ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חסיבה סבג נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר

המבקשת: חסיבה סבג

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

בקשת רשות-ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.2.00 בע"פ 742/99, שניתן על-ידי כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס והשופטים ס' ג'ובראן וי' דר

בבית המשפט העליון

החלטה

המשיבה הגישה לבית-משפט השלום בחדרה בקשה מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965- (להלן: חוק התכנון), בגדרה ביקשה, כי ייצא מלפני בית-המשפט צו הריסה ללא הרשעה למבנה שהקימה המבקשת ברחוב רוטשילד בחדרה (להלן: המבנה). הבקשה הוגשה על יסוד הטענה, כי המבנה הוקם ללא היתר בנייה, בשטח שהוגדר בשנת 1941 כשטח ציבורי, ויועד להוות דרך ציבורית. נטען, כי המבנה מהווה מטרד לרבים ומפגע בטיחותי להולכי-רגל, משום שהוא חוסם את המעבר במדרכה, וגורם להולכי הרגל לחצות את האיזור בעוברם בכביש סואן.

בית-המשפט קבע כעובדה, כי המבנה נבנה שלא כדין, באשר נבנה ללא היתר בנייה, וציין, כי אין משמעות מעשית לשאלת מועד הקמתו של המבנה, לאור העובדה שהן חוק התכנון, והן פקודת בנין ערים, 1936, אשר קדמה לחוק התכנון (להלן: הפקודה), כוללים בתוכם הוראה המתנה בניית מבנה כגון דא בקבלת היתר בנייה מאת הגוף המוסמך לתתו. בית-המשפט ציין, כי קיימים, אמנם, שיקולים כנגד מתן צו הריסה, ובעיקר העובדה שהמבנה מהווה מקור פרנסה למבקשת ולמשפחתה, אך קבע, כי שיקולים אלה אינם גוברים על האינטרס הציבורי המשמעותי שבהריסת המבנה. אשר-על-כן, קיבל בית-משפט השלום (השופט סברי מוסחן) את בקשת המשיבה, והורה על הריסת המבנה.

כנגד החלטת בית-משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בערעורה טענה המבקשת, כי המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה כי המבנה אכן נבנה ללא היתר. עוד נטען, כי המבנה הוקם עובר לכניסתו לתוקף של חוק התכנון. על-כן, ולאור העובדה שלחוק התכנון אין תוקף רטרואקטיבי, או הוראת המשכיות המתייחסת לפקודה, טענה המבקשת, כי דין החלטת בית-משפט השלום וצו ההריסה שהוצא בעקבותיה להתבטל, במיוחד בשל כך שמדובר בהוראה עונשית.

בית-המשפט המחוזי (הנשיא מיכה לינדנשטראוס והשופטים סלים ג'ובראן ויצחק דר) קבע, כי אין מקום להתערב בממצא העובדתי של בית-משפט השלום, לפיו המבנה נבנה ללא היתר בנייה. לאור-כך, ומשהמבנה נמצא בשטח ציבורי, דחה בית-המשפט המחוזי את ערעור המבקשת.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה חזרה המבקשת על טענותיה, כפי שהועלו בבית-המשפט המחוזי.

בקשה זו יש לדחות.

המבקשת לא הצביעה על שאלה משפטית בעלת חשיבות מיוחדת, החורגת מגדר נסיבות המקרה הספציפי, ואשר מצדיקה מתן ערעור שני בעניינה. בית-המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בקביעת בית-משפט השלום, לפיה נבנה המבנה ללא היתר, ואף אני אינני רואה מקום להתערב בה. לשאלת מקור החובה להיתר הבנייה אין נפקות בענייננו, שכן אין חולק, כי גם מכוח הפקודה, וגם מכוח חוק התכנון חייבת היתה המבקשת לקבל היתר לצורך הקמת המבנה, והיתר כזה לא ניתן, כאמור.

טענת המבקשת, לפיה אין בעניינה תחולה לסעיף 212 לחוק התכנון, באשר המבנה הוקם לפני כניסתו לתוקף של חוק התכנון, אין בה ממש. בניגוד לטענת המבקשת, צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון אינו עונש. תכליתו היא שמירה על הסדר הציבורי, ומניעת מטרד מן הציבור. ראו בג"ץ 874/78 סואעד ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, הגליל המרכזי, פ"ד לה(1) 678, בע' 682; ע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר-סבא, פ"ד נב(1) 136.

כל עוד עומד המבנה על תילו ללא היתר, עוברת המבקשת על הוראות פרק י' לחוק התכנון, ולמועד המדויק של הקמת המבנה אין, על-כן, חשיבות של ממש. ראו ע"פ 450/77 בעל-טכסא נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 15; ע"פ 4757/97 בוני הבירה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 766. הדרך בה ראוי לפעול במקרה שבו נבנה מבנה ללא היתר ובמועד בלתי ידוע, היא הגשת בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, כפי שאכן עשתה המשיבה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד באב תש"ס (15.8.2000).

ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00012530.L02


מעורבים
תובע: חסיבה סבג
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: