ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סיון אבן פניץ נגד פסק דין :

התובעת

סיון אבן פניץ ת.ז. XXXXXX365

נגד

הנתבעים
.1 לוטוסנד בע"מ ח.פ. 5150328522
.2 חגי פולישוק ת.ז. XXXXX975

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

עניינה של תביעה זו בעתירת התובעת ל חיוב הנתבעים – נתבעת 1 שהיא חברה בעלת אפליקציות המאפשרות מילוי ומשלוח טפסי הגרלה של מפעל הפיס באמצעים אלקטרונים ונתבע 2 המכהן כדירקטור בחברה זו, לשלם לה פיצוי בסך 33,000 ₪ בגין שיגור 33 מסרוני פרסומת שלטענתה נשלחו על ידם אל מכשיר הטלפון הנייד שלה.

לטענת התובעת, מסרונים אלה אשר כללו מסרים שנועדו לעודד אותה לרכישת שירותי לוטו קבוצתי, נשלחו אליה החל מיום 8.8.16 למרות שהיא לא נתנה למי מהנתבעים את הסכמ תה המפורשת לכך וחרף בקש ותיה החוזרות להסירה מרשימת התפוצה שלהם.

מנגד טוענים הנתבעים כי ההודעות שנשלחו אל התובעת אינן אלא "שירות דיוור חכם" הכרוך ברישום מראש וכי בתאריך 28.7.15 בשעה 01:53 נרשמה התובעת לשירות זה באמצעות אתר החברה, שלצורך השימוש בו היה עליה להסכים לתנאי תקנונה, הכוללים הסכמה ל קבלת מידע בדבר הגרלות.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי במסרונים ששוגרו אל התובעת קיים קישור (לינק) המאפשר הסרה מרשימת התפוצה ולפיכך יכולה היתה היא לבקש את הסרתה מן הרשימה ולהביא לידי הפסקת השירות. עוד טוענים הנתבעים כי המסרונים ששוגרו אל התובעת לא כללו מסר פרסומי אלא "הפנו את תשומת לבם של הנרשמים לשירות זה אל ה הגרלות שיתכן והם ירצו להשתתף בהן ".

במהלך עדותה בבית המשפט אישרה התובעת כי היא אכן "הורידה " למכשיר הטלפון הנייד שלה אפליקציה של נתבעת 1, אלא שלגרסתה היא עשתה זאת אך ורק כדי "להסתכל איך היא עובדת" ולא נרשירות. התובעת טוענת כי היא המשיכה לקבל את המסרונים למרות שהשיבה בהודעה למספר הטלפון שצוין במסרון ככזה המאפשר הסרה (052-XXXX415) ואף מחקה את האפליקציה. לתמיכת טענותיה צירפה התובעת לכתב תביעתה את תצלומי המסרונים שנשלחו אליה החל מיום 8.8.15 ועד 17.10.15 וכן תצלום הודעת sms שלה מיום 15.8.15 בה כתבה למספר 052-XXXX415 : "מבקשת להסיר את הטלפון שלי מרשימת התפוצה".

מנכ"ל נתבעת 1 - מר ניר בן גל אשר הופיע לדיון בבית המשפט מטעמה , עמד על הטענות בדבר רישום התובעת לשירות והימנעותה מלבצע את בקשת ההסרה כנדרש, דהיינו מבלי שהיא לחצה על "אישור" ההסרה כמתבקש, באמרו: "...אני יכול להראות לביהמ"ש בדיוק את היום והשעה שבהם נרשמה התובעת לשירותי הנתבעת. התובעת פשוט מעמידה פנים, מעבר לזה שהיא לא לחצה לעולם על שום לינק, היא גם לא טוענת את זה בכתב התביעה. היא לכל היותר הראתה מסך שהיא רשמה את מס' הטלפון וההודעה הזאת לא הגיעה לשרתים שלנו. היא לא מראה אישור שהיא קיבלה באמת על זה שהיא הוסרה. התובעת חיכתה לקבל 33 הודעות כדי להגיע למכסה של בית המשפט לתביעות קטנות. זה לא נראה דבר ת מים...". בהציגו בפני את פרטי התובעת המצויים בשרתי הנתבעת 1 (מס' תעודת זהות, מס' טלפון נייד וכתובת מייל) הוסיף מר בן-גל ואמר: "אני עומד על כך שהפרטים שלה נמצאים אצלנו מהרשמה שלא מדעת".

לנוכח התעקשות התובעת על כך שהיא ביצעה את בקשות הסרתה מרשימת התפוצה כנדרש, ולאחר שבמהלך הדיון היא הצהירה לפתע כי "עכשיו היא מוצאת אישור לכך שבקשת ההסרה שלה בוצעה בהצלחה ב- 30.12", הוריתי לה ל הגיש לתיק בית המשפט את הראיות הנוספות שיש ברשותה כטענתה, לפניותיה הנוספות אל הנתבעת בבקשות הסרה שלא נענו . דא עקא, ש הראיות הנוספות שהוגשו מטעם התובעת כוללות תצלומים של מסרונים נוספים על אלה שצורפו לכתב תביעתה , מהתאריכים 4.8.15-7.8.15 בהם מופיעה כתובת להסרה שונה מאלה המ ופיעות במסרונים שתצלומיהם צורפו לכתב התביעה – דהיינו, בעוד שבמסרונים שנשלחו אליה בין 8.8.15 ל- 17.10.15 מופיעות כתובות שונות שתחילתן ב- http://tinyurl.com...., הכתובת המופיעה במסרונים מ- 4.8.15-7.8.15 היא כתובת אחרת - http:/goo.gl/llCqe , שלגביה טוענת התובעת כעת כי היא "אינה לחיצה" ומופיעה במנוע החיפוש "גוגל" כ"מסמך המפר את התנאים וההגבלות שלו".

הנתבעת, הטוענת - ובצדק לטעמי - כי אין בראיות נוספות אלה כדי להוכיח דבר מטענות התובעת בכתב תביעתה וכי מדובר ב"גרסה כבושה", מציינת כי ככל הנראה, לא בכדי, נמנעה התובעת מלהגיש ראיות בדבר נסיונות ההסרה שבוצעו על ידה, כפי שהיא נדרשה לעשות.
דיון והכרעה
סעיף 30א'לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב-1982 קובע כי:
(ב) "...לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקב דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה".
....
(ה)
(1) "מפרסם המשגר דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף זה יציין בו את הפרטים האלה באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות:
...
(ב) שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו;
(ג) זכותו של הנמען לשלוח בכל עת הודעת סירוב כאמור בסעיף קטן (ד), ודרך אפשרית למשלוח הודעה כאמור שהיא פשוטה וסבירה בנסיבות העניין, ואם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית - כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב.
(2) על אף הוראות פסקה (1), מפרסם המשגר דבר פרסומת באמצעות הודעת מסר קצר יציין בדבר הפרסומת רק את שמו ואת דרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סירוב".

לנוכח הוראות אלה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כנגד נתבעת 1 בלבד, באופן שיובהר להלן ואלה הם נימוקי:
"דבר פרסומת" מוגדר בסעיף 30א' הנ"ל כ"מסר המופץ באופן מסחרי שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". דעתי היא כי פרסום פרטי הגרלות הלוטו היומיות וההצעה להשתתף בהן באמצעות צירוף קישור ל"שליחה", עונה על הגדרה זו.
נציג נתבעת 1 אשר טען כי יוכל להציג בפני ראיות פוזיטיביות לכך שהתובעת נרשמה לרבות מתן הסכמתה לקבל מידע אודות ההגרלות (מעבר להימצאות פרטיה ברשות הנתבעת 1), לא עשה כן. ואולם, אף אם אניח לטובת נתבעת 1 כי במסגרת הורדת האפליקציה, התובעת אכן נרשמה לאתר ובתוך כך נתנה הסכמתה לקבלת המידע (גם אם לא התכוונה לכך), הרי שהחוק מאפשר לכל נמען כזה לחזור בו מן ההסכמה – ר' הוראת ס"ק (ד) הקובע כי: "הסכים הנמען לקבל דברי פרסומת לפי הוראות סעיף קטן (ב) או לא הודיע על סירובו לקבלם לפי הוראות סעיף קטן (ג), רשאי הוא, בכל עת, להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת, דרך כלל או מסוג מסוים, ולחזור בו מהסכמתו, ככל שניתנה (בסעיף זה – הודעת סירוב); הודעת הסירוב לא תהיה כרוכה בתשלום, למעט עלות משלוח ההודעה; הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען".
עיון בתצלומי ה מסרונים שצורפו לכתב התביעה, מגלה כי רק באחד מהם – זה שנשלח אל התובעת ביום 15.8.15 נכתב : "להסרה השב ל- 0526230415" וכי בכל השאר מופיעים קישורים שונים שאליהם היא אמורה היתה להכנס בלחיצה. לטענת התובעת - שהודגמה על ידה בפני במהלך הדיון – לחיצה על הקישור להסרה הובילה למסך נוסף בו היה עליה למלא "קוד בטחון", להקיש את המספר הנ"ל וללחוץ על כפתור ההסרה והיא טוענת כי עשתה כן. לטענה זו השיב נציג הנתבעת כי הסיבה לכך שהתובעת לא הוסרה מרשימת התפוצה למרות שפעלה בדרך זו היתה ש"היא לא לחצה "אישור"".
במצב דברים זה ולנוכח תצלום המסך שצורף לכתב התביעה ומלמד על כך שב- 15.8.16 השיבה התובעת למספר הנ"ל בהודעה "מבקשת להסיר את הטלפון שלי מרשימת התפוצה", הרי שלפחות מן המועד הזה ואילך היתה נתבעת 1 אמורה להעתר לבקשתה ולהסירה.
מפני כל האמור לעיל, בהעדר ראיות מספיקות מטעם התובעת להוכחת טענותיה בדבר בקשות ההסרה הנוספות שבוצעו על ידה לאחר המועד הנ"ל, ומכיוון שמאז מועד זה ועד להגשת התביעה (ביום 2.11.15) חלפו כחודשיים וחצי שבמהלכם הצטברו אצלה המסרונים הנוספים שבגין שליחתם היא תובעת את סכום הפיצוי הגבוה בשעה שהיא יכולה היתה להגיש את תביעתה קודם לכן, אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה ומחייבת את נתבעת 1 לפצותה בסך של 500 ₪ בלבד.
סכום זה מהווה פיצוי בגין עצם המשך שליחת ההודעות לאחר ה- 15.8.15, אשר הוכח על ידי התובעת כנדרש ובהעדר ראיות מספיקות מטעמה כאמור, להוכחת טענותיה בדבר בקשות ההסרה הנוספות שנשלחו על ידה לנתבעת 1 באופן המתחייב ובכלל. הסך הנ"ל של 500 ₪ בתוספת הוצאות בסך 250 ₪ ובסה"כ 750₪, ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.
התביעה כנגד נתבע 2 באופן אישי, אותו החליטה התובעת להוסיף לכתב תביעתה – כטענתה, "על בסיס מידע מ"גוגל"", נמצאה על ידי בנסיבותיו של מקרה זה בלתי מוצדקת ולכן היא נדחית.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ניתן היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סיון אבן פניץ
נתבע: פסק דין
שופט :
עורכי דין: