ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף גליק נגד האפוטרופוס הכללי מחלקה משפטית -הנהלה :

בפני כבוד הרשם שמעון רומי

מבקש/נתבע

יוסף גליק ת"ז XXXXXX089

נגד

משיב/תובע
האפוטרופוס הכללי מחלקה משפטית -הנהלה
משרדי ממשלה 500102165

החלטה

התובע מנהל הנכסים העזובים בעיזבון המנוח אברהם ג'ומאן ואלכסנדר זלצברגר, על פי צווי ניהול שניתנו בבית המשפט המחוזי.

בין הנכסים גם זכות הבעלות בדירה המצויה ברחוב חנה סנש בקריית ביאליק, כעולה מנספח 2 של כתב התביעה (מידע מפנקס הזכויות), שם רשומה הערת אזהרה לטובת התובע על זכויות הבעלות של המנוחים הנ"ל.

המדובר במקרקעין בשטח של כ – 600 מטרים, ובהם דירה.

למן שנות ה – 60, מתגורר בדירה אמיליו גליק ז"ל, שנאסף אל אבותיו ביום 20/02/14 (נספח 3). למן מועד הפטירה הופסקה הוראת הקבע לתשלום שכר הדירה, דמי השכירות אינם משולמים מאז.

הנתבע, בנו של נתן ז"ל, ועל פי עובדות כתב התביעה הוא ובני משפחתו תפסו חזקה בדירה ומסרבים לפנותה, הגם שאין הם זכאים לזכות כלשהי בדירה, בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר. מבדיקת התובע עלה כי הנתבע לא התגורר עם המנוח טרם פטירתו וממילא גם לא ב – 6 החודשים הקודמים למועד הפטירה.

כתב התביעה מציין כי בשנים האחרונות התגוררו הנתבע ובני משפחתו ברחוב גלבוע בקריית ביאליק בגוש, חלקה ותת חלקה אחרים ונפרדים מהדירה נשוא התביעה, הנמצאת ברחוב חנה סנש.

הדירה האמורה (רחוב גלבוע), נמסרה לנתבע ומשפחתו על ידי "שקמונה".
מן העובדות דלעיל מציין כתב התביעה, אין הנתבע זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה בלא הסכמת התובע, ומכל מקום, אינו דייר מוגן, ועליו לפנותה מיידית. שהותו בדירה יחד עם אשתו כמוה כהסגת גבולו של התובע.

כתב התביעה מציין גם כי התובע שומר על זכותו לפצל סעדיו ויתר האמור בסעיף 11.

ביום 30/01/16 הוגשה בקשה למחיקת כותרת. בהחלטה מיום 21/02/16 נדחתה הבקשה.

בקשת הרשות להתגונן

נסמכת בתצהיר המבקש, ובו עובדות אלו:

אביו המנוח של המבקש התגורר בדירה נשוא התביעה למן שלהי שנות ה – 60, ועד לפטירתו ביום 20/02/14.

בשנותיו האחרונות של המנוח הורע מצבו, וכתוצאה מכך, המצהיר ובני משפחתו עברו להתגורר עמו בדירה על מנת לסייע לו, בתקופה שעולה על 8 חודשים קודם לפטירה.

באשר לדירה ברחוב הגלבוע, מוצהר כי היא "... עומדת מאז בלי שאף אחד מתגורר בה ...".

בסעיף 6 מצהיר המבקש, כי במהלך 7 חודשים שלאחר פטירת המנוח, שולמו דמי השכירות עד כי נתקבל מכתב המודיע כי אין מקום להמשיך ולשלם בהעדר זכאות לשהות בדירה.

בהחלטה מיום הגשת הבר"ל, זומנו הצדדים לדיון.

זה אכן התקיים ביום 23/06/16 ובראשיתו עמד המצהיר לחקירה נגדית.
העד העיד, כי לא הודיע "לשקמונה" על עזיבת הדירה ברחוב הגלבוע.

כשנשאל לעניין סעיף 5 בתצהירו (מוצהר שם כי על סמך ייעוץ משפטי יכול המבקש להמשיך ולהחזיק בדירה, כיוון שגרו עם המנוח למעלה מ – 6 חודשים, לפני פטירתו) , מתי הסבירו לו את המוצהר שם, השיב "מתי שנפגשתי אצל העו"ד, לא זוכר מתי. כשהוצאתי את החשבונית מתי ששילמתי לו."

ביחס לסעיף 6 של התצהיר, שם מוצהר כי לאחר פטירת האב "... עד שביום בהיר קיבלנו מכתב המודיע לנו כי אין לנו מה להמשיך לשלם יותר וכי איננו זכאים להמשיך לשהות בדירה ...", העיד העד כשנשאל היכן אותו מכתב, ענה "המכתב בדואר, אני יודע איפה ..." ולאחר שנשאל פעם נוספת על ידי בית המשפט את אותה שאלה ענה שאין מכתב כזה.

לשאלה האם נכון שלפחות שנה וחצי דמי השכירות אינם משולמים, ענה כי הוא אינו מתעסק עם תשלומים, אלא אשתו.

לאחר חקירתו הנגדית, נחקרה הגב' סימה דוידוביץ', שכנת המצהיר, שאלה אחת לה התנגד ב"כ הנתבע, וההתנגדות התקבלה ובכך הסתיימה החקירה.

לאחר מכן העיד מר מיכה וייס, כי הכיר את המנוח במשך 32 שנים, כי אינם מתגוררים באותו בניין, אלא ב – 2 בניינים סמוכים, ובעת שהמנוח היה בבית החולים, לא התלווה אל הנתבע לבקר בבית החולים. העד העיד כי הנתבע מתגורר בבית אביו כ – שנה. באוגוסט 2013 חלה המצהיר. עד אז עבד והיה שווא לביתו מאוחר, ומשכך היה, היה רואה את אשתו של הנתבע (אתי) ".. כל הזמן תולה כביסה ...". כן כשהיה בבית כל הזמן ראה אותה ודיבר עמה ועם הנתבע. כששאל אותה היכן הנתבע, ענתה לו שהוא ישן או הלך לנוח, בבוקר היה רואה את הנתבע. כשנשאל מדוע לא היה בביתו בערב, ענה כי ראה אותו בחצר, ולא בבית.

סיכומי הנתבע נשמעו בעל פה.

אלו קובעים כי לטעמו של הנתבע מדובר בדייר שהוראות חוק הגנת הדייר חלות עליו, שכן התגורר עם המנוח מעל ל – 6 חודשים טרם פטירתו, וכך גם הוכח מת צהירי העדים שהעידו בחקירה הנגדית. כך העיד גם השכן שגר ממול, וכך העידה גם המטפלת של המנוח, שטיפלה בו יום יום, לפחות 8 חודשים טרם פטירתו, כי בכל התקופה הזו הנתבע ואשתו התגוררו עם המנוח. המטפלת לא נחקרה כלל על עדותה זו, ומכאן שלא נסתרה עדותה.
לבקשת התובע, סיכומיו הוגשו בכתב, ולאחר ארכה (המאריכה את המועד שבצו הסיכומים), הוגשו הם ביום 06/07/16 (על גבי 5 עמודים).
סיכומי המשיב קובעים כי המבקש אינו עומד שתנאים הקבועים בסעיף 20(ב) בחוק הגנת הדייר, שכן לרשותו דירת מגורים נוספת, בקריית ביאליק, ברחוב חנה סנש.

בסיכומים מתייחס רק לפרק הזמן של מגורים בתקופה העולה על 6 חודשים לפני פטירת המנוח.

אולם, סעיף 20(ב) של החוק, מסייג את המגורים יחדיו עם המנוח בפרק הזמן האמור, אך ביחס למי שלא הייתה לו בזמן הפטירה דירה אחרת למגוריו.

שני התנאים הקבועים בסעיף 20 (א) + (ב), לשם כך שייחשב הבן דייר מוגן תחת אביו לא התקיימו בענייננו.

אף אם ייקבע כי יתגורר כטענתו בדירה 8 חודשים טרם פטירת האב, הרי שאין נפקות לכך, נוכח היותו מתגורר בשנים האחרונות ברחוב גלבוע 2 בקריית ביאליק, כאמור הן בסעיף 7 בכתב התביעה, והן בתצהיר המבקש בסעיף 4.

יתרה מזאת, מחקירתו הנגדית עולה כי המבקש אישר שוב את זכותו למגורים בדירה הנוספת, שכן העיד כי לא החזיר את הדירה לחברה העירונית "שקמונה".

נוסף לכל אלו, נטען בכתב התביעה כי המבקש אינו משלם דמי שכירות עבור הדירה, ואף בכך יש טעם נוסף לסילוק ידו ממנה.

על פי תצהירו, קיבל מכתב המודיע לו כי אין מוטל עליו להמשיך ולשלם, אולם, בחקירה הנגדית העיד כי כלל אין מכתב שכזה, לאחר שנשאל על ידי בית המשפט.

תשובת המבקש (תחת הכותרת "סיכומי השלמה"), הוגשה ביום 18/08/16.

פותחים בציטוט סעיף 2-0 בחוק הגנת הדייר. אולם, מתעלמים לחלוטין מהסיפא של סעיף 20(ב) "... ולא הייתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגוריהם...". חוזר וטוען כי אף אחד מהנתבע ובני משפחתו התגוררו בדירה האחרת.
בניגוד לדין מצא לנכון המבקש לצרף לראשונה במהלך ההתדיינות במסגרת תשובה לסיכומי המשיב, מכתב שקיבל ביום 05/06/16, מ"שקמונה".

משכך הם פני הדברים, מחובתי להתעלם מהראיה החדשה, שהוגשה מבלי ליטול רשות, ומבלי שהצד שכנגד יכול כלל להתנגד לצרופה או להביע עמדתו ביחס אליה.

בשונה מעדותו של המבקש, לעניין מכתב שנמסר לו, ובו הודע לו כי אינו צריך להמשיך ולשלם שכר דירה, מציינת התשובה את המכתב שלא נמסר לנתבע, כמו גם את תוכנו.

בחנתי את מכלול הכתבים, ודומני כי דין בקשתו של המבקש להידחות:

בין אם התגורר המבקש במחיצת המנוח (אביו) תקופה העולה על 6 חודשים לפני פטירתו ובין אם לאו, נכונה עמדת התובע, כי בכך מקיים הוא אך אחד משני תנאים מצטברים הקבועים בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972.

התנאי שאינו מתקיים על פי הנזכר לעיל, והאמור בכתבי הטענות הוא, כי לנתבע דירה אחרת למגורים, זו אשר העמידה לרשותו חברת "שקמונה", גם היא בקריית ביאליק.

לא הובאה בפני אף לא ראשית ראיה כי אין אלו פני הדברים. נהפוך הוא, העובדה הזו אף אושרה בחקירתו הנגדית של המבקש.

באין למבקש ולו ראשית ראיה לזכות כלשהי בנכס נשוא התביעה, איני רואה מדוע לא תקובל התביעה, קל וחומר, שלמבקש דירה אחרת למגוריו ולמגורי משפחתו.

אשר על כן, בקשת הרשות להתגונן נדחית.

על הנתבע לסלק ידו מן הדירה נשוא התביעה, ולפנותה מכל אדם וחפץ. הנתבע יישא בהוצאות התובע לשכר טרחת עורך דין בסך 6,264 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף גליק
נתבע: האפוטרופוס הכללי מחלקה משפטית -הנהלה
שופט :
עורכי דין: