ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בוני מסד הצפון ב.מ.ה. בע"מ נגד מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון :

החלטה בתיק עע"מ 9033/15 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופטת א' חיות

המבקשת:
בוני מסד הצפון ב.מ.ה. בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון

2. ועדת המכרזים של רשות מקרקעי ישראל

בקשה לסעד זמני

בשם המבקשת: עו"ד אורי כהנא; עו"ד גיל נבו
בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה

החלטה

בקשה למתן סעד זמני בערעור לפיו ייאסר על המשיבות לפרסם מכרז חדש לגבי המקרקעין נושא הערעור עד להכרעה בו.

1. בחודש יולי 2014 פרסמו המשיב 1, משרד הבינוי והשיכון והמשיבה 2, רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות), מכרז לקבלת הצעות לחכירת מגרשים לבניית 12 יחידות דיור במתחם מסוים בקריית גת, לפיו ישלם הזוכה את התמורה המוצעת לרשות בצירוף סכום של כ-3.77 מיליון ש"ח עבור הוצאות פיתוח. בפרק המבוא לתנאי המכרז נכלל סעיף שכותרתו "תנאי התשלום בגין סה"כ תשלום למשרד תוך 170 יום" ובשל חשיבותו להמשך הדיון נביאו כלשונו כבר עתה:

תוך 50 יום מיום החלטת ועדת המכרזים בדבר זכיית הזוכה במכרז יהא על הזוכה לשלם סך השווה לפחות ל-15% מסה"כ התשלום למשרד ... ולהשלים את מלוא התמורה בגין סה"כ לתשלום למשרד תוך 170 יום מיום החלטת ועדת המכרזים. ידוע לזוכה שככל שלא ישלם תוך 50 יום מיום החלטת ועדת המכרזים סך השווה ל-15% מסה"כ התשלום למשרד, תבוטל זכייתו במכרז ובמקרה זה רמ"י [הרשות] יחלט את סכום הפיקדון, כפיצוי מוסכם כקבוע בסעיף 8 להלן.

הפיקדון בהתאם לסעיף 8 הנ"ל הוא ערבות בנקאית שהיה על המציעים לצרף להצעותיהם בסכום השווה לפחות ל-10% מסכום ההצעה ללא מע"מ או בסכום השווה לפחות ל-10% מסכום התשלום למשרד – לפי הגבוה מביניהם.

2. המבקשת הגישה הצעה במכרז בה ציינה את פרטי ההתקשרות עמה לרבות כתובת למשלוח דואר, מספר פקסימיליה וטלפון נייד. ביום 7.12.2014 החליטה ועדת המכרזים על זכיית הצעתה של המבקשת בסך 1,077,077 ש"ח לא כולל מע"מ ובתוספת הוצאות פיתוח ובו ביום שלחה למבקשת מכתב בדואר רשום בו הודיעה על זכייתה במכרז ושבה וציינה כי על המבקשת:

להסדיר את כל התחייבויותיה עם המשרד ובכלל זה התשלום בגין הוצאות הפיתוח ו/או לחילופין 15% מסכום הוצאות הפיתוח עד לתאריך 26.1.2015 וזאת כמפורט במסמכי המכרז ... באם לא תפנו למשרדנו ותסדירו את כל עניינכם כמפורט בתנאי המכרז, ובכלל זה התשלום עבור הקרקע לרשות מקרקעי ישראל כמפורט להלן, תראה הרשות את הצעתכם כבטלה ותהיה חופשית לעשות בהקצאה כרצונה לרבות ההתקשרות עם כל אדם אחר ביחס להרצאתו ולהקניית זכויות בנכס לכל אדם אחר.

מכתב זה חזר לשולח עם הכיתוב "לא ידוע במען". נוסף על שליחת המכתב פורסם דבר הזכייה באתר האינטרנט של הרשות ויום לאחר מכן, ביום 8.12.2014 שלח המשיב 1 מכתב נוסף למבקשת באמצעות מכשיר הפקסימיליה בו שב וציין את הדרישה לתשלום 15% מהוצאות הפיתוח "תוך 50 יום מ"המועד הקובע" (7/12/2015) דהיינו עד ליום 26.1.2015 ...". אין מחלוקת כי מכתב זה התקבל אצל המבקשת. מספר ימים לאחר מכן שלחה הרשות למבקשת מכתב אישור עסקה בו צוין כי על המבקשת לעמוד בתשלומים להם התחייבה במועדים הנקובים בחוברת המכרז וכי לא תינתן ארכה לתשלום מכל סיבה שהיא. מכתב זה הוחזר לרשות על ידי דואר ישראל ביום 21.12.2014 ובשיחה שקיימו המשיבים עם סמנכ"ל המבקשת הוא ביקש לשלוח את המכתב לכתובת שונה מזו שצוינה במסמכי המכרז וציין כי זו הכתובת העדכנית. המכתב בצירוף שוברי התשלום נשלח בשנית ביום 23.12.2014 ונמסר ליעדו בכתובת החדשה ביום 30.12.2014.

3. ביום 17.2.2015 פנה המשיב 1 למבקשת וביקש לקבל הסבר מדוע לא שולמו 15% מהוצאות הפיתוח עד ליום 26.1.2015. יום לאחר מכן, באיחור של 23 ימים, שילמה המבקשת סך של כ-565 אלף ש"ח המהווים 15% מהוצאות הפיתוח ועוד באותו יום שלחה לרשות מכתב בו טענה כי רק ביום 1.1.2015 נודע לה שזכתה במכרז, שכן רק במועד זה נפדתה הערבות הבנקאית וכי הייתה סבורה שעליה לשלם 15% מערך הקרקע (160,000 ש"ח). המבקשת הוסיפה וטענה כי לא קיבלה שובר לתשלום עבור 15% מהוצאות הפיתוח וכי ביום 16.2.2015 הגיע נציג המבקשת למשרדי המשיב 1 כדי לקבל את שוברי התשלום וזאת במחשבה כי על המבקשת לשלם 15% מהתמורה עד ליום 20.2.2015 שהם "50 יום מהמועד הקובע". במכתב זה ציינה המבקשת כי "יכול ונפלה שגגה בדרך הטיפול מבחינתנו היות והעובד שטיפל במכרז זה פרש מסיבות בריאותיות. משכך ולפנים משורת הדין, אבקש לאפשר לנו להמשיך בהליכים לחתימת החוזים". ביום 14.4.2015 שלח בא כוחה של המבקשת מכתב למשיב 1 בו חזר על טענותיה לפיהן רק ביום 1.1.2015 נודע למבקשת על זכייתה במכרז, כי שוברי התשלום לא הגיעו לידיה וכי מעולם לא נשלחו אליה ולמרות ניסיונות רבים מצידה לא הצליחה ליצור קשר עם אדם מוסמך במשיב 1 כדי לשלם את היתרה. עוד נטען כי רק ביום 16.2.2015 קיבלה המבקשת שובר לתשלום ולכן רק ביום 18.2.2015 שילמה את מלוא הסכום בהתאם לשובר.

ביום 3.5.2015 התכנסה ועדת המכרזים ודחתה את טענות המבקשת בדבר אי ידיעה על מועדי התשלום וקבעה כי המבקשת הפרה את תנאי המכרז ולא עמדה בתנאי התשלום במועד הנדרש. על כן, החליטה הוועדה לבטל את זכייתה במכרז על כל הכרוך בכך, לרבות חילוט הפיקדון. זאת בכפוף למתן הזדמנות למבקשת להציג טענות בכתב לעניין החילוט. ביום 20.5.2015 ביקשה המבקשת להשיב לה את הפיקדון וביום 21.5.2015 בוטלה העסקה עם המבקשת.

4. על החלטת ועדת המכרזים מיום 3.5.2015 הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים אשר דחה את העתירה בקובעו כי בדין דחתה ועדת המכרזים את טענות המבקשת שכן המכתבים שמוענו למבקשת נשלחו לכתובת שציינה בהצעתה במכרז ובדיעבד התברר כי כתובת זו הייתה שגויה ומטעם זה לא הומצאו לה המכתבים במועד שליחתם. המבקשת, כך נקבע, לא התייחסה בטיעוניה לעובדה זו ולא הבהירה מדוע יש למחול לה על הטעות האמורה. בנסיבות אלו, כך נקבע, העובדה שהעותרת לא קיבלה את החלטת ועדת המכרזים מיום 7.12.2014 בו צוין כי עליה לסור למשרדי המשיב 1 ולקבל שוברי תשלום תלויה בה בלבד ולמעשה די היה בכך כדי לדחות את טענותיה. עוד קבע בית המשפט כי אין מחלוקת שהמבקשת קיבלה את המכתב מיום 8.12.2014 שנשלח אליה בפקס, כאמור, ובו צוין מועד קבלת החלטת ועדת המכרזים, נמסר כי זה המועד הקובע וכי עליה לשלם עד ליום 26.1.2015 ואף נמסרו פרטי קשר עם המשרד. על כן קבע בית המשפט שבדין נדחו טענות המבקשת לפיהן לא ידעה על החלטת ועדת המכרזים או על מועדי התשלום המדויקים לפני יום 31.12.2014. בית המשפט הוסיף ודחה בהקשר זה את טענת המבקשת כי אף שקיבלה את המכתב מיום 8.12.2014 לא צורפו אליו שוברים ועל כן אין למנות את 50 הימים לתשלום מיום החלטת הזכייה בציינו כי פרשנות זו סותרת את תנאי המכרז ואין לה בסיס. אשר לטרוניית המבקשת בדבר התנהלות המשיבים בפרשה, קבע בית המשפט כי העיכוב אינו באשמתם אלא נעוץ בהתנהלות המבקשת אשר ציינה כתובת שגויה בהצעתה ולכן לא קיבלה את מכתבי ועדת המכרזים במועד ובנוסף נמנעה מנקיטת פעולה כלשהי למימוש זכייתה חרף קבלת המכתב מיום 8.12.2014, כאמור. המבקשת, כך הוסיף בית המשפט וציין, אף הייתה מודעת לפגמים בהתנהלותה כאשר ביקשה במכתבה מיום 17.2.2015 לאפשר לה להמשיך ולממש את זכייתה "לפנים משורת הדין".

5. על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור ועמו את הבקשה דנן למתן סעד זמני לפיו ייאסר על המשיבות לפרסם מכרז חדש לגבי המקרקעין נושא הערעור עד להכרעה בו. לגישת המבקשת סיכויי הערעור שהגישה "גבוהים במיוחד" שכן בהתאם לתנאי המכרז היא תפסה חזקה בקרקע מיד עם קבלת הודעת הזכייה, גידרה אותה ושומרת עליה עד היום בעלות כספית גבוהה ובנוסף נוכח תנאי המכרז לפיהם עליה לסיים את יציקת יסודות המבנה תוך 10 חודשים ממועד החלטת ועדת המכרזים, היא כבר הכינה תכניות הנדסיות מפורטות לצורך ביצוע הבניה בעלות משמעותית. עוד נטען כי בית המשפט קמא התעלם מטענות המבקשת לעניין האשם התורם בהתנהלות המשיב 1 אשר לא שלח את שוברי התשלום בדואר אלא הפנה לסניף שאין בו קבלת קהל וכן מהתנהלות פקידה במשיב 1 אשר אישרה למבקשת לשלם את דמי הפיתוח באיחור, דבר שנעשה לטענת המשיבים "בטעות". מאזן הנוחות, כך נטען, נוטה אף הוא בבירור לטובת המבקשת שכן אין כל טעם לצאת במכרז חדש ככל שהערעור יתקבל. זאת בפרט נוכח העובדה שבידי המשיבים כמליון ש"ח ששילמה להם המבקשת וכן בהינתן העובדה שביטול הזכייה במכרז צפוי להשפיע על רוכשי הדירות בפרויקט אשר חתמו על בקשות רכישה, העמידו בטוחות וחלקם אף מכרו את דירותיהם.

למען שלמות התמונה יצוין כי המבקשת ביקשה צו ארעי עד להכרעה בבקשה דנן, אך בקשתה נדחתה ביום 2.5.2016.

6. המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים וטוענים כי סיכויי הערעור נמוכים. אשר למאזן הנוחות נטען כי הוא נוטה במובהק לטובת המשיבות, שכן חשיבותו ודחיפותו של הפרויקט גוברות נוכח משבר הדיור החריף במדינת ישראל ומצוקת הדיור בקרית גת וכל עיכוב נוסף יגרום נזק משמעותי לפרויקט כולו.

7. בתשובתה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור אינם קלושים ולכל הפחות טענותיה "ראויות לבירור" שכן בנסיבות המקרה דנן היה עירוב בין החיובים החוזיים והמכרזיים (הטרום חוזיים) ולגישתה ככל שזוכה מתקדם בשלבי המימוש של המכרז עצמו יש משקל שונה לדווקנות דיני המכרזים הנוהגים בראשית ציר הזמן. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי היא נתנה את כתובתה הנכונה והעדכנית.

8. כפי שנפסק לא אחת, בדונו בבקשה למתן סעד זמני בערעור על בית המשפט לשקול את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות. עוד נפסק כי השיקול המשמעותי מבין השניים הוא מאזן הנוחות (ראו, למשל, בר"מ 5712/09 לביב נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון (23.7.2009)).

זכייתה של המבקשת במכרז בוטלה, כאמור, בחלוף כחצי שנה מאז זכתה במכרז ושלושה חודשים ויותר לאחר ששילמה את הוצאות הפיתוח, מאחר שנציגת המשיב 1 מסרה למבקשת את שוברי התשלום אף שכבר איחרה בביצוע התשלום. בהקשר זה יצוין כי המשיבים חילטו את העירבון שהפקידה המבקשת ובסך הכל קיבלו לידיהם כמיליון ש"ח וכי כתוצאה מזכייתה של המבקשת במכרז היא אף פרסמה בחודשים פברואר-מרץ 2015 מודעות המזמינות את הציבור לרכוש דירות בפרויקט והחתימה מספר פונים על בקשות רכישה, אשר חלקם על פי הטענה מכרו בשל כך את דירותיהם (ראו תצהירים המצורפים לבקשת הרוכשים להצטרף כצד לערעור מיום 17.4.2016). בנוסף השקיעה המבקשת, לטענתה, בתיחום המקרקעין נושא המכרז ושמירתם וכן בהכנת תוכניות ליציקת יסודות במקום בהתאם לתנאי המכרז. מנגד יש טעם בטענת המשיבים כי עיכוב בפרסום מכרז חדש, ככל שיידחה הערעור, יעכב את מימוש הפרויקט המיועד ליתן מענה למצוקת הדיור בקריית גת.

מבלי לקבוע מסמרות בסוגיית סיכויי הערעור נראה כי השיקול הנוגע למאזן הנוחות יש לו במקרה דנן פנים לכאן ולכאן. על כן, אני סבורה כי יש לנקוט בדרך ביניים לפיה יוכלו המשיבים לפרסם מכרז חדש, לקבל בו הצעות ואף לבחור זוכה, ובלבד שיידעו את המציעים כי המכרז החדש כפוף לתוצאות הערעור שבכותרת וכי ההודעה על הזוכה לא תפורסם אלא לאחר מתן פסק הדין בערעור, אם יידחה.

9. הבקשה נדחית, אפוא, בכפוף לאמור בפסקה 8 לעיל.

המזכירות תקבע את שמיעת הערעור בהקדם האפשרי.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ו' באב התשע"ו (‏10.8.2016)

ת


מעורבים
תובע: בוני מסד הצפון ב.מ.ה. בע"מ
נתבע: מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון
שופט :
עורכי דין: