ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב אגיב נגד עיריית רחובות :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה רבקה ארד

תובע
יעקב אגיב

נגד

נתבעת
עיריית רחובות

פסק דין

לפני תביעה כספית ע"ס 33,500 ₪ שעניינה השבת תשלום בעד שירותי מים ששילם התובע בגין תקופות בהן נמדדו צריכות מים גבוהות במד המים המותקן בביתו וכן השבת תשלומי ארנונה.

עיקר טענות התובע
במרבית התקופה אליה מתייחסת התביעה, התגוררו ב נכס 4 נפשות, בהן אמו של התובע שהלכה לעולמה בחודש יוני 2015. הנתבעת חייבה בחיובי מים גבוהים בהרבה מהצריכה בפועל. הצריכה הממוצעת ל 3-4 אנשים עומדת על כ- 6,000 ליטר (6 קוב) לחודשיים בעוד שהנתבעת חייבה אותו בגין 12-38 קוב לחודש. התובע פנה אל הנתבעת וביקש החלפת מונה ובדיקת טענותיו. לטענתו, לא קיבל תשובות ולמרות זאת שילם את מלוא החיובים ששלחה הנתבעת. התובע העריך את התשלום ביתר ל-5.5 השנים האחרונות ב-7,000 ₪.
אשר לחיובי ארנונה, טוען התובע כי למרות שהוא ואמו זכאים לפטור מלא, נשלחו ע"י הנתבעת חיובי ארנונה מלאים, ללא הפטור לו הם זכאים. התובע העריך בכתב התביעה את התשלום ביתר ב-5.5 השנים האחרונות ב- 19,000 ₪.
לכתב התביעה צרף התובע מסמכים שונים, בהם חשבון ארנונה מיום 19.10.14 בו פרט נציג הנתבעת בכתב יד את ההנחות/פטורים להם זכאים התובע ואמו ואת החישוב המשוקלל באופן שהפטור המשוקלל עומד על 33%, שהנתבעת עיגלה ל-35%.

עיקר טענות הנתבעת
התביעה חסרת בסיס. התובע לא פרט כיצד חושב סכום התביעה, לא צרף מסמכים מהותיים וחיוניים לבירור טענותיו ולא פרט נימוקים מהותיים ובכך פגע ביכולת הנתבעת להתגונן.
בנכס המדובר נמדדו צריכות מים תקינות, כך גם הצריכות הגבוהות מן הממוצע בנכס. בעקבות החיוב מיום 10.5.15 עד 6.7.15 התלונן התובע בפני הנתבעת כי מד המים אינו תקין וכי הקריאה הגבוהה שגויה. לכן, הוצע לתובע כי מד המים ישלח לבדיקת מעבדה אך התובע סרב לשאת בעלויות הבדיקה, כנדרש. ביום 20.7.15 הנתבעת החליפה את מד המים הישן במד חדש, מבלי לשלוח את מד המים הקודם למעבדה ומבלי שהתובע נדרש לשלם את אגרת הבדיקה כדין.
מד המים החדש מדד צריכה דומה בשיעור של 22 מ"ק עבור התקופה מיום 6.7.15 עד 6.9.15, כמות גבוהה ממוצע הצריכה לנכס אך לא חריגה. בקריאה מיום 4.11.15 נמדדה צריכה עבור התקופה מיום 6.9.15 עד 4.11.15 בשיעור של 15 מ"ק המהווה צריכה ממוצעת בנכס. בנסיבות אלו, אין בסיס לטענות התובע.
אשר לארנונה, טענו נציגי הנתבעת בדיון כי מדובר בטענות שאין מקום להעלותן במסגרת הליך משפטי זה, אלא שהיה על התובע לפנות בהליך השגה במסלול המנהלי. גם לגוף העניין טוענת הנתבעת כי העניקה לתובע ולבני משפחתו את מלוא הפטורים להם הם זכאים ובהתאם לדין.

דיון והכרעה
הנתבעת משמשת "ספק מקומי" כהגדרת מונח זה בכללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים), תשנ"ד-1994 (להלן: כללי תעריפי המים).
כלל 6(א) לכללי תעריפי המים מחייב את הספק המקומי לגבות חיובי המים עפ"י קריאה בפועל של מד המים . מקום שנמצא כי מד המים לא פעל כהלכה, הגביה תעשה עפ"י הקבוע בכלל 8 ולפי הצריכה המקבילה בשנה הקודמת.
כלל 43 לכללי תאגיד מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של שירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011 (להלן: כללי המים) מסדיר פניית צרכן לבירור צריכת המים החודשית. בכלל נקבע כי צרכן רשאי לדרוש עריכת בירור חיוב מים, תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לתשלום, אם סבר שהחשבון שגוי. לפיכך, מקום שהתובע פנה אל הנתבעת בעניין החשבון, היה עליה להפנותו להגשת בקשה לעריכת בירור ולא לבדיקת מד המים, כפי שנעשה. ראו לעניין זה בתק (ת"א) 40051-08-14 יורם שווגר נ' מי אביבים (2010) בע"מ (17.1.16): " התובע, שהתלונן על מדידות מופרזות, נענה שבאפשרותו לשלוח את מד המים לבדיקה במבדקה אם הוא חפץ בכך. דא עקא, זו אינה דרך המלך להשיב לצרכן שהתלונן על צריכה חריגה. בראש ובראשונה, היה על הנתבעת להפנות את התובע להגיש בקשה לביצוע בירור חשבון תקופתי לפי כלל 43(א) לכללי המים. לו היה התובע מגיש בקשה כזו, היה על הנתבעת לבדוק בין היתר מתי מד המים כויל בפעם האחרונה. לפי כלל 47(ב), תאגיד מים יודיע לצרכן על זכותו לדרוש שמד המים יועמד לבדיקה תוך 14 ימי עסקים מאז שהגיש לתאגיד המים בקשה לעריכת בירור. כלומר, קודם שהצרכן יועמד על זכותו לשלוח את מד המים לבדיקה, מוטל על תאגיד המים לבדוק בעצמו אם מד המים עבר כיול ובדיקה כנדרש בתקנה 44 לתקנות מדידת מים.".
מעבר לכך, כלל 13 לכללי המים מחייב את תאגיד המים לבצע בדיקה השוואתית מיד עם קבלת נתוני הקריאה ולפחות פעם אחת בכל תקופת חיוב אם הכמות שנמדדה גבוהה מהצריכה הרגילה ומממוצע הצריכה בשש תקופות החיוב האחרונות. אם הכמות שנמדדה מהווה צריכה גב והה או יותר, 130% לפחות, מהצריכה הממוצעת בשש תקופות החיוב האחרונות, על התאגיד להודיע לצרכן בחשבון התקופתי הקרוב כי צריכתו גבוהה ולפרט שיעור הגידול בצריכה (כלל 13(ב)). אם הכמות שנמדדה מהווה צריכה חריגה, המהווה 150% לפחות מצריכתו הממוצעת בשש תקופות החיוב האחרונות וההפרש בינה לבין הצריכה הרגילה עולה על 9 מ"ק בתקופת חיוב חודשית או על 18 מ"ק בתקופת חיוב דו חודשית, על התאגיד להודיע לצרכן על כך בהודעה עפ"י טופס 1 שבתוספת הראשונה שתישלח לא יאוחר מ-5 ימי עסקים ממועד ביצוע הבדיקה ההשוואתית (כלל 13(ג)). אם הכמות שנמדדה מהווה צריכה חריגה מאוד, יפעל התאגיד כאמור בצריכה חריגה וכן יעשה מאמץ סביר להודיע על כך לצרכן טלפונית או במסרון (כלל 13ג1) וכן תשלח נציג לנכס שיוודא שלא נפלה טעות בקריאה ושמד המים תקין (כלל 13(ד)).
בענייננו, הנתבעת צרפה את נתוני הצריכה והקריאות בנכס לשנים 2010-2015 ושלוש תקופות ראשונות ל-2016. עיון בנתונים מלמד על צריכה ממוצעת כדלקמן: בשנת 2010 – 16 מ"ק, בשנת 2011 - 16 מ"ק; בשנת 2012 - 17 מ"ק; בשנת 2013 - 14 מ"ק ; בשנת 2014 – 15 מ"ק; בשנת 2015 – 22 מ"ק.
החיוב לתקופה 5-6 2015 עפ"י קריאה מיום 10.5.15 הצביע על 27 מ"ק המהווים 180% מהצריכה הרגילה ובגדר צריכה חריגה. החיוב לתקופה 7-8 2015 עפ"י קריאה מיום 8.7.15 הצביע על 38 מ"ק המהווים 253% מהצריכה הרגילה ובגדר צריכה חריגה מאוד. החיוב לתקופה 9-10 2015 עפ"י קריאה מיום 6.9.15 הצביע על 22 מ"ק המהווים 151% מהצריכה הרגילה ובגדר צריכה חריגה. הנתבעת לא טענה ולא הראתה כי פעלה כפי הקב וע בכלל 13 ולא העמידה את התובע על צריכה הגבוהה מממוצע צריכתו. כך גם, מקום שנמדדה צריכה חריגה מאוד בתקופ ה 7-8, היה על הנתבעת לוודא שלא נפלה טעות בקריאה וכי מד המים תקין. לא נטען כי בוצעה בדיקה של הקריאה וגם מד המים לא נבדק אלא רק הוחלף ביום 20.7.15 לשיטת הנתבע וביום 22.7.15 לשיטת התובע. נתוני הצריכה שנקראו ומועדי הקריאות מלמדים כי החלפת מד המים בוצעה ב ין הקריאות לתקופה 9-10 ו לאחר ההחלפה הקריאות הצביעו על צריכה דומה לצריכות הממוצעות.
כאמור, לא הוכח כי הנתבעת ביצעה באופן יזום בדיקה השוואתית והודיובע על צריכה גבוהה, צריכה חריגה וצריכה חריגה מאוד. התובע הוא זה שפנה אל הנתבעת בדרישה לבדוק את העליה בצריכה (ר' בענין זה דברי נציגת הנתבעת ע' 2 ש' 30-31) ואז הודיעה הנתבעת כי הוא רשאי להעמיד את מד המים לבדיקה, על חשבונו, מקום שבנסיבות העניין חלה על התובעת חובה לבדוק את מד המים ביוזמתה ועל חשבונה. נתוני הצריכה ומועדי הקריאות אל מול מועד החלפת מד המים מצביעים על בעיה במד המים, אשר לא נבדק שכן לאחר החלפת המד הקריאות הצביעו על צריכה רגילה בנכס.
יוער כי טוב עשתה הנתבעת עת לא הלינה על כך שהתובע לא פנה בבקשה לעריכת חשבון במועד ובט ופס המתאים, שכן הנתבעת עצמה כשלה כשלא פעלה בהתאם לכללי המים.
כמו כן, מד המים אשר הוחלף לא נבדק ולא ברור האם כויל בהתאם לתקופות הקבועות בכלל 44 לכללי מדידת מים (מדי מים), תשמ"ח-1988, ובהתאם לכלל 26א לכללי המים . נציג הנתבעת מסר כי על הנתבעת מוטלת חובה להחליף מד מים אחת ל-5 שנים אך לא ידע למסור נתונים בענין זה ומתי נבדק מד המים (ר' ע' 3 ש' 10-12) .
כאמור, הנתונים שנקראו במד המים טרם החלפתו חייבו את הנתבעת לבדוק את מד המים ביוזמתה והנתבעת לא עשתה כן , נתונים המצביעים ברמת ההסתברות הנדרשת כי מד המים היה תקול . בנסיבות אלו, אין מקום ליתן לנתבעת להנות מחזקת תקינות מד המים (ראו פסקה 12 לתק (ת"א) 40051-08-14 יורם שווגר נ' מי אביבים (2010) בע"מ).
לכן, יש לחשב את צריכת המים לפי הערכת צריכה רגילה בהתאם לכלל 50 וכלל 8(ב)(1) לכללי המים, בהתאם לצריכה המקבילה בשנה הקודמת. בתקופת 5-6 לשנת 2014 נ קראו 15 מ"ק, ובאותה תקופה בשנת 2015 27 מ"ק. ההפרש – 12 מ"ק; בתקופת 7-8 2014 נ קראו 15 מ"ק ובאותה תקופה בשנת 2015 נקראו 38 מ"ק. ההפרש – 23 מ"ק; בתקופת 9-10 2014 נקראו 14.5 מ"ק ובאותה תקופה בשנת 2015 נ קראו 22 מ"ק. ההפרש – 7.5 מ"ק. לא הוצגו לפני חשבונות המים הרלוונטים לתקופות האמורות ולא ניתן לערוך חישוב מדוייק ובשים לב למספר הנפשות בכל תקופה .
לאור האמור, הנתבעת תערוך החישוב הנכון בהתאם לאמור מעלה ו לכללים 50 ו-8(ב)(1) לכללי המים בגין תקופות 5-6, 7-8 ו-9-10 לשנת 2015 ותשיב לתובע הסכום ששולם ביתר תוך 14 ימים מיום קבלת פס ק הדין כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ביצוע החיוב ועד למועד התשלום.
מעבר לאמור לעיל, הנתונים שהובאו לפני לא מלמדים על צריכה חריגה נוספת המצדיקה השבה.
אשר לארנונה – תקנות הסדרים במשק המדינה ( הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993, קובעות את ההנחות והפטורים שרשאית רשות מקומית להעניק עפ"י הקריטריונים הקבועים בתקנות ומסדירה אופן הגשת בקשות, הסדרים לגבי מספר פטורים ועוד. התובע בענייננו לא הצביע מהן ההנחות להן הוא זכאי לשיטתו ובמה שגתה הנתבעת באופן חישוב הארנונה ביחס להנחות או הפטורים האמורים. טענתו בענין זה היתה כללית לפיה הוא ואמו המנוחה היו זכאים להנחות שונות, אשר מקורן ושיעורן לא פורט, שבפועל לא ניתנו להם במלואן. די בכך כדי לדחות את טענת התובע בעניין זה. גם לגוף העניין ומעבר לדרוש, הנתבעת מצידה פרטה את ההנחות להן זכאי התובע וההנחות להן היתה זכאית אימו המנוחה והציגה ופרטה כי בפועל ההנחות ניתנו וחיוב הארנונה בוצע בהתאם לכך ולקריטריונים שנקבעו ע"י הנתבעת בהתאם לסמכותה . הסברי הנתבעת בענין זה ניתנו לתובע בזמן אמת, כפי הנספח שצרף התובע לתביעתו, הסברים עליהם חזרו נציגי הנתבעת בדיון והניחו את הדעת . אף בחשבונות הארנונה שהוצגו ניתן להיווכח כי הנחות אכן ניתנו בפועל. אשר על כן, בענין זה לא הוכחו טענות התובע.
סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת להשיב לתובע חיובים בגין חיובי מים כמפורט בסעיף 20 לעיל.
בנסיבות הענין ובנוסף לאמור, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות ההליך בסך 750 ₪.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 15 ימים.

ניתן היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב אגיב
נתבע: עיריית רחובות
שופט :
עורכי דין: