ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בתיק נגד בתיק :

בפני: כבוד השופט גדעון גינת, שופט עמית

המערערת
בתיק 30261-01-16
והמשיבה 42225-01-16 :

.1 טוטל קרגו בע"מ

נגד

המשיבים
בתיק 30261-01-16
והמערערים
בתיק 42225-01-16:

.1 פלג לייטנינג גרופ בע"מ
2. דוד פרי
.3 שורה (שרה) פרי

ערעור מיום 17.1.16 (מטעם טוטל קרגו בע"מ) וערעור מיום 21.1.16 (מטעם פלג לייטינג גרופ בע"מ) על פסק דין מיום 14.11.15 של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט עמית יריב) ב-תא"מ 25818-02-14

בא כוח המערערים: עו"ד גד שילר ועו"ד דנית רז

בית משפט השלום דן בתביעה כספית שעילתה בדרישת תשלום בעבור שירותי שילוח ושחרור ממכס של גופי תאורה מצרפת לישראל.

פסק דין

בית משפט השלום דן בתביעה כספית שעילתה בדרישת תשלום בעבור שירותי שילוח ושחרור ממכס של גופי תאורה מצרפת לישראל.
התובעת- היא המערערת בתיק 30261-01-16, עוסקת במתן שירותי שילוח ימי ואווירי.
הנתבעת 1 - המערערת 1 בתיק 42225-01-16, עוסקת בייבוא, ייצוא ושיווק של מוצרי תאורה.
בית משפט השלום קיבל את טענות התובעת בגין אי-תשלום בגין פעילותה המתוארת, אך דחה את התביעה בכל הנוגע לעתירה לחייב באופן אישי גם את הנתבעים 2 ו-3. התובעת בבית משפט השלום ערערה על אי-חיובם של הנתבעים 2 ו-3, בעוד שהחברה-הנתבעת 1 ערערה על חיובה היא.

פסק הדין מושא הערעור חייב את החברה הנתבעת 1 במלוא סכום התביעה 20,607 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. בנוסף, חוייבה הנתבעת 1 בהחזר הוצאות התובע בסך 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. לא ניתן צו בדבר הוצאות בייחס לנתבעים 2 ו-3.

במהלך שמיעת הערעורים התברר, כי החברה הנתבעת 1 לא שילמה סכום כלשהו מכוח פסק דין מושא הערעור.

לאחר ששמעתי בהרחבה את טענות הצדדים בכתב ובע"פ, אני סבור שאין מקום להתערבות מצידי בקביעות השופט המלומד בכל הנוגע לחיוב הנתבעת 1.
השופט שמע עדות מטעם מנהל מכירות בתובעת, כי התובעת סיפקה לנתבעת 1 שירותי שילוח בעבור שתי הזמנות של מוצרי תאורה מצרפת לישראל. העד נחקר בבית משפט השלום וקבלת התביעה התבססה על הראיות שהוצגו על ידי התובעת. אין עילה להתערבות מצידי בקביעותיו העובדתיות בהקשר זה של בית משפט השלום.
יצוין, כי ב"כ הנתבעים טען בערעור, שלא היה מקום לביסוס קבלת התביעה על חשבוניות התובעת בשל נושא מס ערך מוסף. טענה בהקשר זה לא נטענה בבית משפט השלום, ולא הוצגה בדרך זו בפני העד הרלוונטי, כך שלא ניתן להביאה בערעורים הנוכחיים.

בית משפט השלום קבע כי אין מקום להטלת אחריות על הנתבעים 2 ו-3 בהתאם לסעיפים 6 ו-253 לחוק החברות תשנ"ט-1999 מכיוון שלא הובאו בפניו ראיות התומכות באחת מהעילות להרמת מסך המפורטות בסעיף 6 הנ"ל, כמו גם, לגבי העילה של חוסר זהירות ו/או חוסר מיומנות של נושא משרה הקבועה בסעיף 253 לחוק הנ"ל, סעיף 7 לפסק הדין מושא הערעור.

הנתונים שאין מחלוקת עליהם מביאים, לדעתי, למסקנה שונה:
הנתבע 2 בבית משפט השלום הציג עצמו כמוציא וכמביא בכל ענייני החברה. הוא עשה תצהירים בשם החברה ומטעמה. הוא זה שעמד בקשר עסקי עם התובעת, הוא זה שטיפל במשלוחים מושא המחלוקת בין הצדדים והוא זה שהצהיר שאם תחויב החברה הנתבעת 1, היא תשלם.
בקשות מטעמה של החברה הנתבעת 1, לבית המשפט, נערכו והוגשו על ידי הנתבע 2, שסבר, כי אין מניעה שייצג גם את החברה ואת אשתו בהליכים המשפטיים. כל זאת כאשר הנתבע 2 לא היה, ועדיין איננו, מנהל בחברה. לא ברור מעמדו הפורמאלי של הנתבע 2 בחברה. מצד שני הנתבעת 3, רעייתו של הנתבע 2 רשומה כמנהלת בחברה, אך לא ברורה פעילותה, אם בכלל, במסגרת זו.

אני סבור שראוי לבסס את חיובו של הנתבע 2 על התשתית החוזית. הנתבע 2 הציג עצמו כמזמין השירותים מאת התובעת, הוא לא הדגיש או ציין, כי הפעילות נעשית על-ידי חברה בע"מ , שלו עצמו אין כל מעמד פורמאלי בה. במהלך המשא-ומתן עם אנשי המערערת פניותיו היו בגוף ראשון ללא אזכור כלשהו של החברה, וללא ציון ברור, שהשותף העסקי של התובעת בעניין הנדון היא חברה בע"מ.

זאת ועוד: כאשר הנתבע 2 מבצע למעשה את כל פעילותה העסקית של החברה, הראייה עליו היא להראות, שפעילות זו אמנם נעשתה בשם החברה ומכוחה, ובאופן שתאפשר תשלום לנותני שירותים וספקים.
יש בעצם אי ביצוע התשלום מאז מתן השירותים ומאז מתן פסק הדין של בית משפט השלום, כדי להראות על ניהול בלתי תקין של עסקי החברה הנתבעת 1. לא הובא כל הסבר לא בפני בית משפט השלום ולא בשלב הערעור לאי ביצוע התשלום לתובעת. גם העובדה שנתבעת 3 רשומה כמנהלת בחברה, אך אינה פעילה בהקשר זה בעוד מי שבפועל מוציא ומביא בכל ענייני החברה, הנתבע 2, אינו מופיע בתיעוד הרשמי של החברה, מעורר סימני שאלה, בלשון המעטה. ניתן היה לצפות, במצב דברים זה, שיינתנו הסברים מפורטים מפי הנתבעים 2 ו-3, אך אלה לא ניתנו.

ב"כ הנתבעים טען שלא היה מקום לדחיית הבקשה להגיש באיחור תצהירי עדות ראשית. לא הובא נימוק של ממש לאיחור בהגשת הבקשה לארכה להגשת התצהירים, ואינני סבור שיש מקום, בנסיבות העניין, להתערבות מצידי בהחלטה דיונית של בית משפט השלום.

מסקנתי היא שראוי לחייב את הנתבע 2 מכוח היותו מזמין השירותים בפועל מהמערערת. אינני רואה מקום לחיוב של הנתבעת 3 חרף העובדה שמתעוררים סימני שאלה באשר להתנהגותה. אני מקבל את הערעור בתיק 30261-01-16 במובן זה שהחיובים שנקבעו בפסק-דינו של בית-משפט השלום, מושא הערעורים, יחולו ביחד ולחוד על הנתבעים 1 ו-2. הערעור באשר לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחה. אני דוחה את הערעור בתיק 42225-01-16.

אני מחייב את המערערים בתיק 42225-01-16 ביחד ולחוד, לשלם למשיבה באותו תיק את הוצאות המשפט בשני הערעורים ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 (חמשת אלפים) ₪, להיום. בקביעת חיוב זה לקחתי בחשבון גם את ההוצאות שנפסקו לחובת המערער 2, שם, בגין דחיית ישיבת יום 2.5.16 בערעורים.

המזכירות תחזיר את העירבון בערעור 30261-01-16 למערערת באמצעות בא-כוחה עו"ד גד שילר, וכן תעביר את מחצית העירבון בערעור 42225-01-16 למשיבה באותו ערעור באמצעות ב"כ עו"ד גד שילר, ואת יתרת העירבון בערעור 42225-01-16 תחזיר למערערים שם באמצעות בא-כוחם עו"ד רם פרגן , לא לפני יום 29 בספטמבר 2016.

ניתן היום, י' אב תשע"ו, 14 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בתיק
נתבע: בתיק
שופט :
עורכי דין: