ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמדו מרדכי התביעה סולקה נגד החברה לפיתוח תל אביב יפו :

בפני כבוד השופט יחזקאל הראל – סגן הנשיא

התובע
אמדו מרדכי התביעה סולקה
ע"י ב"כ עוה"ד אילן ירון ואח'

נגד

הנתבעות

  1. החברה לפיתוח תל אביב יפו
  2. איילון חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יורם קמין ואח'

נגד

צד שלישי

יעקב מורטיאן
ע"י ב"כ עו"ד לוריה

נגד

צדדי ד'

  1. OVERSEAS INSURANCE CONSULANTS LIMITED
  2. עוז ניהול סיכונים בע"מ
  3. חברת מכבי תל אביב כדורגל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד רנרט
4. אגודה להתעמלות ולספורט מכבי תל-אביב (נמחקה)
5. עיריית תל אביב
6. החברה לפיתוח תל אביב יפו
ע"י ב"כ עוה"ד יורם קמין

פסק-דין

מבוא

לפניי תביעת התובע יליד 14.10.74 בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 23.5.09 במהלך נפילה מגובה (להלן: "התאונה"). על פי הנטען, במועדים הרלוונטיים לתביעה עבד התובע כמאבטח וכמפיק מסיבות וכי במועד התאונה אמורה הייתה להתקיים מסיבה במועדון הקרוי בשם "המימד החמישי" (להלן: "המועדון"). המועדון ממוקם במבנה מספר 1 ברחוב 1235 (להלן: "המבנה"). גג חצר המבנה (להלן: "החצר") היה מכוסה ביריעות ניילון שהיו אמורות למנוע כניסת מים לחצר בחודשי החורף. על פי הנטען, נוכח תנאי מזג האוויר ששררו באותה עת ואשר גרמו לחום רב בחצר, אשר גם בה היו אמורים להימצא משתתפי המסיבה, עמדת התקליטן והבר, היה צורך להסיר את היריעות. התובע ואדם נוסף עלו על הגג ובעודם מסירים חלקים מהיריעות, צעד התובע על מה שנחזה להיות חלק מהגג. ברם, בדיעבד התברר כי הייתה זו יריעת ניילון מלוכלכת אשר תחתיה לא היה דבר. כתוצאה מכך נפל התובע מגובה רב על הקרקע שמחוץ למבנה ונחבל קשות.

רקע

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 החברה לפיתוח תל אביב יפו (בפירוק מרצון) (להלן: "הנתבעת"), וכנגד מבטחתה הנתבעת 2 איילון חברה לביטוח בע"מ. (להלן: "איילון"), (הנתבעת ואיילון תקראנה להלן יחדיו לשם הקיצור: "הנתבעות").
על פי הנטען, הנתבעת, חברה ציבורית, ניהלה ותחזקה את נכסי נמל תל אביב וביניהם המבנה.

הנתבעות הגישו כתב הגנה ובו טענו בין היתר, כי התאונה ארעה באשמו המוחלט של התובע שעלה לגג ביוזמתו ועל פי החלטתו שלו, בגדר פעולת הכנה למסיבה במועדון שיזם, או ארגן, או כסיוע לחברתו הגב' מרינה מומצ'י (להלן: "מרינה") אשר יזמה וארגנה מסיבה במבנה.

הוסיפו וטענו הנתבעות כי המבנה הוחזק על ידי מר יעקב מורטיאן (להלן: "יעקב"), אשר במועד התאונה ובמשך שנים קודם לה ניהל את המועדון, וזאת חרף רצונה ומאמציה של הנתבעת לפנותו מהנכס. משכך, לא הייתה לנתבעת "דריסת רגל" כלשהי במקום ו/או יכולת להפסיק את פעילותו במקום.

הנתבעות הגישו הודעה לצד שלישי כנגד יעקב בטענה כי מלוא האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו, שכן הוא היה המחזיק הבלעדי במבנה וניהל בו את המועדון בניגוד לרצונה, וחרף מאמציה ופעולותיה במאמץ לפנותו.

יעקב הגיש כתב הגנה להודעה בו טען בין היתר, כי המועדון הוחזק והופעל באמצעות המימד החמישי מועדונים בע"מ (להלן: "החברה"), וכי הוא בעל המניות ומנהל החברה. יעקב הוסיף וטען, בין היתר, כי דין ההודעה כנגדו להידחות בהיעדר יריבות, וכי התאונה ארעה בגין אחריותו הבלעדית של התובע, אשר עלה על גג המבנה על דעת עצמו ושלא בידיעתו.

יעקב הגיש הודעה לצד רביעי כנגד: OVERSEAS INSURANCE CONSULANTS LIMITED (להלן: "אוברסיז"); עוז ניהול סיכונים בע"מ (להלן: "עוז") (המבטחת ועוז תקראנה יחדיו להלן לשם הקיצור: "המבטחת"); חברת מכבי תל אביב כדורגל בע"מ (להלן: "מכבי"); הנתבעת; מרינה. יאמר כי ההודעה הוגשה גם כנגד אגודה להתעמלות ולספורט מכבי ת"א, וכנגד בנה של מרינה – איון מומצ'י, אולם בהסכמת הצדדים, נמחקה ההודעה נגדם.

לטענת יעקב, בזמנים הרלוונטיים לתביעה ביטחה המבטחת את החברה בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי (להלן: "הפוליסה"), וכי אחריות החברה ויעקב לקרות התאונה מכוסות פוליסה.
המבטחת אינה חולקת על תקפות הפוליסה, אך טוענת כי זו אינה מכסה את התאונה בין היתר, בשל כך שהמועדון הושכר לאחר, וכן כי החצר לא נכללה בביטוח המבנה על פי הפוליסה.

לטענת יעקב, מכבי החזיקה בזמן הרלוונטי לתביעה בשטח אליו נכנס התובע והיא שבנתה את החומה עליה טיפס אל גג החצר. מכבי לא דאגה לגידור השטח ולהזהיר את התובע מפני הסכנה בטיפוס על החומה. לטענתו, מכבי אחראית לטיב הבנייה של הקונסטרוקציה שנבנתה על ידה, או על ידי מי מטעמה.
לטענת מכבי, השטח נשוא התביעה לא היה בבעלותה, ו/או בחזקתה, ו/או בשליטתה.
לטענת מרינה, שימשה כיחצנית בלבד לאירוע המסיבה במועדון; כי מלוא האחריות מוטלת עליה.

לטענת יעקב, מרינה היא זו ששכרה את המועדון והפעילה בו אירוע, הינה בת זוגתו של התובע והיא זו האחראית לקרות התאונה.

לטענת מרינה האחריות לתאונה מוטלת על יעקב ו/או מי מטעמו; כי יעקב התבקש מספר פעמים להסיר את יריעת הניילון; כי לא הייתה מודעת לניסיונו של התובע להסיר את יריעת הניילון, ואף לא נכחה בחצר בעת קרות התאונה . לדבריה, שימשה כמפיקת אירועים וכיחצנית וכי יעקב העמיד המועדון לשימושה תמורת אחוזים ממכירות האלכוהול.

הנתבעות ניהלו מו"מ עם התובע בסיומו, ומבלי שניתנה הסכמת הצדדים האחרים, הגיעו להסדר פשרה עמו, במסגרתו שולם לו ביום 12.5.14 סך כולל של 250,000 ₪ (להלן: "סכום הפשרה"). יעקב והצדדים הרביעיים כפרו בסכום הפשרה וכן באחריותם לשפות את הנתבעות.
נוכח טענות יעקב והצדדים הרביעיים – נשמעו ראיות הצדדים.

פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו לפניי הראיות כדלקמן:
ראיות הנתבעות: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של התובע, עו"ד יגאל ליטווין העובד במשרד ב"כ הנתבעות (להלן: "עו"ד ליטווין") ורו"ח זכרי שולצקי (להלן: "רו"ח שולצקי").
ראיות יעקב: תצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של יעקב.
ראיות המבטחת: תצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של מר נחום פז המשמש כמנכ"ל המבטחת (להלן: "נחום").
ראיות מכבי: מכבי הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, אולם במהלך שמיעת הראיות חזרה בה מהגשתו ועל כן אינו מהווה חלק מהראיות בתיק.
ראיות מרינה: תצהיר עדותה הראשית וחקירתה הנגדית.
כמו כן כל הצדדים הגישו תיעוד וסיכומים בכתב.

כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

דיון
האם הסכם הפשרה הינו סביר?

הנתבעות הגישו את תצהירו של בא כוחן עו"ד יגאל ליטוין, בתמיכה לטענתן כי סכום הפשרה הינו סביר. בתצהירו התבסס עו"ד ליטוין על הנתונים שעמדו בפני הנתבעות נכון למועד הפשרה, והעריך כי נזקי התובע מסתכמים, לאחר הפחתת תקבולי המל"ל שקיבל, בסך של כ-360,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. על בסיס הערכה זו סבר כי סילוק התביעה בסכום כולל של 250,000 ₪ הינו בגדר קניית סיכון טובה לנתבעות והמליץ בפניהן על סילוק התביעה בפשרה. עו"ד ליטווין נחקר על תצהירו ופירט בהרחבה את הטעמים שהביאו להמלצתו.

בסיכומיו, לא טען יעקב כנגד סבירות ההצעה, ועל כן ולו רק מטעם זה יש לקבוע כי הינה סבירה. למען הסר ספק יאמר כי סכום הפשרה הביא בחשבון גם את שאלת החבות, לרבות רשלנותו התורמת של התובע, ועל כן אין מקום לשוב ולהביאה בחשבון.

עם זאת, למעלה מהדרוש, בחנתי את ראיות הצדדים, חבותן של הנתבעות כלפי התובע ורשלנותו התורמת. מצאתי כי הערכת סיכון של נזק בסכום של 360,000 ₪, הינה סבירה בנסיבות העניין. לאחר שבחנתי את רשלנותו התורמת של התובע והוספתי שכ"ט עו"ד בשיעור של כ-20% בתוספת מע"מ, אגרת בימ"ש ושכ"ט המומחים בהם נשא התובע – מצאתי כי סכום הפשרה הינו אכן סביר.

מיהו המחזיק במבנה

במועד אירוע התאונה הנתבעת ניהלה את נכסי נמל ת"א, לרבות המבנה. הנתבעת השכירה את המבנה ליעקב בחוזה בכתב לשכירות בלתי מוגנת מיום 7.1.2002. מטרת השכירות הינה מועדון לילה. חוזה השכירות הינו לתקופה מיום 1.1.2003 ועד ליום 31.12.2003. ההסכם הוארך לתקופה נוספת של שנה אחת עד ליום 31.12.2004. טרם סיום תקופת השכירות המוארכת נוהל מו"מ בין הנתבעת ליעקב בדבר חידוש ההסכם ותנאיו, אך המו"מ לא צלח ועל כן נדרש יעקב לפנות את המבנה.

משדרישת הנתבעת מיעקב לפנות את המבנה לא נענתה, הוגשה כנגדו תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידו מהמבנה. ביום 25.8.2005 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין, לפיו על יעקב לפנות את המבנה עד ליום 1.3.2007. חרף הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין סירב יעקב לפנות את המבנה, ורק ביום 26.3.2012 עלה בידי הנתבעת לפנותו על פי להחלטת יו"ר ההוצל"פ. לטענת הנתבעת, בכל מהלך התקופה לא הייתה לה כל דריסת רגל במבנה "והוא היה בשליטתו ובחזקתו הבלעדית של צד ג' (יעקב-ה.י.), אשר אף ביצע בו שיפוצים בניגוד לחוזה השכירות הבסיסי" (ראו תצהיר עדותו הראשית של רו"ח שולצקי).

לטענת יעקב בתצהירו, "אני הייתי במו"מ עם החברה לפיתוח תל אביב (חפת"א) להמשך שכירות הנכס ומנהלה מר יוסי פורת ומכיוון שחפת"א יצאו מהמתחם ונכנסה במקומם חברת 'אתרים' – אזי 'אתרים' לא הכירה בהסכמות שלי עם חפת"א והחליטו לפנות אותי מהמקום וכך עשו, והתפניתי מהנכס..." (ס' 9 לתצהיר).

לטענת יעקב בסיכומיו, משהנתבעות לא זימנו לעדות את מר יוסי פורת - יש לקבוע כי לא נסתרה עדותו להסכם בעל פה בינו לבין הנתבעת בדבר המשך תקופת השכירות.
לא שוכנעתי כי יש ממש בטענות יעקב שעה שמהתיעוד שהוגש, מתצהירו של רו"ח שולצקי ומחקירתו הנגדית, עולה כי הליכי הפינוי כנגדו נמשכו. אוסיף ואומר כי גם אם היה ממש בדבריו, אין בכך כדי להפחית מחבותו, שכן אינו חולק שבמועד התאונה החזיק במבנה.

לטענת יעקב, מחקירתו הנגדית של רו"ח שולצקי עולה כי לנתבעת הייתה דריסת רגל במבנה וכי ידעה על המתרחש בתוכו, ועל כן יש לקבוע כי הינה המחזיקה במבנה. אין דעתי כדעתו. אין די בכך שהתאפשר לה להיכנס למבנה על מנת לבדקו, כדי להפכה למחזיק ה, שכן, כפוף לאמור להלן, השליטה הבלעדית במבנה הייתה של יעקב בלבד, אשר ניהל בו מועדון והעמיד את השימוש בו למרינה.

מוסיף וטוען יעקב בסיכומיו, כי מחקירתו הנגדית של רו"ח שולצקי עולה כי מרינה היא שהחזיקה במבנה במועד התאונה. פרשנות יעקב לדברי רו"ח שולצקי אינה נכונה, שכן אין בדבריו כדי להביא לקביעה כי הנתבעות או מי מהן, החזיקו בנכס במועד התאונה. אמנם, הנתבעות ביטחו את אחריותן כלפי צד שלישי בגין הנכס, אך אין די בכך על מנת לקבוע כי הייתה להן חזקה בנכס, שעה שהראיות שהובאו מלמדות את ההיפך.

אין חולק כי במועד התאונה התקיימה מסיבה במועדון וכי זו אורגנה ויוחצנה ע"י מרינה. לא נסתרו עדויותיהם של התובע ומרינה, שכל אותה עת היה ב מקום אחד מעובדיו של יעקב שסייע למרינה בארגון האירוע והתחזוקה, ק יבל לידיו בתום האירוע את התשלום שהגיע ליעקב ממרינה, ואף נכח במקום במועד התאונה. על כן, המסקנה הינה כי יעקב ומרינה החזיקו במשותף במבנה במועד אירוע התאונה.

לסיכום: לפיכך, הנני לקבוע כי הנתבע ומרינה החזיקו בנכס במשותף במועד אירוע התאונה.

האם יעקב הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו כנגד מכבי?

בסיכומיו לא נדרש יעקב להודעתו כנגד מכבי, ועל כן יש לראותו כמי שזנח את טענותיו כנגדה ועל כן דין הודעתו כנגדה להידחות.

הנני מחייב את יעקב בתשלום הוצאות ושכ"ט מכבי בסך של 7,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל.

האם עומדת ליעקב עילת תביעה כנגד הנתבעות?

לטענת יעקב בסיכומיו, לנתבעות היה ביטוח תקף למועד התאונה, וכי גם חבותו מכוסה באותה פוליסה. בכך, למעשה מתמצית טענת יעקב בהודעתו כנגד הנתבעות.
ברם, הפוליסה לא הוצגה, ועל כן בהיעדר ראיה, דינה ההודעה להידחות , מה גם שמבטחתן של הנתבעות אינה צד להליך.
מאחר והנתבעות והצד השלישי יוצגו ע"י אותו בא כוחו – איני עושה צו להוצאות.

מדוע עלה התובע על הגג?

אין חולק כי יריעת הניילון הונחה על גג החצר ע"י יעקב או מי מטעמו. שוכנעתי על בסיס עדויותיהם של התובע ומרינה כי החצר אכן שמשה כחלק מהמועדון; כי עמדת התקליטן הוצבה בחצר ; וכן כי במקום היה מוצב בר ששימש את המוזמנים. אלמלא שמשה החצר כחלק מהמועדון, לא היה לתובע ולמרינה כל עניין במתרחש בה, ולא הייתה להם כל סיבה לבקש מיעקב להסיר את היריעה ממקומה.

תימוכין לכך מצאתי בעדותו של יעקב אשר הודה כי התבקש ע"י מרינה והתובע להזמין קבלן שיסירה, וכי הוא דחה אותם בלך ושוב.
זאת ועוד, בתצהירו מודה יעקב כי גם החצר שימשה לצרכי בילוי במועדון וכדבריו: "...החצר שימשה לי יותר כמחסן ופחות לצורכי בילוי במועדון..." (ס' 11 לתצהיר).

חזקה כי אלמלא הפעילות במועדון הייתה מתקיימת גם בחצר, לא היה למרינה ולתובע כל עניין וצורך להסיר את היריעה.

הדעת נותנת כי בחודשי הקיץ נהוג היה להסיר את היריעה, שאם לא כן החצר עשויה הייתה להפוך לחממה. משהתאונה ארעה בסוף חודש מאי הדעת נותנת כי היה בסיס לטענה זו.

משיעקב דחה את מרינה והתובע בלך ושוב ולא דאג להסיר את היריעה במשך כחודש ימים, מבלי לתן לכך כל טעם של ממש, כפי שגם עלה מעדותו בביהמ"ש, עלה התובע על הגג על מנת להסיר ה.

לדברי התובע, בידיעת יעקב ואף לבקשתו, עלה פעמים רבות על הגג וטיפל ביריעת הניילון, וכי במועד התאונה עלה על הגג ביחד עם הברמן על מנת להסירה מהגג. יעקב הכחיש טענתו זו של התובע.

שוכנעתי כי היה על יעקב להסיר את יריעת הניילון מהגג, אך מסיבות השמורות עמו הוא נמנע מלעשות זאת. משכך, נאלץ התובע להסיר את היריעה מהגג. עם זאת, יש להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 25% לקרות התאונה, שעה שעלה על הגג מבלי לנקוט באמצעי זהירות של ממש למניעת הנפילה.

האם מרינה חבה באחריות לאירוע התאונה?
גדר המחלוקת

התובע ומרינה ניסו בעדויותיהם להרחיק את התובע מכל קשר לפעילות במועדון , והציגהו כמי שהינו בן זוגה של מרינה בלבד. ברם, התובע הגדיר עצמו בכתב התביעה כמאבטח וכמפיק מסיבות..." (ס' 5 לכתב התביעה) . התובע שימש לדבריו כתקליטון במועד אירוע התאונה, ונטל חלק בכל המפגשים שהתקיימו בין מרינה לבין יעקב. על כן, גם אם לא קיבל תמורה ממנה תמורת ת קלוט האירועים - היה למרינה אינטרס בהורדת היריעה ממקומה.

אמנם, לדברי התובע ומרינה, היא לא הי יתה מודעת לעלייתם של התובע והברמן על הגג על מנת להסיר את היריעה, אולם אין זה סביר כי לא הייתה מודעת לכך שהתובע עולה על הגג, מפעם לפעם , כ דבריו.

משכך לדעתי, היה על מרינה להזהיר את התובע והברמן שהועסק על ידה מלעלות על הג ג. עם זאת, מוטלת על יעקב מירב האחריות לעלייתו של התובע על הגג וזאת מש חרף פניות חוזרות ונשנות נמנע מלהסיר את היריעה ממקומה.

לפיכך, מצאתי כי על מרינה לשפות את יעקב ב- 25% מכל סכום שישולם על ידיו לנתבעות. ככל שהתשלומים לנתבעות יבוצעו ע"י המבטחת - פטורה מרינה משיפויו של יעקב, שכן המבטחת לא שלחה למרינה הודעה לצד חמישי.

האם אחריותו של יעקב מכוסה בפוליסה שהונפקה ע"י המבטחת?
גדר המחלוקת

לטענת המבטחת, הפוליסה אינה מכסה את אחריותו של יעקב לאירוע התאונה, שכן החצר לא בוטחה על ידה כחלק מהמועדון, וכן מאחר והנכס הושכר לאחר - מרינה.

לטענת התובע, הוכח כי בדו"ח הסוקר מר מור שעל בסיסו הוצאה הפוליסה, בהגדרת הנכס נכללו גם מחסן עורפי סגור ותוספת בנייה עורפית מאסכורית. לדבריו, לא נסתרה טענתו כי המחסן והמבנה הינם החצר ששמשה כחלק מהמועדון.

מוסיף וטוען יעקב כי נחום הודה בחקירתו הנגדית כי ככל שחלה עליו חבות בנזיקין - זו מכוסה בפוליסה, כפי שאישר נחום בחקירתו הנגדית (עמ' 69 לפרוטוקול ישיבת יום 31.5.16).

הכרעה

משדו"ח הסוקר והפוליסה הוגשו בהסכמה מבלי שהסוקר הוזמן לעדות ע"י המבטחת - שוכנעתי כי לא נסתרה טענת יעקב כי הפוליסה מכסה גם את החצר ובמקרה של ספק - ספק זה פועל לחובת המבטחת. יאמר, כי גם לשיטתה שימש המקום כמחס ן, ועל כן היווה חלק בלתי נפרד מהנכ ס שבוטח.

גם אם נפלה שגגה במסקנתי כי החצר שמשה כחלק מהנכס שבוטח ע"י המבטחת - משהמבטחת בטחה את חבותו של יעקב , בהיותו אחד ממנהלי המימד החמישי והמועדון - הפוליסה מכסה את חבותו כמפעיל מועדון , גם אם התאונה ארעה מחוץ לנכס המבוטח, כל עוד זו קמה בגין הפעילות כמפעיל מועדון.

המועדון נמסר למרינה להפקת אירוע, אך ניהול המקום לא נמסר לידיה. אחראי מטעמו של יעקב היה במקום במהלך האירוע והוא שדאג, במקרה הצורך, לפעילותו התקינה של המועדון. הת מורה ששולמה ליעקב, ולא הוכח אחרת, הייתה רווחים מתוך התמורה שהתקבלה ממכירת משקאות.

לסיכום: על המבטחת לשפות את יעקב בגין כל סכום שחויב לשלם לנתבעות. יובהר למען הסר ספק כי אין בחיובן של מרינה והמבטחת בחבות כלפי יעקב, כדי לפטור את יעקב מחבותו הישירה והאישית כלפיהן לפ ירעון חיובו כלפיהן.

סוף דבר

הנני מחייב את יעקב לשלם לנתבעות את הסך של 250,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום לתובע. כן יישא הצד השלישי (יעקב) באגרת בימ"ש בגין ההודעה לצד שלישי ובשכ"ט העדים. ההוצאות ושכ"ט עו"ד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד.

הנני מחייב את מרינה להשיב ליעקב 20% מכל סכום שישולם על ידיו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ותשלום ובצרוף 20% מאגרת הודעה לצד רביע י ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪. ככל שיעקב יממש בפועל את פסה"ד כנגד המבטחת בשיעור העולה על 80% מהחיוב בו חויבה המבטחת- תהיה מרינה פטורה מהתשלום, כולו או חלקו, בהתאמה לסכום שישולם. ככל שיגבה מהמבטחת לאחר שיגבה ממרינה- יהיה עליו להשיב למרינה את הסכום העודף בתוך 14 יום ממועד התשלום ע"י המבטחת.

הנני מחייב את המבטחת להשיב ליעקב כל סכום בו חויב כלפי הנתבעות, גם אם טרם שולם על ידיו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ותשלום ובצרוף 80% מאגרת ההודעה לצד רביעי ו שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. ההוצאות ושכ"ט יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד.

כפוף לאמור לעיל, חיוביהן של מרינה והמבטחת הינם נפרדים.

הנני מחייב את יעקב לשלם למכבי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסה"ד.

ניתן היום, י"א אב תשע"ו, 15 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמדו מרדכי התביעה סולקה
נתבע: החברה לפיתוח תל אביב יפו
שופט :
עורכי דין: