ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הלל ברדיס נגד עיריית עכו :

בפני כבוד השופט משה אלטר (שופט עמית)

התובע

הלל ברדיס

נגד

הנתבעת

עיריית עכו

פסק דין

1. בתביעה שבפניי עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 20,000 ₪, זאת כפיצוי על הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מעיקול שהוטל על ידי הנתבעת על החשבון שלו בבנק מזרחי – טפחות (להלן: "הבנק"), ללא כל הצדקה.

ראוי לציין כי במהלך הדיון בפניי, כאשר התבקש התובע לפרט מה הנזק שנגרם לו, שבגינו הוא תובע פיצוי בסך 20,000 ₪, הוא השיב כי "ברגע שמוטל עיקול שלא כדין, זה מהווה עוולה של לשון הרע. לפי החוק (חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 – מ.א) כאשר יש עוולה של לשון הרע ניתן לקבוע עד 50,000 ₪ (עפ"י הוראות סעיף 7א' לחוק הנ"ל – מ.א) ללא הוכחת נזק".

2. לטענת הנתבעת, העיקול שהוטל על חשבונו של התובע בבנק הוטל כדין, בהתאם להוראות פקודת המסים (גביה), לאחר שהתובע לא שילם את הארנונה + אגרת השמירה לחודשים נובמבר – דצמבר 2013, למרות שנשלחו לו הודעות תשלום ובתאריך 23/2/14 אף נמסרה לו דרישה לתשלום החוב על פי סעיפים 4 ו 5 לפקודת המיסים (גביה).

לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

3. כפי שנקבע בפסיקה, הטלת עיקול על חשבון בנק יכולה להיות פרסום לשון הרע, שכן בעצם הטלת העיקול יש משום הצגת האדם שעל חשבונו הוטל העיקול, כאדם שאינו משלם את חובותיו ולכן היה צורך בהטלת העיקול. אולם כאשר העיקול מוטל כדין, עומדות לו למטיל העיקול הגנות שונות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, לרבות ההגנה לפי סעיף 13(9) לחוק הנ"ל. היינו, רק כאשר העיקול מוטל שלא כדין - בהקשר זה ראוי לזכור כי הטלת עיקול הינה פעולה לגיטימית הבאה לסייע לנושה לגבות חובות המגיעים לו מחייב שאינו משלם את חובותיו – ניתן לחייב את מטיל העיקול לשלם לאדם שעל חשבונו הוטל העיקול, פיצוי מכח הוראות חוק איסור לשון הרע.

לכן שומה עליי, לצורך ההכרעה בתיק שבפניי, לקבוע, תחילה, האם במקרה זה העיקול הוטל כדין, כטענת הנתבעת אם לאו, כטענת התובע.

4. לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, הגעתי למסקנה כי העיקול על חשבונו של התובע בבנק הוטל כדין. להלן הנימוקים לכך:

אין חולקין כי במועד הטלת העיקול, 11/3/14 (שזה התאריך בו נשלחה הודעת העיקול לבנק), היה חייב התובע לנתבעת סכום של 629.30 ₪ בגין ארנונה (605 ₪) ואגרת שמירה (24.30 ₪) לחודשים נובמבר – דצמבר 2013 (להלן: "החוב"), בגין הדירה ברח' יאנוש קורצ'ק 16/14, עכו, בה הוא התגורר בשכירות באותה תקופה.

כפי שהודה התובע (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 9,8), הוא קיבל ביום 2/3/14 דרישה לתשלום החוב (להלן: "הדרישה"), שנשלחה אליו ב 23/2/14 (מוצג ת/1). בדרישה הודע לתובע כי אם לא ישלם את החוב תוך 5 ימים מקבלת הדרישה , תהיה הנתבעת רשאית לנקוט בהליכי גבייה שונים, שפורטו בדרישה, לרבות הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו. למרות זאת התמהמה התובע בביצוע התשלום ושילם את החוב רק ב 12/3/14, היינו בחלוף 10 ימ ים מקבלת הדרישה.
ראוי לציין כי ההסברים שנתן התובע לכך שלא טרח לשלם את החוב תוך 5 ימים מקבלת הדרישה – "כי לא ידעתי על איזו תקופה הם מחייבים" ( (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 12) "לא שמתי לב שכתוב בהודעה שאני צריך לשלם תוך 5 ימים ..." (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 18), אינם רלבנטיים לשאלה אם העיקול הוטל כדין, אם לאוו.

לאור קיומו של החוב ולאור העובדה שהתובע לא שילם את החוב תוך 5 ימים מקבלת הדרישה, אין ספק בעיניי כי הטלת העיקול על חשבון הבנק שלו, נעשתה כדין.

אשר על כן, אני דוחה את עתירת התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי מכח הוראות חוק איסור לשון הרע.

5. כפי שעולה מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, למרות שבעקבות שיחה עם מר ניר, נציג הנתבעת, הובטח לתובע כי העיקול על חשבונו בבנק י וסר עד 16/3/14, העיקול בוטל רק ב 2/4/14, לאחר שהתובע פנה פעם נוספת למוקד הגביה של הנתבעת.

ראוי לציין כי בעקבות פניה של התובע אל הנתבעת בדרישה לקבלת הסבר ופיצוי על הטלת העיקולים על חשבונו, נערכה בדיקה על ידי מר יוסי כהן, מבקר העיריה והממונה על תלונות הציבור. בדיקתו אמנם העלתה כי העיקול הוטל כדין אולם הוא גם מצא "... כי העיקול בוטל באיחור של למעלה משבועיים ימים... ללא כל הסבר המניח את הדעת".

אין חולקין כי באי הסרת העיקול מיד לאחר שהודע לנתבעת כי החוב שולם ולמרות ההבטחה כי העיקול יוסר ב 16/3/14 (שהיה יום א' בשבוע ולא שבת, כפי שטענה עדת הנתבעת), יש משום מחדל. אין ספק בעיני שהשארת עיקול על חשבון בנק בתוקפו, למרות שהחוב בגינו הוטל העיקול שולם, גורם נזק לבעל החשבון.

אני סבור כי למרות קביעתי, בסעיף 4 דלעיל, כי אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי מכח הוראות חוק איסור לשון הרע – שזה הפיצוי לו עתר – יש מקום לחייבה בתשלום פיצוי בגין אי הסרת העיקול במיידי לאחר תשלום החוב.

בנסיבות המקרה אני מעריך את הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מביטול העיקול באיחור של למעלה משבועיים, בסכום של 1,500 ₪, נכון להיום.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,500 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את פסק הדין לצדדים.


מעורבים
תובע: הלל ברדיס
נתבע: עיריית עכו
שופט :
עורכי דין: