק נשוא כתב התביעה – להלן: "השיק"), משוך על חשבון הנתבעת מס' 1 על סך 70,000 ₪ להבטחת חובה של החברה לתובע, כאשר טטיאנה ערבה לחוב זה.

הפסקת הפעילות המשותפת של החברה הביאה לכך שבתאריך 30/10/11 חתמה טטיאנה על כתב העברת כל המניות משמה לשם התובע. לאחר שטטיאנה סירבה לאפשר לתובע גישה לחשבון הבנק של החברה, נערך הסכם נוסף המסדיר את תנאי פירוק השותפות העסקית ונקבע בהסכם זה כי סמכותו של התובע לחתום בשם החברה, בוטלה וזאת בהסכם מיום 16/04/12, כאשר מאותו רגע האחריות הניהולית והכספית הינה על שם טטיאנה בלבד. לטענת התובע, טטיאנה התחייבה בהסכם לכבד את השיק בסך 70,000 ₪.

התובע מדגיש בסיכומיו כי בסיום ההתחשבנות בין הצדדים, לא הייתה כל מחלוקת מצד טטיאנה לכבד את השיק האמור, אך היא סירבה לעשות כן ובנוסף השמיצה את התובע, דבר שהביא גם להגשת תביעה משפטית בגין איסור לשון הרע.

המחלוקת העובדתית והמשפטית:
התובע, בסיכומיו, מתייחס לכך כי יש 3 נקודות המצריכות הכרעה ולטענתו עמד בהם.

האחד, חתימתה של טטיאנה על ההסכם מיום 13/06/11 וכן האם פיסקה 4 להסכם מיום 03/07/11, הוספה על ידו בלבד.
שנית, האם התובע גנב ו/או הוציא במרמה את השיק נשוא התביעה.
שלישית, האם התובע נתן תמורה בגין השיק נשוא התובענה.

ביחס להסכם מיום 13/06/11, מפנה התובע למומחה בית המשפט, מר אמנון בצלאלי, בתחום הגרפולוגי, אשר קבע בחוות הדעת כי ההסכם מיום 13/06/11, נחתם על ידי טטיאנה בדרגת סבירות גבוהה מאוד ועל כך גם חזר בחקירתו הנגדית.

ביחס להסכם מיום 03/07/11, המומחה מטעם בית המשפט קבע ביחס להוספת פיסקה 4 להסכם כי לא ניתן לקבוע ממצאים בנוגע לשלב בו נכתבו.

לעניין הטענה לגניבה או הוצאה במרמה של השיק, מפנה התובע לסתירות בעדותה של טטיאנה וכי הוכח בחקירתה הנגדית כי מסרה את השיק לידי התובע, בעצמה וברצונה החופשי.

לגביי הטענה השלישית שעניינה נתינת תמורה בגין השיק, מסביר התובע בסיכומיו כי אין חולק שהשיק נמסר על ידי התובע ואין כל פגם קנייני כלשהו בשיק עול ההוכחה להוכיח שהוא אינו "אוחז כשורה" ועומדת לו החזקה הלכאורית, כי הוא אוחז כשורה בשיק זה.
מאחר וטטיאנה ערבה להלוואה שניתנה לחברה, היא זו שצריכה לשאת בה.

התובע טוען כי יש לדחות את גרסתה של טטיאנה כי מסרה את השיק נשוא כתב התביעה (יחד עם שלושה שיקים אחרים), כדי לשלם כביכול את הוצאות החברה, שכן על פי גרסתה היא הייתה ממונה על ניהול הכספים של החברה ולתובע לא הייתה כל סמכות בחברה. היא דבקה בטענת הזיוף, למרות שהוכח כי חתמה על השיק ועל ההסכם מיום 13/06/11.

לעניין הגנתה של טטיאנה, כי חתמה על השיק אך מטרת המסירה של השיק הייתה שונה בתכלית מהנטען והוא נמסר לתובע "על החלק" כדי שישתמש בהם לצרכים שוטפים של החברה, אין לטענתו לתת אמון בגרסה זו.
התובע טוען כי הנתבעת עצמה הודתה כי התובע נתן תמורה בעד השיק וזאת ב – 4 הזדמנויות לפחות:

1. כאשר בסעיפים 3 ו – 4 להסכם מיום 13/06/11, היא אישרה כי התובע הפקיד סך של 70,000 ₪ בחשבון החבר ה והיא חייבת סכום זה לתובע.

2. אישור זה נעשה גם במסגרת ההסכם מיום 03/07/11, בו גם הדגישה ערבותה לתשלום הסך האמור.

3. כך אושר גם בהסכם מיום 16/04/12.

4. כאמור, התובע אוחז כשורה והנתבעת לא סתרה טענה זו.

עמדת הנתבעות בסיכומיהן:
בניגוד לטענות אלה, מדגישה הנתבעת בסיכומיה כי התובע מעולם לא נתן תמורה בעד השיק. השיק כלל לא נמסר לתובע והוא גנב אותו או הוציא אותו במרמה מהנתבעות.

כאשר שיק זה הגיע לטענת הנתבעת לתובע, השיק היה חתום "על החלק" וזאת לצורך תשלום של הוצאות בחברה ולא הייתה כל ערבות של טטיאנה לשיק זה.

הנתבעות מדגישות כי עמדו על כך שיצורפו דפי החשבון בנק של החברה, מתוכם עולה בבירור שאין כל הלוואה לחברה על סך 70,000 ₪ ואין נתינת תמורה בעד השיק. כך גם עלה בחקירתו הנגדית של התובע בפני כבוד הרשם קבאני בבקשת הרשות להתגונן. לטענתן, התובע לא אמר אמת בעדותו בפני הרשם, שכן, עד סוף ההליך הוא לא הצביע על הפקדות שהפקיד לחשבון הבנק של החברה כהלוואה ולא הצביע על הוצאות שהוציא עבור ובשם החברה.

התובע בחר לתת גרסה "הכל רשום בספרי החברה", אך גרסה זו לא עלתה בקנה אחד עם העובדה שהמסמכים לא תמכו בטענה זו. התובע לא הצביע על כל אסמכתא למתן ההלוואה לחברה.
דהיינו: הצגת חשבון הבנק שלו, כרטיס האשראי או פנקס שיקים.
בחקירתו בפני הרשם, הוכח כי משך סך של 75,000 ₪ מחשבון החברה לחשבון גבריאלה כהן, אשתו (24,840 ₪ ביום 27/10/10 ו – 50,000 ₪ ביום 19/12/1 0).
אלו כספים שהתובע העביר מהחברה לחשבון של אשתו והם כספי הלוואות שנטלה החברה וטטיאנה הייתה ערבה להם אישית בבנק לאומי ואף נאלצה להחזיר סכומים אלה.

חקירתו הנגדית של התובע על תצהירו לא הוכיחה כי נתן תמורה בעד אותם 70,000 ₪. גרסתה של טטיאנה כי התובע מסר המחאות "חתומות על החלק" (רק חתימה, בלי פרטים), לתשלום של תשלומים שונים של החברה, שכן היא זו שהייתה מורשת החתימה בחשבון הבנק של החברה, שאר הכיתוב הינו בכתב ידו.
טטיאנה מבקשת לטעון כי אילו התובע היה מלווה לחברה משותפת שלו ושל טטיאנה סך של 70,000 ₪, אזי, אחריותה או ערבותה הייתה צריכה להיות כלפי התובע, רק בסכום של 35,000 ₪.
עוד היא טוענת, כי אין כל היגיון לערוך מסמך ביום 13/06/11 וביום 03/07/11, דהיינו שבועיים לאחר מכן לערך, לערוך מסמך נוסף ביחס לאותו סכום.

הנתבעות מתייחסות בהרחבה למומחה בית המשפט ולעדותו:
ראשית, לטענת הנתבעות, מומחה בית המשפט לא אמר אמת בקשר לידיעתו את הא' ב' הרוסי. כאשר מצד אחד טען כי הוא יודע לזהות את הא' ב' הרוסי, אך לא ידע לזהות אותיות ברוסית כאשר הוצג לו במכשיר הטלפון מקלדת בשפה הרוסית.
בהמשך הודה המומחה כי ישנה רלוונטיות לידיעת האותיות ברוסית, כשבודקים חתימה ברוסית. הנתבעות טוענות כי החקירה הנגדית ערערה את מקצועיות המומחה, המומחה אישר שאי אפשר לקבוע בוודאות אם החתימה נחתמה בעט נוזלי וההנמקה שלו לכך הייתה שיש שונות בתזזיתיות, מהירות ורצף החתימה.

המומחה אישר שייתכן שונות בחתימת אדם על פני 5 – 6 שנים, אך לא בדק זאת בענייננו. המומחה נשאל ביחס לסיומת בחתימה ולא הצליח להראות בחתימות להשוואה את הסיומת. הנתבעות מפנות לקושי בקבלת חוות דעת המומחה, לאור התוספת במסמך מיום 03/07/11.

דיון והכרעה:
לאחר שעברתי על טענות הצדדים, בחנתי את כתבי הטענות, את חוות דעת המומחה, את התצהירים והפרוטוקולים ואת עדותם של התובע והנתבעת (לא הובאו עדים מצד אף אחד מהצדדים) וכן את סיכומי הצדדים, אני נותן בזאת את פסיקתי.

דין התביעה להידחות.
להלן נימוקיי בהגעה לתוצאה האמורה:

1. מדובר בתביעה שטרית על סך 70,000 ₪ והתובע ניסה לטעון לכל אורך הדרך, כי כמי שאחז כשורה בשטר החתום על ידי טטיאנה והמגובה בהסכמים אליהם הפנה, די בה כדי לקבל את התביעה. טטיאנה טענה כי מדובר בשיק, שיחד עם שיקים נוספים נמסר לתובע שמילא פונקציה בחברה "על חלק", כלומר חתומים על ידה אך בלי שמצוין סכום כזה או אחר ביחס אליהם והתובע למעשה, במרמה, ציין סכום של 70,000 ₪, אותם הוא תובע ממנה כיום.
לאור הכחשתה של טטיאנה את ההסכמים אליהם הפנה התובע, מיניתי מומחה מטעם בית המשפט, המומחה מר אמנון בצלאלי.
מר אמנון בצלאלי בדק את ההסכמים בתיק זה. ביחס להסכם מיום 13/06/11 נאמר בו:
"3. כמו כן צד ב' הפקיד סה"כ לחשבון סך של 70,000 ₪ וצד א' טניה אורון מאשרת זאת.
4. זאת אומרת שפודרוניקס חייבת לצד ב' ניסים כהן סך של 70,000 ₪ באישור צד א' טניה אורון.
5. הצדדים יהיו ערבים יחד לכל חובות חברת פודרוניקס וישלמו במשותף את חובות אלו."
טטיאנה טוענת כי התובע זייף את חתימתה על מסמך זה. מומחה בית המשפט קבע כי סביר מאוד שהחתימה הייתה כן של טטיאנה. אינני סבור כי יש בהסכם זה, גם אם אקבל את מסקנתו של המומחה כי טטיאנה חתומה עליו, קביעה כי טטיאנה ערבה לבדה לחובות הנתבעת מס' 1, או חייבת בהחזר הסכום של 70,000 ₪ לתובע. צויין מפורשות בהסכם כי החברה חייבת לתובע סך של 70,000 ₪ ובהמשך נכתב כי הצדדים יהיו ערבים יחד לכל חובות החברה וישלמו במשותף חובות אלו.
על פי ההסכם כלשונו, גם אם הלווה התובע סך של 70,000 ₪ לחברה, טטיאנה ערבה רק למחצית מסכום הלוואה זו ולא ברור מדוע הסכום כולו נתבע ממנה. ביחס להסכם מיום 03/07/11, שלא ברור מדוע היה צריך לעשות אותו שבועיים ימים לאחר ההסכם הנוכחי, כאן המומחה מטעם בית המשפט לא יכול היה להגיע לכלל מסקנה כלשהי, אך גם בהסכם זה קבעו הצדדים כי טטיאנה תחזיר לתובע מחצית מסכום זה, כך ששוב המדובר בסכום הנמוך מ – 70,000 ₪.

2. לגבי ההסכם מיום 03/07/11, כאן המחלוקת היא לגבי סעיף 4, שבו נאמר "טטיאנה מוסרת שיק מס' 30 מח"ן 50310068 בל"ל ע"ס 70,000 ₪ להבטחת החוב של פודרוניקס וערבה לחוב זה ערבות אוול".
כאן הטענה של טטיאנה כי התובע הוסיף סעיף זה להסכם, לאחר חתימת הצדדים עליו. בעניין זה, אני מפנה לכך שהמומחה מטעם בית המשפט ציין במפורש בחוות דעתו כי אין לו אפשרות לקבוע מתי נחתם המסמך ורק אם מניחים שהמסמך לא קופל לפני חתימת ההסכם, ברור כי סעיף זה הוסף לאחר החתימה.
על כך נשאל המומחה בבית המשפט בחקירתו הנגדית וכך ענה:
"ש. מציג את נספח ב' שהוא ההסכם. רואים וגם אתה קבעת שסעיפים 3 ו – 4 נכתבו בעט שונה משאר הסעיפים. האם אתה יכול לקבוע שסעיפים 3 ו – 4 , נכתבו בעט שונה משום שיש בכך זיוף?
ת. את מסקנתי ניסחתי בזהירות בחוות הדעת. יש מס' סימנים ויש שאלות. מדובר על הסכם שעשו שני אנשים ואפשר תאורטית, יכולים להיות מקרים שמחליפים עטים בהסכם, יכול להיות מצב שנזכרים בסעיפים ומוסיפים. אני לא יכול לומר בוודאות שזה מזויף. הבאתי את הסימנים ובית המשפט צריך לשקול".
לאחר שבחנתי את חוות הדעת בהקשר זה ואת החקירה הנגדית, כאשר יש לזכור כי הסכם זה לא ביטל את ההסכם מיום 13/06/11, אינני נותן אמון לאחר ששמעתי את עדות המומחה ואת בעלי הדין והסביריהם כי טטיאנה אכן חתמה על ההסכם האמור.

3. הסכם נוסף שהוצג בפני המומחה היה הסכם מיום 16/04/12, אשר הינו מסמך מודפס, כאשר בשני סעיפים, הוסף בו מלל בכתב יד. במלל בכתב יד נאמר בסוף המסמך "טניה מאשרת בזאת כי תכבד את השיק בסך 70,000 ₪ שפרודניקס חייבת לניסים". יש לציין כי לא הוצג המקור של הסכם זה, הוצג צילום, כאשר לטענת טטיאנה, על הצילום הוסיף התובע כיתוב בכתב יד וצילם שוב. בפועל הוצגו בפני המומחה מטעם בית השמפט שני העתקים צילומיים של ההסכם. הראשון, העתק צילומי אשר מופיעות בו חתימות מימין לשתי התוספות בכתב יד (המומחה סימן אותם כ -ג' ו-ד'). השני, העתק צילומי ללא חתימות מימין לתוספות בכתב יד (סומן על ידי המומחה כ-ה' ו-ו').
המומחה כתב בחוות דעתו כי הוא אינו יכול לקבוע אם החתימות שבראשי תיבות, המופיעות מימין לתוספות בכתב יד, נכתבו על ידי טטיאנה וכי לא ניתן לקבוע ממצאים ברורים בנוגע לשלב שבו נכתבו התוספות בכתב יד.

מכל המקובץ דלעיל, אינני סבור, לאחר שבחנתי את חוות הדעת ואת המסמכים, כי יש לקבל את עמדת המומחה לגבי המסמך הראשון מיום 13/06/11 כמשקף התחייבות כזו או אחרת של טטיאנה לשלם סך של 70,000 ₪ לתובע . לגבי המסמכים האחרים, כאמור, ממילא חוות דעת המומחה אינה תומכת בעמדה זו.

4. מעבר לאותם מסמכים, מסקנתי היא שאין לקבל את התביעה, בין השאר על רקע העובדה שהתובע לא הוכיח נתינת תמורה בעד השיק. מה יותר קל היה, וב"כ טטיאנה חזר על כך פעמים רבות , שהתובע יוכיח כי ביצע הפקדות לחשבון החברה או כי הוציא הוצאות בסכום האמור בשם החברה. התובע ניסה להסתמך על היותו אוחז כשורה ועל נטלי ראיה, על מנת לקבל את תביעתו, אך לא נתתי אמון בהסבריו ובעדותו, שלא עמדו במבחן החקי רה הנגדית. צורפו לי דפי החשבון של החברה מיום פתיחת החשבון ולא מצאתי בהם כל הפקדות מטעם התובע ואף התובע לא ידע להצביע על הפקדות אלה. התובע לא הציג אסמכתאות מחשבון הבנק שלו וגם לא הציג כל אישור על תשלום לספקים או תשלומים המלמדים על כך כי נתן בפועל סכום שכזה לנתבעת מס' 1.
בעדות התובע בפרוטוקול בית המשפט מיום 11/09/12, בפני כבוד הרשם קבאני ענה: "הלוואתי לחברה את הכסף בהפקדות לבנק ושילמתי תשלומים שהחברה הייתה אמורה לשלם, אני שילמתי אותם. תשלומים שונים שאני לא יודע לפרטם כרגע. הכל רשום בפנקסים, בהנהלת החשבונות שנמצאת אצל המבקשת 2". התובע, שנטען כי הוא זה שמילא את פרטי השיק, אינו יכול לטעון כי עול הראיה בהקשר זה הוא על טטיאנה וכי המסמכים כביכול נמצאים ברשותה. מדובר בסכום שלטענתו הלווה לחברה ויכול היה להוכיח זאת באמצעות ניירות ומסמכים.
כך גם הסבריו בפניי בישיבה מיום 28/12/15,לא הניחו את דעתי. שם נשאל התובע בפשטות מה יותר פשוט להראות שסך של 70,000 ₪ הופקדו על ידו וכאן האשים את טטיאנה בהעלמת אסמכתאות ונתן גם הסבר שלא הניח את דעתי, כך ענה: "חלק גדול הופקד בבנק כמזומנים בשלבים שונים, עד 13/06 וחלק ניתן בצורה של שווה כסף, זאת אומרת סחורה או כל מיני דברים. לדוגמה, היה ספק בשם דויד שהוא חבר של הנתבעת והוא מכר לנו סחורה מרוסיה, אם אני זוכר נכון במזומן, סדר גודל של אלפי שקלים. לשאלת בית המשפט מדוע לא הבאתי תצהיר אני אומר שלא חשבתי. היה לי עולה חדש מצרפת שהביא לי מוצרים ושילמנו לו במזומן 12,000 ₪ כי הוא לא רצה חשבונית, שמו אדרי. לשאלת בית המשפט למה לא הבאתי את האנשים האלה אני אומר שזו לא בעיה, אך כאשר הנתבעת ראתה ושילמתי לאנשים וטניה מאשרת את ה – 70,000 ₪ אני צריך להוכיח? זה נראה לי הזוי".
בסיכומיו טוען התובע כי עדות טטיאנה היא עדות יחידה של בעל דין, אך גם עדותו של התובע, הנושא בנטל הראיה, היא עדות יחידה של בעל דין. כל שהיה על התובע הוא להביא עדים שיתמכו בטענות כי שילם לספקים, או שילם בשווה סחורה ואז ניתן היה להוכיח כי ניתנה תמורה בגין השיק האמור.

5. אני נותן אמון בגרסת טטיאנה לפיה נתנה לתובע בנסיבות תיק זה, שיקים חתומים "על החלק", לצורך תשלום תשלומים לחברה, לפי בקשתו וזאת מאחר והיא הייתה היחידה שהייתה מורשת חתימה בבנק. הוצגו כחלק מהראיות המחאות חתומות על ידה שנמסרו לתובע, רובן אכן נפרעו לצורך תשלומים שונים של החברה ובעיקר לרשות המיסים. גם מספר ההמחאות, הרצף שלהן ומועד פירעונן, יש בהם כדי לתמוך בגירסתה.

מכל המקובץ דלעיל, לא נתתי אמון בגרסת התובע ואני דוחה את תביעתו.

לעניין הוצאות המשפט, אמנם מדובר בתיק משנת 2012, אבל צריך לזכור בתיק זה נקבעה ישיבת הוכחות עוד ביום 24/03/15, אליה לא התייצב ב"כ התובע, דבר שחייב את דחיית הישיבה. העמדתי את סכום ההוצאות בהחלטתי מיום 03/05/15 על 1,500 ₪ בלבד וזאת בהתאם לתוצאה אליה הגיע בית המשפט.

אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪, בצירוף אותם 1,500 ₪ שנפסקו מיום 03/05/15 וכן הוצאות ויציאות המשפט, הכוללות סכומים ששילמה טטיאנה בגין חוות דעת מטעמה, אם שילמה וכן חלקה היחסי בתשלום עבור מומחה בית משפט, לרבות בגין הזמנתו לעדות בבית המשפט .
סכומים אלה ישלם התובע לנתבעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נסים כהן
נתבע: פודרוניקס בע"מ
שופט :
עורכי דין: