ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סאמיה חמד נגד בטוח לאומי-סניף ירושלים :

לפני:

כבוד השופטת יפה שטיין
נציג ציבור (עובדים) מר שלמה גולדברג
נציג ציבור (מעסיקים) גב' אסתר סלנט
התובע
סאמיה חמד ת.ז. XXXXXX373
ע"י ב"כ: עו"ד בסאם כרכרבי
-
הנתבע
בטוח לאומי-סניף ירושלים
ע"י ב"כ: עו"ד יהו דה אדרעי

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת (ובעלה) להבטחת הכנסה , לאחר שהתיק הוחזר להמשך ההליך מבית הדין הארצי.
להלן השתלשלות העניינים בתיק:
א. בתיק זה ניתן פס"ד ביום 25/3/12, ובו נדחתה תביעת התובעת (ובעלה) להבטחת הכנסה (להלן: פסה"ד הראשון).
ב. בטרם מתן פסה"ד הראשון ביקש ב"כ הנתבע לצרף תמלילים שלא הוגשו בדיון, דבר שב"כ התובעת התנגד לכך. לאור השלב בו היה מצוי ההליך (בטרם סיכומים), ולאור התנגדות ב"כ התובעת – דחה בית הדין את הבקשה . מכל מקום, התביעה נדחתה לגופה על סמך החומר שבתיק אף ללא קבלת התמלילים שב"כ הנתבע ביקש לצרף.
ג. על פס"ד זה הגיש ב"כ התובעת לבית הדין הארצי , כשבין היתר נטען כי פסה"ד ניתן ללא עיון בתמלילים (אף שבהחלטה שלא לאפשר עיון בתמלילים קיבל בית הדין את עמדת ב"כ התובעת). בית הדין הארצי קיבל את הערעור , מן הטעם שלא התבסס על התמלילים, ובין היתר קבע:
"...מוצע לצדדים כי פסק דינו של בית הדין האזורי יבוטל וכי התיק יוחזר לבית הדין האזורי להשלמת שמיעת הראיות וזאת באופן שלפני בית הדין האזורי יוגשו גם הקלטת והתמלילים, וכל אחד מן הצדדים יהיה רשאי להביא את עדיו להשלמת עדויותיהם לאור הקלטת והתמלילים. כמו כן, כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להשלים את החקירה הנגדית של עדי הצד שכנגד לאור הקלטת והתמלילים. לאחר השלמת שמיעת הראיות ישוב בית הדין וייתן את פסק דינו. במסגרת זו ייקח בית הדין בחשבון כי בכל הקשור לדו"ח החוקר מטעם חברת החקירות מורן, יש לתת לכל חלק שבו את המשקל הראייתי המתאים, לרבות בשים לב שחלקם של הדברים הכתובים שם הם בבחינת התרשמות או הערכה או עדות סברה או עדות שמיעה וכיוצ"ב.
למען הסר ספק, אין בכל האמור כדי להביע עמדה של בית דין זה באשר לתוצאת פסק הדין".
בהסכמת הצדדים נתן בית הדין הארצי לאמור לעיל תוקף של פס"ד, והתיק הוחזר לבית דין זה.
ד. לאור האמור בפסה"ד של בית הדין הארצי, הוגש מטעם התובעת (אף כי באיחור ניכר) תצהיר משלים מטעם בעלה של התובעת . בנוסף ציין ב"כ התובעת בהודעה כי לאחר בדיקה שנערכה במשרדו, ישנם דברים שחסרים מהתמליל ומצויים בהקלטה ויש שאינם בהקלטה אך מופיעים בת מליל. בסופו של דבר ומשהתברר כי המחלוקת הינה על פיענוח האמור בתמליל – נערך דיון להוכחות ביום 29/10/15 , לשמיעת המתמללת והחוקר.
ה. בתחילת הדיון (ואף שהדבר לא נרשם בפרוטוקול), הובהר לצדדים כי נציגת הציבור שהייתה נוכחת בתיק (ב"גלגולו הראשון"), כבר אינה משמשת כנציגת ציבור, ובהסכמת הצדדים - קויים הדיון עם נציגי ציבור אחרים.
ו. ביום 29/10/15 נשמעה עדותה של המתמללת, אולם לא ניתן היה להשלים את עדותה לאחר שהתברר כי המתמללת מתקשה להבין את מה שנשמע בדיסק מכיוון שהיא זקוקה למיכשור מתאים ול תנאי חדר אטום שאין בבית הדין(לאור איכותו הירודה של הדיסק). בנוסף התברר כי יש קירבת משפחה מסוימת בינה לבין החוקר. בנסיבות אלו הוסכם על הצדדים כי עדותה תופסק, וכי ייערך תמלול מחדש על ידי מתמלל אחר, מבלי שיהיה צורך לחקור אותו. לאור זאת נערך והוגש בהסכמה תמליל נוסף לבית הדין, וכן נחקר החוקר נזאר עבד אל רחמן בדיון נוסף להוכחות מיום 9/6/16. לאור זאת גם לא תהיה התייחסות בפס"ד זה לעדותה של המתמללת בבית הדין.
דיון:
א. בתצהיר המשלים מטעם בעלה של התובעת נאמר כדלקמן:
"הקשבתי להקלטת החקירה בקטע שבו אישה מדברת עם החוקר ומציגה את עצמה כ"אום עלי". הקשבתי לקטע זה מתחילת השיחה עם אותה אישה ועד תומה ואני מצהיר שאני לא מזהה את קול אמי בקול אישה זו. אציין שלהורי יש שכנה בשם אום עלי."
ב. בהתאם לפסה"ד של בית הדין הארצי, התצהיר המשלים וגם החקירות הנוספות שנשמעו בתיק התייחסו אך ורק לנושא התמלול, כאשר לאור התצהיר המשלים והתמליל, נותר לבית הדין לברר בעיקר:
א. האם נכונה טענת הבעל כי מי שדיברה בהקלטה לא הייתה אימו (ולכן אין לייחס כל משקל לשיחה עם אותה אישה );
ב. האם לאור האמור בהקלטה - הבעל עבד כמוכר אבן או רק כסתת, והאם ניתן לקבוע על סמך ההקלטה (ועדות החוקר), כי הבעל השתכר כסוחר אבן, ולא רק כ"פועל נודד" כפי שהעידה התובעת או לכל היותר כסתת אבן ;
ג. האם לאור מכלול הראיות (בתיק המקורי ובזה הנוכחי) – יש שינוי בעמדת בית הדין לעניין זכאותה של התובעת להבטחת הכנסה.
ג. יצויין כי התובעת עצמה לא הגישה תצהיר משלים ולא נחקרה מחדש. כמו כן לא הוגש תצהיר מטעם חמותה לעניין השאלה האם היא הייתה זו שנחקרה על ידי החוקר, או מישהי אחרת (כנטען בתצהיר המשלים על ידי הבעל). בנקודה זו יש אף לתמוה כי מי שהגיש את התצהיר המשלים הוא בעלה של התובעת בו הוא מצהיר כי איננו מזהה את קולה של אימו, ולא האם עצמה, אשר אמורה הייתה להעיד בעצמה כי לא נחקרה על ידי החוקר, כטענת בנה (ואף לא אותה שכנה בשם "אום עלי", שנטען שהיא זו ששוחחה עם החוקר). מכל מקום – על בית הדין לבדוק האם לאור התימלול החדש שהוגש, ולאור העדויות שנשמעו בנושא – יש שינוי במסקנת בית הדין לעומת פסה"ד הראשון.
ד. לעניין זה יצויין כי אמנם בפסה"ד של בית הדין הארצי נקבע כי פסה"ד הראשון יבוטל ויוגשו תצהירים משלימים – אלא שברור שמדובר בחומר משלים ולא בשמיעת העדויות מלכתחילה . ואכן, בהליך החדש שלאחר פסה"ד של בית הדין הארצי, החקירות (והתצהירים) התייחסו לנושא התמלול, ולא למכלול הראיות בתיק. לאור זאת ברור היה אף לצדדים , כי על בית הדין לבדוק האם לאור השלמת הראיות יש שינוי בעמדת בית הדין לעניין זכאותה של התובעת להבטחת הכנסה.
לאור זאת נבחן את חומר הראיות הנוסף .
ה. לטענת בעלה של התובעת בתצהירו – איננו מזהה את קולה של אימו בדיסק ולכן מעלה אפשרות שלא אימו נחקרה, אלא שכנה אחרת המכונה אף היא "אום עלי". לאחר ששמענו את העדות, איננו מקבלים את טענת הבעל כאילו לא מדובר באימו - גם אם לא זיהה את קולה. בעניין זה עדיפה עלינו עדותו של החוקר, ניזאר, כי אכן חקר את האמא וכי לא מדובר באשה אחרת. מכל מקום – וכפי שכבר נאמר לעיל – במקום להביא את הבעל שיעיד כי א ינו מזהה את קולה של אימו , נכון היה להזמין את האמא על מנת שתעומת עם הדברים שנאמרו בהקלטה, וזאת על מנת שנשתכנע מכלי ראשון כי לא היא נחקרה. לחלופין, וככל שטוען כי שכנה אחרת בשם "אום עלי" הייתה זו שנחקרה – היה יכול בנקל להזמינה על מנת שנתרשם כי אכן כך הדבר. אי הבאת מי מהן – אומרת דרשני, ומחזקת את עמדת הנתבע כי אימו הייתה זו שנחקרה (מה גם שאין בכך שהבן לא מזהה את קולה של אימו כדי לקבוע כי לא היא זו שנחקרה). כל שהיה צריך – היה לשאול את האם עצמה האם נחקרה אם לאו – דבר שלא נעשה. עוד יוער, כי מאחר שהשאלות שנשאלה התייחסו לבן של הנחקרת ועל מכירת אבן – אף לא סביר שהייתה אישה אחרת באותו שם שגם בנה עוסק באבן. לכן הטענה כי מדובר בטעות בזיהוי אינה מתקבלת.
ו. למען הסר ספק יובהר כי אף טענת ב"כ התובעת (בס' 75-80 לסיכומי התובעת) כאילו שם חמותה ה ינו "אום זיאד", ולא "אום עלי" אינה מתקבלת, שכן חוקר הביטוח הלאומי שאל את התובעת לגבי חמותה אום עלי, והתובעת לא תיקנה את החוקר ולא אמרה לו שזה אינו הכינוי של חמותה. לכן, גם בשל כך לא ניתן לקבל את טענת ב"כ התובעת כאילו מדובר בטעות בזיהוי. זאת ועוד – האמא מסרה לחוקר (תמליל 4 עמ' 11) את מספר הטלפון של בנה (ולא את מספר הטלפון של בן השכנה). לכן ברור לחלוטין כי לא הייתה כל טעות בזיהוי וכי האמא אף אישרה שבנה סוחר אבן, וכי יש לו נכס שהוא משכרי לאחיו איאד – אינפורמציה שמסרה מיוזמתה, כאשר לא ידעה כי מודבר בחוקר המוסד.
לאור כל האמור – אין כל טעות בזיהוי וברור לחלוטין כי מי שנחקרה הייתה אימו של הבעל ולא מישהי אחרת, על כל המשתמע מכך.
ז. ולעניין תוכן התמלול: בתמליל השיחה שנערכה בין חוקר המל"ל ל בין בעל התובעת (להלן גם: "עלי חמד" או: "עלי" ) (תמליל ראשון, בעמ' 2) נאמר כדלקמן:
"דובר א: לגבי האבן, אני רוצה להזמין מאצלך.
דובר ב: שאללה יברך אותך אדוני.
...
"דובר א: כן. אני רוצה (מילה לא ברורה), אבן (מילה לא ברורה), ואני רוצה גם (מילה לא ברורה), כמה עולה המטר?
דובר ב: עכשיו בקשר לאתר שלך, (מילה לא ברורה)...
דובר ב: שאללה יברך אותך, אצלנו יש אבן (מילה לא ברורה) קטן, כלומר אבן... דובר א: כמה עולה המטר?
דובר ב: אדוני היקר, זה... " (עמ' 3-4 לתמליל השני , שיחה בין מחמוד ברכאת לעלי חמד).
למרות המילים החסרות בתמלול, נראה על פניו כי מדובר בשיחה בין סוחר אבן ללקוח. אם אכן הייתה נכונה טענת התובעת כי בעלה היה סתת ולא סוחר, לא היו חילופי דברים עם עלי, על נתונים של גודל האבנים, סוגים, מחירים. נוצר רושם של סחר, ועל כן הטענה כי על פי התמלילים העיסוק של עלי חמד היה סתת ותו לא, לא י כולה להתקבל.
ח. בהמשך עולה מתוך התמליל (בתמליל הרביעי- שיחה בין מחמוד לאבו פארס) במפורש כי עלי חמד הינו סוחר:
"דובר א: שלום, עלי חמד, אבו יאסר, סוחר האבן.
דובר ב: עלי חמד?
דובר א: כן.
דובר ב: זה בירידה...
דובר א: הוא סוחר אבן?
דובר ב: כן, כן..." (עמ' 2 לתמליל 4) (ההדגשות לא במקור –י.ש).
ט. גם בהמשך (עמ' 5 תמליל 10 עולה כי דו השיח מדבר על שיחה אופיינית שבין ה"מוכר" לקונה" – שיחה המתאימה למי שמבקש לקנות אבן . כך עולה למשל מהמשפטים הבאים שאמר עלי :
"מה שלא נקי עזור אותך ממנו", "בוא תסתכל על זה... תבחר. יש מורכב ויש משטחים על האדמה, הכל". משפטים אלו מלמדים על מי שיש לו מלאי למכירה מסוגים שונים והוא מציע לקונה לקנות רק מה שנקי, תוך אפשרויות בחירה בין מספר סוגי אבנים. כך גם הוא נוקב בשמות אנשים שרכשו ממנו סחורה.
י. מהתמלילים המאוחרים יותר (תמליל מספר 5, עמ' 11) , עולה כי אשתו של עלי חמד- שהיא התובעת בתיק, אמרה השיבה תחילה:
"ש. בעלך סוחר אבן?
ת. כן.
ש. אבו יאסר?
ת. כן.
ש. יאסר, איך האבן אצלו?
ת. טובה.
אלא שבהמשך (עמ' 13 לתמליל מס' 5), ולאחר שהזדהה בפניה, טענה לפתע כי בעלה אינו עובד, ובהמשך:
"ש. מה הוא עובד?
ת. פסל.
ש. פסל או שהוא מביא אבן.
ת. לא, ואללה הוא פסל..." (ההדגשות לא במקור –י.ש).
כאמור, גרסת התובע כאילו בעלה הינו פסל או סתת אינה מתקבלת לאור מכלול התמלילים.
יא. גם בתמליל מס' 6 כאשר חוקר ביטוח לאומי ביקש לקנות אבן , עלי חמד שוחח עמו על מחירים וסוגי אבנים:
"דובר א: יש לך (מילה לא ברורה) וטובזה ומקאדם?
דובר ב: יש את הכל, יש את הכל.
דובר א: הכל נמצא איתך.
דובר ב: כן, לפי הבקשה שלך..." (עמ' 3 לתמליל). (ההדגשות לא במקור –י.ש).
יב. בנוסף, יש לציין כי מעיון בתמליל שהוגש, יש פער בין הדברים שנאמרו על ידי האם והוקלטו בטרם הזדהה החוקר (ואז יש לייחס לדברים אלו שנאמרו מבלי להבין את מטרת הביקור כאמינים יותר), לבין הדברים שנאמרו לאחר שהבינה כי מדובר בחוקר וכי דבריה יכולים לשמש כנגד בנה.
לכן, ולמרות הדברים הנוספים שנאמרו על ידה לאחר ההזדהות - מקובלת עלינו הגרסה הראשונה , מ מנה עולה בבירור כי בנה הינו סוחר באבן. כך גם ניתן להבין את השיחה כו לה, אשר ברור שהאמא מכוונת את הקונה (החוקר) לקנות אבן מבנה . בכל מקרה, וכאמור, האמא מוסרת אינפורמציה חשובה שהתובעת העלימה - הן לעניין היותו סוחר באבן, והן לעניין קיומה של דירה נוספת המושכרת לבן אחר .
יג. גם החקירה הסביבתית – אשר מטבעה נעשית ללא הזדהות כחוקרי ביטוח לאומי, אלא ב"כיסוי" , מקובלת עלינו כנכונה ואוטנטית. מהחקירה הסביבתית ניתן ללמוד שגם אחרים שהכירו את עלי ידעו לומר כי הוא מתעסק במכירת אבן, ובהתאם לכך הדריכו את החוקר אליו - כמי שמבקש לקנות אבן. מחקירה זו עולה כי מעבר לכך שעלי מוכר כסוחר אבן , יש לו בית בקלדניה והוא מתגורר בירושלים (אינפורמציה שניתנה על ידי הנחקר, מבלי שידע כי לפניו חוקר המוסד, במטרה לסייע לחוקר באיתורו "לצורך רכישת אבן").
יד. מכל האמור לעיל, ובהתייחס למכלול העדויות והראיות הן בהליך הקודם והן בנוכחי – מסקנתו הינה כי בעלה של התובעת עסק דרך קבע במכירת אבן, גם אם מפעם לפעם עסק בסיתות או בתיווך. התובעת מסרה בתצהירה כי בעלה הינו פועל נודד, אולם הוכח , כאמור, כי עיקר עיסוקו היה מסחר באבנים וכי האינפורמציה שהתובעת מסרה על עיסוקו, ובהתאם לכך על גובה הכנסתו ( 800 ש"ח לחודש כאמור בתצהירה, ו-כ- 2,000 ₪לפי גירסה אחרת) - לא הייתה נכונה, וכי העלימה במכוון כי הוא משתכר כסוחר אבן, ומטבע הדברים - בסכומים גבוהים בהרבה . כיוון שבנקודה זו התובעת לא מסרה אמת בתצהירה ובעדותה – ממילא הנתון שמסרה על גובה השתכרותו לא יכול להתקבל. לכן גם עתה אנו שבים ודוחים את התביעה , כשהסתרת מידע חיוני זה – יפעל לחובתה. לעניין זה יוער כי אמנם בית הדין אינו מזדרז לדחות תביעות לאור הוראת סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה, אלא שבעניין שלפנינו – ברור כי התובעת העלימה עובדות מהותיות שיש בהן כדי להשפיע על המוסד לתת לה זכויות וכספים שלא היו מגיעים ל תובעת, לו מסר ה מלכתחילה את האינפורמציה הנכונה. לכן דין התביעה בעניין זה להידחות גם הפעם.
טו. למען הסר ספק – אין שינוי בעמדתנו הן לעניין דו"ח חברת החשמל בנכס שבקלנדיה שנמצא ע"ש בעלה של התובעת, והן לעניין הבעלות על הרכב (כאשר לא היה בתצהיר המשלים ובתמלילים שהוגשו כדי לשנות בעניינים אלו). כך גם עולה כי לבעלה של התובעת יש דירה נוספת בקלדניה שהושכרה לאחיו, כפי שמסרה האם . לכן גם מטעמים אלו – אין שינוי בתוצאת פסה"ד. בעניין אחד אנו מקבלים את עמדת התובעת (שלמעשה לא נסתרה בתמלילים ובעדות החוקר) , וזאת ביחס לגובה הכנסתה שלה מהפעוטון. מתוך החומר הנוסף שבתיק אין לנו חיזוק לטענת הנתבע כי התובעת הרוויחה סכומים גבוהים יותר משהצהירה, ולפיכך – מקובלת עלינו טענת התובעת כי השתכרה 1,100 ₪ לחודש מהפעוטון בחודשים עליהם הצהירה, וכי לא השתכרה מעבר למה שהצהירה.
אך מטעם זה – לא ייפסקו הוצאות.
יחד עם זאת, ולאור כל האמור לעיל - דין התביעה להידחות.
לפיכך אנו קובעים כי הנתבע ביטל כדין את הזכאות של התובעת להבטחת הכנסה לאור האמור בסעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

נציג ציבור(ע)
שלמה גולדברג

נציגת ציבור(מ)
אסתר סלנט

יפה שטיין, שופטת
אב"ד

ניתן היום, כ' אב תשע"ו, (24 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: סאמיה חמד
נתבע: בטוח לאומי-סניף ירושלים
שופט :
עורכי דין: