ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף קאלימי נגד אלקטרה בניה בע"מ :

בפני כבוד ה שופט רונן אילן

תובע

יוסף קאלימי (יקל עבודות פנים)

נגד

נתבעת
אלקטרה בניה בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לתשלום יתרת חוב עבור ביצוע עבודות קבלניות ותביעה שכנגד לפיצוי על נזקים שנגרמו במהלך ביצוע אותן העבודות.
לפי הסכם שנכרת בין הצדדים, שכרה הנתבעת במהלך 2007 את שירותי התובע כקבלן משנה בפרויקט בנייה שבצעה, ולשם ביצוע עבודות גבס בפרויקט. התובע החל בביצוע העבודות, אך אלו הופסקו כעבור מספר חדשים בטרם הושלמו, וכאשר התברר שהתובע איננו עומד בלוחות הזמנים שנקבעו מראש.
בתביעה זו עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום יתרת החוב על העבודות שבוצעו, לטענתו, עד להפסקת ההתקשרות. בתביעה שכנגד מאידך, עותרת הנתבעת לפיצוי על הנזקים שלטענתה הסב לה התובע באי עמידתו בהסכם.
כל הטענות הללו מתבררות בתביעה שהוגשה באפריל 2013 ומתייחסת לעבודות שבוצעו עוד ב-2007, כך שכבר מחלוף השנים בפני שני הצדדים קושי ברור בבירור העובדות והטענות.
העובדות
התובע עוסק בביצוע עבודות גבס ושיפוצים, תחת השם המסחרי "יקל עבודות פנים". הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בביצוע עבודות בנייה.
במהלך 2007 בצעה הנתבעת פרויקט בניית מבנה בנמל התעופה בן גוריון, מבנה המכונה "בניין UPS" (להלן: "הפרויקט"). תוך כדי ביצוע הפרויקט נוצר קשר בין נציגי הנתבעת לתובע, ונדונה האפשרות שהתובע יבצע את עבודות חיפוי הפנים והגבס בפרויקט, כקבלן משנה של הנתבעת.
בעקבות משא ומתן זה הגיעו הצדדים להסכמה, וזו גם הועלתה על הכתב בהסכם שנחתם על ידי הצדדים במהלך יוני 2007 (להלן: "ההסכם"), או בסמוך לכך.
בהסכם נקבע, בין היתר, שהתובע יבצע את עבודות התקנת קירות ותקרות גבס בפרויקט לפי תכניות שקבל מהנתבעת, וכי התמורה תחושב לפי כתבי כמויות שיפורטו בחשבונות שיגיש התובע. היקף התמורה הכולל הוערך בסך של 1,116,300 ₪ (כמצוין בחשבונות החלקיים – הנספח לכתב התביעה) ועוד נקבע בהסכם שמכל סכום שיגיע לתובע בגין חשבונות שיאושרו תעכב הנתבעת 5% כפיקדון (סעיף 4 סיפא בהסכם) וכי התובע מתחייב להשלים את העבודות עד ליום 30.10.07 (סעיף 6.1.3 בהסכם).
התובע בצע עבודות בפרויקט לפי ההסכם במשך כ- 4 חדשים (יוני – אוקטובר 2007), שבמהלכם גם הגיש לנתבעת 3 חשבונות חלקיים וקבל מהנתבעת תשלומים בהיקף כולל מצטבר של 143,073 ₪ בתוספת מע"מ.
במהלך חדש אוקטובר 2007 הפסיק התובע את ביצוע העבודות לפי ההסכם, וזאת כאשר עד לאותו מועד בוצע על ידיו רק חלק קטן מכלל העבודות נשוא ההסכם. לאחר הפסקת עבודת התובע, השלימה הנתבעת את העבודות בפרויקט, בין היתר באמצעות קבלני משנה אחרים עימם התקשרה להשלמת עבודות הגבס, נשוא ההסכם עם התובע.
במהלך חדש מרץ 2009 פנה התובע ללשכה לסיוע משפטי ובקש סיוע בבירור טענות שיש לו כלפי הנתבעת. בעקבות פניה זו נשלח לנתבעת מכתב ביום 30.3.09, ובו נטען בשם התובע ליתרת חוב של הנתבעת בסך של 128,000 ₪, בגין עבודות שבצע התובע לפי ההסכם (נספח א/1 לתצהיר התובע). בעקבות פנייה זו התקיימה פגישה ביום 6.5.09 בנוכחות התובע ונציגי הנתבעת.
בסיכום הפגישה אותו ערכו נציגי הנתבעת, נכתב שבמהלך הפגישה הכחישו נציגי הנתבעת את טענות התובע ליתרת חוב כלשהי של הנתבעת, ואף טענו שהכספים ששולמו לו שולמו "כמחווה של רצון", שכן התובע לא הגיש חשבונות מפורטים כנדרש בהסכם. עוד נכתב בסיכום הפגישה כי על התובע להגיש לנתבעת עד 8.5.09 חשבון סופי מפורט וזה יבדק על ידי הנתבעת.
סיכום הפגישה הועבר ללשכה לסיוע משפטי ובאמצעותה גם לתובע. בעקבות זאת, העביר התובע לנתבעת דרישת תשלום אך במכתב הנתבעת מיום 12.5.09 (חלק מנספח א' לתצהיר התובע) נדחתה הדרישה ונטען שלדרישה לא צורפו פירוט או תכניות המאפשרות בדיקה נאותה של החשבון.
מאז חדש מאי 2009 ועד להגשת תביעה זו ביום 18.4.13, לא היה כל קשר בין התובע לנתבעת.
תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
לטענת התובע, הפרה הנתבעת את התחייבותה לשלם עבור העבודות שבצע בפרויקט לפי ההסכם, עד אשר לא נותרה לו ברירה אלא לחדול מביצוע העבודות ולדרוש את פירעון החוב.
לפי גרסת התובע, למרות קשיים שהערימה הנתבעת (למשל שינוי תכניות, מחסור בכח אדם וסכסוכים עם עובדים אחרים בפרויקט) בוצעו העבודות על ידי התובע על הצד הטוב ביותר ואף זכו לתשבחות. התובע אף התבקש לבצע עבודות החורגות מתכולת העבודה שנקבעה בהסכם, ואף אותן בצע על הצד הטוב ביותר.
כנגד זאת, התברר לתובע שהנתבעת מאשרת לתשלום רק חלק מהחשבונות החלקיים שהוגשו לה, ופעם אחר פעם הנתבעת מפחיתה מסכומי החשבון. כך, טוען התובע, מחשבונות אותן הגיש בחדשים יוני – אוקטובר בסך כולל של 356,391.50 ₪, שילמה הנתבעת סך של 143,072 ₪ בלבד.
לאחר שכל דרישות התובע לתשלום החשבונות שהגיש במלואם נדחו, טוען התובע שלא נותרה לו ברירה אלא לחדול מביצוע העבודות בפרויקט ולבוא חשבון עם הנתבעת על יתרת חובה.
התובע מסכם את העבודות שביצע בפרויקט (חלקן לפי ההסכם וחלקן מעבר להתחייבויות בהסכם) בסך של 356,391.50 ₪. מסכום זה מבקש התובע להפחית תשלומים שקבל בסך של 143,072 ₪ וכן עלויות חומרים בהן נשאה הנתבעת בסך של 56,257.80 ₪. יתרת החוב לפי תחשיבי התובע עומדת לפיכך על 157,061 ₪.
לחוב זה מבקש התובע להוסיף פיצוי בסך של 10,000 ₪ על עגמת הנפש שהסבה לו התנהלות הנתבעת. סכום התביעה הכולל הועמד איפה על סך של 167,060 ₪.
לטענת הנתבעת, אין לתביעה זו כל בסיס, אין לתובע כל זכות לתשלום מהנתבעת ודווקא הוא שחייב כספים לנתבעת על הנזקים שגרם בהפרת התחייבויותיו.
לפי גרסת הנתבעת, כבר בתחילת ביצוע עבודות התובע בפרויקט, התברר שאין לו את האמצעים והיכולת לעמוד בהתחייבויותיו לביצוע העבודות באיכות ובמועד שנקבעו בהסכם. משהתברר הדבר, עשתה הנתבעת מאמץ לסייע לתובע ברכישת חומרים עבורו, אך ללא הועיל. הפיגור בביצוע העבודות הלך וגדל ואף אלו שבוצעו – בוצעו באיכות ירודה והביאו לתלונות מצד מזמין הפרויקט. בהמשך, השכיל התובע להבין שאין לו את האפשרות לעמוד בהתחייבויותיו לפי ההסכם, ולכן הוא עצמו בקש להפסיק את ההתקשרות במהלך אוקטובר 2007 ולאחר שבצע רק כ- 15% מכלל תכולת העבודה לה התחייב בהסכם.
עוד טוענת הנתבעת שבמהלך ביצוע העבודות הגיש התובע 3 חשבונות חלקיים בלבד. החשבונות הללו נבדקו, והתשלומים אשר אושרו לתשלום לתובע נבעו מאותן כמויות שאושרו על ידי המזמין, אישור שהיווה תנאי הכרחי לכל תשלום, שכן בהסכם נקבע שכל תשלום לתובע יהיה " גב אל גב" לאישור המזמין. כך טוענת הנתבעת שאין לתובע כל זכות לתשלום נוסף מעבר לתשלומים שאושרו ושולמו לו בפועל בסך של 143,073 ₪.
הנתבעת מציינת שתביעה זו הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שהתובע נמנע מהצגת חשבון מפורט לביסוס טענותיו בהמשך לפגישה מיום 6.5.09, וכאשר גם לתביעה זו לא מצורף חשבון מפורט שכזה.
בד בבד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, ובה היא עותרת לחיוב התובע בתשלום סך של 647,498 ₪, בטענה לנזקים שנגרמו לה עקב הפרת התחייבויות התובע בהסכם.
לפי גרסת הנתבעת, הפר התובע את התחייבויותיו להשלמת העבודות נשוא ההסכם עד לסוף אוקטובר 2007, ונטש את אתר הפרויקט כשהוא מותיר עבודה חלקית בלבד, חסרה ולקויה. במצב זה, טוענת הנתבעת, לא נותרה לה ברירה אלא לשכור שירותי קבלנים אחרים שיבואו בנעלי התובע וישלימו את העבודות. דא עקא, טוענת הנתבעת, שבמהלך ההתקשרות עם קבלנים אחרים התברר שהנתבעת נאלצת לשלם להם סכומים העולים על אלו שסוכמו עם התובע וכך גרם התובע לנזק כספי ישיר לנתבעת.
לפי תחשיבי הנתבעת, בגין הפרת ההסכם על ידי התובע שולם על ידה סך עודף של 442,451.62 ₪ לקבלנים האחרים שהשלימו את העבודות. מסכם זה מבקשת הנתבעת להפחית את סכומי הפיקדון שהיא מעכבת בסך של 7,153 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית טוענת הנתבעת לנזק בסך כולל של 535,868 ₪ בתוספת מע"מ. לנזק זה מבקשת הנתבעת להוסיף את הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, בשיעור 10% מערך ההסכם – 111,630 ₪, וכך עותרת לחיוב התובע בתשלום סך של 647,498 ₪.
בכתב התשובה אשר הגיש התובע מפני התביעה שכנגד כופר התובע בכל טענות הנתבעת ותחשיביה.
לטענת התובע, מלכתחילה ידעו נציגי הנתבעת כי התובע מעסיק מספר קטן של עובדים. התובע כלל לא היה מודע לכך שהוא נוטל על עצמו עבודות בהיקף העולה על יכולתו, ודווקא נציגי הנתבעת ידעו זאת ובכל זאת הציגו בפניו מצגים לפיהם יוגש לו סיוע כך שיוכל לעמוד בביצוע ההסכם.
בהמשך, טוען התובע, כאשר התברר שאין אפשרות להשלמת העבודות לפי ההסכם על ידי התובע, הוסכם במשותף על הפסקתן, ועל תשלום לתובע על כל העבודות שנעשו בפועל עד להפסקת העבודות.
כך מכחיש התובע את הטענה להפרת ההסכם מצידו ומכחיש את הטענות לפיהן יש לחייבו בתשלום פיצוי כלשהו לנתבעת.
התובע תמך את גרסתו בתצהירו. הנתבעת תמכה את גרסתה בתצהיר יעקב מדג'ר (מנהל בנתבעת בתקופה הרלוונטית) ובתצהיר רו"ח ניר גבעתי (לשם הגשת כרטסות ספקים ממערכת הנהלת החשבונות של הנתבעת). ביום 23.12.15 וביום 5.2.16 נחקרו העדים. בתום החקירות ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים ונקבע שהשלמת הסיכומים תיעשה בעל פה ביום 20.7.16.
באותו מועד, נוכח שביתה במערכת בתי המשפט, לא ניתן היה להשלים את הסיכומים בעל פה, שלכן הוקצב מועד נוסף להשלמת הסיכומים בכתב.
דיון
אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שיחסיהם בכל הנוגע לעבודות התובע בפרויקט – הוסדרו בהסכם.
לפי טענת התובע, ההסכם נחתם רק בסוף יולי 2007, בעוד שהוא החל בביצוע העבודות עוד ביום 15.6.07. עוד מלין התובע על כך שנוסח ההסכם הוצג בפניו בערב יום 26.7.07 בדרישה שייחתם עד ליום 30.7.07, כך שלא הייתה לו כלל שהות לבחון את נוסח ההסכם או להיוועץ לגביו.
דא עקא, שהתובע אף איננו טוען שהלין על אופן כריתת ההסכם או תוכנו עד להגשת התביעה. התובע איננו טוען שאפילו מחה על דבר מאלו, וודאי שאיננו מציג מכתב שכתב ובו טרוניה באשר לאופן כריתת ההסכם או תוכנו. למעשה, גם בתביעה זו, זולת טרוניה זו לא עותר התובע לדבר בקשר עם תניות ההסכם ואיננו טוען שיש להתעלם מתניה כלשהי בהסכם.
כך מתברר ששני הצדדים מסכימים שההסכם הוא המסמך אשר מסדיר את יחסי הצדדים בכל הנוגע לביצוע העבודות בפרויקט.
אף לנסיבות הפסקת עבודות התובע בפרויקט אין כל רלוונטיות לבחינת טענות התובע בתביעה אותה הגיש.
לפי טענת התובע, ביצוע העבודות השתבש באשמתה הבלעדית של הנתבעת. כך טוען התובע לשינויים בתכניות, למחלוקות מול עובדים אחרים, ולבקשת ביצוע עבודות נוספות, כגורמים שעיכבו את ביצוע העבודות. אף טענות אלו של התובע נטענות בלא כל ניסיון לבסס אותן בראיות, דוגמת מכתבים שכתב לנתבעת או אף שיחות בעל פה שנוהלו, כך שקשה ליתן אמון בגרסה שכזו הנטענת לראשונה בהגשת התביעה, כ- 7 שנים לאחר ביצוע העבודות.
ועם זאת, שוב, התובע לא עותר לדבר בהקשר לטענות אלו כך שאין כל צורך להכריע בהן.
כך מתברר שטענתו היחידה של התובע הינה ליתרת חוב שנותרה חייבת לו הנתבעת על עבודות שבצע בפועל בפרויקט, הן כאלו שבוצעו לפי תכולת העבודות בהסכם והן עבודות נוספות החורגות מההסכם. טענה זו על התובע, הוא "המוציא מחברו", להוכיח.
מבחינת הראיות אשר הציג התובע, מתברר שהראיה היחידה עליה מבסס התובע את טענותיו הינה הצהרתו שלו. הא ותו לו. אלא שהצהרת התובע בתביעה שהוגשה ב- 2013 על היקף מדויק של עבודות שבוצעו ב- 2007 – איננה מספיקה מאלו הסיבות:
הצהרת התובע איננה מתיישבת עם התחייבותו בהסכם.
בהסכם נקבע (סעיף 20.1.1) שבתוך 30 יום מגמר העבודות על התובע להגיש חשבון סופי. אופן הגשת החשבון הסופי מוסדר בהסכם (סעיף 20.1.2) כך:
החשבון הסופי שיוגש ע"י הקבלן יכלול פירוט כל העבודות בהתאם לנספחים, חישובי כמויות, מדידות ותכניות עדות, פירוט השינויים, הקטנה או הגדלה לפי דרישות החברה, וכן פירוט העבודות הנוספות, החומרים והסכומים וכל פרוט אחר שידרש על ידי החברה.
משמע, לפי ההסכם הוטל על התובע להציג חשבון סופי אותו ערך, חשבון מפורט הכולל חישובים, כמויות, מדידות ותכניות. חשבון אשר יאפשר לבחון במדוקדק את העבודות שבוצעו לפי הנטען ולבחון את התחשיב של התשלומים הנדרשים בגינן.
לתמיכה בטענתו מציג התובע מסמך אשר ערוך בכתב ידו וכותרתו "חשבון סופי עבודות גבס עבור יוסף קאלימי" ואשר נושא התאריך 26.11.07 (נספח ה/3 לתצהיר התובע). במסמך זה רב הנסתר על הגלוי. על פניו, אין במסמך זה ולו ניסיון לפרט ולהציג את העבודות שבוצעו, כמויות ומדידות. למסמך זה גם לא מצורפות תכניות כלשהן שיוכלו להצביע על המקומות בהן בוצעו העבודות. למעשה, כל שיש במסמך זה אלו מספרים כוללניים אותם ערך התובע. מספרים שלא נתמכים בכל אסמכתא ולכן גם לא ניתנים לבדיקה.
בכל הנוגע לאופן בו התחייב התובע להגיש חשבון סופי הרי שבכך לא עמד התובע בהתחייבותו.
אף אותם 3 "חשבונות חלקיים" שהגיש התובע תוך כדי ביצוע העבודות אינם מפורטים כנדרש בהסכם, כאסמכתא לחשבון סופי.
אותם "חשבונות חלקיים" מתבססים אף הם על טבלאות ערוכות בכתב יד, ככל הנראה על ידי התובע, ואלו כלל אינן נתמכות באסמכתאות המאפשרות בדיקת הנתונים הנטענים.
אמנם, לפי ההסכם לא חייב היה התובע לצרף לחשבונות החלקיים תכניות או אסמכתאות (סעיף 19.4.1 בהסכם), כאשר אלו הועברו לבדיקת ואישור המהנדס (כהגדרתו בהסכם), אך לא כן כשאלו אמורים לבסס את החשבון הסופי.
לא ברור ולא ניתן להבין כיצד השתהה התובע בפנייה לנתבעת זמן כה רב. התובע טוען למצב כלכלי קשה אשר הקשה עליו בהגשת התביעה, אך קושי כלכלי איננו הסבר לכך שאפילו פנייה כתובה לנתבעת איין. ההתקשרות בין הצדדים הופסקה עוד בסוף 2007 אך הפנייה הכתובה הראשונה שמציג התובע הינה מיום 30.3.09.
בעקבות פנייה זו נערכה פגישה, לתובע נמסר עוד בחדש מאי 2009 שעליו להגיש חשבון מפורט, ושוב נאלם התובע דום כ- 4 שנים.
השתהות שכזו מקשה אף היא על האפשרות להסתמך בלעדית על הצהרת ותחשיבי התובע.
התובע עצמו מציג גרסאות שונות לתחשיב.
במכתב הדרישה מיום 30.3.09 נטען לחוב בסך של 128,000 ₪. בכתב התביעה נטען לעומת זאת שהחוב עומד על 157,061 ₪.
חלק מתחשיב החוב הינו קיזוז חומרים, אשר לפי טענת התובע רכשה עבורו הנתבעת, אך התובע עצמו טוען שאיננו יודע את עלות אותם חומרים ורק "מעריך" סכום זה בסך של 56,258 ₪ (סעיף 66 בכתב התביעה). התובע אף לא מנסה לפרט ולהסביר את הבסיס לאותה "הערכה".
התובע טוען כי על הנתבעת לשלם לן סך של 67,329.20 ₪ עבור עבודות שהן "מעבר לתנאי החוזה" (כעולה מטבלת סיכום החשבון – נספח ב' לכתב התביעה), אך איננו טורח להביא ולו רמז של פירוט לסכום זה, לא פרטים על הזמנת אותן עבודות חריגות ולא פרטים על אשר סוכם ובוצע בגינן.
במהלך חקירתו הנגדית התבקש התובע להסביר את התחשיבים שהוא מציג. שוב ושוב התבקש התובע להסביר את הסכומים שהוא דורש. שוב ושוב התברר שאפילו התובע איננו מסוגל להסביר את הסכומים שהוא תובע (עמ' 6 – 7 בפרוט'). במצב זה, קשה ליתן אמון בגרסת התובע בכל הנוגע למהימנות תחשיביו.
כך מסתבר כי התובע מבקש בתביעה זו, אשר הוגשה ביום 18.4.13, לערוך מול הנתבעת התחשבנות על עבודות שבוצעו עוד בשנת 2007. התובע מבקש לעשות כן בלא כל ראיה אובייקטיבית שיכולה לתמוך בתחשיביו; בלא אסמכתאות כלשהן שיאפשרו לבחון את תחשיביו; בלא חשבון סופי מפורט כנדרש בהסכם; בלא הסבר של ממש להשתהותו ארוכת השנים; ותוך הצגת גרסאות שונות ותחשיבים לא מוסברים ולא ברורים.
במצב שכזה, אין כל אפשרות לקבוע שעלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה ואין מנוס מדחיית התביעה.
לטענת הנתבעת, לא זו בלבד שיש לדחות את התביעה, אלא שעל התובע לשלם לנתבעת פיצויים על הנזק שהסב לה בהפרת ההסכם, שעל כך הוגשה תביעה שכנגד בסך של 647,498 ₪.
לפי גרסת הנתבעת, כבר במהלך ביצוע העבודות התברר שהתובע איננו מבין את התכניות שקבל לביצוע, שהוא איננו מעסיק כח אדם בהיקף הנדרש, ואיננו עומד בלוחות הזמנים שנקבעו. במצב זה, ממשיכה וטוענת הנתבעת, הבין התובע עצמו שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו שלכן הודיע בעצמו על הפסקת העבודות באוקטובר 2007. מצב זה איפה, לפי שיטת הנתבעת, היווה הפרה יסודית של התחייבויות התובע ומקים לה את הזכות להיפרע ממנו על נזקיה.
לפי גרסת התובע מאידך, הפסקת העבודות כלל לא הייתה מעשה חד צדדי שלו, אלא החלטה משותפת של התובע ושל נציגי הנתבעת, החלטה במסגרתה הוסכם על הפסקת ההתקשרות ותשלום עבור העבודות שבוצעו עד להפסקת ההתקשרות.
נוכח מחלוקת זו הנה אשר התברר:

הנתבעת תומכת את גרסתה באשר לנסיבות הפסקת ההתקשרות בתצהירו של יעקב מדג'ר, אך הוא מציין במפורש שלא היה מעורב אישית בהסכמה על הפסקת ההתקשרות והמידע שהוא מוסר מתבסס על הדברים אשר "נמסרו לו" על ידי מנהל הפרויקט, יהודה קן-דרור (סעיף 19 בתצהיר יעקב מדג'ר). עדות זו איננה אלא עדות מפי השמועה שאיננה קבילה כלל ואיננה יכולה להוות בסיס כלשהו לטענות הנתבעת.
הנתבעת עצמה מציגה חילופי דברים ומכתבים בין נציגיה לבין התובע במהלך 2009, חילופי דברים נוכח בקשת התובע להתחשבנות על החוב המגיע לו, לשיטתו. באותו "סיכום פגישה" מיום 7.5.09 מוזמן התובע להגיש חשבון מפורט שיבדק ומצוין שנזקי התובע "יופחתו מחשבונותיו". ואין אלא לתמוה.
אם לשיטת הנתבעת עמד חובו של התובע על הנזקים שהסב על מאות אלפי שקלים, בעוד העבודות שבצע היו לכל היותר 15% מכלל העבודות נשוא ההסכם (סעיף 20 בתצהיר יעקב מדג'ר), כיצד עוד נותר מקום להתחשבנות?
הרי על פניו, בתחשיב גס, אם הסתכם ההסכם בעלות צפויה של 1,116,30 ₪, לכל היותר זכאי היה התובע לכ- 175,000 ₪ . זכות פחותה מהרבה מהנזק המיוחס לו. לא ברור איפה מדוע לא הבהירו לו נציגי הנתבעת בו במקום שאין טעם בהגשת חשבונות שכן חובו עולה בהרבה על כל חוב אפשרי של הנתבעת.
התברר שהנתבעת לא טרחה לפנות לתובע בכתב ולו פעם אחת מאז הפסקת העבודות, ולהתריע בפניו על ליקוים או נזקים או חוב. זו התנהלות שיש בה היגיון אם מקבלים את גרסת התובע. זו התנהלות שאין בה הגיון אם מקבלים את גרסת הנתבעת לקיומו של חוב.
לפיכך, אני מקבל את גרסת התובע בכל הנוגע לנסיבות הפסקת ההתקשרות ודוחה את גרסת הנתבעת. כך מתברר שההתקשרות בין הצדדים הופסקה בהסכמה הדדית, כששני הצדדים מבינים שאין אפשרות להמשיך בביצוע העבודות נשוא ההסכם, ובלא שתהיה למי מהצדדים טרוניה על הפסקת ההסכם. כל שהוסכם הוא על תשלום לתובע עבור העבודות שבוצעו ותו לא.
למעלה מהצורך יצוין שאפילו מצאתי שיש מקום לפצות את הנתבעת על נזקיה, לא ניתן היה לקבל את התביעה שכנגד.
הנתבעת טוענת לנזק אשר נובע מההפרש בין מה שהתחייבה לשלם לתובע לבין מה ששילמה בפועל, ברם לא הביאה כל עדות מומחה מטעמה, לא הביאה עדות של מי מאותם קבלנים שהשלימו את העבודות, ולא הציגה אסמכתא לכך שאת התשלומים ששילמה לשיטתה – שילמה בדיוק לאותן עבודות נשוא ההסכם עם התובע.
עדותו של רו"ח ניר גבעתי מטעם הנתבעת, לא נועדה אלא לצורך הצגת כרטסות הנהלת החשבונות של הנתבעת. רו"ח גבעתי כלל לא טען לידיעה אישית על תוכן ההתקשרות או היקף העבודות שבצעו אותם ספקים ואישר שלא ניתן ללמוד על כך דבר מהכרטסות שהציג (עמ' 14; ש' 10 – 15 בפרוט') .
אף עדותו של יעקב מדגר בעניין זה (סעיפים 33 – 34 בתצהירו) כוללנית. מר מדג'ר מציין בתצהירו סכומים ששולמו לקבלנים שהחליפו את התובע, אך בלא כל ניסיון לפרט ולהבהיר את היקף העבודות שבצע כל קבלן אחר שכזה, את אופן ההתקשרות איתו, או כל פרט אחר שיאפשר לבחון את הטענה לנזק שהסב התובע.
הנתבעת אף מבקשת לחייב את התובע בפיצוי מוסכם בנוסף לפיצוי על נזק ממשי, ובניגוד להוראות סעיף 15 (ב) בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, שאינן מאפשרות הגשת תביעה לפיצוי מוסכם בנוסף לפיצוי על נזק אחר.
במהלך עדותו טען רו"ח גבעתי שהתביעה שכנגד לא הייתה מוגשת אלמלא הגיש התובע את תביעתו הוא (עמ' 16; ש' 15 – 17 בפרוט'). נראה שלא בכדי כך נטען, ולא מתוך "ויתור" של הנתבעת על נזקים שלכאורה נגרמו לה. נראה שהתביעה שכנגד הוגשה רק כדי שתהווה משקל מול תביעת התובע ולא על בסיס עילה של ממש.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
אשר על כן אני דוחה את התביעה אשר הגיש התובע; ודוחה אף את התביעה שכנגד אשר הגישה הנתבעת.
מאחר ושתי התביעות נדחו, אין מקום לחיוב בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו הוא.
ניתן היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף קאלימי
נתבע: אלקטרה בניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: