ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים אלגריסי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת אורלי סלע – נשיאה
נציג ציבור (מעסיקים) – מר אסי פידל

התובע:
חיים אלגריסי, ( ת.ז.-XXXXXX393)

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד בתואל חדד

פסק דין

1. חיים אלגריסי (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק – "על פי סעיף 84א. (א) (2) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה, הוא שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.
תדירויות הדיבור הן – 2000,1000,500 הרץ לשנייה.
תנאי זה אינו מתקיים בתביעתך, ועל כן, לצערנו, עלינו לדחות את תביעתך", הגיש הוא תביעה לבית הדין.

3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה – התובע, ציון בוסקילה וינון בן משה, ומטעם ההגנה – לימור ארביב ושמואל קרטין.

4. מעדות התובע עולות העובדות כלהלן –

א. התובע עובד 28 שנה בענף הפלדה – כ- 20 שנה במפעל ט. קרטין וכ- 8 שנים באפי עיבוד פלדות בע"מ (להלן – אפי פלדה) .
ב. במהלך כל השנים נחשף התובע לרעשים של מסורי פלדה, מסורי חיתוכי פלדה, משאיות ענק שפרקו פלדה מהנמל ומכונות חיתוך.
ג. בשלוש השנים הראשונות היה התובע נהג ולאחר מכן איש מכירות שעושה עבודתו גם בשטח, יוצא עם לקו חות, בודק עבודות חיתוך, אחראי על עובדים, שוקל משאיות פלדה.
ד. במהלך עבודתו היה התובע חשוף לרעש של מפעל פלדה.

5. בחקירתו הנגדית, בהתייחסו לתפקידו כאיש מכירות בט. קרטין, הבהיר התובע שבתפקידו זה עבד במשרד ובמחסן כאשר רוב שעות היום היה מחוץ למשרד – "יוצא עם לקוחות, משגיח על עובדים ליד מסור לחיתוכי ברזל, חשוף לרעש של המשאיות. מתוקף תפקידי גם הייתי שוקל את המשאיות והמשקל היה מרחק של מטר מהמשרד. היה חלון שמפריד בינינו והוא לרוב היה פתוח" וגם כאשר היה במשרד, לא היה מנוטרל מהרעש של המפעל, גם לא באופן חלקי. "החלון היה פתוח והדלתות היו נפתחות ונסגרות. זה היה מפעל הומה אדם, מפעל פעיל מאוד" (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 26-23, 31-30).

בהתייחס למספר המשאיות ביום ומשך זמן השקילה, הבהיר שהיו ימים של יבוא מהנמל שאז היו גם 20 משאיות ביום ושקילה ארכה 2, 3 דקות כאשר כל שקילה היא פעמיים – פעם עם המשאית המלאה ופעם כשהיא ריקה.

וכאשר נתבקש התובע להבהיר את תפקידו כמשגיח על העובדים, הבהיר שהיה עליו לוודא שאת ההזמנות שקיבל ביצעו בצורה טובה. "צריך להסביר לחותך הברזל את המידות, להבין שהוא מבין את ההזמנה. לכן הייתי נאלץ לעמוד לידו כשהמסור עובד וזה היה חצי שעה, שעה או שעתיים ביום. בהתאם להזמנות. בנוסף לעמדה של המסור כל הזמן היה ברקע הרעשים של המלגזות והמשאיות" (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 8-6).

6. בהתייחסו לעבודה באפי פלדה, הבהיר התובע שאופי העבודה היה סוכן חוץ שמגיע בבוקר למשרד לישיבת בוקר קצרה ובהמשך היום מבקר לקוחות באזורי תעשיה שונים בערים השונות. גם בעבודתו זו היה התו בע חשוף לרעש אך לא כמו בט. קרטין. כאשר נתבקש לתאר את הביקורים אצל הלקוחות, הבהיר שלא מדובר בלקוחות שיושבים במשרדים אלא במפעלי מתכת ומכאן שבמהלך הביקור אצל הלקוחות ונסיונות המכירה, נחשף לרעש. בכל יום ביקר התובע בין 6 ל-9 לקוחות, כאשר כל ביקור ארך 20 עד 40 דקות.

7. מעדותו של ציון בוסקילה (להלן – בוסקילה) עולות העובדות כלהלן –

א. בוסקילה עבד בט. קרטין כ - 20 שנה כמנהל המחסן.
ב. אופי עבודת החברה – המשאיות עברו עם משלוחים מהנמל, הגיעו משאיות שהביאו סחורה מספקים, מלגזות שהסתובבו, מסור חיתוך שעבד.
ג. התובע ישב מול המשקל לשם הגיעו המשאיות כדי לעלות על המשקל וכך גם המלגזות.
ד. התובע היה יוצא החוצה כדי לבדוק סחורה, לבדוק את המשאיות ואת החומר שעליהן.
ה. המרחק בין המשרד של התובע למשקל היה "ממש מרחק נגיעה".
ו. הרעש אליו נחשף התובע במהלך העבודה – רעש של מ לגזות, משאיות ומסור סרט שעבד וחתך.

8. בחקירתו הנגדית השיב בוסקילה שאינו יכול לומר במדויק מה היתה עוצמת הרעש במחסן, אבל היה רעש של 3 מלגזות שעבדו קבוע בשטח ומשאיות שנכנסו ויצאו כל היום. ולגבי מספר המשאיות שנכנסו ביום, היו ימים שנכנסו 70 טריילרים שבאו לפרוק וביום אחר – 10 משאיות. לא היה מצב שנכנסו פחות מ- 10 ביום.

בהמשך חקירתו הנגדית הבהיר בוסקילה, שכמנהל המחסן, היה אחראי על העבודה של המחסנאי כשמתקבלת עבודה והוא זה שפיקח על עבודת המחסנאי וביצוע ההזמנה. לשאלה אם היה אחראי לוודא שהחיתוך יתבצע כמו שצריך על פי ההזמנה, השיב – "אני הייתי בודק את זה וגם איש המכירות היה יוצא אליו לפעמים ומסתכל שהוא חותך לפי המידות ושהכל בסדר".

9. מעדותו של ינון בן משה (להלן – בן משה), עולות העובדות כלהלן -

א. בן משה מכיר את התובע מאז שהחל לעבוד בט. קרטין, וסה"כ כ- 19 שנה.
ב. בן משה היה מלגזן בחברה.
ג. כשמשאית נכנסה למפעל, היא עלתה על המשקל, פרקו אותה בשטח ואז שוב עלתה על המשקל. הכניסה למשקל נעשתה ברוורס.
ד. התובע ישב במשרד עם חלון פתוח וכוון את המשאית. תפקידו היה להקליד את המספר של המשאית ומשקלה, ולאחר שפרקו אותה, שוב עלתה על המשקל כדי לדעת כמה סחורה נטו היתה על המשאית.
ה. מידי פעם התובע יצא לבדוק אם הסחורה שהוזמנה מחו"ל ה יתה על המשאית. הוא היה איש מכירות – "גם שוקל, גם יוצא לבדוק את הסחורה אם היא מגיעה לפי השמות שקיבלנו מחו"ל".
ו. מספר המשאיות הגיע ל- 30 ביום וזאת בנוסף לקליינטים שהגיעו ובנוסף לשני מסורים שעבדו והרעש של חיתוך הברזל.
ז. התובע נהג לבוא ולראות שחתכו את הברזל במילימטרים הנכונים.
ח. אין בחברה אמצעי מיגון.
ט. ביום עבודה, בן משה היה חשוף לרעש כל שעות היום ואילו התובע – מידי פעם, כאשר יצא עם הלקוחות להראות להם את החומר.
י. משרדו של התובע היה קרוב מאוד למשקל והמשאית היתה מגיעה ברוורס כמעט עד לחלון המשרד.

10. בחקירתו הנגדית השיב בן משה שלפחות שעתיים ביום התובע הסתובב מחוץ למשרד שלו וכי היה מבקר, על בסיס יומי, את החיתוך של החומר לפי הצורך וכל פעם למספר דקות.
בהתייחס למסורי הפלדה השיב שהם היו במרחק כ- 50 מטר ממשרד התובע.

11. מעדותה של עדת ההגנה לימור ארביב (להלן – ארביב) עולות העובדות כלהלן –

א. ארביב הינה כלכלנית באפי פלדה.
ב. התובע עבד באפי פלדה 9-8 שנים כאיש מכירות, 5 ימים בשבוע, כ- 8 שעות ביום.
ג. מידי בוקר התובע היה מגיע למשרדים, מטפל בענייניו, מוסר שיקים, מעדכן את הביקורים אצל הלקוחות מיום קודם ובסביבות 9:30 יוצא לבקר לקוחות – 9-8 ביום.
ד. כאשר התובע מבקר לקוחות הוא חשוף לרעש של ניקוב מכונות וחיתוך פחים. אופי העבודה של מפעלי המתכת איתם אפי פלדה עובדת – "שהם מכופפים פחים, כיפוף בלהבה, תעלות מיזוג אוויר, יצרני דודים וכו'. מדובר במפעלי תעשיה שעובדים עם מכונות שמקימות סוג מסוים של רעש. חלק מנקבות, חלק מכופפות. זה חלק מהעבודה".
ה. המכונות עובדות בשעות הפעילות של המפעלים ואלה גם השעות בהן התובע פוגש לקוחות במפעלים.
ו. כאשר התובע נמצא במשרדי אפי פלדה בבוקר, הוא אינו חשוף לרעש שכן יש מרחק משמעותי בין המשרדים והמכונות.

12. בחקירתה הנגדית הבהירה ארביב שכאשר התובע מבקר לקוחות, הביקור עצמו נערך בתוך מפעלי המתכת ואף השיחות והמו"מ עם מנהלי הרכש או מי שעושה את ההזמנות הם בתוך המפעלים. עוד אישרה , שבבוקר, כאשר התובע נמצא באפי פלד ה, בחצי השעה האחרונה יתכן והוא לא נמצא במשרדים אלא באזור המשלוחים.

13. מעדותו של עד ההגנה שמואל קרטין (להלן – קרטין) עולות העובדות כלהלן –

א. קרטין חתם על הודעת המעסיק לנתבע מיום 29.1.2014 (נ/11) .
ב. במועדים הרלוונטיים לתביעה קרטין ניהל את ט. קרטין והיה אחד מבעלי מניותיה.

ג. התובע התחיל עבודתו בט. קרטין כנהג משאית ובהמשך כאיש מכירות.
ד. כנהג משאית התובע נדרש לנהוג כ- 8-6 שעות ביום.
ה. כאיש מכירות, משרדו היה ממוקם בצמידות לעמדת המחשב של המשקל והוא גם היה אחראי לשקול משאיות שיוצאות ונכנסות. חלונות המשרד פתוחים ויש תנועה של אנשים, לקוחות ונהגים.
ו. ממצוע המשאיות שנשקלו יכול היה להגיע גם ל- 10 בממוצע ביום. במצב רגיל זה פחות וכשיש ייבוא זה הרבה יותר.
ז. מכונת החיתוך ממוקמת כ- 50 מטר ממשרד התובע. מנהל המחסן, ציון בוסקילה ביצע את ההזמנות שקיבל מהתובע. התובע היה עוקב אחר ההזמנות ובוסקילה היה אחראי לתת הוראות לחותך/מפעיל מכונת החיתוך.

14. בחקירתו הנגדית אישר קרטין כי התובע עבד שנה כמחסנאי בטרם הפך לאיש מכירות. עוד אישר, כי בתקופת ייבוא כמות המשאיות עמד ה על 2 5-20 משאיות ביום. כל משאית נשקלת פעמיים - כשהיא מלאה ולאחר פריקת הסחורה, תהליך המתבצע כאשר חלון משרד התובע פתוח. כמו כן, כשהמשאית עולה על המשקל מופעלים חיישני רברס שמשמיעים צפצוף.

כאשר נשאל קרטין לגבי משך הזמן שהתובע שהה ליד המסור השיב – " בכל פעם שהיה צריך לבדוק אם העבודה מתבצעת. יכול להיות גם בין שעה לשעתיים ביום. אם היית צריך היית הולך". ולשאלה האם בשל מיקום משרדו בקומה השנייה עם חלונות אטומים לא יכול היה לדעת כמה זמן בדיוק התובע ליד המסור, השיב – " נכון. אבל הצפצוך שמעתי עד למעלה".

בהמשך חקירתו הנגדית אישר קרטין כי לא סופקו לעובדים אמצעי מיגון לחשיפה לרעש בעבודה.

15. בהודעה שמסר קרטין לחוקר הנתבע (נ/11), מסר שבמהלך יום עבודה התובע נחשף לרעש בין 20 דקות לחצי שעה. ולשאלה אם נחשף לרעש נוסף במחסן ברזל או רק ממשאיות נשקלות מסר- "לא. רק למשאוית שהיו נכנסות ונשקלות צמוד למקום העבודה שלו. יש מלגזה שמסתובבת במפעל אבל מלגזה לא עושה רעש"

16. תמצית טענות התובע בסיכומיו -

א. התובע עובד 30 שנה בתחום ייצור ושיווק פלדה, כאשר 20 שנה הוא חשוף לרעש הפעלת מחסן ברזל, משאיות ענק, חיתוכי ברזל ומסורים.
ב. התובע מלין על ירידה באיכות השמיעה כתוצאה מהחשפותו לרעש מזיק בעבודתו וכל שהוא מבקש, שיוכל בעתיד לקנות מכשירי שמיעה טובים לאיכות השמיעה.
17. תמצית טענות הנתבע בסיכומיו –

א. התובע לא הוכיח חשיפה לרעש מזיק.
ב. בעבודה בחברת ט. קרטין היה התובע תקופה קצרה נהג משאית ובהמשך איש מכירות ובהתאם להודעת המעסיק וכעולה מעדותו של בוסיקלה, מרבית עבודת התובע היה במשרד עם חלונות סגורים.
ג. הגם שהתובע היה חשוף לרעש מסוים בזמן עבודתו, המדובר בכ- 10 משאיות ביום ובימים קיצוניים 20 משאיות ביום, כאשר זמן השקילה נמשך כ- 2 עד 3 דקות.
ד. התובע עבד כאיש מכירות ולא היה אחראי על ביצוע עבודת החיתוך, אלא רק במקרים חריגים כשהיה צורך בכך. קרטין העיד כי אין לו יכולת לדעת כמה זמן בדיוק התובע עבד עם מכונת החיתוך.
ה. באשר לעבודתו של התובע באפי פלדה - גם לשיטת התובע הוא לא נחשף לרעש מזיק בעבודתו במפעל ועבודתו שם התאפיינה בכך שרק חלק מהיום שהה במקומות רועשים. כמו כן, מדובר ברעש שטיבו ועוצמתו לא נבדקו, שכן התובע נחשף לרעש בזמן ביקורו במפעלים שונים במסגרת עבודתו כאיש מכירות. לא הובאו עדויות לגבי אופיים של המפעלים ומקום ביצוע הפגישות במפעלים כאשר יש לסבור שהמכירה לא התבצעה במקום רועש.
ו. במסגרת עבודתו באפי פלדה התובע שהה כשעה עד שעה וחצי בכל בוקר במשרדי החברה ובנוסף חלק מהזמן בו ביקר לקוחות נדרש היה ל נסוע ממפעל למפעל ובזמנים אלה כלל לא נחשף לרעש.
ז. הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובע.
ח. קיים שיהוי מהותי בהגשת התביעה. התובע מבקש להסתמך על בדיקות שמיעה מ השנים 2008-2007 (נ/2-נ/3) כאשר התביעה לבית הדין הוגשה רק בשנת 2013, קרי הרבה מעל 12 חודשים לאחר מועד הבדיקות.
ט. ירידת שמיעה עדכנית שבוצעה לתובע במכון "קולות" מלמדת כי אין ירידה של 20 דציבל בשמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור.
י. התובע לא עמד באף אחד מהתנאים הקבועים בסעיף 84א לחוק ולפיכך דין התביעה להדחות.

18. בהשיבו לסיכומי הנתבע טען התובע כי מכון "קולות" הינו מכון שעובד עם הנתבע ולאחר קבלת מכתב הדחייה, פנה התובע למכון שמיעה בבית חולים ביילינסון. תוצאות בדיקה זו הוגשו לבית הדין, ושם קלינאית תקשורת קבעה שיש ירידה בשמיעה העומדת בפרמטרים של הנתבע.

דיון והכרעה –

19. סעיף 84א ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) קובע –

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק);
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית);
(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה".
בעב"ל 53/08 (ארצי) ליאוניד ברלכיס נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 2.10.08), עמד בית הדין הארצי בהרחבה על פירוש הסעיף, אשר הוסף לחוק בשנת 2005 בפרק הדן בתאונות עבודה.
לפי פסק הדין, התיקון נועד לקבוע הסדר ממצה של תנאים מקדמיים להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון מחשיפה לרעש כפגיעה בעבודה ובכלל זה תנאים הנוגעים למפלסי הרעש להם נחשף המבוטח, מידת ואופי הפגיעה בכושר השמיעה ומועד הגשת התביעה לנתבע. [עב"ל 188/08 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי נ' דוד אלון ( מיום 12.11.08) (להלן-פרשת אלון)].
לפי לשון הסעיף, המדובר בקיומם של תנאי סף מצטברים ודי באי קיום אחד מהם כדי להביא לדחיית התביעה.
20. לאחר ששמענו את העדים והתרשמנו מהם ומעדותם ולאור החומר שבתיק בית הדין, שוכנענו כי התובע לא הוכיח כי הוא עומד בתנאי הסף האמורים ונבהיר.
ראשית, באשר לתנאי הסף הראשון המתייחס למידת החשיפה לרעש, קובעות התקנות אשר הותקנו מכוח סעיף 173 ל פקודת הבטיחות בעבודה, כי רעש מזיק לגבי יום עבודה ממוצע, בן שמונה שעות, הוא רעש העולה על 85 דציבל.
נטל ההוכחה לקיום תנאי זה מוטל על כתפי התובע. הפסיקה אמנם הקלה בנטל זה אך זאת רק מקום בו אין בידו של התובע להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו וכאשר לפי חומר הראיות שהונח לפני בית הדין סביר כי העובד אכן נחשף לרעש במקום עבודתו. (עב"ל 717/08 אודת פאנוס נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.12.09) (להלן – פרשת פאנוס).
במקרה דנן, הגם שהוכח כי התובע אכן נחשף לרעש במקום עבודתו, התובע לא הוכיח כי עבד ברעש מזיק, כלומר, ברעש העולה על 85 דציבל למשך שמונה שעות יומיות בממוצע.
באשר למקום העבודה הראשון בט.קרטין – בישיבת קדם משפט שהתקיימה בתיק טען התובע כי משמקום עבודה זה נסגר, לא עלה בידו לבצע את בדיקות מדידת רעש. מקובל עלינו כי בנסיבות העניין מדובר במקרה בו אין בידיו של התובע להוכיח את מפלס הרעש במקום העבודה ויש בכך כדי להקל על נטל ההוכחה המוטל על כתפי התובע. עם זאת, מהראיות שהונחו לפנינו ומעדויות הצדדים, לרבות עדות התובע עצמו, עולה כי התובע לא הוכ יח חשיפה לרעש מזיק כנדרש.
בעדותו טען התובע כי במסגרת עבודתו הוא נחשף לרעש של מסורי פלדה, מכונות חיתוך פלדה, משאיות פריקת והטענת פלדה, חיישני רברס ומלגזות. לטענתו, הוא נחשף לרעשים אלה הן בתפקידו כנהג משאית , הן בתפקידו כמחסנאי והן בתפקידו כאיש מכירות.
כבר כאן נציין כי היקף עבודתו של התובע כנהג וכמחסנאי לא הוכחה כלל ואף יותר מכך – מעדויות הצדדים לא ברורה תקופת הזמן בה שימש כנהג וכמחסנאי וניכר כי אף התובע עצמו אינו זוכר את תקופת הזמן המדויקת בה שימש בתפקידים אלה. כך - בחקירתו הנגדית העיד כי " בשנה שנתיים הראשונות הייתי נהג" וכשנשאל האם היה בערך שנה מחסנאי השיב – " אפשר להגיד כ- 3 שנים מחסנאי ונהג".
גם קרטין לא ידע להגיד כמה שנים בדיוק התובע שימש כנהג משאית אלא העיד שבעת תקפידו זה התובע נדרש לבצע בין 8-6 שעות נהיגה ביום. פרט לכך, לא הובאו ראיות בקשר לעבודה זו של התובע, ובכלל זה –עדויות ומסמכים המעידים על סוג המשאית עליה נהג וכמות הרעש שהופקה ממשאית מסוג זה.
לפיכך, ומשטענות התובע בתביעה התמקדו בעבודתו כאיש מכירות בלבד, לא הוכחה עבודה של התובע ברעש מזיק בתפקידו כנהג משאית, לא כל שכן כמחסנאי.
באשר לתקופת עבודתו של התובע כאיש מכירות - הוכח כי התובע עבד במשרד ובמחסן והוא היה חשוף לרעש רק בעת יציאתו מהמשרד או בזמן שקילת המשאיות. כאשר כל שקילה ארכה 3-2 דקות ומספר המשאיות היה כ- 10 ביום ולעיתים יותר. אולם, ראשית - זמן חשיפה זה, אינו מגיע לשמונה שעות כדרישת פקודת הבטחות בעבודה ושנית – לא הוכחה עוצמת הרעש הנטענת.
כפי שעולה מעדויות הצדדים התובע, שבמסגרת תפקידו היה אמון גם על שקילת המשאיות בכניסתן למפעל, היה חשוף לרעש בעת שקילת המשאיות, בין כאשר הוא שהה במשרד בעת השקילה וחלון משרדו היה פתוח ובין כאשר יצא ממשרדו בעת השקילה. מבלי להידרש לשאלת עוצמת הרעש שהופק בעת שקילת המשאיות, המדובר בעבודה שהסתכמה, בחישוב גס, בכשעה עד שעתיים עבודה לכל היותר . למסקנה זו ניתן להגיע אף מעדות התובע בלבד שטען, בחקירתו הנגדית , שכמות המשאיות שהגיעו לשקילה אינה חד משמעית כאשר בדר"כ 10 משאיות ובימים של יבוא היו גם 20 משאיות ביום. גם אם נלך על לפי גרסת התובע ואף נניח כי בכל יום עבודה התובע שקל 20-10 משאיות ב יום, ובהנחה שכל שקילה ארכה 3-2 דקות לכל היותר כאשר כל שקילה מתבצעת פעמיים, אזי נגיע לתוצאה האמורה של שעה עד שעתיים ביום.
מכל מקום, ברי כי אין מדובר בזמן מספק העומד בדרישת התקנות להיחשפות לרעש התקפי ומתמשך.
באשר לטענת התובע להיחשפות לרעש בעת חיתוך הצינורות - מעדויות הצדדים עולה כי מסור החיתוך היה ממוקם במרחק של כ- 50 מטר ממשרד התובע . כמו כן, טענת התובע כי הוא נאלץ לעמוד ליד המסור בעת חיתוך הפלדה בזמן ש היה נותן לעובדים הוראות בנוגע לחיתוך, נסתרה בעדות ו של בוסקילה לפיה הוא זה שהיה אמון על בדיקת החיתוכים ורק לעיתים התובע, כאיש מכירות, היה " יוצא אליו ומסתכל שהוא חותך לפי המידות " וכן בעדותו של בן משה שהעיד כי "מדי פעם הוא ( התובע-א.ס.) היה יוצא לבקמסור בחיתוכים " וכי הדבר היה קורה לפי הצורך ולמשך חמש דקות בלבד .
ברור, כי התובע אינו יכול לבסס טענה להיחשפות ממושכת לרעש כשמדובר בפעולה שהוא נדרש לבצע לעיתים בלבד ולמשך זמן קצר.
באשר לטענה כי לאורך כל יום העבודה התובע היה חשוף לרעש, ובכלל זה רעשי רקע של המלגזות, חיתוך הפלדה והמשאיות - אף טענה זו נסתרה בעדויות הצדדים. הוכח כי בעת שהייתו של התובע במשרד הוא לא היה חשוף לרעשים שהופקו מחוץ למשרד (פרט לרעש שקילת המשאיות כאשר חלון המשרד פתוח). הדבר גם עולה מעדותו של בן ינון. כאשר התובע שאל אותו, במסגרת החקירה הראשית, מה הייתה החשיפה לרעש מבחינת שעות העבודה, זה האחרון השיב – " מבחינתי כל היום. אבל אתה מדי פעם כשיצאת עם הלקוחות להראות להם את החומר".
התובע אף לא הוכיח את עוצמת הרעש בעבודתו באפי פלדה. מעדותה של ארביב עולה כי במקום עבודה זה, התובע כלל לא היה חשוף לרעש משיש מרחק משמעותי , של כמה מאות מטרים, בין המשרדים לבין מתחם המכונות. לפי עדותה, היחשפות התובע לרעש אירע רק בזמן שהתובע יצא לפגישות עם לקוחות לצורך מכירה, שאז היה חשוף לרעש רב המופק במפעלי מתכת שונים. גם התובע עצמו העיד כי זמן ההיחשפות לרעש בעבודתו אצל אפי פלדה הינו בעת הבי קור אצל לקוחות שהינם מפעלי פלדה. אלא, ש לטענתו מדובר בין 9-6 ביקורים ביום וכל ביקור נמשך בממוצע בין 20 ל- 40 דקות , ולפיכך גם במקרה זה, אם נלך לפי שיטת התובע ונחשב את משך ההיחשפות לרעש באופן הבא לטובת התובע, נמצא כי התובע נחשף לרעש הנטען למשך 5-4 שעות לכל היותר, זמן שאינו עונה על דרישת החוק.
לכל זאת נוסיף שבשאלון למבוטח שמילא התובע (נ/7) כתב - "בשנים האחרונות יותר עובד כאיש מכירות ונוסע הרבה בכבישים. לטענת קלינאי תקשורת זה נובע גם משריקת הרוח עקב שעות נהיגה מרובות".
מכל האמור, שוכנענו, כי במהלך עבודתו במפעל, התובע לא היה חשוף לרעש מזיק כהגדרתו בחוק, ולפיכך הוא אינו עומד בתנאי הראשון של סעיף 84א(1) לחוק.
די בקביעה זו כדי לדחות את התביעה, שכן התנאים הינם מצטברים. יחד עם זאת ולמעלה מן הצריך, התובע אינו עומד גם בתנאי הנדרש על פי סעיף 84א(3) על מנת להוכיח כי נגרם לו ליקוי שמיעה כתוצאה מעבודתו ונפרט -
21. ביום 9.7.2013 התובע הגיש לנתבע את טופס התביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה .
אין מחלוקת כי התובע עבר בדיקות שמיעה עוד ביום 5.12.2007 וביום 2.4.2008, ובמסגרת כל אחת מהבדיקות בנפרד נמצא תיעוד לירידה בשמיעה של התובע. מכאן – כי היום בו תועד ליקוי השמיעה לראשונה ברשומה רפואית בהתאם לסעיף 84א(3) לחוק הינו ביום 15.12.2007, כחמש וחצי שנים טרם הגשת התביעה, או לכל הפחות ביום 2.4.2008, כחמש שנים טרם הגשת התביעה.
התובע התייחס לשיהוי הנ"ל בחקירתו הנגדית. כ אשר נשאל מדוע לא הגיש את התביעה בסמוך לבדיקות הנ"ל והשיב – "בתקופה ההיא שעשיתי את הבדיקות האלה כתוצאה ממחלות אחרות הגשתי בקשה לפטור ממס הכנסה ולא ידעתי שאפשר לעשות גם זה וגם זה". אין בטענה זו כדי לסייע ל תובע.
מכל האמור, הננו קובעים כי התובע הגיש את תביעתו זמן ניכר מעבר ל-12 חודשים מאז שתועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כדרישת סעיף 84א(א)(3)(א) לחוק ולפיכך אף מטעם זה אין להכיר בו כמי שליקוי השמיעה הוא תוצאה של פגיעה בעבודה.
22. לאור כל האמור, משהתובע לא עמד בשניים מתוך שלושת תנאי הסף הקבועים בסעיף 84 א לחוק, ולבטח שלא בכולם במצטבר – דין תביעתו להידחות.
23. סוף דבר – התביעה נדחית.
24. אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד אב תשע"ו, (18 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אסי פידל
נציג ציבור (מעסיקים)

אורלי סלע
נשיאה


מעורבים
תובע: חיים אלגריסי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: