ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נ.ד. דאמן בע"מ נגד מלחם דאמן :

בפני כבוד ה שופט עמית רוזינס

התובע
נ.ד. דאמן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רמי חלבי

נגד

הנתבעים
1.מלחם דאמן
2.מ.א.ג. נופית - עבודות בניה, פיתוח ומתכות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חיים נתיב

פסק דין

התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בסכום של 64,665 ₪ , עבור עבודות פיתוח קרקע שביצעה עבורם.

הנתבעים טענו טענות שונות ועיקר טענתם היא כי שילמו לתובעת את כל שמגיעה לה עבור העבודות שביצעה, באמצעות שיק של צד ג' על סך של 40,000 ₪ שנמשך לטובת הנתבעת (להלן: "השיק"), אשר נמסר למנהל התובעת ( מר נאיל דאמן), שביצע ניכיון לגביו וקיבל תמורתו.

התובעת הכחישה את קבלת השיק וטענה כי השיק נוכה על ידי הנתבע 1, אשר קיבל את תמורת השיק לידיו.

בדיון שהתקיים ביום 29/5/14, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט להכריע את התביעה על פי תוצאות בדיקות פוליגרף שתערך למנהל התובעת , מר נאיל דאמן ולנתבע 1, על ידי בודק מטעם בית המשפט, כראייה מכרעת ויחידה. הוסכם, כי הסוגיה שתבדק ע"י בודק הפוליגרף היא, האם השיק נמסר למר נאיל דאמן ו תמורת ניכיון השיק נשארה אצלו, או שהשיק נוכה על ידי הנתבעים ותמורת הניכיון נשארה בידם.

בהחלטתי מיום 2/6/14, מונה מר קובי רבין כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). שני הנבדקים עברו בדיקת פוליגרף בה נשאל כל אחד מהם 3 שאלות זהות: האם הוא ביצע את ניכיון השיק ולקח את הכסף לעצמו; האם הנבדק השני ביצע את הניכיון השיק ולקח את הכסף לעצמו; והאם הנתבע 1 נותר חייב כסף לנציג התובעת.
תשובות כל אחד מהנבדקים לכל שלוש השאלות היו בהתאם לגרסאות הצדדים כאמור.

עלפי חוות דעתו של מומחה הפוליגרף, מר נאיל דאמן נמצא דובר אמת בתשובותיו לכל שאלות הבדיקה ואילו הנתבע 1 נמצא דובר שקר בתשובותיו לכל שאלות הבדיקה.

לאחר קבלת חוות דעתו של בודק הפוליגרף נתתי ביום 16/7/14 פסק דין, בהתאם להסכמת הצדדים, במסגרתו חייבתי את הנתבעים לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

הנתבעים ערערו על פסק הדין ובית המשפט המחוזי, כבוד השופט אמיר טובי (ע"א 24790-10-14), קיבל את הערעור, מהטעם שלא התאפשר לצדדים להביע עמדתם בעניין תוצאות בדיקת הפוליגרף וחוות הדעת שהתקבלה , והורה על ביטול פסק הדין, כדי לאפשר למערערים להפנות שאלות הבהרה לעורך הבדיקה ובמידת הצורך גם לזמן את המומחה לחקירה בפני בית המשפט ולהעלות טענות בתחום הרפואי שלשיטתם מעיבות על מהימנות תוצאות הבדיקה .

ביום 21/3/16 התקיים דיון במהלכו , השיב המומחה לשאלות ב"כ הצדדים, ובהמשך הוגשו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

הנתבעים טוענים כי בשבוע שקדם לבדיקה, ביום 22/06/14, נפגע הנתבע 1 בתאונת עבודה, לאחר שנפל מגובה של 6 מטרים (להלן: " התאונה"). נטען שכתוצאה מהתאונה, נגרמו לנתבע 1 שברים ב- 4 צלעות, ובמהלך בדיקת הפוליגרף שנערכה לו סבל מכאבים שפגעו בכשירותו להיבדק.

הנתבעים מלינים על המומחה, אשר מצא לנכון לקיים את הבדיקה ביום 29/6/14, חרף מצבו הרפואי הנטען של הנתבע 1.

עוד טענו הנתבעים כי תחום בדיקות הפוליגרף בארץ הוא תחום "פרוץ", ההכשרה של העוסקים בתחום איננה מוסדרת, ולא קיים כל פיקוח על בודקי הפוליגרף. לטענתם, המומחה שמונה מטעם בית המשפט איננו עומד בקריטריונים הראויים לאדם "הקובע גורלות של נבדקים". לטענתם, המומחה חסר את הכישורים הנדרשים מבודקי פוליגרף, כפי שפורטו בממצאי דו"ח הועדה לעניין פוליגרף שהתפרסם בשנת 1981, ולהצעת חוק בודקי פוליגרף (רישוי ופיקוח), התש"ע-2010 (להלן: "הועדה" ו-הצעת החוק" בהתאמה). לשיטת הנתבעים, המומחה נעדר השכלה אקדמאית, המומחה עבר לפני 30 שנים תקופת הכשרה של 3 חודשים בלבד, במהלך השנים לא השתתף המומחה בהשתלמויות מקצועיות (פרט למספר הרצאות), המומחה איננו בקיא בתחום הרפואי, ואף מחזיק בדעות קדומות ביחס לנבדקים הסובלים מבעיות רפואיות.

התובעת טענה שלא נפל כל פגם בבדיקת הפוליגרף ולא בחוות דעתו של הבודק שהוא מומחה מקצועי בעל ותק וניסיון.

התובעת סבורה שלא קיים קשר, בין כאבים פיזיים של נבדק לבין ממצאי בדיקת פוליגרף.

לטענת התובעת, טענת הנתבע 1 בעניין התאונה שעבר מופרכת, ומטרתה לשבש את ממצאי הבדיקה.

דיון והכרעה
כללי

הסכמה דיונית שהושגה בהליך אזרחי, להכרעת סכסוך בהתאם לממצאי בדיקת פוליגרף, מחייבת את הצדדים לה לכל דבר ועניין:
"..הסכם, שעל-פיו בדיקת פוליגרף תכריע מחלוקת בין צדדים לה, מחייב את הצדדים" (ע"א 4027/97 סולפרד בע"מ נ' עמישי, חברה לשיווק בע"מ, פ"ד נג (2) 522, 525) .

בפסק הדין המנחה שניתן בסוגיה זו (ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב (1) 446, 475), קבע בית המשפט העליון, שבמקרים בהם הסכימו הצדדים שהסכסוך יוכרע אך בהתאם לממצאי בדיקת הפוליגרף, גוברת הסכמה זו על דיני הראיות ועל בית המשפט לכבדה:
"סבורני, כי על-פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה, להצהיר על עובדות בלי להוכיחן, וכל כיוצא באלה הסכמות שבסדרי דין ובמהות, שבית המשפט "קשור" להן ואינו מכניס ראשו ביניהן, אין מנוס מהמסקנה, כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת "יקוב החוזה את ההר" (כמאמרו של השופט זילברג בע"א 461/62 [ 10], בעמ' 1332)".

לאחר שהצדדים הסכימו במפורש כאמור, שממצאי הבדיקה, ישמשו כראיה יחידה להכרעה בתיק, כך שאין באפשרותי לקבל את טענות הנתבעים, שהועלו בעניין הפיקוח על ציבור בודקי הפוליגרף בארץ.

למעלה מהצורך, יצוין שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור הנתבעים, נקבע כי ההסכמה להכרעת הסכסוך בהתאם לממצאי בדיקת הפוליגרף, מחייבת את הצדדים, כך שאינם רשאים עוד לחזור בהם מהסכמה זו (בע"א 24790-10-14).

ההלכה הפסוקה קובעת שעל דרך הכלל, בית המשפט יאמץ את ממצאי המומחה שמינה, פרט למקרים חריגים:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" (עׁ"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל פ"ד נב (4) 563, 569-568 ׂ).

יובהר כבר עתה, שלא עלה בידי הנתבעים לגרוע מאמינות המומחה וממידת מקצועיותו כבר סמכא בתחום, ולא מצאתי בחוות דעתו כל פגם אשר יצדיק מהכלל כאמור.

כשירות בודק הפוליגרף

מצאתי לדחות את טענת הנתבעים, הסבורים שהכשרתו של בודק הפוליגרף איננה מספיקה ואיננה תואמת את הצעת החוק ומסקנות הועדה.

על פי ההלכה הפסוקה, די בכך שהמומחה יניח את דעתו ביחס לרמת הכשרתו וניסיונו בתחום המומחיות הרלוונטי, בכדי להקנות לו מעמד של מומחה בתחום:
"לא ביחס לכל תחום מן התחומים, שלגביהם רשאי בית המשפט להיזקק לחוות-דעת או לעדות מפי מומחה לדבר, מותנית קבילות חוות הדעת או העדות בהיותו של העד המומחה בעל הכשרה שנרכשה בלימודים עיוניים במסגרת מוסדית מוכרת, או בהיותו בעל הסמכה פורמאלית מסוימת; שכן, מוכרים וידועים תחומים רבים, שההתמחות בהם עשויה לנבוע מלימוד עצמי או מניסיון מעשי", (ע"פ 436/88 רבינוביץ נ' מדינת ישראל פ"ד מג (1) 553, 555). כן ר' ת.א (מחוזי-חי') 732/01 לוי תולי נ' חיפה כימיקלים בע"מ (ניתן ביום 15.03.07-פורסם בנבו), בעמ' 8:
" סוגית היותו של אדם כשיר להחשב כמומחה נדונה בפסיקה. כאמור לעיל אין הכרח שבכל תחום המומחה יהיה בעל תעודה פורמאלית או השכלה פורמלית".

לא מצאתי כל פגם במידת מקצועיותו, בניסיונו ובהכשרתו של המומחה. כפי שעולה מפירוט ניסיונו של המומחה, בתחילת חוות הדעת, הוא עובד כחוקר פרטי מאז שנת 1981, בשנת 1984 הוסמך כבודק פוליגרף במכללת "פוליגרף זון" בארה"ב, עבר התמחות אצל מי שהיום הוא יו"ר איגוד בודקי הפוליגרף בישראל, ומאז עוסק בתחום, משנת 1987 הוא מנהל מכון פוליגרף עצמאי ומשנת 1986 משמש כעד מומחה בתחום זה בבתי המשפט, הוא חבר איגוד הפוליגרף הישראלי והיה בעברו גם חבר בארגון בודקי הפוליגרף הבינלאומי A.P.A, ובנוסף נוהג המומחה להעביר הרצאות בתחום. במסגרת עדותו בבית המשפט חזר המומחה על פרטי השכלתו וניסיונו, ולא הוצגו בפני ראיות המצדיקות הטלת דופי בכשירותו המקצועית או באמינותו של המומחה.

תקינות הבדיקה

המומחה הסביר שתוצאות הבדיקה, לא הושפעו ממצבו הרפואי הנטען של הנתבע 1:
"רוצה לומר, עם כל הכבוד, שגם לו היו מונחים בפני המסמכים הרפואיים זה לא היה משנה מדעתי שהוא כשיר לבדיקה. המסמך מבי"ח כרמל מצביע על כך שאין שום בעיה המגבילה אותו להבדק בפוליגרף. המסמכים האחרים (נ/3) איני מוצא קשר בינם לבין בעיית נשימה ובעיה בצלעות. (עמ' 26, ש' 22-19).

בעדותו התייחס המומחה לכאביו של הנתבע 1, והסביר שאין בכוחם לפגוע במהימנות הבדיקה:
"הדקירה בריאות לא תשתנה כאשר הוא דובר אמת או שקר, ההשפעה זהה לגבי כל השאלות, לכן אין לכך השלכה על תוצאות הבדיקה". (עמ' 29, ש' 32-31).

דהיינו, מהות הבדיקה הינה אבחנה בין תגובותיו של אדם מסוים בעת שהוא דובר אמת לבין תגובותיו כאשר הוא דובר שקר. המומחה הסביר, כי אין בכאב שתיאר הנתבע 1 כדי להשפיע על תוצאות בדיקת הפוליגרף. זאת מכיוון שהכאב משפיע באופן זהה על אמירת אמת ועל אמירת שקר, ולכן לא משפיע על ההבדל בין התגובות הגופניות של אמירת אמת לתגובות של אמירת שקר. דהיינו, גם אם הנתבע 1 סבל מכאבים בצלעות לא היה בכך כדי לעוות את ממצאי הבדיקה שנערכה לו. הסבר זה מקובל עלי לחלוטין.

לעניין שיקול הדעת של בודק הפוליגרף, ר' אסף זגורי ואברהם זגורי, "דין הפוליגרף – כבדיקה וכראיה", תשע"ב- 2011, בעמ' 96:
"ויודגש: הבודק הוא הסמכות המכרעת לקביעת הכשרות להיבדק. אם החליט הבודק כי אפשר לבצע את הבדיקה חרף מצבו הרפואי של הנבדק או הקביעה נשוא אישורו הרפואי, עדיין יכול הנבדק לסרב לבדיקה".

זאת ועוד, המומחה הסביר שככל שהנתבע 1 סבל במהלך הבדיקה מכאבים פיזיים שפגעו בכשירותו, הדבר היה בא לידי ביטוי גם בבדיקת ה-"Pretest" (הריאיון המקדמי) שנערכה לו ובסיומה נמצא כשיר להיבדק.

"שאלות הביקורת" מתייחסות לנושאים "רגישים", שאינם קשורים למחלוקת נשוא הבדיקה (ר' דוגמאות בעמ' 28, ש' 16-15), כאשר הנחת העבודה גורסת שנבדקים דוברי אמת נוהגים לייחס לשאלות הביקורת חשיבות רבה, בהשוואה לשאלות הרלוונטיות למחלוקת, ולהיפך.
ראה בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז (4) 625, 638:
"שאלות אלה עוסקות במידע שאינו קשור במישרין לעניין נושא האישום, אך הן בעלות ערך רגשי מוגבר עבור הנבדק, ויש הנחה כי הנבדק יהיה מוטרד מהן. שאלות כאלה עשויות להתייחס למעשים "בלתי כשרים" בעברו של הנבדק ולעניינים שעשויים להטרידו במידה גדולה יותר מ"השאלות החמות", אם הנבדק הוא דובר אמת. הנבדק "דובר השקר" אמור להיות מוטרד יותר מ"השאלות החמות" הרלוונטיות לנושא הבדיקה".

כך, במקרים שבהם נמצא הנבדק דובר אמת בתשובותיו לשאלות הביקורת, ובמקביל נמצא דובר שקר בתשובותיו לשאלות הרלוונטיות לבדיקה, כמו במקרה שלפני, מתקיימת אינדיקציה לכך שמדובר בנבדק דובר שקר. ראה ג.בן שחר, מ.בר הלל ו-י.ליבליך, " הפוליגרף (מכונת אמת) בשירות", משפטים (ט"ז) 269, 273-272:
"לאחר שתוכננו שאלות הביקורת המתאימות עבור נבדק נתון, הרי שההשוואה בין התגובות הפיזיולוגיות הניתנות לשאלות הרלבנטיות לאלו המופיעות לאחר שאלות הביקורת נחשבת כמעידה אם הנבדק משקר לשאלות הרלבנטיות או לא".

ולא זו בלבד, המומחה הסביר עוד:
"אני לא יכול להתעקש, אם הוא לא רוצה לעשות בדיקה, לא ניתן להכריח אותו, אם הוא לא משתף פעולה, אז אי אפשר לעשות בדיקה". (עמ' 30, ש' 11-10).

ויוער שטרם הבדיקה, אישר הנתבע 1 בחתימתו את הסכמתו להיבדק ע"י המומחה (עמ' 27, ש' 25), ולא הוצגו למומחה מסמכים המלמדים אחרת (עמ' 30, ש' 3-2), וכי במועד הבדיקה הנתבע 1 היה מיוצג ע"י בא כוחו, וככל שסבר שבעקבות התאונה הוא איננו כשיר לעבור את הבדיקה, היה עליו לפנות בעניין זה למומחה או לבית המשפט, בטרם הבדיקה.

לסיכום נושא זה, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בביצוע בדיקת הפוליגרף ומצבו הגופני של הנתבע 1 לא השפיע על תוצאות הבדיקה.

מצבו הגופני של הנתבע 1 בעת ביצוע בדיקת הפוליגרף

מבלי לפגוע באמור לעיל אציין, כי לאור הראיות שהוצגו בפני, מצאתי את גרסת הנתבע 1, לפיה נפל מגובה של 6 מטרים, ונפגע בחזהו כלא סבירה .

הנתבע 1 נמנע מלפרט, היכן התרחשה התאונה, באילו נסיבות, והאם היו במקום עדים אחרים. פרט לעדותו של הנתבע 1 שהיא עדות בעל דין (ראה סע' 54(2) לפק' הראיות) , לא הוצגו בפני ראיות להתרחשות התאונה בזמן הרלוונטי.

לדברי הנתבע 1 התאונה התרחשה ביום 22/06/14, אולם, התעודה הרפואית המוקדמת ביותר שהציג הנתבע 1, הונפקה ביום בו נערכה לו בדיקת פוליגרף (26/06/14). בתעודה רפואית זאת אין אזכור להתרחשות התאונה הנטענת.

הנתבע 1 לא טען שקיבל טיפול רפואי בסמוך למועד התאונה, ואף הסביר שידוע שלא ניתן לטפל בשברים בצלעות, שכן יש להמתין "להתאחותם העצמית" (סע' 3 לסיכומיו).

אין זה סביר שאדם שנפל מגובה של 6 מטר במהלך עבודתו, פונה לקבלת טיפול רפואי רק כעבור ארבעה ימים.

גם בתעודה הרפואית מיום 01/07/14 אין כל אינדיקציה לכך שבמועד הרלוונטי, סבל הנתבע 1 משברים בצלעות או מבעיות נשימה.

לא נעלם מעיני, שהנתבע 1 הציג תעודה רפואיות מיום 10/07/14, המתייחסת לקליטה פתולוגית המתאימה לשברים (מוצג נ/3). יחד עם זאת, מדובר בתעודה שהונפקה לאחר מועד בדיקת הפוליגרף ולאחר צילום החזה שנערך לנתבע 1 כמפורט בתעודה מיום 01/07/14.

טענות הנתבע 1 לעניין אי כשירותו במועד הבדיקה, נטענו לראשונה לאחר שהומצאה לתיק חוות דעת המומחה וניתן פסק הדין מיום 16/07/14.

לאור הנ"ל אני קובע כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי עבר במועד הרלוונטי תאונה שגרמה לו לנזקים כנטען.

יתר על כן, מכל מקום, הממצאים המפורטים בתעודה מיום 01/07/14, מצביעים על כך שלא היתה כל מניעה מצד הנתבע 1 לבצע את בדיקת הפוליגרף. במסמך זה, נרשם כי בבדיקה שעבר הנתבע 1 הודגמה "כניסת אויר טובה", ובהמשך צוין במפורש:
"צילום חזה ללא עדות לפתולוגיה כלשהי. ללא עדות לשבר בצלעות. כחלק מהבירור נבדק ע"י רופא כירורג (ראה יעוץ מפורט)-לא קיימת עדות לשברים. לסיכום, רושם שמדובר בכאבים בחזה ממקור מוסקלוסקלטלי".

יש להוסיף, כי הנתבע 1 לא הגיש חוות דעת רפואית המתייחסת באופן ישיר, לטענתו בדבר חוסר כשירותו לעבור את הבדיקה, ומחדל זה לכשעצמו מצדיק את דחיית הטענה.

לסיכום

נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי נפל פגם כלשהו בחוות דעת בודק הפוליגרף או ליקוי בבדיקה עצמה, ולא הוכח כי הנתבע 1 לא היה כשיר לעבור את הבדיקה.

אשר על כן, ובהתאם להסכמת הצדדים להכריע ב תובענה על פי תוצאות בדיקת הפוליגרף כראיה יחידה ומכרעת, דינה של התביעה להתקבל.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 64,665 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (25/7/13) ועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד , לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 13,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' אב תשע"ו, 14 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נ.ד. דאמן בע"מ
נתבע: מלחם דאמן
שופט :
עורכי דין: